יום שני, 8 בפברואר 2016

ציורי תנ"ך/ הציווי למשה לקחת תרומה מעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת תרומה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וידבר ה' אל- משה לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו לי  תרומה מאת כל- איש אשר ידבנו ליבו תקחו את- תרומתי"

[שמות כ"ה,א-ב]

 הטכניקה: שמן על בד.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת- כיצד? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת תרומה- הקשר לחכמה, תבונה ודעת - כיצד?

 מאמר מאת : אהובה קליין .

פרשת תרומה-   פותחת בציווי הקב"ה את משה לעם ישראל להביא תרומה להקמת המשכן:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּיקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

לאחר שהתורה מפרטת את כל סוגי החומרים הכלולים בהבאת החומרים במסגרת התרומה- היא  מציבה את  התכלית:

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
ציורים מתוך פרשת תרומה:


ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל  הארון במשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שולחן לחם הפנים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




השאלות הן:

א] מהי מהות התרומה?

ב] מהו כוחו של המקדש?

תשובות.

מהות התרומה.

רש"י  מדגיש: "ויקחו לי תרומה"— לי – לשמי - [ לשם ה' ]

על פי רש"י: תרומה מלשון הפרשה, וכך פירש גם אונקלוס ובאופן זה פירשו גם חז"ל.

 [ מסכת יומא כ"ב]

המשמעות: "ויקחו לי" : הפרשה- שאדם מפריש מכספו - על מנת לתת נדבה.

"תיקחו לי תרומה"- היא הנתינה.

"ידבנו  ליבו"- מלשון נדבה והמשמעות- רצון טוב.

"תיקחו  את תרומתי"- אמרו רבותינו: מדובר בשלוש תרומות:

א] תרומת בקע לגולגולת- שמהם נעשו האדנים של המשכן. כפי שמפורש בפרשת: "באלה פקודי": "ואחת תרומת המזבח בקע לגולגולת"

ב]  לקופות- מהם לקנות קורבנות ציבור.

ג] תרומת המשכן- נדבה של כל אחד ואחד.

 שלוש  התרומות הללו רמוזות בתחילת הפרשה במילים: "תרומה", "תרומתי", "התרומה"

רבינו בחיי מביא רעיון יפה: שלושת התרומות- כנגד שלוש  תרומות שהעולם נתרומם בהן,

החכמה, התבונה והדעת. כפי שכתוב במשלי [ ג, י"ח]: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו", ונרמז במעשה המשכן, מפני שהמשכן שקול כבריאת העולם ולכן הוזכרו כאן שלושת התרומות.

עוד מוסיף רבינו בחיי רעיון נפלא: נאמר: ב"פרקי דרבי אליעזר": "בשלושתן בנה שלמה בית מקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם [מלכים א, ז] "בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש  צורי חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת"  וכן בשלושתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה עליו השלום ברוח הקודש[משלי כ"ד]"בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו"  ושלושתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה שנאמר: [שם ב]:"כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן, אלא ייתן, מפיו דעת ותבונה, ושלושתן יינתנו למלך המשיח שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'- רוח דעת ויראת ה' "[ישעיהו י"א, א]

רבי גדליה מלינץ בספרו: "תשואות חן": מסביר- כי מדובר  בציווי זה באוספי צדקה, שצריכים להתכוון במעשיהם לשם שמים, אבל נותני צדקה, אפילו אם ייתנו שלא לשמה- הדבר  נחשב לצדקה  מוחלטת.

 בעל המלבי"ם מסביר: שאילו היה כתוב: "ויתנו לי תרומה" היו חושבים בני ישראל שמוטלת על כל אדם חובה לתת נדבה למשכן., אלא שה' רצה רק מתרומות שנתרמו מתוך רצון טוב ומהתנדבות מעמקי הלב שהיא אמיתית וישרה. ולא מתוך אילוץ, לכן התורה אינה מזכירה כאן לשון: נתינה, אלא לשון לקיחה, ועל ידי זה נצטוו בני ישראל למנות גבאים שייקחו את התרומה: "תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה, ב]

כוחו של המקדש.

 התורה מדגישה כי תכלית התרומה היא:

"ועשו לי מקדש ושכנתי  בתוכם"  מעניינים דברי מדרש רבה [שמות ל"ג,א] שם נאמר: "ויקחו לי תרומה", הה"ד [משלי ג]:"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אל תעזובו את המקח שנתתי לכם, יש לך אדם לוקח מקח, יש בו זהב ואין בו כסף, יש בו כסף ואין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר: "אמרות ה'  טהורות כסף צרוף ",יש בו זהב, שנאמר: "הנחמדים מזהב פז רב.." [תהלים י"ט]   מדרש זה בא ללמדנו את ערכה המושלם של התורה הקדושה.

בעולם הגשמי- אין מושלמות, אדם שיש לו זהב שהיא מתכת יקרה מאד לא בהכרח שיש לו הכול, ודאי יש לו חיסרון בתחום אחר. אך בהשוואה לכך התורה היא: הטוב המושלם, כפי שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל  תעזובו"  לכן הקב"ה מצווה על עם ישראל שלעולם לא יעזבו את התורה.

 והמדרש ממשיך במשל: משל למלך שהייתה לו בת יחידה בא מלך אחד והשתדך איתה ורצה לקחתה לארצו, אמר לו  האב: זוהי בתי היחידה, אינני יכול בלעדיה אך אינני יכול להגיד לך שלא  תיקח אותה, לפי שהיא כבר אשתך, לכן בקשתי היא: כל מקום שתלך  תקציב לי חדר שאוכל לדור אצלכם, כי איני יכול לעזוב אותה, הנמשל לכך: אמר הקב"ה לישראל: אני הענקתי לכם את התורה ואינני יכול לפרוש ממנה, ולהגיד לכם שאל תיטלו אותה ,גם איני יכול בלעדיה ,לפיכך  כל מקום שאתם הולכים עשו לי בית אחד אצלכם שאדור בו, כפי שכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

על פי מדרש זה אנו למדים: כי לא די ללמוד את התורה כחכמה בפני עצמה , אלא התורה חייבת להיות מקושרת אל הקב"ה על ידי שנהיה מחוברים אליה באופן תמידי - הלכה למעשה. הקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו.  על כן לימוד התורה חייב להתבצע מתוך יראת שמים ויראת חטא והקב"ה מעוניין להיות נוכח בכל מקום שלומדים את תורתו. הלומד תורה שהוא מזדהה עם הלימוד וקשור לאלוקים- הופך במרוצת הזמן לתלמיד חכם. התורה כה יקרה שאפילו הקב"ה אינו יכול להתנתק ממנה ואף אנו חייבים להיות מחוברים אליה לנצח. בנוסף עלינו לזכור כי אנו יקרים לה'  כאותה בת מלך שחשובה הייתה לאביה.

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק כי:  כי תכלית התרומה היא: בניית המשכן, שנעשה בכוח  החכמה  התבונה והדעת  וכל זה כנגד בריאת  העולם  על ידי ה'.

עם ישראל בכלל ובפרט חייב להיות מקושר אל ה' על ידי: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" כל אחד יפנה מקום בליבו  למשכן שבו ישכון הקב"ה והמשכן  מסמל את התורה- מקור החכמה, הבינה והדעת.

"כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו- עץ חיים היא למחזיקים בה" [משלי ג]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציווי התרומה / שיר מאת: אהובה קליין



שמים זוהרים אור בוהק

משה לקול אלוקים מזדעק

ציווי  מקבל משמים

לקחת תרומה מנקיי כפיים.

 

למען הקמת המשכן

מעשה ידי אומן

ע"פ חכמה  תבונה ודעת

עין רואה  אוזן שומעת.

 

המשכן  בלב כל אחד

דבוק ביחיד והמיוחד

שרשרת פניני חוכמה

מהתורה שואבת כוחה.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת תרומה [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחשבה ומעשה- במבט מקראי- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מחשבה ומעשה- במבט  מקראי- כיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין ©

 

אדם , המעוניין  לפתוח את  יומו בשמחה – יחשוב אך מחשבות טובות- יתבונן בכל הטוב שיש לו, כגון: הנשימה הסדירה , הראייה המופלאה , יכולת ההתבוננות  בסביבה - במעשה הבריאה המופלאים. מנגד ירחיק עצמו - כרחוק מזרח ממערב ממחשבות רעות- שגורמות  לו למצב רוח ירוד  ואף משפיעות על  התנהגותו בפועל .

החשיבה מבוססת על מידע  הנקלט באמצעות החושים - מההתרחשויות שבסביבה ,או  באמצעות זיכרונות שבגינם האדם מסיק מסקנות הגורמות לו  לפעול לטוב, או לרע.

 הבא נתבונן באירועים המתוארים בתנ"ך בעקבות מחשבות בני האדם.

אנשי דור הפלגה מתאחדים כאיש אחד בלב אחד  בשאיפה להגיע  - באמצעות בניית מגדל- לשמים, כפי  שכתוב :"ויאמרו הבה נבנה עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על- פני כל הארץ" [בראשית י"א, ו]  אותם אנשים חושבים שיש בכוחם לגרום לכך שה' לא ינתק אותם ממקומם ויוכלו לשלוט על כל העולם. מחשבתם הייתה שלילית ומוטעית , התוצאה  עגומה ביותר - הם נענשו באופן קשה, אלוקים בלבל את שפתם והבלתי יאומן  התרחש, על אפם וחמתם - ה' הפיץ אותם על פני כל תבל.

ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם" [בראשית נ, י"ט- כ"ב]

ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את אחיו במות אביהם/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


 רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים והולך להיפרע מכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי": 

א] רצה לשכנעם שאין בכוותו להרע להם. אמר להם : עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עליי  שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: "אחיי הם" ע"מ להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם? "וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

מעניין להתבונן בהתנהגותו של פרעה כלפי בני ישראל : "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא  ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי- תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" [שמות א, ח—י"א]

כתוצאה מחששותיו – פרעה  פונה  למיילדות: " ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה: ויאמר בילדכן את- העבריות וראיתן על- האובניים אם- בן הוא והמיתן אותו ואם- בת היא וחיה: ותראינה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם, א', ט"ו]

ציורי תנ"ך/ המיילדות העבריות במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ההמשך ידוע- פרעה נכשל  במעשיו ולא עלה בידו להגשים את מחשבתו כפי שנאמר: "כאשר יענו  אותו  כן ירבה וכן יפרוץ"

לאור כל האמור לעיל, ניתן להסיק: כי  על פי המחשבות- באים המעשים  לטוב , או לרע חלילה ויפים ומחכימים דברי שלמה המלך: " לב חורש מחשבות אוון ורגליים ממהרות לרוץ לרעה" [משלי ו, י"ח]  או להיפך לטובה : "לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו" [משלי ט"ז ט' ]

 יהי רצון ונשכיל  לפעול מתוך חשיבה חיובית - דעת וחכמה וכך מעשינו וחיינו יהיו טובים ואיכותיים  יותר.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 1 בפברואר 2016

ציורי תנ"ך/ שומר חינם/ציירה: אהובה קליין (c) ציור לפרשת משפטים.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"כי- ייתן איש אל רעהו כסף אן כלים לשמור..."


[שמות  כ"ב,ג]



הטכניקה: שמן על בד

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין(c)

 Biblical paintings
By Ahuva Klein
Keeps no money on dishes
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת משפטים- מהו המסר לדיינים בפרשה?/ מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת משפטים- מהו המסר לדיינים בפרשה?


 מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בפסוק: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם...." ומכילה  מערכת רחבה של חוקים ומשפטים בעיקר בין אדם לחברו.
ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך/ העבד העברי יוצא  לחופשי/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אמה עבריה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג,כ"ג]

ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



על הפסוק : "ואלה המשפטים" היה אומר רבי שמחה בונים מפשיסחה: התורה רוצה ללמדנו על ידי פסוק זה: "דרך ארץ קדמה לתורה" [ויקרא רבה ט', ג]   אחד הנושאים  המוזכרים  בפרשה – הוא:  שמירה על חפצים של הזולת, כפי שהכתוב  מתאר:
 "כִּי- ייִתֵּן אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ - כֵלִים, לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב, מִבֵּית הָאִישׁ--אִם-יִמָּצֵא הַגַּנָּב, יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם אִם-לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב, וְנִקְרַב בַּעַל-הַבַּיִת אֶל- הָאֱלֹוקים:  אִם-לֹא שָׁלַח יָדוֹ, בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" [שמות כ"ב, ו-ח]

השאלות

א] מהו המסר לדיינים בפרשה ?

ב] מיהו שומר חינם ובמה ייחודו?

התשובות

המסר לדיינים

"בעל הטורים" מפרש את המילה: "המשפטים" בדרך של ראשי תיבות: - הדיין מצווה לעשות פשרה, טרם יעשה משפט, כפי שנאמר במסכת סנהדרין [ו, ע"ב] מצווה לפשר בין הצדדים היריבים במשפט, שנאמר: "אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"[זכריה ח, ט"ז] והלוא במקום שיש משפט אין שלום, ובמקום שאין שלום יש משפט ? אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הווי אומר: זה ביצוע  [היינו עשיית פשרה בדין]

רש"' אומר: "ואלה המשפטים" הכוונה :לפניהם ולא לפני עובדי עבודה זרה. וגם אם ידעת בדין אחד שדנים אותו כדיני ישראל- אין להביא אותו בערכאות שלהם.

ומדוע נסמכה פרשת משפטים לפרשת מזבח? [ הכוונה לפסוקים בסוף פרשת יתרו: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו..."[שם, כ, כ"א], התשובה לכך - שתשים את הסנהדרין אצל המזבח כמו שנאמר: "לשכת הגזית-שם הייתה סנהדרין גדולה יושבת"[משנה מדות פ"ה, מ"ד] לפי שהמזבח היה מטיל שלום בין  ישראל לאביהם שבשמים, וגם הסנהדרין תפקידם היה  לעשות משפט, המטיל שלום בין איש לחברו. [ג" א]

ועוד אומר רש"י: המילה: "אלה"  המשמעות - לפסול  את הראשונים  והמילה: "ואלה"- מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף כאן המשפטים מסיני. כלומר: "אלה"- פוסל את הראשונים, כגון:" אלה  תולדות יעקב"- פסל לאלופי עשיו, לעומתם: "ואלה"- מוסיף על הראשונים-  כגון: "ואלה שמות בני ישראל" [שמות א, א]מוסיף על הראשונים: "ומי היו אלה שכתב למעלה, בני ראובן ובני שמעון".  לפי זה המילה: "ואלה"- בא להוסיף על עשרת הדברות שבפרשת יתרו מה הראשונים מסיני אף הדינים כאן מסיני.

רבי יעקב בן אשר-"בעל הטורים" מגלה בכל מילה שלפנינו מסר לדיינים:

"ואלה"- ראשי  תיבות- וחייב אדם לחקור הדין  - כלומר שהדיין מצווה להרבות בחקירה של העדים על מנת להגיע לאמת.

 "המשפטים"—הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה  משפט- כפי שנאמר לעיל:

"אשר"- ראשי תיבות: אם שניהם רוצים - כלומר אם שני בעלי הדין מוכנים ללכת לקראת פשרה.

"תשים"- ראשי תיבות- תשמע שניהם יחד מדברים.[היות וחל איסור על הדיין לשמוע בעל דין אחד שלא בפני חברו.

"לפניהם"-ראשי תיבות-לא לפני נדיב יהדר- כלומר, חל איסור על הדיין לכבד במיוחד פני איש גדול ומכובד שבא  לפניו.

חז"ל מוסיפים: כי לא במקרה- הפרשה פתחה דווקא בדיני עבד עברי- הדבר בא ללמד את הדיינים להיזהר כדי שלא יזלזלו במשפטו של העבד העברי ולא יעכבו  את דינו - על מנת לטפל בדיני תורה ודינים אחרים, מתוך חשיבה שהאנשים המכובדים חשובים יותר מעבד- שפל רוח ונדכה.

 

שומר חינם וייחודו.

 רבינו בחיי מסביר: כי חז"ל דרשו: ישנם ארבעה סוגים של שומרים:

א] שומר חינם.

ב] שומר שכר.

ג] שואל.

ד] שוכר.

  בפסוק הנ"ל -התורה מתכוונת לשומר חינם, בדרך כלל כל אדם מוכן לשמור חינם פיקדון של כסף, או כלים, משום שאין בזה טרחה. לעומת זאת כאשר התורה מדברת על שומר בהמות-  הדבר לא בחינם, אלא בשכר, לפי שאין זה מקובל שאדם ישמור על בהמות חינם . בגלל הטרחה הכלולה בטיפול בהם ,המשמעות של שומר חינם כדברי רבינו בחיי: "שומר חינם פטור על הכול - גנבה , אבדה ואין צריך לומר באונסין [כגון שהכלי נשבר] משום שהוא עושה חסד עם בעל הממון ,או הכלים כשמסכים לשמור חינם לעומתו : השואל- חייב על גנבה ואבדה ואפילו באונסין .

רש"י מסביר על פי מכילתא: במקרה ואצל השומר חינם נגנב חפץ, או כלי ששמר עליו, הדיינים מקבלים את טענת השומר, שהפיקדון נגנב ממנו, בתנאי שהוא נשבע שלא הוא גנב את הכלי.

אך אם ימצא שהוא משקר בשבועתו והעדים מעידים עליו שהוא בעצמו גנב, הדיינים מרשיעים אותו והוא נאלץ לשלם על הגנבה בכפל. כפי שהתורה אומרת בהמשך ועל פי הסבר חז"ל :הטעם הוא: כי בנוסף לגניבה הוא נשבע לשקר.

רבינו בחיי מוסיף ואומר: אסור לשומר חינם להשתמש בכלים שנתנו לו לשמור כי השימוש בכלים נקרא :"מלאכה" ולפי דברי חז"ל במסכת בבא  מציעא בסוף פרק המפקיד –נאמר: שאם השומר השתמש בכלים- חייב לשלם.

לסיכום, לאור האמור לעיל:

ניתן ללמוד- כי התורה שהיא מלשון הוראה-  מלמדת את הדיינים יסודות חשובים כיצד להגיע לעולם טוב יותר- עולם שמתנהל על פי צדק ומשפט למען חברה בריאה בגופה ונפשה.

ויהי רצון שעם ישראל- בכלל ובפרט ישמש אור לגויים בהליכה בדרך המשפט והצדק וילך  בדרכו של אלוקים – המסמל את הדרך הישרה, כפי שנאמר: "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" [ תהלים קי"ט, קמ"ב]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שומר חינם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שומר חינם / שיר מאת: אהובה קליין ©



הולך בנתיב ישרים

מתרחק מדרך חתחתים

כרחוק מזרח ממערב,

 צדק ואמת לו יערב.

 

נכון לסייע לבריות

ללא היסוס ותהיות

לכל מאיר פנים

מבטו חביב ונעים.

 

ידידו מקבל בברכה

מאזין למשאלתו בחדוה

נאות לשמור על כליו

חינם ברמ"ח אבריו.

 

 הערה: השיר בהשראת פרשת משפטים [חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר