יום שני, 16 בינואר 2017

פרשת שמות- משום מה זכה משה להנהיג את ישראל?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)


פרשת שמות - משום מה זכה משה להנהיג את ישראל?

מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ "ואלה שמות"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד




ציורי תנ"ך/ בני ישראל מתרבים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ בני ישראל עבדים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על  בד]

ציורי תנ"ך/ משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בנות יתרו ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ פרעה קורא  למיילדות/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשת שמות - היא הפרשה הפותחת את חומש שמות.


בתחילתה , היא מתארת את  ירידתם של בני יעקב ומשפחותיהם  למצרים כשהם מונים סך הכול שבעים נפש .בהמשך את  נישואי משה לציפורה בת יתרו ואת תחילת צמיחתו של משה כמנהיג:

"וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.  וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם.  וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם.  וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן.  וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.  וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה.  וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה".         [שמות, ב, ט"ו-כ"ב]

השאלות הן:

א] מדוע ברח משה ממצרים למדין וכיצד ניצל ?

ב] מה ניתן ללמוד על אישיותו של  משה?

תשובות.

בריחתו של משה ממצרים.

משה ראה שני אנשים עבריים מתקוטטים ביניהם - כפי שהכתוב מתאר:              "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר, לָרָשָׁע, לָמָּה תַכֶּה, רֵעֶךָ.  וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט, עָלֵינוּ--הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר, כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי? וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר".[שם, ב, י"ג-ט"ו]

משה הבין, שפרעה רוצה להורגו בשל הריגתו את האיש המצרי.

רבינו  בחיי מסביר: כי דתן ואבירם הלשינו עליו ולכן פרעה ביקש להורגו  ומטעם  זה - נאלץ לברוח למדין.

ומדרש אגדה: פרעה מסר אותו  לסייף - כדי שיהרגהו- אך לא עלה בידו ולא שלטה בו החרב וההוכחה: שמשה בעצמו אמר: "ויצילני מחרב פרעה"              [ שמות י"ח]

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי מכאן למד דוד המלך וברח, שנאמר: "ויברח וימלט" [שמואל- א ,י"ט]

כמו כן נאמר: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" [ישעיהו כ"ו]

מדרש רבה מסביר: בזמן שברח משה מפני פרעה, על כך-"אמר ר' יהושע בן לוי נעשו כל הסנקליטין שהיו יושבין לפני פרעה מהם אלמין מהן חרשין מהן סומין, [נעשו כל אנשי מצרים  מהם אילמים, מהם חרשים, ומהם עיוורים] והיה אומר[פרעה]   לאילמים היכן משה? ולא היו מדברים, לחרשים ולא היו שומעין, לסומין ולא היו רואין, זה שאמר הקב"ה למשה מי שם פה לאדם, מי שם פה לפרעה שאמר בפיו הביאו את משה לבימה להרגו, או מי ישום אלם, מי שם הסגנים אילמים חרשים וסומין שלא הביאוך, ומי עשה עצמך פקח שתברח, הלא אנכי ה', שם הייתי עמך, והיום אני עומד לך. (שם ,שם לה ולו)

לפי הסבר זה: הקב"ה הגן על משה באופן שכל אנשי מצרים לא יכלו לגלות  את בריחתו לפרעה, לפי שחלקם היו עיוורים, חלקם - חרשים וגם אילמים.

רש"י מסביר את המילים:" אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר" [לפי מדרש תנחומא]- כאשר ראה משה שהאנשים העברים מספרים לו כי ידוע להם שהוא הרג את המצרי, התחיל משה להרהר מדוע דווקא עם ישראל נענש בשעבוד מבין כל האומות ? כנראה שיש ביניהם לשון הרע ועל כן איך יהיו ראויים לגאולה?

אישיותו של משה.

נאמר על משה:" וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא, בְּסִבְלֹתָם"    [שם, ב, י"א]

רש"י אומר: כי משה בצעירותו היה נותן עיניו וליבו על עם ישראל המשועבדים והיה מרחם עליהם.

כאשר משה משתקע במדין - הוא מוצא שם מנוחה.

הרב  שמשון רפאל הירש מבהיר: כי משה ישב שם זמן רב ,שהרי בשובו אחר כך למצרים כבר לא היה צעיר, אלא בן  שמונים שנה ואז  נולד לו גם הבן השני.

הכתוב מתאר  את עזרתו של משה  לבנות מדיין: "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם". 

על כך אומר הרש"ר: כי משה הבחין שבנות יתרו  הן חסרות ישע, לפי שהרועים באו ודחפו אותן והתנהגותם הייתה  נוקשה כלפיהן - כאילו הן  באות מתוכם וזאת ,למרות שאף אדם גס שבאנשים- יודע כיצד לנהוג עם נשים ביתר רכות.

ומשה עזר להן משום שהיו  חסרות אונים, נשים חסרות ישע שניתן בנקל לפגוע בהן, מעשהו היה מעשה חסד, כאשר ראה שהנשים היו שרויות בפחד וחוסר אונים.

הרמב"ן אומר: כי רועי המקום היו באים תמיד לבאר ומשקים את צאנם לפני בוא בנות יתרו.

ורק אחר כך הנשים היו באות לשאוב את המים, אבל אותו יום באו בנות יתרו טרם אותם רועים ואז באו הרועים וגרשו אותן -היות ורצו הם קודם להשקות את צאנם.

למשה כאב הדבר ובא להצילן.

הספורנו מסביר: כי משה לא הטיף מוסר  לאותם רועים אלא :"קם להושיע את העשוקים מיד עושקיהן"

רבי אברהם סבע[ ממגורשי ספרד] בפירושו: "צרור המור" מסביר: כי המקרה שמשה הציל את בנות יתרו  מוכיח שהוא סיכן את  נפשו.

לפני כן הציל את  אחד מאחיו ממכהו המצרי, אחר כך התערב  בריב של שני אנשים עבריים והפעם הציל עשוק שלא מבני עמו- כך הוכיח שהוא ראוי להיות רועה ישראל.

רש"י מסביר : כי עצם העניין שמשה ישב על הבאר- לשון ישיבה שלמד מיעקב שמצא את זיווגו בבאר.

ועל פי שמות רבה: "קלט דרך אבות, שלושה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר.

יצחק ,יעקב ומשה. ביצחק כתוב: "ויצחק בא מבוא באר.." [בראשית כ"ד, ס"ב.]

מעניין כי בנות יתרו סיפרו לאביהן: "אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים";

על כך ראיתי  הסבר יפה בספר: "מעיינה של תורה"

מסופר במדרש: "הוא עברי ולבושו מצרי" היות והיה משה לבוש כמצרי- לכן בנות יתרו אמרו לאביהן: כי איש מצרי סייע להן.

בזמן שממשלת הצאר ברוסיה יצאה  נגד היהדות בגזרה קשה לא ללבוש לבוש בסגנון יהודי, הצדיקים באותה תקופה ניסו להילחם נגד גזרה זו. שאל אחד מהיהודים המשכילים את הרבי הזקן מוורקי - הצדיק ר' יצחק ז"ל: מדוע צדיקי הדור נלחמים במלוא כוחם נגד גזירה זו על הלבוש, הרי משה רבינו בכבודו ובעצמו היה לבוש כמצרי? ענה לו הרבי מוורקי ז"ל: כשראה משה שיתרו רוצה להשיא את בתו רק לאיש עברי, אך חשש מפני אומות העולם , לבש מיד  לבוש מצרי וזאת על מנת שיוכל לתת לו את בתו לאישה, ללא חשש מן המדיינים  - דבר זה נעשה כדי שהמדיינים יחשבו שמדובר באיש מצרי.

זה מקרה חריג ונדרש לאותן הנסיבות בלבד, אבל שיהודי ילבש לבוש נוכרי באופן קבוע –הדבר הוא איסור מוחלט.

ועל פי "אבני אזל" אדם כמשה - שהיה מוכן לחרף את נפשו למען נרדפים ומעונים כדי להצילם ,אינו מצרי רגיל וזאת למרות מראהו -הלבוש כאיש מצרי. על מצרי כזה יש להתבונן בהתפעלות ובאופן של פליאה...

כשמוע יתרו על עזרתו של משה לבנותיו,: " וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם"

רש"י מסיק מכאן: כי יתרו  הבין שמדובר לא סתם באיש מצרי, אלא  באחד שהוא מזרע יעקב לפי שכאשר דלה לבנותיו מים מן הבאר- המים עלו לקראתו.  והרי בזכות יעקב כאשר היה במצרים עלו מי הנילוס לפרעה.

עוד מוסיף רש"י ואומר על פי שמות רבה:  כי כוונת יתרו הייתה להזמין את משה לאכול לחם לא רק כדי שיאכל, אלה ע"מ  שיישא את אחת מבנותיו.

רבינו בחיי  מביא מדרש: בזכות יתרו שאמר לבנותיו לקרוא למשה לאכול לחם, זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית .

על כך אמר שלמה המלך: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".   [קוהלת י"א]

פירוש נוסף לדברי שלמה המלך : "שלח לחמך"- זהו יתרו שאמר לבנותיו שתקראנה למשה שיבוא לאכול לחם. "על פני המים"- זה משה, שנאמר: "כי מן המים משיתיהו". "כי ברוב הימים תמצאנו"  הכוונה לאהרון, שנאמר: "ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם" [שמות י"ח]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על אישיותו  המיוחדת של  משה- וזאת על פי התנהגותו לאורך כל הדרך, מסירות נפש לזולת והגדיל לעשות כאשר טרח גם לעזור לבנות יתרו שלא השתייכו לעמו, ומעניין כי יתרו בעצמו שם לב כי משה הוא אדם מיוחד ועל כן לא ייפלא אפוא -  שהוא אמר לבנותיו להזמין אותו  אליהם - כדי שייתן לו לחם מתוך כוונה שמשה יישא  את אחת מבנותיו.

לכן כמה נכון משפט  זה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה "
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בנות יתרו /שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בנות יתרו, שיר מאת: אהובה קליין ©

 עת השחר יבקיע

 יום חדש יפציע

שבע עלמות חן

בנותיו של  רעואל.



מחישות צעדיהן  כאיילות

ציווי אביהן ממלאות

עטורות בגדי תפארה

על ראשן כדים כעטרה.



בזכות משה המושיע

שבות את הצאן להגמיאה

הכבשים מרווים צימאונם

כהרף עין תצמח שמחתם.

 הערה: השיר בהשראת פרשת שמות[חומש שמות]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בנות מצרים מתבוננות ביוסף/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

"בן פורת יוסף בן פורת עלי- עין בנות צעדה שור"


[בראשית  מ"ט, כ"ב]

 הטכניקה: צבעי שמן על בד.



העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 8 בינואר 2017

פרשת ויחי- מהו המשותף לסוד הצלחת יוסף ועתיד עם ישראל? מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ויחי-  מהו  המשותף לסוד הצלחת יוסף ועתיד עם ישראל?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:





יעקב מברך את בניו  טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ שבט יהודה- בפי יעקב: "גור אריה יהודה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שבט זבולון/ ציירה: אהובה קליין (c)






העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ "בן פורת יוסף בן פורת עלי- עין בנות צעדה - עלי- שור"/ציירה: אהובה קליין.(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך /יוסף מרגיע את אחיו:"ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה.."

/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף לא להיקבר במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)


פרשת ויחי -  מה המשותף לסוד הצלחת יוסף ועתיד עם ישראל?
מאת: אהובה קליין .
פרשה זו המסיימת את חומש בראשית מתארת לנו איך יעקב נפרד מבניו בטרם מותו ,כפי שהכתוב מציין:
"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵיאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם".   [בראשית מ"ט, א-ב]
על כך אומר רש"י: ביקש יעקב לגלות לבניו את הקץ של כל הגלויות אך נסתלקה ממנו השכינה באותו רגע. התחיל לומר להם דברים אחרים.           הוא פונה לכל אחד מהם בנפרד ואומר לו את הדברים האופייניים לו.         כאשר יעקב פונה ליוסף הוא אומר לו את הדברים הבאים: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.  וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים.  וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.  כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם.  כו בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו".[ בראשית מ"ט, כ"ב-כ"ז]
  השאלות הן:
א] מהו המסר  החשוב שיעקב  מעביר לבניו ?
ב]  מה היו עיקרי הדברים שאמר יעקב ליוסף?
התשובות.
 יעקב מעביר מסר לבניו.
הרב שמשון רפאל הירש סובר: יעקב  כולל בדבריו  שתי אמירות:
א]  "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם..."- יעקב מבקש מבניו שיתאחדו  כדי שיוכל להגיד להם מה יקרה לבניהם באחרית הימים.
יעקב ראה שהאחים שונים באופיים זה מזה ולכן ביקש מהם  שלמרות זאת - יתמסרו  אל הרוח האחת והיחידה  אשר מאחדת אותם ורק אז יוכל לגלות להם את אשר יקרה באחרית הימים.
 התנאי: שיהיו מאוחדים ברוח אחת - אז  תבוא "אחרית הימים" ,אבל עד שלא יתאחדו  גם לא יבינו את מהות: "אחרית הימים".
ב] "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ"-  שתי מילים אלה מהוות יסוד חשוב לכל ההיסטוריה היהודית עד ל: "אחרית הימים"
מבחינה חומרית הבנים הם מיעוט חסר אונים, אך למרות זאת המסר הוא: עליהם להיכנס כעם אחד ולא חלוקים זה על זה. ובנוסף לשמוע ולהתחבר לערכים הרוחניים- רק כך יוכלו לנצח מעטים את הרבים- זאת מורשת יעקב-"אחדות ורוח", רק כאשר ישתו ממעיינות הרוח היהודית ויתאחדו-כאיש אחד ועל כך גם מדבר זכריה הנביא: "האמת והשלום אהבו" [זכריה ח', י"ט]
 דברי יעקב ליוסף.
יעקב פותח את דבריו  על יוסף במילים:" בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.."
רש"י מסביר: המשמעות של המילים: "בן  פורת" - בן = חן   בשפה ארמית. מזכיר את מה שנאמר בסוף מסכת  בבא מציעא [דף קי"ט] "אפריון נמטייה  לרבי שמעון" והפירוש: יקבל רבי שמעון חן מאתנו.
"בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן" יוסף נושא חן בעיני כל הנושאים עיניהם אליו.
"בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר" על כך רש"י מביא כמה פירושים:
א]  בנות מצרים היו  צועדות על החומה כדי להתבונן ביופיו של יוסף.
ומתוך כך שהמשפט  פותח בלשון רבים-"בנות":- אבל מסתיים בלשון יחיד: "צעדה"- מכאן המסקנה: כי היו הרבה בנות שהתבוננו בו, אך לא תמיד כולן  צעדו יחד, אלא כל אחת עמדה במקום בו תוכל לצפות על יוסף משם.
ב] "עֲלֵי-שׁוּר":- בשביל ראייתו - "שור"-  לשון ראייה היו הבנות צועדות כדי לראות את יוסף כמו שנאמר בברכתו  של בלעם:"אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" - הכוונה- רואה אני שיבחם של ישראל שיתממש אצלם בעתיד.
תרגום אונקלוס מפרש באופן אחר: "בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.."- הפירוש הוא:  ששני שבטים עתידים לצאת מבני יוסף - מנשה ואפרים וייקחו חלק בארץ בשני עברי נהר הירדן, ההוכחה לכך: חצי שבט מנשה התנחל בחלק מעבר הירדן לצד מזרח עם שבט גד וראובן ואילו חציו השני של שבט מנשה התנחל בעבר הירדן לצד מערב[כמו שהכתוב מציין: במדבר ל"ב, ל"ו, יהושע כ"ב, ז]
ומדוע נכתב בנות- שזה בלשון נקבה ולא בנים בלשון זכר? התשובה: על שם "בנות צלופחד" שנטלו חלק בשני חלקי עבר הירדן והן היו צועדות וחוצות  את הירדן  לכאן ולכאן בתוך נחלתן ולפי זה נהר הירדן נקרא: "שור" היות והוא משמש חומה וגבול. והמילה :"" פֹּרָת"- זה מלשון ריבוי- במילים אחרות- מלשון פרייה ורביה.
יש מדרש אגדה על המילה: "פֹּרָת" מלשון - "גדולה". לפי זה- בשעה שהלך עשיו לקראת יעקב  החוזר מבית לבן- אל ארץ כנען ניגשו נשותיו של יעקב וגם בניו - אל עשיו כדי להשתחוות לפניו. בכל המקרים מצאנו כי האימהות קדמו לבניהם על מנת להשתחוות לו. אך בעניין רחל הכתוב מציין [בראשית ל"ג, ז]
"ניגש יוסף ורחל וישתחוו" כאן יוסף הקדים לגשת לפני אמו לפי שאמר: "רשע הזה [עשיו] עינו רמה- [גבוהה וגסה ] וירא אני שמא ייתן עיניו באמי" [לכן]  יצא לפניה[ לפני רחל] ושרבב [הגביה] קומתו לכסותה - להסתירה מעיני עשיו ועל  זה ברכו אביו: "בן פורת" [מלשון גידול] לפי שהגדלת  והגבהת את עצמך  בני יוסף, והיכן הגדלת את עצמך? "עלה עין" של עשיו,- כדי להסתיר את רחל, לפיכך זכית לגדולה- מידה כנגד מידה, אשר בנות צעדו שור. זוהי הגדולה
שזכית שבנות מצרים יהיו צופות בך בצאתך -משנה למלך- למלוך על מצרים.
 ועוד דרשו בדרך נוספת: "בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן"- שיהיו מסולקים  משליטת עין הרע וגם כאשר בירך יעקב את בני יוסף מנשה ואפרים" בברכת "וידגו לרוב-  התכוון יעקב שיהיו כמו הדגים המוסתרים במים מעין הרע ואין עין הרע שולטת בהם.
 בהמשך יעקב אומר :כי הרבה היו אלה אשר מיררו והציקו ליוסף עד שהגיע לגדולה ,בחלק זה השתתפו: האחים כשהשליכו אותו לבור ואחר כך מכרהו ובמצרים הציקו לו- פוטיפר ואשתו שהכניסו אותו לבית האסורים -בגלל האשמות שקריות וכל ההצקות האלה נחשבו לכך שמיררו את חייו, בדומה למה שקרה יותר מאוחר לבני ישראל במצרים כאשר היו עבדים שם,  כפי שנאמר: "וימררו את חייהם בעבודה קשה"[ שמות א, י"ד].
האחים היו מריבים עמו ונוקמים בו ולשונם של אחיו היה כחץ שנון כאשר דיברו עליו קשות באומרם זה לזה:" ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות"
ולפי אונקלוס הכוונה: בעלי חיצים- בעלי מחלוקות.
"וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ", הכוונה שיוסף התגבר על אחיו בחוזקו. בסוף אף מלך עליהם.
"וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו"-  הכוונה שידיו נתקשטו בפז וזהב ,וזה מלשון-"זהב מופז" שמינו  את יוסף למשנה למלך  , ומידת החוזק שהתחזק בה יוסף הייתה מאת: ה' -שהוא אביר יעקב גיבור ישראל. וכך משם יוסף התעלה להיות " רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל". 
 מכאן תפקידו של יוסף היה להנהיג את אחיו ואף למלוך עליהם והם מכונים בשם: "אבן ישראל"- כי  המילה "אבן " היא לשון: עיקר ויסוד, דוגמת  המילים:
"האבן הראשה" [זכריה ד, ז]
 הכוונה לאבן שהבונה מיישר בה את יסוד הבנייה
" רֹעֶה"—לשון מלכות.
אונקלוס מפרש: כי חלומותיו של יוסף התגשמו ,אותם חלומות שחלם על אחיו שהוא בעתיד ימלוך עליהם כי איתנו- חוזקו של ה' הייתה ליוסף לקשת- שהמשיך לבטוח בו גם בעת צרה - לכן התעלה יוסף, זכה לטבעת זהב על ידיו והמילים: "אבן ישראל"- הוא ראשי תיבות:= אב ובן והם יעקב ובניו שיוסף נתעלה למלך ורועה עליהם. ומשום שיוסף לא נפל ברשתה של אשת פוטיפר ובטח תמיד בה' – לכן יתברכו גם הגברים וגם הנשים בכוח של הולדת צאצאים ללא קשיים.
 יעקב מציין: כי הברכות  שהקב"ה בירך אותו- גברו על הברכות שבירך את הוריו- כי הם ברכות ללא קצבה- ללא נחלה ללא גבולות.  כמו שנאמר:[שם  כ"ח,י"ד] "ופרצת ימה וקדמה ו צפונה ונגבה" . ולכן התכוון להגיד:כל הברכות שהתברכתי אני והוריי מאת ה' כולם יחולו על ראש יוסף שהיה כנזיר[לפי אונקלוס] הנבדל מאחיו.
 לסיכום, לאור האמור לעיל.
 המסר המשותף לבני יעקב  באופן כללי וגם ליוסף:
הוא: אחדות העם והביטחון בה"- שני אמירות אלה: הם, הם אשר מזכים את יוסף וגם את עם ישראל לעלות ולהתעלות ולנחול הצלחות בעתיד.


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בן פורת יוסף/ שיר מאת: אהובהכ קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בן פורת יוסף...

שיר מאת: אהובה קליין ©

יוסף שבע מרורים

חיצים ביד שונאים

נפשו וגופו ייסורים

בור נחשים ועקרבים.



נמכר במעות לישמעאלים

הורד הישר למייצרים

לא נטש אלוקים

רוחו כפלדה באזיקים.



מתוך מעמקים הושע

לפרעה פתר תעלומה

זכה לברכת שמים

התעלה בהצלחות כמים.



בן פורת עלה עין

בו מביטות  בנות מצרים

פוסע לשער מלכות

בו זכה בזכות.

 הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חנוכיית חנה ושבעת בניה/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חנוכיית חנה ושבעת בניה.

שיר מאת: אהובה קליין.

©

חנוכייה ייחודית במינה

שלהבותיה לוחשות אמונה

מתעדת קדושה וזמן

מעשה ידי אומן.



גל-עד לחנה והבנים

 שבעה במספרם טהורים

חרפו נפשם בייסורים

על קידוש ה' מתים.



 נסו כאיילים מעבודה זרה

נאמנותם כצור למצוות התורה

עמדו  באמונתם בגבורה

השיבו נשמתם הטהורה.



בצל כנפי השכינה

 חוסים מאירים כלבנה

כלפיד בראש העם

יאירו לישראל דרכם..
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חנוכיית- חנה ושבעת בניה/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות


הטכניקה: צבעי שמן ע בד.

 חנוכייה זו משמשת:  גל- עד = לחנה ושבעת בניה- אשר מתו על קידוש ה'

מהטעם שסרבו  להשתחוות לעבודה  זרה.

חנוכייה זו צוירה על - פי  דמיוני.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר