פרשת: בא/ -מכת בכורות- ובזיונו של פרעה/ מאמר מאת אהובה קליין

פרשת בא - מכת בכורות - ובזיונו של פרעה - כיצד?

ציורי תנ"ך/ ה' מצווה את משה לבוא למצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ מכת החושך במצרים./  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מכת בכורות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

יורי תנ"ך/  בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/פרעה אומר למשה ואהרון: "קומו צאו מתוך עמי"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The people of 

Israel leave Egypt 

מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו הכתוב מתאר את  המכה האחרונה על מצרים –האחרונה מבין עשרת המכות והתוצאה המשמעותית – לגבי גורל עם ישראל:

תחילה באה האזהרה לפרעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:  כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.  וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.  וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף.  וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ, וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן, תֵּדְעוּן, אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהוָה, בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.  ח וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן, אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה, בָּחֳרִי-אָף". [שמות  י"א, ד- ט]

בהמשך- התורה מתארת: כיצד אירעה  מכה קשה זו:

"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.  וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:  כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.  וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי--גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי.  וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם, לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ, כֻּלָּנוּ מֵתִים".[שם י"ב, כ"ט- ל"ד]

השאלות הן:

א] מדוע אמר משה : "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" בעוד שהכתוב מציין: "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה"?

ב] כיצד התנהלה מכת בכורות למעשה?

תשובות.

זמן מכת בכורות.

רבינו בחיי מסביר: משה אמר: "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" בעוד שהקב"ה אמר לו: "בחצות כפי שהתורה מעידה בזמן המעשה:

"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" ,אם כן , מדוע משה שינה את דברי הכתוב? על כך עונים רז"ל:  משה חשש שמא    האיצטגננים במצרים - היודעים לקרוא בכוכבים-  יטעו ויאמרו על משה שהוא  בַּדַּאי!

שואל רבינו בחיי על הסבר זה: ידוע כי איצטגנני פרעה וחרטומיו ,החל מן  המכה השלישית - הודו על כורחם ואמרו: "אצבע אלוקים היא" הרי  כל מה שאמר משה  לגבי תשע המכות עד כה - הוכחו  נכונים והם ראו בו שהשיב את חכמתם לאחור ולא באו לראות את פני משה.

כיצד יתכן שכעת יפקפקו בהבטחותיו ועוד שהם מבינים- כי משה  עשה את כל מה שה' אמר לו לעשות? ויאמרו שהוא בַּדַּאי!?

ואם בכל זאת יגידו שמשה טועה לגבי הזמן של המכה, הגיוני שמשה יפחד מהם וישנה  בגללם את דיבור ה' ויאמר להם:"כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" במקום "חצות"?

אלא, נראה להגיד -כי עד המכה השלישית היו חושבים האיצטגננים- כי כל דברי משה ומעשיו הם תוצאה  של  דרך חכמה ותחבולה – לא  מאת אלוקים ,אלא שלו, החל מהמכה השלישית הם  היו מכחישים את חכמת עצמם ומודים בנבואת משה והודו שהכול  תוצאה של אצבע אלוקים  והיו רואים שכל המכות באו  כשהם תואמות  את דברי משה והיו מסתיימות  בד בבד - עם  תפילותיו. שם שמים היה מתקדש על ידו בעולם, אלא שמשה  חשש לפני מכת בכורות,  שהיא המכה האחרונה  החותמת את עשר המכות, שמא עכשיו לאחר   שהאיצטגננים היו בשפל המדרגה  בחוכמתם - ימצאו  טעות בדבריו מה שלא מצאו בין המכות הקודמות, וכתוצאה  מכך – יהיו מכחישים למפרע את כל המכות הקודמות והדבר היה גורם ששם  שמים יתחלל - לפי שכל המכות הקודמות תלויות במכה העשירית.

לכן הוצרך משה לשנות את דברי ה'  מהמילה "בחצות"  למילה: "כחצות".

לפי המדרש: מה שנאמר בתהלים: "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". [תהלים קי"ט, ס"ב]- הכוונה לליל מכת בכורות שנעשה משפט למצרים ומנגד צדקה להצלת ישראל.

"חיזקוני" מסביר: כי את האזהרה למכת  בכורות אמר משה בעצמו לפרעה ומדעתו את המילים: "כחצות..."  אלה היו דברי משה-  עבד ה', הקב"ה קיים את  הבטחת משה – עבדו שאמר : "כחצות הלילה"-   ה' בפועל קיים את המכה בחצי הלילה - בעוד  שמשה דיבר אל פרעה  על הזמן  "כחצות הלילה"- תבוא המכה, אבל בפועל – בשעת המעשה נאמר את הזמן המדויק: בחצות הלילה.

היות ופרעה אינו מקשיב לדברי משה - שליח ה', מחליט ה' לרדת בעצמו ולהנחית את המכה על פרעה ומצרים - בחצות הלילה .

ביצוע מכת בכורות.

רש"י  מסביר את המילים:" וַיָּקָם פַּרְעֹה"-  פרעה עובר  ממצב של  ישיבה, או שכיבה במיטתו- למצב של  עמידה.

פרעה קם באמצע הלילה שלא כדרך המלכים- כלומר קודם הוא קם ורק אחר כך עבדיו לפי שרץ לבתי עבדיו  לחזר אחריהם ולכל בתי מצרים ומעמיד אותם על רגליהם.

ע"פ  תנחומא: " ובית שלא היה בו בכור, הייתה צווחה גדולה כבבית שהיה בו בכור, שהיה בעל הבית בכור, שנאמר:

"אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ". [תהלים פ"ט, כ"ח]-

מכילתא מסביר: כולם אמרו – הדבר לא כגזרת משה, שהרי  משה אמר: "ומת כל בכור בארץ מצרים" והיו סבורים: שכל מי  שיש לו ארבעה בנים, או חמישה,  בנים, אין מת, אלא הבכור שבהם ,והם  לא היו  יודעים שנשותיהן חשודות בעריות וכולם בכורים מרווקים אחרים" [פסחא פי"ג]

"אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ.." הכוונה לדוד... והוא היה קטן בבני ישי ופירוש המילים: "בכור אתנהו מכאן -  שאפשר לקרוא לגדול הבית - בכור.

רבינו בחיי אומר על הפסוק:

"וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם"- המשמעות היא: כל הבכורות מתו בין שהוא בכור איש, בין שהוא בכור אישה, והתורה מזכירה את הגדול במעלה והשפל שבעבדות הריחיים- ונענשים גם הם כדי שלא יגידו שיראתם תקפה.

מתו גם בכורות הבהמה ומדוע נענשו בעלי חיים, לפי שהם היו קדושים למצרים וכאשר הקב"ה מעניש אומה, הוא קודם נפרע מאלוהיה ורז"ל דרשו: "כשם שנפרעים מן העובדים כך נפרעים מן הנעבדים"

לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי פרעה טרם עשרת המכות היה חושב עצמו אלוה ומילותיו  נבעו מתוך גאווה באומרו:

"מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל:  לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ". [שמות ה, ב]  אך בתום עשרת המכות- מכה שנעשתה ישירות על ידי בורא עולם, פרעה נכנע- אך עם זאת- הוא הגיע לביזיון כה רב, מרוב בהלה- רץ בעצמו להזעיק את עבדיו וכל גינוני המלכות נעלמו.

על כן ראוי לומר עליו :מֵאִיגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא!