שמירת האדם מפני הסכנות האורבות לו- בעין התנ"ך
מאת: אהובה קליין.
עת שערי הקיץ נפתחים-
עימם שמים תכולים, החמה שולחת את קרניה החמימות לכל עבר , הימים מתארכים ומאפשרים לנו תוספת זמן למנוחה ולבילוי בתחומים
רבים ומגוונים : בחיק הטבע, בים ,בבריכה
,נופש בבתי מלון ובתי הארחה טיולים ועוד...
החופש- דבר חיוני וחשוב
הגורם להתרעננות וחידוש כוחות לכל אדם באשר הוא, אך תוחם בחובו גם סכנות רבות שיש
להישמר מפניהן.
מעניין להתבונן בספר
הספרים ולראות מהי ההתייחסות לחיי האדם ?
אכן ,מתברר שהאדם
חייב להיות ערני וזהיר במשך כל חייו ואין לסמוך על הנס.
יעקב אבינו בשובו
מחרן עם כל פמלייתו לארץ כנען, יודע כי עליו להישמר מפני עשיו, שמא יממש את איומיו
ויסכן את חייו, על כן הוא שולח מלאכים לבדוק את השטח, כאשר הם שבים, הם מודיעים
לו: כי עשיו בא לקראתו ועמו ארבע מאות איש. יעקב חושש מאד, הוא מבין שאין סומכים
על הנס ומיד- נוקט בשלושה אמצעים:
דורון, תפילה ,מלחמה.
דורון- הוא מכין לעשיו מתנות מתוך העדר שלו- אותם הוא מתכנן להעניק לו.
תפילה- הוא מתפלל אל אלוקים: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנוכי
אותו פן יבוא והיכני אם על- בנים.."[בראשית ל"ב, י"ב]
מלחמה- מחלק את מחנהו לשניים- כדי להתכונן למלחמה אם יהיה צורך בכך
התורה גם מזהירה
אותנו: " לא תנסו את ה' אלוקיכם" [דברים ו', ט"ז]
אחרי מות שני בני
אהרון על ידי אש זרה שהקריבו בקודש הקודשים ,התורה מזהירה את אהרון הכוהן לא
לבוא בכל עת למקום קדוש זה, אלא רק בתנאים
מסוימים. וזאת על מנת שיזהר וישמור על חייו.
גם אנשים שלוחי
מצווה- חייבים להישמר מפני סכנות כי אין סומכים על הנס.
אסור לעלות על סולם גבוה,
כאשר נשקפת סכנה לחיי אדם במטרה לקיים את
מצוות שילוח הקן,
לומדים זאת משמואל, הרי הקב"ה ציווה אותו
ללכת להמליך את דוד כמלך על ישראל, שמואל חושש מפני קנאת שאול כפי שכתוב: "..
ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני" [שמואל- א, ט"ז, ב]
אך במקום שהסכנה
רחוקה מאד, חז"ל מתירים לקיים את
המצווה ומסתמכים על הפסוק: "שומר
פתאים ה' ".
ציורי תנ"ך[דיפטיכון] יורדי הים ניצלים מהסערה ומודים לאלוקים
/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ישנה דוגמא בתנ"ך
גם לאנשים שהפליגו בים וסיכנו את חייהם: "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים
רבים...ויעמד רוח סערה.. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם" [תהלים
ק"ז, כ"ג-ל"ב] אותם אנשים כל תחבולותיהם לא הועילו בשעת סכנה, ובנס
ניצלו לאחר שהתפללו לה'.
הרמב"ם פוסק
להלכה :כי כל מעשה שיש בו סכנת נפשות
מהווה עבירה על מצוות שמירת הנפש.[משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות רוצח
ושמירת הנפש פרק י"א, ד]
התורה מזהירה את האדם
להישמר מכל פגע וסכנה כנאמר: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"[דברים ד,
ט"ו]
מי ייתן וכל עם ישראל
בכלל ובפרט - יקיימו ציווי זה ועל ידי כך
ימנעו אסונות
ונשכיל לשמור על חיינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה