ציורי תנ"ך/ הבטחת הבנים לאברהם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הגר בבית אברהם ושרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הגר וישמעאל במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הגר מתפללת במדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
פרשה זו מתארת את
המריבה בין רועי לוט לרועי אברהם , ואברהם מציע פתרון ללוט:
"וַיֹּאמֶר
אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי,
וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים,
אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ,
הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל
וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה " [בראשית י"ג, ח-י]
לוט
מקבל את ההצעה:
"וַיִּשָּׂא-לוֹט
אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ,
מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה
כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.
וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט,
מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.
אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר,
וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם,
רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד" [שם, י"ג,י-י"ד]
אחרי
ההיפרדות מלוט, אברהם זוכה להבטחה מה':
"וַיהוָה
אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה,
מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה,
לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.
וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ: אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר
הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה".
[בראשית י"ג,
י"ד- י"ז]
השאלות הן:
א] מה
הציע אברהם- ללוט כדי לפתור את
הסכסוך בין רועיו לרועי לוט?
ב] מדוע מבטיח ה'
לאברהם את הארץ ,רק ,לאחר פרדתו מלוט?
תשובות
הצעת אברהם
ללוט.
לגבי המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט –
רש"י מבאר:
המרעה
לא הספיק בארץ גם לעדרים של רועי לוט וגם
לעדרים של רועי אברהם. מתברר שהיה הבדל מהותי בין רועי אברהם לרועי לוט: רועי לוט היו רשעים וכאשר המרעה לא הספיק לצאנם
,פלשו לשדות זרים, בתגובה על כך רועי אברהם היו מוכיחים אותם על איסור גזל ואילו
הם הצדיקו את מעשיהם באומרם: כי הארץ ניתנה לאברהם ואין לו בן אשר יירש אותו [יצחק
טרם נולד] ולכן לוט בן אחיו ראוי
ליורשו ומטעם זה - אין חדירתם לשדות
זרים נחשבת לגזל.
על
טענה זו משיב הכתוב: "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ"- כלומר באותה עת
הארץ הייתה שייכת לעמים זרים ואברהם עדייו
לא זכה בה [ על פי מדרש- רבה]
רועי
לוט לא צדקו בדבריהם.
אברהם
לא היה חפץ בסכסוך זה בעודו ער לכך כי במצב של מחלוקת פנימית בארץ- הדבר
משדר חולשה לאויבים סביב ועלול לגרום
למלחמה.
חז"ל מלמדים אותנו , שריב בין אחים הוא מאד מסוכן , כאשר
מסביבנו קיימים אויבים המביטים בנו ,עלולים לפרש זאת כחולשה ומסוגלים לנצל מצב זה
על מנת להילחם בנו ,מה גם שכאשר אין אנו מאוחדים- הדבר עלול לדרבן את האויבים
לנסות לפלוש לארץ ולדחוק את רגלנו מנחלת אבותינו.
לפיכך, אברהם הבין את גודל הסכנה בסכסוך והציע: שלא
תהיה עוד מריבה בין רועיו לרועי לוט - כי
הם אחים וזהו כינוי לאנשים קרובים.
"וַיֹּאמֶר
אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי,
וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים
אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ
לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:
אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" [בראשית י"ג, ח-ט]
רש"י מסביר
באמצעות שני פירושים:
א] אברהם ולוט לא היו
אחים ממש, אלא קרובים..
ב] על פי מדרש אגדה :הם נקראו אחים- לפי שהיו דומים זה לזה
במראה פניהם.
על פי רש"י: כוונת אברהם בהצעתו ללוט להיפרד זה מזה-
אך לא להתרחק
יתר על המידה. אברהם ישב לצידו
של לוט - לימינו, או לשמאלו. וזאת כדי
שאם לוט יהיה זקוק לעזרת אברהם, הוא יהיה לו מגן ועזר- בכל עת שיזדקק לכך.
ובאמת בהמשך לוט נשבה במלחמת המלכים- ואברהם מיהר להצילו כפי שכתוב:
"וַיִּשְׁמַע
אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ,
שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו,
וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט
אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [שם, י"ד, י"ד-י"ז]
לוט מקבל את הצעת אברהם- להיפרד:
הוא בוחר בסדום, לפי שהתפעל מאזור כיכר הירדן-
מקום שטוח ללא הרים וגבעות, לוט נסע ממזרח - לכיוון מערב.
ומדרש אגדה אומר על המילים: "וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם"
[שם י"ג, י"א]: לוט הסיע את עצמו מקדמונו של עולם- מהקב"ה שקדם
לעולם, שכאשר לוט נפרד מאברהם, אמר לעצמו: אין רצוני לא באברהם ולא באלוקיו.
וחשוב לציין: כי אנשי סדום היו רעים וחטאים ואף על פי כך- לוט לא נרתע לחיות בחברתם .
הוא ישב בכיכר הירדן אבל אוהליו הרבים שהקים לרועיו ומקנהו- הגיעו עד סדום!
חז"ל למדו מבחירתו זו של לוט- סמך מן התורה: לפי שכתוב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים
יִרְקָב." [משלי י, ז] המשמעות
לכך: כל המזכיר שם הרשע. מגנה אותו
כיון שהזכיר הכתוב את סדום, כבר סיפר ,דרך אגב,
בגנות יושביה.
האגדה מספרת על סדום: אנשי סדום היו עשירים מאד- ובתוך אדמתם היה זהב וכסף, אבנים
יקרות ומרגליות וכאשר היה אומר-איש סדום לעבדו: לך לגינה והבא לי משם ירקות- הלך
העבד וקטף את הירקות, אך גילה תחתיו- זהב, ואנשי סדום היו מאד עשירים ,עד כי נפלו
למלכודת הגאווה- ושכחו את אלוקים הממלא את בתיהם בכל טוב והיו משתחווים לשמש ולירח
והיו מגרשים את העניים והאביונים- הבאים לבקש מזון וקיצצו את עצי הפירות כדי שלא
ישמשו מזון לעוף השמים , ומינו- לעצמם, שופטי שקר ושוטרי עוול.
ואם היה מגיע לאזור
אדם זר, הם היו שודדים אותו ומוציאים אותו ללא לבוש.
הבטחת
ה' לאברהם
נאמר:
"וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא
נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה,
וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי
אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ,
עַד-עוֹלָם".
רש"י מסביר: כי הכתוב מדגיש שדיבור זה היה אחר שלוט
נפרד מאברהם, ללמדנו: שכל עוד הרשע היה בחברת אברהם – הייתה השכינה מסתלקת ממנו
ולא זכה לקבל את דברי ה', אך ברגע שלוט נפרד ממנו ה' חזר לדבר עם אברהם.
"כלי יקר" טוען: כי כאן ישנם מפרשים המקשים על פירושו של
רש"י:
שהרי כבר נאמר "וירא ה' אל אברם,," ולוט היה אז לידו? אלא התשובה
לקושי זה: כי בהבטחה ראשונה לאברהם: נאמר: "לזרעך אתן את הארץ" והבטחה
זו גרמה לרועי לוט לטעות: כל הארץ שייכת לאברהם, אבל מי שיורש אותה, זה לוט, לכן
היו שולחים את המקנה לרעות בשדות אחרים, משום כך ,אם יש לדין תשובה: על טענתם- כי
הארץ שייכת רק לזרעו של אברהם אבל לא לאברהם עצמו, לכן הפעם ה' הדגיש לאברהם: כי ראשית הארץ היא שלו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה".
וכאן נשאלת השאלה: מדוע יצא לוט
לתרבות רעה?
"משך חכמה" מסביר:
על כך ישנה תשובה בגמרא: כי כל העולה מחוץ לארץ- לארץ ישראל מתרומם יותר גבוה-"וחד מינן כי
סליק להתם עדיף כתרי מינייהו"
[מסכת כתובות]- וכן ידוע כי: "כל הגדול מחברו יצרו גדול
הימנו" ומימלא מתגבר יצרו על זה ועליו להתאמץ יותר כדי לכבוש את היצר.
לכן ,כאשר לוט ואברהם הגיעו לארץ
ממצרים- בעוד שאברהם אבינו כבש את יצרו- התעלה בסולם הקדושה. מנגד, לוט שלא כבש את
יצרו -ירד לדרגה של תרבות רעה. לכן הכלל
בארץ ישראל הוא תמיד כך: או שאתם זוכה להתרוממות בסולם הרוחני, או חלילה יורד למעמקי
היצר הרע -נכנע לו ואינו מנסה להתגבר עליו.[על פי "מלוא העומר"]
משמעות ההבטחה של הי לאברהם- היא: ארץ ישראל קדושה בהשוואה לשאר הארצות
אפילו בימים קשים בעודה בחורבנה- נשלטת על ידי עמים זרים, אין היא מאבדת את קדושתה
כפי שכתוב:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ
תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית
שָׁנָה". [דברים, י"א, י"ב]
משהבחין אברהם אבינו כי הכנעני גר בארץ, אמר לו הקב"ה: אומנם נכון הדבר
שכרגע אתה רואה ארץ המיושבת בכנענים, אך: "שא נא עינך" הרם את מבטך כלפי
שמים- עליך להתבונן בהנהגה הרוחנית השמימית
של העולם, ותראה:
"כִּי
אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה" כבר בזמן זה שאתה
נוכח כאן, יש בארץ ישראל קדושה והיא נודעת לך ולזרעך.
"בעל
טורים" שם לב לדבר מעניין: ליעקב אמר ה':
"...וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה
וָנֶגְבָּה" [בראשית כ"ח,
י"ד]
והמשמעות:
שהבטיח ה'
ליעקב- שבזכותו יעברו את הים [שמות כ"א, ח] לפי שכתוב:
"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־
הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם.."- והכוונה:
לישראל סבא.
ואילו לאברהם
אמר ה':
"....צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה". לפי שהראה לו
את זכות הקרבת הקורבנות שנשחטים בצפון [על פי בראשית רבה מ"ד, י"ד]
לסיכום, לאור האמור לעיל: בפרשה זו
מתגלה אברהם- כשהוא מתעלה בסולם הקדושה וזוכה לקבל הבטחה נצחית לו ולזרעו- את ארץ
ישראל- הארץ שנועדה רק לעם ישראל, אלא שעלינו לזכור: כי ארץ ישראל שונה מכל הארצות
בתבל כי:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד
אַחֲרִית שָׁנָה".
ולכן עם ישראל חייב לאורך כל הדרך - לקיים את התורה הקדושה- ככתבה ולשונה
כדברי דוד המלך:
"וַיִּתֵּן לָהֶם, אַרְצוֹת
גּוֹיִם; וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. מה
בַּעֲבוּר, יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו--
וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ; הַלְלוּ-יָהּ. [תהלים ק"ה, מ"ד- מ"ה]
