פרשת האזינו -"כי
כל דרכיו משפט" - כיצד?
מאת: אהובה קליין.
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ "האזינו השמים ואדברה.."/ ציירה: אהובה קליין.(c)
ציורי תנ"ך/ "שאל אביך ויגדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ ",,,תיזל כטל אמרתי.."/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "כנשר יעיר קינו" /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ "שאל ....זקנך ויאמרו לך:"/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
פרשת האזינו פותחת בצורת שירה ,במילים:
"הַאֲזִינוּ
הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי
יַעֲרֹף
כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,
כִּשְׂעִירִם
עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.
כִּי
שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא: הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.
הַצּוּר
תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:
אֵל
אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. .." [דברים ל"ב, א-ה]
משה קורא לשמים ולארץ להעיד- היות והם נצחיים וזאת בניגוד לחייו שלו כמנהיג בשר דם ,שאינו חי לעד, בכוחם של עדים אלה-להעניק שכר אם עם ישראל ילכו בדרך התורה - הגפן תיתן פריה, הארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טל ומטר ,אך חלילה אם עם ישראל לא יקיימו את התורה- הם צפויים להיענש על ידי השמים - שלא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה והסוף: "ואבדתם מהרה.." על ידי אומות העולם.[על פי רש"י]
השאלות הן:
א] מה משמעות המילים
: "כִּי
שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא" ?
ב] כיצִּד ה' נוהג עם ברואיו?
תשובות.
"כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"
על פי רש"י, המילה :"כי" משמש בלשון: "אשר" כמו שכתוב: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל...."
[ויקרא י"ט, כ"ג] כשאקרא שם ה'-
אתם הבו גודל לאלוקינו וברכו את שמו,
חז"ל מסבירים את
הביטוי: "שם ה' ": וביארו:
שהכוונה להזכרת השם המפורש היות וכל ברכה במקדש הייתה נאמרת באמצעות השם המפורש -
הרי השומעים במקדש היו עונים יחדיו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
דוגמא לכך ניתן לראות
בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים": "וכך היה אומר אנא השם וכו' והן
עונין אחריו בשכמל"ו" [מסכת יומא ל"ה] ובהמשך: [שם ל"ז]:
"תניא רבי אומר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאל-הינו' אמר להם משה: בשעה שאני מזכיר שמו של
הקב"ה- אתם: הבו גודל.."
אבן עזרא מסביר: " הָבוּ
גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ". יש כאן חזרה אל השמים והארץ, כמו שנאמר:" הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל;
וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ". [תהלים י"ט]
או כמו שכתוב: "יְהַלְלוּהוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַמִּים"- דהיינו :השמים משבחים לה'.
על פי דעת מקרא שני פירושים:
א] "יהללוהו
שמים וארץ" ותירגם שם יהונתן: מלאכי השמים ויושבי הארץ ישבחו את ה'.
ב] הדברים מכוונים אל
עם ישראל.
גם רבינו בחיי מסביר: כי המילים מכוונות, או אל השמים והארץ המוכיחים את גדולת ה', או
הכוונה אל עם ישראל שיודו לה' על נפלאותיו וחסדיו שעשה עמהם.
רש"ר הירש מבהיר: "כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא"-
יש כאן התמסרות והכנעה לה'- "הָבוּ
גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ". באופן זה גם התורה כולה- היא הכרזת שם ה'- התגלות ה'
בעולם, באנושות, בישראל ובחיי עם ישראל ובמיוחד העולה לתורה כדי לקרוא בפני הציבור,
תחילה עליו להכריז שהיא תורתו- היינו תורת ה' שניתנה לנו. בכך גורם
גם לציבור להגיע להכנעה: "ברכו את ה' המבורך"
דרכו של ה'- עם
ברואיו.
נאמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט":
לדעתו
של רש"י:
למרות שאלוקים הוא חזק והדבר מתבטא במילה:" הַצּוּר"-הרי "כָל-דְּרָכָיו
מִשְׁפָּט"- כאשר הוא
מעניש את הרשעים הביצוע נעשה בדין,- במידה ולא מתוך נקמה. וזאת מהטעם כי " תָּמִים פָּעֳלוֹ" -אין פגם
במעשיו, והמילה: "כי"- פירושה: משום כך, ולכן משום שפועלו תמים- לכן כל
דרכיו משפט.
הוא: "אֵל אֱמוּנָה"- הוא משלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ואע"פ שמאחר את שכרם
בסופן עושה זאת.
"אין עוול"
אף לרשעים נוהג לשלם שכרם בעולם הזה.
רש"י מבסס את
דבריו על הספרי: "כשם שמשלם לצדיק גמור שכר מצווה שעשה בעולם הזה- בעולם הבא,
כך משלם לרשע גמור, שכר מצווה קלה שעשה בעולם הזה - בעולם הזה"
רבינו בחיי אומר על המילים:" הַצּוּר
תָּמִים פָּעֳלוֹ"
על דרך
הפשט הקב"ה נקרא: צור- מלשון תוקף כפי שכתוב: "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק,
מְבַקְשֵׁי יְהוָה; הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם" [ישעיהו נ"א, א] ובכוונה: כשם שהצור תקיף-חזק והוא יסוד הארץ, כן
הקב"ה הוא יסוד העולם וכעת שמשה פונה לעדים הנצחיים, היינו- לשמים ולארץ-
הוא שאלוקים הוא צור ותקיף ואין עוד מלבדו
, אך עם כל העוצמה שלו ,הוא תמים אינו בא בחוזק עם הברואים, אלא פועל מתוך תמימות וענווה וכך גם דוד המלך שיבח את
ה': "הָאֵל,
תָּמִים דַּרְכּוֹ" [שמואל-ב, כ"ב,
ל"א] יש לציין כי הקב"ה ,למרות תקיפותו- הוא מרבה לסלוח כפי
שנאמר:" שַׁדַּי
לֹא- מְצָאנֻהוּ, שַׂגִּיא - כֹחַ" [איוב ל"ז, כ"ג]
ורז"ל דרשו :כי בכל מקום שאנו מוצאים את גבורתו של הקב"ה- אנו מוצאים את
ענוותנותו ורעיון זה מופיע בתורה, ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. והמיוחד אצל
הקב"ה שהוא פועל מתוך הכוח והעוצמה שלו ואינו זקוק להיעזר בכוחות אחרים, לעומת
זאת שופט בשר ודם - תלוי בכוח שמעליו וגם עם הוא תלוי במישהו מעליו - הרי את הכוח כולם מקבלים ממלך המלכים לכן תמים
פועלו- כי הכול נעשה אצלו בשלמות.
רש"ר הירש
מסביר: המילה: "צור" כולל רעיון כפול-"התקיף"
ו"צייר"- היוצר וצר צורה, הרי המשמעות הידועה של המילה: "צור"
היא במובן של סלע המסמל חוזק, אך הפועל הנגזר משורש "צור" מבטא שני סוגים של הפעלת כוח.
משמעות: "צור"
כפועל- בדרך כלל לשים מצור על עיר לגרום לכך שהיא תהיה במיצר - כלומר לסגור עליה
סביב כמו שכתוב: "כי תיצור אל עיר" [דברים כ, י"ט]
המשמעות השנייה של
הפועל: "צור"- ליצור צורה כמו שנאמר: "ויצר אותו בחרט" [שמות
ל"ב, ד] כל צורה ויצירה- כוללת הגבלה
קבועה ואיתנה של החומר בתוך קווי התיחום של התכלית הרצויה. לכן המילה: "צור"
מבטא: יציבות בלתי משתנה וקשיות הגוברת על כל חומר שונה. על פי ספר תהלים
[מ"ט, ט"ו] :"וְצוּרָם,
לְבַלּוֹת שְׁאוֹל" הכוונה לחלק
הנצחי נשל האדם שאינו נרקב.
ה' הוא
צור- המקור המוחלט של כל הוויה .
"כל דרכיו
משפט": כל דרכי ה' הם בגדר משפט מוציאות לפועל את המשפט וממשות את החלטת ה', בתהלים נאמר: "צדיק ה' בכל
דרכיו וחסיד בכל מעשיו"[תהלים קמ"ה, י"ז] כל הברואים- הם יצירי
חסדו. כל קיומו של הנברא בגדר מתנת חינם, הוא אל אמונה שניתן לבטוח בו. כי
אינו נוטש את בריותיו, אין ה' פועל רק בהתאם לצדק האובייקטיבי, אלא הוא עושה רק את
מה שטוב לאדם שאליו נוגע משפטו, אין הקב"ה פועל מתוך עוול- מתוך אלימות עם
ברואיו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי הקב"ה שופט בצדק הוא מקור כל
הכוח בעולם וגם כאשר שופט את ברואיו - אומנם פועל בעוצמה עליונה, מתוך צדק וחסד
לטובת הנברא. שום שופט בשר ודם לא ישווה לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה