פרשת ויגש – כיצד נוצר
"הגטו" הראשון בתולדות העם היהודי?
מאת: אהובה קליין .
הציורים שלי על הפרשה:
הציורים שלי על הפרשה:
ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב זוכה לפגוש את יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
הפרשה מתארת את יהודה ניגש אל יוסף - ומספר על אביו הזקן ואחיו
הקטן ועל אחיו ש"מת "[הכוונה ליוסף] ומציע לשבת במצרים במקום בנימין - "כי איך אעלה
אל- אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" [בראשית מ"ה, ל"ד]
בעקבות זאת יוסף פורץ בבכי והתורה מתארת
באופן דרמטי כיצד יוסף מתוודע אל
אחיו מתוך התרגשות ובכי ונופל על צווארי בנימין :
"וַיִּפֹּל
עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.
וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם ; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו
אִתּוֹ. וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף;
וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה
אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם,
וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם,
וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב
הָאָרֶץ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם,
וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם. וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס
עַל-כְּלֵיכֶם: כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם
הוּא. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת
עַל-פִּי פַרְעֹה; וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה, לַדָּרֶךְ. לְכֻלָּם נָתַן
לָאִישׁ, חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ
חֲלִפֹת שְׂמָלֹת. וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים,
נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם
וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ. [בראשית
מ"ה, י"ג-כ"ג]
השאלות:
א] נאמר:"וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי
בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ"-
בכי זה , מדוע ?
ב] כיצד התייחס פרעה אל יוסף ואחיו?
ג] כיצד נוצר הגטו הראשון במצרים?
תשובות.
יוסף נופל על צווארי בנימין.
על פי רש"י: בכייתו של יוסף הייתה –על בית ראשון ובית שני שעתידים להיות בחלקו של
בנימין בארץ ישראל וסופם להיחרב.
ומנגד בכייתו של
בנימין- הייתה כנגד משכן שילה שיבנה בחלקו
של יוסף ועתיד להיחרב.
רבינו בחיי מפרש :
א] הבכי של שני האחים
– איש על רעהו- נבע מתוך מנהג אחים - בני
אם אחת והיא ביטאה את האהבה העזה ביניהם כפי שכתוב: "מי יתנך כאח לי יונק שדי
אימי" -[שיר השירים ה] .
הצדיק רבי יחזקאל
מקוזמיר, שואל: הרי תמוה שיוסף
בוכה על צווארי בנימין אחיו - על שני בתי המקדש, שהיו בתחומו של בנימין, שנחרבו ואילו בנימין בוכה על חורבן שילה שנבנה בחלקו של יוסף ונחרב
גם הוא ? מן הדין היה שכל אחד מהם יבכה על
חורבנו שלו ?
אלא, משיב על כך הצדיק רבי יחזקאל - מכאן ניתן
ללמוד: שאדם מישראל צריך להצטער ולבכות על צער שעובר על חברו יותר מאשר מתמלא צער
על ייסוריו שלו. וגם אם אדם מקבל באהבה את ייסוריו מתוך מדרגתו הרוחנית הגבוהה, אל ינהג כך לגבי
כאבם של אחרים.
ייחסו של פרעה אל יוסף.
מתוך קריאת פרשת "מקץ"
ופרשת וייגש" שלאחריה - ניתן להבחין בוודאות כיצד פרעה מתייחס באופן של כבוד
אל יוסף.
כאשר פרעה היה נסער
בעקבות חלומותיו שאינם מגיעים לידי פתרון בעזרת חרטומי מצרים, אומר לו שר
המשקים:"... וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר
הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר- לָנוּ אֶת- חֲלֹמֹתֵינוּ:
אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר".[בראשית מ"א, י"ב] בעוד ששר המשקים הוא כפוי טובה וגם לא סיפר את
פתרון החלום בזמנו, אלא באיחור של שנתיים, לא די בכך, הוא מגדיל לעשות בעזות מצחו,
ומכנה את יוסף: "
נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד .."
לעומתו, פרעה אשר
מאזין לפתרון חלומותיו מפי יוסף - המדגיש לו:" חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת
אֲשֶׁר הָאֱלֹקים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה"
תגובת פרעה :" הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ
אֱלֹקים בּוֹ". על פי
דברי פרעה אלה , ניתן לראות : כי פרעה
מעריך את יוסף וחכמתו ומתפעל על כך לפני עבדיו.[שם מ"א, ל"ח]
וכאן בפרשתנו- פרעה
אשר שמע את בכיו של יוסף הציע לו: "אֱמֹר
אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה
כְּנָעַן. וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי;
וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם"- פרעה מתייחס ביראת כבוד ממש - לא רק ליוסף, אלא גם לכל
משפחתו.
רש"י מבהיר: כי הוא
מציע לטעון את הבהמות[החמורים] במשא של תבואה.
ומציע לכל פמליית יוסף - את כל
"טוב מצרים" : על סמך אישור פרעה - יוסף מעניק לאחים עגלות, צידה לדרך ,"חליפות
שמלות" ,לבנימין 300 כסף וחמש חליפות
וליעקב שלח עשרה חמורים נושאים עימם את כל טוב מצרים,
על פי הגמרא: יוסף
שלח יין ישן שטעמו של היין מוסיף ומשתבח ככל שהוא מתיישן יותר. ויין מסוג זה חביב
על הזקנים [מגילה ט"ז]
רבינו בחיי מפרש :לגבי הבר שנשלח ליעקב: זוהי תבואה הכוללת את חמשת מיני דגן . הלחם -
אלו מיני קטניות כדוגמת- פול ועדשים שמהם אופים לחם. המזון – כלל מיני פירות
הנאכלים לבני אדם, כגון: תאנים צימוקים, תמרים,
וכיוצא בזה...
על פי דעתו של הרב
שמשון רפאל הירש: במילים: "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ.." פרעה מגלה רגישות
יתרה כלפי יוסף, על אף שבכוחו של יוסף היה
לתת פקודה זו לאחיו, הרי פרעה ידע בוודאות כי יוסף שהגיע למשרה כה גבוהה ומכובדת ינקוט
בזהירות מרבית לגבי כל פעולה שאולי תתפרש כשימוש לרעה בכוחו, לכן פרעה משתמש
בציווי!
יצירת "הגטו" הראשון במצרים.
על פי דעתם של
ההיסטוריונים, היהודים הם שיצרו לעצמם את הגטאות וכך התבדלו מכל גויי הארצות. –
במטרה לשמר את אורח חייהם היהודיים וכל זה גם בכדי להימנע מקשרים מיותרים עם
שכניהם.
ואכן הגטו הראשון שנוצר מתוך רצון היה במצרים - התיישבות
יהודית ראשונה בארץ גושן.
ה"כלי יקר"
אומר : כאשר אמרו אחי
יוסף את המילים: "רועי צאן עבדיך"- הדברים נאמרו מתוך סברה - שעתה פרעה ירחיק את כל משפחת יעקב
מהמצרים. שהרי - "תועבת מצרים כל
רועי צאן"
העמק דבר סובר: למרות שבכך שאחי יוסף היו נבדלים משאר האוכלוסייה המצרית יש בכך,
ביזוי ואף "תועבה" אף על פי כן , חתר יוסף להפרדה זו של משפחתו מהעם
המצרי.
רבינו רפאל שמשון
הירש מסביר: "כל עוד לא
העיר השחר המוסרי על האומות, הרי המחיצות
שהאומות הקימו, שמרו על ישראל מפני התדבקות בשחיתות האנשים, שבקרבם חיו מאות בשנים, משום כך הוא מבליט כאן מיד את הצד,
שיעודד את סלידת המצרים, מתוך כוונה ברורה, שעל ידי כך יוקצה להם מקום מיוחד
למגוריהם"
"שער בית רבים" טוען: כי יוסף רצה להחדיר באחיו את מידת הרחמים, לכן דאג שיהיו
רועי צאן, לפי שרועה נוהג לרחם על צאנו וקל וחומר שירחם גם על הבריות -מטעם
זה פרעה לא לקח אותם שישמשו לחייליו כי
הנוהג ברחמים- אינו מסוגל לשרת בצבא פרעה-
האכזרי שהורגל לשפיכות דמים.
על פי רש"י: כאשר הציע פרעה ליוסף את: "טוב ארץ מצרים"-שהוא החלק
המשובח של מצרים והיא ארץ גושן, בדברים
אלה יצאה מפיו נבואה שלא ידע מה ניבא? שבסופו של דבר אחר שבני ישראל יצאו מגלות
מצרים- לחירות- הם יזכו בכל טוב מצרים,- הם עתידים לצאת ברכוש גדול ובכך לרוקן את
מצרים מנכסיה ממש כמו המצולה - שהיא מהווה את המים העמוקים- הקרבים לקרקעית הים
ואין בהם דגים כלל. [מסכת ברכות ט].
לסיכום, לאור האמור
לעיל, ניתן לראות לראשונה כיצד נוצר הגטו היהודי במצרים שהייתה מקום של מ"ט שערי טומאה - ובני
ישראל, כרועי צאן מובדלים מהמצרים ובכך הם מצליחים לשמר את יהדותם,
לעניות דעתי, כל
האנשים המופיעים בפרשה, החל מיהודה, יעקב ובניו, יוסף ולהבדיל מהם- פרעה - גורמים
ליצירת גטו זה וכל זה ללא המודעות שלהם - אלא על ידי הקב"ה המסובב את הדברים באופן
שהבטחתו לאברהם בברית בין הבתרים תתקיים :"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע
כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ
אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן
אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" [בראשית ט"ו,
י"ג].
על כן אין להתפלא על
ירידת בני יעקב לגושן במצרים , הכול מאת
ה'!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה