יום שלישי, 31 במאי 2016

פרשת במדבר-שבט לוי-שונה משאר השבטים-במה?/מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת במדבר- שבט לוי- שונה משאר השבטים , במה?

 מאמר מאת : אהובה קליין

אנו בפתח החומש  הרביעי- במדבר-  המתאר את קורות עם ישראל- נדידותיהם  במדבר מתחילת  השנה השנייה לצאתם ממצרים.
ציורים לפרשה:

ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את כלי המשכן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




הפרשה  נקראת גם "במדבר" וניתן ללמוד בה רבות על הלוויים, מה היה  תפקידם המיוחד  ומה היה מעמדם:

הכתוב  מתאר:  "ואתה הפקד את הלוויים על- משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה יישאו את- המשכן ואת כל- כליו: והם ישרתהו וסביב למשכן יחנו: ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוויים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוויים והזר הקרב יומת: וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על- דגלו  לצבאותם: והלוויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהיה קצף על- עדת בני ישראל ושמרו הלוויים את משמרת העדות" [במדבר א, ג-נ"ד]

השאלות הן:

א] מי הוא שבט לוי ובמה ייחודו?

ב] מה היה תפקידם המיוחד של הלווים והיכן חנו?

תשובות

שבט לוי וייחודו.

אבי שבט הלויים - היה הבן השלישי של יעקב ולאה  - כפי שהכתוב מתאר זאת: "ותהר  עוד ותלד בן ותאמר עתה  הפעם ילווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים על- כן קרא-שמו לוי" [בראשית  כ"ט, ל"ד]

מעניין לציין, כי לוי ושמעון נקמו את מעשה דינה באנשי שכם: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וייקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבם ויבואו אל העיר בטח ויהרגו כל זכר: ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב וייקחו את דינה מבית שכם ויצאו"[בראשית  ל"ד, כ"ה]

כאשר יעקב אסף את בניו אליו- טרם מותו אמר לשמעון ולוי: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" [שם  מ"ט, ו-ח]

"אל תבוא בקהלם"- מוסב למחלוקת קורח ועדתו והרי קורח היה משבט לוי- במעשה זה יעקב ביקש ששמו שלו לא יוזכר עמהם.

לעומת זאת ,בדברי הימים כאשר בני קורח - שהיו בין העומדים על הדוכן לשורר לבית המקדש- שם הכתוב כן מייחס את יעקב אליהם, כפי שנאמר: "בן קורח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" מהסיבה: שרק היכן שהייתה מחלוקת, יעקב הקפיד לא לייחס את שמו שם.

 במילים: "כי באפם הרגו איש"-הכוונה לחמור ואנשי שכם[על פי רש"י] נאמר: "איש" בלשון יחיד- לפי שהם החשיבו את  אנשי שכם כאיש אחד.

"וברצונם עקרו שור"- שרצו להכרית ולאבד את יוסף, "ארור אפם כי עז," אפילו שיעקב כעס הוא קילל רק  את אפם-כעסם.

"אחלקם ביעקב" כאן החליט יעקב: להפריד ביניהם  לפי שלשמעון ולוי הייתה מידה ועצה אחת – על  ידי ששבט לוי לא  יהיה במניין השבטים לקבלת נחלה בארץ ישראל., אלא מקומות פזורים ברחבי ארץ ישראל.

רש"י מביא עוד פירוש: אנשי שבט שמעון היו עניים וסופרים ומלמדי תינוקות והיה דרכם לחזר על הפתחים ממקום למקום. לכן היה צורך להפיצם כדי שלא יהיו מרוכזים במקום אחד.

ואילו שבט לוי היה חשוב - לפי שבו  תלמידי חכמים –לפיכך לא הפך אותם למחזרי פתחים- כאביונים, אלא מחזרים  על הגרנות לתרומות ומעשרות וכך נתן להם דרך כבוד לקבלת תרומות ומעשרות.

שבט לוי כולל שלוש משפחות:

א] משפחת גרשון,

ב] משפחת קהת- שממנה יצאו משה ואהרון שהוא וצאצאיו הם כוהנים,

ג] משפחת מררי.

 מעניין לציין, כי שבט לוי לא שלח נציג לתור את הארץ יחד עם המרגלים ולכן לא נכלל בגזירת ה' על מיתת  דור המדבר.

בניגוד לשאר השבטים שנמנו על ידי משה ואהרון מגיל עשרים שנה ומעלה כל יוצאי צבא, ה' ציווה את משה לפקוד  כל זכר משבט לוי החל מגיל חודש ומעלה-על כך ראיתי  מדרש יפה:

 שאל משה את ה': אתה מצווה עלי למנות את שבט לוי מבן  חודש, האם זה אפשרי שאסתובב בחצרות הבתים ואמנה את שבט לוי מבן חודש ומעלה כפי הציווי "כל זכר מבן -חודש ומעלה תפקדם"?

ענה לו ה': אתה עושה שלך, ואני עושה  שלי.

"אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: היה משה הולך ועומד על פתח אוהליהם, והשכינה מקדמת ואומרת לו: חמישה תינוקות יש בבית זה, שמונה תינוקות יש באוהל  הזה, עשרה תינוקות יש באוהל הזה, הוא שנאמר: "ויפקוד אותם משה על פי ה'- כשם שהשכינה אומרת לו"

 תפקידם של שבט לוי ואופן חנייתם.

עבודת המשכן - עברה מהבכורות תמורת הצלתם ממכת בכורות במצרים – אל שבט לוי. היות והבכורות היו שותפים  למעשה עגל הזהב.

מעתה  הלוויים היו צריכים לעזור לאהרון ולבניו- בשמירת משמרת הקודש. לאחר הקמת המשכן תפקיד הלוויים יוצא לפועל: כל בית אב קיבל את הפירוט המדויק של תפקידו וגם את פירוט הכלים לצורך כך. הייתה קבוצה שהיא אחראית על  טיפול כלי הקודש והחזרתם למקומם בסוף המסע. שכן נקבע מקומו של כל כלי קודש במשכן בזמן הקמת אוהל מועד בצל הענן. הייתה קבוצה שהייתה אחראית על השירה- שירת הלוויים. והיו לוויים שהיו אחראים על הכנת הקורבנות.ויש מהם שהיו אחראים על משא  המשכן וכליו,

בני קהת נשאו בכתפם את הכלים המקודשים ביותר, לאחר שאהרון ובניו כיסו אותם, בני גרשון ומררי נשאו משא כבד בעזרת עגלות ובקר.

היה גם תפקיד- לשלח את הטמאים מחוץ למחנה על מנת שלא  יטמאו למקום המקודש במשכן. הם  נשלחו  מחוץ למחנה רק בזמן חנייתם.

כאשר מנו את שבט לוי הם הוזכרו בשמותם ולא במספר השמות כמו במפקד ישראל וזאת מהטעם שלא יהיה בהם זר. לכן ההקפדה הייתה יותר על השמות מאשר על המספרים.

למעשה היו שלושה מחנות: מחנה כהונה במרכז וקרוב מאד למשכן- מחנה לוויה, ובצד החיצוני ביותר – מחנה ישראל.

כך שבעוד שכל שבטי ישראל היו חונים במרחק של אלפיים אמה מהמשכן ,שבט לוי היה חונה קרוב יותר למשכן, לפי  שהיה עליו לשמור על המשכן ויותר מאוחר על המקדש כדי שלא יקרב זר.

בנוסף לכך , הם היו ממונים גם על משמרת המקדש -על פי הסברו של "העמק דבר": היה עליהם להכין את הקורבנות, המנחות והנסכים - שהיא משמרת הכוהנים במעשה ומשמרת כל ישראל בהבאה, והלוויים היו צריכים להכין כל זה לפני אוהל מועד.

לסיכום, לאור האמור לעיל: שבט לוי היה מיוחד לעומת יתר השבטים  ומשה  מנה אותו  החל מגיל חודש ומעלה וזאת בניגוד ליתר השבטים שנמנו מגיל עשרים שנה ומעלה.

הרב יצחק ניסנבוים מתרץ זאת מהסיבה: שסתם יוצאי צבא ניתן לחנכם אפילו מגיל בוגר יותר, אבל את הלוויים-אשר אמורים להיות מנהיגי העם ומוריו -יש להתחיל לחנכם כבר  החל מחודש.

הלוויים לא זכו לנחלה בארץ ישראל- אלא למתנות לוויה, אך לעתיד לבוא- הם יזכו בנחלה בארץ ישראל וזאת על פי נבואת יחזקאל: "ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד.." [יחזקאל, מ"ח, ל"א-ל"ב]       

יום שני, 30 במאי 2016

הלוויים ויעודם/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


הלוויים וייעודם/ שיר מאת: אהובה קליין©

מגיל חודש נמנים

בידי גדול הנביאים

בקרבת המשכן חנייתם

בלוח ליבם שליחותם.

 

בחרדת קודש ממתינים

לציוויי האלוקים נאמנים

אז ישנסו מותניים

למלא  ייעודם משמים.

 

איש, איש ומשימתו

כצבי יחיש צעדו

כנשר יגביה מעופו

כארי יפעיל גבורתו.

הערה: השיר בהשראת פרשת במדבר [חומש במדבר]

יום שבת, 28 במאי 2016

ספירת העומר- לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)


ספירת העומר לשם מה?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

נמצאים אנו בעיצומם של ימי ספירת העומר, אותם התחלנו למנות מיום שני של חג הפסח.

לפנינו כמה שאלות:

א] מהי מצוות הבאת העומר ולשם מה נועדה?

ב] מה מקור מצווה זו ומה הטעם בספירת ימים אלה?

ג]  מדוע נוהגים מנהגי אבלות בימים אלה?

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 נאמר: "כי תבואו אל הארץ, אשר אני נותן לכם, וקצרתם את קצירה, והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן[הכוונה  לאלומה הראשונה מקציר השיעורים]והניף את העומר לפני ה' לרצונכם. ממחרת השבת יניפנו הכהן... ולחם וקלי וכרמל[הכוונה לזירעונים קלויים באש ושבולים עם גרעיניהן בעודן לחות] לא תאכלו עד עצם היום הזה- עד הביאכם את קורבן אלוהיכם, חוקת  עולם לדורותיכם, בכל מושבותיכם[חל איסור לאכול מהתבואה החדשה- טרם התאריך: ט"ז בניסן] וספרתם לכם ממחרת השבת [ממחרת יום הראשון של חג הפסח]מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות  תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה.. וקראתם בעצם היום הזה[הכוונה ביום חג השבועות שהוא יום החמישים לספירה]מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.."[ויקרא כ"ג י- כ"א]

מתוך התבוננות בפסוקים הנ"ל נמצאנו למדים- כי התורה מצווה את עם ישראל בשתי מצוות:

מצווה א] הבאת קורבן העומר לכהן.

מצווה זו הייתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים ,עם ישראל נצטווה להביא את האלומה הראשונה של השיבולים מקציר השעורים- אל הכהן למחרת יום הראשון של חג הפסח, ולפני כן אסור היה לאכול מהתבואה החדשה.

מצווה זו נועדה : לפי הסבר ספר החינוך – להבעת תודה לקב"ה על כך שמידי שנה בשנה נותן בחסדו תבואה – למחיה.

 הדבר נעשה דווקא ביום השני של חג הפסח כדי שלא נערבב שמחה בשמחה, כי היום הראשון נועד לזכר יציאת מצרים-הנס הגדול- יציאה מעבדות לחירות.

ויש דעה של רבי משה אלשייך[שחי בצרפת במאה ה-16] :מטרת המצווה-למנוע גאווה אצל האדם- בעת הוא  מצוי בשפע כלכלי ,שמא יבוא לידי מחשבה- כי הכול בזכות עצמו ,כמו שנאמר: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה"

לכן יש להחדיר לתודעה: כי לה'  הארץ ומלואה, לפיכך  בעת הבאת העומר אל הכהן, הוא מניף את העומר לפני ה' למעלה ולמטה, ולכל ארבעת רוחות השמים- כדי  לסמל שהכל מעת ה' השולט על כל העולם.

ה"משך חוכמה" מסביר: כי מצווה זו  מטרתה לחנך את העם למען לא ישימו את הדגש רק על  החיים הגשמיים והרדיפה אחר הממון והעושר, אלא גם על החיים הרוחניים-היינו האמונה בקב"ה וקיום המצוות.

מצווה ב] ספירת העומר.

 על מצווה זו אומר הרמב"ם: כי  מקורה מהתורה, ומצווים אנו לספור את הימים עם השבועות, החל מיום שני של חג הפסח עד חג השבועות.

לפי ספר החינוך: המצווה נועדה כדי להתכונן לחג מתן תורה ,להראות כמה אנו שמחים  לקראת היום  הקדוש הזה, על ידי ספירה וציפייה ,שהרי המטרה  החשובה של עם ישראל היא קיום התורה, מסיבה זו ה' גאל אותם ממצרים- למען יקיימו את התורה: מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.

מנהגי האבלות נוהגים בימים אלה:

 לפי  הסבר הגמרא :

"שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת[הכוונה לחג השבועות]..מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.[גמרא ,יבמות, ס"ב]

ומעניין  כי במשך ההיסטוריה  התרחשו עוד אירועים קשים לעם ישראל, דווקא בתקופה זו.

יהי רצון שעם ישראל ירבה באהבת חינם וקיום התורה ,לא ידע עוד צער ומכאוב ובע"ה  יזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן ואמן.

יום שלישי, 24 במאי 2016

פרשת בחוקותיי/ מאמר מאת: אהובה קליין.


פרשת בחוקותיי- מהו המתכון לחיים טובים ומאושרים?

מאת: אהובה קליין

הפרשה פותחת במילים: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" [ויקרא כ:,א]  בעקבות  קיום התנאים- תבואנה הברכות על עם ישראל ואחת מהן היא ריבוי העם:  "ופניתי אליכם והפרתי אתכם והרבתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" [שם  כ"ו, ט]
ציורים לפרשה:
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ש אם בחוקותיי תלכו"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן עלבד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"ונתנה הארץ יבולה"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ועץ השדה ייתן פריו"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "וישבתם לבטח בארצכם"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/

מעשר בקר וצאן-"כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' "/ציירה: אהובה קליין (c)

השאלות הן:

 א]  מה רמוז במילים: "אם בחוקותיי תלכו"?

 ב ] "ופניתי אליכם"- מה  משמעות פנייה זו?

 ג]  מהי ברכת הפריון וקיום הברית?

תשובות

"אם בחוקותיי תלכו "

אברהם מנחם רפא  בעל "מנחה בלולה"  שם דגש על המילה :"אם"- בה רמזים  מעניינים על גלויות ישראל ומנהיגיהם בעבר ולעתיד :

 גלות מצרים- "אם "- בתקופה זו היו מנהיגי ישראל: משה ואהרון.

גלות  מדי ופרס: "אם"- רמז למנהיגים שהצילו את ישראל  מגזירותיו של המן  מזרע עמלק – הלוא הם - אסתר המלכה ומרדכי היהודי.

בגאולה לעתיד לבוא: "אם"- רמז לאליהו הנביא שעתיד  לשוב וגם משיח בן דוד.

בעל "חידושי הרים"-  מתייחס למילה: "תלכו"- מכאן שאדם חייב להיות תמיד בתנועה של הליכה- על מנת  לעלות בסולם הרוחני והטעם  לכך: בתחום הרוחני האדם  חייב ללכת מחיל אל חיל על מנת להתקדם, היות  ובהיבט  הרוחני קיים כלל: או עליה או- ירידה ואילו דריכה במקום משמעותה: ירידה.

 על כך נאמר:" בדרך שאדם רוצה לילך בה- מוליכין אותו" [מסכת מכות י, ע"ב] מכאן שעל האדם מוטל להיות בתנועה מתמדת ואין לעצור במקום אחד.

 רש"י  מפרש את המילה "תלכו"-  על בסיס דברי תורת כוהנים: "אם בחוקותיי  תלכו.." יכול אילו המצוות? כשהוא אומר: 'ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם' הרי המצוות אמורות, הא מה אני מקיים "אם בחוקותיי תלכו'? להיות עמלים בתורה. וכן  הוא אמר[פס' י"ד] ' אם לא תשמעו לי'- יכול אילו המצוות? וכשהוא אומר[שם]'ולא תעשו את כל המצוות האלה' הרי מצוות אמורות,  אם כן למה נאמר: 'אם לא תשמעו לי'?. להיות עמלים בתורה" [א']  הכוונה שאין להסתפק בלימוד תאורטי את המצוות , אלא לעמול ולקיים את המצוות באופן מעשי  תוך כדי תנועה  מתמדת.

על כך אומר האדמו"ר רבי משה אליקים: אין  להסתפק בלימוד תורה בלבד , אלא   יש לבטא את הלימוד במעשים יום, יום.

חז"ל מביאים  דוגמאות מחיי היום, יום של האדם:

איכר המעבד את שדהו, חורש, זורע, קוצר לפי כללי ההלכה - מקיים באותה עת  את מצוות כלאיים, לקט, שכחה ופאה.

סוחר- העוסק במשא ומתן על סחורתו ומקפיד לעשות זאת בדרך האמת  והיושר מתרחק מאונאת דברים.

ועוד נאמר: "ובתורה אתה עמל"- [מסכת אבות ו, ד] אדם חייב לחיות  עמל  ברוח מצוות התורה.  חז"ל  אומרים: כי הפרשה פותחת באות א': "אם בחוקותיי תלכו ומסיימת באות-ת': "ואולך  אתכם קוממיות" [שם כ"ו, י"ג] מכאן אנו מסיקים- כי יש לקיים את המצוות הלכה למעשה מאל"ף עד ת"ו. ואז יתקיימו בנו הברכות המובטחות.

"ופניתי אליכם"

רש"י אומר: כוונת הכתוב- שאלוקים יפנה מכל עסקיו כדי לשלם את שכרו של עם ישראל בדומה  למלך ששכר פועלים ובין הפועלים היה פועל אחד שעשה עמו מלאכה ימים רבים וכשהגיע העת לקבל שכר ,הגיעו  הפועלים וביניהם אותו פועל שהיה מסור בעבודתו. אמר המלך לאותו פועל: בני , בעוד ששאר הפועלים הצעירים שהמעיטו את מלאכתם- להם אשלם שכר מועט,  הרי לך אני עתיד לחשב שכר רב.  הנמשל: היו עם ישראל מבקשים שכר בעולם הזה מה', וה' עונה להם: אלה שעשו עמי מלאכה מועטת  יקבלו שכר מועט, אבל אתם שעמלתם רבות – אני עתיד לחשב לכם שכר רב.[על פי תורת כוהנים]

חז"ל מסבירים את המילה: "ופניתי" - להניח עיסוקים אחרים לצורך זה כמו שנאמר: "אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה" [מסכת אבות ב, ד] ולכן היות ולעם ישראל מגיע שכר רב. כביכול, הקב"ה מניח את עיסוקו מאומות העולם- על מנת שיתפנה לשלם שכר לעם ישראל.

רבינו בחיי אומר: רצונו של אלוקים להיות דבק בעם ישראל וזה מטרת השכל היות  ותכלית ה' - חיי עולם הבא, כמו שנאמר: "כי רגע באפו חיים ברצונו.."[תהלים ל] המילים: "והתהלכתי בתוככם " זהו ייעוד הנפש לעתיד - בעולם הבא ולגבי מה שנאמר: "מתהלך בגן"[בראשית ג] על כך אומרים חז"ל: שעתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם. והמשיל את השגת התענוג הרוחני הזה  אשר לנפשות- למחול שהוא באופן של עיגול- לפי שהעיגול אין לו התחלה ולא סוף- ובמרכז העיגול ישנה נקודה וכך הקב"ה המשיל את ישראל למחול ואותו עצמו לנקודה שנמצאת במרכז העיגול- וזו המשמעות הרוחנית לכך שה' נמצא בתוך ישראל הצדיקים.

הבטחת הפריון וקיום הברית.

על פי רש"י : "והפרתי אתכם"- בפריה ורביה, "והרבתי אתכם"- בקומה זקופה.

רש"י מבסס את דבריו על תורת כוהנים והכוונה לשתי ברכות: מצד אחד עם ישראל יתרבה באופן פיסי, ומצד שני מובטח לו שיהיה  חזק מבחינה רוחנית. כמו שנאמר: "הלוך וגדל עד כי גדל מאד" [בראשית כ"ו, י"ג] וכן נאמר:" את גדלך" [דברים ג, כ"ד]

לפי הרמב"ן: "והפרתי"- שלא יהיה בעם ישראל- עקר ועקרה. ואילו:" הרבתי – מלשון ריבוי ופריון. יש המפרשים: "והפרתי"- פריון הילודה, "והרבתי"- צמצום התמותה.

אור החיים מפרש: "והפרתי"- בכמות, "והרבתי"- באיכות"  ובנוגע לקיום הברית אומר רש"י:  מדובר בברית חדשה לעתיד לבוא ,לא כמו הברית הראשונה שעם ישראל הפר אותה. אלא ברית  לעתיד לבוא -שלא  תופר, כפי שנאמר בירמיהו:" וכרתי את  בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית ראשונה"[ירמיהו ל"א, ל]

 בעל "הכתב והקבלה" מסביר : ה' אומר לעם ישראל: עד כה הטבתי אתכם מתוקף הברית אשר כרתי עם אבותיכם, אבל מעכשיו שתהיו עמלים בתורה ותקיימו את המצוות, לא יהיה צורך להזכיר את ברית הראשונים, אלא מעתה איטיב אתכם בזכותכם.

 לסיכום, לאור האמור לעיל- הפרשה  מגישה לנו: מתכון לחיים טובים ומאושרים מי ייתן ועם ישראל יקיים הוראות אלה במלואן וכך יזכה לכל הברכות המוזכרות בפרשה.

יום שני, 23 במאי 2016

ברכות/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


ברכות/ שיר מאת: אהובה קליין©

 עם נבחר אלוקים

מחובר לספר הספרים

הולך בדרך ישרים

 מרבה מעשים טובים.

 

שומר ציוויים וחוקים

עמל לילות כימים

כזרקור יאיר לגויים

זוכה לברכות והישגים.

 

מתרבה  כים כוכבים

אינו ירא מאויבים

זוכה  לפירות הילולים

נהנה משדה יבולים.

 

כסלע איתן באמונה

מתענג מזיו השכינה

מודה לבוראו בתפילה

מהרה יזכה לגאולה.

 הערה: השיר בהשראת פרשת בחוקותיי [ חומש ויקרא]

יום שני, 16 במאי 2016

ציורי תנ"ך/ יחס האדון לעבד ישראל / ציירה: אהובה קליין(c) , [ציור לפרשת בהר]

"וכי ימוך אחיך עמך ונמכר- לך לא תעבוד בו עבודת עבד"
[ויקרא,כ"ה,ל"ט]

 הטכניקה: שמן על בד.

העלאת תמונות

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

פרשת בהר-"כי ימוך אחיך "- בלשון יחיד נאמר- מדוע?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)


פרשת בהר - "כי ימוך אחיך" בלשון יחיד נאמר – מדוע ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.


ציורים לפרשת השבוע:


העלאת תמונות 

ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ השיבה אל  האחוזה  בשנת  היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "ונתנה הארץ פריה"/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ " וישבתם לבטח.."/ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שמירת שבת /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

פרשה זו הפותחת במצוות השמיטה- שמה דגש מיוחד לגבי התייחסות היהודי כלפי אדם עני מישראל :

נאמר :"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו.." [ויקרא כ"ה, כ"ה] ובהמשך נאמר:

"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך: אל תיקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך: את כספך לא תיתן לו בנשך ובמרבית לא תיתן אכלך:  אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את—ארץ כנען להיות לכם לאלוקים"

 "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר—לך  לא  תעבוד בו עבודת עבד" [שם כ"ה, ל"ה-מ]

 השאלות הן:

א] על אילו דרגות עוני התורה דנה?

ב] מדוע התורה אסרה לקחת ריבית מבן- ישראל?

ג] מהו המסר באזכור יציאת מצרים ונתינת ארץ כנען לעם ישראל?

התשובות

דרגות עוני אצל בן- ישראל.

א] תחילה התורה מזכירה אדם שנקלע  למצב של עוני והוא נאלץ  למכור את אחוזתו,

רש"י מסביר: אין אדם רשאי  למכור את שדהו, אלא אם הגיע  למצב  של דוחק ועוני.

רבינו בחיי אומר: בדומה  לרשי"- אין אדם יכול למכור את שדהו אלא מתוך דוחק ועניות.  מאחוזתו - אך לא כל אחוזתו-כאן התורה מלמדת: דרך ארץ שאדם ישאיר לעצמו  חלק מהשטח. וכל זה במטרה שיבוא גואלו הקרוב אליו ויגאל את ממכר אחיו, דין זה – הוא ציווי מהתורה מתוך גילוי רחמים על המוכר שנקלע לקשיים כלכליים ,כדי שיוכל לגאול  אותו בעצמו לזמן קצוב אם יתאפשר לו, או אחד מקרוביו -על מנת שישוב לאחוזתו טרם היובל, אך אם התנאים אינם מאפשרים לו זאת, ימתין עד שנת היובל ויצא בחינם ויזכה לשוב אז לאחוזתו. בכל אופן אם מתאפשר לו כן לגאול את הנכס יוכל לגאול רק אחרי שנתיים כי תקופה זו דרושה להיות אצל הלוקח כדי שיאכל את תבואתה וההוכחה לכך שנאמר: "במספר שני תבואות יימכר לך"[שם כ"ה, ט"ו] המילה שני- פירושה דו משמעי- לשון שניים  ולשון שנים.

רבינו בחיי מביא מדרש שבו יש היבט רוחני: "וכי ימוך אחיך"- הכוונה לאנשי ישראל שעניים במצוות והגיעו למצב של  מכירת אחוזתם -שהם נמכרים ביד צוררי עכו"ם והגואל שבא- הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו - כפי שכתוב: "גואלם חזק ה'  צבאות שמו.." [ירמיהו נ, ל"ד]

"קרוב ה' לכל קוראיו" [ תהלים קמ"ה ] כשהם נחלשים מבחינה רוחנית- במצב זה הקב"ה כביכול  עוזבם ואז, כשהם נמצאים בצרות עושים  תשובה ומבקשים את פני ה'- כשהוא מבחין בתשובתם  שב אליהם  כפי שכתוב: "בצר לך ומצאוך.." ומחזיר להם את שכינתו.

 ועוד נאמר :"אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו [יודו ויכירו באשמתם] וביקשו פני בצר להם ישחרנני" [יתפללו אלי] [הושע ה, ט"ו]

ב] אדם הגיע למצב קשה מאד בעניות, כאן התורה מצווה- להחזיק בו.

לפי רש"י - אין להשאיר אדם זה עד שיפול מבחינה כלכלית  ויתמוטט  היות ואחר כך קשה יהיה להקימו, אלא יש מיד לסייע לו מרגע ההתמוטטות- בדומה לחמור שנושא על גבו משא כבד בעודו עומד ליפול- אחד האנשים יכול לתופשו  מיד ולעזור לו,  אבל אם המשא נפל לארץ-אפילו חמישה אנשים מתקשים להעמיד אותו. וכל זה אפילו שמדובר בגר ותושב. ואיזהו תושב?- כל מי שקיבל על עצמו לא לעבוד עבודה זרה.

ועל פי תורת כוהנים: "גר- זה גר צדק, תושב- זה גר אוכל נבלות"[ה]

חז"ל מסבירים- כי  אנחנו מצווים לעזור לא רק לאח, אלא גם לגר צדק וגם לגר תושב.

ג] אדם הגיע למצב שבעניותו – נמכר לעבד: במקרה כזה התורה מזהירה את האדון- לא להעביד את העבד עבודה בזויה, כגון: שלא יוליך את כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעל את נעליו, אלא יעסיק אותו כמו שכיר ותושב- בעבודות קרקע ומלאכת אומנות.

 איסור לקיחת ריבית

במצב  שהעני זקוק להלוואה-התורה מזהירה: לא לקחת "נשך ותרבית"-

על פי רש"י-  שניהם - דבר אחד כי בכל נשך יש תרבית ובכל תרבית יש נשך- והכוונה  שכלפי הלווה זה קרוי נשך בדומה לנחש.

כדי להדגיש את האזהרה- נאמר:" ויראת מאלוקיך" וזאת כדי שלא יתיר לעצמו ויחשוב  כי בעזרת הריבית הוא מפצה את עצמו על נזק שנגרם לו- היות ובזמן שהכסף נמצא אצל הלווה הוא אינו נהנה מכך רווח כספי.

רש"י מביא את דרשת רבא: לפיה כוונת הדברים לאדם שמלווה את כספו לנצרך וטוען שזהו כסף של גוי והוא רק השליח, לכן נאמר: "ויראת מאלוקיך"

ה"כתב סופר" טוען:  בדרך כלל בכל עיסוק שאדם מתפרנס הוא חש  צורך לסייעתא דשמיא, דוגמת האיכר שמצפה למטר משמים, על מנת שיראה ברכה ביבולו, העוסק במקח וממכר- מתפלל להצלחתו, מה שאין כן אצל המלווה בריבית: הוא חש  כאילו יכול להסתדר גם  ללא כוח עליון, כי הרווח שלו גדל מיום ליום- לכן התורה אוסרת לקיחת ריבית מבן ישראל וזאת  ,לעומת נוכרי שלגביו התורה התירה לקחת ריבית  מחשש הספק אם הנוכרי יפרע במועד את ההלוואה שניתנה לו? במקרה זה המלווה חש כי זקוק לעזרת  ה'.

אזכור יציאת מצרים  וארץ כנען.

רש"י מסביר בשני פירושים:

א] הקב"ה אומר: אני הבחנתי במכת בכורות במצרים- בין בכור לבין שאינו בכור -לכן ברור שאני יודע ומעניש את המלווה כסף לישראל ואומר כי זה שייך לגוי.

ב] מטרת יציאת מצרים הייתה שתקבלו עליכם את המצוות גם אם הן כבדות עליכם. כמו שנאמר: "כי אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לשכני בתוכם"[שמות כ"ט ,מ"ו]

ומדוע המשפט : "לתת לכם את ארץ כנען" מוזכר לפני: "להיות לכם לאלוקים"?

 התשובה : כי הישיבה בארץ ישראל היא בעצמה מהווה  קבלת עול מלכות שמים ,שכל הדר בארץ ישראל  אני לו האלוקים.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניכר כי התורה שמה דגש רב על היחס אל בן ישראל שהגיע למצב עניות – ופונה בלשון יחיד בעוד שברוב הפסוקים היא נוקטת לשון רבים.

רבי משה בן חיים אלשיך בספרו: "תורת משה" מביא הסבר יפה לכך, בדרך כלל כאשר עני מבקש עזרה מהזולת  הוא נענה בשלילה ובהצעה לפנות למישהו אחר עשיר יותר, לכן ישנה פניה לכל יחיד ויחיד בישראל לעזור באופן אישי לאח העני ואין  היתר להתנער ממצבו ולשולחו  לאחרים.

מי ייתן ועם ישראל יהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ויקיימו את מצוות התורה- מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.              

אחיך העני/ שיר מאת: אהובה קליין(c)


אחיך העני.

שיר מאת: אהובה קליין ©

וכי ימוך אחיך

לעזרתו חיש תחושה

מבור דלות תושיענו

מיגונו וצערו תגאלנו.

 

אם נצרך לעזרה כספית

תמאן מנשך ותרבית

אלוקים בך מביט

מראשית ועד אחרית.

 

אם נאלץ הוא לעבדות

תעבידהו בשדה ואומנות

כבדהו כאחד האחים

מתוך אהבה  ורחמים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בהר [חומש ויקרא]

יום שלישי, 10 במאי 2016

ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת אמור]

"ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא --

קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"

[ויקרא  כ"ג,ג]

"אם אתם משמרים נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון"[ילקוט שמעוני במדבר,פרק ח' ]

 הטכניקה: שמן על בד.
העלאת תמונות
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה(c)

יום שני, 9 במאי 2016

פרשת אמור-המשותף והשונה לשבת ומועדים/ מאמר מאת: אהובה קליין


פרשת אמור- המשותף והשונה לשבת  ומועדים.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו הכוללת נושאים רבים, ישנו  נושא מרכזי: מועדי השנה- בו מצטווים  עם ישראל לשמור את המועדים, כפי שהכתוב מתאר זאת:

"דבר אל - בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר- תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדיי:ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא  תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"[ ויקרא כ"ג, ב- ד]

ציורים לפרשת אמור:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לידי הכהן/שמן על/ציירה: אהובה קליין(c)





















ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]





העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]











ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליעין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג  הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת, דווקא, בשמירת שבת בראש רשימת החגים?

ב] הכתוב מדגיש: "בכל מושבותיכם"-מה הטעם לכך?

ג] מאין שהמועדים- הם נצחיים?

ד] מה המשותף לשבת ומועדים?

 תשובות.

השבת בראש המועדים.

רש"י מפרש: שהתורה באה ללמדנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבת  וכל המקיים את המועדים –מעלים עליו כאילו קיים את השבתות.

רש"י  מבסס את דבריו על תורת כוהנים: "וביום השביעי שבתון" ומה עניין שבת  למועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות" [ט]

הרמב"ן אומר: התורה הזכירה את השבת במועדי ה' אשר נקראים: "מקראי קודש" היות והשבת היא גם יום מועד ולכן נקרא: מקרא קודש ואחר כך הבדיל ה' מהשבת את שאר המועדים,  לפי שההבדל הוא: על השבת לא נאמר: "במועדו" לפי שהיא  באופן קבוע ביום השביעי בשבוע, אבל על החגים כן נאמר: "אשר תקראו אותם במועדם" כלומר באיזה יום בשבוע  .כי על פי  רבותינו בתורת כוהנים ישנו רמז לעיבורים שעל פיהם נקבעים המועדים.

שבת.. בכל מושבותיכם.

 רבינו בחיי אומר: נאמר על השבת: "שבת היא לה' אלוקיכם בכל מושבותיכם ולא  נאמר על השבת: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שאילו היה כתוב כך ,הרי המשמעות הייתה יכולה להיות: שאיסור מלאכה יהיה לדורות  בבית המקדש, אלא הכוונה לאסור מלאכה בכל מושבות היהודים אך לא בבית המקדש.

 

 

 המועדים הם נצחיים.

רבינו בחיי מסביר: נאמר: "אלה מועדי ה' " החגים מיוחסים לה' אחד והמילה: "אלה" מרמזת קיום והכתוב בא לרמז לנו: כי אין המועדים בטלים לעולם והם נוהגים כל עוד העולם הגשמי פועל ומתקיים כמו  בימינו. ונאמר  :"לנו ולבנינו עד עולם"[דברים כ"ט]

רבינו בחיי מביא גם מדרש: מסופר על גוי אחד שאמר לרבי עקיבא ,למה אתם  עושים את המועדים? הרי לא כך אמר לכם הנביא ישעיהו[פרק א] אלא הוא אמר: "חודשיכם ומועדכם שנאה נפשי"?, ענה לו: אלו היה נאמר: חודש ומועד שנאה נפשי[ בלשון יחיד], הייתי מבין . אלא  מה שנאמר היה מכוון - על ירבעם שנאמר:" ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה- עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל אל המזבח אשר עשה בבית- אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדה מליבו ויעש חג לבני ישראל.." [מלכים-א, י"ב, ל"ב—ל"ג]

ולכן המועדים שכתובים בתורה, אינם בטלים לעולם וההוכחה שנקראים: "מועדי ה' " ועל כך נאמר בתהלים [קי"א, ז] "סמוכים לעד לעולם עשויים אמת וישר"

המשותף לשבת ומועדים.

הרמב"ן מפרש: כי מהמילים: "מקראי קודש" אנו לומדים כי בשבתות וחגים כולם קרואים ונאספים לקדש אותם בתפילות ובבגדים חגיגיים ולעשות אותם יום של משתה ,כפי שנאמר בקבלה:  "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' מעוזכם" [נחמיה  ה, י]

המילים :"מקרא קודש" מלשון- "קרואי העדה"[במדבר א, ט"ז]

ועוד דוגמא: "אחרי כן יאכלו הקרואים [שמואל- א ,ט, י"ג]

וכן נאמר: "על כל מכון הר ציון ועל מקראה"[ישעיהו  ד, ה]

אלה המקומות ששם יתקבצו קרואי העדה.

בהמשך הרמב"ן מביא את דעת אונקלוס וגם את דעת רבותינו ז"ל:

אונקלוס מפרש: "מקרא קודש"- במבט לאחרית הימים- כדברי יעקב אבינו כאשר אסף את בניו טרם מותו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא [מלשון-יקרה] אתכם באחרית הימים" [בראשית מ"ט, א]

רבותינו ז"ל אמרו: "ארעם[לשון מאורע- בכל פעם שיארעו תעשו אותם קודש] במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש  לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש" ועוד דבר משותף לשבת והמועדים, אותם אנו מקבלים בהדלקת נרות.

ועל נרות שבת נאמר: אם שמרתם נרות של שבת  אני מראה לכם נרות של ציון" המקור למשפט זה לקוח מילקוט שמעוני [במדבר ,ח]:

"אמר הקב"ה בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' אני מדליק לתוכה נרות שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וכתיב כי נר מצוה ותורה אור. נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת  הכול לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת, נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות."

 לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת והמועדים הם נצחיים ועם ישראל בהיותו עם נבחר וקדוש מצווה לקיים אותם בהתאם   לכתובים. עליו לקדש ימים אלה- במאכל, משתה, לבוש ותפילות.  ולעתיד לבוא הקב"ה יאיר בכבודו ובעצמו את ירושלים בנרות.