פרשת נח - כיצד הגיע נח באחריתו לקללת זרעו?
מאת: אהובה קליין .
היצירות שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ נח מצא חן בעיניע ה' / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
ציורי תנ"ך/ נח והיונה עם עלה הזית/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
[שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו- שם, חם ויפת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו- שם, חם ויפת/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ התיבה והמבול/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/קשת בענן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
ציורי תנ"ך/ נח משתכר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
"וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו".
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)
פרשה זו המתארת את המבול פותחת
בתיאור שבחים על נח: "אֵלֶּה,
תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת- הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ". [בראשית ו, ט]
אך בתום המבול ,
הכתוב מתאר את הידרדרותו של נח
למעמקים והכל החל מרגע נטיעתו את הכרם
וכך הכתוב מתאר את נח הצדיק בתהליך ירידתו המוסרית:
"וַיִּהְיוּ
בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן- הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי
כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ;
וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ. וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה;
וַיִּטַּע, כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ
מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת
אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם
שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם,
אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ.
וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר,
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן
בְּאָהֳלֵי- שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ". [בראשית ט, י"ח-כ"ח]
השאלות הן:
א] מה משמעות נטיעת
הכרם על ידי נח?
ב] מדוע קילל נח את
כנען?
תשובות.
משמעות
נטיעת הכרם על ידי נח.
רש"י: מסביר תחילה ,כיצד השיג נח את שתילי
הגפן לצורך נטיעת הכרם. טרם בוא המבול-הוא לקח אתו לתיבה ענפי גפנים ששימשו
ייחורים ע"מ לנטוע כרם לאחר המבול.
לעניות
דעתי, נח חיפש לעצמו לאחר המבול הנאה ותענוגות וחשב שימצא זאת באמצעות שתיית היין,
הרי ידוע כי: "יין ישמח לבב אנוש":[תהלים]
לכן
נטע דווקא כרם בתחילה.
ממשיך
רש"י
בדבריו ומבהיר: הידרדרותו של נח החלה כבר בנטיעת הכרם, שהרי על ידי פעולה זו-עשה
עצמו נח-חולין, כלומר: חילל את מעלתו - כי
מן הראוי היה שיעסוק בנטיעה של עצי פרי אחרים שאין בהם חשש להגיע לתקלה של
שיכרות.
רבינו
בחיי אומר: נח
- עד נטיעת הכרם נחשב לקדוש בהיותו דור עשירי מאברהם. אך
ברגע שנטע את הכרם, ירד מקדושתו לדרגת חולין וזה: מלשון-"ויחל"
האגדה מספרת: כאשר הלך נח לטעת כרם, הגיע השטן ושאלו: מה הוא נוטע? ענה לו נח:
"כרם אני נוטע! וישאל השטן את נח לאמור: מה משפט הכרם ומה חפצך בו?
ויען נח ויאמר: ידוע
תדע כי פריו גם הלח וגם היבש טובים מאד
למאכל ואף גם זאת באוותי אוציא - מהפרי יין המשמח לבבות, ואמר השטן: אמצא
נא חן בעינך ונתתי לעזר אותך במטעי כרמך, ואמר נח: טוב! עשה כאשר דיברת.
וימהר השטן ויביא טלה
וארי וחזיר וישחטם וישקה עם דמם את המקום
אשר נטע נח את כרמו, והשטן עשה את הדבר הזה בעבור הראות לנוח כי לא טוב שתות יין
רב. כי אם שתות האדם רק כוס אחד"
הנמשל: אם אדם שתה
כוס אחד- יהיה שקט כטלה, אם שתה שתי כוסות- נעשה גיבור כארי.
אך אם ימשיך לשתות
וישתכר יהיה דומה לחזיר המתגולל ברפש וטיט, לאחר שהשטן סיים את "עזרתו" לנח הלך מהמקום. והנה כאשר
בשלו הגפנים, נח שתה עוד ועוד עד שהשתכר והגיע למצב של בוז.
וכאן
באה התורה ללמדנו: שהיין יכול לגרום לצרות רבות, ואכן היין החטיא את הצדיק התמים ,
אשר זכה להציל את העולם ובסופו של דבר גרם
שזרעו יהיה מקולל.
נח מקלל את כנען.
רש"י
שואל: ומהי
קללה זו?: יש מרבותינו הסוברים כי כנען-בנו של חם - ראה ראשון את נח בשכרותו ,הלך
לספר זאת לאביו במקום שיכסה את נח בקלונו, מסיבה זו קולל כנען.
ומה
הייתה הקללה?:כאשר נח התעורר משיכרונו אמר: "..ארור כנען עבד עבדים יהיה
לאחיו"[בראשית ט, כ"ה]
רבינו
בחיי אומר: כי
נח היה צריך לקלל את בנו –חם - שהיה אחראי על התנהגותו כלפי אביו ומדוע קילל דווקא
את נכדו: "ארור כנען..."?
התשובה
היא: שני טעמים:
א] לדעת
הרד"ק: אי אפשר היה לקלל את חם מפני שהקב"ה בירך אותו בעבר. שנאמר:" ויברך אלוקים את נח ואת
בניו" ואין זה מן הראוי
לקלל את מי שה' בירך תחילה!
ב]
אם היה מקלל את חם ,היה מזיק אך ורק לגופו ואינו מזיק לזרעו, ולכן רצה לקלל את
כנען שהיה בן בכור של חם שאם
יוליד כל זרעו יהיה במסגרת הקללה.
ההוכחה שכנען היה
בכורו של חם- על סמך הכתוב: "וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן" ודאי בעת הזאת עדיין
לא היה להם זרע אחר, אלא את כנען לבדו.
הרב משה עמיאל שואל: אם מעשהו של נח היה
פסול בכך שהשתכר בתוך האוהל, מדוע הוא לא נענש על כך?
התשובה: המספר לשון
הרע על אחרים יותר גרוע ומגונה מהחוטא עצמו ,לכן
קולל כנען - בנו של חם בעניין לשון הרע שהפיץ כלפי אבי המשפחה שנתפס
בקלקלתו.
ניתן
לראות כי נח אשר שתה יין לשוכרה ירד מגדולתו כהרף עין ובמו ידיו הרס את כל אשר בנה
במשך חייו בתחילתו.
רבינו בחיי מסביר את
משמעות הקללה שנאמרה לכנען:
"אָרוּר
כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה
לְאֶחָיו"
על דרך הפשט: נח קילל
את כנען- מידה כנגד מידה, הוא ביזה את סבו
כאשר הסתכל בערוותו, ולא די שלא כיסה אותו, אלא הוא סיפר על כך בחוץ ולעג לנח. וידוע הדבר כי העבד הוא נבזה, ולכן
קללו בעבדות למשך כל ימי חייו שיהיה נבזה כנגד שביזה את סבו.
אך שם, ויפת אשר כיסו את אביהם בבגד- דרך כבוד-
אלוקים העניק להם מידה- כנגד מידה, ישראל קיבלו את התורה- הם מבני שם, זכו למצוות ציצית, ואילו גוג ומגוג
שמשתייכים לבני יפת עתידים לימות המשיח שיזכו לקבורה שיהיו נקברים ומכוסים וההוכחה
לכך שגוג ומגוג הם אכן מבני יפת: על כך
בנבואת הנביא יחזקאל:
"וְהָיָה
בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא
אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה וְקָרְאוּ גֵּיא
הֲמוֹן גּוֹג". [יחזקאל ל"ט, י"א]
מכאן ניתן להוכיח:
כאשר שניים עושים מצווה אחת יחדיו
והאחד מבין השניים מקדים ומתאמץ יותר מהשני- זוכה לשכר גדול יותר מחברו.
כפי שנאמר: "וַיִּקַּח
שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה":
לא נאמר:
"ויקחו" מכאן : ששֵׁם התאמץ לקיים את
המצווה יותר- לכן זכה לשכר מצוות ציצית שהוא שכר גדול יותר משכר קבורה. בדומה לכך נאמר במסכת סוטה פרק: "אילו
נאמרין" יוסף שקידש שם שמים בצנעה ה'
הוסיף לו אות משמו: שנאמר בתהלים: " עֵדוּת, בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ.." [תהלים פ"א, ו'] ואילו יהודה שקידש שם שמים בגלוי נקרא כולו על שמו של
הקב"ה.
ספורנו גם מוסיף
פירוש על משמעות הקללה לכנען על ידי נח:
כיוון שהיה קטן במעלה ובזוי מכולם כפי שנאמר: "וְעֶבֶד אֱוִיל, לַחֲכַם-לֵב". [משלי י"א, כ"ט] לכן בחטאו הוסיף שיהיה: "עֶבֶד עֲבָדִים",
רש"ר
סבור:" אם הדור החדש מתבונן
בתאווה דוגמת חם שהתבונן בהשפלתו של נח אביו- אם הדור רואה רק את חולשותיהם
האנושיות של הוריו ולועג למסורת הרוחנית
והבנים מנתקים בבוז את הקשר עם דור האבות -
סביר להניח שגם עתידם יהיה ויישאר בגדר חלום -באותו אופן שהם לעגו על דרכי אבותיהם -באופן זה יענשו מידה כנגד מידה וצאצאיהם ילגלגו גם עליהם.
לכן, "חם" הוא לעולם אבי "כנען"! כיוון שמודגש כמה פעמים
שכנען עתיד להיות עבד- מכאן שישנו קשר עמוק בין אופיו של כנען לבין גורלו שעתיד
להיות עבד- כנען הוא "ארור" מחמת אופיו הטבעי שהרי העתיד שמור רק לישרים
טהורי הלב ולא לפראים הגסים, וכך גם היחסים בין בני אדם ובין האומות ,רק אלה
היודעים לשלוט על עצמם יוכלו לשמור על חירותם, כי תאווה ללא גבולות גורמת לעבדות ,והכובש
את יצרו לא ייפול ברשת שוחד ומיני
פיתויים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק
כי אדם לאורך כל חייו - עליו להתמיד להיות עקבי ואל יסור מדרך הישר- כי המעבר- מֵאִיגָרָא רָמָא לְבֵירָא
עֲמִיקְתָּא- יכול להתרחש,
חלילה, כהרף עין, דוגמת נח בסוף ימיו והקללה על כנען מוכיחה עד איזה רמה מוסרית,
חלילה אדם עשוי להגיע כאשר הוא חסר יראת
שמים ועל כן קולל
כנען בן חם לעבד עבדים.
עוד מיצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ דור הפלגה ובניית מגדל בבל/ ציירה: אהובה קליין (c
ציורי תנ"ך
עונשם של דור הפלגה/ ציירה: אהובה קליין (c)
ההפטרה:
ישעיהו פרק נד
רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי: כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד. כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא. כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ יְהוָה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ...".
ציורי תנ"ך/ "רני עקרה"/ ציירה: אהובה קליין (c)
