ציורי תנ"ך/ המיילדות העיבריות במצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [ציור לפרשת שמות]

"ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את- הילדים"
[שמות א,י"ז]


הטכניקה: שמן ושמחה.
Biblical paintings
By Ahuva Klein
Hebrew midwives saving babies in Egypt

פרשת שמות- מה מאפיין את המיילדות העיבריות ובמה גבורתן ?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

 פרשת שמות- מה אפיין את המיילדות העבריות ובמה גבורתן?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך /"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה..."/
ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

פרשה זו פותחת את חומש שמות ומתארת את עם ישראל שירדו למצריים בשבעים נפש, את מותו של יוסף ואחיו וכל הדור ההוא.

בני ישראל מתרבים ומתעצמים והנה קם מלך חדש במצרים, החושש שבני ישראל יתרבו ויקומו עליהם ,  לפיכך גוזר עליהם גזירות קשות ואכזריות, כפי שהכתוב מתאר זאת:"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא  ידע את יוסף: ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי- תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ"[שמות א, ח—י"א]

כתוצאה מחששותיו – פרעה  פונה  למיילדות: " ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת שיפרה ושם השנית פועה: ויאמר בילדכן את- העבריות וראיתן על- האובניים אם- בן הוא והמיתן אותו ואם- בת היא וחיה: ותראינה המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם, א', ט"ו]

בהמשך כאשר נודע  לפרעה, כי  המיילדות לא מילאו את בקשתו הוא קורא להן ושואל: "מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים"?  תשובתן: "כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו" [שם א, י"ט]
ציורים מתוך הפרשה:





ציורי  תנ"ך/פרעה מלך מצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה הקטן בתיבה/  ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/בני ישראל עבדים במצרים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי  תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי זהב  וכלי כסף מהמצרים/
ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ פרעה שואל את המיילדות מדוע לא המיתו את התינוקות/
ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]









ציורי תנ"ך/ "כאשר  יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]











ציורי תנ"ך/  משה והסנה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

השאלות הן:

א] מי היה אותו מלך חדש?

ב] מי היו המיילדות ובמה גבורתן?

ג] מה היה שכרן?

תשובות.

 מלך מצרים

רש"י מביא שתי דעות:

א] מלך חדש ממש.

ב] אותו מלך היה, אלא נתחדשו  גזירותיו ,רש"י מסתמך בדבריו על מסכת סוטה [סוטה י"א]

"רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש וחד אמר: שנתחדשו  גזירותיו. מאן דאמר: חדש ממש דכתיב: "חדש" ומאן דאמר: "שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב: "וימת וימלוך"

לפי זה : הפירוש הטוען - כי  מדובר במלך חדש ממש -מתייחס למילה: "חדש" והפירוש שטוען  כי אותו מלך היה, אלא שנתחדשו גזירותיו, מסתמך על כך שהכתוב אינו מציין את המילים : "וימת וימלוך". לפי הדעה שמדובר במלך חדש , ניתן לשאול: כיצד יתכן שלא ידע את יוסף וכי יתכן שלא שמע על יוסף שהציל את מצרים מרעב? הרי נאמר על יוסף שהוא אומר לאחיו כי אלוקים  סובב כך את הדברים שהוא  נתמנה: "לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל  ארץ מצרים" [בראשית מ"ה, ח ] ולכן צריך לומר שאותו מלך עשה את עצמו כאלו לא ידע על יוסף.

אונקלוס  מפרש:"מלכא חדתא"- עשה עצמו כאילו לא ידע, וביטל את החוקים שעשה יוסף לטובת בני ישראל.

רבינו בחיי מפרש בשני אופנים:

 א] כי המלך הזה נולד בזמן שיוסף היה עדיין בבית האסורים, לפי שכתוב: "יום הולדת את פרעה.." [בראשית מ, כ] כי  קרא המלך שם בנו- כשמו. ולכן מדובר במלך חדש לפיכך  לא ידע ולא הכיר את יוסף כי הוא היה בן  פרעה המלך הראשון הזקן.

ב]  לפי המדרש : הרי מה שנאמר: "אשר לא ידע את יוסף" מכאן לומדים שכול הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור גם בטובתו של אלוקים. לפי שבסוף אמר פרעה: "..מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' " [שמות ה, ב]

משל  למה הדבר  דומה? לאדם שרגם  מראה של דוכס , אמר המלך למשרתיו  שיתיזו מיד את ראשו כי הוא עלול לעשות זאת בפועל ממש למלך. והמדרש מתייחס לפירוש האומר: שאותו מלך היה, אלא שנתחדשו  גזירותיו.

 המיילדות וגבורתן

רש"י מפרש: שם האחת – שיפרה - הכוונה ליוכבד- על שם שמשפרת את הולד,

והשנייה - פועה -זו מרים - על שם שפועה ומדברת אל התינוק כפי שנשים מנסות להרגיע את הרך הנולד.[סוטה י"א]

פועה- גם לשון : צעקה, כמו שכתוב: "כיולדה אפעה" [ישעיהו מ"ב, י"ד]

אור החיים מפרש: כי פרעה החשיב את שפרה ופועה למיילדות גדולות אשר היו אחראיות על יתר המיילדות ,לכן קרא בשמותן – כך היא  דרך השררה –והציווי שניתן להן היה מכוון לכל המיילדות ועל ידי  חשיבות זו כלפיהן, גרם פרעה להביא את המיילדות להתרוממות - היות והן לא שמעו בקולו ונהגו ההפך  וכך הן עלו במעלה, כפי שהכתוב מציין: "וייטב אלוקים ...ויעש להם בתים.." שה' הטיב איתן.

משמעות הציווי של פרעה אל המיילדות היה: באופן שרשע זה התחכם, שהרי איזו אישה יולדת תסכים מראש שהמיילדת תבוא במכוון להרוג לה את הילוד? לכן ציווה  עליהן לפעול בזמן הלידה באופן שהיולדות - לא  תוכלנה להרגיש, כך עוד לפני שייוודע ליולדת מה נולד לה- בן או בת על המיילדות  הוטל להמית את הבנים  ולשקר ליולדת ולהגיד לה, שהוא מת, פרעה מסר להן סימן איך להבחין בין בן לבין בת.בן – פניו למטה ובת- פניה למעלה [מסכת סוטה י"א]- ועוד- שקודם שהבן יצא לעולם ישמיע קולו. ואז עליהן היה להמית אותו. ואם נולדה בת הן לא נצטווו להורגה- ובאופן זה הנשים לא היו  עשויות להרגיש כי המיילדות הורגות  דווקא את הזכרים.

ויתכן שפרעה ציווה עליהן שלא תגלנה כי מדובר בוולד זכר, אלא תגדנה שהתינוק פשוט  נולד מת.

מטרת פרעה הייתה: התבוללות, כי ברגע שאצל היהודים תיוולדנה רק בנות, אזי כאשר הן בוגרות- נישאות באין ברירה לגברים מצריים. ורז"ל אמרו [ויק"ר ,פ', ל"ב] שלא נגאלו עם ישראל, אלא עד שהיו בהם ארבעה  דברים: אחד הדברים- ששמרו על עצמם  מן העריות ועל זה מפורש בקבלה: "גן נעול" [שה"ש, ד']

גבורתן של המיילדות הייתה גדולה, כפי שהכתוב מציין:"ותיראן המיילדות את- האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" [שם א, י"ז]

על פי רש"י : המיילדות היו מספקות מים ומזון לנולדים.[מסכת סוטה י"א]

רש"י מוסיף ואומר: שני פירושים:

א]הנשים העבריות היו בקיאות כמיילדות. אך בגלל קושיית הגמרא השואלת : וכי מיילדת כאשר צריכה ללדת- איננה נעזרת במיילדת אחרת מביא רש"י פירוש נוסף.

ב] המיילדות משולות לחיית השדה- הכוונה לדברי המיילדות אל פרעה: שחוקי הטבע הרגילים אינם שולטים על עם ישראל.

והיכן משולות לחיות? שנאמר:[בראשית מ"ט, ט] "גור אריה." ועוד נאמר[שם, כ"ז]: "  זאב יטרף..".[דברים ל"ג, י"ז]:"בכור שורו",[בראשית. מ"ט, כ"א]:"אילה שלוחה"[יחזקאל י"ט, ב']:"מה אמך לביאה"

כפי שאומר  המהרש"א: "דישראל  שעושין רצון המקום אינן בכלל הטבע שנגזר על אדם וחוה בחטאם, אבל הם בטבע החיה כפי טבע הבריאה"

רבינו בחיי אומר: כי ניתן ללמוד מהמילים: "וראיתן על האבניים" [דברי פרעה למיילדות]

רמז – הא- בנים בכרס אחד- שכל אישה הייתה יולדת שישה  תינוקות בבת אחת.

שכרן של המיילדות.

התורה מתארת את שכרן של המיילדות: "וייטב אלוקים למיילדות וירב העם ויעצמו מאד: ויהי כי יראו המיילדות את אלוקים ויעש להם בתים" [שמות  א, כ-כ"ב]

על פי דברי רש"י: המיילדות זכו לבתי כהונה, לוויה ומלכות. שנקראים בתים, כמו שנאמר:

[ מלכים -א, ט, א'] "ויבן  את בית ה' ואת בית המלך"

לפי זה  יוכבד זכתה בכהונה ולויה- והכוונה לאהרון ומשה.

ומרים זכתה למלוכה והכוונה לדוד המלך. [כפי שמצוין במסכת סוטה]

 לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד על הנשים האמיצות- יוכבד ומרים שהצטיינו ביראת אלוקים ובמסירות נפש לעם ישראל ועל כך זכו למלכות, כהונה ולוויה.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל וגם עתידים –בע"ה- להיגאל לעתיד לבוא. אמן ואמן.

המיילדות העיבריות/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

המיילדות העבריות במצרים

שיר מאת: אהובה קליין ©

בצאת המיילדות למשימתן

יראת אלוקים בנשמתן

חכמה ותבונה כמעיין

נלחמות כלביאות לצדקתן.

 

פרעה מלך מצרים

יפקוד עליהן באובניים

לטשטש בעורמה ראיות

למען השמיד תינוקות.

 

ברשעותו פועל כנחש

אינו בוחל בכחש

נחוש  לקטוף הצלחות

לבולל בטומאה עבריות.

 

ביד אלוקים משמים

נוחל מפלות כמים

מידה כנגד מידה

נידון בים למיתה.

 

סוף המיילדות להטבה

מלכות, כהונה ,לוויה,

בזכותן נגאלים ישראל

בשרביט ידי  גואל.

הערה: השיר  בהשראת  פרשת שמות[חומש שמות]

סעודה ושמחה בתנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

סעודה ושמחה בתנ"ך.

מאמר מאת: אהובה קליין.

ישנם דברים המרוממים נפשו של אדם ומוציאים אותו מחיי השגרה ,מעלים את רוחו במעלות השמחה  וזאת כאשר הוא לוקח  חלק  פעיל   באירועים משפחתיים ,או ממלכתיים. דוגמת : ימי הולדת, חתונות, בר מצווה ,או אירועים ממלכתיים אחרים.



ציורי תנ"ך/ אברהם עורך משתה  ליצחק/ ציירה: אהובה קליין (c)

 תוך כדי עיון בתנ"ך  ניתן למצוא פסוקים המתארים אירועים מעין אלה. בחומש בראשית  מסופר על משתה ושמחה שערך אברהם אבינו  ליצחק בנו במלאות לו שנתיים.

על פי רש"י : אברהם ערך משתה ,כאשר מלאו ליצחק שנתיים  והוא נגמל מחלב אמו , משתה זה היה גדול  והשתתפו בו - גדולי הדור ואנשים חשובים כגון : שם , עבר  ואבימלך [בראשית רבה]

רבינו בחיי מסביר  את סיבת בואם של גדולי הדור: "כי היה פלא גדול בלידת יצחק, בנוסף גם העושר שהיה בבית אברהם , שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות אתו ברית ".

כלומר, עצם הולדת יצחק הביא אור גדול ,שמחה ואושר ומטבע הדברים שבמצב כזה יבואו חשובי אותו הדור להשתתף בשמחה וגם לכרות  עם אברהם בריתות. אבל היות וכאן הייתה שמחה, אין התורה מפרטת את שמות הבאים, אבל כאשר ישנה התאספות במצב של אבל, הכתוב כן מציין את שמות האורחים בדומה למה שהתרחש אצל איוב: "ויבואו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי.[איוב, ב, י"א] ועל כך אומר שלמה המלך: "טוב ללכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה", הכוונה שכל שמחה בעולם הזה- היא הבל וריק.

ואכן  הדבר היוצא דופן: שאברהם עורך משתה דווקא ביום בו נגמל יצחק, הרי מנהגו של עולם הוא: שנוהגים לערוך ביום הולדת הבן, או ביום ברית המילה שלו- לכבוד המצווה. אך אברהם ערך דווקא משתה כאשר מלאו ליצחק שנתיים, מהטעם  שהתחיל  מיום זה  להקדישו ללימוד תורה. ואין דבר זה מעורר תמיהה, לפי שכאשר מלאו לאברהם ג' שנים הוא הכיר את בוראו ולכן נתן דגש רב בחינוך בנו לתלמוד תורה. לכן נמנע לערוך סעודה ביום לידתו, או ביום המילה, אלא המתין עד כה על מנת לשמוח בבנו בשמחת התורה, כפי שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים י"ט, ט]

ועוד נאמר: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב".[ישעיהו כ"ח]כי מיום שיצחק נגמל היה ייעודו לעבודת ה' ומזומן לשמש עולה תמימה.

ומוסיף רבינו בחיי: כי ידוע שאין השמחה שורה על האב ביום לידת בנו ולא ביום ברית המילה, אלא ביום שהילד נגמל ומכאן ואילך הולכת ומתחזקת אהבתו אל בנו.

ובמדרש נאמר : כי ביום הגמל את יצחק- המילה :הגמל מרמזת = ביום- ה"ג-בגמטרייא:8-ביום השמיני להיוולדו מל אותו אברהם. ביום זה ערך אברהם סעודה גדולה ומכאן יש סמך למנהגנו שאנו עורכים סעודה בברית המילה.- לפי מדרש זה - אברהם ערך את המשתה  ביום השמיני למילת יצחק-וזה מנהג כשר, על כך אמר דוד המלך: "אספו לי חסידיי כורתי בריתי עלי זבח"[תהלים ג]

גם על יצחק מסופר שערך משתה לאבימלך - מלך גרר  כאשר באו אליו להתפייס עמו לאחר סכסוך שהיה ביניהם.

וכאשר יצחק שאל אותם: "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ושלחוני מאתכם"? תשובתם הייתה: "ראה ראינו כי - היה ה' עמך ונאמר תהי אלה בינותינו ביננו ובינך ונכרתה ברית עמך" [שם כ"ו, כ"ז- כ"ח]  כלומר זה היה  טקס של ברית שלום בין יצחק לאבימלך מלך גרר ושר  צבאו.

גם אצל יוסף מסופר כי ערך  מסיבה לאחיו במצרים - לרגל איחוד המשפחה מחדש, והכתוב מתאר: כי אכלו לחם ושתו יין אבל באופן נפרד מהמצרים: "וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם- כי לא יוכלון המצרים לאכול את - העבריים לחם.. וישתו וישכרו עמו" [בראשית  מ"ג, ל"ב]  כלומר האכילה הייתה בקדושה טהורה.

בזמן שבית המקדש היה קיים היו עורכים סעודת קורבן שלמים בירושלים, כפי שהכתוב מתאר: "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"ז, ז]

הנביא ישעיהו אומר: "והנה ששון ושמחה, הרוג בקר ושחוט צאן, אכול בשר, ושתות יין; אכול ושתה, כי מחר נמות" כוונתו: לא לאכול מתוך תאווה גשמית והנאת הרגע, אלא לחשוב גם על הרוחניות  על חיים מתוך קדושה.

 מכאן שהאכילה והשתייה בתנ"ך נעשית בקדושה, כמו שהכתוב מצווה את עם ישראל: "קדושים  תהיו"

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי גם כאשר אדם עסוק בסעודה, אל ישכח  את בורא עולם שהעניק לו את כל הטוב ועל כן

יקפיד לברך ברכות הנהנין וברכת המזון ויתבל את הסעודה בדברי תורה שיוסיפו נופך של קדושה בקרב הסועדים.

על כך נאמר במסכת אבות: "רבי  חניניא בן תרדיון אומר: שניים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב ליצים.

שנאמר  בתהלים: "ובמושב לצים לא ישב," [תהלים א, א]אבל שניים שיושבין ויש ביניהן דברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי  שמו.." [מלאכי ג, מ"ז]

יהי רצון שירבו שמחות בישראל. אמן ואמן.

ציורי תנ"ך/ אחי יוסף מבקשים מחילה ממנו/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד] - ציור לפרשת ויחי.

"וילכו  גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים"ויאמר אליהם יוסף אל- תיראו כי התחת אלוקים אני:ואתם חשבתם עלי רעה אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב"
[בראשית נ,כ]
הטכניקה: שמן על בד.
Biblical paintings By Ahuva Kiein.
The brothers ask for pity from Joseph after Jacob died

פרשת ויחי- ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת ויחי -  ממה חששו אחי יוסף לאחר מות אביהם?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך פרשת השבוע:

ציורי תנ"ך/ יעקב מבקש מיוסף שישבע לו שידאג לו לאחר מותו- להיקבר בארץ ישראל/

ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את בניו טרם מותו/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שבט יהודה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/שבט זבולון/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את אפרים ומנשה/ ציירה:  אהובה קליין(c) [שמן על בד]

פרשה זו מסיימת את חומש בראשית - והיא פרשה סתומה , הכוונה שאין רווח בין סוף פרשת ויגש  לפרשת ויחי, על כך מעיר רש"י : הכתוב מרמז שמכיוון שנפטר יעקב אבינו  "נסתמו עיניהם" של ישראל מצרת השעבוד במצרים, ומביא פירוש נוסף : רצה יעקב לגלות לבניו את  הקץ- להודיע להם את  זמן סוף הגלויות והדבר נסתם ממנו- כך מבואר בבראשית רבה.

ועוד פירוש של חז"ל: במצריים נסתמו צרותיו של יעקב - ומחיי מצוקה הגיע לחיי רווחה.

ה"שפת אמת" מעיר: ששעבוד הגוף עדיין לא היה בקרב השבטים, אלא החל השעבוד הרוחני - הכוונה שנסתרה האמת הפנימית עד כדי כך שהלב והעיניים 
היו חשים ורואים רק את החיצוניות וזהו עיקר הגלות.

מעניין להתבונן בהתנהגותם של אחי יוסף לאחר מות אביהם: כפי שהכתוב מתאר זאת : "ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו: ויצוו אל יוסף לאמור: אביך ציווה לפני מותו לאמור: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו: וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך עבדים: [בראשית נ, ט"ו-י"ח]

תגובת יוסף לאחיו: "ויאמר  אליהם יוסף אל תראו כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם- רב: ועתה אל - תראו , אנוכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על ליבם".  [שם נ, י"ט-כ"ב]

השאלות הן:

א] מה הייתה תחושתם של האחים וכיצד ניסו לדבר על ליבו של יוסף?

ב] האם תשובתו של  יוסף הייתה משכנעת?

תשובות.

תחושת האחים לאחר מות יעקב.

האחים חששו לאחר מות אביהם יעקב, כי כעת יוסף  ישיב להם מידה כנגד מידה, רעה תחת רעה- על כל מה שעוללו לו בעבר.

רש"י מסביר: כעת האחים הרגישו בחסרונו של אביהם, לפי שבזמן שאביהם עדיין היה חי יוסף היה מזמין אותם אל שולחנו לסעוד יחד עם אביהם ,הוא היה מקרב אותם ומכבד אותם למען כבוד אביו, אבל משנפטר האב  לא היה יוסף מרבה להזמין את אחיו לסעוד על שולחנו. מטעם זה עלה חשש בליבם של האחים כי יוסף שונאם.

רש"י מדייק , בלשון התורה, כתוב: "ויצוו אל יוסף" ולא נאמר: "ויצוו את יוסף" מכאן לומד רש"י כי: בדומה שציווה ה' למשה ואהרון להיות שלוחים אל בני – ישראל- כך האחים שלחו אל יוסף  שליח לומר את דבריהם: בקשה- שימחל להם על מכירתו,  ואת מי מינו  כשליחים לבצע את השליחות? את בני בלהה- שפחת רחל, מפני שהייתה  קירבה ביניהם ליוסף, כפי שהכתוב מתאר: "והוא נער את בני בלהה"-  ולכן יש להם את הכוח לפייסו.

מוסיף רש"י בהסבר: כי האחים  אמרו: "אביך ציווה.. ".למרות שדבריהם אינם נכונים, הרי נאמרו  מפני השלום. יעקב לא ציווה את  יוסף בציווי  שלא יפגע  באחים  -מפני שידע והכיר את יוסף בנו שלא יפגע  לרעה באחיו. וכשהאחים ביקשו: "שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך " לא אמרו: "לפשע עבדיך" אלא הדגישו את בקשת המחילה בהיותם עבדי אלוקי אביהם שהמשמעות היא: שאם האב כבר נפטר ואינו חושש עוד לכבודו ,הרי בכל זאת  אלוקי האב קיים  לנצח והם עבדיו ובגלל כבודו של אלוקים על יוסף למחול על פשעם. בהמשך לאחר שנשלחו השליחים אל יוסף למסור את דברי האחים אליו, כעת הם באו בכבודם ובעצמם והיו מוכנים להשפיל את עצמם להיות עבדים ליוסף.

ה"כלי יקר" שואל: מדוע  האחים אמרו: "שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך"  היה מן הראוי שיגידו:" שא נא פשע וחטאת אחיך" מדוע המילה :"אחיך" מפרידה בין  המילה פשע  בתחילה למילה "חטאתם" אחר כך,  מדוע אמרו: "כי רעה גמלוך"?

והתשובה היא: כנראה שהיו שני דברים: פשע וחטאת.

הפשע היה :שרצו להרוג את יוסף אולם הוא לא היה חייב מיתה בידי אדם ,למרות שהם חשבו שהוא מוציא דיבה עליהם בפני  אביהם.

חטאתם מתבטאת  בכך:  שמכרוהו לעבד ועל עניין זה יש להם מעט התנצלות -לפי שיוסף כאשר הוציא דיבתם רעה, כינה את בני השפחות בשם עבדים. לכן גמלו לו על מעשה זה ומכרוהו לעבד.  על כן אמרו לו: "שא נא לפשע אחיך" לפי שעל הפשע אין  להם התנצלות, ולכן  מבקשים  מחילה ורחמים. אבל על חטאתם דין הוא שתמחול - " כי רעה גמלוך" רצו לומר  שעל זה יש להם מעט התנצלות שעשו לו אותה הרעה בשל הדיבה הרעה שהוציא..לכן  הקדימו את המילה: "פשע"  למילה: "וחטאתם"- כדברי ה"כלי יקר :"כי אין זה דרך המבקשים לבקש  תחילה על הדבר הגדול ואחר כך על הקטן ,"איפכא מבעי ליה ולהנחתנו הוא מיושב"

תשובת יוסף לאחיו.

עוד טרם סיימו האחים להגיד את דבריהם, יוסף התרגש ופרץ בבכי, כפי שנאמר: "ועתה  שא נא לפשע אלוקי אביך ויבך יוסף" [שם נ, י"ז]

רש"י מסביר :כי האחים תלו את בקשת הסליחה בהיותם "עבדי אלוקי אביך"  כוונתם הייתה להגיד ליוסף שאם אינו חושש מאביו, היות שכבר אינו בחיים, מכל מקום, אלוקי אביך קיים ויש לך סיבה לחשוש מפניו ומשום כבודו עליך לסלוח על פשעם.,היות ויוסף היה ירא אלוקים, לשמע דברים אלה התרגש ובכה.

רבינו בחיי נותן הסבר לבכיו של יוסף:  לדבריו, כאשר יוסף שמע   שמזכירים את אביו בדבריהם, בכה-  מגודל אהבתו אל אביו ונכמרו רחמיו, והאחים מבקשים ממנו מחילה, אבל אין הכתוב מציין שיוסף מחל להם. ורז"ל הסבירו שכל מי שחטא לחברו ועשה תשובה אינו נמחל לעולם עד שירצה את חברו. לפיכך לא נראה שיוסף מחל להם, למרות שהכתוב מתאר שהוא התייחס אליהם יפה כנאמר: "וינחם אותם וידבר על ליבם: "בסופו של דבר הם מתו בעונשם  ללא מחילת יוסף אחרי תקופה ארוכה בעניין עשרה הרוגי מלכות.

יוסף אומר לאחיו תשובה שוודאי מפתיעה אותם: "..אל תראו כי התחת אלוקים אני.." 

 

רש"י מבאר את  התשובה: האם אתם חושבים שאני במקומו של אלוקים ואני  הולך להיפרע ממכם? גם אם הייתי רוצה לנקום בכם  וכי יש ביכולתי לעשות כן ?  הרי כשם שאתם תכננתם לעשות לי רעה כשמכרתם אותי לעבד, הרי הקב"ה חשב עניין זה דווקא  לטובה. והפך את הרעה להצלה וישועה, מכאן שכל מחשבה של אדם נתונה בידו-של ה'.  לפיכך כיצד אני יכול לבדי להרע לכם ללא  הסכמת ה' ?, יוסף דיבר אל ליבם – על כך שני הסברים של רשי":

א] רצה לשכנעם שלא זמם להרע להם. אמר להם: עד  שלא הגעתם למצרים היו מדברים עלי שאני עבד  ללא משפחה ואילו משבאתם נודע שאני בן חורין ובעל משפחה, אלא שנמכרתי לעבד ואם אני כן הורג אתכם כעת, מה יגידו האנשים? שכת של בחורים ראה יוסף- ונשתבח בהם באומרו: אחיי הם" במטרה להוכיח שאינו עבד ולבסוף הרג אותם, וכי זה הגיוני שאח יהרוג את אחיו?

ב] : אמר להם יוסף  במטרה להרגיעם: עשרה נרות לא היו מסוגלים לכבות נר אחד, וכי נר אחד יוכל לכבות עשרה נרות? והנמשל: אתם יחדיו  לא הצלחתם להרוג אותי האם יכול אני להורגכם?

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן לראות אצל יוסף, כי אמנותו הייתה חזקה בבורא עולם , ולאורך כל הדרך מאמין באלוקים ומרגיע את אחיו לבל  יפחדו. יוסף אינו נוקם ונוטר לאחיו, אלא  משכנעם  כי  מאת ה' הייתה זאת וישועת ה' כהרף עין.

יוסף ואחיו במות אביהם/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

יוסף ואחיו במות אביהם.

שיר מאת: אהובה קליין ©

במות יעקב אבי המשפחה

חששו האחים ממשטמה

יוסף בממלכת מצרים

השב ישיב להם אפיים.

 

שליחים שלחו לפניו

לרכך להמתיק הרהוריו

בקשת מחילה ורחמים

לפשע וחטאת נעורים .

 

עתה ילכו בעצמם

לשטוח רצון ליבם

יוסף עומד בתוכם

בחכמה ינסה להרגיעם:

 

חשבתם עלי רעה

אלוקים חשב לטובה

מאתו הכול מתוכנן

להיטיב לעם מחונן.

הערה: השיר בהשראת: פרשת ויחי [חומש בראשית]

ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [ציור לפרשת ויגש]

"ויברך יעקב את פרעה"

[בראשית ,מ"ז, מ"ז ז]

 הטכניקה: שמן על בד.

Biblical paintings
By Ahuva Klein
Jacob blesses Pharaoh in Egypt

פרשת ויגש- מדוע יעקב בירך את פרעה במצרים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת ויגש- מדוע  יעקב בירך את פרעה במצרים ?

מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורים מתוך הפרשה:

ציורי תנ"ך /יהודה ניגש אל יוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו  יורדים למצרים/ציירה: אהובה קליין(c)

 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו..וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה.א-ב]

ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

   בפרשה זו סוף סוף , כל משפחת יעקב השסועה מתאחדת במצרים, וזאת לאחר הבטחתו של ה' ליעקב: "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב, יעקב ויאמר הנני: ויאמר אנוכי האל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם: אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו  על עינך" [בראשית ,מ"ו, ב]

יעקב מגיע למצרים עם  פמלייתו וגם כל המקנה והרכוש שרכש בארץ כנען.

פרעה מקבל את המשפחה בסבר פנים יפות ואומר ליוסף שיושיב אותם בארץ גושן, יוסף מביא את יעקב אביו לפני פרעה ומציג אותו לפניו, כפי שהכתוב  מתאר: "ויבא יוסף את- יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את פרעה: ויאמר פרעה  אל  יעקב כמה ימי שני חייך: ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגוריי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את- ימי שני חיי אבותיי בימי מגוריהם: ויברך יעקב את פרעה ויצא מלפני פרעה" [שם מ"ז, ז- י"א]

 השאלות הן:

א] מדוע אלוקים התגלה ליעקב בדרך למצרים ?

ב] באיזו ברכה בירך יעקב את פרעה ומדוע ?

ג] כיצד יעקב מתאר את שנות חייו  בפני פרעה ?

תשובות.

אלוקים מתגלה אל יעקב במראות הלילה.

לפי רש"י: יעקב היה מצטער על שנזדקק לצאת מארץ ישראל ולרדת מצרימה, לפיכך רצה הקב"ה להרגיעו כדי שלא יתיירא מעניין זה. הקב"ה  נתן לו הבטחה : כי לאחר מותו יעלו את עצמותיו לארץ ישראל ולא יהיה קבור באדמת מצרים.

הספורנו  מפרש: כי הקב"ה מודיע ליעקב כי ליצחק אביו  אמר: "אל תרד מצרימה" אך כעת אין מה לדאוג מהירידה למצרים, היות ושם יתרבו לגוי גדול, אילו היו נשארים בארץ היו עשויים להתחתן עם גויי הארץ ולהתערבב איתם, אך במצרים לא תתרחש התבוללות, כפי שכתוב: "כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם  כי תועבה הוא למצרים" [בראשית מ"ג, ל"ב] בנוסף ה' מבטיח ליעקב: שלא יצטרך להתעסק עם המצרים כי יוסף כבר ידאג לו.

אברבנאל שואל: מדוע יעקב נבהל לפתע ,לפני ירידתו למצרים הרי הוא בעצמו אמר לפני כן: "אלכה ואראנו בטרם אמות", אלא שיעקב חשש לעזוב את גבולות הארץ אחרי עקדת יצחק , בליבו של יעקב היו ארבעה סוגים של פחדים :

א] שמא המצרים ירצו להרוג חלק ממשפחתו וכך ימעיטו את מספרם.

ב] ארץ מצרים מלאה בעבודה זרה ולכן קיים חשש שהשכינה לא תשרה שם.

ג] חשש שמא לאחר מותו- יקבר במצרים ולא יזכה שיעלו את עצמותיו לקבורה בארץ הקודש.

ד] היה ירא, שמא יוסף ימות  עוד לפניו ולא יהיה מי שידאג לו ולבניו.

נגד ארבעה חששות אלה קיבל תשובה מהקב"ה- שהם ארבעה  הבטחות. כנגד הפחד הראשון נאמר לו: "אל תירא מרדה מצרים כי לגוי גדול אשימך שם". כנגד הפחד השני נאמר לו: "אנוכי ארד עימך". כנגד הפחד השלישי נאמר לו: ואנוכי אעלך  גם עלה". וכנגד פחדו הרביעי הובטח לו: "ויוסף ישית ידו על עינך" באופן זה הקב"ה סילק את כל המכשולים שעמדו בפני יוסף.

העמק דבר  מפרש בדומה לספורנו: יעקב חשש מהתבוללות במצרים הוא סבר שהנקודה היהודית משתמרת אך ורק בארץ ישראל.

בעל המשך חכמה סובר: כי כעת שיעקב הולך לראות את יוסף בנו, פנים  אל פנים במצרים ושם הוא יהיה זקוק לתמיכתו, לפתע  הוא נזכר כי הוא לא כיבד את אביו במשך כ"ב שנים, ולכן זבח זבחים "לאלוקי אביו יצחק", במטרה - לכפר על חטאו זה -ושלא ייענש במידה כנגד מידה , אלא יוסף יכבדו כראוי כפי שיש לכבד הורים.

 יעקב מברך את פרעה.

לפי דברי רש"י: בפעם ראשונה כאשר הכתוב מציין: "ויברך יעקב את פרעה"- זו לא הייתה ברכה  ממש ,אלא אמירת שלום מתוך נימוס ודרך ארץ. כפי שנהוג לעשות שכאשר באים  לעיתים מזדמנות דורשים בשלום המלך. אך בפעם השנייה כאשר נאמר: "ויברך יעקב את פרעה" אז בירך אותו באמת כדרך שנוהגים כל היוצאים מלפני אנשים חשובים מברכים אותם ומבקשים רשות להיפרד מעימם. יעקב בירך: שמימי הנילוס יעלו לקראת פרעה מפני שבמצרים אין שותים מי גשמים כי שם בדרך כלל אין הגשם  היורד להשקות את השדות, אלא הנילוס משקה את האדמה. והחל מברכתו של יעקב היה פרעה בא אל הנילוס בכל פעם שרצה והנילוס היה עולה לקראתו ומשקה את אדמת מצרים.

רבינו בחיי מסביר: יעקב בירך את פרעה בעושר והתנשאות מלכותו, כי כך נהגו הזקנים והחסידים בבואם אל המלכים לברכם. רבינו בחיי מביא דוגמאות לכך: אצל דוד נאמר: "יחי אדוני המלך דוד" [מלכים-א, א, ל"א] ואילו כאן יעקב בירך את פרעה פעמיים.

הספורנו מדגיש: כי יעקב בירך את פרעה, אבל לא השתחווה לו , לא  בבואו ולא ביציאתו.

יעקב מתאר  את שנות חייו.

על פי דברי רש"י : יעקב  מתאר כי כל ימיו -היה  דומה לגר בארץ , היות והיה חי חיי עמל וצער. ולא השיג חיים טובים בדומה לאבותיו.

רבינו בחיי מתייחס לנקודת מבטו של פרעה, לפרעה היה נדמה שיעקב זקן  בהרבה  משאר בני דורו ולכן  שאל אותו: "כמה ימי שני חייך"? ויעקב ענה לו: "ימי שני מגוריי." ולא אמר "שני חיי" ,כפי ששאלו פרעה- אלא התכוון לומר: הימים שהוא גר בעולם הזה מאה  ושלושים שנה, כך דרך הצדיקים שחושבים שהם  נחשבים לגרים בעולם הזה, רק אחר  כך דיבר על איכות חייו שהיו חיי צער, אבל לגבי אבותיו שלא סבלו מצער עד כדי כך -הזכיר בהם את איכות החיים תחילה ואחר כך את לשון מגוריהם.

ה"כלי יקר"  שם את הדגש על שאלתו של פרעה ליעקב: "כמה ימי שני חייך"?- פרעה שואל שאלה זו -לפי שנודע לו כי כאשר יעקב הגיע למצרים היה הנילוס עולה  לקראתו , ולכן הדבר שימח אותו מאד וחשב: כל עוד שיעקב חי הנילוס ימשיך לעלות לקראתו וכך יהיה שפע של מים במצרים ויתאפשר להשקות את השדות., אבל כאשר ראה  פרעה את יעקב במו עיניו - כי הוא רזה מאד ונראה כה זקן, חשב  שימיו כבר קצרים., לכן שאל לפשר גילו. לפיכך השיב לו יעקב: "ימי שני מגוריי.. מעט ורעים, כוונת יעקב הייתה – כי מראהו הזקן נובע לא מחמת גילו המופלג, אלא מחמת מגור  ופחד מסביב שעברו עליו במשך חייו מאה ושלושים שנה –  רצופים צרות ולא הגיעו עדיין לשנות אבותיו, אך יש לו תקווה עוד להגיע לגילו של אביו יצחק- מאה  ושמונים שנה וזאת  למרות שגם לאבותיו  היה מגור מסביב ,בכל אופן האריכו ימים-  מסיבה זו יעקב נקט  בלשון "מגוריהם" גם לגבי אבותיו- אברהם ויצחק.

לסיכום, לאור האמור לעיל: יעקב בירך את פרעה בכך: שהנילוס יעלה לקראתו - כי מקור המים במצרים הוא הנילוס וודאי חשב יעקב שהכלכלה חייבת להיות מוצלחת  ומבורכת לאחר שירד למצרים עם משפחתו בגלל הרעב בארץ.  לעניות דעתי, יש טעמים נוספים לברכה זו:

יעקב הכיר טובה לפרעה לאחר שראה שכיבד את יוסף ומינה אותו למשנה למלך. הוא גם  העריך את  נכונותו של פרעה  להעניק לו  ולכל פמלייתו את מיטב ארץ מצרים ,כפי שאמר פרעה ליוסף: "... אביך ואחיך באו אליך: ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואחיך ישבו בארץ גושן.."[שם מ"ז, ה-ו] ודאי חש לכבד אותו ולברכו.

ואכן הברכה התקיימה, כפי שנהוג לומר: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"