יום שבת, 17 בנובמבר 2018

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)






*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 13 בנובמבר 2018

פרשת ויצא- מה גנוז- בפגישת יעקב ורחל ליד הבאר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת ויצא - מה גנוז - בפגישת יעקב ורחל ליד הבאר?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אמו/


  ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיו של יעקב לעיני רחל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב עובד בעד רחל- שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ רחל אומרת ליעקב: "הבה לי בנים..".


ויעקב עונה לה:"...התחת אלוקים אנוכי.."?


ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)


[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בפרשה זו, יעקב מקיים את ציווי אמו יוצא מבאר שבע  בדרכו לחרן  וזוכה לפגוש את רחל ליד הבאר כפי שהכתוב מתאר:

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר.  וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.  וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.  וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן.  עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא;.. ".  [בראשית כ"ט, א- י"ד]

השאלות הן:

א]   באיזה אופן הלך יעקב לחרן?

ב]   מפגש יעקב עם רחל- ליד הבאר, מה המיוחד?

תשובות.

יעקב הולך לחרן.

נאמר:"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם". 

רש"י מסביר:  את הקושי - מדוע נאמר תחילה  לשון משא – היינו "וַיִּשָּׂא"  ואחר כך כתוב  "וַיֵּלֶךְ"?

אלא, שמכאן ניתן ללמוד: שהיה הולך  יעקב, תחילה -  מתוך פחד וחשש [שמא עשיו ירדוף אחריו]  לכן הליכתו הייתה קשה ורגליו היו כבדות.

אך  לעומת זאת כאשר ה' הבטיח לו בשורה טובה ומעודדת שיזכה לשמירה מה' - כפי שהכתוב מציין: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ" [שם כ"ח, ט"ו] רגליו כבר לא היו כבדות וכאילו ליבו נשאם.

רש"י מבסס את הסברו על פי בראשית רבה.

ה"כלי יקר" מבהיר: "לפי שבהליכה ראשונה אמרו חז"ל [סנהדרין צד. ע"א] שקפצה  לו הארץ ולפי זה לא הייתה ההליכה תלויה בזירוז רגליו כי אם בנס, הוצרך לומר שמכאן והלאה לא הלך על ידי קפיצת הארץ - כי אם ברגליו כשאר אדם"  במילים אחרות - שכאשר יצא יעקב בתחילת דרכו  מבאר שבע לכיוון  חרן על פי רש"י   התקצרה לו הדרך שהרי היה כתוב : "ויפגע במקום" והמקום הוא הר  המוריה לפי שנעקר הר המוריה ממקומו ובא לקראתו, אך מכאן והלאה הלך כאדם רגיל.

רש"ר מסביר: שיעקב הפך לאיש אחר, לא עוד: "ויצא יעקב" אלא : "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו" אין רגליו מוליכות אותו ,גופו אינו נושא את רוחו, אלא הנשמה נושאת את גופו.

זו הגישה שבאמצעותה יוצא לפגוש את עתידו מתוך ביטחון בה'  ושמחה בעודו חסר כל ,מלבד המקל האוחז בידו.

ומדוע היה חסר כול? לפי שישנו מדרש המספר: כי אליפז- בנו בכורו  של עשיו רדף אחרי יעקב ובציווי אביו ביקש להורגו, הציע לו יעקב לקחת את כל רכושו שהיה אתו - כך יחשב לעני ועני נחשב למת, ואליפז שהיה במלכוד רגשות, מצד אחד רצה לקיים את צווי אביו ומנגד אהב את יעקב ולא רצה להורגו, עשה כן, לכן יעקב היה חסר כול- כאשר הלך לחרן.

המפגש  של יעקב עם רחל.

רבינו בחיי  מפרש: בכל אחד מבין האבות מוצאים אנו בארות ובכל אחד מהם  נרמז בהם העתיד: באר- זהו רמז לבית המקדש שהוא עתיד להבנות בזרעם והמשיל את בית המקדש לבאר מים כי משם תצא תורה.

בנוגע  ליצחק הכתוב מציין: "מַיִם חַיִּים" [שם כ"ח, י"ט]

עוד מוסיף רבינו בחיי: נאמר: "וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים.."

המילה "שָׁם"- רומזת רמז לנוכחות ה' במקום, כמו שכתוב: "וָאָקוּם, וָאֵצֵא אֶל-הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה-שָׁם כְּבוֹד-יְהוָה עֹמֵד" [ יחזקאל ג, י"ט]

ישראל משולים לצאן- כמו שכתוב: "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" [יחזקאל ל"ד, ל"א]

כאן הכתוב מזכיר: "שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן"- לפי שישראל מחולקים לשלוש קבוצות: כוהנים, לוויים, ישראלים והיו עולים למקדש שלוש פעמים בשנה.

לאחר שיעקב הסיר את האבן מעל באר המים לעיני הרועים ועשה זאת בקלות ובמהירות- כפי שמעיד על כך: רש"י בדומה  לאדם המסיר פקק מבקבוק – הדבר מוכיח   עד כמה כוחו של יעקב היה גדול.

 רש"ר טוען:  כי הקלות בה יעקב הרים את אבן מעל הבאר לבדו – עד כדי כך שהוא גרם לה להתגלגל-  בעוד שאבן זו הייתה כה כבדה שאחרים רק בכוחות משותפים יכלו  להזיזה - זה מוכיח: למרות שיעקב היה חסר כול, היו לו "נכסים" גופו החזק והבריא היה הנכס  שישמש לו לבנות את עתיד ביתו ,זה כוח שניתן להשיג אותו על ידי חיים טהורים שקיים כבר בעברו- לימוד תורה – זהו יסוד להשגת עושר וכבוד. ועל כך אמר שלמה המלך:

"אֹרֶךְ יָמִים, בִּימִינָהּ;    בִּשְׂמֹאולָהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד". [משלי ג', ט"ז]

יעקב אינו מסוגל לסבול השתמטות, או בגידה, אלא נאמנות למילוי  החובה.

ה"נכס" השלישי"- ההתלהבות לעבוד , זריזות  והיכולת לעזור לזולת גם אם הדבר  אינו נוגע לו אישית. זוהי מידה שאינה מצופה- מ"איש תם יושב אוהלים " אישיות מיוחדת זו  מייצגת את כל התכונות של עם ישראל העם שנועד לייצג את   משלוחי היד השונים- הרוחניים והגשמיים בחיים.

כאשר יעקב רואה לראשונה את רחל הוא מנשק  אותה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל";

ה"חיזקוני" מסביר: כי דווקא רחל הגיעה ולא לאה, לפי שעיני לאה היו רכות והרוח  ומזג האוויר  קשים לה, לפיכך לא רעתה את הצאן ועוד כדי לחלוק כבוד לגדולה!

הרמב"ן  ואבן עזרא סבורים: כי נשיקה בלמ"ד- "לְרָחֵל"-  איננה בפה, אלא נישק אותה על ראשה ,או כתפה.

לכן נשיקה עם האות למ"ד- היא ביד או בכתף, או בלחי על פי מנהג המדינות.

לעומת זאת, אבן עזרא טוען: שכל נשיקה בלא האות למ"ד היא בפה.

רבינו בחיי מסביר: כאשר יעקב נישק את רחל-  קטנה הייתה ועדיין לא הייתה מתאימה להינשא ולכן מסר לבן את הצאן בידיה ולא מסר ללאה שהייתה גדולה ממנה, כי הייתה כבר ראויה להינשא, על כן הייתה יושבת בבית.

 בהמשך נאמר: "וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" על בכיו  זה של יעקב בעת פגישתו עם רחל, מפרש רש"י בשתי דרכים:

א] לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ,  היות ונקברה לבדה בדרך אפרתה ולא במערת המכפלה.

ב]: היות ויעקב הגיע בידיים ריקות ,לפי  שאליפז לקח לו את  כל מה שהיה בידו. לא – כאליעזר -עבד אברהם- שהעניק תכשיטים לרבקה ובכך שימח אותה.

 לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כיצד ניתן לבנות בית יהודי – על בסיס "נכסים" הכוללים- כוח, רצון, מסירות ,יושר ואחריות - הנובעים מתוך החיבור לבאר המים – באר הרוחניות- סמל התורה והמקדש  ואת הדגם הזה מייצג יעקב אבינו אשר נשען על עץ החיים לאורך כל הדרך.  כפי שאמר שלמה המלך:       עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ; וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר.[משלי ג, י"ח]   
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ליד הבאר/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ליד הבאר.

 שיר מאת: אהובה קליין ©

יעקב  ליד הבאר

להציל עדרים ימהר

כארי  מגלה גבורתו

האבן יגולל בזריזותו.



לפתע רחל מגיחה

פניה  מביעות שמחה

בליווי צאן  אביה

תבחין באהבת חייה.



יעקב ינשק  נערתו

בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ

דמעות ניגרות מעיניו

כמעיין  שוטפות פניו.



ברוח הקודש  חוזה

נתיב אפרתה רואה

רחל מבכה בניה

יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר  למעשיה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  ויצא [חומש בראשית.]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

Jacob gives Esau a stew of lentils


"וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.   וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם."
[בראשית כ"ה, כ"ט- ל ] ציירה: אהובה קליין (c)
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 10 בנובמבר 2018

עם ישראל- כיצד יצטייר לעיני הגויים- בעין התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 עם ישראל- כיצד יצטייר  לעיני הגויים- בעין התנ"ך?

 מאמר מאת: אהובה קליין

  בנוסף להבטחת ארץ ישראל- לאבותינו אברהם, יצחק  ויעקב ולמשה –מעניין הדבר- כי  יעקב מקבל מסרים –בחלום מאלוקים על עם ישראל – כיצד  יצטייר במהלך ההיסטוריה?

כפי שהכתוב מתאר:"... אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ".

בראשית כ"ח, י"ב- י"ד]

על כך  אומר רש"י: כי הקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל בארבע אמות הנתונים תחתיו והבטיח ליעקב בחלום הסולם: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך" בכך רמז לו שארץ ישראל תהיה קלה להיכבש על ידי בניו -ממש כמו גודל שטח  של ארבע אמות - שזה  שיעור מקומו של אדם  שנתון לשליטתו ואינו חייב להתאמץ במיוחד.

חכמים במאמר הבא[גיטין נ"ז ע"א] אומרים על המשפט בספר ירמיהו: "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי" - כאשר פושטים את עורו של הצבי מבשרו- לא ניתן לכסותו בשנית בעור-  כי העור מתכווץ,

כך  גם ארץ ישראל בזמן שיושבים בה- מרווחת ויש מקום לכולם אך בזמן שאין  יושבים  בה -  מצטמקת ! ועוד נאמר ליעקב:

"וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ".

רש"ר מסביר: כי ישנה הבטחה ליעקב: "האופן שבו תתברכנה כל משפחות האדמה- יהיה דרכך ודרך זרעך"- כלומר הברכה שתצא מיעקב- היא  תתגשם באופן כפול- הן על ידו - כאיש פרטי והן על ידי   הדורות הבאים-כאומה.

 ברכה זו ניתנת ליישום באופן הרוחני ובאמצעות דרך חיים -יוכלו אדם אחד ואומה אחת -להיות מקור ברכה לכל אומות העולם- עד שבסופו של דבר  יתקיימו דברי הנבואה:

"כֹּה-אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם; וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר, נֵלְכָה עִמָּכֶם--כִּי שָׁמַעְנוּ, אֱלֹהִים עִמָּכֶם". 

[זכריה  ח, כ"ח]

 יעקב  כראש משפחה וצאצאיו כאומה יהוו ברכה כזאת,  הוא משמש דוגמא כיצד  ניתן לבנות בית יהודי ללא נחלת אבות וללא מקור של ממון הבא מירושה-

ניתן לבסס חיי משפחה על ברכתה וכבודה של מלאכה- למרות  כל הבעיות והדאגות המתלווים אליה- אלו חיים התלויים בחסדי ה' ומזוככים בהתאם לרצונו ,את צורת החיים הזו ילמדו הגויים מיעקב ומצאצאיו.

  עם ישראל  מצווה  לחיות בקדושה כנאמר:

"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא י"ט,ב]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הציווי לעם ישראל: "הייתם  קדושים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

 ציורי תנ"ך,השבת כסמל הקדושה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושלים אור לגויים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/  המנורה במקדש - מקור אור לעם ישראל ולעולם/ ציירה: אהובה קליין (c)


 וראיתי הסבר יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר האומר: כי הקב"ה- כולו רוחניות- סביבו ישנם מלאכים- מלאכי השרת בעוד שאת את האדם ברא- באופן שיהיה נזקק לדברים  גשמיים, לכסף, למזון- לבשר ודגים.

ובגמרא  במסכת חגיגה [ט"ז, א] נאמר:" בשלושה דברים שווה האדם למלאך ובשלושה דברים לבהמה, יש להם דעת כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקודש כמלאכי השרת, שלושה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה"- האדם מצד אחד  גשמי- שהרי נוצר מעפר  הארץ, אך מצד שני הוא גם רוחני- בהיותו בעל נשמה.

 אולם האדם יכול לחיות בקדושה  יחד עם  הדברים הגשמיים שלו,  זה תלוי באורח החיים שהוא סולל  לעצמו. אם הוא משתמש בכספו וכן אוכל ושותה – כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'- אז כל הדברים הגשמים נעשים שמימיים.

דוגמא יפה להמחשת הדברים – מופיע במסכת אבות [ג, ד]:רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו  קיא צואה, בלי מקום", אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי  תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום, שנאמר: "וידבר אלי: זה השולחן אשר  לפני ה' ".

ניתן לראות, איך על ידי דברי  תורה שנאמרו ליד השולחן-  נוצר מהפך, לפני דברי התורה- כל השולחן היה גשמי ועל ידי שאמרו דברי תורה הכול נהפך והשולחן נהיה  קדוש- שולחן לפני ה'.

 לכן, תכלית עם ישראל להצטייר בעולם - כעם נבחר ה' -  עם קדוש ההולך בדרך התורה ומתוך כך  ישמש מנוע רוחני  לתבל בכל התחומים ויפים דברי הנביא ישעיהו:

"וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 6 בנובמבר 2018

פרשת תולדות-מכירת הבכורה והשפעתה לדורות/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תולדות - מכירת הבכורה והשפעתה לדורות.

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ רבקה הולכת לבית המדרש/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עשיו איש  ציד/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש נזיד עדשים לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ יצחק זוכה להצלחה בגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בפרשתנו אנו  מתבשרים על הולדת שני האחים – עשיו ויעקב- ונחשפים אנו להכרת התנהגותם והשוני המהותי ביניהם וכן להתנהגותם ומעשיהם- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם.  וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.  וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם.  וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב:  מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב.  וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה"  [בראשית כ"ה- ל"ד]



השאלות הן:

א] במה נבדלו שני האחים- יעקב ועשיו?

ב] כיצד התייחס עשיו לבכורה?



תשובות.

יעקב  ועשיו - השוני ביניהם.

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"

רש"י מסביר: על פי הכתוב המתאר את עשיו-" אדמוני" הדבר בא ללמדנו שיהיה שופך דמים.- עשיו היה גם שעיר- כלומר כל גופו היה מכוסה שיער.- כבגד של צמר מלא שיער.

רש"י מתייחס למילים: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו"-  על עשיו נאמר בלשון רבים: "ויקראו שמו.."  זאת בניגוד ליעקב שעליו נאמר: בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" -כי כולם  קבעו את שמו עשיו – מלשון: "עשיה" לפי שהיה נראה עשוי וגמור בשערו הרב שלא  כדרכו של תינוק.

רש"י אומר על יעקב- כי ה' קרא לו בשם זה, לפי שכתוב בלשון יחיד: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואין התורה מזכירה מי קרא לו בשם זה.

אמר הקב"ה: אתם קראתם לבן הבכור שלכם בשם: עשיו, אף אני אקרא לבני בכורי שם והוא יעקב הנקרא בכור, כמו שנאמר:

"בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל".[שמות ד, כ"ב]

דרך אחרת לפרש את המילים: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" [ויקרא- בלשון יחיד] אביו הוא זה שקרא לו בשם יעקב- על שום שאחז בעקב עשיו בעת הלידה וכך   דרכו של עולם שהאב נותן שם לבנו.

עוד כשעשיו ויעקב היו קטנים, כבר נפרדו דרכיהם - עשיו לרשעו ויעקב לתמימותו ,אך כל עוד שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ולא היה איש עוקב אחריהם, אבל כשהם הגיעו לגיל  שלוש עשרה שנה, אז כולם הבחינו בשוני הרב ביניהם, יעקב הולך לבתי מדרשות ואילו עשיו הולך לעסוק בעבודה זרה.

"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה"- הכוונה שהיה יודע  לצוד ולרמות את אביו בפיו , היה נוהג  לשאול אותו שאלות- על מנת  להצטייר בפניו כצדיק, כגון: כיצד מעשרים את המלח? ואת התבן? בעוד שדברים  אלה אינם צריכים מעשר.- מהטעם הזה, יצחק התפתה להאמין שעשיו צדיק.

רבינו בחיי מבהיר :שעשיו היה צייד משני צדדים, היה צד חיות ועופות בשדה, ומנגד היה צד את אביו בדרך של עורמה וכך מזמן הנאות  בעיני אביו.

עשיו מכונה בשם "אִישׁ שָׂדֶה"- והכוונה שהיה אדם בטלן נוהג להתהלך בשדות וצד חיות ועופות בקשתו - להנאתו בדומה לאנשים בטלים.

יעקב לעומתו היה: "אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים". אינו בקי בשקרים וברמאיות- אלא פיו וליבו שווים,  היינו-דובר אמת תמיד, לכן היה נקרא " אִישׁ תָּם,"

ֹ"יושֵׁב אֹהָלִים"- היה יושב בשני אוהלים- של שם ועבר ולומד תורה.

רבינו בחיי מציין: על דרך הקבלה:  יעקב-יושב אוהלים [בלשון רבים]- אוהל של מעלה ואוהל של מטה, שידוע היה שצורת יעקב חקוקה הייתה למעלה בכיסא הכבוד.

הכתוב מציין שיצחק אהב את עשיו - כי סבור היה שהוא צדיק על פי שאלותיו ואילו רבקה אהבה את יעקב.

רש"ר [הרב  שמשון רפאל הירש] מסביר את יחס ההורים לילדיהם:

יצחק  נחשב ל:"עולה תמימה"- הוא ישב  סמוך לבאר לחי ראי- ברוגע ובבדידות הוא העדיף חיים  אלה על פני חיי רעש והמולה של החברה האנושית ,לכן יתכן שאופיו של עשיו כאדם בעל אנרגיות חזקות ועוצמה יותר משלו - גרם לו  לראות בו כאדם - העשוי לשמש עמוד התווך של הבית.

לעומתו ,רבקה אהבה את יעקב - לפי שראתה בו דמות שלמה אשר  משדרת חיים  שמעולם לא פגשה  בבית משפחתה.



הנה רעיון מעניין:

ה"ישמח משה"   שואל: מדוע יש להאשים את עשיו על רשעותו? הרי עוד בהיותו ברחם אמו, כאשר היא עברה - ליד בתי עבודה זרה, היה מפרכס לצאת למקום זה, היינו שעצם יצירתו הייתה ברע?

ההסבר  לשאלה זו: אכן עשיו נולד ב"טבע רע", מכף רגל ועד  ראש לא היה  לו מתום ,לעומתו יעקב נולד בקדושה עילאית, אך מכיוון שהם היו תאומים היה בהם עירוב- מעט זה בזה ,מטעם זה אחז יעקב בעקבו של עשיו הרשע- כדי לרמז כי נדבק בו  גם מרשעותו של עשיו ומנגד נדבק גם בעשיו מעט ממעלותיו הקדושות של יעקב וזו הייתה  כל עבודתם בעולם הזה, יעקב נדרש להסיר לגמרי את זוהמת עשיו  מעליו ולעומתו- עשיו היה צריך להגדיל את  חלקו של יעקב אשר בו - ולהתעלות.  ה' קרא  לו בשם יעקב- על שם אחיזתו בעקב עשיו- כי זה מבטא את עיקר  החשיבות בעבודת ההתגברות על הרוע- היות וזה תפקידו של האדם והוא גורם כך נחת רוח לבוראו.

יחסו של עשיו לבכורה.

התורה מתארת לנו את  הרגע של ויתור הבכורה מצד עשיו  כאשר נענה לבקשת יעקב:

אותו יום עשיו חוזר עייף מהשדה, כפי שמתואר  בפסוק: "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף". 

רש"י מסביר את פשר עייפות זו: אותו יום עשיו הרג נפש בשדה והכוונה שהוא התעייף  ברציחה , על הסבר זה יש הוכחה במקרא:

"אוֹי-נָא לִי, כִּי- עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹורְגִים" [ירמיהו ד, ל"א] הכוונה לציון שהיא -מקוננת ויגעה נפשה  באומרה-בעבור אלה ההורגים אותנו.

עשיו רעב ומבקש מיעקב שבישל נזיד עדשים אדומות לאכול- ומדוע בישל?, כי באותו היום נפטר אברהם - כדי שלא יראה את עשיו נכדו יוצא לדרך רעה. כי  בזמן זה בדיוק התפקר עשיו לגמרי ועבר על רציחה וחטאים קשים אחרים. ואם אברהם היה רואה זאת הרי אין זו "שיבה טובה" כפי שהתורה מציינת שהוא מת בשיבה  טובה. לכן ה' קיצר את שנות חיי אברהם.

ביום  הראשון של ה"שבעה" אינו אוכל משלו. ומדוע  יעקב בישל ,דווקא, עדשים?

כי העדשים  דומות בצורתן לגלגל- כי האבלות- היא גלגל חוזר בחיים. כעת  עשיו מבקש מיעקב  שייתן לו לאכול מזה ובלשונו הוא מתבטא:

"הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף.."[ שם  כ"ה, ל]

עשיו מתכוון לאכול בגסות כדרך הבהמה , יפתח את פיו ויעקב ישפוך לתוכו כמות מרובה מהתבשיל.- לשון הלעטה- הוא לשון האכלה לבהמה - [מסכת שבת קנ"ה] "אין אוכסין [ אין תוחבים אוכל רב לתוך הגרון בכוח] את הגמל בשבת אבל מלעיטין אותו"

יעקב חפץ לקנות את  הבכורה - מעשיו, היות שעבודת הקורבנות תלויה בה. אמר בליבו: אין רשע זה  ראוי  שיקריב קורבנות לה'.

מנגד ,עשיו מזלזל בבכורה וטוען: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  התכוון לומר שעבודת הבכורה היא נודדת שהרי  עבודת הקורבנות לא תהיה כל הזמן אצל הבכורות- בשל חטא העגל ואחרי זה- עבודת הקורבנות עברה לשבט לוי.- עשיו ביזה את עבודות הקרבת הקורבנות לה' ואמר: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה".  כאן הכתוב מעיד על רשעו הרב של עשיו - כי על ידי זה שהיה מוכן למכור את  הבכורה  ליעקב, הוא ביזה את עבודת ה'.

בנוסף הוא לקח נשים מבנות חת וזו הייתה "מורת רוח ליצחק ורבקה"

לעומתו, יעקב שומע בקול הוריו- לא לקחת אישה מבנות הארץ ובסופו של דבר, יעקב נושא אישה  מבנות משפחתו - בדומה לאביו יצחק .אחרי נשואיו של יעקב גם עשיו לוקח מבנות  ישמעאל . יצחק לא ידע על  מכירת הבכורה. ועל פי  חז"ל גם לא ידע על הידרדרותו הרוחנית של עשיו.

רש"ר מדגיש: כי יעקב לא הכריח את עשיו למכור לו את הבכורה, ההוכחה: שהוא נתן את התבשיל טרם המכירה ,הוא לא ניצל את רעבון עשיו כדי שימכור לו את הבכורה ולכן נאמר: "נתן" ולא נאמר: "מכר"- כמו שכתוב:

"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"

יש להניח שביום מותו  של אברהם, יעקב שאל את עצמו: איך היו פני הדברים אם ישמעאל היה יורש את מקום אברהם, הרי עשיו הנכד המיועד לרשת את מקומו-עלול במקום לרשת את דרכו הרוחנית והמוסרית של אברהם לשוטט בשדות וכולו עסוק בצייד .

לסיכום, כל השוני של שני האחים והתנהגותם ומכירת הבכורה ליעקב- נותנת את אותותיה לדורות- גם בימינו , כשם שעמדו אז- זה כנגד זה שני האחים –כך לאורך דורות יעקב ימכור את קנייניו הגשמיים לעשיו - אם רק יסכים  לאפשר לו לקיים את שליחותו הרוחנית והמוסרית.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר