יום רביעי, 16 ביוני 2021

פרשת חוקת- מדוע חטאם של משה ואהרון כה כבד?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת חוקת - מדוע חטאם של משה ואהרון כה כבד ?

מאת: אהובה קליין .

היצירות שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך / בני ישראל תובעים מים  ממשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



"...עבור לפני העם...ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך...והכית  בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.." [שמות י"ז ה-ו]

ציירה: אהובה  קליין (c)

[הטכניקה: שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נענשים בעבור הכאת הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)


"זאת חוקת התורה אשר- ציווה ה' לאמור דבר

אל--בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול"

 

[במדבר י"ט,ב] ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין  (c)







Biblical

painting

 

Moses puts the bronze serpent head board

 

"ויעש משה נחש נחושת ושימהו על--הנס והיה אם-- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחי"[במדבר כ"א,ט]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)





ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


אחד הנושאים בפרשה: מי המריבה – ותוצאותיו  הקשות לגבי משה ואהרון וכך התורה מתארת את  השתלשלות המאורע המשמעותי אשר אירע במדבר:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.  וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם.  {פ}

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ.  וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם.  הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם".

השאלות :

1 ]  מה הקשר בין מות מרים להעדר המים במדבר?

2 ]  כיצד הגיבו משה ואהרון  לתלונת העם – על העדר מים?

3 ]  מה היו התוצאות?

התשובות

מות מרים והעדר המים.

אמר רבי אלעזר: נאמר בפרשה כאן:" ותמת  שם מרים" ומנגד נאמר [דברים ל"ד, ה]:"וימת שם משה.. על פי ה', מה שם : "על- פי ה' "- שזוהי מיתת נשיקה ולא מיתה על ידי מלאך המוות , אף כאן: "על פי ה' " – במרים , לא שלט מלאך המוות , רימה ותולעה.

אמר רבי יוסי ברבי יהודה: כיוון שהבאר ניתנה לעם ישראל בזכות מרים , לכן כאשר היא נפטרה - נסתלקה  הבאר: ההוכחה – שנאמר: "ותמת שם מרים,,, ולא היה מים לעדה" 

אמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה לעם מיני דשאים, סוגי  זירעונים ואילנות והיות ומתה מרים פסקה גם הבאר לכן הם התלוננו באומרם: "לא מקום זרע ותאנה וגפן"  [שם כ, ה]

רש"י אומר: שארבעים שנה היה לעם ישראל מים. דבריו מבוססים על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה אהרון ומרים, ו-ג' מתנות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר,ענן ומן.

באר- בזכות מרים. עמוד ענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים" וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה" [מסכת  תענית ט.]

רבינו בחיי אומר: על המילים:" וישב העם.. "כל מקום שנאמר: "וישב"-  לשון צער. לכן מיד אחרי זה כתוב: "ותמת שם מרים" , הכתוב סמך מיד את נושא הסלע, שגרם לסיבת מיתת משה ואהרון במדבר שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

עוד מוסיף רבינו בחיי: כי לעם ישראל היה את באר המים בזכות מרים לפי שהיה לה זכות המים ממשה - כפי שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק ,עכשיו עם מותה נסתלק גם הבאר.

"כלי יקר" נותן הסבר מיוחד: מדוע פסקו המים לעם ישראל ? לפי שהעם לא הספיד אותה כראוי-לכן נענש. ואילו  כאשר משה ואהרון נפטרו, נאמר: "ויבכו אותם בני ישראל" וכאן לא נאמר שהם בכו.

נאמר:"ותמת שם ותיקבר שם" כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר והיא נשכחה כמו שהמת נשכח מהלב- בני ישראל היו כפויי טובה ולא הרגישו בהעדרה לכן נענשו בחיסרון המים - כדי שידעו למפרע- שהבאר הייתה בזכות אותה צדיקה.

האגדה מספרת: על תגובת העם על מות מרים:

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִקְרִיבוּ אֲלֵיהֶם וְיֹאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: מָה לְךָ כִּי תִּבְכֶּה? וְיַעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ לֹא אֶבְכֶּה אֲשֶׁר מֵתָה אֲחוֹתִי הַיְּחִידָה אוֹהֶבֶת הַחֶסֶד וְהַצְדָּקָה?

ויאמר הָעָם: אַל תִּבְכֶּה לְנֶפֶשׁ אַחַת: וּבָכִיתָ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם כִּי תַּמּוּ כֻּלָּם לִגְוֹועַ!

וְיֶחֱרַד מֹשֶׁה חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר: הִגִּידוּ נָא לִי מָה קַורְכֶם כִּי כָּכָה דִּבַּרְתֶּם  אֵלַי?

ןִיעַן הָעָם אֶת מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: בְּרֶגַע מוֹת אֲחוֹתְךָ אָזְלוּ הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע אֲשֶׁר הִתְגַּלְגֵּל אַחֲרֵינוּ וְעַתָּה אֵין בּוֹ גַּם טִיפַּת מַיִם אַחַת!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: לְכוּ נָא אֶל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְאֶל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְהִגַּדְתֶּם לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּשְׁאַלְתֶּם מֵהֶם מַיִם וְנָתְנוּ לָכֶם.

וְיַעְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לֹא נָסוּר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא נִשְׁאַל מִשָּׂרֵינוּ דָּבָר, כי אַתָּה הוֹצָאָתֵנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּתְבִיאֶנּוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, מַיִם אֵין לִשְׁתּוֹת וְעַתָּה הַלֹּא נָמוּת אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ בְּצָמָא!

וַיְהִי  בְּהַזְכִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת בְּהֶמְתָּם הַצְּמֵאָה לַמַּיִם, וְיֹאמַר ה': יַעַן צַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא רַק עַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם הַצְּמֵאִים, כִּי אִם גַּם עַל בְּהֶמְתָּם וְיֹאמְרוּ לְכָל כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמֵיהֶם, עַל כֵּן אָרְחָם גַּם אֲנִי עֲלֵיהֶם וְהוֹצֵאתִי לָהֶם מַיִם מִסְלָע"

תגובת משה ואהרון לתלונת העם:

נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם".

דעת מקרא סובר: משה ואהרון ברחו אל אוהל מועד, הם בקשו מקלט מפני זעם הקהל – הם פשוט חששו לחייהם כפי שכבר אירע במריבה הראשונה על המים ושם צעק  משה:

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". [שמות  י"ד, ד]

מתברר, שזו לא הפעם הראשונה שמשה ואהרון נפלו על פניהם ,כך היה בעניין המרגלים גם במחלוקת קורח ועדתו - נפלו על  פניהם ,למרות שהמניע הוא כל פעם שונה. אבל כאן נראה שהנפילה  אפיים של משה ואהרון הייתה תפילה - וההוכחה: שבעקבותיה   נראה כבוד ה' אליהם-כפי שכתוב:

"וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. ְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ...."

רש"ר מסביר: את הפסוק: "וָּיבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,.."

יש כאן השוואה לנוח כמו שנאמר עליו :

"וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּיבָה":[בראשית ז, ז] – מפני מה בא? מפני המבול-שהביא ה'.

בישעיהו  נאמר:

"וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ--אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֺת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים.  לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים, וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ".[ישעיהו ב, י"ט- כ"א]

כאן משה ואהרון לא השיבו דבר אלא - נסו אל פתח אוהל מועד כך נהגו תמיד  כאשר הוטל ספק במוצא האלוקי של שליחותם-מצד העם !

בעוד שה' אמר למשה : לדבר אל הסלע- משה היכה על הסלע פעמיים:

 

תוצאת ההכאה על הסלע:

הקב"ה פונה אל משה ואהרון ואומר להם:

"יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם". 

רש"י סבור: גילה הכתוב שאם משה ואהרון לא היו חוטאים בחטא זה - היו נכנסים לארץ ישראל.

שואל רש"י: הרי התלונה  של משה כלפי ה' כאשר העם תבע בשר - היה חטא קשה מזה באומרו אל ה':

"....שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ; וְאַתָּה אָמַרְתָּ, בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם, וְאָכְלוּ, חֹדֶשׁ יָמִים. הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם; אִם אֶת-כָּל-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם? [במדבר י"א, כ"ב]

אלא שבמקרה ההוא  טענות משה היו בינו ובין ה' ולא באופן גלוי לעיני כל! אך  כאשר היכה על הסלע ולא נהג על פי הוראת ה' לדבר אל הסלע - כאן זה כבר היה עניין של קידוש ה', אילו משה ואהרון היו  מקיימים את ציווי ה' במדויק ומדברים אל הסלע -  היו מקדשים את ה' לעיני כל העם  ומראים להם: מה סלע זה שהוא דומם- אינו זקוק לפרנסה- אינו מדבר ואינו שומע- מציית לדברי ה' ומוציא מים מתוך דיבור משה ומקיים את רצון ה' –קל וחומר    שהיו מבינים עם ישראל  שהם צריכים לשמוע בקול ה'!! לכן ה' נשבע שלא יכנסו לארץ ולא ירבו על כך בתפילה.

האגדה מספרת: כי משה ניסה להגן על אהרון ואמר לה': מילא אני חטאתי בהכאה על הסלע ולכן אני נענש, אבל מדוע אהרון אחי גם צריך להיענש?

ענה לו ה': הרי אהרון ראה שאינך מקיים את הציווי באופן מדויק- והוא שתק! ולא אמר לך שאתה אינך מקיים את דברי ה'!

המהר"ל מסביר-משה נענש בגלל שני דברים-שהם אחד:

א] כי כעס על העם באומרו" שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים—"

ב] כי היכה על הסלע ולא דיבר אל הסלע- והגורם לכך: מידת הכעס!

כי מי שבוטח בה'  מחונן תמיד  במידת השמחה  !

לסיכום לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי משה ואהרון היו מנהיגים משכמם ומעלה אך "בגלל רגע אחד  קטן של חולשה באמונה" נענשו.

שליח ה' נדרש לשוות את ה' לנגדו תמיד - שליח העם חייב לדעת שאין דבר שיעצור  בעד ה' מלקיים את רצונו המוחלט.

 "מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" כמה חשובים דברי דוד המלך:

"שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט."

[תהלים  ט"ז],

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

משה ואהרון נענשים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נֶעֱנָשִׁים.

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן. ©

 

עֵת הִגִּיעוּ לְמִדְבַּר צִן

הָעָם  תְּגוּבוֹתָיו הִקְצִין

כְּלַפֵּי מֹשֶׁה הַמַּנְהִיג

שִׁלְטוֹנוֹ אוֹתָם הִדְאִיג.

 

לְפֶתַע כָּלוּ הַמַּיִם

בְּאֵר מַתְּנַת שָׁמַיִם

צִימְאוֹנָם אוֹתָם בִּלְבֵּל

כַּעֲסָם הָאֱמֶת טַלְטַל.

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נְבוֹכִים

אֶל אֹהֶל מוֹעֵד נסים

עֲצַת ה' מְבַקְּשִׁים

מֵאֵימַת הַמְּיֹואָשִׁים.

 

חִישׁ לִכְבוֹד ה' זוֹכִים

עֲצָתוֹ יַחְדָּו  שׁוֹמְעִים

לְדַבֵּר לְסֶלַע מִצְטַווִּים

בְּחֶטְאָם יַחְדָּו שֻׁתָּפִים !

 

הַשָּׁמַיִם בָּרָקִיעַ מִתְקַדְּרִים

הַמַּלְאָכִים כְּמטר דּוֹמְעִים

מֹשֶׁה וַאֲרוֹן נֶעֱנָשִׁים

לָאָרֶץ  אֵינָם נִכְנָסִים!

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת: חֻקַּת [חֹמשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 8 ביוני 2021

פרשת קורח- במה זכו הכוהנים והלוויים במשכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח-  במה  זכו הכוהנים והלוויים במשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)




 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

.


 ציורי תנ"ך: שמואל מציג את שאול המלך בפני עם ישראל/ציירה: אהןבה קליין(c) [מתוך ההפטרה]

בפרשה זו – לאחר מעשה קורח ואנשיו ועונשם הכבד על התנהגותם - ה' מודיע לאהרון על מהות תפקיד הכהונה המיועד לו, לבניו וללוויים במשכן ומאוחר יותר במקדש, את אחריותם הגדולה בהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ואת התרומות שיקבלו בתמורה לשליחותם הנעלה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.  וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל-הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא-יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם-אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא-יִקְרַב אֲלֵיכֶם.  ה וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת, מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. [י"ח, א-ה]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי:  לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק - עוֹלָם זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ:  כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל - אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל-זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה-לָּךְ וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק - עוֹלָם:  כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ.  כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים". [במדבר  י"ח, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה תפקידם החשוב של הכוהנים?

ב] מדוע זכו הכוהנים למתנות הכהונה?

תשובות.

שמירת המשכן וכליו

השמירה על המשכן וכליו והעבודה בו נמסרה לאהרון ובניו וגם ללוויים. ישנה אזהרה אל הכוהנים והלוויים :  שמא, לא ימלאו את תפקידם כמצווה עליהם  היה צורך באזהרה זו במיוחד- לאחר האסונות שעברו על עם ישראל. התורה מזהירה ומזכירה את העונש הצפוי לכוהנים וללוויים ומתארת בפרטי פרטים את חלוקת התפקידים ואת האחריות עליהם וזאת כדי להרגיע את עם ישראל מן החשש והיראה  לגבי עתידם.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן"  רש"י מבאר: כאן ה' אמר  את הדברים למשה שיאמר לאהרון כדי להזהיר על תקנת ישראל - שלא יכנסו למקדש.  אתה ובניך ובית אביך-- שהם בני קהת - אבי עמרם.

"תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ": עליכם ה' מטיל את עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים והמסורים  לכם -הכוונה: לאוהל מועד, הארון, השולחן וכלי הקודש.-עליכם לשבת ולהזהיר את כל הזר המגיע וכוונתו לגעת בדברים הקדושים. אהרון ובניו הכוהנים- יישאו את עוון כהונתם שאינה  באחריות ההלוויים. וגם עליהם מוטל התפקיד להזהיר את הלוויים השוגגים שלא יגעו בעבודות  שהם בתחום עבודת הכוהנים.

עוד נאמר: גם בני גרשון ובני מררי יתחברו אליכם אתם הכוהנים - עליכם מוטל להזהיר את הזרים מלהתקרב אל הקודש.

על פי דעת מקרא: הדבר נדיר מאד- כאשר התורה פונה דווקא רק לאהרון ללא משה, ועל כך תשובת הספרי:

ספרי מבאר: "למי שהדבר מסור- אותו הזהיר" כאשר התורה רוצה לדבר על נושא המעשר ללוויים - היא מתחילה בדיבור חדש ואז  פונה אל משה.

התורה מזהירה את הכוהנים שרק הם בעצמם ולא הלוויים - יעסקו בעבודת הכהונה- ואם הם לא יעסקו בכך- הם יישאו את עוונם!

אך ישנו הסבר נוסף: הציווי מופנה ישירות לאהרון – על מנת לחזק את מעמדו.

בנוגע לחשיבות שמירת המקדש ראיתי הסבר יפה [ספר: "תורה לדעת" / הרב מתתיהו בלום]:

"שמירת המקדש - מצוות עשה ואע"פ שאין פחד מאויבים ולא מליסטים, שאין שמירתו, אלא כבוד לו - אינו דומה פלטרין [ארמון] שיש עליו  שומרים לפלטרין [ארמון] שאין עליו שומרים [רמב"ם] שצוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו לאהרון: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת".

ראוי לומר - אתם תהיו לפני תמיד.. - גדולה למקדש שיש עליו שומרים ואינו  דומה פלטרין שיש עליו שומרים וכו' עיי"ש. ואם בטלו שמירה, עברו בלא תעשה-שנאמר: "ושמרו אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"- ולשון שמירה-אזהרה היא, הא למדת ששמירתו מ"ע, וביטול שמירתו מצוות ל"ת".[רמב"ם פ"ח, הלכות בית הבחירה  ה"ג]

מצוות השמירה על המשכן וכליו-בסדר הבא: הכוהנים שומרים מבפנים והלוויים מבחוץ. בכל לילה ישנה שמירה של כ"ד  איש ותמיד, ב:כ"ד [24] מקומות-  הכוהנים ב:שלושה מקומות ואילו הלוויים ב: כ"א [21] מקומות.

על פי דברי הרמב"ם וספר החינוך- מקום שהיו הכוהנים  שומרים, לא היו הלוויים שומרים כלל. בנוגע לזמני השמירה על המשכן וכלי הקודש: הרמב"ם סבור: "ושמירתה זו מצוותה כל הלילה.

ישנה דעה: שהשמירה - בין ביום ובין בלילה.

 בנוגע לאופן השמירה: היו מעמידים איש אחראי אחד על כל משמרות השומרים והוא נקרא בשם: "איש הר הבית" , הוא היה מפקח על כל משמר- במשך כל הלילה- כשבידו אוחז אבוקות דלוקות  וכל משמר שאינו עומד  אומר לו: "איש הר הבית שלום עליך" סימן היה שהוא נרדם בשמירתו והיה המפקח הזה חובט במקלו והיה לו רשות לשרוף את כסותו - עד שהיו אומרים בירושלים: "מה קול בעזרה, קטל בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים - שישן על משמרתו" [מידות א:ב,רמב"ם,שם ה"י]

יש המביאים הוכחות - כי שמירה זו התרחשה גם ביום ולא רק בלילה: כפי שכתוב:"

"...מִשְׁמָר, לְעֻמַּת מִשְׁמָר.  לַמִּזְרָח, הַלְוִויִּם שִׁשָּׁה, לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה, לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה" [דברי הימים-א, כ"ו, י"ז] הדגש כאן הוא על המילה: "ליום"

או כדברי: ישעיהו הנביא: עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה " [ישעיהו ס"ב, ו]

מתנות הכהונה.

רש"י מבסס את דבריו על פי "ספרי" ואומר על המילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי- ְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה.." וכאן הכוונה: "הנה"- לשון שמחה- כדוגמת אהרון היוצא לקראת משה ושמח בליבו כמו שנאמר:

"אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

כלומר: מה שהוא מבטיח לכוהנים - זה מתוך שמחה - דוגמת  שמחתו של אהרון ההולך לקראת משה כאשר משה מגיע למצרים למלא את ייעודו - להנהיג את עם ישראל- אהרון שמח לקבל את פניו ואינו מקנא בו.

משל- למה הדבר דומה?

למלך  שהיה לו מישהו שהוא אוהב אותו והעניק לו חלקת שדה במתנה- אך לא ערך בכתב חוזה המוכיח שאכן השדה שלו .בא מישהו אחר ותבע את השדה -בטענה שלא קיים מסמך המאשר את  שייכות השטח לאדם שקיבל חלקה זו,

 מה עשה המלך? מיד הסדיר את שייכות השדה באמצעות חוזה לאיש שקיבל זאת במתנה.

הנמשל הוא: כשם שקורח בא לערער על  הכהונה  כנגד משה ואהרון, אמר הקב"ה: כל מי שירצה יבוא ויערער על הכהונה?-  פנה ה' אל אהרון ואמר לו: בוא אני כותב וחותם שהכהונה שלך. לכן  נאמרה פרשה זו על הכוהנים סמוך לתיאור טענותיו של קורח.

"בעל הטורים" מביא הוכחה: כי הכהנים זוכים ל: כ"ד [24] מתנות כהונה כפי שכתוב:

"וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם": 

ובפסוק ט "נאמר: זה –"יִהְיֶה לְךָ":

פעמיים המילה: "זה" – שווה- כ"ד - רמז ל: כ"ד מתנות כהונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו על-התפקיד המכובד לשמור את המשכן וכליו – על ידי הכוהנים והלוויים ועל  חשיבות  הכהונה – המעמד והשכר - המתנות שהיו זוכים להם.

יפים דברי :שמות רבה [א', י"ז]  "כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים" (שמ' א': כ"א) 

"רב ולוי. חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה - משה ואהרן. בתי מלכות - ממרים, לְפִי שֶׁדָּוִד - בָּא מַמרים",

מכאן אנו למדים  מה השכר הגדול שקיבלו המיילדות העבריות –על מלאכת הקודש במצרים-שכר לדורות.

יהי רצון  שנזכה במהרה לגאולה - לבניין בית המקדש השלישי – אליו ישובו הכוהנים והלוויים לעבודתם הקדושה וברכת הכוהנים תחול תמיד על עם ישראל.

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר