פרשת ואתחנן-מה הסיכון בשכחה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

פרשת ואתחנן- מה הסיכון הטמון בשכחה?

מאת: אהובה קליין.

[המאמר מוקדש לעילוי נשמת  אמי חיה ז"ל בת בן-ציון]

ציורי תנ"ך /משה משקיף על ארץ ישראל /ציירה: אהובה קליין (c)

פרשת ואתחנן  נקראת תמיד בשבת  נחמו לאחר תשעה באב ומתארת: את תחנוני משה אל ה' בדבר  שאיפתו להיכנס אל תוך גבולות ארץ ישראל,  בדבריו  הוא אינו פוסח על  טענות כלפי עמו בעניין זה:

"וה' התאנף—בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי—בא אל—הארץ הטובה אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה"[דברים ד, כ"א]

יחד עם זאת,משה פונה לעם ישראל בתזכורת: כי כדי לחיות בתוך ארץ ישראל ולממש את הזכות לרשת את המקום, יש לקיים את התורה הלכה למעשה.

ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את ה' וחסדיו בפסוקים הבאים:

"רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך: יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב.."[דברים ד, ט -ט"ו]

וחס ושלום כתוצאה  משכחת קבלת התורה -ישנו חשש לעבודת אלילים.

"הישמרו לכם פן תשכחו את—ברית ה' אלוקיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר ציווך ה' אלוקיך :כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא אל קנא":[שם ד, כ"ד]

"הישמר לך פן תישכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים".[דברים ו, י"ב]

השאלות הן:

א] מדוע  פרשת ואתחנן נקראת מידי שנה בשבת אחרי תשעה באב?

ב] כיצד עם ישראל קשור לאי כניסתו של משה אל תוך ארץ ישראל?

ג] מהי משמעות השכחה ומהן תוצאותיה?

התשובה  לשאלה א]

המגיד רבי ישראל מקוז'ניץ עונה על כך בספרו  "עבודת ישראל":

ידוע כי בהתאם להלכה ישנו איסור לעסוק בלימוד תורה בתשעה באב, להוציא את מגילת  "איכה" וספרים, או חוברות בנושא חורבן, או שואה.

הסיבה לכך היא: כי עצם לימוד התורה גורם לשמחה. כפי שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי – לב" [תהילים י"ט, ט] והרי עניין השמחה אסור ביום –צום ואבל על חורבן בית המקדש, לכן אנו קוראים את פרשת ואתחנן לאחר תשעה באב שבו לא למדנו תורה ,וזאת במטרה להוכיח שמיד לאחר יום אבל לאומי זה -אנו  שבים לעסוק בלימוד התורה ומקבלים על עצמנו מחדש- עול  מלכות שמים וגם מצוות.

תשובה לשאלה ב]

על  דברי משה:" וה' התאנף—בי על דברכם.."

אומר "המשך חוכמה": כל עוד דור המדבר ראה את כל פעולותיו של משה, היו לו טענות ותרעומות, אך הדור החדש אשר עתיד להיכנס לארץ ולא הכיר ישירות את משה, אולם שמע את כל האותות והמופתים שעסק בהם,  לגביהם היה חשש  שמא  הם יוסיפו על משה אלוהות, אך כדי למנוע אפשרות זאת, הקב"ה דאג שמשה יסיים את חייו במדבר יחד עם כל אותו הדור.

מהטעם הזה כשמשה מזהיר את עם ישראל על איסור עבודה זרה, הוא אומר להם:"וה' התאנף בי על דבריכם" וזאת  על מנת שלא יטעו ויקדשו  את משה כאלוה, מכאן ניתן להבין עד כמה הקב"ה חושש שהעם יסטה מדרכו ויעבוד עבודת כוכבים. לכן בא האיסור: "השמרו לכם  פן תשכחו....ועשיתם לכם  פסל".

רש"י אומר: ה' כעס על משה בגלל התנהגות העם.

הרמב"ן אומר: כי הקב"ה ציווה את משה ללמד את עם ישראל תורה ומצוותיה- על מנת שיקיימוה בארץ המובטחת. ועליהם לקחת את החומר שנלמד לארץ ישראל, ולא לשכוח להיות צמודים תמיד לעול התורה ,מפני שמשה עומד לסיים חייו בעבר הירדן, וממשיך הרמב"ן ואומר: כי ה' כעס על משה מתוך  דאגה, שמא ישכחו את מעמד  הר סיני והתורה ויפנו לעבודה זרה, חס ושלום.

התשובה לשאלה ג]









ציורי תנ"ך/ עם חכם אינו שוכח את אלוקים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


Biblical painthng
By Ahuva Klein
The clever does not forget God

הגמרא מביאה תשובה מעניינת במיוחד: לפיה כל מי ששומר את מצוות התורה ,נשמתו  משתמרת.

היות והתינוק נוצר לארבעים יום וכנגד זה התורה ניתנה בארבעים יום. כל מי ששוכח, חס ושלום ,את התורה-אין נשמתו משתמרת.

ובהמשך אומר רבי ישמעאל: משל למה הדבר דומה? לאדם שמסר ציפור דרור לעבדו ואמר: עליך לשמור עליה ואם לא תעשה כן ,נוטל אני נשמתך ממך.[מסכת מנחות צ"ט]

רש"י אומר: כי על ידי כך שעם ישראל מקיימים את התורה-  נחשבים לעם חכם ונבון, אך במקרה של שכחה, ייחשבו  לשוטים.

הרמב"ן אומר: כי מדובר במצוות לא תעשה, והכוונה שעם ישראל מצווה לא לשכוח  את מעמד הר  סיני - שהיה כה מיוחד עד כי ראו את הקולות ועליו להעביר את הנחלת התורה הלאה לבניו ובני בניו.

רבינו בחיי אומר: שדווקא כאשר לעם ישראל טוב, עליו להיזכר  בתקופת עבדות מצרים. לא לשכוח את כל חסדי ה' ולעבוד את ה' כעבד לפני אדוניו, כפי שאמר שלמה המלך: "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה" [קהלת ז, י"ד]כי על ידי ההתבוננות בעבר הרע, יעריך את הטוב שזוכה בו בהווה ויתרון זה יגרום לו להודות לה' על חסדיו.

ה"כלי יקר" אומר: כי חז"ל למדו מהפסוק: "פן תשכח את הדברים" כי-

השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו -מהטעם שגורם לכך שגם ה' ישכח אותו, כמו שנאמר: "ותשכח תורת אלוקיך אשכח בניך גם אני"[הושע ד, ו]

וחז"ל דרשו  דבר נוסף על הפסוק: "ושבתם וראיתם  בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו"[מלאכי ג, י"ח] שאינו דומה אחד שמשנן את חומר הלימוד למאה פעמים -לבין אחד שמשנן את החומר -למאה ואחת פעמים. הלומד מאה פעמים, עדיין לא נקרא עבדו, ואילו הלומד מאה ואחת פעמים –נקרא: עובד אלוקים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד כמה חשוב לזכור לדורי דורות ולא לשכוח את חסדי ה' וכל הניסים.

מי ייתן ונתמיד בקיום התורה והמצוות ויקוים בנו הפסוק: "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את- הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך.."[שם ו, י"ח]