יום רביעי, 23 בספטמבר 2020

פרשת האזינו- מה מגלה לנו השירה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת האזינו -  מה מגלה לנו השירה?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מסירות ה' לעמו-כמשל הנשר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings


 A land that sits on a rock and gives honey and milk



"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,    וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  
 חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,"



ציורי תנ"ך/ דרכי אלוקים/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ " כל דרכיו משפט"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/הנשר מעיר את גוזליו/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת האזינו]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
" כנשר יעיר קנו"
[דברים ל"ב,י"א]



Biblical paintings By Ahuva Klein
Eagle wake his chicks slowly
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




Biblical painting

Rain falls from sky as the Torah



" יערוף  כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי"[דברים ל"ב,ב]

הטכניקה: שמן על בד

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]


פרשת האזינו נקראת ב"שבת שובה" - שבת שלפני יום כיפור הבעל"ט.

כך פותחת הפרשה במילות שירה: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. "  [דברים ל"ב, א]

"כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן; 

יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. 

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; 

יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". [שם ,ל"ב, ט-י"ב]

השאלות הן:

א] כיצד בנויה - "שירת האזינו" ?

ב] התייחסות ה' לעם ישראל וציפיותיו - כיצד?

ג] מהו משל ה"נשר" ? כנשר יעיר קנו ....

תשובות.

מבנה "שירת האזינו"

דעת מקרא מסביר:

שירה זו , מילותיה נאמרות בכפילות לשון: וגם אופן כתיבתה כפול, שיטותיה חלוקות לחצאים, וחצאיה, הדלתות, כתובות זו כנגד זו, הדברים כפולים, דוגמת הכפילויות הבאות:

"הַאֲזִינוּ" וכנגד: המילה: "וְתִשְׁמַע"

"וַאֲדַבֵּרָה";   וכנגד המילה: "אִמְרֵי-פִי".

בדומה לסגנון כתיבה זו אנו מוצאים גם בדברי דוד המלך: 

"אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים" [תהלים  י"ט ד]

בתוכן השירה - משה מציב את השמים כנגד הארץ, ונשאלת השאלה: מה תפקידה של כפילות זו? וכי לא היה די במילה אחת, או דיבור אחד?

אלא שסגנון כפילויות זה נאמר במטרה: שיכנסו תוכנם ללב  המאזין וישמרו היטב בליבו. אך יתכן ששירה זו נקראה בשני אנשים, או שתי קבוצות.

יש לדעת כי בלשון השירה יש כמה משמעויות למילים, וכך גם לגבי  הדברים המליצות, הוראות, הבנות ורמזים עד כמה שניתן.

יחסו של ה' אל בניו:

רבינו בחיי  מבאר:

"ודע כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית עד אחרית את כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין המשיח וזהו שאמר:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר" [שם ל"ב, ז]

על פי דברי רבינו בחיי, משה בימיו האחרונים מנבא לעם ישראל את עתידו על פי מעשיהם.

בהמשך הוא מבהיר: כאשר ה'  הנחיל את  אומות העולם והפריד את לשונם,  בחר לחלקו את עם ישראל בלבד -  זו הכוונה במילים: "כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ": 

שמר עליהם במדבר – מפני חיות רעות -  כאישון עינו - עשה עמהם חסדים רבים, אך הם הכזיבו אותו לפי ששכחו זאת ובכך התגלו ככפויי טובה.

במדרש  מסופר:  אמר ה' למשה: אמור לעם ישראל: התבוננו בשמים שבראתי שמא הם שינו את מידתם ? שמא טענה החמה: שאינה עולה יותר מהמזרח להאיר את העולם? התבוננו בארצכם-שמא שינתה את מידתה, זרעתם בה ולא הצמיחה צמחים, זרעתם חיטים  והעלתה שעורים? או שמא סירבה הפרה לבצע את תפקידה ואמרה: איני חורשת ואיני דשה היום? או שמא יגיד החמור: טוען ואיני הולך היום?

יש כאן קל וחומר מה אלו שזוכים- אין מקבלים שכר ואם חוטאים- אינם מקבלים עונש ונשארו לעשות תפקידם הטבעי. אבל אתם עם ישראל ,אם אתם מקיימים את המצוות- זוכים ומקבלים שכר, אבל אם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה.

מכאן, שעם ישראל -שהוא בעל בינה ודעת - חייב להבין שאם הדברים הטבעיים שה' ברא - מקיימים את תפקידם הטבעי באופן מסודר, דוגמת הים שלעולם אינו פורץ את גבולותיו  וכך אינו מחריב את העולם, קל וחומר שעם ישראל אינו צריך להפר את הברית עם הקב"ה- ולהפר את התורה ומצוותיה.

רשי"י  מפרש את המילים: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" : חלקו של יעקב- היה כבוש עם אנשי דור הפלגה- יעקב היה שלישי באבות- המשולש בשלוש זכויות, זכות סבו- אברהם, זכות אביו- יצחק וזכותו שלו- סה"כ שלושה דורות. בחבל זה שמורכב  משלושה גדילים- ולא כלולים בו- ישמעאל- בנו של אברהם ולא עשיו- בנו של יצחק,

הספרי מציין: "מה חבל זה  משולש שהוא עשוי בשלושה גדילים –  היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם"- כחבל המורכב משלושה גדילים, כל גדיל הוא משני חוטים- כנגד אברהם ושרה, יצחק ורבקה.

ראיתי בחוברת של הרב אברהם אלימלך בידרמן :כביכול כל עם ישראל קשורים באמצעות חבל אל מקורם - אל ה'.

רבינו בחיי טוען: כי ה'  בחר את ישראל מכל אומות העולם – להבדילם שיהיו בחלקו ואילו על אומות העולם ממונים י"ב מזלות כמספר  שבטי ישראל- מה שאין כן אצל  עם ישראל- כי הם מעל המזל והכוכבים-  ולמעלה זו לא זכתה שום אומה בעולם!

רש"ר מסביר: יעקב היה נדחה על ידי מועצת העמים - בגלל עוניו ומראהו הדל וכך כביכול נפל בחלקו של ה', ולעומתם שהם היו עובדי אלילים- יעקב קיבל את התורה ,לפיכך רק הוא נועד להכריז בפני  האומות על גדולת ה' ועל הכנעתו שלו  על ידי קיום המצוות לה'.

הצדיק- רבי משה מקוברין אמר על הפסוק: "יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"  סגולתו של חבל עבות- שהוא מורכב  מכמה חוטים וגם עם חוט אחד יחסר- עדיין החוזק של החבל אינו נפגם ניתן להמשיך איתו הלאה וגם לא תמיד מבחינים שחסר משהו ממנו, או נפגם איזה חוט. והוא הנמשל גם לגבי עם ישראל- כאשר הם מאוחדים ומלוכדים יחדיו, הם עומדים בפני האויבים המנסים להשמידם, חלילה.

משל הנשר.

נאמר::"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ". 

מנקודת מבט  מדעית: ידוע כי הנשר שייך לסוג העופות הדורסים, אוכל נבלות ומקורו בנוי  בצורה מעוקלת. צווארו ארוך ,רגליו קצרות וחזקות, מכוסות  פלומה לבנה.

בתנ"ך, הנשר מוזכר 28 פעמים, הנשר נחשב למלך העופות, המקור לכך מופיע בגמרא: ".... מלך שבחיות: ארי, מלך שבבהמות: שור, מלך שבעופות: נשר, ואדם מתגאה עליהן, והקדוש ברוך הוא מתגאה על כולן ועל כל העולם כולו" (חגיגה, י"ג ע"ב).

הנשר נמצא בתורה בראש רשימת העופות הטמאים:

"ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם , את הנשר..." [ויקרא י"א, י"ג]

הנשר משמש סמל של כוח, קלות מעוף ,מהירות  ורעבתנות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" [שמות י"ט ,ד]

במשנה -מסכת אבות נאמר: "יהודה בן תימא אומר: הווי עז  כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי וגיבור כארי.." [אבות  ה, כ]

על שאול ויהונתן נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו" [שמואל-ב, א, כ"ג]

שלמה המלך מתפעל מהנשר ואומר: "כנשר יעוף השמים" [משלי כ"ג, ה]

עוד אומר שלמה : "שלושה המה נפלאו  ממני דרך נשר בשמים" [משלי ל, י"ח]

באיוב נאמר על הנשר : "באשר חללים שם הוא" [איוב ל"ט, כ"ח]

"ופני הנשר לארבעתן" [יחזקאל א, י]

הנביא ישעיהו מזכיר את הנשרים ומדגיש את כוחם: "וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירצו ולא ייגעו ילכו ולא יעפו" [ישעיהו, מ, ל"א]

בפרשתנו: הנשר מוזכר  כעוף הדואג  ומסור לגוזליו, כפי שנאמר: "כנשר יעיר קינו" [דברים ל"ב, י"א]

רש"י מסביר:  כי הקב"ה מתייחס לבניו  כאותו נשר הנוהג בחמלה ורחמים כלפי גוזליו אינו נכנס בבת אחת אל הקן, אלא קודם מנענע את ענפי העץ ועף ביניהם עד שבניו יתעוררו ויהיו מוכנים לקבלו.

בספרי נאמר: "מה נשר זה אין נכנס לקינו עד שהוא מטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לחברו, בין סוכה לחבירתה, כדי שיעירו בניו ויהיה  בהם כוח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל- לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא מארבע רוחות." כלומר-  גם הקב"ה לא נגלה בבת אחת כאשר נתן לעם ישראל את התורה ולא בא אליהם מכוון אחד, אלא מארבע רוחות השמים.

דעת מקרא מסביר: כשהנשר רוצה להעביר את הקן למקום אחר, הנשר ניגש בעדינות אל גוזליו וטוענם על כנפיו ,משום כך מרחף מעל הקן ופורש את כנפיו כדי שהם יעלו  לשם ,וכך הוא נושא אותם למקום אחר שבחר.

זהו משל: על יציאת מצרים שהסיע אותם משם ונחה אותם במדבר על ידי משה ואהרון-  דאג להם לאורך כל הדרך ושמרם מכל מיני אויבים והעבירם -

כמו שנאמר:" לשלום וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה".[דברים א,ל"א]

לסיכום ,לאור האמור לעיל,  השירה מתארת לנו את כל אהבת ה' אל עם ישראל ומסירותו הרבה לאורך כל הדרך, את צפיותיו מעם נבחר זה  ומגלה דברי נבואה עתידית             - חזון אחרית הימים.

"שבת שובה"



ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין(c)

 ההפטרה:

 השבת שחלה בעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. בשבת זו מפטירים את הפטרת "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" 

(הושע י"ד)


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

כנפי נשרים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

כנפי נשרים

שיר מאת: אהובה קליין. ©

שבטים נבחרי אלוקים

נעשו במצרים  עבדים

מנת יומם - מרורים

גזרות שמד ,ייסורים.

 

זעקה לבורא עולם 

חיש ישמע קולם

מרבד עננים מתפזר

בת קול  ישועה תבשר.

 

כנשר הפורש כנפיים

מרעיף אהבה כפליים

מחבק גוזליו הזעירים  

עוטפם ברכות ורחמים.

 

כן, מלך מלכי המלכים

מחבר עמו בעליונים

נושאם כאב את בנו

יעקב חבל נחלתו.

 

מוליכם במדבר הישימון

מעניק חיים ,מים , מזון

נוצר בניו על כתפיו

אינו מסיר אישון עיניו.

הערה: השיר בהשראת פרשת האזינו [חומש דברים]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום חמישי, 17 בספטמבר 2020

ראש השנה הוא יום הדין- מדוע?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

ראש השנה הוא יום הדין - מדוע?

 מאמר, מאת: אהובה קליין.


יצירותיי למאמר זה:




תקיעת שופר על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "אריה שאג- מי.."?/ ציירה: אהובה קליין (c)

אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]



"...כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ עקדת יצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון- בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  אלקנה נותן לחנה- מנה אחת אפיים/ ציירה: אהובה קליין (c)




Biblical painting

"והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' ועלי שומר את פיה" [שמואל-א, א,י"ב]





 ציורי תנ"ך/ חנה מביאה את שמואל לבית ה' לאחר שנגמל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "תשליך"/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]


ראש השנה הבא עלינו לטובה - מופיע בתאריך : א' תשרי – המקור  במקרא : "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם" [במדבר כ"ט, א]

מקור נוסף: "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זיכרון תרועה" [ויקרא כ"ג, כ"ד]

עם ישראל מתחיל את הכנותיו הרוחניות כבר מתחילת חודש אלול - הנחשב לחודש הרחמים והסליחות  וכך נוהגים קהילות  ספרד  האומרים סליחות  ותוקעים בשופר בשעות הבוקר המוקדמות. ואילו  קהילות אשכנז - אומרים  סליחות  שבוע קודם החג.

השאלות הן:

א] מה רומז לנו האריה ששאג ?

ב] מאין כי ראש השנה – הוא יום הדין?

תשובות.

"אַרְיֵה שָׁאָג.."

דורשי  רשומות  מזכירים את דברי הנביא עמוס: " אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]

ומסבירים: "אריה" =  ר"ת אלול- ראש השנה, יום הכיפורים, הושענא, רבה ,על  כך ראיתי הסבר יפה.

הרב אליהו שלזינגר מסביר בספרו "אלה הדברים על התורה":

כאשר אדם הולך לבקר  אריה בגן חיות - אין הוא ירא מפניו , היות והוא מרגיש מוגן כאשר האריה נמצא בתוך הכלוב. והוא אף שמח לראותו, אך לא כן כאשר יפגוש את האריה ברחובה של עיר - אז יתמלא האיש בפחד וחרדה.

מכאן, כאשר האריה נמצא מאחורי  מחיצה, אין האדם פוחד, אך כאשר  האדם פוגש אותו מחוץ למחיצה - הבהלה היא גדולה!

הנמשל: אנשים יראי שמים וצדיקים חשים פחד גדול  בתקופה של ימי התשובה סמוך לראש השנה - כי אין מחיצה בינם לבין בורא עולם. ואילו אנשים פשוטים - אינם חשים פחד , גם לא בימי הדין - מהטעם – שקיימת מחיצה בינם לבין בוראם.

זו הזדמנות לכולנו לבדוק את עצמנו האם יש מי מאתנו שלא חש יראה בימים אלה לקראת יום הדין - עליו מוטלת עבודת קודש להסיר את המחיצה – בינו לבין בוראו. ולהיות מאלה: "קרוב ה' לכל קוראיו  לכל אשר יקראוהו באמת"

ראש השנה - הוא יום הדין.

כך קבעו חז"ל. אך נשאלת השאלה מדוע ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם?

על כך הרבה טעמים, אך ישנה סיבה אחת עיקרית שניתן להבין על פיה את כל ענייני ראש השנה כפי שמסביר:  רבינו נסים- הר"ן: על פי הגמרא [מסכת ראש השנה, ט"ז, א]:

ראש השנה נחשב ליום הדין: מהטעם: שאדם הראשון חטא באותו יום וכמו שאדם הראשון עשה תשובה ביום זה ויצא זכאי, כך גם אם אדם חוטא ואחר כך עושה תשובה.- הקב"ה סולח לו על כל עוונותיו.

האריז"ל גילה: שהאדם הראשון חטא באכלו מעץ הדעת - מהפרי האסור לאכילה - לא  מחמת עצמו, אלא מחמת כל הנשמות שהיו בו כפי שמבואר בספר הליקוטים [לפרשת האזינו]

" סיבת חטאו של אדם הראשון - הייתה בסיבת  הנשמות שהיו  כלולים בו מכל מין ומין -  מהם צדיקים, מהם רשעים, מהם גזלנים, מהם גרגרנים, ומצדם נתאווה לאכול מן העץ, א"כ לא היה מצדו כל כך חטא, כי אם בסיבתם, ועם  כל זאת עשה, תשובה כי לולי החטא היה נצחי לעולם, ובחטאו נאמר לו  "כי ביום אכלך מות תמות"

לכן , כאשר  מדובר בחטא האדם הראשון - מדובר בעצם  בכך שאנו בעצמנו שותפים בחטאו - לפי שאנחנו בעצמנו חטאנו - היות  ונשמותינו היו כלולות בו.

הוכחה לכך: שהרי גזירת המוות נגזרה לא רק על האדם הראשון ,אלא על כל הנבראים הבאים אחריו. מטעם זה: חייב כל אחד מישראל לתקן את חלקו בחטא האדם הראשון . מכאן אפשר להבין: שהייסורים הבאים על האדם בשנות חייו - תפקידם למרק את עוונותיו, אלא שכל אדם התחבר לאבר שונה של האדם הראשון, יש שהתחבר לראשו, יש שהתחבר  לפיו,[לפי מאמר חז"ל] ולכן הייסורים שבאים על האדם - הם תלויים לפי גודל חטאו של האדם בחטא אכילת פרי עץ הדעת. כי מי שהיה תלוי  באבר מסוים של האדם הראשון – באופן שנהנה הרבה מאכילת הפרי - חייב כפרה יותר גדולה- בהשוואה לאדם שהיה תלוי באבר שלא נהנה מאכילת עץ הדעת.

לפי מאמר חז"ל: איוב שסבל כל כך הרבה ייסורים בא לפני הקב"ה בשאלות: מדוע  עבר סבל כה רב בחייו? "מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ"?  [איוב כ"ג, ג]

ענה לו הקב"ה: וכי יודע אתה באיזה חלק באדם הראשון היית תלוי? בראשו, או במצחו...?מדוע אתה מתווכח? לכן אתה צריך להאמין שאין הקב"ה עושה דין ללא משפט. ובוודאי היית תלוי באדם הראשון בזמן חטאו  בחלק משמעותי מאד בגודל החטא. ולכן כדי לכפר על כך- הבאתי עליך ייסורים קשים כדי למרק אותך מעוונותיך.

לאור  האמור לעיל: ניתן להבין את דברי הר"ן -  שהסיבה שראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם, כי היות ואדם הראשון נברא בראש השנה וגם חטא ביום זה באוכלו מפרי עץ הדעת   - ביום זה גם ה' דן אותו וגזר עליו  מיתה  וגם שיעבוד קשה לפרנסתו כל ימי חייו כפי שאמר הקב"ה :

"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג, י"ט] והיות וכל הנבראים השתתפו בחטא האדם הראשון , לכן בכל שנה ראש השנה הוא יום הדין - לפי שכל אחד ואחד נידון על פי מעשיו - אם הוא חוטא  נגד בורא עולם אז, חס ושלום - נגזר עליו מיתה וגם קשיים בפרנסה ,אלא אם כן - האדם עושה תשובה ומתכן את  דרכיו , הקב"ה סולח לו- כשם שסלח  לאדם הראשון והאריך את חייו- שלא  יפסקו ביום חטאו.

יהי רצון שנתעורר עם שאגת האריה- ונקיים את: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה"

שנזכה, בע"ה  לשנה טובה ומתוקה. אמן ואמן.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר