פרשת
בהעלותך- מדוע צעק משה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה.
ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ השליח מבשר למשה: כי אלדד ומידד נשארו במחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הסמיכה על ראש הלוויים- לשם הקדשתם לעבודת הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ צעקת משה אל ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל ממתינים למרים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
Biblical painting
God goes before them on a pillar of cloud
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורח תנ"ך/ השימוש בחצוצרות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
פרשת
בהעלותך -
מדוע צעק משה?
מאת: אהובה קליין
אחד הנושאים
בפרשתנו: נגע הצרעת - בה לקתה מרים - אחות
משה ואהרון כפי שהכתוב מתאר:
"וַתְּדַבֵּר
מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר
לָקָח: כִּי -אִשָּׁה כֻשִׁית,
לָקָח. וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה
דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה. וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל,
הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ
שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם. וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד
פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה,
נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא
בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר
בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. וַיִּחַר- אַף
יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן, סָר
מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן
אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא
וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה: בִּי
אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר
חָטָאנוּ. אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר
בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ.
וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת
יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,
שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד- הֵאָסֵף מִרְיָם". [במדבר י"ב, א-
ט"ז]
השאלות
הן:
א] במה חטאה מרים?
ב] מה הייתה תשובת ה' ועונשה?
ג] כיצד התפלל משה
לרפואתה?
תשובות.
חטאה של
מרים.
נאמר
בתורה : "לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, יְהוָה". [ויקרא י"ט, ט"ז]
אדם
המדבר לשון הרע על זולתו - דומה לרוכל המוכר את סחורתו בשוק, או מפיץ את סחורתו
בבתים - בדומה לכך אדם העוסק ברכילות - הולך ממקום למקום מלקט שמועות רעות ומפיץ
זאת בקרב החברה - בכך הוא גורם נזק עצום לזולת.
על
עוון זה ישנה אזהרה בתורה: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד,
וְלַעֲשׂוֹת: כְּכֹל אֲשֶׁר-יוֹרוּ
אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם--תִּשְׁמְרוּ
לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". [דברים
, כ"ד, ח-ט]
מכאן
הסיקו חז"ל: כי
עבור רכילות נענשים בנגע הצרעת.
עוד
נאמר: "ולפני עיוור לא תיתן
מכשול"[ויקרא י"ט, י"ד]
הכוונה
לאדם שמכשיל את חבריו במכשול רוחני וכך אותו חוטא בדיבור לשון הרע בנוסף
לחטאו - גורם לשומע לחטוא.
עוד נאמר:
"הִשָּׁמֶר
לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו
וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם".[דברים ח', י"א]
זוהי
אזהרה לבעלי גאווה ולגסי רוח, אשר נוהגים ללעוג לזולת, אנשים אלה מחשיבים עצמם
למושלמים ומחפשים את החסרונות אצל האחרים . חכמים קובעים [במסכת סוטה ה].חטא
הגאווה כה חזק שהוא נחשב לעבודה זרה ומי שחטא בעוון כבד זה - אינו זוכה
לקום בתחיית המתים.
אם כן נשאלת השאלה כיצד חטאה מרים בלשונה?
נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן
בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח".
רש"י
מסביר:
כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על מדרש
בספרי - המביא דוגמאות לכך ממקורות אחרים
במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות" [בראשית מ"ב,
ל] או: "וידבר העם באלוקים
ובמשה" [להלן כ"א, ה]
כוונת
מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן
אומר: כי מרים הייתה ליד ציפורה כאשר נאמר
למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת
ציפורה אמרה: אוי לנשותיהם של אלו
אם הם נזקקים לנבואה - הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש - באופן שמשה פרש ממני.
כאשר
שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא
התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.
רש"ר מביא את דברי הספרי המוסר
לנו את דברי חז"ל:
"שמרים ואהרון
גינו את משה משום ש"פרש מן האישה" וזו עובדה שרק עתה נודעה להם, כאשר אותה
הנבואה נחה על שבעים הזקנים - הם ראו בפרישה זו –עוול שנעשה לאישה,
משום שהיו סבורים שנבואת משה אינה מחייבת אותו לפרוש מהאישה, שכן הם עצמם והאבות
לפניהם נמצאו ראויים לשמוע את דברי ה' ללא שיוטלו עליהם סייגים בחיי נישואיהם.
אולם נעלם מעיניהם
ההבדל בין דרגת משה לדרגתם שלהם, ולא
היו ידועות להם ההוראות שניתנו לאחר מתן
תורה. לעם נאמר:
"לֵךְ,
אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם, לְאָהֳלֵיכֶם". [דברים ה, כ"ו] ובכך הותר לחזור לחיי משפחה ויחסי אישות, בעוד שמשה נצטווה להישאר בפרישות
שכן נאמר לו: "וְאַתָּה,
פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי, וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ" [שם ה, כ"ז]
מה הכוונה-
"אישה כושית"?
רש"י מסביר: יש לך אישה שהיא נאה - אך
אינה נאה במעשיה ויש לך אישה שהיא נאה במעשיה ולא ביופייה - אבל מרים הייתה נאה
בכל - גם ביופייה החיצוני וגם במעשיה.
"אישה
כושית" -על שם יופייה נקראה ציפורה - אשת משה: "אישה כושית" –
בדומה לאדם שקורא לבנו הנאה: "כושי"- כדי שלא תשלוט בו עין הרע ומרים
אמרה- כי משה גירש אותה.
עונשה של
מרים ותפילת משה.
תגובת ה' הייתה:
"וַיֹּאמֶר,
שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע,
בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. לֹא-כֵן,
עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן
הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ,
וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם,
לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה".
רש"ר סבור : במילים אלה רצה ה' להסביר ולהדגיש: כי לעומת נביאים אחרים- ה' נראה
להם בחלום - הרי משה זוכה להתגלות ישירה ,
פי ה' מדבר אל פי משה! לא במראה ולא בחלום!
עונשה של מרים : נגע
הצרעת - לבן כשלג וכאשר אהרון התקרב אל מרים ובדק את הצרעת הוא הבחין שזה אחד
מסוגי הצרעת המוזכרים בתורה - המציינים את האדם שלקה בו - כמי שה' כועס עליו.
תפילת משה:
"וַיִּצְעַק
מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא
רְפָא נָא לָהּ".
רש"י מסביר: באה התורה ללמדנו: דרך ארץ, השואל דבר מחברו צריך להגיד שניים, או
שלושה דברי תחנונים ורק אחרי זה יבקש את
בקשותיו.
ומוסיף ואומר: מפני
מה לא האריך משה בתפילה? זאת כדי שלא יאמרו בני ישראל: כשאחותו של משה נמצאת בצרה
משה מרבה עליה בתפילה ,לכן רצה משה לקבל תשובת ה' האם תפילתו התקבלה.
דעת מקרא מבאר: זוהי תפילה הכוללת חמש מילים וכל מילה –היא בת הברה אחת בלבד.
אונקלוס מתייחס למילה: "נָא"- המופיע
פעמיים בתפילת משה,
הראשונה : מלשון
בקשה.
והשנייה: מלשון :עתה.
רבינו בחיי מסביר את אופן תפילת משה על מרים אחותו:
משה הצטער מאד על
אחותו והתפלל עליה והתפילה הייתה באמירה מוחלטת ולא במחשבה,
וזה על פי רז"ל:
שאומרים: "המתפלל, צריך שיחתוך בשפתיו - וטעם החיתוך- כדי שיצטיירו האותיות
ברוח פיו של אדם - בקול, רוח ודיבור, ותעלה התפילה מצוירת ברוח לפניו יתלה"
ממשיך רבינו בחיי
לבאר: אתה אלוקים - שהכוח
בידך שלח רפואה – עתה – לה למרים ויש בתפילה זו - דין כלול ברחמים.
ספורנו סבור: משה פונה אל ה' ומבקש:" בבקשה אני שואל שתרפא עכשיו את מרים ולא
נצטרך לביישה – להוציאה מחוץ למחנה.
ה' אמר למשה אחר
תפילתו על מרים.
"וְאָבִיהָ
יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת
יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף".
אמרו חז"ל: במידה שאדם מודד, בה מודדים לו, מרים המתינה למשה הקטן בהיותו בתיבה
מוסתר ביאור - לפיכך המתינו לה בני ישראל במדבר - עד שנרפאה מן הצרעת.
לסיכום, לאור האמור לעיל: מרים שלא התכוונה לפגוע בציפורה אשת משה ודיברה עליה
שלא מתוך כוונה רעה, אלוקים הקפיד עליה והעניש אותה בצרעת, משה הצטער מאד על אחותו
והסתפק בתפילה קצרה ,אך בעלת עוצמה - באופן של צעקה - אל ה'- וזאת בשקול דעת וחכמה
- תפילתו התקבלה בשמים ומרים אומנם נענשה , אך הייתה במחנה בסגר של שבעה ימים
בלבד- העם המתין לה מתוך כבוד והערכה.
מעתה נזכור את מילות
שלמה המלך: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" [משלי כ"א, כ"ג]
יצירותיי להפטרה:
ההפטרה זכריה. פרק ב.
ציורי תנ"ך/ "רוני ושמחי בת ציון"/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ חזון סמל המדינה בעיני זכריה הנביא/ ציירה: אהובה קליין (c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה