פרשת חיי שרה-עת רצון לתפילה על זיווג משמים-אימתי?/מאמר- מאת: אהובה קליין.

פרשת חיי שרה- עת רצון לתפילה על זיווג משמים-אימתי?

מאמר: מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו מגולל הכתוב כיצד, בסייעתא דשמיא- מצא יצחק את זיווגו משמים.

החל מהוראות  אברהם לאליעזר בנוגע לתנאים המבוקשים-

למציאת האישה המתאימה,תפילתו של עבד אברהם להצלחתו,הופעת רבקה ליד הבאר,יחסה לעבד ולגמלים ונטישת בית הוריה לטובת הקמת ביתה החדש.

ציורי תנ"ך,אליעזר מביט בנערות ליד  הבאר/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

וכך התורה מתארת את שעת בין הערביים- בה יצחק זוכה לראות את רבקה:

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ויישא עיניו וירא והנה גמלים באים

ותישא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל: ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו? ויאמר העבד: הוא אדוני ותיקח הצעיף ותתכס"[בראשית כ"ד,ס"ג-ס"ו]

השאלות הן:

א] מדוע יצא יצחק לשוח בשדה דווקא בין הערביים-ומה משמעות שיחה זו?

ב] מהי נפילתה של רבקה מהגמל?

ג] כיצד ידע יצחק כי רבקה היא אכן האישה המיועדת לו משמים?

התשובה לשאלה א]

רבינו בחיי מביא שני פירושים:

1] "ויצא יצחק לשוח בשדה"-הכוונה שהיה מהלך בין השיחים ומטייל בין האילנות להנאתו.

2] לפי המדרש- לשוח בשדה-זוהי תפילה שנאמר:"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"[תהלים, ק"ב]

מכאן לומדים רבותינו ז"ל:כי יצחק תיקן תפילת מנחה.

גם רש"י אומר: כי שיחה- היא תפילה.

הכלי יקר מביא  שני פירושים מעניינים במיוחד:

1] בתחילת דבריו גם הוא מביא את דעת חז"ל בדומה ליתר הפרשנים,כי הכוונה לתיקון תפילת מנחה על ידי יצחק-

סמוך לשקיעת החמה,מכאן שיש להסתמך על מה שאמרו חז"ל:"לעולם יזהר אדם בתפילת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפילת המנחה"

ולמרות שאברהם תיקן תפילת שחרית ויעקב תיקן תפילת ערבית,לא מצאנו כי הם נענו מיד בתפילותיהם.

לעומת זאת, יצחק-בתפילת מנחה נענה מיד,שהרי התפלל על זיווג בעוד אליעזר-עבד אברהם היה בדרך,כמו שנאמר:"כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא"-זו אישה[ברכות כ"ו,ע"ב]

ולמה הלך דווקא בשדה לתקן תפילתו?

יצחק הגיע למסקנה: כי השדה שנתן לו ה' הביא יבול רב ובכך הייתה ברכה רבה.כמו שכתוב:"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' "[שם כ"ו,י"ב]

מכאן למד קל וחומר, שה' ייתן לו אישה שהיא קרקע העולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני הקב"ה.

ומיד כאשר יצחק התפלל על כך, תכף הכתוב מציין:"ויישא עיניו וירא והנה גמלים באים".כי בזמן התפילה הוא התבונן למטה לשדה ומיד בתום תפילתו  נשא את עיניו כלפי מעלה- ושם לב כי ה'  נענה לתפילתו ולנגד עיניו שיירת גמלים הנושאים את זוגתו.

מכאן למדו רבותינו:כי  דווקא בתפילת מנחה האדם נענה לבקשתו והסיבה לכך היא:לפי שמידת הדין מקטרגת דווקא בלילה והרי תפילת ערבית סמוכה ללילה,וגם תפילת שחרית סמוכה ללילה שחלף,אבל תפילת מנחה רחוקה משני הלילות,לכן לא קיים בה קטרוג.

2]: יצחק תיקן  תפילה דווקא לפנות ערב?

לפי שעד שלא שקעה השמש של שרה זרחה השמש של רבקה.

כלומר הכתוב בא להודיע לנו:היה רצף בין השמש של רבקה לשמש של שרה,

"כדי שלא יחסר העולם מן נשים צדקניות  אלו שהן לעולם כגלגל חמה" ותהיה המשכיות לכל הדברים שהיו בימי שרה והם  :נר דלוק בתוך האוהל,

ענן השכינה קשור לאוהל,ברכת העיסה,

התשובה לשאלה ב]

לפי רש"י : רבקה השמיטה את עצמה מעל הגמל,אך לא נפלה לארץ,אלא הטתה את גופה לצד-  בדומה למה שעשתה לכד- כאשר נתנה לאליעזר וגמליו מים,שנאמר:"הטי נא כדך"[שם כ"ד,י"ד]

לפי ספורנו:אין הכוונה שרבקה נפלה ממש,אלא הכניעה את ראשה בעודה יושבת על הגמל לכבוד יצחק.

הרמב"ן מוסיף:כי רבקה  ראתה את יצחק שהוא כזה הדור,נתביישה ממנו ובמיוחד שידעה שהוא בא  לקראתה,הרכינה את ראשה,כיסתה את פניה בצעיף מתוך צניעות.

התשובה לשאלה ג]

ציורי תנ"ך/ רבקה מופיעה  בפני יצחק/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

יצחק ידע בוודאות כי רבקה אכן היא האישה המיועדת לו.

לפי רבינו בחיי:

א] כי כל התנאים שהיו קיימים בזמן שאימו חיה,הם נמשכו עם בואה של רבקה לאוהל :

-בהתאם לדברי המדרש: הנר הדולק,הברכה בעיסה וענן השכינה.

ב] כל עוד שלא הגיעה רבקה,יצחק לא התנחם במות אימו שרה,אך מיד שרבקה  נכנסת לחייו של יצחק - מיד התנחם בה.

לסיכום,ניתן לראות מה כוחה של תפילה ובמיוחד-  תפילת מנחה, כנראה יש בה  כוח מיוחד להגשים משאלת זיווג טוב-בדומה  למה שקרה ליצחק -שנענה מיד בסוף תפילתו וראה את רבקה מגיעה עם שיירת הגמלים .

יהי רצון שנרבה בתפילות והקב"ה  ימלא את משאלות  הכלל והפרט לטובה,אמן ואמן.