יום שישי, 30 במרץ 2012

שבת הגדול/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

שבת הגדול/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

שאל הבן את אביו:
מדוע טרם חג האביב
השבת בפי כל
השבת הגדול?

פתח האב ואמר:
בל  נשכח  העבר
נס אדיר התרחש במצרים
רחמים כים זרמו משמים.

קורבן פסח מאלוהי המצרים
נלקח בגלוי ללא  פחדים
בכך דורש רב הקהילה
מזכיר בדבריו יום הגאולה.

ציורי תנ"ך/הכוהנים סועדים מהקורבן בפתח אוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויאמר משה אל- אהרון ואל בניו בשלו את-הבשר פתח אוהל מועד ושם תאכלו  אותו ואת- הלחם אשר בסל המילואים..." [ויקרא ח,ל"א]
הטכניקה: שמן על בד.oc3nhf2thxj52re878gc.jpg

יום רביעי, 28 במרץ 2012

עבודת הכוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

עבודת הכוהנים/ שיר מאת: אהובה קליין©

זכות נפלה בחלקם
כתר כהונה לראשם
אחריותם כים רחב ידיים
נאמנות ברוכה כטל השמים.

המה כגשר איתן
בין אלוקים לעם
בפיהם ברכה משולשת
הלב והנשמה מרגשת.

כסלע נחושים לקיים הכתובים
כאיילים ימהרו אחר ציוויים
למתנות כהונה זוכים
חלקי קורבנות סועדים.

באין מקדש בימינו
נתלכד כאחים בתפילותינו
למען המקדש יבנה ויכונן
ויחדיו נחזה בעבודת הכוהן.

הערה: השיר בהשראת  פרשת צו [חומש  ויקרא.]

יום שלישי, 27 במרץ 2012

פרשת צו-מדוע היה צורך לזרז את אהרון ובניו?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת  צו- מדוע היה צורך לזרד את אהרון ובניו?
מאמר: מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים:"וידבר ה' אל-משה לאמור:
צו את-אהרון ואת בניו לאמור זאת  תורת העולה היא העולה על מוקדה על- המזבח.."
השאלות הן:
א] מהם שבעת ימי המילואים המתוארים בפרשה ?
ב] מה המשמעות של המילה :"צו"?
ג] מדוע הכוהנים נצטוו לאכול את קורבן המילואים בפתח אוהל מועד [ויקרא ח,ל"א]?
התשובה לשאלה א]
שבעת ימי המילואים – היו שבעה ימים בהם נערכה חנוכת העבודות באוהל מועד,הכוהנים הוקדשו לפי ההוראות שניתנו למשה עוד לפני הקמת המשכן[כפי שמסופר בחומש שמות כ"ט].
וכל עדת ישראל  נקהלו מול אוהל מועד כדי לחזות בטקס החגיגי והמרגש של הקדשת אהרון ובניו לכוהנים לעבודתם במשכן.
רק אחרי שבעת ימי המילואים הוקרבו קורבנות להתחלת שרותם בקודש של הכוהנים.
התשובה לשאלה ב]
רש"י: מצטט את דברי תורת- כוהנים:
"אין צו אלא לשון זירוז, מיד,ולדורות.אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס".
לפי המלבי"ם: צו הכוונה שלושה מובנים:
א] זירוז.
ב]מייד.
ג]לדורות.
ובהמשך הוא מביא  הסבר,או דוגמא לכל מובן.
א] דוגמא לזירוז:"ויצו יוסף לאשר על ביתו מלא אמתחות האנשים אוכל"- כאן ה"צו" בא לזרז את אשר על ביתו,
ועוד דוגמא:"ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות... ויצו פרעה לכל עמו"- למיילדות אמר פרעה,אך לעמו ציווה למלא את צוויו.
ב] מייד- הסבר למהירות הפעולה בזמן מוגבל.-על כך אמר רבי אברהם סופר בספר:
"מקנה אברהם"-
 בחלוקת הפעלים:"ואחריו הציווי המורה על העשות העניין מייד,ואחריו העתיד"- הציווי   הוא על פעולה מהירה בזמן מוגבל, לעומת זאת, העתיד מראה על זמן בלתי מוגבל.
ג] לדורות: הכוונה לרציפות הפעולה וההמשך לדורות.
בנוגע להסבר של רבי שמעון האומר שיש  צורך לזרז במקום שיש חסרון כיס,
שואל הרמב"ן : אם הציווי אל הכוהנים, איזה חסרון כיס יש לכוהנים, והרי הם אינם צריכים לקנות את הקורבנות, הרי אם התורה הייתה  פונה בהוראה זו לבני ישראל לקנות  את הקורבנות –הדבר ברור מהו עניין חסרון הכיס ברכישת הבהמות לצורך הקורבן,אבל
איזה חסרון כיס יש כאן לכוהנים ?
על כך תשובה ב"שפת חכמים": כיוון  שאין הכוהנים נהנים מן העולה,אלא מעור העולה וגם רק כאשר היא נלקחת על ידי הכהן המקריב,זה נחשב לחסרון כיס.
בספר:" קהילות יצחק" ישנה תשובה יפה לשאלה זו:
במסכת מנחות [קי, א] נאמר:" מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת החטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
וכן  דרשו במד"ר  בפרשתנו [פ"ז] עה"פ זאת תורת העולה:"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה,אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבין אותן"
והרמב"ם בספר מורה נבוכים כותב: כי מטרת הקרבת הקורבנות:כדי לעקור מעם ישראל את עבודת האלילים שהרי שור וכבש- נחשבים לאלילים בקרב הגויים. ועל ידי שחיטת הקורבן והקרבתו- מוכח כי ה' הוא היחידי  שברא את העולם וגם שולט עליו.
מכאן המסקנה שאחרי שנחרב בית המקדש, יש לעסוק בשני אלמנטים:
1] התועלת המיידית:להשריש את האמונה בקב"ה ולהתרחק מעבודה זרה.
2]התועלת לדורות: לאחר  חורבן המקדש -על ידי שהיהודי לומד את תורת הקורבנות- זה נחשב כאילו הוא הקריב ממש  קורבנות.
והרי ידוע שהכוהנים היו מדריכים את העם,כמו שנאמר:"יורו משפטיך ליעקב..."
 [דברים ל"ג,י]
על ידי שהם מסבירים לעם כיצד לנהוג על פי התורה,ממילא  לא יצטרכו  קורבנות כי העם לא יחטא ,בכך תתערער פרנסתם של הכוהנים,אז ישנו חשש שהכוהנים לא ירצו ללמד את בני ישראל מפני שנוצר העניין של חיסרון כיס.לכן  היה צורך במילה:"צו"
לשון זירוז..
משום כך-התורה באה לזרז את הכוהנים שימשיכו ללמד  תורה את העם.
התשובה לשאלה ג]
הכוהנים נצטוו לאכול מקורבן המילואים בפתח אוהל מועד- כדי שלא יתרחקו,שמא יטמאו.
לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק  כי הכוהנים היו עושים את מלאכתם במסירות נפש, אך היות והיה חשש לחסרון כיס,היה צורך לפנות אליהם  בצווי -כדי לזרזם לעשות  את מלאכתם ללא חשש לפרנסתם.
מכאן ניתן להבין , עד כמה חשוב ללמוד את נושא הקורבנות וגם להגיד את פרקי הקורבנות בתפילה- שמטרתם להשריש את האמונה בבורא עולם וכמובן לכפר על עוונות.
מי ייתן ונזכה בכלל ובפרט- לחזות בהשבת בית הבחירה במהרה בימינו ולראות במו עינינו את הכוהנים בעבודתם כבימים ימימה.אמן ואמן.

יום שני, 26 במרץ 2012

סעודת קורבן שלמים/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

סעודת קורבן שלמים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
                 
השמש שוזרת קרניה בירושלים
מלאכים צחורים יורדים משמים
נושאים עימם מרבד שכינה
עוטפים הסועדים בגיל ורינה.

סעודת שלמים הוד והדר
שולחן מקודש נוי מהודר
מבעד החלונות נשקפים עצים
עליהם נוטפים  זימרת טללים.

טועמי החיים מבשרי שלום
בין ישראל הכוהנים והמקום
פתיחת שערים לימים טובים
בבית המקדש יתקבצו המונים.

הערה: השיר בהשראת  פרשת צו [חומש ויקרא]

ציורי תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים בירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)

"וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"ז,ז]

הטכניקה: שמן על בד.2my5mhuf7j4io3nhkfil.jpg

פרשת צו-מה גנוז בקורבן השלמים-ומה מקומו באחרית הימים?/אהובה קליין.[מאמר]

פרשת צו- מה גנוז  בקורבן השלמים-ומה מקומו באחרית הימים?
מאת: אהובה קליין.

פרשת צו מפרטת בפנינו את סוגי הקורבנות השונים, כגון:
קורבן עולה,מנחה,חטאת, אשם ושלמים.
קורבן שלמים-  הוא קורבן הגנוזים בו כמה רעיונות מעניינים.
וכך התורה מתארת את קורבן השלמים בחלק מהפסוקים  בפרשה:"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה' אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מרובבת חלות בלולות בשמן..." [שמות ז,י"א-י"ג ]
השאלות המתבקשות מתוך עיון בפסוקים הן:
א] מהו קורבן שלמים , מדוע נקרא כך ובאילו נסיבות  יש להקריבו ?
ב]אילו סוגי קורבנות שלמים-  מוזכרים בכתובים?
ג] מה עתידו של קורבן זה באחרית הימים?
התשובה לשאלה א]
קורבן שלמים בדרך כלל מופיע כקורבן נדבה והוא מתחלק לשלושה חלקים:
1] האמורים-  יוקרבו על גבי המזבח.
2] החזה והשוק- שייך לכוהנים.
3] יתרת הבשר יאכל על ידי הבעלים – הוא נאכל בכל מקום מקודש  בירושלים ולא במקדש בלבד.
הטעם  למשמעות שם הקורבן:לפי חז"ל במדרש ההלכה : תורת כוהנים:
 א] ר' יהודה אומר :"כל המביא שלמים- מביא שלום לעולם"
ב]"דבר אחר: שלמים- שהכל שלום בהן, הדם והאמורין למזבח, החזה והשוק לכוהנים, העור והבשר לבעלים"- כלומר יש הרמוניה בן חלקי  הקורבן- הרי  חלק  עולה למזבח וחלק לכוהנים וגם הבעלים נהנים מאכילתו. קורבן זה עושה שלום בין המזבח בין הכוהנים ובין בני ישראל.
ג]קורבן שלמים- מלשון תשלומים- משום שקורבן זה נחשב  לקורבן נדבה- כלומר האדם התנדב בעצמו, או נדר להביאו והגיע הזמן שימלא את התחייבותו- וזאת על סמך המקור:"כי תידור נדר לה' אלוקיך לא תאחר לשלמו"
התשובה לשאלה ב]
במקרא  מופעים כמה סוגים של קורבנות שלמים, הנה כמה  דוגמאות לכך:
קורבן שלמי נדבה: קורבן זה מקריב אדם שנדר נדר:
"והרי עלי קורבן שלמים"
קורבן שלמי שמחה: סוג של קורבן שאדם מקריב באחד משלושת הרגלים - הוא ובני ביתו נהנים מאכילתו, יחד עם זאת אינו שוכח את העניים ומשתף -אותם בסעודה, שהרי כתוב:"ושמחת בחגך- אתה ובנך ובתך   ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשערך" [דברים  ט"ז, י"ד]
חז"ל סוברים :כי אכילת שלמים מביעה שמחה כפי שכתוב:"וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוקיך" [דברים כ"זז]
קורבן שלמי תודה: על כך אומר  רש":קורבן זה יביא אדם  כהבעת תודה לקב"ה על שניצל על ידי- נס או ישועה –
כגון: יורדי ים, הולכי מדברות,אנשים שהשתחררו מבית האסורים וחולה שנתרפא ממחלתו- כל אלה צריכים להודות לה' על הצלחתם- כפי שכתוב בתהילים ק"ז :"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם "ובפסוק נוסף נאמר:"ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברינה" [תהילים ק"ז,כ"א]
התשובה לשאלה ג]
לפי  דברי:"שער חיים" מי שלא חטא מימיו אפילו בשוגג כך שאינו  זקוק להביא בכלל קורבנות,הרי עצם העניין שהגיע לדרגה כה  גבוהה – עליו להודות לקב"ה שזכה לכך והצליח בסייעתא דשמיא להתרחק  מפני החטא- לפיכך חייב להביא קורבן תודה.
לפי מדרש תנחומא: בעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים , פרט לקורבן תודה  אשר יישאר תמיד והוא הדין גם לגבי תפילת הודיה- שאינה בטלה וההוכחה לכך:"עוד ישמע  במקום הזה[ביהודה וירושלים החרבות] קול ששון וקול שמחה..קול אומרים: הודו את ה' צבאות .. מביאים תודה בית ה' "
-[ירמיהו ל"ג, י- י"א]
"קול אומרים הודו את ה' צבאות"-זו הודיה לה', "מביאים תודה בית ה'  "- כאן הכוונה לקורבן תודה.
חכמים אומרים :כי מקורבן שלמים לומדים אנו כמה גדול השלום- לפי שקורבן זה מופיע אחרון בסדרת הקורבנות כפי שכתוב:
"זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח  השלמים"
-         [ויקרא ז,ל"ז] מסיבה זו תקנו חז"ל  תפילות החותמות בשלום כגון:תפילת "שמונה עשרה"
-         חזקיהו אמר: שערך השלום חשוב מאד- לפי שבכל המצוות הכתוב בהן:"כי"
-         לדוגמא:"כי יקרא קן ציפור...."[דברים כ"ב,ו] כלומר אם אתה נתקל באפשרות לקיים את המצווה תקיים, אך אם אינך נתקל בה -אינך זקוק לקיימה.
אבל לגבי השלום נאמר: "בקש שלום ורדפהו"[תהילים ל"ד,ט"ו]
-         רבותינו אומרים: כי כאשר בע"ה יבוא המשיח- הוא  יפתח בשלום- כמו שנאמר:"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום"
-         [ישעיהו נ"ב,ז]
יהי רצון שנזכה לבוא ימי הגאולה במהרה- בהם  נרבה בהבאת קורבן תודה לה' ונמשיך בתפילות הודיה.
ועם ישראל  יזכה לישב איש תחת גפנו ותאנתו ,לא ידע עוד צער ומכאוב. אמן ואמן.

יום ראשון, 25 במרץ 2012

קורבן עולה ויורד/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

קורבן עולה ויורד/ שיר  מאת: אהובה קליין.

הם משתוקקים להסיר הטומאה
לבית הבחירה נשמתם כמהה
עניים,בינוניים, עשירים
קורבן עולה ויורד מביאים.

אלוקים פותח בפניהם שערים
רוח חדשה עתירת רחמים
סולח מוחק עוונם
מדרכיהם החדשה נפעם.

ירושלים כלילת יופי ושמחה
מקבלת פני השבים ברינה
"מקום שבעלי תשובה עומדים
אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים."

יום שבת, 24 במרץ 2012

פרשת צו-אבן יסוד לחינוך העולם/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת צו- אבן יסוד לחינוך העולם
מאמר/ אהובה קליין .

חמישה אנשים בלבד נבחרו להיות כוהנים  והם: אהרון וארבעת בניו.
את זאת  אנו לומדים מהכתובים בפרשה:"וידבר ה' אל משה לאמור: קח את אהרון ואת בניו  איתו ואת הבגדים ואת שמן  המשחה... לקודשו. ויקרב  משה את בני אהרון וילבשם כותנות... כאשר ציוה ה' את משה" [ויקרא ח,א-י"ח] למעשה משה מקבל מאת ה'  ציווי לקדש את אהרון ובניו, לחנכם לכהונה וזאת לאחר משיחתם לכוהנים.
נשאלת השאלה מדוע עמרם ויוכבד זכו למשפחה כה  קדושה?
מדוע אהרון מוריש את הכהונה לדורות, ניתן להבחין בברור כי יש כאן הנחת אבן  פינה לחינוך העולם,  כיצד?
התשובה לכך היא:  כי התורה עוסקת בחינוך הכשרת הכוהנים והם לוקחים חלק נכבד בחינוך עם ישראל במטרה שעם ישראל ישמש בעתיד :"אור לגויים".
ברעיון זה ניתן להבחין לאורך כל הפרשה והנה כמה דוגמאות לכך: הפרשה פותחת במילים:
"וידבר ה' אל משה לאמור:צו את אהרון ואת בניו לאמור:זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח ..." [ויקרא ו,ב]
רש"י אומר על המילה:"צו"- הכוונה מלשון זירוז ולפי ר' שמעון: הכתוב  נוהג לזרז במקום שיש בו חיסרון כיס [הפסד של כסף]
רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר:[בסוף מסכת מנחות ק"י, ע"א]  אומר: כי ריש לקיש לומד מהמילים :"זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" [ויקרא ז, ל"ז] כי כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם.היות והיה  לכוהנים רווח מסוים מהקורבנות- שהיו יכולים לאכול את העור של הבשר, היה חשש שאהרון ובניו לא ירצו לפרסם שאפשר לקיים מצוות הקרבת קורבנות גם על ידי לימוד התורה, לכן מתוך המילה:"צו" ניתן להסיק כי התורה מחייבת את הכוהנים להורות לבני ישראל :כל העוסק בתורת הקורבנות ,מעלה עליו הכתוב  כאילו הקריב קורבן, למרות שהוראה זאת עלולה לגרום לכוהנים חסרון כיס.
ר' יצחק מגור ה"חידושי הרים" אומר:שהרי ידוע שקורבן עולה מכפר על חטאים שאדם חוטא תוך כדי הרהורים ומעניין שלכל איבר בגוף יש "כיס" שעלול לעזור לאדם להימנע מעשיית חטאים ולכסות את מקור  החטא, לדוגמא: אפשר שאדם יעצום את עיניו במטרה להימנע לראות דברים שעלולים להרגיזו, אפשר גם לאטום את האוזניים על מנת לא להאזין ללשון הרע, אפשר לסגור את הפה וכך להימנע מלחטוא בדיבור לשון הרע.
אך בעניין המחשבות הדבר קשה , האדם חייב לשלוט על עצמו כי כאן יש "חסרון כיס".
בנוגע ללבושו של הכוהן יש הוראות מדויקות מה ילבש.
"ולבש הכהן מדו  בד..." [ויקרא ו, ג'] לפי דעתם של חז"ל הכוונה לכותונת הבד של הכהן,
ומה הכוונה: "מדו" ? שתהיה הכותונת מתאימה לגופו של הכהן-  לא קצרה מידי ולא ארוכה מידי וללא בגד חוצץ מתחת  לכותונת.
ר' שלמה אפרים מלונצ'יץ בעל הכלי יקר מסביר את הדברים:
א] בדרך כלל המתגאה לובש בגדים גדולים מגופו ולכן  התורה דורשת ללכת עם כותנת מתאימה לגופו.כדי שלא יכשל  במידת הגאווה.
ב] כאשר הכוהן עוסק בהוצאת הדשן לאחר שרפת הקורבנות- יש חשש שהכוהן ילבש בגד נוסף מתחת לכותונת, או ילבש בגד קצר ממידתו, לכן התורה דורשת מהכוהן ללבוש  כותונת כפי מידתו.
ניתן ללמוד גם הרבה  מההוראה:"וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרון תהיה איש כאחיו" [ויקרא ז, י'] על המילים:"בלולה בשמן"- אומר רש"י:"וחרבה" זוהי מנחת חוטא.
על כך אמר רבי יצחק מוורקה: מדברי רש"י ניתן ללמוד כיצד אדם חייב  להתנהג אל הזולת ,לא משנה איזה קורבן הביא, יש להתייחס אליו  באהבה, אחווה ורעות - בכל מצב וכך חייב  להתנהג מנהיג ישראל כלפי העם- במידה שווה לכל איש.
מכל האמור בפרשה,ניתן להסיק כי הכוהן חייב לשמש דוגמא אישית לכל עם ישראל- הן בלבושו בהתנהגותו לזולת ובלימוד התורה- וכל זאת במטרה לחנך את עם ישראל לאור התורה ,למען יממש את ייעודו ויהיה: "אור לגויים."
קרבים אנו לשבת הגדול –אחד הגורמים לשם זה:שנעשה נס  לעם ישראל והצליחו  לקיים את מצוות קורבן פסח טרם יציאתם ממצרים, וזאת למרות שהצאן היה קדוש למצרים. והמצרים לא הפריעו לקיים מצווה זו.
כשם שנגאלנו במצרים- בקרוב ,בע"ה,נגאל שנית  מכל  הייסורים בכלל ובפרט אמן ואמן.

יום שישי, 23 במרץ 2012

ציורי תנ"ך/ עולות וזבחים/ ציירה: אהובה קליין(c)

"עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי..."[ישעיה נ"ו,ז]
הטכניקה: שמן על בד.6bgec87dek2f2r63url5.jpg

בימים ההם ובזמן הזה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בימים ההם ובזמן הזה.
שיר מאת: אה ובה קליין(c)

בימים ההם היה מקדש
ביום ובליל אור חדש
הכוהנים עשו מלאכתם נאמנה
הלווים הנעימו בשיר ורננה.

בית הבחירה מקור משיכה
לדרים בגיא בהר ובשפלה
כמגנט המושך אליו מתכות
כך נוהרים מביאי הקורבנות.

כאז כן עתה
נתפלל אני ואתה
שיבנה מקדש שלישי במהרה
 בו נתלכד יחדיו כמנורה.

הערה:השיר בהשראת פרשת ויקרא [חומש ויקרא]

יום חמישי, 22 במרץ 2012

פרשת ויקרא- מה הטעם בהבאת קורבנות לה' ?/מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא- מה הטעם בהבאת הקורבנות  לה'?
מאמר מאת: אהובה קליין.

חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמשת חומשי תורה והוא נקרא גם בשם:
"תורת כוהנים" -לפי שרובו עוסק בהבאת הקורבנות למשכן ובמלאכת הכוהנים.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"ויקרא אל—משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור: דבר אל—בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן- הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם"[ויקרא א,א-ג]
השאלות הן:
א] מה הטעם בהבאת הקורבנות לה'?
ב] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" – בלשון יחיד וההמשך בלשון רבים:"תקריבו קורבנכם"?
ג] מדוע נאמר:"אדם כי יקריב" ולא נאמר:"נפש כי תקריב"?
ד]  מה הסיבה לגעגועי העם – בכל הדורות- למקדש השלישי?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת הרמב"ם: יש סיבה להבאת הקורבנות לה' –אותה מסביר בספר מורה נבוכים [ח"ג פמ"ז]
"כי בעבור שהמצרים והכשדים אשר ישראל היו גרים ותושבים בארצותם מעולם,היו עובדים לבקר ולצאן,כי המצרים היו עובדים למזל טלה, והכשדים לשדים הנראים להם כשעירים,ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר בגלל שעובדים אותם,ולכן ציוה לשחוט הבקר והצאן לה' הנכבד,כדי שיודע שהדבר שהיו חושבים שהוא תכלית העבודה,הוא אשר יקריבו לה',כי כן יתרפאו האמונות  הרעות שהם מדווי הנפש,כי כל מדווה  וכל חולי לא יתרפאו כי אם בהפכן" ע"כ.
מתוך דברי הרמב"ם ניתן להסיק: כי היות והמצרים והכשדים וההודים –עובדים לבקר והצאן,אלוקים דווקא מצווה להקריב ולשחוט את הבקר והצאן לה' -כדי להוכיח שהם טועים בחשיבתם ,בעבודתם האלילית  ועל ידי כך יתרפאו מאמונתם זו שהיא מחלתם.
הרמב"ן חולק על דעה זו של הרמב"ם והוא טוען: כי כאשר  נח הקריב קורבן
ביציאתו מהתיבה אז לא היה-לא כשדי  ולא מצרי והדבר מצא חן בעיני ה' ואפילו נאמר כי ה' הריח את ריח הניחוח וגם כאשר הבל הביא קורבן לה' נאמר:"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"
לכן הטעם בהבאת הקורבנות: על חטאים שחטא האדם שהם כתוצאה מחשיבה,דיבור, מעשה.
משום כך ציווה ה'  שכאשר אדם חוטא-יביא קורבן ויסמוך ידיו עליו כנגד המעשה,ויתוודה בפיו כנגד הדיבור,וישרוף ויקטיר הקרב והכליות שהם כלי המחשבה,והכרעיים שהם כנגד ידיו ורגליו ששותפים למעשיו,ויזרוק את הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו וזאת  על מנת שיתאר לעצמו כי בעבור זה שחטא מן הראוי שישפך דמו ויישרף גופו –היות וחטא לה' בגופו ובנפשו ואלוקים עושה עימו חסד בכך שמאפשר לו להקריב קורבן שהוא נפש תחת נפש.
מעניין כי הנביאים  כדוגמת ישעיהו וירמיהו כועסים על עם ישראל  על הבאת הקורבנות,אבל הכוונה להבאת קורבנות ללא חזרה בתשובה וחרטה על החטאים,לכן להבאת הקורבן יש ערך רק כאשר האדם מתחרט על חטאיו ומביע נכונות לחזור ולדבוק בה'.
הנביא ירמיהו מדגיש זאת בדבריו:"כי לא דיברתי את אבותיכם על דברי עולה וזבח" [ירמיהו ז,כ"ב] הקורבן מטרתו -לשמש כאמצעי שדרכו יבואו לשמוע בקול ה' ועל ידי כך יגיעו לשלמות.
התשובה לשאלה ב]
לפי דעת רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"עולות אפרים":
 בלשון הקודש אנו מוצאים ארבעה שמות ליצור האנושי:איש,אנוש,גבר,אדם.
 שלושת השמות הראשונים  נאמרים גם בלשון רבים:אישים,גברים,אנשים,אך לעומת זאת השם:"אדם" מצוי רק בלשון יחיד.
לכן התורה באה לרמוז לנו במשפט:"אדם כי יקריב.." שכאשר כל עם ישראל יהיו מאוחדים כאיש אחד בלב אחד ,אז גם אם היחיד יקריב קורבן- הדבר ייחשב כאילו כל העם הקריב קורבן לאלוקים ויתקיים בהם המשפט:"תקריבו את קורבנכם"
התשובה לשאלה ג]
רש"י עונה לשאלה זו באופן הבא:מדוע נאמר.:"אדם" ולא נאמר:"נפש" והתשובה לכך: כמו שהאדם הראשון לא הקריב מן הגזל  - לפי שהכל היה שייך לו כך גם עם ישראל מצווים לא להביא  קורבנות מהגזל.
"הכלי יקר"- רבי  אפרים מלונצ'יץ מפרש: כי  התורה מזהירה את עם ישראל מפני איסור הגזל שלוש פעמים בפרשה זו והמטרה: להוציא מליבו של האדם
את החשיבה שעל ידי שיביא קורבן  מתכפר לו החטא של גזל והונאת חברו.
התשובה לשאלה ד]
כל עוד המשכן היה קיים ובהמשך בית המקדש  הראשון והשני- ניתן היה  להקריב קורבנות , כך עם ישראל היה מתקרב לה',אך משחרב המקדש, אבדה היכולת להקריב קורבנות ובמקום זה באה התפילה.
כמובן שהיה מאד רצוי להמשיך בהבאת הקורבנות- מפני שכך האדם היה מתקרב לבוראו לא רק בכוונה ,אלא גם במעשה והרי לפי התורה יש צורך בנוסף על המצוות העיוניות גם מצוות מעשיות.
ועיקר  עניין הקורבן היה: סמיכה ווידוי על החטא- דבר המעורר את האדם להתחרט על מעשיו הרעים בעבר ולחזור למוטב.
ולכן  לעבודת הקורבנות הייתה משמעות מאד חזקה  ועמוקה, מטעם זה אנו מתגעגעים למקדש  השלישי במהרה ומתפללים:"והשב כוהנים לעבודתם ולווים לשירם ולזמרם"
לסכום,ניתן להסיק כי הבאת הקורבנות- תחילה במשכן ובהמשך במקדש ראשון ושני,נועדה לסייע לאדם לחזור בתשובה,להתחרט על מעשיו הרעים,לדבוק  בקב"ה ולהתחיל דרך חדשה.
אך מנגד, אין שוב טעם להביא קורבן ולא להשתנות לטובה,כפי שאמר הנביא ישעיהו:"למה לי רוב זבחיכם אמר ה',כי תבואו לראות פני מי ביקש מידכם רמוס חצרי"?[ישעיה א,י"א]
לצערנו היום באין מקדש –לא ניתן להקריב קורבנות,אך לשמחתנו קיים אמצעי התפילה- למען נתעלה רוחנית ונתקרב לקב"ה.
יהי רצון שנזכה לחזות  במהרה בהקמת בניין בית  המקדש השלישי ומילות התפילה שאנו מתפללים,יום,יום-תתגשמנה במהרה:
"ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר  דיברת ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם, וכיסא דויד עבדך מהרה לתוכה תכין..."
אמן ואמן.

"ויקרא אל משה" /שיר מאת: אהובה קליין(c)

" ויקרא אל משה.."/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
משה נקרא אל קודש הקודשים
צמא לדבר אלוקים
נחפז  אל הכרובים
בצעדי  עופר איילים.

מרבה במעשים
"לא איש דברים"
נאמנותו לעמו  תרקיע שחקים
כרועה נאמן לכבשיו הפועים.

מקטין עצמו כלבנה
כולו צניעות וענווה
אלוקים יאיר לו פנים
כוחו הנבואי יעצים.

כבוד ה' עליו זרח
כחמה בלב  מזרח
אליו  תשלח קרן מסרים
תרוממו לדרגת מלאכים.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא- חומש ויקרא.

יום רביעי, 21 במרץ 2012

פרשת ויקרא-מדוע ה' קורא למשה? מאמר מאת:אהובה קליין.

פרשת ויקרא- מדוע ה' קורא למשה ?
 / אהובה קליין.

חומש ויקרא הוא השלישי מתוך חמישה חומשי תורה ורוב הפרשיות בו- מספרות על עניין הקורבנות- לפיכך הוא נקרא  בשם נוסף:
"תורת כוהנים".
הפרשה פותחת במילים הבאות:"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי  יקריב מכם קורבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קורבנכם"
 [ויקרא א,א-ג]
מתעוררות כמה שאלות:
א]- מדוע ה' קורא למשה, ואינו  פונה אליו כמו בפרשיות אחרות, לדוגמא:"וידבר  ה' אל משה" או:"ויאמר ה' אל משה"?
ב]-  היכן פגשנו במקרא- דוגמאות של קריאה למשהו?
ג]- מדוע הפסוק:"אדם כי יקריב"- מתחיל בלשון יחיד ומסתיים בלשון רבים?
התשובה לשאלה א] ישנו מדרש המתרץ את התשובה בכך שישנו חיבור בן סוף חומש שמות לתחילת  חומש ויקרא, שהרי שם נאמר:
"ולא יכול משה  לבוא אל אוהל מועד"[שמות מ', ל"ה]והסיבה כי בזמן שהשכינה שרתה מעל אוהל מועד- היה שם ענן ,לכן היה צורך שה' יקרא למשה מתוך אוהל מועד ומהיכן בדיוק היה מגיע הקול של ה'?
על כך עונה רש"י: מבין שני הכרובים מעל הכפורת נשמעה הקריאה למשה.
לפי המדרש: ה' קרא לו כדי לעודדו בהמשך תפקידו למען עם ישראל.
ורש"י מוסיף: כי לכל הצווים אל משה קדמה קריאה, האם גם בהפסקות שבין עניין לעניין- הייתה קריאה? ועונה על כך רש"י:
לפני אמירה , או דיבור-קדמה קריאה, אך לא בהפסקות המשמשות פנאי למשה כדי שיתבונן בין פרשה לפרשה- בין נושא לנושא.
ואכן הדבר מעורר שאלות, מדוע משה נזקק להפסקה בין עניין  לעניין, הרי ה' היה יכול להשפיע על משה כוח  רוחני- כדי  שמשה יבין  בעצמו בכל  העניינים ללא שהות  מיותרת וללא בזבוז זמן.
אלא, אומרים חז"ל: שבהפסקות הייתה שהות  למשה לחשוב- ובכך יש מסר לכל אדם לבל יחשוב כי הוא מסוגל להיות מהיר החלטה  ופזיז- כי דווקא אז, הוא עלול  לבוא לידי תקלות וטעויות.
התשובה לשאלה ב] במקרא אנו פוגשים מייד עם פתיחת פרשת בראשית כי הקב"ה  קורא: "ויקרא אלוקים לאור יום" וכן קרא שמות לטבע: שמים, רקיע,יבשה, ארץ.
"ויקרא אלוקים אל האדם"
ויש שאדם קורא בשם ה', דוגמת אברהם שקרא בשם ה' ובהמשך גם משה קרא:"כי  שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"
יש קריאה מתוך מצוקה,דוגמא:"בצר לי אקרא  ה'"[ש"ב, כ"ה,]
יש גם קריאה לחופש:"לקרוא דרור איש לרעהו"[ירמיהו ל"ד,ט"ו]
פעמים הקריאה נענית:"קוראים אל ה' והוא יענם" [תהילים צ"ט, ו] אך יש והקריאה אינה נענית: "יען קראתי ואין עונה" [ישעיהו ס"ו,ד]
בדרך כלל כאשר יהודי קורא- מתפלל אל הקב"ה  מתוך המייצר- הקב"ה עונה מתוך המרחב, יש הוכחות רבות:"כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת" [תהילים קמ"ה,י"ח]
התשובה לשאלה ג]על שאלה זו ישנה תשובה נפלאה מפי רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ, בספרו:"עוללות אפרים"- בלשון הקודש מוצאים אנו שמות ליצורים אנושיים:איש, אנוש, גבר, אדם.
מעניין כי: בלשון רבים שלושת השמות הראשונים- מצויים:אישים, אנשים,גברים, אך, "האדם" הוא אינו משתנה ואינו מצוי בלשון רבים.
מכאן המסקנה:כי הכתוב רומז במילים:"אדם כי יקריב.."- כשיהיו כולם מאוחדים כאיש אחד - יחשב קורבן היחיד- כאילו כולם השתתפו בהקרבתו,אז נאמר עליהם הפסוק:"תקריבו  את קורבנכם"
יהי רצון ועם ישראל יתאחדו במהרה ובע"ה  בכך יזרזו את בוא הגאולה והקמת בית המקדש כבימים ימימה.
אמן ואמן.

יום שני, 19 במרץ 2012

ציורי תנ"ך/"ויקרא אל משה.."/ציירה: אהובה קליין.(c)

"ויקרא  אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור:דבר אל בני ישראל.."
[ויקרא א,א-ב]
הטכניקה: שמן על בד.cz7lj5fkpi2w84wfivo3.jpg

יום ראשון, 18 במרץ 2012

קריאה/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

קריאה/ שיר מאת: אהובה קליין. (c)

יש ואלוקים יקרא למנהיג
משכמו ומעלה נאמן וצדיק
כקריאה למשה גדול הנביאים
מבין שני הכרובים  המוזהבים.

יש ויקרא  לעם שלם
בדברי כיבושין אותם ירגיעם
כים רוגע ומימיו צלולים
ישיט ספינה לחוף מבטחים.

יש אדם קורא לאלוקים
מעמקי בור גדוש ייסורים
שערי שמים  יפתחו לפניו
"כי קרוב ה' לכל קוראיו"

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקרא [חומש ויקרא]

פרשת ויקרא-משמעות האות אלף הזעירא/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

פרשת ויקרא- משמעות האות אלף  הזעיראמאמר מאת: אהובה קליין

פרשת ויקרא היא הראשונה  הפותחת את חומש ויקרא , סך הכול ישנן  עשר פרשיות.
חומש ויקרא הוא השלישי מבין חומשי  התורה והוא נקרא גם בשם: תורת כוהנים- לפי
דברי חז"ל  היות ועוסק בתורת הקורבנות ובענייני כהונה .
הפרשה  פותחת במילים:"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור אל בני ישראל ואמרת אליהם..." [פרק א, א-ב]
הקורא פסוק זה מבחין מייד באות אלף הקטנה במילה:"ויקרא", מעניין מהי המשמעות המיוחדת לכך?
לפי מדרש רבה: היה נהוג בדורות רבים שמלמדי תינוקות פותחים בלימוד  תורה דווקא בחומש ויקרא ולא בחומש  בראשית- כדברי האמוראי  ר' אשי:
"מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים[ויקרא] ואין מתחילין  בבראשית"? אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים [שלא חטאו עדיין] והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים"
לפי הכלי יקר:יש כאן מטרה להשוות את נבואת משה לנבואת בלעם, אבל אין הכוונה ששניהם היו שווים בעוצמת הנבואה, אצל בלעם נאמר:"ויקר" [במדבר כ"ג,ד] לגבי משה נאמר[דברים ל"ד,י]"לא קם כמשה עוד", אבל באומות כן קם נביא והוא בלעם , אבל אין משתווה בלעם למשה- כי משה השיג יותר ממה שהיה ראוי ע"פ הכנתו כמו שנאמר:" [דברים]" אשר ידעו ה' "- ה' נתן למשה תוספות שפע בזכות ישראל.
לעומת נביאי  ישראל שלא השיגו יותר מכדי  הכנתם, אבל באומות העולם קם אחד שהשיג יותר ממה שהיה ראוי להשיג על פי הכנתו, אבל ידוע שכל מה שהשיג במידת הכנתו- נבואה זו הייתה  דבוקה בו, אבל אם הוא השיג יותר מכדי הכנתו זהו אצלו במקרה וזה בגדר מתנת אלוקים לכן על בלעם נאמר:"ויקר" ואצל משה:"ויקרא"- עם אלף קטנה- כדי להוכיח שהיו שווים בהשגה מקרית בנוסף לכמות הראויה  להם.
רש"י אומר:המילה:"ויקר" אצל  בלעם- לשון ארעי ולשון טומאה, כמו שנאמר:
"ויקר אלוקים אל בלעם"
ועוד מביא הכלי יקר הסבר: אלף- לשון לימוד, כמו שנאמר:[איוב ל"ג, ל"ג] "ואאלפך חכמה" כמו שהלימוד מתקיים רק במי שמקטין את עצמו וכאן יש רמז למשה שהיה עניו מאד, הוא הקטין עצמו וברח מן השררה , כאשר  אלוקים רצה להטיל עליו מנהיגות, משה ניסה ל סרב לכך בדבריו: "לא איש דברים אנוכי".
גם האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחה אומר : האות אלף הקטנה אצל משה- היא מרמזת על הענווה שבו, למרות שהקב"ה קרא לו והשרה עליו  את שכינתו והוא הגיע לדרגה רוחנית כה גבוהה, נשאר בכל זאת  צנוע ועניו,
והוא מסביר זאת על ידי משל: כמו שישנו אדם עולה לפסגת ההר ומשם הוא מצליח להשקיף  לכל הנוף ולמרחקים, הרי  הוא עלול לטעות שכל אשר ראה- נובע  מפאת חוכמתו וגדלותו, אך במידה והוא חכם יבין שכל המראות שראה- הן כתוצאה מעמידתו  על הר גבוה.
המילה:"ויקרא" בגימטרייא: "אברהם אבינו". הוא היה הראשון שנאמר עליו:
"ויקרא בשם ה' "
לסכום: עלינו להסיק שבכל יהודי נמצא ניצוץ של משה והוא חייב לשאוף  לעלות בסולם
הרוחני- שמירת מצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועם זאת לשמור על מידת הענווה , על ידי כך תשרה השכינה עליו כמו שנאמר:"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ומתוך השראת השכינה- בע"ה-  בוא תבוא הגאולה -
במהרה על כל עם ישראל כאיש אחד בלב אחד אמן ואמן.

יום שבת, 17 במרץ 2012

פרשת פקודי-לשם מה נוצרו הכרובים על ארון העדות?מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת פקודי-לשם מה נוצרו - הכרובים על ארון העדות ?/
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשת פקודי חותמת את חומש שמות ומביאה סקירה כללית על המשכן וכליו, מדגישה שוב את  אומני המלאכה- חכמי הלב: בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה ואהליאב בן- אחיסמך משבט דן.
כמו כן ,מוזכרים החומרים בהם  השתמשו  ומפורטים גם הכלים, אחד מהם הוא ארון העדות ומעליו הכרובים.
אומנם בפרשה שלנו, אין הסבר מפורט על הכרובים, אך התורה מתארת את הנושא בפרשות הקודמות:
"ועשית שניים כרובים זהב, מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב- אחד מקצה מזה, מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים.. ונועדתי לך שם ודיברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות- את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל" [שמות  כ"ה, י"ח-כ"ב] בהמשך התורה מדגישה את עשיית הארון והכרובים על ידי בצלאל:"ויעש בצלאל את – הארון עצי שיטים....ויעש שני כרובים זהב..." [שמות ל"ז,א-י]
השאלות המתעוררות הן:
א] מדוע התורה מזכירה את בצלאל לבדו בעשיית ארון העדות והכרובים?
ב] מדוע פני הכרובים היו מופנים איש לרעהו-
וכנפיהם כלפי מעלה?
ג] כיצד עניין הכרובים מסתדר עם האיסור:"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה"?
ד] כיצד נראו פני הכרובים ומדוע?
התשובה לשאלה א]
על כך עונה רבי פינחס  הורביץ בספרו: "פנים יפות" מכאן ניתן ללמוד כי בצלאל עשה את עיקר הדברים במשכן ואת אהליאב צרפו אליו מהסיבה:  כי חכמים קבעו ש"אין עושין שררות[שלטון בענייני כספים] על ציבור פחות בשניים" [בבא בתרא ח,ע"ב]
לדעת רש"י: לפי שבצלאל עשה זאת במסירות נפש בהשוואה לשאר החכמים.
לפי:"בעל הטורים":  בצלאל מוזכר  בהקשר לארון העדות- מהסיבה שהיה  בעל ידע ובקיאות- בסוד הארון והמרכבה ,שהרי הארון היה כנגד כיסא כבודו של ה'.
"משך חוכמה" אומר: כי בצלאל מוזכר במלאכת הארון לפי ששאר כלי המשכן נעשו שוב בבית המקדש הראשון והשני, ואילו ארון העדות שהכיל את הלוחות נעשה פעם אחת- על ידי בצלאל במדבר ומאז שנגנז  הארון על ידי יאשיהו מלך יהודה[סמוך לחורבן בית ראשון] לא נעשה שנית- מהסיבה: כי לא ניתן לעשות לוחות אחרים במקום הלוחות המקוריים שמשה ירד איתם מהר סיני.
התשובה לשאלה ב]
תשובתם של חז"ל היא:
א] על ידי שהכרובים  פורשים כנפיים כלפי מעלה- יש בכך רמז לכל יהודי לשאוף  להתרומם  כלפי מעלה- כלומר לקיים אורח חיים קדוש וטהור.
בכך שהכרובים מתבוננים זה בזה כאן- טמון  הרמז לכל אחד לחשוב גם  על  הזולת, להתבונן לסביבה ואם יש  צורך לעזור  למישהו – יש לעשות כן.
דעה נוספת של חז"ל-בכך שהכרובים פורשים כנפיהם כלפי מעלה- זהו רמז לקיים את המצוות בן אדם למקום- לפי שבצד אחד של לוחות הברית ישנם מצוות בן אדם  למקום.
עצם ההתבוננות של  שני הכרובים  זה בזה רומזת : על החלק השני של לוחות הברית – מצוות בן אדם לחברו.
בגמרא [בבא  בתרא  צ"ט,ע"א] מעלים חכמים שאלה: כיצד יתכן שבתורה מתוארים הכרובים שפניהם איש אל אחיו ואילו בדברי הימים [ג,י"ג] נאמר:"ופניהם לבית" ? על סתירה זו – משיבה הגמרא: כאשר עם ישראל עושים רצונו של ה'- פניהם איש לרעהו,כי הדבר מוכיח שהם דואגים גם לזולת ומושיטים לו עזרה במקרה הצורך. אך כאשר אין הם  נוהגים כך- פניהם אל הקיר כי הדבר מרמז שכל אחד דואג  לצרכיו שלו ואינו מתעניין בסביבתו,  הוכחה היא -שאינם עושים רצונו של מקום.
התשובה לשאלה ג]אברבנאל שואל בכבודו ובעצמו את השאלה:כיצד ציוותה התורה ליצור דמות וצורה? והוא משיב על כך:אלא  הכוונה שלא יעבדו לכרובים ,שהרי נאמר שאסור לעבוד ולהשתחוות לפסל, אבל מלאכת המשכן הייתה לשם שמים- הכרובים נעשו  כדי לסמל הקשר הנצחי בן ישראל לקב"ה - המטרה הייתה כאן צוו אלוקי להזכיר את השפע האלוקי, לכן אין כאן עניין של עבודה זרה.
הכוזרי אומר:שחטא העגל נעשה מתוך כוונה טובה, בני ישראל לא עשו את הדבר מתוך כפירה בה', אלא
רצו לעבוד את ה' באמצעות משהו מוחשי, אבל היות והם המחישו בדבר שאסור להמחיש, מסיבה זו נענשו, אך בעניין הכרובים הדבר הותר מראש  במיוחד מהקב"ה.
"המשך חוכמה" אומר: כי הטעות של עם ישראל במעשה העגל הייתה שהם היו מייחסים את משה – דמות מרכבה לאלוקים וכאשר ראו  כי משה בושש לרדת מהר סיני חיפשו לעצמם משענת מוחשית – באמצעותה לעבוד את ה', לכן  לכרובים  היו פני תינוק- כדי שעם ישראל יבין כי משה  הוא בעצמו בשר ודם ודרישתו של הקב"ה שעם ישראל -  יהיה קדוש, כמו שנאמר:" ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" וכל עניין הכרובים הוא: לסמל את הקשר בן  ה' לעמו ,הוא היה-
מעין תורן כדי לראות לאן הרוח נושבת, אם בני ישראל עושים רצון המקום, הכרובים מסתכלים זה בפני זה, אך אם פני הכרובים אל הקיר- אין הם עושים רצונו של מקום, מסיבה זו  הכרובים מעל הארון ולא
בתוך הארון- מקום  הלוחות.
התשובה לשאלה ד] על כך דעות שונות של  מפרשים:
פני הכרובים היו- פני תינוק, על כך אומר ר' שמחה זיסל מקלם:כי חכמים צריכים ללמוד לקח מוסרי ולדעת-  כי הם  עדיין בדרגת נערים ולא מימשו את כל כוחם הרוחני ,משום כך הם  תלמידי  חכמים ואינם נקראים בשם: חכמים.
האברבנאל אומר: לכרובים היו פני ילדים קטנים שאין בהם מום ומעולם לא חטאו, האחד בדמות  זכר והשני בדמות נקבה- הדבר בא לסמל שכל  איש ואישה כבר מגיל הילדות- חייבים לחיות בעולם של תורה ומצוות.
ר' ברוך  אפשטיין אומר: הטעם כי לכרובים היו פני תינוק: במטרה לעורר רחמי שמים, כמו שנאמר בילקוט בהושע י"א:"כי נער ישראל" הכרובים באו להבליט את האהבה בן ה' לעם ישראל, לכן היו פרצופיהם כמו של תינוק לחבבם יותר.
לפי : שפתי כהן הטעם הוא:"כי ההדגשה על ערכם של ילדים באה להשריש את חשיבות הלימוד של תינוקות של בית רבן, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" וכמו שהכרובים ניצבים מעל הכפורת כך לימוד של תינוקות הוא ערך מרומם מאד.
האבן עזרא סובר: כי הכרובים הם צורות ללא הגדרה מפורטת,אלא שם כולל לכל הצורות.
הוא מפרש כך על סמך יחזקאל שראה במעשה המרכבה ארבע פנים לחיה ,אחד מהם פני שור, ובמקום אחר הוא אומר על אותה חיה במקום שור כרוב, מפני שאין קטגור נעשה  סנגור.
לפי דעתו של הרמב"ם: הכרובים הם דמויות של  מלאכים ובאים להשריש את האמונה כי המלאכים תפקידם  לשים את דברי האמת בפי הנביאים.
ולכן הם היו בצורת מלאכים- כדי  לידע את ההמון שהמלאכים קיימים בנוסף לקב"ה  ובכך הרעיון מבטל את העבודה הזרה.
רבינו בחיי , מפרש כי תפקיד הכרובים לסמל את הדבקות בן ה' לבן עמו.
המלבי"ם סובר: כי הכרובים מסמלים את המצוות בן אדם למקום ואת המצוות בן אדם לחברו כפי שהדבר  מופיע בלוחות הברית. להשפעת שתי קבוצות של המצוות ישנם שני מנהיגים: הכהן הגדול - מסמל את העבודה בן אדם למקום ואלו המלך- מסמל את משפט והחוק  בן אדם לחברו. ובכך שהכרובים פונים
 זה  לזה הם מוכיחים כי בניגוד לתקופת בית שני  בו הרשעים הפרידו בן מלכות לכהונה- הם מסמלים את מנהיגי העם  העושים הכול  לשם שמים ופועלים להחדרת האמונה בעם.
בסכומו של דבר, ניתן ללמוד כי הכרובים על פי צורותיהם ופניהם מסמלים את הקשר בן עם ישראל לבורא עולם וכן היו מייצגים את המצוות בן אדם למקום ובן אדם לחברו- כפי שהדבר משתקף בעשרת הדיברות.
על פי מצב הכרובים ניתן היה להבחין מה מצבם הרוחני של עם ישראל במשך כל הזמן.
יהי רצון שעם ישראל יתאחדו יחדיו ויקיימו את המצוות בן אדם לחברו ובין אדם למקום ובכך יתרמו לקירוב גאולת עם ישראל. אמן ואמן.

יום רביעי, 14 במרץ 2012

ציורי תנ"ך/"ויקהל משה"/ ציירה: אהובה קליין (c)

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל..."[שמות  ל"ה,א]
הטכניקה: שמן על בד.j490hh5y93jo1scq36j7.jpg

"ויקהל משה.." /שיר מאת: אהובה קליין(c)

"ויקהל משה..."
שיר מאת: אהובה קליין ©

יום חדש הפציע
שכינה תאיר רקיע
גרגירי עפר שלובי זרוע
אוזניהם יטו חוכמה  לשמוע.

משה ייקהל העם
מגדול ועד קטן
חדורי סקרנות להאזין
נשמתם בקדושה להזין.

דברי תורה מים חיים
זורמים בעורקיהם כנחלים
מרוממים נפשם כהר הלבנון
משמחים חושיהם עד שיכרון.

הערה: השיר בהשראת פרשת ויקהל.