יום רביעי, 9 ביוני 2021

פרשת קורח- במה זכו הכוהנים והלוויים במשכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת קורח-  במה  זכו הכוהנים והלוויים במשכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דתן ואבירם מסרבים לעלות/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)




 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

.


 ציורי תנ"ך: שמואל מציג את שאול המלך בפני עם ישראל/ציירה: אהןבה קליין(c) [מתוך ההפטרה]

בפרשה זו – לאחר מעשה קורח ואנשיו ועונשם הכבד על התנהגותם - ה' מודיע לאהרון על מהות תפקיד הכהונה המיועד לו, לבניו וללוויים במשכן ומאוחר יותר במקדש, את אחריותם הגדולה בהרחקת הזרים מן המקומות המקודשים ואת התרומות שיקבלו בתמורה לשליחותם הנעלה:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת - עֲוֺן כְּהֻנַּתְכֶם.  וְגַם אֶת-אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ, הַקְרֵב אִתָּךְ, וְיִלָּווּ עָלֶיךָ, וִישָׁרְתוּךָ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת.  וְשָׁמְרוּ, מִשְׁמַרְתְּךָ, וּמִשְׁמֶרֶת, כָּל-הָאֹהֶל:  אַךְ אֶל-כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ, וְלֹא-יָמֻתוּ גַם-הֵם גַּם-אַתֶּם.  וְנִלְווּ עָלֶיךָ--וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד, לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל; וְזָר, לֹא-יִקְרַב אֲלֵיכֶם.  ה וּשְׁמַרְתֶּם, אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֵת, מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. [י"ח, א-ה]

בהמשך נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי:  לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה, וּלְבָנֶיךָ—לְחָק - עוֹלָם זֶה-יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, מִן-הָאֵשׁ:  כָּל-קָרְבָּנָם לְכָל-מִנְחָתָם וּלְכָל-חַטָּאתָם, וּלְכָל - אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי--קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא, וּלְבָנֶיךָ.  בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תֹּאכְלֶנּוּ; כָּל-זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה-לָּךְ וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק - עוֹלָם:  כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ, יֹאכַל אֹתוֹ.  כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן--רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַיהוָה, לְךָ נְתַתִּים". [במדבר  י"ח, א- י"ג]

השאלות הן:

א] מה תפקידם החשוב של הכוהנים?

ב] מדוע זכו הכוהנים למתנות הכהונה?

תשובות.

שמירת המשכן וכליו

השמירה על המשכן וכליו והעבודה בו נמסרה לאהרון ובניו וגם ללוויים. ישנה אזהרה אל הכוהנים והלוויים :  שמא, לא ימלאו את תפקידם כמצווה עליהם  היה צורך באזהרה זו במיוחד- לאחר האסונות שעברו על עם ישראל. התורה מזהירה ומזכירה את העונש הצפוי לכוהנים וללוויים ומתארת בפרטי פרטים את חלוקת התפקידים ואת האחריות עליהם וזאת כדי להרגיע את עם ישראל מן החשש והיראה  לגבי עתידם.

נאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן"  רש"י מבאר: כאן ה' אמר  את הדברים למשה שיאמר לאהרון כדי להזהיר על תקנת ישראל - שלא יכנסו למקדש.  אתה ובניך ובית אביך-- שהם בני קהת - אבי עמרם.

"תִּשְׂאוּ אֶת-עֲוֺן הַמִּקְדָּשׁ": עליכם ה' מטיל את עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים והמסורים  לכם -הכוונה: לאוהל מועד, הארון, השולחן וכלי הקודש.-עליכם לשבת ולהזהיר את כל הזר המגיע וכוונתו לגעת בדברים הקדושים. אהרון ובניו הכוהנים- יישאו את עוון כהונתם שאינה  באחריות ההלוויים. וגם עליהם מוטל התפקיד להזהיר את הלוויים השוגגים שלא יגעו בעבודות  שהם בתחום עבודת הכוהנים.

עוד נאמר: גם בני גרשון ובני מררי יתחברו אליכם אתם הכוהנים - עליכם מוטל להזהיר את הזרים מלהתקרב אל הקודש.

על פי דעת מקרא: הדבר נדיר מאד- כאשר התורה פונה דווקא רק לאהרון ללא משה, ועל כך תשובת הספרי:

ספרי מבאר: "למי שהדבר מסור- אותו הזהיר" כאשר התורה רוצה לדבר על נושא המעשר ללוויים - היא מתחילה בדיבור חדש ואז  פונה אל משה.

התורה מזהירה את הכוהנים שרק הם בעצמם ולא הלוויים - יעסקו בעבודת הכהונה- ואם הם לא יעסקו בכך- הם יישאו את עוונם!

אך ישנו הסבר נוסף: הציווי מופנה ישירות לאהרון – על מנת לחזק את מעמדו.

בנוגע לחשיבות שמירת המקדש ראיתי הסבר יפה [ספר: "תורה לדעת" / הרב מתתיהו בלום]:

"שמירת המקדש - מצוות עשה ואע"פ שאין פחד מאויבים ולא מליסטים, שאין שמירתו, אלא כבוד לו - אינו דומה פלטרין [ארמון] שיש עליו  שומרים לפלטרין [ארמון] שאין עליו שומרים [רמב"ם] שצוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו לאהרון: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת".

ראוי לומר - אתם תהיו לפני תמיד.. - גדולה למקדש שיש עליו שומרים ואינו  דומה פלטרין שיש עליו שומרים וכו' עיי"ש. ואם בטלו שמירה, עברו בלא תעשה-שנאמר: "ושמרו אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"- ולשון שמירה-אזהרה היא, הא למדת ששמירתו מ"ע, וביטול שמירתו מצוות ל"ת".[רמב"ם פ"ח, הלכות בית הבחירה  ה"ג]

מצוות השמירה על המשכן וכליו-בסדר הבא: הכוהנים שומרים מבפנים והלוויים מבחוץ. בכל לילה ישנה שמירה של כ"ד  איש ותמיד, ב:כ"ד [24] מקומות-  הכוהנים ב:שלושה מקומות ואילו הלוויים ב: כ"א [21] מקומות.

על פי דברי הרמב"ם וספר החינוך- מקום שהיו הכוהנים  שומרים, לא היו הלוויים שומרים כלל. בנוגע לזמני השמירה על המשכן וכלי הקודש: הרמב"ם סבור: "ושמירתה זו מצוותה כל הלילה.

ישנה דעה: שהשמירה - בין ביום ובין בלילה.

 בנוגע לאופן השמירה: היו מעמידים איש אחראי אחד על כל משמרות השומרים והוא נקרא בשם: "איש הר הבית" , הוא היה מפקח על כל משמר- במשך כל הלילה- כשבידו אוחז אבוקות דלוקות  וכל משמר שאינו עומד  אומר לו: "איש הר הבית שלום עליך" סימן היה שהוא נרדם בשמירתו והיה המפקח הזה חובט במקלו והיה לו רשות לשרוף את כסותו - עד שהיו אומרים בירושלים: "מה קול בעזרה, קטל בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים - שישן על משמרתו" [מידות א:ב,רמב"ם,שם ה"י]

יש המביאים הוכחות - כי שמירה זו התרחשה גם ביום ולא רק בלילה: כפי שכתוב:"

"...מִשְׁמָר, לְעֻמַּת מִשְׁמָר.  לַמִּזְרָח, הַלְוִויִּם שִׁשָּׁה, לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם אַרְבָּעָה, לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם אַרְבָּעָה" [דברי הימים-א, כ"ו, י"ז] הדגש כאן הוא על המילה: "ליום"

או כדברי: ישעיהו הנביא: עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה " [ישעיהו ס"ב, ו]

מתנות הכהונה.

רש"י מבסס את דבריו על פי "ספרי" ואומר על המילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי- ְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה.." וכאן הכוונה: "הנה"- לשון שמחה- כדוגמת אהרון היוצא לקראת משה ושמח בליבו כמו שנאמר:

"אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

כלומר: מה שהוא מבטיח לכוהנים - זה מתוך שמחה - דוגמת  שמחתו של אהרון ההולך לקראת משה כאשר משה מגיע למצרים למלא את ייעודו - להנהיג את עם ישראל- אהרון שמח לקבל את פניו ואינו מקנא בו.

משל- למה הדבר דומה?

למלך  שהיה לו מישהו שהוא אוהב אותו והעניק לו חלקת שדה במתנה- אך לא ערך בכתב חוזה המוכיח שאכן השדה שלו .בא מישהו אחר ותבע את השדה -בטענה שלא קיים מסמך המאשר את  שייכות השטח לאדם שקיבל חלקה זו,

 מה עשה המלך? מיד הסדיר את שייכות השדה באמצעות חוזה לאיש שקיבל זאת במתנה.

הנמשל הוא: כשם שקורח בא לערער על  הכהונה  כנגד משה ואהרון, אמר הקב"ה: כל מי שירצה יבוא ויערער על הכהונה?-  פנה ה' אל אהרון ואמר לו: בוא אני כותב וחותם שהכהונה שלך. לכן  נאמרה פרשה זו על הכוהנים סמוך לתיאור טענותיו של קורח.

"בעל הטורים" מביא הוכחה: כי הכהנים זוכים ל: כ"ד [24] מתנות כהונה כפי שכתוב:

"וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם, לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ, לְחָק-עוֹלָם": 

ובפסוק ט "נאמר: זה –"יִהְיֶה לְךָ":

פעמיים המילה: "זה" – שווה- כ"ד - רמז ל: כ"ד מתנות כהונה.

לסיכום, לאור האמור לעיל, לומדים אנו על-התפקיד המכובד לשמור את המשכן וכליו – על ידי הכוהנים והלוויים ועל  חשיבות  הכהונה – המעמד והשכר - המתנות שהיו זוכים להם.

יפים דברי :שמות רבה [א', י"ז]  "כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים" (שמ' א': כ"א) 

"רב ולוי. חד אמר: בתי כהונה ולויה, וחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה - משה ואהרן. בתי מלכות - ממרים, לְפִי שֶׁדָּוִד - בָּא מַמרים",

מכאן אנו למדים  מה השכר הגדול שקיבלו המיילדות העבריות –על מלאכת הקודש במצרים-שכר לדורות.

יהי רצון  שנזכה במהרה לגאולה - לבניין בית המקדש השלישי – אליו ישובו הכוהנים והלוויים לעבודתם הקדושה וברכת הכוהנים תחול תמיד על עם ישראל.

"יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הכוהנים וזכותם/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

הַכֹּהֲנִים וּזְכוּתָם

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

זְכוּת הַמְּיַילְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת

לָעַד - לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת

בָּתֵּי כְּהֻנָּה לְוָיָה וּמַלְכוּת

מְסִירוּתָן חוֹתָם גְּדֵלוֹת.

 

הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו נִשְׁמָרִים

בִּידֵי כֹּוהֲנִים נִבְחָרִים

לָהֶם  יַסִּיעוּ הַלְּוִיִּים

בַּעֲבוּר צִוּוּי אֱלוֹקִים.

 

מִשְׁכָּן מְרוֹמָם כְּאַרְמוֹן

לְשֶׁעָרָיו לֹא יְכַנֵּס הֶהָמוֹן

זָרִים יִתְרַחֲקוּ מֵהַקָּדָשִׁים

שְׁלִיחוּת כֹּוהֲנִים וּלְוָיִים.

 

כֶּתֶר כְּהֻנָּה וּלְווּיָה

הוֹד הָדָר וּקְדוֹשָׁה

גַּם תְּרוּמָה בְּצִדָּהּ

עַל עָמָל אַהֲבָה וְשִׂמְחָה.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת קֹרַח [חֹמֶשׁ בַּמִּדְבָּר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 2 ביוני 2021

פרשת: שלח לך- מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת  שלח לך - מדוע כשלו המעפילים לראש ההר?

מאת: אהובה קליין

 יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ המעפילים לראש ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ עם ישראל דורש לרגל את הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המרגלים יוצאים לדרך/ציירה: אהובה קליין (c)





Biblical paintings

Spies picked grapes   in the Eshkol Stream

"ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשניים ומן הרימונים ומן התאנים"





ציורי תנ"ך/ המרגלים שבים  אל המדבר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בכיים של  המרגלים ועדת ישראל בליל תשעה באב/ ציירה: אהובה קליין




ציורי  תנ"ך/ המרגלים שבים למדבר בתום ריגול הארץ/ ציירה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ משה מתפלל לה' שיסלח למרגלים ולעם/ ציירה: אהובה קליין (c)





"דבר אל--בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על--כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על- ציצית הכנף פתיל תכלת"

[במדבר ט"ו,ל"ח]

ציירה: אהובה  קליין (c)









ציורי תנ"ך/ המקושש/ ציירה: אהובה קליין(c) 


בפרשתנו , עם חזרת המרגלים למדבר סיני והוצאת הדיבה על ארץ ישראל- הוטל על חוטאים אלה - עונש כבד מאד- כפי שהכתוב מתאר:

"וַיָּמֻתוּ, הָאֲנָשִׁים, מוֹצִאֵי דִבַּת- האָרֶץ, רָעָה--בַּמַּגֵּפָה, לִפְנֵי יְהוָה.  וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם, מְאֹד".[במדבר  י"ד, ל"ז –מ]

בהמשך מסופר על האנשים שלא נענשו -  הם החליטו לעלות  לראש ההר כדי להגיע בכל זאת לארץ המובטחת-כפי שהכתוב מתאר:

"וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ - הָהָר לֵאמֹר:  הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם.  וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה.  וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה". [שם , י"ד, ם- מ"ה]

השאלות הן:

א] במה חטאו  המעפילים לראש ההר?

ב] מה היו התוצאות של עליה זו?

תשובות.

חטאם של  המעפילים לראש להר.

רש"י סבור: כי אותם אנשים  שרצו לעלות לראש ההר- כוונתם הייתה: לעלות לדרך המובילה לארץ ישראל - כדי לממש את הבטחת ה'- לעלות לארץ אשר ה' הבטיח  לעם.

בכך הם רצו לתקן את החטא  שעברו המרגלים באומרם:  "וְלָמָה יְהוָה מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה".[במדבר  י"ד, ג-ד]

משה מזהיר אותם - כי פעולתם לא תצלח.

דעת מקרא מסביר- כי האנשים אשר התעקשו לעלות לראש ההר - הצטיינו בתכונת הפזיזות - שבידוע שהיא תכונה שלילית. פזיזות זאת ניכרת גם בדרך החרטה שלהם על  אופן בו שואפים לתקן את חטאם ברצון לשוב למצרים.

הם נחושים  בהחלטתם לעלות לראש ההר , שכחו את הציווי שנאמר- כי הכול מתנהל על ידי ה': "עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ". [לעיל, ט, כ]

כעת מתוך החלטה כה מהירה - הם התעלמו מן העובדה שהארון והמשכן במקומם עומדים - והם נחפזו לעלות לכוון ההר במסווה של מסירות נפש וזאת במטרה: לכפר על העדר המוחלט של מסירות הנפש באופן שקיבלו את דברי המרגלים. וכל זה למרות אזהרותיו של משה - כי דרכם תיגמר בכישלון כפי שהכתוב מתאר:

"לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח.  אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם.  כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב:  כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם". [לעיל ,י"ד, מ"ב-מ"ד]

רבינו בחיי מסביר את אזהרת משה למעפילים באומרו: "לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי יְהוָה; וְהִוא, לֹא תִצְלָח". 

בשני פירושים:

א] דרך הפשט - העלייה לראש ההר לא תצלח!

ב] על פי הקבלה: המילה: "וְהִוא"- קשורה למילים - "פִּי יְהוָה"- כלומר הם לא פועלים על פי רצון ה'. ויש כאן רמז כי הפועל לא לפי צו ה' - יקבל את התוצאה  הלא  רצויה לשאיפתו.

הרמב"ן מבהיר - כי דרכם של מעפילים אלה לא תצלח כי  אינם הולכים בדרך האמת.

האדמו"ר רבי משה מקוברין הסביר על פי המדרש:

חכמינו ז"ל אומרים בספרי: כל היושב בארץ ישראל - ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר: "וכיפר אדמתו עמו" "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּו".  [דברים ל"ב, מ"ג]

לכן קראו המוני העם שחשו  שחטאו חטא כבד לאחר מות המרגלים. באומרם:

"הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  – על ידי שנעלה לארץ המובטחת לנו, שם יכופר לנו על החטא שחטאנו כלפי ה' העם והארץ"

על פי פירוש "אור הצדיקים" [בשם הבעש"ט] למעשה, בני ישראל בעצמם לא הודו כי חטאו בהוצאת הדיבה על הארץ-הם אמרו:

"אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה--כִּי חָטָאנוּ".  בעיני אלוקים אומנם הדבר נחשב לחטא, אבל הם עצמם לא הודו במילים: "חטאנו לה'" לכן תשובה כזאת אינה ראויה להתקבל- כי הם לא הביעו חרטה מתוך ליבם. ועל כך אמר הנביא ירמיהו: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, עַל-אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי". [ירמיהו ב, ל"ה]

ספורנו סבור: המילה:" וַיַּעְפִּלוּ"- חיזקו לבבם כמו שקרה לפרעה- מלך מצרים:

"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם:  כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה". [שמות ז, י"ג]

בעל טורים סובר: המילה-"וַיַּעְפִּלוּ"-  בגימטרייא = צלפחד- יש מי שאומר- שהוא היה בין המעפילים האלו.

"אור החיים " מסביר-"וַיַּעְפִּלוּ"-  המעפילים טעו בהוראת דעתם, כי מצד אחד  מרדו בה' באומרם: שה' לא יכול לתת בידם את העמים בסביבה ומנגד רצו לתקן את חטאם ולתקן את הפגם ולהאמין כי עכשיו  ה' יציל אותם, אך ה' לא סלח  להם . וכבר נגזרה הגזרה.

 

תוצאות העפלה להר.

התוצאות היו מאד קשות לעולים להר- כפי שהכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה".

רבינו בחיי מסביר: "וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר"- "וַיַּעְפִּלוּ", לשון עופל ובחן—כלומר שעלו על העופל. כפי שכתוב:

".......עֹפֶל וָבַחַן הָיָה בְעַד מְעָרוֹת", [ישעיהו  ל"ב, י"ד]

על פי המדרש:- כמו- ויאפילו- מלשון אופל- כלומר – הם הלכו בחושך- ללא רשות- שזוהי דרך רעה.[כך סבור גם רש"י]

 הכתוב מציין: "וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה".  כאן השווה הכתוב את משה לארון הברית בדומה למה  שנאמר: "וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ" [לעיל, י"א, כ"א]

במשפט זה מרמז הכתוב: כי הסמיך משה לשש מאות אלף רגלי- לומר לך: שהיה  משה שקול כנגד שישים ריבוא- שאם זה לא היה נכון, היה ראוי שיהיה כתוב: העם אשר אנוכי בקרבו שש מאות אלף רגלי.

לעניות דעתי: מכאן ניתן להבין כי למרות שמשה - הוא מנהיג כה חשוב ההולך בדרך האמת והשכינה שורה עליו- הוא וארון הברית- אחד הם- מן הראוי היה שהמעפילים  יצייתו לו- אך הם היו פזיזים ועקשנים וחפצים היו לתקן את דרכם לעלות לארץ ישראל בדרך לא דרך!

הכתוב מתאר: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר.."

דעת מקרא שואל: מדוע נאמר על העמלקי שהוא ירד הרי גם הוא וגם ישראל היו בראש ההר, לכן יתכן שישראל לא הספיקו לעלות ממש לראש ההר - אל המקום בו ישב העמלקי- וכאשר הוא הבחין בעלייתם לכיוונו- ירד לקראתם. ובכך עצר את התקדמותם אל עבר המטרה.

התוצאה הייתה ממש עגומה- העמלקים כתשו אותם לגמרי.- דוגמת הנאמר: "וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים; וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר, עַד- חָרְמָה".[דברים א', כ"ד]

רש"י מסביר: "וַיַּכְּתוּם" דוגמת הכתוב במעשה העגל:

"וְאֶת-חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר-עֲשִׂיתֶם אֶת-הָעֵגֶל, לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ, וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב, עַד אֲשֶׁר-דַּק לְעָפָר"

הם קיבלו מכה אחר מכה עד החרמה- שם המקום נקרא: על שם המאורע שהתרחש שם.

"חיזקוני" מבאר באמצעות שני פירושים::

א] העמלקים היכו את העולים להר והכנענים כתשו אותם

ב] הרגו מהם ומחצו מהם.

"ספורנו" מסביר: שבכך שהכתוב מזכיר  את ירידת העמלקי לקראת המעפילים, המשמעות היא: הם לא נתנו להם לעלות לראש ההר.

רש"ר מבאר: כי תוצאת מלחמה זו-העמלקים היכו את ישראל עד שנכתשו כתישה גמורה!

לגבי מקום מושבם של העמלקים - הוא לא היה על ההר, אלא באזור ההררי, בעמק שבצדו השני של ההר שישראל ביקשו לעלות עליו.

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כמה רעה מידת הפזיזות= מידה רעה זו-  גורמת  לבריחה מן האחריות, הליכה אחר מטרה נכספת, ללא שיקול דעת ולעניות דעתי, במקרה של המעפילים לראש ההר- הייתה גם פגיעה באמונתם במנהיגם הדגול- משה וגם בה' ,דבר הפוך למה שהתרחש כאשר יצאו ישראל  ממצרים- שם נאמר:

"וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיַּֽאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ" [שמות י"ד, ל"א]

יהי רצון שניטיב ללמוד מכישלון המעפילים ונתחזק באמונה באלוקים ונלד תמיד בדרך האמת ,ויפים דברי דוד המלך:

"מִזְמוֹר, לְדָוִד:    יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.

הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ". [תהלים ט"ו, א-ב]




ציורי תנ"ך/ יהושע שולח מרגלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] [מתוך ההפטרה]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

המעפילים לראש ההר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

המעפילים לראש ההר

שיר מאת: אהובה קליין ©

בתום מגפת מוצאי הדיבה

על ארץ  הצבי הקדושה

החליטה קבוצת מעפילים

לתקן עוון המלינים.

 

עת  האיר השחר

להניס אשם וצער

מטרה מקדשת אמצעים

חיש ליישר הדורים.

 

משה יזהירם מאסון

תבוסה עוון וביזיון

אליו אינם  מקשיבים

לראש ההר  מעפילים.

 

עמלקים  פניהם מפתיעים

בכלי חמס אותם כותשים

אוי לאותה  חרפה

מעליהם מבכה עננה.

הערה: השיר בהשראת פרשת  שלח לך [חומש במדבר]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר