פרשת חוקת- מה לנחש בגן העדן - למכת הנחשים במדבר?
מאת: אהובה קליין.
[המאמר לעילוי נשמת אמי-חיה ז"ל בת בן- ציון.]
אחד הנושאים בפרשה:
חטאם של בני ישראל בכך- שמאסו במזון הרוחני -המן,
והיו בפיהם תלונות
נוספות גם על עצם יציאתם ממצרים ,נדודיהם במדבר
,המחסור במים, כפי שהכתוב מתאר:
"וידבר העם
באלוקים ובמשה : למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה
בלחם הקלוקל וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם וימת עם רב מישראל"
[במדבר כ"א, ה-ו]
ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]
השאלות הן:
א] מדוע בני
ישראל מאסו במן- מזון שניתן משמים ומה
הקשר להליכתם במדבר?
ב] מה היה הטעם
בעונש כה קשה – הכשתם ,דווקא- על ידי נחשים ושרפים?
ג] מה הייתה המטרה בהצבת נחש הנחושת בראש העמוד?
התשובה לשאלה א]
על כך ישנן כמה דעות:
אור החיים אומר :כי עניין הליכת בני ישראל
במדבר ואכילת המן-שני הדברים קשורים זה בזה:
המן הנחשב למזון קל -
הוא מכביד על הליכתם במדבר לפי שאין
מה לעכל ולשרוף באכילתו.
העמק דבר מפרש: כאשר בני ישראל הגיעו לארץ
מיושבת - טעמו כבר מזון מוצק- את טעמה של
תבואת אדום ומואב- בדומה לילדים
שגדלים ונגמלים מחלב –אם. משעה שמתחילים לאכול, החלב אינו מקובל לטעמם.
ועכשיו ששבו לאכול
שוב את המן, הדבר הקשה עליהם לאחר טעימתם מפרי הארץ.
חז"ל טוענים: כי עיקר תלונתם של ישראל
הייתה על המן שהוא נספג בגופם –לפי דעת דרשנים נוספים: מה שהפריע להם זה: חיים
טפילים ללא טרחה ועמל כפיים-הרצון לעמל דבק בהם מהרגע שהיו כבר קרבים לארץ המובטחת,
הדבר גרם לגעגועיהם לחיי יצירה ופעילות.
לפי פירוש-"אבני
שוהם": "לחם קלוקל"-כפי שכינו את המן - רמז ללחם קל
ללא טרחה, שמאסו בו.
החתם סופר מפרש : בדומה לדברי- "העמק דבר"-כאשר בני ישראל ראו את הפירות
אצל השכנים- הייתה להם תאווה גדולה לאכול מהם בדומה לתאוות סיר הבשר בקברות
התאווה.
התשובה
לשאלה ב]
"אבני שוהם": מתרץ בצורה מעניינת את סיבת העונש של הכשת הנחשים בקרב העם:
לדעתו, ארבעים שנה
בני ישראל היו נודדים במדבר וראו נחשים בשפע, אך לא היו מודעים לסכנה מהכשתם, אך
עכשיו שהתלוננו בדבר הפירות שחפצה נפשם לאכול, מיד הראה להם ה' -מידה כנגד מידה-
את מכת הנחשים- ראיית פירות ורצון עז לאוכלם חייבת גם ראיית נחשים עם הכשתם.-כי כל
עוד ראו פירות ולא התאוו להם לא ניזוקו מהנחשים, אך ברגע שהתאוו לאכילת הפירות
ניזוקו גם מהנחשים.
לפי מסכת שבת: הופעת הנחש מזכירה לנו את
הופעתו בגן העדן, כאשר פיתה את חווה באומרו: "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל
עץ הגן.. ..לא מות תמותון" וזה היה בניגוד לדברי ה': "ומעץ הדעת טוב ורע
לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות"[בראשית ב,י"ז]
אלה היו דברי כפירה
של הנחש כנגד הקב"ה וזאת הייתה זוהמה
רוחנית שהנחש הטיל בחווה, כדברי חז"ל
[מסכת שבת קמ"ו, ע"א]
כאשר בני ישראל היו
נוכחים במעמד הר סיני וקיבלו את התורה והאמינו למשה, אז זוהמת הנחש פסקה-עניין
הכפירה בה'.[מסכת שבת ,שם]
וכעת כאשר התלוננו על
אכילת המן- שוב חזרה אליהם אותה זוהמת הנחש- זו הייתה כפירה בה' ואי אמון במשה, כמו
שהכתוב מציין: "וידבר העם באלוקים ובמשה.."
על כן, חטאם של ישראל
היה חזרה על דברי הכפירה של הנחש בגן עדן, לכן ה' העניש אותם מידה כנגד
מידה, כדברי רש"י: "יבוא נחש שלקה על הוצאת דיבה ויפרע ממוצאי
דיבה"[רש"י, כ"א, ו]
ועוד דעה מעניינת לפי
הגמרא[יומא ע"ה, א]
"קילל את הנחש, עולה על הגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו"- כלומר
הנחש אינו צריך להתפלל על המזון, כי קולל וכל ימיו אוכל עפר, ומדוע? מפני שהקב"ה
אינו חפץ לשמוע ולקבל את תפילתו, אלא, מעדיף
שיסתדר בעצמו, וזאת בשונה מבני האדם או
החיות שנאמר עליהם: "הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אוכלם" [תהלים
ק"ד, כ"א]
ועוד נאמר בגמרא[מסכת
ברכות נ"ז, א] "הרואה נחש בחלום
פרנסתו מזומנת לו"
ובנוסף נאמר:[יומא
ע"ו, א] "שאלו תלמידיו את רבי שמעון בר יוחאי מפני מה לא ירד להם לישראל
מן פעם אחת בשנה, אמר להם : אמשול לכם משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן
אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו ,אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל
יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמישה בנים היה דואג
ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצא כולן מכוונים את ליבם
לאביהן שבשמים"
עניין ירידת המן הוא בניגוד לנחש שאין לו קשר עם ה', הרי לישראל
היה קשר יום יומי בתפילתם לה' לקבלת מזונם.
ולכן היות ובני ישראל
התלוננו על אכילת המן, נענשו במידה כנגד מידה-על ידי מכת הנחשים. כי ירידת המן
מסמלת את הקשר הבלתי פוסק של בני ישראל-באמצעות התפילה אל ה', בעוד שאצל הנחש אין ה' חפץ בתפילתו ושמיעת קולו.
התשובה
לשאלה ג]
לפי דעת חז"ל-כאשר בני ישראל היו מסתכלים על הנחש בראש העמוד: "וכי נחש ממית
או נחש מחייה, אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים
היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקים" [משנה ר"ה בסוף פרק ג']כאן היה להם
תיקון, בעוד שהנחש אינו מתפלל לה' לפרנסתו בכלל, הרי עם ישראל מחדש את הקשר עם
בוראו, יום יום באמונתו ותפילתו לה'.
כלומר על ידי הרמת
הראש לכוון הנחש בראש העמוד היו מגבירים את אמונתם בבורא עולם.
ורש"י מתרץ מדוע
משה עשה את הנחש דווקא מנחושת: "לא נאמר לו לעשותו של נחושת, אלא אמר משה, הקב"ה
קוראו נחש ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון"
לפי דברי
הרמב"ן: היה כאן נס בתוך נס-
דווקא במה שחטאו-בהוצאת דיבה כנגד ה' ומשה -בדומה לנחש סמל יצר הרע, דווקא על ידי
שמביטים בנחש הנחושת מתרפאים, כפי שהרמב"ן מסביר: "והנראה בעיניי בסוד
הדבר הזה, כי הוא מדרכי התורה שכל מעשיה
נס בתוך נס, מסיר הנזק בנזק ותרפא החולי במחליא.."
דבר ידוע הוא: שישנם
שני סוגי יצר הרע המסיטים את האדם לדבר עברה:
ישנו סוג ראשון: הבא
לפתות את האדם בדבר עבירה באופן ישיר, ומפניו קל יותר לאדם ירא שמים להישמר.
אך ישנו הסוג השני:
מפניו קשה מאד להישמר, זהו יצר הרע הצובע את
העבירה בצבעים נאים ויעשה מהם דבר מצווה, זהו יצר המתחפש לתלמיד חכם ובא
להוכיח שהעבירה היא בעצם מצווה, סוג זה של יצר רע - עתיד לבוא לידי שחיטה-על ידי
הקב"ה –כדברי: הבעש"ט המבסס את דבריו על דברי הגמרא[סוכה נ"ב, א]
לכן ציווה ה' את משה
לתלות את הנחש בראש העמוד - כדי שיזהרו לא ליפול ברשתו של יצר הרע הזה ולא יאמינו
לדבריו שהוא רוצה לקדם אותם למעלה של מצווה ולהעלותם על נס-בו ברגע שבני ישראל
יביטו בנחש הנחושת למעלה, ידעו שעליהם להיות בשמירה מתמדת מאותו יצר רע המפתה אותם
לדבר חטא בלבוש של מצווה.
לאור האמור לעיל, ניתן
להסיק : כי חטאם של ישראל היה גדול מאד
בכך שהתלוננו על ירידת המן, זאת הייתה כפיות טובה ממדרגה ראשונה והגרוע מכול:
בגידה וכפירה בקב"ה- שהוציאם ממצרים בשפטים גדולים ובגידה במשה –מנהיג מסור
ברמ"ח אבריו לעמו. ולכן נענשו בנחשים
המסמלים את יצר הרע-אך התיקון היה בהביטם כלפי נחש הנחושת-באותו זמן חידשו את הקשר
עם בוראם ושיעבדו את ליבם לאביהם שבשמים.
מי ייתן ועם ישראל ישכיל בכלל ובפרט -להישמר מכל סוג
של יצר הרע וילך בדרך התורה הקדושה ויתקיים בנו
הפסוק: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" [תהלים ל"ד, ט"ו]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה