יום שני, 26 ביוני 2017

פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת חקת - הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"-כיצד?

מאת : אהובה קליין.

ציורים שלי על הפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים ממשה ואהרון/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)


מופיע בפרשה שמשה שולח מלאכים אל מלך אדום עם בקשת רשות לעבור בתוך ארצו:

וכך הכתוב מתאר את האירוע: "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם:  כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.  נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר:  דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.  וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.  וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו" [במדבר  כ, י"ד-כ"ב]

השאלות הן:

א] מי היו המלאכים ומה בקשו ממלך אדום?

ב] מה הייתה תשובתו של מלך אדום?

ג] מה היה הפתרון - להתקדם לעבר ארץ כנען?

תשובות.

המלאכים ובקשתם ממלך אדום.

על זהות המלאכים, נחלקו המפרשים:

רש"י- מסביר על פי המדרש: היו אלה מלאכים ממש,  כדוגמת המלאכים  ששלח יעקב אל עשיו.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.  וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה". [בראשות ל"ב, ד]

 אונקלוס מסביר: כי היו אלה: רצים. השליחים אומרים למלך אדום:" כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל"- על כך אומר:   רבינו בחיי: כוונת השליחים הייתה להסביר למלך אדום: אנחנו היינו אחים, הרי נאמר לאברהם בברית בן הבתרים: "כי גר יהיה זרעך"- והרי החוב הזה  היה מוטל על שנינו, אתה מלך אדום יודע את כל התלאות שעברנו, לכן אביכם התרחק מעל אבינו,  שנאמר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", מפני שטר חוב המוטל עליו וגרם לכך שיעקב לבדו נשא בנטל-ולכן סבלנו צרות רבות.

אבותינו מתו בגלותם-על כך העירו  רז"ל: כי הכוונה לאבות ממש, ומכאן ניתן להסיק: שהאבות מצטערים בקבר –כאשר פורענות באה על עם ישראל.

רבינו בחיי מסביר את המילים:" וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ".-  כאן השליחים הפונים אל  מלך אדום: רומזים לו: כי ברכת אביהם יצחק מתקיימת: "הקול, קול יעקב.. " – כאשר עם ישראל מתפלל לה' וצועק- מיד נענה!

בהמשך הם  מספרים: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; ועל כך  שני פירושים:

א] הכוונה למלאך ממש כפי שכתוב: "ומלאך פניו הושיעם" [ישעיהו ס"ג]

ב] הכוונה למשה- שברמתו הגבוהה- הוא כמלאך. לפי שלא היה נמשך לענייני הגוף  כדרכם של יתר בני אדם. כמו שנאמר: "ויאמר חגי, מלאך ה'" [חגי א] לפי שעם ישראל  העריכו אותו ממש כפי שמעריכים מלאך,  ההוכחה לכך, שהם אמרו: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים", הכוונה  משה  שהחשבנו אותו למלאך, הוא בעצם איש.

השליחים מבקשים בסך הכול רשות  ממלך אדום לעבור דרך ארצו: כפי שאמרו לו: "נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ," כאן רומזים למלך אדום: אין לך לערער על ירושת ארץ ישראל לעם ישראל- כשם שלא פרעת את  החוב –"כי גר יהיה זרעך.."

כאשר השליחים אומרים למלך אדום: לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר"

כוונתם: לפי פשוטו: אפילו מי באר לא נשתה מהשטח שלכם.

 ב] לפי המדרש: לא נשתה אפילו מי באר שלנו ,אלא ניקח מכם- תמורת תשלום.

אנו נלך דרך המלך- הדרך שהמלך  הולך בה, או הדרך שיצווה אותנו מלך אדום. ובאומרם: "עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ".- הם לא מזכירים בגלוי את ארץ –ישראל, שמא זה יעורר את מלך אדום ויגיד להם: "בא יעקב אביהם במרמה ולקח את בכורתו- ברכתו" שהרי אם זה לא היה קורה- ארץ ישראל כבר הייתה שלו.

הרמב"ן מסביר את בקשת השליחים ממלך אדום:" בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"

מלכתחילה, התכוונו השליחים שיעברו דרך הערים ,אלא שיזהרו שלא יכנסו לשדה ולכרם כדרך מחנות צבא עם רב- שדווקא כן נכנסים דרך הכרמים והבטיחו שילכו בדרך המלך- שהיא דרך לרבים ולא  ליחיד ואמרו שלא ישתו מי באר בכלל ואחרי זה שלחו אליהם שלא יקרבו לערים, אך יעברו דרך המסילה אשר מגיעה לארץ כנען- זוהי דרך סלולה וכבושה לכולם. והבטיחו שאם בכל זאת ישתו  מימי הנהרות- הם ובהמתם-הרי ישלמו על כך כסף.

במילים:" רַק אֵין-דָּבָר"- בכך רצו לשכנע את מלך אדום שלא יהיה לו שום הפסד.

תשובת מלך אדום

תשובת מלך אדום הייתה נחרצת: " וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ".

רבינו בחיי מסביר את תשובת מלך אדום באופן נפלא: אתם מתגאים בקול שירשתם מאביכם ואומרים שכאשר אתם צועקים- מתפללים לה' מיד נענים! אבל אני לעומת זאת אצא עם מה שאבי הוריש לי:  "ועל חרבך תחיה" [בראשית כ"ז]

דעת מקרא מסביר: כי יתכן שסירובו של מלך אדום נובע מהחשש, שמא כוונת עם ישראל לכבוש את ארצו ולכן חשוב להם להכיר את כל הדרכים בארצו לפני כן -כהכנה למלחמה.

הרמב"ן מסב את  תשומת  לבנו לכך- ששמו של מלך אדום אינו מוזכר בפרשה, כי אין צורך, כנראה שלא היה ידוע בעוצמתו , לעומת זאת הכתוב הזכיר את סיחון ועוג- מלכי האמורי בשמותם, היות והיו ידועים בגבורתם והיו ידועים בגויים. וזאת  כדי להודות לה' על הניסים שעשה עמנו, כפי שכתוב: "למכה מלכים גדולים - כי לעולם חסדו,

לסיחון מלך האמורי - כי לעולם חסדו,

ולעוג מלך הבשן - כי לעולם חסדו"

[תהלים קל"ו]

התורה נוהגת להזכיר את גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כפי שנאמר ביהושע: את חמשת מלכי האמורי: "אדוני צדק- מלך ירושלים והוהם- מלך חברון ופראם- מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר – מלך עגלון" [יהושע י', ג].

הפתרון

נאמר:" וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"

הרמב"ן מדגיש :כי התורה לא האריכה באופן התקדמותם של עם ישראל אל עבר ארצם, אלא קיצרה בתיאור, כי הציווי היה  מאת: אלוקים על ידי משה אל העם:

"אַל-תִּתְגָּרוּ בָם--כִּי לֹא-אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם, עַד מִדְרַךְ כַּף-רָגֶל:  כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו, נָתַתִּי אֶת-הַר שֵׂעִיר " [דברים   ב', ה']

לסיכום, ניתן  להסיק מהתנהגותו של מלך אדום ומתגובתם של ישראל: כי אמירתו של  יצחק היא נצחית לאורך כל ההיסטוריה:

".. הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖ייִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו"׃  [בראשית כ"ז, כ"ב]

והמשמעות: כוחם של ישראל טמון בכוח התפילה ולימוד התורה וככל שהדבר מתעצם- כן ידי עשיו נחלשות –ידיו האוחזות בחרב וכאשר חלילה קול יעקב נחלש - התוצאה : חרבו של עשיו על העליונה.

יהי רצון שעם ישראל ירבה בתפילה ובתורה וקולו - יגבר תמיד על  ידיו של עשיו.

סרבנות מלך אדום/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

סרבנות מלך אדום.


 שיר מאת: אהובה קליין ©


וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ       
אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם  בקשה לבקש
במילים טובות לדבר לליבו
לחצות אדמתו לעבור גבולו.



השליחים - המה שרעפים
 או, שמא  רצים   מאירי פנים
את בקשתם  לפניו שוטחים
 בשלווה ורוגע לתשובתו מצפים.



מלך אדום הדור מלבושים
 עקשנותו מרקיעה  שחקים
לא יועילו המילים והשכנועים
אף אם   באומנות   קולם רומזים.




האכזר חיש  מגיב בסרבנות
חרב אבותיו שומר בנאמנות
מניף  אותו לפניהם באיומים
את כוונותיו   מיד מזהים!


 הערה: השיר בהשראת: פרשת : חוקת [חומש במדבר]

יום שני, 19 ביוני 2017

פרשת קורח- פדיון בכורות- מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין .


פרשת קורח - פדיון בכורות-מהו ?

מאת : אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח ואנשיו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/קורח ואנשיו ואהרון הכהן עם מחתות הקטורת בפתח אוהל מועד.

/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מטה אהרון פורח מוצג בפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה קורא לדתן ואבירם,הם מסרבים לבוא/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ טקס פדיון הבן/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ שמואל מציג את שאול המלך לפני עם ישראל בגילגל/ מתוך ההפטרה/ציירה: אהובה קליין(c
)



פדיון בכורות, מוזכר בפרשתנו וכך הכתוב מתאר את הנושא: "כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה.  כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר-יַקְרִיבוּ לַיהוָה, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה--יִהְיֶה-לָּךְ:  אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה, אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר-הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה, תִּפְדֶּה.  וּפְדוּיָו, מִבֶּן-חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה, בְּעֶרְכְּךָ, כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הוּא" [במדבר  י"ח, ט"ו- י"ז]

 השאלות  הן:

א] מהו פדיון בכור אדם?

ב] מה ההבדל בין בכור אדם לבכור בהמה?

ג] מהי מהות קדושתו של הבכור?

ד] מהו ערך פדיון הבכור?

פדיון בכור אדם.

על פי הנאמר  בפרשתנו ,התורה מצווה אותנו לפדות בכור אדם ובכור בהמה טמאה כגון חמור ואילו על בכור בהמה טהורה נאמר  בשמות י"ג  לקדש כל בכור בהמה ולא לפדותו [אלא אם כן נפל בו מום]

ספורנו מסביר:  "שיתחייבו כולם בפדיון כשאר  כל הקדש, למען יהיו מותרים בעבודת חול, שלולא הפדיון היו אסורים לעשות כלן מלאכת חול"

הרמב"ן מבהיר: כי הציווי של קדושה- הוא מהווה צו מיוחד לקדש כל בכור  הנמצאים היום בישראל וזאת מהסיבה :שה' פדה את הבכורות ממוות בזמן מכת הבכורות במצרים. לכן ה' מצווה שהבכורות - יהיו קדושים לו , על מנת לעבוד את ה' בכל מה שיצווה אותם.

צו הפדייה ניתן רק אחרי שה' ציווה להחליפם בלוויים. אז נצטווו בפדיון עודפים, מטעם זה נאמר בחומש שמות [י"ג, י"א]: והיה כי יביאך.." וכל בכור מאדם בבניך תפדה" כאשר  בני ישראל יכנסו לארץ- אז יחויבו  כל בכורי אדם ובהמה טמאה - בפדיון.

על פי דברים אלה, היו קדושים רק אלה שהיו בכורים באותה שעה, ונפדו רק העודפים שלא היו להם חילופין בלוויים.

הרשב"ם מסביר: מצוות "תפדה" היא  חלה לאחר שנתקדשו הלוויים תחת כל בכור, בשנה השנייה להקמת המשכן. לפי זה חל הציווי לקדש את הבכורים, קדושה זו אינה תלויה באדם המקדש - לפי שהבכור קדוש בזכות עצמו. כפי דברי המכילתא המסתמך על הכתוב: "באדם ובבהמה לי הוא" למרות זאת הצטוו עם ישראל- לקדשם- כפי שמסביר המכילתא: "הקדישו שתקבל שכר" מטעם זה נאמר: "והעברת כל פטר רחם"

ועל כך אומר רש"י: "והפרשת" מלשון -"והעברתם את נחלתו לבתו".

רבינו בחיי מסביר: שתעביר מהם תורת חולין, לפי שהם קדושים מאליהם מרחם אימם.

בעל אוזניים לתורה  מפרש: שכאן לראשונה התורה  נותנת לישראל לעשות מחול – קודש, בדומה למועדים, כך מסר הקב"ה למשה את היכולת לקדש את המשכן וכליו, את אהרון ובניו ואת פנחס - לאחר שפעל מתוך הקנאה לאלוקים. בדומה לזה מסר אלוקים למשה לקדש  בדבריו את הבכורים - עד דור אחרון וזאת למרות שמצווה על הבעלים לקדש את הבכורים - כפי שנאמר במסכת  [נדרים י"ג]: שלמעשה הם קדושים מרחם על ידי שנצטווה משה: "קדש לי כל  בכור"

למעשה מאז מכת בכורות במצרים –והתרחשות הנס בבכורות ישראל שניצלו ממכה זו - נצטוו על קדושתם. אבל לאחר בחירת הלוויים בא הציווי לפדות את הבכורים.

 ההבדל בין  בכור אדם לבהמה.

בעל "אוזניים לתורה" סובר: ישנו הבדל בין בכור אדם לבכור בהמה והדבר מודגש בתורה,  בבכור בהמה נאמר: "אני זובח" ולעומת זאת בבכור אדם  נאמר בלשון עתיד: "וכל בכור בני אפדה" והמשמעות היא: שזביחת בכור בהמה נוהגת אך ורק כשעם ישראל   בארץ ישראל  והמקדיש היה קיים.  אך לעומת זאת ,פדיון בכור אדם נוהג לעד.

בפרשתנו ישנו הבדל בין בכור האדם לבכור  הבהמה והכתוב  מדגיש את פדיון בכור האדם כאפשרות יחידה, כפי שכתוב: "אך פדה תפדה את בכור האדם" וכנגד זה בבכור בהמה טמאה כתוב: "ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה" הפדייה בבכור בהמה טמאה אינה האפשרות היחידה לפי שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו"

"משך- חכמה" נותן דיוק אחר:  בעניין בכור האדם כתוב: "פדה תפדה"- בכפילות ואילו בבהמה נאמר: "תפדה"- פעם אחת בלבד והוא  מפרש את השינוי לפי הדין.

חז"ל במס' בבא מציעא טוענים: "השב תשיב" אפילו מאה פעמים - וזה הדין בבכור אדם. שאם מעות הפדיון הלכו לאיבוד עוד לפני שהגיעו לידי הכהן, ישנה חובה לפדות שוב את בכור האדם עד שהמעות יגיעו אל הכהן ,אין הדבר כך בבכור בהמה מפני שפדה אותו פעם אחת בשה, וזה גם במקרה שמת השה- טרם הגיע לידי הכהן- הוא נחשב פדוי.

קדושת הבכור.

אברבנאל טוען: כי קדושת בכור האדם נובעת מתוך הזיכרון שחייבה תורה לזכור נסי יציאת מצרים,

שהרי בכורי ישראל היו ראויים להיענש  כמו בכורי מצרים - עבדו לטלה, אך מתוך רחמים הקב"ה הציל את בכורי ישראל והיכה רק את בכורי מצרים.

לכן בפרשת בא - ישנה שרשרת של מצוות הקשורות בזיכרון זה:

מצה- על שם הבצק שלא הספיק להחמיץ.

קרבן פסח- כסמל לניסים שעשה הקב"ה באלילים של המצרים וביטל מזל טלה.

קידוש הבכור - על שם הנס שנעשה לבכורי ישראל.

גם ספורנו מביא אותו רעיון: גם בכורי ישראל היו ראויים להיענש , כמו שנאמר: "פן תספה בעוון העיר" והקב"ה הצילם במה שהקדישם לו ולעבודתו כנזירים ואסורים בעבודת הדיוט- משום כך יש את עניין הפדיון- כדי להתירם בעבודת חול.

לעומת זאת ספר החינוך סובר: כי עניין הבכורות- הוא הקדשת ראשיתו של אדם לה' וחביבה על האדם ראשית פריו וכאשר האדם מביא מראשית פריו לה'- הוא מכיר בכך שהכול מאת: בורא עולם. ועל כן הוא חייב להודות לו.

"בעל ליקוטי קודש בשם הקדמונים"- מסביר בנוסף לרעיון - לזכר  ליציאת מצרים -באמצעות  פדיון בכורות- באה התורה להוכיח לנו: כי יש ראשית לעולם בניגוד לכופרים- הטוענים: כי העולם הוא קדמון. לכן קובעת התורה: שכול ראשית - הוא בגדר - קודש.

כגון: ראשית דגנך, ראשית הגז, ראשית פרי האדמה, והבכור הוא ראשית פרי הבטן. ישראל גם נקראים בשם: "ראשית" משום שהם ראשיתה של אמונה טהורה מכאן ניתן להבין את הדגשת הכתוב: "הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהי, אני ה' " [במדבר ג', ג]  והמסקנה: ישנה התחלה להווייה- והקב"ה הוא ברא את העולם כולו.

ערך  פדיון בכורות.

ערך הפדיון של הבכור הוא: בסך חמישה סלעים. את ההסבר לכך נותנים חז"ל בירושלמי [שקלים פ"ב, ה"ג] בראשית רבה פרק פ"ד ובספר במדבר רבה, פ"ד, ס"ה,- כך הייתה מכירתו של יוסף בעשרים כסף. ויוסף היה הבכור של רחל.

הרב פירר בספרו: "הגיונה של תורה" מסביר: "אילולא דמסתפינא" הייתי אומר טעם אחר לשיעור זה של חמישה סלעים בפדיון הבן  והוא:  כי זה ערכו של בן חודש, שנאמר: "ואם מבן חודש ועד בן חמש שנים והיה ערכך הזכר חמישה שקלים כסף" [ויקרא כ"ז, ו], דוק: "ופדויו מבן חודש תפדה בערכך חמישה שקלים".- זהו השיעור של בן חודש בערכין"

רש"י מסביר: כי הבכור חייב  בפדיון רק מגיל חודש- כי עד אז הוא נחשב לנפל.

המכילתא טוען :כי אדם חייב בכמה דברים יסודיים- רוחניים וגשמיים- כלפי בנו: "מן התורה חייב אדם למול את בנו, לפדותו, ללמדו תורה, ללמדו אומנות ולהשיאו אישה, ר' עקיבא אומר: אף ללמדו שייט, רבי אומר :אף ישוב מדינה".

 לסיכום.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק : כי מצוות  פדיון הבן – חלה על כל בכור יהודי מגיל חודש - לזכר הניסים שקרו להם בזמן מכת בכורות במצרים ,  שהם לא נענשו, למרות חטאם - וזאת מפני רחמיו של  ה' עליהם,  בנוסף : מצווה זו מסמלת את גדולת ה' כבורא עולם ויש  בה מטרה חינוכית  להחדרת האמונה :  

                 כי יש ראשית לעולם והכל מאתו יתברך.

פדיון הבן/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


פדיון  הבן

שיר מאת: אהובה קליין ©



במלאות חודש ימים

לבכור  מאיר הפנים

תינוק יפה עיניים

כמנצח- מניף ידיים.



שוכב בסלסלת כסף

סביבו המולת נשף

עיני  אמו זולגות דמעה

שפתיה לוחשות  תפילה.



נפדה בחמישה  סלעים

כמצוות  מילות הכתובים

ארשת קדושה בסובבים

מתוך הסידור מתפללים.



השמחה מרקיעה שחקים

להמשך שושלת  יהודים

מקודש הוא לאלוקים

כראשית פירות ביכורים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת  קורח [חומש במדבר]

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ ציירה: אהובה קליין (c)

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.   וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".

[במדבר י"ג,א'- ד]-העלאת תמונות

הטכניקה: שמן על בד.


Biblical paintings by Ahuva Klein- The Spies go to the Holy  land/

יום שני, 12 ביוני 2017

פרשת שלח- מטרה אלוקית מול מטרה אנושית- הכיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת שלח -  מטרה אלוקית מול  מטרה אנושית, הכיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]



ציורי תנ"ך/ מצוות  ציצית/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


הפרשה  פותחת בציווי ה' אל משה שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים  וכך הכתוב מתאר זאת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ -- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.  וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.  וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם......"    [במדבר י"ג, א -ד]

השאלות הן:

א] לשם מה היה הציווי לתור את הארץ?

ב] מדוע כפל הכתוב במילים: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם" - "אלה שמות האֲנָשִׁים" ?

תשובות.

שליחת הנשיאים לתור את הארץ?

בעל "הכתב והקבלה" [רבי יעקב צבי מקלנברג] טוען: כי בלשון הקודש ניתן להבחין בין - "תיור" לבין "ריגול" המעוניין לתור את הארץ כוונתו חיובית- הוא שואף לראות את הטוב בה, כפי שכתוב: "לתור להם מנוחה" [י', י"ג] ואילו מי שמחפש את הרע- בתוך הארץ- נקרא: "מרגל" כפי שיוסף כינה את אחיו כאשר  ירדו למצרים בזמן הרעב בארץ באומרו:" "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".[בראשית מ"ב, ט]

לכן הקב"ה אומר למשה:  "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן"-

המטרה האלוקית הייתה: לשלוח את הנשיאים על מנת שיראו את טוב הארץ המובטחת לעם ישראל. ובשובם יספרו על כך לעם ישראל ,במטרה לעודד אותם לעלות ארצה ולכבוש אותה מאותם העמים היושבים בה. אך המרגלים לא מילאו שליחות מקודשת זו, אלא  הם חיפשו את החסרונות והפגמים בארץ המובטחת, כפי שכתוב:  "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל; וַיְרַגְּלוּ, אֹתָהּ". [דברים א', כ"ד] התוצאה  משליחות זו הייתה: קשה וכואבת, הם המיטו אסון כבד על עצמם ועל שולחיהם ומנעו את כניסת עם ישראל לארץ במשך ארבעים שנה.

רש"י מסביר את המילים: "... עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר".

כוונת משה הייתה: שהמרגלים יראו תחילה את הנגב שהיא הפסולת של ארץ ישראל ,כי דרך התגרים [הסוחרים] להראות להם תחילה את הפסולת ואחר כך את השבח- את החלק היפה.

גם הסבר זה מוכיח: כי המטרה האלוקית הייתה: להראות את טוב הארץ.

חכמי המדרש אומרים: שהמרגלים ששלח יהושע מן השיטים [יהושע ב', א] היו פנחס וכלב ,הם היו מסורים לתפקידם והתוצאה הייתה מוצלחת, לעומתם המרגלים שנשלחו על ידי משה היו רשעים לפי שנאמר: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים" [במדבר רבה ט"ז, א'] ועל כך אומר: האדמו"ר  רבי חנוך מאלכסנדר: לשליחי יהושע לא היו שום  נגיעות  ופניות עצמיות, אלא היו מוכנים לבצע את  תפקידם במסירות  נפש. לכן,  זכו לעזרה משמים. והתוצאה הייתה מוצלחת.

מנגד: המרגלים של  משה [מלבד יהושע בן-נון וכלב בן יפונה]היו בעלי נגיעה אישית - ולכן נכשלו בשליחותם.

רבינו בחיי מבהיר: שהרצון לבדוק את הארץ בא מצד בני ישראל- לפי שהם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ" [דברים א]

המטרה הייתה להכיר את הדרכים והכניסה לערים, כפי שכתוב: "הראנו נא את מבוא העיר, ויקבלו הוראות באיזו עיר ילחמו תחילה ומאיזה כיוון יהיה עדיף לכבוש את הארץ .

רש"י מסביר: כי ה' התכוון במילים:" שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים"-לומר למשה: לך- לדעתך, אני מצווה שליחות זאת על מנת להשלים את רצון העם שהתהוו לכך. בדומה לכך  הקב"ה אינו חפץ שהעם ימליך על עצמו  מלך בשר ודם, אבל היות ובכל זאת העם דרש  את המלוכה, לכן בא הציווי: "שום תשים עליך מלך" [דברים י"ז] וההוכחה להסבר זה טמונים בדברי הנביא:

"אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי" [הושע י"ג]

 ויש דעה האומרת: "שלח לך"- לתועלתך  כמו שנאמר :  ו"ְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל "[בראשית ו, כ"א ] – דברי ה' לנח.

ומה התועלת הייתה בשליחת המרגלים?

שנתארכו ימיו של משה במדבר שאילו לא חטאו המרגלים- היו עם ישראל נכנסים מיד לארץ והרי על משה נגזר לא להיכנס לארץ בשל חטא מי המריבה במדבר.

מטרת ה' הייתה: לשלוח מכל שבט נציג  אחד, סך הכול שנים עשר מרגלים, היות ורצה שהשליחות  תהיה בהסכמת כל עם ישראל- והתכלית: שאם יצליחו במשימתם- זו תהיה הצלחת כל העם  ,אך אם יכשלו-יהיו כולם שותפים בעונש כפי שאכן קרה בסוף התהליך.

 ה"כלי יקר" מביא כמה הסברים לטעם שנשלחו המרגלים אל ארץ הקודש: על פי אחד ההסברים: הקב"ה  התכוון שמשה בעצמו יחזה ברוח הקודש את האנשים הכשרים לשליחות זו ,כי רוב בני האדם טועים בהבחנה הנכונה, היות ושופטים את האדם על פי  החיצוניות. לכן ה' הדגיש למשה:" "שְׁלַח-לְךָ"

והתכוון שמשה יבחר אנשים –שדווקא בעיניו הם חשובים ולא בעיני אחרים, אלא אנשים שפיהם וליבם שווים. 





"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- הכפילות.

רבינו בחיי מסביר : כי הכפילות של הכתוב במילים:" וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם"- באה להורות לנו: כי בעוד שכל השמות של הנשיאים כשם שהיו- כך הם נשארו ולא חל בהם שינוי.

אך לא כן לגבי : הושע.   נאמר עליו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ".

על כך דרשו רז"ל: כי תוספת האות: יו"ד - מבטאת את תפילתו של משה עליו: "יה יושיעך מעצת המרגלים" לפי שצפה משה  ברוח הקודש שעתידים המרגלים  להוציא דיבה  הארץ ולכן התפלל  עליו.

ועוד דרשו סיבה נוספת: יהושע וכלב בן יפונה שעמדו באמונתם- כלומר, עמדו בניסיון- קיבלו שכר, לכלב בן יפונה- ניתנה חברון שנאמר: "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת-חֶבְרוֹן"[שופטים א, כ]

ואילו יהושע נטל שכר של עשרת המרגלים וההוכחה לכך, שנאמר: "וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת -הָאָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ".[במדבר י"ד, ל"ז-ל"ח]

כלומר בעוד שהמרגלים אשר הוציאו דיבת הארץ- מתו , מנגד שני האישים: יהושע  וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה- נשתיירו מקום-כלומר קיבלו נחלה ולכן נוסף להושע האות "יוד".

מוסיף ואומר רבינו בחיי: לפני שילוח המרגלים הושע היה שמו ,אבל בכל זאת אנו רואים גם כמה  פעמים כשהוא מופיע בשמו: "יהושע" טרם השליחות, לדוגמא נאמר:

"וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י]

ועוד דוגמא: "וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ;"[שמות כ"ד, י"ג]

ראיה נוספת: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם.[במדבר י"א, כ"ח] מכאן המסקנה:

כי לכבוד משה שהוא עתיד לקרוא להושע- יהושע ,לא רצתה התורה להזכירו בשם אחר. אך מלכתחילה שמו היה הושע.

ה"כלי יקר" שואל מדוע משה לא התפלל גם על כָלֵב?

יש אומרים: לפי שיהושע היה  תלמידו של משה , לכן הקפיד עליו שלא יכשל ואז יאשימו את רבו- את משה.

 ויש הסוברים: לפי שיהושע היה משבט יוסף שהביא את דיבת אחיו לאביו, לכן משה היה חושש שמא ילך יהושע בדרך זקנו, ומטעם זה לא הזכיר בו: "למטה יוסף".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי מלכתחילה לא הייתה כוונה לשלוח מרגלים, אך הדבר היה רצונו של העם, ומשכך היה, הציע ה' למשה לשלוח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את הארץ, בעוד שכוונת אלוקים הייתה שיראו את כל השבח והטוב בארץ ישראל, מנגד המרגלים  חיפשו דווקא את נקודות התורפה בארץ ואת החסרונות, לכן נענשו קשות.

ומכאן ,לעניות דעתי, עלינו תמיד לאמץ את הראיה החיובית ולראות תמיד את הטוב- בכל דבר ולא להתרכז בפגמים והחסרונות, במילים אחרות עלינו להיות בעלי עין טובה כתלמידיו של אברהם אבינו  כפי שנאמר במסכת אבות:  "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.  והיפוכם מתלמידיו של בלעם הרשע,

עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו".[מסכת אבות ה,י"ט]

מרגלי ארץ ישראל/ שיר מאת: אהובה קליין (c)


מרגלי ארץ ישראל / שיר מאת: אהובה קליין©



משה ניצב על אחד הסלעים

רוח מדברית ומעליו עננים

מאזין לשכינה  לקול  ציוויים

לארץ ישראל  לשלוח  מרגלים.



הישר ממדבר פארן נשלחים

במאמץ אל ההר מעפילים         

איש, איש ומחשבותיו הנלווים

נגיעות אישיות  כבוד ותעתועים.



ביניהם ,שני אנשים נעלים

מתוך יושר ואמת פועלים

יהושע וכָלֵב כסלע איתנים

בבינה ועין טובה ניחנים.



דרך ארוכה בחולות ואבנים

מטרה נכספת לגלות פלאים

בתום הסיור רובם מאכזבים

במילות דיבה משה מכעיסים.



 הערה: השיר בהשראת פרשת :שלח [חומש במדבר]

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


Biblical paintings

  The  second Passover in the desert

By Ahuva Klein


  
" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.  בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ".
אהובה קליין (c)

יום שני, 5 ביוני 2017

פרשת בהעלותך- פסח שני מהו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת בהעלותך - פסח שני מהו ?



מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ מנורת הזהב במשכן/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעה בחצוצרות//ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ואחרי כן יבואו הלוויים לעבוד את אוהל מועד"/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב -לבקשת משה- להיכנס לארץ/ציירה: אהובה קליין

c


 ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


אחד הנושאים בפרשת בהעלותך הוא: פסח שני  כפי שהכתוב מתאר: " וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.   וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.   וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה – יְצַווֶּה יְהוָה לָכֶם.  וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה.   בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ:  עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים, יֹאכְלֻהוּ.   לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.   וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ:  כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא.  וְכִי-יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה:  חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ".  [במדבר  ט,ו—ט"ו]

 השאלות הן:

 א] מה המשמעות של פסח שני?

 ב] מדוע במצוות  הפסח, ישנה אפשרות להשלימה במועד אחר?

 תשובות

 פסח שני.

פסח שני נועד לאנשים שמסיבה מסוימת לא היה ביכולתם להקריב את קורבן הפסח במועד הראשון-היינו-  בארבעה עשר לחודש הראשון ולכן לאנשים אלה התורה קבעה מועד שני בארבעה עשר לחודש השני. ויום זה נקרא בפי חז"ל: פסח שני.

על פי דעת מקרא: אותם אנשים שנטמאו, יתכן בגלל  טומאת מת כמו שנאמר: "כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל": [במדבר  י"ט, י"ג]

או כמו שנאמר במקור נוסף : "וְנֶפֶשׁ כִּי-תִגַּע בְּכָל-טָמֵא, בְּטֻומְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל-שֶׁקֶץ טָמֵא, וְאָכַל מִבְּשַׂר-זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר לַיהוָה--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ".[ ויקרא  ז', כ"א] ביום ההוא לא היה באפשרותם לקיים את הפסח- מפני שחסר היה להם זמן שקיעת השמש –כי רק אז ניתן להיטהר.

חז"ל  ראו באותם אנשים כחשובים  המשתוקקים מאד לעשות  את הפסח ,אך הם חששו מעונש  בכלל אי קיום מצוות הפסח , יתכן שכבר היה ידוע להם באותו זמן שמי שאינו מקיים את מצוות הפסח – צפוי לו עונש כרת.

הייתה להם בעיה, להבחין בין מזיד לשוגג ואנוס בעניין זה .  ואז באה התורה והבהירה להם את כל הדינים בעניין הזה.

יתכן גם לומר שאותם אנשים לא רצו להרגיש עצמם פחותים – לעומת שאר עם ישראל.

הם לא דרשו שישתנו למענם דיני הטומאה והטהרה. ,אלא מטרתם הייתה: להשתתף במצוות קורבן פסח ולאכול מבשרו בערב כאשר יהיו טהורים באופן מוחלט.

לכן בקשתם הייתה: "לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"?

רש"י מסביר את תשובת משה לאותם האנשים  באומרו להם: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּוה יְהוָה לָכֶם".

משה אומר להם: שיחכו לתשובה מפיו-כתלמיד המובטח לו  מפי רבו ועל כך מאושר אותו ילוד אישה שבכל פעם שהוא  מעוניין להתייעץ עם בורא עולם -זוכה לדבר עם השכינה. וכל עניין זה היה ראוי שיאמר על ידי משה בעצמו כשאר התורה כולה, אך אותם אנשים שהשתוקקו כל כך לקיים את  הפסח- זכו שדברים אלה יאמרו על ידיהם- לפי שמגלגלים זכות על ידי זכאי.

דעת מקרא מדגיש: למרות שמדובר באנשים יחידים המקיימים פסח שני ולא הציבור, השאלה היא: מה כוונת הכתוב בלשון רבים: "ַעֲשׂוּ אֹתוֹ"?

והוא מביא את דעת חז"ל- הרואים בכך הידור מצווה שגם פסח שני  יעשה ברוב עם.

כמו שכתוב: "אין שוחטין את הפסח על היחיד" ובהמשך נאמר שמהדרים בכך עד כמה שאפשר. [ מסכת פסחים ח, ז]

ההבדל בין פסח ראשון לפסח שני:

"הראשון אסור בבל יראה ובל ימצא, והשני חמץ ומצה עמו בבית"  [משנה , מסכת [פסחים ט, ג]

הקרבת קורבן פסח  -  ניתן להשלים  במועד מאוחר יותר.

בעל "תפארת שלמה" מסביר: כי בכל התורה כולה לא ניתן למצוא מצווה שניתן להשלימה במועד מאוחר יותר, אלא רק בעניין הקרבת קורבן פסח . מי שנטמא קרוב לחג הפסח, או  נמצא  - בדרך רחוקה מירושלים – התורה נתנה לו  מועד ב'  להקרבת הפסח והוא: י"ד באייר.

לכן נשאלת השאלה: מה המיוחד במצוות פסח לעומת שאר המצוות שלא   אפשרה להם התורה  באופן דומה לאחר את המצווה?

תשובתו : כאשר הגיע  מועד הקרבת קורבן הפסח בשנה השנייה ליציאתם ממצרים, התגלו אנשים בעלי מסירות נפש שרצו מאד לקיים את המצווה, אולם לא יכלו , על כן הם זכו לעזרה משמים ,הקב"ה נעתר לבקשתם וקבע להם ולכל הדורות את המועד השני להקרבת הפסח וגם לעתיד לבוא בזמן הגאולה כאשר בני ישראל יתאמצו בכל ליבם ונפשם לקרב את "קץ הימין" תופיע לפתע  ישועת ה' כהרף עין- טרם זמנה.

לסיכום, פסח שני ניתן לאנשים שלא יכלו לקיים פסח ראשון, או בשל טומאתם, או משום שהיו רחוקים מירושלים ולא היה באפשרותם להקריב במועד הראשון: י"ד ניסן, אותם אנשים שהוכיחו מסירות נפש בהשתוקקות זו - אלוקים הורה למשה לאפשר להם לקיים פסח שני במועד ב' : י"ד אייר.

והמסקנה היא : שכל דבר שעם ישראל עושה במסירות הקב"ה מסייע בידו .