פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?
מאת : אהובה קליין.
ציורים שלי על הפרשה:
ציורים שלי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד
ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)
מופיע בפרשה שמשה
שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:
וכך הכתוב מתאר את
האירוע: "וַיִּשְׁלַח
מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:
כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה
אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם
יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק
אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ
מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר
בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין
וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר
בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל,
בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי
מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.
וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד
וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן
אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר כ, י"ד-כ"ב]
השאלות הן:
א] מי היו המלאכים
ומה בקשו ממלך אדום?
ב] מה הייתה תשובתו
של מלך אדום?
ג] מה היה הפתרון - להתקדם
לעבר ארץ כנען?
תשובות.
המלאכים ובקשתם ממלך
אדום.
על זהות המלאכים,
נחלקו המפרשים:
רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש, כדוגמת המלאכים
ששלח יעקב אל עשיו.
"וַיִּשְׁלַח
יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה
אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:
כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]
אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים
אומרים למלך אדום:" כֹּה
אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על
כך אומר: רבינו בחיי: כוונת
השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן
הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל
התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו, שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו",
מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.
אבותינו מתו
בגלותם-על כך העירו רז"ל: כי הכוונה
לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם
ישראל.
רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".- כאן השליחים הפונים
אל מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם
יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה'
וצועק- מיד נענה!
בהמשך הם מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ
מִמִּצְרָיִם; ועל כך שני פירושים:
א] הכוונה למלאך ממש
כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]
ב] הכוונה למשה-
שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר
חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל
העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך,
ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים",
הכוונה משה שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.
השליחים מבקשים בסך
הכול רשות ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי
שאמרו לו: "נַעְבְּרָה-נָּא
בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים
למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את החוב –"כי גר יהיה זרעך.."
כאשר השליחים אומרים
למלך אדום: לֹא
נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"
כוונתם: לפי פשוטו:
אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.
ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח
מכם- תמורת תשלום.
אנו נלך דרך המלך-
הדרך שהמלך הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו
מלך אדום. ובאומרם: "עַד
אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא
מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב
אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר
הייתה שלו.
הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה,
וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר,
בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"
מלכתחילה, התכוונו
השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב-
שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה
שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך
סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו
מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.
במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.
תשובת מלך אדום
תשובת
מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר
בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".
רבינו
בחיי
מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר
אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי: "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]
דעת מקרא מסביר: כי
יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב
להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.
הרמב"ן מסב את תשומת
לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה
ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו
ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת
כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים -
כי לעולם חסדו,
לסיחון
מלך האמורי - כי לעולם חסדו,
ולעוג
מלך הבשן - כי לעולם חסדו"
[תהלים
קל"ו]
התורה
נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי
האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע
מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].
הפתרון
נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"
הרמב"ן מדגיש :כי
התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי
היה מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:
"אַל-תִּתְגָּרוּ
בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:
כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים ב', ה']
לסיכום, ניתן להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של
ישראל: כי אמירתו של יצחק היא נצחית לאורך
כל ההיסטוריה:
"..
הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃ [בראשית כ"ז, כ"ב]
והמשמעות: כוחם של
ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו
האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.
יהי רצון שעם ישראל
ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על ידיו של עשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה