פרשת ויקהל- פקודי- הסוד להשראת השכינה במשכן/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

פרשת: ויקהל- פקודי-הסוד להשראת השכינה במשכן.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 ציורים שלי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ משה מקהיל את העם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך בעבודתם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

Biblical painting
By Ahuva Klein
Bezalel is creating instruments for the  altar

ציורי תנ"ך/ בצלאל יוצר את כלי המשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומות עבור המשכן וכליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הנשים טוות  צמר למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תורמים חומרים עבור המשכן וכליו לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ תרומת היתר של עם ישראל- למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים.   וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".

[שמות ל"ו,ד-ה]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הכהן וחושן המשפט/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ משה מלביש את  בני אהרון  /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שלחן  לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רחיצת הכוהנים טרם הכניסה למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ נשות חכמות הלב מביאות את החוטים למשה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה אינו יכול להיכנס למשכן מחמת הענן/ ציירה: אהובה קליין(c)

 פרשיות אלה - ממשיכות לעסוק בנושא הקמת  המשכן כשהדגש על נדיבות ליבם של עם ישראל כולל נשים:

 כפי שהכתוב- מתאר: "וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ.  וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא.  וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה--לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר.     וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה..." [שמות ל"ו, ד- ח]

 השאלות הן:

 א] כיצד נדיבות הלב  של העם באה לידי ביטוי?

ב]  מה אפיין  את החכמים העוסקים במלאכת המשכן?

 תשובות.

נדיבות הלב של עם ישראל

כל התרומה שהביאו עם ישראל- לצורך המשכן וכליו- הייתה כתוצאה מנדיבות ליבם, כפי שאמר ה' למשה בתחילת פרשת "תרומה"

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי".  [שמות כ"ה,א-ב]

 על פי רש"י- נדיבות הלב- מתפרשת: נתינה מתוך רצון טוב.

על פי בעל "קדושת  הלוי": בזמן שלעם ישראל יש  רצון ונדיבות הלב - לקיים את צוויי ה' לשם - שמים, אז אומר הקב"ה: "לי תרומה"-  אני בא על ידי כך למצב של התרוממות- "כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כוח  בפמליא של מעלה"

הגאון מהר"מ שפירא ז"ל[ רבה של לובלין]  סובר: הצדיקים מבינים כמה מעשים טובים ניתן לקיים בעזרת ממון, כגון: להחיות נפשות, לתמוך בלומדי תורה, להקים בתי מדרש ובתי כנסיות- אלו דברים שלא ניתן לעשות- בעזרת הגוף בלבד ,לכן – הצדיקים מחבבים את הממון יותר  מגופם, לעומתם ישנם אנשים שהם מאד גשמיים, התאווה אצלם גדולה ומבזבזים את כספם למען תענוגות הגוף - לכן, הממון חשוב להם לצורך גופם,  אנשים אלה  חביב עליהם גופם יותר מאשר השימוש הנכון בכספם.  אדם שנותן מעשר  מתבואתו וחושב שזה לשם שמים, זה  נעשה  קודש!  כך נדיבות הלב של עם ישראל מתבטאת ברצונות הטובים ובמחשבות הנדיבות - וזה גרם לקדושה רבת ממדים  והשראת השכינה במשכן.

בעוד שהכסף והזהב השפיעו על הדר המשכן ויופיו, הרי מנגד המחשבות והרצונות הטובים של ישראל השפיעו על קדושת המשכן פנימה. [על פי ספרים קדושים]

רבינו בחיי  מבסס את דבריו על המילים: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא"- הבאת התרומה מאת עם ישראל לא פסקה וכאן הכתוב  מדגיש את המעלה הגדולה בנדבת עם ישראל- הכולל את האנשים ואת הנשים, האנשים התנדבו להביא- כסף.נחושת, תכלת וארגמן ותולעת שני ואילו הנשים התנדבו להביא מתכשיטי הזהב שלהן. ועיקר כל  הנדבה הזו הייתה ביום הראשון, כי כל הנאמר כאן- נאמר בלשון מהירות: "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ"    [שמות ל"ה, כ-כ"א]

בהמשך כתוב: "וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד, נְדָבָה--בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר".[ שם, ל"ו, ג]  ולאחר שהביאו את עיקר  הנדבה ביום הראשון נשארו עוד מעט אנשים שהביאו למחרת בבוקר מוקדם- וכאן הכתוב  , בעצם, משבח את  מעלת  החכמים – האומנים - שלמרות שהיו עסוקים וטרודים במלאכתם, עשו פסק זמן- מידי פעם על מנת להודיע למשה על התרומה  ללא הפסק המגיעה אליהם ועל כך שהיו מאד עסוקים- לומד רבינו בחיי מהמילים: "אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים".

בנוסף לכך, הכתוב נותן לנו להבין את מעלת משה מנהיגם, שלא התפתה לקחת מהכסף והזהב שהקהל הביא לתרומת המשכן.

וזאת לומדים מהפסוק: . " וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ".

רבינו בחיי מביא עוד הסבר מעניין על המילים:  "וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל"

הוא טוען שיש במשפט זה  מעין כפילות על כך שנאמר כבר קודם: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא"

ולכן הפסוק הזה רומז לנו : שהמשכן למטה- מכוון כנגד בית המקדש של מעלה- כמו שנאמר:  "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". [שמות ט"ו]

וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה..."

הכוונה לחכמי הלב שעסקו  במלאכת המשכן וכליו.

"משך חכמה" מסביר : כי בצלאל ינק את שורשי קדושתו משני מקורות, משבט יהודה-שקפץ ראשונה למים בזמן קריעת ים סוף- והוא : נחשון בן עמינדב- הוא נכדו  של חור שנהרג היות ולא השתתף בחטא העגל ,הסגולות האלה- הכשירו את בצלאל בן אורי -לעבודת ה' במסירות נפש והכניעהו את ליבו  לעבודת הקודש ללא התחכמות.

רש"ר[רב שמשון רפאל הירש] מסביר: על פי דברי חז"ל [מסכת ברכות נ"ה]       את מהות חכמי הלב:" אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר: "יהב חכמתא לחכימין ןמנדעא לידעי בינה"[ דניאל כ', כ"א] ה' מעניק חכמה מחכמתו -רק למי שחנון כבר בחכמה ושכבר פיתח בתוכו את מתנת החכמה האנושית והטבעית.

לסיכום , לאור האמור לעיל, ניתן לראות כי הלב הוא המכנה המשותף לאומני המשכן- המכונים חכמי לב, לנשים שעסקו בטוויית  הצמר , הן נקראות: "וכל אישה חכמת לב" וכל עם ישראל אשר תרמו חומרים למשכן,  עשו זאת מתוך נדיבות ליבם - ומשה בעצמו גם פעל – לאורך כל הדרך במסירות נפש למען קיום כל הצווים מאת הקב"ה.

לכן  אין זה פלא שהשכינה שרתה במשכן- כאשר כולם עשו הכול מתוך מסירות נפש וזה, למעשה- הסוד להשראת השכינה במשכן כרצון אלוקים: "ועָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".