יום רביעי, 30 בינואר 2013

עם סגולה/שיר מאת: אהובה קליין (c)


עם סגולה/ שיר מאת: אהובה קליין ©

עם סגולה מיוחד
מתלכד בלב אחד
ליום קדוש ונשגב
בו יזרח ככוכב.

הכנות שלושה ימים
טיהור הגוף והבגדים
גם הנשים נרתמות
בצל השכינה פועלות.

בזכות נשים צדקניות
נגאלו ישראל לדורות
כמרים פועה ושיפרה
הניסו אפלה באורה.

הערה: השיר בהשראת פרשת יתרו[חומש שמות]

יום שני, 28 בינואר 2013

פרשת יתרו- "עם סגולה" מהו ומיהו?/מאת: אהובה קליין


פרשת יתרו- : "עם סגולה"  מהו ומיהו ?
מאמר מאת: אהובה קליין .
הנושא המרכזי בפרשה הוא: מעמד הר סיני וההכנות המתלוות לכך לפני כן:
וכך התורה מתארת את הנושא:
"ויאמר ה' אל- משה: לך אל-העם וקידשתם היום ומחר,וכיבסו שמלותם:והיו נכונים ליום השלישי,כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל- העם על הר-סיני:והגבלת את- העם סביב לאמור:הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו,כל- הנוגע בהר מות יומת.."[שמות ,י"ט,י-י"ג]
ובהמשך נאמר:"וירד משה מן ההר אל- העם ויקדש את- העם ויכבסו שמלותם."[שם י,י"ד]
השאלות הן:
א] מדוע על עם ישראל :להתקדש ולכבס את בגדיהם-טרם המעמד הקדוש?
ב] מאין שלא היו בעם ישראל במעמד זה - עיוורים ?
ג] מה משמעות הציווי להתרחק מהר סיני ואף לא לגעת בו  בקצהו?
התשובה לשאלה א]
על מנת להבין  ציווי זה נתבונן בפסוק הבא:
"ועתה אם- שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את- בריתי והייתם לי עם סגולה מכל העמים,כי לי כל- הארץ:"[שם י"ט,ה]
המילה:"שמוע"-היא קבלת עול מלכות שמים-כלומר עם ישראל מאמין בבורא עולם ואינו מאמין בעבודה זרה,הוא נדרש להיות עם סגולה.
בכך שהוא מוכן לקבל את התורה בניגוד לעמים אחרים-הוא נחשב לעם נבחר- - בעיני הקב"ה.
רש"י אומר: כי עם סגולה הוא אוצר חביב כמו  שנאמר :"וסגולת מלכים"[קהלת ב,ח]- כלים יקרים ואבנים טובות שהמלכים מצפינים אותם,כך גם עם ישראל הם עם  סגולה  לעומת שאר אומות העולם.
האדמו"ר רבי דויד'ל בידרמן מללוב אומר:המילה "סגולה" היא: כמו הניקוד סגול,היינו= שלוש נקודות היוצרות צורת משולש-כך עם ישראל לאיזה צד שהופכים אותו-הוא שומר על צורתו הקבועה לנצח וגם אם חלילה חוטאים, בשורש הנשמה שלהם קבועה –תמיד הגחלת היהודית.
מכאן  ניתן להבין, כי על מנת לחזות במעמד כה גדול,היינו -מעמד הר סיני-עם  ישראל ,כעם סגולה, חייב לכבד את עצמו-ברחיצה וטיהור הגוף ובכיבוס הבגדים,ובודאי שחייב להתכונן לכבוד ירידת השכינה להר.
רבינו בחיי אומר:כי מכיבוס הבגדים ניתן ללמוד גם על טבילת הגוף,ובהמשך דבריו אומר:"וכן דרשו רז"ל במכילתא אין לך כיבוס בגדים שלא יהא טעון טבילה"
רש"י אומר:"וקדשתם" שעם ישראל הכין את עצמו לקראת המעמד הקדוש בדומה למה שה' אמר לירמיהו הנביא:"ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"-כלומר=זימנתיך לכך.
ולפי  פרדס יוסף:"וקדשתם" הכוונה שהקדושה שעם ישראל מתקדש לכבוד קבלת התורה- תישאר גם אחרי שיקבלו את התורה,
"ולאו דווקא בזמן ששומעים דברי תורה ומוסר.."
יש להניח כי הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות למעמד חשוב זה,יתכן כי דבר זה רמוז בפסוק:"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
רבינו בחיי אומר:"כה תאמר לבית יעקב" -אלו הנשים,כה תאמר בלשון הקודש,כה תאמר בנחת. וציוה לדבר אל הנשים תחילה ללמדן מוסר ודרך ארץ
ועוד כדי להמשיך ליבן  אל התורה והמצוות.."
לעניות דעתי,הנשים לקחו חלק נכבד בהכנות אלה,בעיקר כיבוס הבגדים של כל בני הבית.אלא שאין התורה מתארת  ומפרטת באופן גלוי את מלאכתן.

do1vswb508ljg3wkoqva.jpg

ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]

יש לציין כי הנשים תרמו הרבה לגאולת עם  ישראל ממצרים.
דוגמת שפרה ופועה שלא הקשיבו לפרעה והיו מסייעות בלידת הילדים.
וכן מרים שבזכותה היה לבני ישראל באר מים במדבר.
התשובה לשאלה ב]
מתוך עיון בכתובים ניתן להסיק :כי לא היו עיוורים בקרב עם ישראל.
רש"י מסתמך על המילים:"לעיני כל העם"
ובמכילתא נאמר:"מלמד שלא היו בהם סומים"[פ"ג]
התשובה לשאלה ג]
המשמעות לא להתקרב אל ההר:
על פי רש"י:נקבע לעם ישראל  הגבול-עד היכן מותר להם לגשת.
ומעבר לגבול זה בני ישראל אינם רשאים להתקדם לעבר ההר.
המלבים אומר רעיון יפה:כל יהודי חייב להגביל את עצמו בנושא חקירת האלוהות-כי  נושא זה למעלה מהשגתו ,לכן ילך אך ורק בדרך האמונה התמימה בתכלית ורעיון זה טמון בעניין:"והגבלת את העם"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בכך שעם ישראל היה מוכן לקבל על עצמו את האלוקות ואת האמונה בבורא עולם והפנה עורף לעבודת האלילות,הוא נחשב לעם חביב ונבחר בעיני אלוקים,ובתוקף מעמד זה הוא נבחר להיות עם סגולה,לכן לפני קבלת התורה ישנן הכנות במשך שלושה ימים-  על ידי  כיבוס הבגדים וטיהור  הגוף,ונראה שהנשים נרתמו גם למשימה  בכך שהיו שותפות לכיבוס הבגדים ולהכנות.
כי כך יאה לעם קדוש לקבל את פני השכינה במעמד כה נשגב –קבלת התורה.
וידוע שבזכות נשים  צדקניות נגאלו ישראל ועתידים להיגאל. כן נזכה בע"ה בקרוב לגאולה השלימה שאנו כה מייחלים לה. אמן ואמן.

יום ראשון, 27 בינואר 2013

ציורי תנ"ך/ ירמיהו הנביא ומקל השקד/ציירה: אהובה קליין(c)

"ויהי דבר ה' אלי לאמור:מה אתה רואה ירמיהו?ואמר מקל שקד אני רואה:ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו"

[ירמיהו א,י"א-י"ב]

הטכניקה: שמן על בד.k0az5gp3jzwtbk7dz5ow.jpg

יום שישי, 25 בינואר 2013

ירמיהו הנביא/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


ירמיהו הנביא/ שיר מאת: אהובה קליין ©

מרחבי רקיע מעוננים
אש ומים מתמזגים
רוח מפזרת ערפילים
קולותיה דממה מפירים.

ירמיהו ניצב על הסלעים
מאזין לקולות אלוקים
שליחות רבת מימדים
על עם ישראל והגויים.

ירמיהו עטור זיו שכינה
אוחז בשרשרת האמונה
פניו מוארות קרן ישועה
המניסה חיש היסוס וטענה.

לפתע מקל שקד
מבטו בו ימקד
ה' על דבריו שוקד
את נפשו מעודד.

הערה:השיר בהשראת  ירמיהו ומקל השקד וכן בהשראת ט"ו בשבט-חג לאילנות.

יום רביעי, 23 בינואר 2013

פרשת בשלח-מה הקשר בין חוק ומשפט-לבריאות?/מאמר מאת: אהובה קליין (c)


פרשת בשלח- מה הקשר בין חוק ומשפט לבריאות?
מאמר  מאת: אהובה קליין.
פרשת בשלח כוללת מספר נושאים וביניהם :  התרחשות מעניינת שאירעה לעם ישראל במדבר שור- בדרכם מים סוף לעבר הר סיני- מציאת מים מרים.
וכך הכתוב מתאר את האירוע:
"ויסע משה את –ישראל מים סוף,ויצאו אל- מדבר- שור,וילכו שלושת ימים במדבר ולא- מצאו מים: ויבואו מרתה,ולא יכלו לשתות מים ממרה,כי מרים הם,על כן קרא- שמה מרה:וילונו העם על- משה לאמור: מה נשתה?ויצעק אל-ה' ויורהו ה' עץ,וישלך אל- המים,וימתקו המים:שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו:ויאמר: אם שמוע תשמע לקול ה' אלוהיך והישר בעינו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל- חוקיו,כל- המחלה אשר שמתי במצרים לא- אשים עליך,כי אני ה' רופאך" [שמות ט"ו,כ"ב-כ"ז]
5plaqm0lqft961jaewbl.jpg

ציורי תנ"ך/ המים ממותקים במרה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

השאלות הן:
א] מה הייתה המטרה בהבאת עם ישראל למקום-בו היו דווקא  מים מרים?
ב] איזה עץ-השליך משה לתוך המים?
ג]  על איזה חוק ומשפט מדובר בקטע זה?
התשובה לשאלה א]
לפי פירוש:"עקדת יצחק"- כאן הייתה מטרה חינוכית כדי לחנך את עם ישראל-
היינו ללמדם -מהי המהות של התורה ומצוותיה,הרי בני ישראל היו שקועים במצרים ב:מ"ט שערי טומאה- הם היו רגילים לחיים  אלה ופעמים היו מתגעגעים לאותה תקופה, לכן גם התורה מזהירה אותם:"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו,ובחוקותיהם לא תלכו, את משפטי תעשו"
[ויקרא י"ח,ג]
מטעם זה, ה'  הקרה  לפניהם את המים המרים,במשך שלושה ימים הם הלכו ללא שתיית מים-סבל נוראי,והנה כשמגיעים למרה,דווקא מוצאים מים מרים ,אך כהרף עין התרחש נס ומשה השליך עץ לתוך המים והפכו למים מתוקים לשתייה,בכך הייתה מטרה להוכיח לעם ישראל שהעולם אינו נוהג כהבנתם,ודבר מר בעיניהם-בשנייה הופך למתוק בהתערבות הקב"ה.
וגם מבחינה רוחנית מה שנראה בעיני ישראל:"חוק" דבר ללא טעם-הוא:"משפט" שניתן להבנה,ניסיון זה לא התאים להם במצרים באווירה של עבדות וטומאה.
ומעניין כי בהמשך הדרך, ה' זימן לפניהם שנים עשר מעינות באילים-שהם היו טובים לשתייה-כדי להוכיח להם: כי יש בידו גם להביא מים מתוקים-הכול תלוי ברצונו ומטרתו, אין עוד מלבדו!
רבינו בחיי אומר: כי עניין המים המרים  היה ניסיון לעם ישראל ולפי רז"ל:
 תחילה היו מים אלה מתוקים, אלא  נהפכו למרים- על מנת לנסות את עם ישראל,כמו שנאמר:"..ושם ניסהו" והפיכת המים למתוקים הייתה לחזק בעם ישראל את מידת הביטחון בה'.
רבינו בחיי מביא גם מדרש יפה:כי אין מים אלא תורה שנאמר:"הוי כל צמא לכו למים"[ישעיהו נ"ה]
מכאן יצאה התקנה של עזרא: לקרוא בתורה שלושה ימים בשבוע- כדי שעם ישראל לא ילך שלושה ימים ללא תורה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי חז"ל: הכוונה לעץ זית,ובמקום אחר אמרו:"למה נמשלה תורה לזית? מה זית תחילתו מר וסופו מתוק אף דברי תורה כך".הקב"ה לימד כי מטרת המצוות הן לא על מנת ליהנות.
חז"ל אמרו:"ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין" והוסיפו- עוד:"תושייה,שמתשת כוחו של אדם" הנפש מתרפא דווקא על ידי חיים קשים הקשורים בחיי עמל תורה-דבר המשמש ניסיון לא קל לבני אדם שמטבעם מחפשים חיים קלים ונוחים.
לפי מכילתא: הכוונה ל:"עץ חיים המחזיקים בה" על כך אומר החתם סופר:
כי תפקיד מחזיקי התורה להמתיק את  תחושת המרירות בנחלתם של לומדי התורה,המתקה של מר במר כדברי חז"ל.
הכוונה: כי לומד התורה בעצמו חש מרירות בגשמיות,ואילו חברו התומך בו חש תחושה של מרירות ברוחניות-אך שיתוף פעולה ביניהם ממתיק את המרירות ומביא לשניהם מתיקות.
רבינו בחיי מביא את דברי חז"ל: לפי דברי ר' נתן: הכוונה לעץ-הרדוף הנחלים,ר'  אליעזר  המודעי אומר: כי מדובר בעץ זית,ויש הסוברים כי: עץ תאנה היה,בכל אופן,כאן נעשה נס בתוך נס,לפי שהעץ היה מר ובא במגע עם המים המרים וראו זה פלא-רק אלוקים מסוגל לגדולה כזאת ולא אדם-בשר ודם.
התשובה לשאלה ג]
רבינו בחיי מביא לכך כמה פירושים:
1] מדובר בחוקי מדבר,משה הדריך את העם כיצד להתנהג במדבר עם הנשים והילדים וכיצד  לנהוג עם זרים הבאים מארצות רחוקות למטרות מסחר.
2]  הקב"ה לימד את עם ישראל  נושא חוכמת הצמחים במדבר,לפי שישנם צמחים רעילים,וישנם צמחים בעלי סגולות מרפא,יש הממתיקים את המר ויש הממררים את המתוק .
חוק הכוונה לסגולה המיוחדת -שהטעם שבו  נעדר מהבנת האדם,ואילו משפט הוא- הטבע המובן לאדם.
למרות שבני ישראל למדו יסודות אלה  על אופי הצמחים-עליהם להיזהר לא לסמוך רק על סגולתם כמרפא למחלות-אלא מן הראוי  לבטוח בקב"ה ולהתפלל אליו ,לבקש רחמים- מהסיבה :"אני ה' רופאך"
3] הכוונה למצוות שניתנו לעם ישראל במרה והם:שמירת שבת,פרה אדומה-הנקראת חוק וגם דינים.
לפי הכלי יקר:"שם –שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו"  יהודי מרגיש ניסיון דומה במהלך חייו- על ידי השגת חוק ומשפט,תחילה חש מרירות ,אך התוצאה הסופית  -מתיקות.
הרמב"ם בספר:"המורה"  [חלק ג ,פרק ל"ב] מסביר: כי החוקים והמשפטים שניתנו במרה-הם עיקרי האמונה הישראלית- הערכים החשובים הברורים ביותר-לקיים חיים מסודרים המרחיקים את עול הרשע מבני אדם,רק יותר מאוחר נצטוו על הקורבנות,לפי שעדיין לא היו בשלים לעבודת ה' הטהורה- באמונות ודעות בלבד.
לסיכום.
לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי המים המרים היו ניסיון לעם ישראל והתרחש שם נס בתוך נס- העץ המר שבא במגע עם המים המרים, בסייעתא דשמיא,- הפך את המים  למתוקים.
דבר זה  מוכיח כי שמירת החוק והמשפט-היינו הליכה לאור התורה שהיא:
"עץ חיים למחזיקים בה" גם אם יש  מרירות בתחילה-הרי התוצאה הסופית היא מתיקות וישנה הבטחה אלוקית בפירוש כי:"כל-המחלה אשר שמתי במצרים לא-אשים עליך,כי אני ה' רופאך"

יום שלישי, 22 בינואר 2013

ציורי תנ"ך/ "אשתך כגפן פוריה/ציירה: אהובה קליין (c)

"אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך..."[תהלים קכ"ח,ג]
הטכניקה: שמן על בד. 
cfgh869yn5hi0k871iy1.jpg

יום ראשון, 20 בינואר 2013

ישנו שופט/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

ישנו שופט/ שיר מאת: אהובה קליין © לחן: גדי רוט(c)
http://www.youtube.com/watch?v=w2ZJ3Lhvpjc

 http://www.youtube.com/watch?v=w2ZJ3Lhvpjchttp://www.youtube.com/watch?v=w2ZJ3Lhvpjc

ישנו שופט בשר ודם
דן ביושר כל אדם
נקי כפיים ובר לבב
אמת וצדק  אור לרגליו.

חס בצל השכינה
דבוק לשורשי האמונה
אינו מפלה בין עשיר לרש
בנשמתו את התורה חש.

ישנו שופט עליון בעולם
מורם מעל כל סולם
לעד לא יטעה בדין
גם אם איש אינו מבין.


יום שבת, 19 בינואר 2013

אשת חיל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


אשת חיל/ שיר מאת: אהובה קליין ©

אשת חיל בירכתי ביתה
למקורביה תתמיד בדאגתה
כגפן פורייה עטורת שריגים
משתבחת מתעדנת עם השנים.

כשעון מתקתק מדקדק בזמנים
מתכננת זמנה תמשוך בחוטים
מעשיה מרובים מחוכמתה
בהלל והודיה תרבה תפילתה.

מיגיע כפיה כולם ייהנו
בצל קורתה הכול יצטופפו
לזולת  תמיד תאיר פנים
בכל דרכיה ילווה מלאכים.

הערה: השיר בהשראת דברי דוד המלך:"אשתך כגפן פורייה.."[תהילים קכ"ח,ג]
וכן בהשראת -ט"ו בשבט .

יום חמישי, 17 בינואר 2013

שידוך-כקריעת ים סוף-האומנם?/מאמר מאת: אהובה קליין.


שידוך -  כקריעת ים סוף- האומנם?
לאור התבוננות  בתנ"ך.
מאת: אהובה קליין.

אתי הייתה מורה משכמה ומעלה במשך שנים רבות לימדה את תלמידיה מתוך אהבה ומסירות נפש, מתייחסת אליהם ממש כמו אל ילדיה.
בתום למעלה משלושים שנה- פרשה לגמלאות.
חיש מהר  נרתמה למשימה חדשה -לעסוק בשידוכי מצווה-ניסיון להפגיש זוגות למען הקמת משפחות בישראל.
מידי יום ביומו  היא   פעילה בארגון:"ישפה"
משוחחת עם בחורים ובחורות ומנסה להתאים  ביניהם- למען מטרה  נעלה זו.
ככל שהזמן חולף היא  מגיעה למסקנה: המלאכה אינה קלה,לא לחינם נאמר:"קשה  זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".
היא שמה לב, כי הדרישות ליופי חיצוני מאד נפוצות,עניין הגובה והמשקל תופש מקום ממש מרכזי,כנראה בהשפעת כל מיני גורמים כגון: תקשורת ,טלוויזיה, עיתונות,פרסומות....
פעמים רבות- רב הדגש על הטפל מאשר על העיקר.לשמחתה, היא הצליחה כבר לקשר בין כמה בני זוג ומצפה לראות בע"ה בקרוב חתונה.
מעניין במיוחד,כיצד התנהלו בתקופות הקדומות נושאי השידוכים ?
לשם כך נתבונן בשליחותו של אליעזר - עבד אברהם,הוא הולך בצווי אברהם אדונו לחפש שידוך ליצחק.
אליעזר נושא תפילה לבורא עולם למען הצלחתו:"..ה' אלוהי אדוני אברהם הקרה- נא לפני  היום ועשה –חסד עם אדוני אברהם:הנה אנוכי ניצב על-עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב  מים: והיה הנערה אשר אומר אליה הטי  נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם- גמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם- אדוני"
התפילה נושאת פרי והתורה מתארת:"ויהי-הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת...וכדה על- שכמה.והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העיינה ותמלא כדה"[בראשית כ"ד,י"ב-כ"א]
רבקה מגישה מים לאליעזר וגם לגמלים.
היא אשת חסדים,בעלת לב רחב,צנועה, חרוצה,מתייחסת בכבוד רב לאליעזר ודואגת בסבלנות רבה גם לגמלים.
אליעזר בתמורה מעניק לה תכשיטים ובכך מייעד אותה ליצחק

jbry91g0e7112qbfqyvl.jpg

ציורי תנ"ך/ אליעזר צופה ברבקה ליד הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

מתוך התבוננות עמוקה בנושא, ניתן להסיק,כי על מנת להצליח במציאת שידוך,ראשית יש להתפלל להקב"ה, כי רק הוא בפועל מזווג זיווגים ואילו השדכנים הם רק שליחים,כמובן יש להתבונן מקרוב במשודך,או המשודכת,כדי להכיר לא רק את החיצוניות ,אלא  בעיקר  את הפנימיות.
בתנ"ך ישנו דגש במיוחד,על מפגשי  בני הזוג- דווקא ליד מקורות מים, המים בתנ"ך מסמלים את התורה.
כאשר בית יהודי מבוסס על ערכי התורה- אזי הברכה והשכינה שורה בין בני הזוג.
האישה משמשת עזר כנגד האיש.
אם נתבונן בעומק המילים:איש,אשה.ניווכח כי אותיות: שם ה' מופיעות אצל האיש והאשה.
אך אם נימחק את  אותיות: שם ה'-התוצאה אש.
למה הדבר דומה? כאשר אנו מניחים סיר מים על הגז-יש הרמוניה בין האש למים,האש מרתיחה את המים,אבל כאשר אנחנו שופכים מים על האש- המים מכבים את האש.
יהי רצון שירבו שמחות בישראל ויתקיים בנו הפסוק:

"עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה..". אמן ואמן.

יום רביעי, 16 בינואר 2013

השמות לאור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין /


השמות לאור התנ"ך/ מאת: אהובה קליין (c)

כאשר ילד בא לעולם הוריו נותנים לו שם, חז"ל אומרים שרוח הקודש שורה על ההורים בשעה שהם מחליטים איך לקרוא לילוד.
אך אם  עוסקים אנו בשמות,
הרי שנושא  זה מקיף  באופן רחב  את הדומם,  הצומח, החי- כולל האדם  ומלאכי השמים ובפסגה מעל כולם -שמותיו של הקב"ה בכבודו ובעצמו.
כבר בתחילת חומש בראשית אנו נתקלים באדם  אשר נברא בצלם אלוקים,הוא מורכב מנשמה וגוף.
ומדוע נקרא אדם? לכך כמה תשובות:
אדם- נברא מהאדמה,רש"י אומר: כי אלוקים אסף את עפרו מארבע רוחות העולם מהטעם :שכאשר ימות [אחרי מאה ועשרים] האדמה תקלוט את גופו בכל מקום בעולם.
אדם- אדמה לעליון- האדם צריך לשאוף להידמות ולדבוק במידותיו של בורא עולם.
כבר כאשר האדם הגיע לגן עדן לא ישב על מי מנוחות, הוא היה חייב  לעבוד.כפי שנאמר:" וייקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן-עדן לעובדה ולשומרה" [בראשית ב,ט"ו]
והתווסף לו תפקיד נוסף מכובד מאד, לקרוא לבעלי החיים בשמות, כפי שהתורה מתארת לנו:"ויקרא האדם שמות לכל בהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה.."[שם ב,כ.]
בדברי אגדה אשר ביארו חז"ל נאמר :כי תפקיד זה הוטל על האדם כמסר חשוב,למען ידע כי עליו לשלוט על בעלי החיים ולא ההיפך.

1oo92xnrxe2li8imt5mg.jpg
ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לבעלי החיים והעופות/ציירה: אהובה קליין(c)

כל השמות שקרא האדם לבעלי החיים הם נקבעו לעד ולא נתונים לשינוי.
מעניין כי הוא נתן שם לאשתו- הלוא היא חוה ומשמעות השם:"..כי היא הייתה אם כל-חי"
ורש"י מוסיף הסבר משלו:"חוה לשון נופל על לשון חיה- שתי המילים דומות זו לזו בשורשן- והיא נקראת כך: כי אישה שיולדת קרויה חיה על שם שנותנת לולדותיה חיים.
הבא נתבונן בשם: אברהם-הלא הוא אברהם אבינו,מעניין שברוב שנות חייו נקרא: בשם אברם,אלא רק כאשר נתמלאו לו תשעים ותשע שנים,הקב"ה משנה את שמו,כפי שנאמר:"..ולא יקרא עוד את –שמך אברם והיה שמך
אברהם כי אב-המון גויים  נתתיך.."
תחילה  הוא נקרא: אברם=אב לארם- ששם היה נשיא וגם שר לאנשי מדינה זו.
מעכשיו נקרא: אברהם=נעשה אב לכל העולם והאות רי"ש שהייתה בשמו לא זזה ממקומה , לפי שאין נהוג להחסיר אות משמו של אדם,אלא אם כן מעלים אותה בדרגתה.לאשתו קראו: שרי וכאשר האות הא  הוחלפה באות יוד ומעתה נקראה שרה,האות יוד הועברה ליהושע שתחילה נקרא הושע- הרי הוא יהושע בן נון –מנהיג אשר זכה  להכניס את עם ישראל לארץ המובטחת.
מתוך האמור לעיל,למדים אנו כי שמו של אדם הוא מהותו ורומז על  מעשיו וקורות חייו.
האדם צריך לשאוף להגיע לשם טוב,הדבר כרוך בעמל רב.כי:"טוב שם משמן טוב"[קהלת ז.א]
ובמסכת אבות נאמר:"..שלושה כתרים הם:כתר תורה,וכתר כהונה,וכתר מלכות,
וכתר שם טוב עולה על גביהן"

יום שלישי, 15 בינואר 2013

קץ גלות מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


קץ גלות מצרים/ שיר מאת: אהובה קליין©

קץ גלות מצרים
אותות חירות משמים
ערפילי עבדות מתפוגגים
ישראל מנחת מתמוגגים.

הבטחות קורמות עור וגידים
הגשמת ברית בין הבתרים
חן מצרים ישראל  נושאים
כלי כסף וזהב  שואלים.

כור ברזל מחשל
מלכד עם ישראל
יינשאו על כנפי נשרים
בידי צור העולמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בא[חומש  שמות]

יום שני, 14 בינואר 2013

פרשת בא-מהם המסרים החשובים-למנהיג החפץ בהצלחתו?/מאת: אהובה קליין.


פרשת בא- מהם המסרים  החשובים- למנהיג החפץ בהצלחתו?
מאמר מאת: אהובה קליין.
בפרשת בא, מתגלים מסרים חשובים העשויים לסייע למנהיג השואף להצליח  למלא את ייעודו כראוי.עד כי בלעדיהם, מנהיגותו נכשלת ומתפוררת לרסיסים.

הבה נתבונן בכמה  נקודות הראויות לציון:
א'."ויאמר ה' אל משה: בא אל- פרעה,כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו,למען שתי אותותיי אלה בקרבו: ולמען תספר באוזני בנך ובן- בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם,וידעתם כי אני ה'"
[שמות י,א-ב]
ב'.כאשר פרעה שוקל – האם לשלח את ישראל לחופשי הוא שואל:"..מי ומי ההולכים?"
משה עונה:"..בנערינו ובזקנינו נלך,בבנינו ובבנותנו,בצאננו ובבקרנו נלך,כי חג ה' לנו:"[שם י,ט]
ג'."ובני ישראל עשו כדבר משה,וישאלו ממצרים כלי- כסף וכלי זהב ושמלות: וה' נתן את- חן העם בעיני מצרים,וישאלום,וינצלו את מצרים:"[שם י"ב,ל"ה-ל"ו]
השאלות הן:
א] מדוע ה' אומר למשה: כי אחת המטרות במכות מצרים היא: לספר לדורות את כל אשר התרחש  שם ..ולדעת את אלוקים?
ב] מהי מטרת משה  בדבריו אל לפרעה:"בנערינו ובזקנינו נלך...,?
ג] מדוע בני ישראל זכו להשאיל כלי כסף וזהב מהמצרים?
ד] מהם המסרים  המתגלים למנהיג בפרשה - כתנאי להצלחה בתפקידו?
התשובה  לשאלה א]
עם אשר שואף להחזיק מעמד לנצח- חייב להיות מחובר לשורשיו-דהיינו לשורשי ההיסטוריה כי ללא יסודות אלו-אין לו זכות קיום, בדומה לאילן אשר אין ביכולתו לשרוד לאורך זמן ללא חיבור לשורשיו  המסועפים בתוך האדמה.וכל משב רוח קל יפיצנו לכל עבר.
מסר  חשוב זה מכוון למנהיג-העומד בראש האומה,עליו לדאוג כי החיבור לשורשים של עם ישראל יגיע דרך המקורות הספציפיים –הצינורות המספקים מידע חשוב זה לכל העם ,החל מהקטן ועד הגדול...כדוגמת אמצעי התקשורת השונים,משרד החינוך...
ויותר מזה:המנהיג עצמו חייב  תמיד להזכיר בדבריו- בסיס חשוב זה בגלוי-לאוזני  העם ולעיני תבל- ללא מורא  ופחד מתגובות שליליות.
שם ה' תמיד חייב להיות שגור בפיו,כדי למנוע את החשיבה:"..כוחי  ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"[דברים ח,י"ז]
מסר חשוב זה מכוון גם לפרט,ההורים חייבים לשמש דוגמא לילדיהם בלימוד ההיסטוריה של עם ישראל לדורותיו.
התשובה לשאלה ב]
בתשובתו של משה לפרעה:"בנערינו ובזקנינו נלך,בבנינו ובבנותינו,בצאננו ובבקרנו נלך,כי חג ה' לנו"
בדבריו אלו –מוכיח משה כי הוא:נחרץ,עקבי,אינו מתפשר,אינו מתכופף בפני האויב,אלא נחוש להוציא את כל בני ישראל –כל שכבות העם,כולל הצאן.
וכך יאה למנהיג כמשה-אשר אינו  מתרפס-בפני האויב-הלוא הוא פרעה.
התשובה  לשאלה ג]
בני ישראל זכו – להשאיל כל י כסף וזהב ממצרים:
כי זאת הייתה הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים:"..ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה:וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש  גדול"[בראשית ט"ו,י"ג-ט"ו]
לפי דברי חז"ל: אמר ה' למשה שיבקש מהעם שישאלו כלי כסף וזהב מהמצרים,ומדוע היה צורך להזכיר זאת לעם? התשובה: מפני שהם היו כה עסוקים ברצון החזק לצאת  מהעבדות לחירות ולגאולה,והרכוש לא היה באותו זמן במחשבתם.
aof0zkee7bnlkcclum1k.jpg

ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב../ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

התשובה לשאלה ד]
מנהיג חייב ללמוד ממידותיו של הקב"ה,עליו להיות מחובר אל בוראו באמצעות קיום המצוות-הכוללות מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם למקום,ואם ינהג כך -אזי מובטח לו כי ה' ילווה אותו תמיד,כדברי דוד המלך:
"ה'  צילך על יד ימינך" [תהלים קכ"א,ה] הדבר אמור גם לגבי כל יהודי בעם ישראל.
הדבר מוכח  גם מהפרשה: ה' אומר למשה:"בא אל פרעה.." ואינו אומר:"לך אל פרעה",מכאן שמשה אינו ניגש לבדו אל מלך מצרים,אלא ה' מציע לו: בא עימי.
מנהיג חייב תמיד להיות מחובר לשורשים ולתנ"ך- על כל צעד ושעל.
הבטחות  חייבים לקיים-כדוגמת בורא עולם אשר הבטיח כי עם ישראל בסוף גלות מצרים יצא ברכוש גדול, ואכן המצרים מגישים לישראל כלי זהב וכסף..טרם יציאתם לחירות.
מסר נוסף הוא: לאחד את כל שכבות העם- מקטון ועד גדול-ללא הבדלי מעמדות ועדות.
יהי רצון שנזכה למנהיג משכמו ומעלה- אשר ישמש לעם דוגמא חיובית וישכיל ללכד את כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד,כדוגמת אחדות העם במעמד הר סיני, כנאמר:"ויחן –שם ישראל נגד ההר"[שמות י"ט,ב]

יום ראשון, 13 בינואר 2013

האם הברכה,הנחוצה לנו כל כך-קיימת בהישג יד?/מאמר מאת: אהובה קליין.


האם הברכה הנחוצה לנו כל כך – קיימת בהישג יד ?

-מבט בעין מקראית.

מאמר מאת: אהובה קליין©
מי מאיתנו אינו זקוק לברכות ? לבריאות,לפרנסה ,להצלחה בזוגיות ,בגידול ילדים,
ברכה לשקט ולשלום ועוד, ועוד ...
אך נשאלת השאלה ,האם הדבר בהישג יד- כגון: קניית לחם במכולת ?
על מנת להשיב על כך- נתבונן בספר הספרים-הלוא הוא  התנ"ך - האוצר היהודי, עליו נאמר:"הפוך בה והפוך בה דכולא בה"[מסכת אבות,ה,כ"ב]
החומש הראשון נקרא: בראשית ופותח באות ב',מדוע אינו פותח באות א'-הראשונה לכל האותיות?
על כך עונים חז"ל:האות ב'-היא אות הברכה שבה נברא העולם-כאן מתחילה הנקודה העליונה שממנה התחילו החיים עלי אדמות.
והנה אנו קוראים במו עיננו את הברכה האלוקית שניתנה לאדם וזוגתו:"ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה.." [בראשית א,כ"ח]
בברכה דומה  התברכו נח ובניו:"..פרו ורבו ומלאו את הארץ: ומוראכם וחתכם יהיה על כל חיית הארץ ועל כל- עוף השמים.."
לפי ברכה זו, ניתנת עליונות לאדם על חית הארץ ועוף השמים –כל עוד הוא חי את חייו.
הברכה נמשכת  לאברהם אבינו- שהפיץ את האמונה באל אחד ועמד בעשרה ניסיונות-וביניהם ניסיון עקדת יצחק.
כפי שנאמר:"ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה: ואברכה מברכיך..ונברכו בך כל משפחות האדמה" [בראשית י"ב,ג]
אברהם זוכה שגם שנים רבות לאחר פטירתו -מברכים הבריות את צאצאיהם בברכה:"תהא כאברהם..".
כאשר יצחק,בימיו האחרונים,בירך תחילה את יעקב,למרות שעשיו היה הבכור,הדבר גרם למשבר עמוק בין שני האחים-שנאה שקיימת גם בימינו אנו.
מכאן ,כי הברכה נושאת עימה משקל רוחני מאד כבד,וגזילת ברכה עלולה להביא שנאה עד כדי הפיכת הנפסד לאויב נצחי.
בתנ"ך ישנן דוגמאות אין ספור לברכות שונות,אך קצרה היריעה מלהכיל את כולן.
מתברר שישנו מפתח לכספת הברכות-אותו אנו מגלים בחומש דברים בזו הלשון:
"והיה אם- שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ:ובאו עליך כל הברכות האלה..ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה..."[המעוניינים יקראו את המשך הפרק-דברים כ"ח]

2kdojs9mcva5az6wl2v7.jpg
ציורי תנ"ך/ברכות לישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

מסקנה: התשובה לשאלת הפתיחה:הברכות ניתנות  בתשלום-דהיינו: שמירת עשרת הדיברות
אך במקום אחר נאמר:"ובחרת בחיים"-לפי ציווי זה טוב ינהג האדם אם יבחר בחיים ואין חיים, אלא תורה.
y8qup5iy9l2isaanlcfh.jpg

ציורי תנ"ך/ "אם בחוקותיי תלכו.."/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אם החוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם:ונתתי גשמיכם בעיתם  ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו....ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד..." [ויקרא כ"ו , ג-ו]


89q9de9vdhflsrd2hgup.jpg

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ יבולה"/ציירה: אהובה קליין (c)  [שמן על בד]

קיים מנהג יפה לברך את הבנים בערב שבת בברכה:"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה"[בראשית מ"ח,כ]
ואת הבנות נוהגים לברך:"ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה"-ברכה זו ,כנראה,בהשראת ברכת הזקנים והעם- לבועז כאשר נשא את רות לאישה. [רות,ד,י"א]
וישנה עוד ברכה חשובה:ברכת כוהנים –אשר אומרים אותה הכוהנים בבית הכנסת ויש בכך סגולה גדולה להוריד שפע של הצלחה  רבה לעם ישראל.
יהי רצון והברכה תשרה על כל עם ישראל-בכלל ובפרט ויתקיים בנו הפסוק:
"..והריקותי לכם ברכה עד בלי די.." אמן ואמן.[מלאכי ג,י"א]

יום חמישי, 10 בינואר 2013

עבודת הכהן במקדש/מאמר מאת: אהובה קליין (c}


עבודת הכהן במקדש

gv5zxcv8cc3ydqt8rkdo.jpg

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

פרק ראשון.
עבודת הכהן תחילה הייתה מתנהלת במשכן- אשר אותו נשאו ממקום למקום.
ומאוחר יותר כאשר כבר נבנה המקדש כמשכן קבע,עבודת הכוהנים התנהלה שם.
בחומש שמות פרשת תצווה אומר ה' למשה:
"ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרון נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרון ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת" [שמות כ"ח,א-ג]
על פי הפרשן אבן עזרא הטעם כי ה' פונה בדברים אלו דווקא למשה:
כי משה תחילה היה כהן הכוהנים וה' אומר לו להקדיש את אהרון ובניו לכוהנים – ומדוע דווקא הם?
 בעבור כבוד משפחת נחשון ,תפקידם לכפר על עם ישראל.
הכוהנים  נצטוו ללבוש בגדי כהונה בכך הם נכנסו לתפקיד הכהונה.
כמו כן ,הם נתקדשו גם על ידי שמן המשחה ודם קורבנות המילואים שמשה שם לאהרון הכהן ובניו- על תנוך אוזניהם  הימנית ובוהן ידיהם הימנית ובוהן  רגליהם הימנית והיה בכך סמל לכוהנים-  להיות קשובים לעם -להיות זריזים ברגליהם כדי לעשות מלאכתם בזריזות
ובעזרת ידיהם לפעול במהירות למען עם ישראל.
הכוהנים היו חייבים לשרת במקדש:
לעשות את כל המלאכות הקשורות בהקרבת הקורבנות במקדש,
אך לפני כן עליהם היה לרחוץ את רגליהם וידיהם מכיור הנחושת [שמות ל,ח]
כך הם היו כשירים לעסוק במלאכתם הקדושה שכללה:סמיכה על ראש הקורבן, שחיטה, הקרבה, הזאת דם הקורבן  והקטרה.
על ידי כך היו מכפרים על  חטאי עם ישראל ואחר כך היו מברכים אותם.
כמו כן, הם היו אחראים על הדלקת המנורה שהייתה  צריכה להיות דלוקה מבוקר עד ערב.
 משום כך היה צו לחשב את כמות השמן המתאימה למשך ההדלקה.
נושא הטבת הנרות על ידי הכוהן נמצא גם בספר במדבר:  בפרשת בהעלותך.
 הוא מופיע בתום  פרשת הנשיאים, ושם שואל רש"י מדוע דווקא שם מופיע נושא זה.
 והוא גם עונה:" לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו[הצטער מאד] שלא היה עימהם בחנוכה- לא הוא,ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך[לשון שבועה] שלך גדולה משלהם,שאתה מדליק ומיטיב[מנקה ומתקין] את הנרות"
על פירוש זה של רש"י שואלים חז"ל: הרי תחילה:"מיטיבים את הנרות- כלומר מכינים אותם במנורה- ורק בתום פעולה זו  היו מדליקים את הנרות?
על שאלה זו ענה רבי שלמה מקאליש:
 רש"י מדייק היטב במילותיו מאחר ומשפט זה:"שאתה מדליק ומיטיב את הנרות"-אמר ה' לאהרון כאשר ראה שהוא מצטער בזמן חנוכת המנורה,טרם הודלקה לראשונה במשכן, בשעה זו באמת קדמה ההדלקה של הנרות להטבה של הנרות.
אך לעומת זאת, בהדלקות הבאות במשכן ומאוחר יותר במקדש שם היו קודם מטיבים את הנרות ורק אחר כך מדליקים.
אם כן ,ההוראה שניתנה לאהרון – בפעם הראשונה- הייתה הוראת שעה.
הרמב"ן מוסיף עוד רעיון יפה באומרו: שהקב"ה רצה לנחם את אהרון בכך שנרות חנוכה יודלקו לנצח- כל שנה בחנוכה  ובעבר הם הודלקו על ידי החשמונאים שהיו מצאצאי אהרון.
כמו שמסופר במדרש רבה:[ט"ו,ו]
"אמר לו הקדוש- ברוך-הוא למשה: לך אמור לאהרון: אל תתירא: לגדולה מזאת אתה מתוקן[כלומר-מיועד]. הקורבנות- כל זמן שבית המקדש קיים,הם נוהגים,אבל הנרות[נרות חנוכה] קיימים  לעולם,וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני[הכוונה לברכת הכוהנים]אינן בטלין לעולם".
התורה מתארת את אהרון כיצד מילא אחר ההוראות בנושא  נרות המנורה:
"ויעש כן אהרון: אל מול פני המנורה העלה נרותיה,כאשר ציווה ה' את משה" [במדבר ח,ג]
רש"י אומר על כך: "להגיד שבחו  שלא שינה"- כלומר אהרון נהג עם הנרות  בהתאם לצווי ולא עשה שום שינוי, נשאלת השאלה מדוע היה צורך לשבח  על כך את אהרון, הרי הוא היה צדיק  שלא היה חשש שינהג אחרת?
על כך אומר:רבי יהודה ליב מגור,בעל:"שפת אמת": בדרך כלל כאשר אדם מקיים מצווה,תחילה הוא עושה זאת בהתלהבות  אבל ככל שהזמן עובר והוא ממשיך לקיים את המצווה, התלהבותו לאט, לאט נחלשת.
אבל, אצל אהרון למרות שבמשך 39 שנים היה מדליק את נרות המקדש- התלהבותו לא ירדה ותמיד נהג לפי הציוויים ולא שינה דבר.
לכן התורה רוצה לשבח אותו על מעשיו.
תמיד מילא את תפקידו בהתלהבות ואף פעם לא שינה מההרגל.
76snmd7i5uae7ubw7p9c.jpg
 ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
סוגי כוהנים.
פרק ב.
הכהן הגדול:הוא היה מתמנה על ידי הסנהדרין של שבעים ואחד איש. מקומו היה הראשון בדרגת הקדושה בעבודת המקדש- הוא נקרא הכהן המשוח לפי שנמשח בשמן בתחילת עבודתו על ידי משה.
הוא היה אסור לשאת אלמנה ,או גרושה.
אסור לו להיטמא למת- אפילו לקרוביו,וזאת לומדים מהכתובים:"לאביו ואימו לא יטמא".
במצב זה ,אסור היה לו לצאת מבית המקדש,או המשכן,אלא כל הציבור היה בא  לנחמו בביתו וכל זה במעמד מאד מכובד כאשר סגן הכוהנים עומד לימינו ואילו לשמאלו היה עומד אב בית הדין וכל העם.
והיו אומרים לו פה אחד:"אנו כפרתך" והוא היה עונה להם:"תתברכו מן השמים"
אם היה עובר עברה שעונשה מלקות,היו מלקים אותו.אבל לאחר עונשו היה שב לגדולתו.
אם היה צורך לדון אותו בענייני נפשות-היה נידון בבית דין גדול בלבד.
הכוהן הגדול נבדל מאחיו הכוהנים בכמה פרטים חשובים: ביופי,חוכמה,בכוח,בעושר ובמראה,עליו היה להקפיד על כבודו ולא לזלזל בעצמו  לעיני העם,היו לו גם הוראות כיצד ילך עם יתר הכוהנים,הוא היה במרכז ויתר הכוהנים סובבים אותו והיו מכבדים אותו בכבוד רב.סגן הכוהנים היה הולך בינו ובין  העם.
הכוהן הגדול היה חייב ללבוש שמונה  בגדי כהונה וכל  פריט של  בגד היה מכפר על חטא מסוג אחר- על פי: חז"ל [זבחים פ"ח,ע"ב]
מתוכם ארבעה של כוהן הדיוט:
כותונת-
הכותונת הייתה מכפרת על שפיכות דמים.
מכנסיים-
היו מכפרים על קלקול המידות בתחום חיי המשפחה.
אבנט-
היה מכפר על חטא  הרהור הלב.
 ובמקום מגבעת-מצנפת,
מעיל-
המעיל- היה מכפר על לשון הרע.
אפוד-
האפוד מכפר על עבודה  זרה.
לגבי האפוד רש"י אומר:" לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו וליבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו,רוחבו כרוחב גב - האיש,כמין סינר שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים"
ובאמת יש להתפלא כיצד רש"י מסביר ואומר:"לא שמעתי ולא מצאתי"
על כך ישנה דעה של האדמו"ר מגוסטין- לטענתו כל חייו רש"י היה חי  באופן קדוש  ולא הציץ מחוץ ל ד' אמותיו ,אך פעם קרה שבלי כוונה מראש- הוא נתקל בנערות הרוכבות על סוסים והן היו לבושות עם סינרים על בגדיהן- אורך הסינר הגיע עד עקב בגדיהן. כשרצה לפרש מה זה אפוד נתקשה למצוא לכך הסבר  אפילו בגמרא,ואז לפתע נזכר במראה של הסוסים והרוכבות,לכן  אמר כי עצם העניין שהוא הציץ בשגגה על אותן רוכבות על הסוסים,כנראה הדבר לא בא להכשילו בדבר  עברה, אלא לתת לו הסבר, כיצד היה נראה אפוד הכוהנים.
ציץ-
הציץ היה מכפר על  עזות מצח.
החושן-
מכפר על קלקול הדין במשפט.
על החושן היו 12 אבנים יקרות, כפי שהכתוב מתאר:"ומלאת בו מלאת אבן,ארבעה טורים אבן,טור אודם,פטדה,וברקת, הטור האחד והטור השני נופך ספיר ויהלום והטור השלישי,לשם,שבו ואחלמה: והטור הרביעי,תרשיש ושוהם וישפה, משובצים זהב יהיו במלואותם: והאבנים תהיין על שמות בני ישראל,שתים עשרה על- שמותם,פתוחי חותם איש על שמו תהיין,לשני עשר שבט:"[שמות כ"ח,י"ז- כ"ב]
נשאלת השאלה מהיכן הושגו אבנים יקרות אלה?
ישנה  סברה האומרת: כי בצלאל בן אורי קיבל את אבני החושן מנשיאי השבטים- בהתאם לסדר הולדתם של  בני  יעקב,לפיכך,אבן האודם קיבל  מנשיא שבט ראובן , את אבן:"פטדה" קיבל מנשיא שבט שמעון,את אבן "הברקת קיבל מנשיא שבט לוי, כאשר הגיע תורו של שבט יהודה, בצלאל,בכבודו ובעצמו שהשתייך לשבט יהודה- נתן את אבן ה"נופך"- כמתנה אישית שלו. ומאז קיים הביטוי:"הוסיף נופך משלו"
מצנפת
מכפרת על גסות הרוח.
סגן הכוהנים: היה בדרגה שנייה של הקדושה.
כוהן,או כוהן הדיוט: הכוהנים היו עובדים במשמרות,אבל בתקופת המועדים היו עובדים כל המשמרות יחדיו.
את מלאכתם עשו רק בגדי כהונה שהיו להם-"לכבוד ולתפארת"
והיו להם ארבעה בגדים:
כותונת,
מכנסיים,
מגבעת,
אבנט.
כוהן הדיוט אסור לשאת גרושה,או חללה-שזו אישה  שנולדה מפסולי כהונה.
הכוהנים היו מברכים את העם ברכה משולשת.[במדבר ו]
ובמקדש היו נושאים כפיהם על גבי ראשיהם,חוץ מכוהן גדול.
לכוהנים אסור להיטמא למת, זאת לומדים מהפסוק:"לנפש לא יטמא"
אך לעומת זאת מותר להם להיטמא לקרובים ראשונים שנפטרו,כגון: בנו אימו אביו,ביתו,אחיו,אחותו.אשתו ומת מצווה.
כהן משוח מלחמה:לפני יציאת העם למלחמה הוא היה פונה אל העם בדברי הרגעה ודברי חיזוק: "והיה בקרבכם אל המלחמה וניגש הכוהן ודיבר אל העם אל ירך לבבכם..." [דברים כ"ג]
תמורת עבודת הקודש שהכוהנים  עבדו הם קיבלו עשרים וארבע מתנות כהונה- מן הצומח או מן הקורבנות.

עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים:


1mr1z96bwigsk8g2zz11.jpg

ציורי תנ"ך/ הכהן והשעירים שנועדו לגורלות/ציירה: אהובה קליין (c) ][שמן על בד]

פרק ג
ביום הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:
א] לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו.
כנאמר:"וכיפר  בעדו ובעד כל  ישראל"
ב]היה חייב לטהר את המקדש ואת המזבח ואת הכוהנים,כפי שנאמר:"ויכפר את המקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר"[שם ט"ז,ל"ג]
ג] ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל.
היות ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה ולא מהבוקר.
היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה[או אולי ברכות]
ד[שלוש פעמים הקטיר קטורת של מזבח הזהב.
ה] שלוש פעמים היה מתוודה.
ו]ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.
ז]חמש פעמים היה חייב להחליף את בגדיו,באופן הבא: היה פושט את שמונת  בגדי הכהונה,ביניהם היו:"בגדי זהב",לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן,ולא השתמש בבגדי:"הזהב" לפי שאין להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.
אלא,הכוהן היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים,כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק ט]
ח] חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.
ט] עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.
י ] עשר פעמים היה מזכיר את  השם המפורש-בנעימה מאד מיוחדת.
י"א] חמישה עשר קורבנות היה מקריב ולא כולל את:"השעיר לעזאזל".
י"ב] 43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום טוב ,שרים  פיוטים יפים המתארים את רוממות הרוח המיוחדת באת צאתו מקודש הקודשים.
תפקיד הכהן כמנהיג רוחני-
מעמדו  במשך הדורות.
פרק ד
הכהן נחשב כמנהיג רוחני, הוא שואב את כוחו מתוך קדושתו של אהרון והראיה לכך שכאשר הוא מברך את עם ישראל הוא אומר:"אשר קדשנו בקדושתו של אהרון"
לכהן יש את העוצמה  הרוחנית לדעת מה החזון של העם ומהי המטרה שאליו העם צריך לשאוף להגיע.
הוא כעין מגדלור לכל עם ישראל,וכמו שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום,כך גם הוא, מצד אחד גדול בתורה, אך מצד שני יש לו את האהבה אל כל העם ותפקידו להעלות את כולם לדרגה קדושה ולשלמות:
-ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש" זוהי דרגה שהקב"ה דורש אותה מעם ישראל-כעם נבחר ומרומם וקדוש מכל העמים.
כוהן גדול בתקופת בית שני
עם שיבת ציון ,בתחילת תקופת בית המקדש השני – תחת השלטון הפרסי, הכהן מגיע לדרגה של מנהיג העם,
מעמדו עולה במיוחד בתקופת אנשי  הכנסת הגדולה -שהייתה מורכבת ממאה ועשרים חברים ונחשבה למוסד הילכתי בדרגה עליונה. הוא עמד בראשה כסמכות הלכתית בלעדית,דוגמת שמעון הצדיק.
מצב זה ארך עד תקופת התנאים.
הכהן הגדול פעל יחד עם הפחה הפרסי, היה בראש השלטון ביהודה וטיפל בכל העניינים  הקרובים לעם.
השפעת הכוהן הגדול התרחבה גם אל היהודים שהיו  מחוץ ליהודה.
התנ"ך מציין את יהושע בן יהוצדק שהיה שייך לבני הכוהנים- בני צדוק- שימש ככוהן גדול ובתקופתו שיקמו את בית המקדש.
 במהלך התקופה הפרסית-על  פי יוסף בן מתתיהו התנהל מאבק ירושה בין יוחנן בן יהוידע  הכוהן הגדול לבין אחיו ישוע על מישרת הכהונה הגדולה, ובסופו של דבר התערב בסכסוך- הפחה בגוהי.
בתקופה ההלניסטית לכוהן הגדול הייתה השפעה דיפלומטית, הכוהן הוא גם מנהיג של יהודה העצמאית, בית המקדש  מקבל גם השפעה דתית וגם השפעה מדינית.
הכוהן מייצג את העם היהודי לפני השלטון.
ובנוסף,  הוא מפקח על עבודת המקדש  ושומר על המצב הביטחוני בירושלים,  דואג לאספקת  מי השתייה לעם, תפקידו גם לגבות מיסים-לשלטון הזרים, ובנוסף  היה לו תפקיד רוחני ,תרבותי וחינוכי  והשפעה על המצב הדתי של העם.
בתקופה זו מתורגמת התורה לשפה היוונית –הדבר נעשה  תחת ניהולו של אלעזר הכוהן הגדול.
בתקופה ההלניסטית היו סכסוכים בקרב הכוהנים הגדולים- בין הזרם הנוטה לטובת השלטון היוני - ובין הזרם הנוטה להטבת המסורת היהודית.
דבר זה מתואר במסכת בבא בתרא [כ"א ע"א]
ובסופו של דבר מעמד הכוהן ירד- בעקבות אירועים אלה.
לעומת זאת בתקופת החשמונאים הגיע מעמדו של הכוהן הגדול לשיא,הוא שימש בנוסף לכהונה גם נשיא ומאוחר יותר גם כמלך. הדבר גרם לירידה בערכו הרוחני ובד בבד לעלייתו המדינית.
אך עליית הפרושים גרמה לדחיית הכהונה הגדולה ועם עלייתו של המלך הורדוס לשלטון אפשר להגיד כי הכהונה הגדולה הגיעה לסוף כהונתה.
כיום באין משכן,או מקדש, תפקיד הכוהן הצטמצם מאד.
תפקידו  לשמש גשר בין ה' לעם ישראל ולברך את העם.
הברכה הנאמרת על ידי הכוהנים:

"יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"

בדרך כלל כאשר הכוהנים מברכים את הציבור,
אין להביט עליהם,אלא רק להתרכז בברכות. והסיבה לכך- מפני שהשכינה שרויה על  קצות אצבעותיהם.
ישנה סגולה מיוחדת בעת הזאת שהיא עת רצון לבקש מהקב"ה בקשה אישית. וידוע שבדרך כלל הבקשות מתגשמות.
אני מתפלל ומייחל שבקרוב מאד תבוא -  הישועה  ונזכה במהרה לראות את הכוהנים עוסקים במלאכתם במקדש ולבושים שוב בבגדי הכהונה ההדורים.
ושוב נזכה לעלות לרגל בשלושת הרגלים לבית המקדש, כבימים ימימה.
אומרים:שכל עוד בית המקדש השלישי לא נבנה,הדבר מוכיח כי עם ישראל לא עשה  די תשובה,
כי הרי ידוע שבית המקדש השני  נחרב בעבור שנאת חינם ועתיד להיבנות בעבור אהבת חינם.
לכן, עם ישראל חייב שוב להתאחד ממש כמו במעמד הר סיני- כאיש אחד בלב אחד.
ולהרבות במצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ולהגיד: יום,יום -בכוונה רבה:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוהי אבותינו שיבנה בית המקדש  במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך.."אמן ואמן.
g3v02xi8f9f9hhyap1ah.jpg
ציורי תנ"ך/ בית המקדש השלישי- הגאולה/ ציירה: אהובה קליין (c)

יום שלישי, 8 בינואר 2013

משה המנהיג/שיר מאת: אהובה קליין (c)


משה המנהיג/ שיר מאת אהובה קליין.(c)

משה כבד פה ולשון
נעזר באחיו אהרון
לשלח עם ישראל
מידי פרעה הצורר.

משה נבחר אלוקים
נבחן ליבו  ממעמקים
ברמ"ח אבריו טהור
פניו כלבנה אור.

מעשיו מרובים מחוכמתו
צדק ויושר  באמתחתו
התורה נר לרגליו
אמת זורמת בעורקיו.

למען ילווה העם ממצרים
בתוך יבשה לצידי מים
בקולות שירה ותופים
הכול יודו לאלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת וארא.[חומש שמות.]

יום שני, 7 בינואר 2013

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c)

"ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל- פרעה: כה אמר ה' אלוקי ישראל: שלח את- עמי ויחוגו לי במדבר" [שמות ה,א]

הטכניקה: צבעי שמן על בד.rlkt15etsb332qnk1yud.jpg

פרשת וארא- מיהו המנהיג האידיאלי לישראל-בכל הזמנים?/מאת: אהובה קליין.


פרשת וארא-מיהו המנהיג האידיאלי לישראל בכל הזמנים?
מאת: אהובה קליין.
כבר בפרשה הקודמת- פרשת שמות, מקדיש ה' את משה למנהיג כפי שהכתוב מתאר:"ומשה היה רועה את- צאן יתרו חותנו כהן מדיין,וינהג את- הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלוקים חורבה:וירא מלאך ה' אליו בלבת-אש מתוך הסנה,...ויאמר ה':ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים,ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו,כי ידעתי את מכאוביו...ועתה לכה ואשלחך אל- פרעה,והוצא את-עמי בני-ישראל ממצרים"[שמות ג,א-י]
ובהמשך שאלתו החשובה של  משה-אל ה':"ויאמר משה אל- ה': בי ה',לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך,כי כבד-פה וכבד  לשון אנוכי:"
תשובתו של ה' היא:"...מי שם פה לאדם? או מי- ישום אילם או חרש או פיקח,או עיוור? הלוא אנוכי ה' ועתה לך,ואנוכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר.."
ובהמשך הקב"ה מציע גם את אהרון אשר ישמש למשה –פה לדבר:
"..הלוא אהרון אחיך הלוי, ידעתי כי- דבר ידבר הוא,וגם הנה הוא יוצא לקראתך,וראך ושמח בליבו ודיברת אליו ושמת את הדברים בפיו,ואנוכי אהיה עם פיך ועם פיהו והורתי אתכם את אשר תעשון" [שמות ד,י-ט"ז]
בפרשתנו-פרשת וארא,משה מקשה על ה' באומרו:"..הן בני-ישראל לא שמעו אלי,ואיך ישמעני  פרעה? ואני ערל שפתיים"?[שמות ו,י"ב]
גם כאן ה'  עונה לשאלתו:"...ראה נתתי אלוקים לפרעה,ואהרון אחיך יהיה נביאך: אתה  תדבר את כל אשר אצווך,ואהרון אחיך ידבר אל פרעה,ושילח את- בני ישראל מארצו" [שמות,ז,א-ב]
השאלות הן:
א] מדוע נבחר משה למנהיג בעודו כבד פה וכבד לשון? וכי לא היה עדיף מנהיג ללא מום?
ב] מה הפתרונות שה' מציע למשה כדי לפתור  את הבעיה?
ג] מיהו המנהיג האידיאלי לעם ישראל בכל הזמנים?
התשובה לשאלה א]
מסתבר כי לא כל מה שהאדם רואה בעיניו  במבט חיצוני –הוא הדבר הנכון,כי פנימיותו של האדם ומידותיו- הם,הם משקפים את אופיו האמיתי.
דבר זה ניתן ללמוד תוך כדי התבוננות בהמלכת דוד למלך-על ידי שמואל, תחילה התלהב שמואל מאחיו של דוד-אליאב ,אשר היה  נאה ומרשים,
על כך אמר לו ה':"..אל תבט אל- מראהו ואל-גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם,כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".
[שמואל –א,ט"ז,ז]
חז"ל מביאים פירוש מעניין:
דווקא פגם זה- שמשה היה מגמגם- סייע לו  להנהיג את העם במיוחד בזמן מתן תורה,שאילו היה מדבר שוטף ונותן הרצאות,הדבר היה נותן פתח לכופרים אשר היו אומרים- כי משה בכוח  דיבורו היה משכנע אותם לקבל את התורה.והתורה לא ניתנה מכוח עליון.
אך היות ומשה  היה "כבד פה וכבד לשון" נראה שהשכינה דיברה מתוך גרונו והוא היה שליח ה' ובני ישראל הסכימו כאיש אחד בלב אחד וענו:"נעשה ונשמע".
מתוך קריאת הפסוקים קודם מיניו של משה למנהיג,לומדים אנו,  כי תכונת הצדק הייתה חלק מאופיו- וזאת ניתן לראות  משלושה מקרים שבהם נתקל משה:
א]הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי ומייד סייע לטובת העברי המוכה והרג את המצרי המכה,למרות שסיכן את חייו.
ב] משה רואה שני עברים ניצים והוא  נחלץ לטובת החלש שבהם ומזהיר את התקיף:"רשע למה תכה רעך"!
ג] משה נס מפני פרעה לאחר שפרעה שומע עליו מה עשה ,אבל גם בזמן זה הוא נרתם לעזרת בנות יתרו המותקפות על ידי רועי מדיין.ובהמשך הדרך היה רועה הצאן של חותנו- יתרו. והקב"ה שראה כיצד נוהג משה עם הצאן- בסבלנות רבה וברחמים, הסיק כי הוא ראוי גם לרעות את צאן ה'-את כל עדת בני ישראל.
רבינו בחיי אומר:כי משה היה מתרחק משדות של אחרים כדי שלא יבוא לידי גזל .
ומשה השיג שלושה דברים:אש, מלאך,שכינה.
כאשר ראה את הסנה בוער באש ולא אכל,התקרב ללא פחד אל האש-כדי לראות מה תכונת האש הזאת ומה קורה עם הסנה, ואם היה חושב שהאש הייתה יורדת מלמעלה לא היה מתקרב לאש.
אחרי שראה את האש,התחזק שיכלו וראה את המלאך ואחרי שהתחזק שכלו בכך שראה את המלאך ראה במראה הנבואה-את כבוד השכינה.
כך ה' רצה לחנך את משה ממדרגה למדרגה עד ששכלו יהיה  ראוי לקבל את כוח הנבואה.
התשובה לשאלה ב]
לפי דברי רבינו בחיי:אל למשה לחשוש מפני פרעה שלא יקשיב לו,לפי שמשה יהיה גדול ממנו,ואהרון  יהווה את כוח הדיבור.
ולפי אונקלוס: אהרון ישמש מתורגמן למשה.
ולפי חז"ל,פרעה היה עושה עצמו אלוה -שטען כי הוא ברא את היאור,אמר ה' למשה:כי אין לו מה לחשוש מפניו היות והוא יהיה גדול ממנו.
בנוסף לכך,הקב"ה מבטיח  למשה שתמיד יהיה בעזרתו:"ואנוכי אהיה עם-פיך והוריתיך אשר  תדבר"[שם ד,י"ב]
וחוזר ומדגיש:"ראה נתתיך אלוקים לפרעה,ואהרון אחיך יהיה נביאך:אתה תדבר את כל- אשר אצווך,ואהרון אחיך ידבר אל פרעה.." [שם ז,א-ב]
התשובה לשאלה ג]
לאור האמור לעיל ,ניתן להגיע למסקנה כי המנהיג האידיאלי בכל הזמנים:
הוא אדם אשר פנימיותו קורנת על פניו,מידת הצדק- היא נר לרגליו.
אמת ויושר הם  ברמ"ח אבריו.
עליו לזכור: כי אלוקים בוחן כליות ולב לאורך כל הדרך,כמו שאמר הנביא ירמיהו:"אני ה' חוקר לב בוחן כליות.."[ירמיהו י"ז,י]
פיו וליבו שווים,בעל סבלנות רבה להקשיב לעם  בכל עת ,וכמובן קשור לתורת ה',אינו נוטה ימין או שמאל מדרכה.
אדם חכם-אשר "מעשיו מרובים מחוכמתו"[ע"פ-מסכת אבות]
בעל יראת אלוקים,כמו שאומר דוד המלך: "ראשית חכמה יראת ה',שכל טוב  לעושיהם תהילתו עומדת לעד"[תהלים קי"א,י']
יהי רצון ועם ישראל יזכה למנהיג טוב,אשר טובת העם תמיד לנגד עיניו-ובכוחו,בע"ה- לאחד את כל העם כאיש אחד.