יום שישי, 22 במאי 2015

ציורי תנ"ך/ חג הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"וחג הקציר בכורי מעשיך,אשר תזרע בשדה..."
[שמות כ"ג,ט"ז]


הטכניקה: שמן על בד.


Biblical paintings/

By Ahuva Klein

Shavuot Holiday The farmer reaps the grain

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג הקציר/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חג הקציר/ שיר מאת: אהובה קליין©

 

  עת תריע החמה

 חגיגת קציר בקמה

ענני פנינה מחוללים

ניגון שירת הילולים.

 

ישכים איכר  לשדה

בלבוש ססגוני ונאה

רוחו להוטה כאש

בגיל יניף חרמש.

 

יקצור בדמע ורינה

בצל כנפי שכינה

שבח יזמר לאלוקים

על ריבוי היבולים.

 

כוס ישועות יישא

עגלתו גדושת  משא

בסיוע סוסו האציל

אל מרום ההר יעפיל.

ציורי תנ"ך/ רות מלקטת שיבולים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 21 במאי 2015

ישראל נודדים במדבר/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ישראל נודדים במדבר

שיר מאת: אהובה קליין©

ישראל נודדים במדבר

טף זקן ונער

ככלה בעקבות חתנה

המעריף עליה אהבה.

 

חולות סלעים וגבעות

הרי טרשים ומהמורות

נתיבים זרועי עקבות

אדמה רווית דמעות.

 

אלוקים סופר ומונה

מחבק בניו ונהנה

יגיש במגש כסף

מזון ללא הרף.

 

שם יתאחדו כאחים

בלב בנפש מחוברים

יעלו במעלות הקדושה

עליהם תשרה השכינה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  במדבר [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 19 במאי 2015

ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"וידבר ה' אל- משה במדבר סיני .."   [במדבר א, א]

הטכניקה: שמן על בד.



Biblical paintings by:Ahuva Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

במדבר- מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת במדבר הפותחת את חומש במדבר: נקראת גם בשם: חומש הפקודים

על פי דברי חז"ל , הטעם לכך: לפי שהחומש בתחילתו וגם לקראת סופו מתאר את מפקד בני ישראל.

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור: שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל — זכר לגולגולתם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא..." [במדבר  א, א-ג]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]


השאלות הן:

א] פרשה זו נקראת בין יום ירושלים לחג השבועות- האם במקרה?

ב] מה הקשר בין מסירות נפש למדבר?

ג] מדוע ה' ציווה למנות את עם ישראל?

תשובות.

התקופה בה נקראת פרשת במדבר.

מעניין כי פרשת במדבר נקראת בין יום ירושלים לבין  חג השבועות.

מתברר שאין מקרה בעולם.

מקרה = קרה מה'. היום הראשון שהותרה הכניסה לראשונה לכותל המערבי בתום  מלחמת ששת הימים  , היה ביום מתן תורה שבועות  תשכ"ז.

חג השבועות- מתאפיין באיחוד עם ישראל, לפי שהתורה ניתנה על הר סיני ביום: ו' בסיון כאשר כל עם ישראל התאחדו יחדיו כאיש אחד בלב אחד, כפי שנאמר:"ויחן  שם ישראל נגד ההר", כאיש אחד בלב אחד.

 על כך אמר רש"י: כי על סמך המילה:"ויחן" הנאמרת בלשון יחיד-ניתן ללמוד כי עם ישראל, התאחד ברגע היסטורי זה- כאיש אחד בלב אחד.

וכאן הקשר אל חג השבועות- חג מתן  תורה.

הדבר היחיד שמסוגל לחבר עם ללא מדינה וארץ, הרי זו תורת ישראל.

כך גם לגבי העיר ירושלים, ככתוב : "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" [תהלים]

ואמרו ע"כ  חז"ל: "עיר שמחברת את ישראל- זה לזה" [ירושלמי ב"ק  פ"ז, ה"ז]

ובנוסף יש בכוחה של ירושלים לחבר ולאחד  גם את תפילותיהם של עם ישראל, כפי שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה  לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר בנית לשמך"

והגמרא מתארת: "היה עומד בחוץ לארץ יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר:" והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים שנאמר: "והתפללו אל ה'  דרך העיר אשר בחרת" [שם מ"ד]

היה עומד בירושלים יכוון את לבו כנגד בית המקדש שנאמר: והתפללו אל הבית הזה" [דברי הימים-ב ו, ל"ב]

היה עומד בבית המקדש יכוון את לבו כנגד בית קדשי- הקודשים, שנאמר: והתפללו אל המקום הזה" [מלכים-א, פ"ח- פל"ב].

נמצא, עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב, מחזיר פניו למזרח . בדרום, מחזיר פניו לצפון. בצפון, מחזיר פניו לדרום, נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד.

את המשותף להליכה במדבר, יום ירושלים ומתן תורה, ניתן למצוא בגמרא: "לך ה' הגדולה- זו קריעת ים סוף, והגבורה- זו מכת בכורות. והתפארת - זו מתן תורה. והנצח - זו ירושלים .. וההוד-זה בית המקדש".

כל האירועים: מתן  תורה במדבר, יום ירושלים, חג השבועות- הם גורם מאחד את עם ישראל וכאשר כולם מאוחדים אז השכינה שוכנת על כולם.

מסירות נפש ומדבר.

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

רבי מאיר שפירא מלובלין: אומר התורה ניתנה לעם ישראל  כדי שיקיימוה בכל תנאי ומצב. עד כדי מסירות נפש למען האמונה בה' לאורך כל החיים, מסירות נפש זו  מופיע בתורה כבר מהופעתו ומעשיו של אברהם אבינו, על כך ישנו מדרש:  "בשלושה דברים ניתנה תורה  : באש ,במים ובמדבר...מה אלו חינם לבאי העולם. כך דברי תורה חינם הם" [מדרש  רבה [א'-ז']

 א] "באש"- רמז לאברהם אבינו שקפץ לכבשן- האש -למען אמונתו, זו מסירות נפש של יחיד.

ב] "במים" רמז למעשה נחשון בן עמינדב, שקפץ לים- סוף –בראש עם ישראל וזו הייתה מסירות נפש של רבים.

ג] "במדבר"- רמז למעשי אבותינו, שהלכו במשך ארבעים שנה במדבר- זוהי מסירות נפש  מתמדת של כל העם-וזוהי המדרגה הגבוהה ביותר.

הציווי למנות את עם ישראל במדבר.

על פי רש"י: הקב"ה אוהב את עם ישראל ומתוך חיבתו אליהם סופר אותם מידי פעם.

כשיצאו ממצרים מנה אותם ,[שמות י"ב, ל"ז]

 כשחטאו בחטא העגל ונענשו [שמות ל"ב, ל"ה] מנאם ,כדי לבחון כמה נשארו.

 וכשה' בא להשרות את שכינתו עליהם. שוב מונה אותם.

הספורנו מפרש: כי הספירה באה מהטעם של ארגון וסדר: "לסדרם שיכנסו לארץ מיד איש על דגלו. .שיפנו [שיברחו] הכנענים מפניהם"

הרשב"ם מפרש רעיון דומה: "לפי שמעתה צריכים לבוא לארץ ישראל.. ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה. לכך ציווה הקב"ה בתחילת חודש זה למנותם"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כי ההליכה במדבר הייתה בעלת משמעות רוחנית גדולה- מקום בה עם ישראל נאלץ להסתפק במועט  עד כדי מסירות נפש, שם זכה לקבל את התורה כשהוא מאוחד כאיש אחד בלב אחד.

זכות זאת שמורה לעם ישראל  לנצח, כפי שנאמר: "...זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחריי  במדבר בארץ לא זרועה"[ירמיהו, ב, ב]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 17 במאי 2015

ציורי תנ"ך/ נבואת זכריה:"עוד ישבו זקנים וזקנות.."/מאת: אהובה קליין.......(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"כה אמר ה' צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים:ורחובות העיר ימלאו

ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"[זכריה ח, ד-ה]

הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings


By Ahuva Klein

In the future, were old men and women of Jerusalem and the streets will be full of children at play.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו"- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"

כיצד?

/ מאמר מאת:  אהובה קליין.

יום ירושלים- הוא יום  חג קדוש הנחרט בלב כל יהודי.

חג זה נחגג מידי שנה ברחבי המדינה ,על ידי קישוט רחבי ישראל בדגלי הלאום, טקסים בכנסת ובמוסדות החינוך , בבתי הכנסת מתפללים תפילה חגיגית ואומרים את ההלל.

בכלי התקשורת מרבים להשמיע את שירי ירושלים. ודברי שבח על כ"ח באייר-תאריך מיוחד: בגימטרייה-  כֹח!

השאלות הן:

א] מדוע חוגגים את יום ירושלים?

ב] מה המשמעות: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"?

ג] כיצד הייתה ההתייחסות לירושלים לאורך ההיסטוריה היהודית ובתנ"ך?

תשובות.

יום ירושלים

 הזמן בו כבשנו - בסייעתא דשמיא- את חלקה המזרחי של ירושלים במלחמה בשנת:1967 מלחמה אכזרית זו נכפתה עלינו ,נערכה במשך שישה ימים בלבד ומכאן גם שמה: "מלחמת ששת הימים"– סופה ניצחון מוחץ על אויבינו-  בכ"ח  באייר תשכ"ז.

קדמו לכך ימים רוויי מתח, ארצות ערב איימו להשמידנו כשהם מכוונים את כלי מלחמתם לעבר ארצנו הקדושה ומסיתים  בהתלהבות באמצעי התקשורת שלהם- נגד ישראל.

עם ישראל התגייס במלוא עוזו כדי להילחם נגד האויבים, וכל זה בלווי תפילה לבורא עולם שישמע שוועתנו ויצילנו.

המתח גבר מיום ליום, משעה לשעה, היו שדיברו על מלחמה זו - כמלחמת גוג ומגוג כפי שמופיעה בדברי הנביאים.

 מה רבה  הייתה  ההפתעה מעל כל הציפיות והתחזיות :

נס גלוי! בתום שישה ימים של לחימה עקובה מדם, חדרנו דרך שער האריות כנאמר: "עם כלביא יקום וכארי יתנשא" זכינו  למופתים גדולים בו גברנו על האויבים ,והכותל המערבי- שריד בית מקדשנו - שב לידנו, החיילים הנרגשים עמדו  ברחבת הכותל, כשעיניהם דומעות מהתרגשות אדירה.

ציורי תנ"ך/ "עם כלביא יקום וכארי יתנשא"/ציירה: אהוב ה קליין(c) [שמן על בד]


עד היום -ניתן לחזות בתצלום אותו רגע  היסטורי של חיילינו הגיבורים בעיתונים ובספרי לימוד.

ובאותו יום מיוחד-כ"ח באייר תשכ"ז- קול השופר נשמע באוויר ,על ידי הרב גורן ז"ל  בליווי המילים: המהדהדות  בהתרגשות רבה-בשמי הארץ ובכל רחבי תבל: "הכותל בידנו"!

"..כעיר שחוברה לה יחדיו".

יום  ירושלים תואם בצורה מופלאה את חזונו של דוד המלך:

 "ירושלים  הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו"[תהלים  קכ"ב]

באופן מפתיע-ירושלים המערבית מתחברת למזרחית ואנחנו זוכים במתנה מאת בורא עולם- שריד מקדשנו, הכותל שאליו  ערגנו כאלפיים שנה שב בחסדי ה'- אלינו.

על כך אמר  רבי יהושע בן לוי: עיר שעושה כל ישראל חברים [ירושלמי חגיגה ב, ו]

"עיר שמחברת ישראל זה לזה" [תלמוד ירושלמי]

"יש אומרים: ירושלים עיר הקודש כל כולה בתי כנסיות ובתי- מדרשות, מוסדות צדקה ומפעלי חסד וכיוצא באלה.

יש אומרים: ירושלים עיר ככל הערים, מטרופולין של חולין, מרכז לתיירות ומסחר, מלאכה ושעשועים.

 זהו מה שנאמר: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה  לה יחדיו"[תהלים] היינו: עיר שחוברה לה'- שמחברת בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, עיר שהיא מרכז לתורה ולמדע, לצדקה וחסד, ועם זאת עיר  שבני- אדם חיים בה מיגיע כפיים ולא חיים של בטלה ובטלנות" [ילקוט החכמה]

ולעניות דעתי: נוצר חיבור בין הגעגועים במשך אלפיים שנות גלות לירושלים לבין הציפיות של עם ישראל לגבי עתיד ירושלים  בימינו - הגאולה  עליה אנו מתפללים יום יום  בתפילת:" שלושה עשר העיקרים":

"אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא"

ישנו מנהג הקיים גם בימינו : בחתונה יהודית החתן שובר את הכוס ואומר: "אם  אשכחך ירושלים תשכח ימיני .."

ציורי תנ"ך/  חתונה יהודית בירושלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ההתייחסות אל ירושלים.

ציורי תנ"ך/ "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.."/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


הגעגועים לירושלים  היו שגורים בפיהם של  גולי בבל: "על נהרות בבל שם ישבנו גם  בכינו, בזכרנו  את ציון: על ערבים בתוכה, תלינו  כנורותינו: כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו  שמחה, שירו לנו משיר ציון: איך נשיר את שיר- ה', על אדמת ניכר..."

השובים בבבל ביקשו מהיהודים  שישירו משירי ציון- את זאת עשו מתוך לעג לגולים, אך  היהודים בכאבם-סירבו לעשות כן- בטענה שאינם מסוגלים לשיר  על אדמת ניכר והם נשבעו: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"

[תהלים  קל"ז]

המשורר יהודה הלוי מתאר את געגועיו  לציון:

"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

איך אטעמה את אשר אוכל

ואיך יערב"?

יהודה הלוי  מתאר: את חוסר האונים שלו כאשר הוא נמצא בגלות הרחוקה, אך ליבו נמצא בציון, הוא חש כי  אין טעם לחייו כשאינו יכול לממש את רצונו להגיע למקום המקדש.

דוד המלך מביע את הכמיהה לשבת בבית ה': "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו" [תהלים כ"ז, ד]

כוונתו של דוד המלך: שהוא כל כך משתוקק ומתגעגע לשבת בבית ה' יום, יום וכל פעם להרגיש התחדשות והתרגשות -בדומה לאחד שבא לביקור במקום וכל פעם חש התחדשות בליבו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יום ירושלים – הוא יום חג לכל עם ישראל המציין את הניצחון על האויבים במלחמת ששת הימים ואת השבת החלק המזרחי של ירושלים לידנו ובתוכו את היהלום שבכתר- הכותל המערבי שאליו היהודים ערגו שנים מכל קצוות תבל.

ניתן גם לראות את דברי זכריה קורמים עור וגידים כבר בימינו והם ניצני הגאולה:"...עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"[זכריה  ח, ד-ה]

מי ייתן ובקרוב נחזה בגאולה שלמה כפי שנאמר: "ועלו מושיעם בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" [עובדיה א, כ"א] אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר