פרשת תרומה- מדוע נסמכה פרשת תרומה - לפרשת משפטים?
מאמר מאת: אהובה קליין.
ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
פרשת תרומה
פותחת במילים:"וידבר ה' אל משה לאמור:
דבר אל בני
ישראל וייקחו- לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ועורות אילים מאדמים
ועורות תחשים ועצי שיטים,שמן למאור בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד
ולחושן:
ועשו לי
מקדש ושכנתי בתוכם.."
[שמות כ"ה,א-ח]
המתבונן
בפסוקים אלו נתקל במספר שאלות:
א] מדוע
נסמכה פרשת תרומה לפרשת משפטים?
ב]
כתוב:"וייקחו לי תרומה"- וכי הקב"ה זקוק לתרומות?
ג]מדוע
נאמר:"וייקחו לי" ולא נאמר: "ויתנו לי"?
ד]למה מרמזים
המתכות :"זהב וכסף ונחושת"?
התשובה
לשאלה א]
לפי
חז"ל:1] באה
התורה ללמדנו שתרומה רצויה אצל הקב"ה רק כאשר היא נובעת מתוך כסף שנרכש ביושר,
בצדק ומשפט, אך תרומה שבאה מתוך נכסים שנרכשו במרמה- אינה רצויה אצל
ה' והיא נחשבת: "מצווה הבאה בעבירה"
2] סמיכות
הפרשות משפטים ותרומה –
באה ללמד את
האדם: אל יאמר-
אני מסתפק בכך
שאיני מרמה ונוהג עם הבריות ביושר לפי
החוק והמשפט- כאן בא הכתוב ללמדנו לא להסתפק רק בקיום" מצוות לא תעשה",
אלא יש לקיים גם מצוות: "עשה", כגון לעזור לנצרכים.
התשובה
לשאלה ב]
שאלה זו
שואלים גם חז"ל בילק"ש:"מי
שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואמר הן לה' אלוקיך השמים וכו"
הוא צריך לבשר
ודם?"
והתשובה היא:
אלוקים חומד לשרות שכינתו בקרב ישראל- כמו אב
המחמד בניו, המטרה
להקים בתרומה- משכן כבוד וכפרה לישראל.
רש"י אומר: "וייקחו לי תרומה" המטרה-"לי"-
לשמי = לשם ה'.
לפי
מדרש תנא דרבי אליהו: בזמן מעמד הר
סיני כאשר עם ישראל קבלו את התורה
ואמרו:"נעשה ונשמע" מייד אמר הקב"ה:"וייקחו לי
תרומה", ועל כך מסביר האדמו"ר רבי אורי מקאנייניץ': כי ישנו מנהג מקובל
אצל עם ישראל לנדור ולנדב- בעת העלייה
לתורה- לבית- הכנסת ולענייני צדקה אחרים –וכך יוצא שהיהודי עוסק בקיום מצוות הקריאה בתורה ותפילה בציבור
יחד עם מצוות שיש בהם משום חסרון כיס, הנדבה שהיהודי תורם - היא זכר למעמד מתן
התורה,
התשובה לשאלה ג]
המלבי"ם
מפרש: אילו היה כתוב:"ויתנו לי תרומה" היו חושבים כולם כי מוטלת על כל
יחיד לנדב למלאכת המשכן ,אך רצון הבורא היה : שהמשכן יוקם אך ורק מתרומות שנידבו
מתוך רצון טוב ואמיתי ולא מתוך כפייה – בני ישראל נצטוו למנות גבאים כדי שייקחו
"תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו" [שמות כ"ה,ב]
חז"ל מפרשים:"לי" בגימטרייא= ארבעים- רמז
לדברי חכמים בהפרשת תרומה:"עין יפה- אחד מארבעים"[תרומות ד,ג] והכוונה -לאדם
נדיב לב המפריש בעין יפה מיבול שדהו אחד
מארבעים- [שניים וחצי אחוזים] כתרומה לכוהן.
התשובה
לשאלה ד]
בעל
"חת"ם סופר"
אומר: כי באותיות של "זהב , כסף,נחושת" - ישנם רמזים מעניינים מאד:
במילה:"זהב"=
הימים בהם קוראים בתורה בבית הכנסת :
ז- שבת שהוא
היום השביעי בשבוע.
ה- יום החמישי
בשבוע.
ב- יום השני
בשבוע.
המילה:"
כסף" מרמזת על החגים מן התורה:
כ- יום
כיפורים
ס- חג הסוכות.
פ- חג הפסח.
המילה
"נחושת" מרמזת ליתר החגים
והמועדים שבהם נוהגים לקרוא בתורה.
נ- נרות
[חנוכה]
ח- חודש= ראש
חודש.ראש השנה.
ש- שבועות,
שמיני עצרת.
ת- תעניות.
לסכום,מכל
הנאמר על נושא התרומה- ניתן להסיק כי
התרומה אינה ניתנת מתוך כפייה, אלא מתוך
יושר ,נדיבות לב ורצון טוב- רק תרומה מסוג זה רצויה אצל הקב"ה.
ומהמשפט:"ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם"- [כ"ה,ח]
ניתן להסיק כי
כל אדם יכול לעשות מקדש בליבו למען השראת השכינה עליו וכאשר יזכה להיות בצל השכינה
יקוים בו הפסוק
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ומקום שהשכינה שורה שם גם הברכה שורה.
יהי רצון ועם
ישראל ירבה בקיום מצוות- בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו.
ובע"ה
גאולה קרובה לבוא. אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה