פרשת בראשית- הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו/ אהובה קליין.

פרשת בראשית - הנחש, מעלליו- חטאו ועונשו. 

מאת: אהובה קליין .

 היצירות שלי לפרשה:

ציורי  תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בריאת היום השלישי/  ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ היום השביעי- שבת-מנוחה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)

ציורי  תנ"ך/ הנחש וחוה בגן עדן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בזיעת אפך תאכל לחם/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגרש את- האדם וישכן מקדם לגן- עדן את- הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את- דרך עץ החיים"
[בראשית ד,כ"ד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ הבל רועה צאן וקין עובד  אדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קין והבל מביאים מנחה לה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ האשמת קין בחטאו/ ציירה: אהובה קליין (c

פרשת בראשית  מתארת את בריאת העולם והברואים- ומגלה לנו כיצד הצליח הנחש להפיל ברשתו את חוה  ובעקבותיה  גם את האדם וכך  הכתוב  מתאר הופעת הנחש לפני חוה:

"ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.  וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ:  מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל.  וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ:  פֶּן-תְּמֻתוּן.  וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן.  כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע.  וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל".[בראשית ג, א-ז]

השאלות הן:

א]  מה הייתה מטרת הנחש ?

ב]  עונשו של הנחש.

תשובות :

ְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

רש"י מסביר את הקשר בין סוף פסוק קודם בו נאמר:

"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ". [בראשית ב, כ"ד]  לבין המילים: "הַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם" ושואל: הרי הגיוני היה שבהמשך יהיה כתוב שאלוקים עשה לאדם וחוה כותנות עור, אלא התורה מלמדת אותנו מה הייתה  הסיבה שהנחש החליט לקפוץ עליהם, רש"י מבסס את הסברו על פי בראשית רבה: "אמר ר' יהושע בן קרחה: להודיעך מאי זו חטייה [מאיזו חטא]  קפץ עליהם אותו רשע- מתוך שראה אותן מתעסקין בדרך ארץ ונתאווה לה"

 [ י"ח, ו' וכן  פ"ה, ב']

ה"חיזקוני" [רבינו  חזקיה בן מנוח] סובר: לפני שהנחש  בא בדברי שכנוע לחוה- הוא אכל מעץ הדעת שהרי האזהרה הייתה לא רק לבני האדם. אחרי זה פתח ה' את פיו בדומה לפתיחת פי האתון של בלעם. אמר הנחש בתמיהה:

" אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן"?

האגדה מספרת: הנחש היה בעל ידיים ורגליים  הוא נברא בידי אלוקים  כדי לשרת את האדם -  משרת המספק לו את רצונותיו, מבצע עבודות למענו בבית ובשדה ומביא לו אבנים יקרות מקצוות הארץ, אך כאשר  ראה הנחש- כי אדם וחוה חיים חיי  עונג בגן עדן התחיל לקנא בהם , ניגש אל חוה ואמר לה: מדוע אינך אוכלת מפרי העץ אשר בתוך הגן?

ענתה לו חוה: ה' ציווה אותנו: לא לאכול מפרי העץ ואף לא לגעת בו פן נמות. מה עשה הנחש? מיד דחף אותה אל העץ ונגעה בענפיו, אמר לה: ראי כעת נגעת בעץ ולא קרה לך דבר! לכן תדעי שגם אם תאכלי מהפרי לא תמותי. כשראה שאינו מצליח לשכנע אמר לה: דעי לך שאלוקים בכוונה אסר עליכם לאכול מהפרי, כי יודע שביום  שתאכלו מהפרי  תגיעו לדרגתו ותוכלו ליצור ולברוא עולמות אחרים! כשראה שעדיין לא הצליח לשכנע את חוה בדבריו, אמר לה: את ואישך נוצרתם כדי למשול על כל היצורים שנבראו לפניכם ואם כעת לא תזדרזו לאכול מהפרי הזה ה' יברא אחריכם בריאה חדשה שתגבר עליכם בחכמתה ואז  ואבדתם במהרה מהארץ הזאת. רק אז התפתתה חוה לאכול מהפרי וטעמה  ממנו ונתנה גם לאדם לבהמות, לחיות ולעופות.

בעל הטורים מתמקד בתוצאה הראשונית של אכילת הפרי על ידי חוה ואומר על הפסוק:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה- הוּא לָעֵינַיִם" זאת הייתה תאווה לעיניים כמו שנאמר

"כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב". [שמואל-א, ,ט"ז, ז'] וכן נאמר: "וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם" [קהלת י"א, ז] ונאמר:

"וְכֶעָשָׁן לָעֵינָיִם" [ משלי  י', כ"ו] והמשמעות היא: לפי  ראייתו של האדם- הדבר  מתוק וטוב לעיניים אבל אחריתו- כעשן לעיניים. שהרי אכילת הפרי גרמה למיתה לכל.

כמו שנאמר [במסכת סוטה, ט' ,ב] שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו.

הגר"א [הגאון אליהו מוילנא]  [על פי מדרש רבה [פ' חוקת ,י"ט, ב ועל ידי  הגמרא ירושלמי פאה פ"א ה"א] שאלו את הנחש: מדוע אתה מצוי בין הגדרות? ענה להם: אני פרצתי גדרו של עולם ולכאורה תשובה זו  קשה,  כי  היה ראוי שהנחש ימצא באמצע הדרך כדי שיהווה מרמס לכל עובר? ולא להימצא דווקא בין הגדרות? ידוע כי הנחש הוא היצר הרע ולכן שאלו אותו מדוע הוא נמצא בין הגדרות- במילים אחרות, שואלים אותו: למה אתה מפתה את האדם בתחילת הפיתוי בסייג וגדר ולא בגוף החטא עצמו? לכן השיב תשובה ניצחת: אני הוא שפרצתי גדרו של עולם לא הצלחתי לפתות את חוה עד שהצעתי לה לעבור מעל הגדר, שהיא הנגיעה בעץ כמו שכתוב: "וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ" ואז על ידי  הגדר הצלחתי לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת. ומאותו מקרה, למדתי להימצא בין הגדרות.

באותו עניין: "ידוע שיש בתורתנו מצוות, דאורייתא ומצוות דרבנן, וחז"ל סייגו וגדרו גדרים וסייגים ותקנות, לחיזוק וקיום התורה, וכן הוא החיוב לכל אחד ואחד, לגדור עצמו לפי טבעו ומידותיו הידוע לו, כדברי חז"ל:

"לידע איניש בנפשיה" במסכת [ברכות ס"א,, ב]

ספורנו מסביר מיהו הנחש: "הוא שטן הוא יצר הרע" והנחש הוא כינוי לשטן זה, כמו  שנקרא המלך בשם :"אריה" כנאמר: "עָלָה אַרְיֵה, מִסֻּבְּכוֹ", [ירמיהו ד', ז]

כוונת התורה לקרוא ליצר הרע כמחטיא בשם: "נחש" מפני שדומה הוא לנחש התועלת שלו , מועטת במציאות ואילו הנזק רב שבתחילה לא נראה.

הוא מושך את האדם על ידי פיתויים של תענוגים גשמיים כדי לעבור על איסורי תורה.

רש"ר מסביר: את ההבדל בין האדם לבעלי חיים, בעלי חיים בוחנים כל דבר לפי טבעם הפרטי- כי נבראו למען עצמם, אך בניגוד לכך האדם נברא להגדיל את כבוד ה' ,לבנות את עולמו ועליו לוותר על טבעו הפרטי למען הייעוד הנעלה הזה. הנחש  שנחשב לפיקח מאד, אינו יכול להבין, איך אדם מונע את עצמו מהנאה שבאה לידו והוא שואל: האם אפשרי הדבר שה' יצר הנאות כאלה, גרם לכך שהאדם יחשוק בהן רק על מנת לאסור אותן עליו? כך שוחח הנחש עם חוה וכך ההיגיון הבהמי מדבר אלינו גם כיום, לפעמים באופן גלוי ולפעמים בהסתר פילוסופי, במיוחד בכל פעם שה' אוסר עלינו הנאה מסוימת.

ההיגיון הבהמי מבחין רק באיסורים ומנגד מציג את התורה המוסרית כאויב לכל הנאה  חושית.

עונשו של הנחש:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל- גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ".  [בראשית ג, י"ד]

כשפנה הנחש אל חוה בדברי שכנוע שתאכל את הפרי, אמר לה: "אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן". 

רבינו בחיי מביא על כך מדרש רז"ל: "ארבעה פתחו באף ואבדו מן העולם ואלו הם:  הנחש, שר האופים, עדת קורח, והמן.

שר האופים אמר:" אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי" [בראשית מ, ט"ז]

עדת קורח אמרו: "אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" [במדבר ט"ז, י"ד]

המן אמר: "אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי" [מגילת אסתר  ה, י"ב]

רבינו בחיי מסביר את מהות העונש של הנחש: "עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ" הנחש נענש באופן של מידה כנגד מידה - הוא השפיל את אדם וחוה ממעלתם והורידם לדרגת עפר ,לפיכך נענש באופן שמעתה ישפיל קומתו ,ילך על גחונו ומזונו יהיה עפר ולא הוזכר עוד פרט חשוב בעונשו, שהנחש לא יוכל עוד לדבר וייהפך לאילם כי זוהי קללה  גדולה מאד.

רש"י מביא את דברי  בראשית רבה: "בשעה שאמר לו הקב"ה: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו את ידיו ורגליו"

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי הנחש הוא השורש של יצר הרע וטוב יעשה האדם אם יתגבר על  יצרו זה -על ידי שידבק בתורה הקדושה ומצוותיה, כפי שנאמר:

"אמר להם לישראל: בניי בראתי יצר הרע , בראתי לו תורה תבלין , אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו" [מסכת קידושין ל"ב]

השבת מפטירים בישעיהו [מ"ג, ה- מ"ב, י]

הנה כמה קטעים:

 "וְעַתָּה כֹּה-אָמַר יְהוָה, בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב, וְיֹצֶרְךָ, יִשְׂרָאֵל:  אַל-תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ, קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי- אָתָּה.  כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ:  כִּי-תֵלֵךְ בְּמוֹ-אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר-בָּךְ.  גכִּי, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ"

"כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים--מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת, וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ; יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ, וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת.   אַתֶּם עֵדַי נְאֻם-יְהוָה, וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי:  לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ, כִּי-אֲנִי הוּא--לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה".   

ציורי תנ"ך/ "כָּל-הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו, וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים"/ ציירה: אהובה קליין (c)