יום שלישי, 30 בנובמבר 2021

יוסף יוצא מבית האסורים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

 

יוֹסֵף יוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַייִם

פַּרְעֹה סוֹפֵק כַּפַּיִם

שְׁנֵי חֲלוֹמוֹת דּוֹמִים

רוּחוֹ פּוֹעֶמֶת , פַּעֲמוֹנִים.

 

חֲסַר מַרְגּוֹעַ  וּמָנוֹחַ

אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁכֹּוחַ

מַזְעִיק חַרְטֻומֵּי מִצְרַיִם

לִפְתֹּור חֲלוֹמוֹתָיו הַשְּׁנַיִם.

 

אַךְ, פִּתְרוֹנוֹת אַיִן

פַּרְעֹה אֵינוֹ מֵרִים יָדַייִם

שַׂר הַמַּשְׁקִים לְפֶתַע יוֹפִיעַ

הַצָּעָה נְדִירָה יַצִּיעַ :

 

נַעַר עִבְרִי - עֶבֶד זָר

חֲלוֹמוֹת לִי וּלְרֵעִי פָּתָר

פִּתְרוֹנוֹת קָרְמוּ - עוֹר וְגִידִים

אֲנִי חַי , מֵת שַׂר הָאוֹפִים.

 

יוֹסֵף יוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים

בְּצִוּוּי פַּרְעֹה לְאַכְזָבַת הַחַרְטֻומים

וִיגַלֵּחַ ויחלף  שִׂמְלֹותָיו

לְאַרְמוֹן קָרֵב זוֹכֵר אֱלוּקיו.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מִקֵּץ [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

יום רביעי, 24 בנובמבר 2021

פרשת וישב- כותונת הפסים- מה טמון בה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת וישב - כותונת הפסים - מה טמון בה?

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:

 ציורי תנ"ך/ יעקב  יושב בארץ מגורי אביו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף רועה   צאן/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש את כותונת הפסים ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב שולח את יוסף אל אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) 


ציורי תנ"ך/ יוסף מחפש את אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבחינים בו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ חלום האלומות המשתחוות ליוסף/ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/יוסף חולם שצבא השמים משחווה לו/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ השלכת יוסף לבור על ידי  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף נזרק לבור ואחיו סועדים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף נמכר לישמעאלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ חלומו של שר האופים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ חלומו של שר המשקים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יוסף איש מצליח במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשה זו פותחת בפסוקים:

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים.  וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". [בראשית   ל"ז, א- ה]

השאלות הן:

א] מדוע התורה מונה את תולדות יעקב מיוסף ולא מראובן שהיה הבכור?

ב] מה טיבה של כותונת הפסים - שתפר יעקב ליוסף?

תשובות.

התורה מונה את תולדות יעקב ויוסף.

נאמר: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.."

ה"נתיבות שלום" מסביר: חז"ל כבר הקשו שהתורה הייתה צריכה להתחיל עם ראובן ! אם כן, מדוע נאמר: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.."?

על פי - דברי מדרש רבה [פד, ה]: "כך אמרו חכמים אלה  תולדות יעקב יוסף, התולדות הללו לא באו ,אלא בזכותו של יוסף ובשבילו, כלום הלך יעקב אצל לבן? אלא בשביל רחל. התולדות האלה היו ממתינות עד שנולד יוסף כפי שנאמר בפסוק [בראשית ל]  "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף" כיון שנולד שטנו של אותו רשע [ הרשע הוא עשיו ]

יוסף היה שטנו של  עשיו; "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי" [בראשית ל', כ"ה] , את מי מורידים למצרים? את יוסף ומי דואג לכלכלת האחים?- יוסף ,וכאשר בני ישראל יצאו ממצרים נקרע הים בזכות מי? בזכות יוסף כמובן.                                            גם הירדן לא נקרע, אלא בזכות יוסף,  שראה את ארונו של יוסף מובא לארץ.

בנוסף, אומר  ה"נתיבות שלום" : גם שני חלומותיו של יוסף - החלום האחד:  אחד עשר  האלומות של האחים משתחווים לאלומתו.

החלום השני: השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו - מרמזים על מידת היסוד שהייתה ליוסף - לפי שמידה זו, היא למעלה מכל המידות והמדרגות וכל המידות תלויות בה.

לאור ההוכחות  הנ"ל - ניתן ללמוד כי המילים: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.." נאמרו- כי קיומם של תולדות יעקב היה על ידי יוסף.

על דרך זו ישנו מדרש: אמר ר' לוי משל לנפח שהייתה חנותו פתוחה באמצע פלטיא  [העיר]  ופתח בנו חנות בצד השני מעבר לכביש וראה חבילות,  חבילות של קוצים, נכנסו לעיר [ראה הרבה עגלות עמוסות קוצים נכנסות לרחוב בו היו החנויות שלו ושל בנו ] אמר [האב]: אנה יכנסו כל החבילות הללו? [היה מודאג שהעגלות האלה יסתמו את המעבר ברחוב] והיה שם פקח אחד, אמר לו: מאלו אתה מתיירא? [מאלה אתה פוחד?] גץ אחד משלך וגץ אחד [ניצוץ של אש] משל בנך ואתם שורפים אותם כולם"  [ניצוץ של אש מחנותך וניצוץ של אש מחנות בנך וכל העגלות עמוסות הקוצים עולות באש]

כפי שנאמר: ""וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ," [עובדיה  א, י"ח]

רש"י סבור: כי כאשר ילדה רחל את יוסף, ביקש יעקב מלבן שישלח אותו משם - לפי שיוסף הוא שטנו של עשיו, וכאשר נולד יוסף. יעקב בטח בה' ורצה לשוב לביתו - מהטעם שכבר לא היה מתיירא מעשיו אחיו.

רבי מנחם מנדיל מרימינוב אמר פעם לחסידיו: כי כל אדם מישראל נקרא: בשם "יעקב" ועל כל אחד ואחד - אומרת התורה: "אֵלֶּה תֹּולְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף.." ומה הן  ה"תולדות"? שכל יהודי לא יעמוד במקום אחד אלא יוסיף בהתמדה- תורה ומצוות ומעשים טובים, וילך מחיל אל חיל בעבודת ה' - היות ועמידה אחת במקום אחד- גורמת לנסיגה - ובמקום שאין התקדמות- שם חלה, חלילה, ירידה.

כותונת הפסים.

רש"י מסביר: בשני אופנים:

א] כותונת זו הייתה  מצמר מובחר רך ונקי, ובדברי חז"ל- ניקרא בשם: "כלי מילת"[מסכת שבת  ל] בלשון המקרא: נקרא "פסים"- כמו שנאמר במגילת אסתר  [א', ו'] – "חור כרפס ותכלת" ובגמרא מפורש: [מגילה י"ב]  "כרפס כרים של פסים"- לבישת כותונת זאת מסמלת דרך של חשיבות,  כמו כותונת הפסים המוזכרת אצל מעשה של תמר ואמנון [שמואל-ב, י"ג, י"ח] שם נאמר: "ועליה כותונת פסים כי כן תלבשן [תלבשנה] בנות המלך" – זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] מדרש אגדה: דורש את האותיות של המילה: "פסים"- רמז למה שמתרחש עם יוסף בעתיד: על פי ראשי תיבות: נמכר לפוטיפר, נמכר לסוחרים, לישמעאלים ונמכר למדיינים.

רבינו בחיי  מביא כמה פירושים.

א] זה היה  בגד מעולה – כמו שכתוב: "וכותונת תשבץ" [שמות כ"ח] ועניין זה גרם לקנאה מצד האחים, ומעניין זה דרשו חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם את בנו בן הבנים"

הכותונת הזאת הייתה אחת מהסיבות הראשונות שבעטיה נתגלגלו למצרים לצורך שיעבוד ויותר מאוחר- מות עשרת  הרוגי מלכות, "כי כן –הגוף -  כותונת הנפש"

ב] במדרש נאמר על בגד הפסים: "משום שהכותונת הייתה גדולה ומכסה את שתי ידיו".

ג] פסים- על שם שהטילו ביניהם [גורלות] באיזו מיתה ימיתו  אותו מתוך ארבע מיתות בית דין.

וההוכחה, שנאמר: "ויתנכלו אותו להמיתו" ומכוון שהם מכרו אותו הטילו פיס ביניהם, מי  יוביל את הכותונת לאביהם ולבסוף נפל הפיס על יהודה, כמו שנאמר בכתובים: "הכר נא" [בראשית ל"ח]הכר נא למי החותמת. באותו רגע כאילו פסקו חייו של יעקב ,לכן פסקו חיי בניו מן העולם - הכוונה לער ואונן - כפי שנאמר בירמיהו: "ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם"

ד] יעקב פסק ליוסף סוד- כ"ב אותיות. הכוונה שיעקב הלביש את יוסף כ"ב אותיות – חכמה שלמד מפי שם ועבר.

ה"כלי יקר" מביא הסבר מעניין: לאחר שראובן בלבל את יצועי אביו, יעקב לקח ממנו את הבכורה והעבירה ליוסף ולכן תפר לו כותונת פסים לפי -  שהעבודה בבכורות-היה הבכור כהן לאל עליון ולכן התקין גם ליוסף בגד שמטרתו - כבוד ותפארת הדומה לבגדי כהונה – שהרי לכוהנים היה בגד מכובד ומשובץ אבנים. אולי גם מסיבה זו נאמר על יוסף:" בן זקונים" כאילו היה הזקן והבכור מכל בניו. לכן אחיו אמרו לו:"המלוך תמלוך עלינו אם משל תמשול בנו"- היות והבכור נוטל פי שניים בכל אשר מגיע לו ואף לו מיועדת הבכורה, כמו שנאמר: "ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז"- הכוונה מלכות.

לפי הרב שמשון רפאל הירש: זה היה בגד מיוחד שהיה לו עיטור בקצוות,  עיטור שנעשה בכל בגד - כדי  לציין את חשיבות האישיות.

 כותונת הפסים הייתה - אות הצטיינות - שבאה לייחד את יוסף - כמי שנבחר לשליחות מיוחדת.  יעקב אהב את יוסף מכל בניו למרות חסרונותיו- כי היו לו תכונות של אישיות בלתי רגילה.

ישראל - לא יעקב - ראה ביוסף את בחיר בניו - היות והיה בן זקונים  כי הוא ראה בו אחד שממשיך את חייו ביוסף ראה את היורש לכל קנייניו הרוחניים.

"אמר ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה: צריך אדם שלא לשנות [להפלות] בן בין בניו, שעל ידי כותונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף -נאמר:" וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ" [להלן ל"ז, ד']

"בעל טורים"  מביא כמה פירושים - הנה כמה מהם:

א] "פַּסִּים"- בגימטרייא עולה= קץ וכאן רמז לו שעל ידו ירדו למצרים וישתעבדו בניו [שבת י'] והקב"ה יחסר מניין ק"ץ מן השעבוד [ב"ר, צ"א, ב]

ב] פסים לשון- פסו [תהלים י"ב, ב]- תמו-[שם  ע"ג, י"ט] שעל ידו מת קודם לאחיו [מסכת ברכות נ"ה]

ג] פסים- שגרם פיוסים בינו ובין אחיו. [ ב"ר, פ"ד, ח]

חז"ל אומרים במדרש תנחומא:"לכו חזו אלוקים נורא עלילה על בני אדם וכו" אמר ר' יודן: היה הקב"ה מבקש לקיים גזירת: "יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם.." והביא עלילה לכל דברים אלה, כדי שיאהב יעקב את יוסף, וישנאהו אחיו, וימכרו אותו לישמעאלים ויורידהו מצרימה"

עוד אומרים חז"ל: "וישלחהו מעמק חברון, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים את מה שנאמר לאברהם בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך" יעקב כפוי לעשות את מה שהוא עושה ,אך אין בכך הוכחה על שלילת הבחירה!

על פי דברי  המהר"ל ניתן ללמוד מסר לדורות: עד כמה הקנאה והשנאה בין האחים מקושרת עם גלות מצרים - והדבר חייב לשמש לקח לכל הדורות.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי יוסף  היה החוליה המשמעותית  בתולדות יעקב לכן נאמר: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.." ולא הוזכר בראשונה ראובן הבכור, כל אהבתו המיוחדת של יעקב ליוסף והענקת כותנת הפסים- גרמה לקנאה ושנאה מצד האחים - כאן טמונה כל התגשמות הנבואה שהבטיח ה' לאברהם בברית בין הבתרים: "וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה" [בראשית ט"ו, י"ג]

יפים דברי שלמה המלך: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם." [משלי י"ט, כ"א]

כותונת פסים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

כותונת פסים.

 מאת: אהובה קליין ©

 יַעֲקֹב יוֹשֵׁב  בִּמְגוּרֵי אָבִיו

 קֶשֶׁר נִצְחִי כֹּה חָבִיב

 מְבַקֵּשׁ לְלִבּוֹ רֹגַע וְשַׁלְוָה

 לִרְווֹת צִימְאוֹנוֹ מִמַּעְיַן הַשִּׂמְחָה.

 

 עַל יוֹסֵף מַמְטִיר אַהֲבָה

 לוֹ מַעֲנִיק מֵיטַב הַחָכְמָה

 בֶּן זְקוּנִים קָטָן וְאָהוּב

 רַק לְאָבִיו נֶאֱמָן  וְחָשׁוּב.

 

 יַעֲקֹב סָפוּן בְּבֵיתוֹ

 כֻּתוֹּנֶת  פַּסִּים יִתְפֹּור לִבְנוֹ

 מִצֶּמֶר רַךְ נָקִי וּמְשֻׁבָּח

 בּוֹ טָמוּן קֶשֶׁר מְסֻבָּךְ.

 

 כֻּתֹּונֶת פַּסִּים הֲדוּרָה

 עַל פְּנֵי יוֹסֵף אוֹרָה

 מוֹשִׁיט יָדָיו לְקַבְּלָהּ

 מוֹדֶה לְאָבִיו בְּצַהֲלָה.

 

 יוֹסֵף מְרוֹמָם לַגְּבָהִים

 אֶחָיו ,  בּוֹ מְקַנְּאִים

 אֱלוֹקִים תָּכְנִית מְבַיֵּים

שְׁבוּעָתוֹ לְאַבְרָהָם יְקַיֵּם.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת וְיָשַׁב [חֻמָּשׁ  בְּרֵאשִׁית]

יום שלישי, 16 בנובמבר 2021

פרשת וישלח- פגישת יעקב ועשיו- לימוד לדורות- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת וישלח -  פגישת יעקב ועשיו - לימוד לדורות - כיצד?

מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c


ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל:"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי  תנ"ך/  יעקב  צופה  בעשיו ואנשיו קרבים אל מחנהו/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עשיו שואל את יעקב- מי הם  כל הקהל?/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שעיר מקום מושבו של עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)










ציורי תנ"ך/  יעקב הולך  לסוכות עם פמלייתו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב רוכש חלקת שדה בשכם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

במרכז הפרשה – התורה מתארת את הפגישה ההיסטורית בין יעקב לעשיו - כל  הכנותיו של יעקב - לקראת הפגישה המרגשת בין שני האחים - מהלך הפגישה ותוצאותיה :

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים.  וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו.  וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ.  וַיִּשָּׂא אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ.  וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ.  וַתִּגַּשׁ גַּם-לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל-הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא- חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ.  וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל-נָא אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי.  קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח. וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ.  וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן.  יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו--אַצִּיגָה-נָּא עִמְּךָ, מִן-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.  וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה.  וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".

 [בראשית ל"ג א-י"ח]

השאלות הן:

א] כיצד התנהלה הפגישה - בין יעקב לעשיו?

ב] לאן התפצלו דרכיהם של יעקב ועשיו?

תשובות.

הפגישה בין יעקב ועשיו .

במבט ראשון הפגישה נערכה ברוח טובה. אך הדברים מאד עמוקים , יש להתעמק בהתנהגות שני האחים ,  להתבונן  בהתנהלות בין השניים  ולהבין את עומקם של הדברים- שאינם  פשוטים כלל.

הרמב"ן סובר: כי הפגישה הנערכת בין יעקב לעשיו - לאחר שיעקב חוזר מבית לבן לכנען - עניין זה הוא לימוד לדורות, דבר זה בא להורות: כי הציל ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו וגם שלח לו מלאך שנאבק עמו והצילו ועוד ניתן ללמוד: כי יעקב לא היה בטוח בצדקתו, אלא השתדל בכל מאמציו להינצל - אך יש כאן רמז לדורות : כל אשר אירע ליעקב אבינו יקרה לנו בעתיד - תמיד עם בני עשיו ולכן עלינו להתכונן בשלושת הדברים שהוא התכונן לקראת פגישתו עם עשיו: דורון, תפילה, מלחמה.

רבינו בחיי מבחין בהבדל מהותי בין יעקב לעשיו :

א] יעקב נוהג להאריך בדבריו ואילו עשיו נוהג לקצר , זה סימן היכר למידת הגאווה שבו.

ב] עשיו אינו נוהג להזכיר את שם שמים בדבריו בעוד שיעקב מזכיר  פעמים רבות.

דוגמאות לאזכרת ה' בדברי יעקב:

"וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר-חָנַן אֱלֹהִים אֶת-עַבְדֶּךָ". 

ְ"לָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי:  כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים"

"קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים"

רמזים אלה בתורה מהותיים ואופייניים  והם סימן היכר ליעקב.

"אוהל יעקב להמגיד מדובנא" מפרש את דברי המדרש בפרשתנו:

על פי  דברי בעלי המדרש: "יעקב נשא את עיניו  וראה את עשיו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום" הביטוי: "מרחוק" כוונתו: כי כל עניין המעשה - היינו, הפגישה ביו יעקב לעשיו נועדה לא רק לשעה, אלא לדורות כלומר לא לעשיו באותו הזמן, אלא לעשיו שמרחוק - הוא בא להסביר- כיצד להתנהג כלפיו ולהינצל מידיו. מהי ההוראה שמוצאים הפרשנים הקדמונים והאחרונים בפרשה שיש בו לימוד היסטורי חינוכי לדורות הבאים?

"בעל עקדת יצחק" מסביר - כוונת התורה: היא ללמדנו - כי יש לצרף אמונה טבעית והשתדלות  יחדיו, אין לסמוך על הנס מבלי לפעול ולהקדים את הסכנה - כמו שנאמר: "הִנֵּה עֵין יְהוָה, אֶל-יְרֵאָיו;    לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.  לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם" [תהלים ל"ג, י"ח- י"ט]   ה' מציל את  עמו- רק אם הם עושים את ההשתדלות  שלהם.  מה שאין כן ,כאשר הם יושבים בחיבוק ידיים.  כי העדר מעש - נחשב לחטא ממש!

"בעל העקדה" מצטט דברי מדרש שוחר טוב, [תהלים כ"ג כ"ג]:"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידיך', יכול אפילו יושב בטל ? תלמוד לומר בכל מעשה ידיך, אם עשה – הריהו מתברך- ואם לאו אינו מתברך" אסור לאדם לבטוח בנסים - כמו שאסור לו להתייאש, אלא ישתדל לעשות את כל מה שביכולתו ויקווה שיזכה לראות ישועה, שמואל הנביא חשש ללכת למשוח את דוד למלך על פי דבר ה'- פן שאול ירצה להורגו ,ה' הציע לו תחבולה טבעית  להינצל מכך ואמר לו: "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ, וְאָמַרְתָּ, לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי".

 [שמואל-א, ט"ז, ב]

ידוע כי דוד המלך בעיני ה'- היה מאד חשוב וה' הבטיח לו: שינצל מכל אויביו ובכל זאת  לא סמך על הנס ועשה את כל אשר יכול - כאשר הלך אל אכיש מלך גת, התעולל, הוריד ריר  על זקנו ושינה טעמו, התגנה וביזה את עצמו ובלבד להציל נפשו באופן טבעי. ואחרי שעשה את כל אשר ביכולתו, פנה אל ה' וביקש הצלה וישועה:

"הַבֵּיט יָמִין, וּרְאֵה --    וְאֵין-לִי מַכִּיר: אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי;    אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי.  זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ,    יְהוָה": [תהלים קמ"ב, ה]

מה שמעניין, כי אחרי שאדם ממצה את כל ההשתדלויות שלו ונדמה לו : כי עומדת בפניו גזרה, דווקא אז מופיעה התשועה מאת: ה'.

כשאכיש מלך גת יצא למלחמה על ישראל וקרא לדוד שישב אתו, שיצטרף גם הוא למלחמה על שאול - האויב המשותף, נקלע דוד לצרה  מיוחדת  שלא הייתה כמותה. הוא מוזמן כביכול על ידי "בני ברית" להילחם  בעם ה'- מה יעשה? כיצד יצא בשלום מהתסבוכת שנקלע אליה?

 אך ידוע שעיני ה' אל הצדיקים, והוא נותן בלב עבדי אכיש  לשכנע את אדונם, שיש להחזיר את דוד מהמלחמה, כי הוא עלול לבגוד, באומרם:

"וַיִּקְצְפ֨וּ עָלָ֜יו שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֣אמְרוּ לוֹ֩ שָׂרֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים הָשֵׁ֣ב אֶת־הָאִ֗ישׁ וְיָשֹׁב֙ אֶל־מְקוֹמוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר הִפְקַדְתּ֣וֹ שָׁ֔ם וְלֹא־יֵרֵ֤ד עִמָּ֙נוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְלֹא־יִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ לְשָׂטָ֖ן בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבַמֶּ֗ה יִתְרַצֶּ֥ה זֶה֙ אֶל־אֲדֹנָ֔יו הֲל֕וֹא בְּרָאשֵׁ֖י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵֽם" [שמואל-א, כ"ט, ד']׃

עצת ה' בפי עבדי אכיש  מצילה אותו מצרה - והוא מוחזר מהמלחמה.

הדוגמאות האלה המופיעות בספר העקדה מצדיקות גם את התכסיסים - אותם  נקט יעקב אבינו כאשר  רצה להינצל מפני עשיו הרשע ומזימותיו - וזה למרות שה' הבטיח לו שישמור עליו לכל אשר ילך.

יעקב ועשיו נפרדים.

למעשה לאחר תחנוני יעקב לעשיו  שייקח את מנחתו - הוא לקח, אבל כאשר עשיו הציע ליעקב - שימשיכו ללכת ביחד כיאות לשני אחים  האוהבים זה את זה, ענה לו יעקב: כי אחדים מילדיו עדיין רכים בשנים ואינם יכולים ללכת בקצב מהיר, כדי לשמור על הצאן הרב לא ניתן ללכת מהר ואם הם  ילחצו  על הצאן במהלכם האיטי, הם עלולים למות מרוב הצפיפות והלחץ,

לכן יעקב מציע לעשיו שהוא ילך לפניו עם כל פמלייתו וילדיו ואילו יעקב ילך אחריו  עם כל  משפחתו - והבקר והמקנה ,לאט, בקצב לפי יכולת   הילדים והצאן.

יעקב לא התכוון ללכת לשעיר ולכן גם לא קיבל את עצת עשיו ללכת יחד.

עשיו אף הציע ליעקב: שילוו אותו חלק מאנשיו וישמשו עזרה בעת הצורך - אך יעקב דחה מתוך אדיבות את עצת אחיו.

רש"י סובר: כי עשיו אשר שב לשעיר הוא שב לבדו ללא ארבע מאות האיש שהתלוו אליו לקראת יעקב ומדוע לא הוזכרו כאשר עשיו חוזר לשעיר? התשובה לכך: כי כולם נשמטו מאצלו  בחשאי, אחד, אחד. וזאת מפני כבודו של יעקב והתפזרו למקומותיהם. והיכן הקב"ה השיב שכר להם על כך שפרשו מעשיו?

 התשובה היא: בימי דוד המלך-   כשנלחם דוד נגד עמלק נאמר:

"וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד-הָעֶרֶב, לְמָחֳרָתָם; וְלֹא-נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ, כִּי אִם-אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ-נַעַר אֲשֶׁר-רָכְבוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ". [שמואל- א, ל', י"ז]

הדבר הזה התרחש - בזכות שעזבו ארבע מאות אנשי עשיו  אותו מפני כבוד יעקב, לכן במלחמת עמלק - השאיר להם ה' שריד ופליט כמספר הזה -  ארבע מאות איש.

בתום פגישת האחים: יעקב ממשיך ללכת עם כל פמלייתו לסוכות.

במכילתא פרשת שלח נאמר:"ויסעו בני ישראל סוכותה" אלה היו סוכות ממש. ועל יעקב כתוב: "ְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה" והכוונה בכל זה, כי  יעקב  היה בבחינת  דעת [ כפי שמופיע בזוהר הקדוש [ח" ב- י"ד] ואף הסוכה - היא: דעת לפי שנאמר בה:

 "לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹורֹותֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא כ"ג, מ"ג]

רש"י אומר [מסכת סוכה ב'. א'] "עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך דכתיב ידעו"- ודעת- היא ענווה-כמו שנאמר: [במד"ר פ"י] דעת- זה המכיר בוראו, וזו מידתו של יעקב שזכה לשלמות הענווה כמו שנאמר:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר".

 [בראשית ל"ג, י"ח]

נאמר: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת".

[ להלן, ל"ג, י"ז]

על כך אומר רש"י: מדברי הכתוב אנו לומדים: שיעקב שהה בסוכות י"ח  חודשים- קיץ, חורף, קיץ.   [ שכל אחד מהם- הוא ו' חודשים ]שהרי נאמר: " וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת"- בלשון יחיד,

"וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת"- בלשון רבים, והכוונה  שלתקופה אחת של חורף - בנה בית כדי להגן  מפני הגשמים ושתי פעמים עשה סוכות למטרת צל - לשתי תקופות של ימות הקיץ ובסדר הזה : סוכות- קיץ: בית- חורף, סוכות- קיץ- מכאן ששהה שם י"ח חודשים [מסכת מגילה י"ז]

אך מתעוררת כאן שאלה: בגלל שבנה סוכות למקנהו - קרא את שם המקום סוכות? הרי לפני זה נאמר: "ויעקב  נסע סוכותה..? וזה דבר תמוה, מדוע מספרת על כך התורה?

אכן ידוע שיעקב היה בעל מידת הענווה ואילו עשיו ושרו -  רצו להכשיל את יעקב בגאווה ולכן כאשר יעקב ניצח אותו עשה פעולה המוכיחה שלא רק בנדודיו היה מבחינת "גר" אלא גם כאשר בנה לו בית ובא אל המנוחה   גם אז "נסע סוכותה"- כלומר התאמץ ששהותו בעולם הזה תהיה באופן  ארעי - כמו בסוכות, "צא מדירת  קבע לדירת ארעי"

לכן נאמר "ולמקנהו עשה סוכות"- כי כשם שהמקנה  נמצא במקום ארעי - כך גם יעקב הביט על עצמו בעולם ארעי, כדרכם של רועי הצאן המתגוררים בסוכות רועים ובנוסף על הנאמר: ש"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו" שכאשר שהה שם לא עלה במוחו  שום מחשבה על בעלות.

אלא כל  מהותו הייתה הכנעה לפני ה' לכן קרא למקום זה: סוכות - כדי להודות כי כל עבודתו בעולם הזה הכנעה וענווה בבחינת "סוכות" וחג הסוכות גם מביעה הכנעה והתבטלות לה',  לפי שאנו מצווים לצאת  מדירת קבע לדירת ארעי, כך האדם מבין  כי ה' הוא שולט על כל הארץ ואילו האדם הוא רק "כצל ימינו על הארץ"  [מתוך הספר  "באר משה על התורה"-[ הרב משה יחיאל הלוי  אפשטיין]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ובמבט עמוק  על התנהלותו של יעקב והכנותיו  לקראת פגישתו עם  עשיו –אחיו.

ניתן להסיק: מסרים חשובים לדורי דורות :כיצד עלינו להביט על כל האויבים  הקמים עלינו:  יהי רצון שנדע להשכיל לאמץ את דרכיו של יעקב אבינו על ידי שלושת האמצעים: דורון  תפילה ומלחמה. כמו כן, להיות תמיד מחוברים  לציווי אלוקים –הלכה למעשה ויהי רצון שיתגשמו בנו במהרה -דברי הנבואה:

"לֹא־ יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־ יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל ־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י  כִּֽי־ מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים"׃ [ישעיהו י"א, ט']

כדברי  דוד המלך: 

"וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָמַל עָלָי". [תהלים י"ג, ו]