יום רביעי, 21 באפריל 2021

פרשת אחרי מות- קדושים-הקשר בין השבת למקדש/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת אחרי מות קדושים  הקשר בין השבת למקדש.

 

מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה.



ציורי תנ"ך/ קדושת השבת והמקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה".








ציורי תנ"ך/ הכהן  נוטל ידיו ורגליו טרם טבילתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ השארת העוללות לעניים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ ירושת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ "ארץ זבת חלב ודבש"/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ נטיעת עצים בכניסה לארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ ארץ נחלים ועיינות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


"לא תעשו עוול  במשפט.."



ציורי  תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין (c)

https://www.facebook.com/avodat.asem/videos/474544410636265


הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם--קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". אחד הנושאים המופיע בפרשיות אלה: מצוות שמירת שבת.

נאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". [ויקרא י"ט, ג]

עוד נאמר: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה" [שם י"ט, ל ]

השאלות הן:

א] מה המשמעות: " קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" ?

ב] השבת והמקדש - מה הקשר?

תשובות.

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"- המשמעות.

על פי רש"י: הכוונה להיות קדושים ופרושים מן העריות, כי כל מקום שיש גדר ערווה - ניתן למצוא גם קדושה.

רש"י מפרש את הקשר בין סוף פרשת :"אחרי" לפרשת "קדושים" - בסוף פרשת: "אחרי מות" - מדובר על איסורי עריות ובגמרא נאמר: "אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"  [מסכת יומא כ"ט]

לפיכך,  הפורש מן העריות - הוא בגדר "קדושים תהיו" בדומה לכך גם בפרשת: "אמור" שם מדובר על איסור נישואי נשים מסוימות לכוהנים ולכהן הגדול נאמר: "קדוש יהיה" , קדושתו  נובעת מכך : "כי אני ה' מקדשו"

רבי בונם, מבאר את הפסוק: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".  הרי נאמר פעם אחת: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" - ללא האות וו', ואילו במילים: "כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי.."- נכתב באופן מלא עם האות ו"ו - מכאן שקדושתו של ה' היא למעלה מהקדושה של עם ישראל- כך סובר רש"י. ועל כך אומר המגיד ממעזריטש: קדושתו של ה' למעלה בגבהי מרומים - היא באה כביכול מתוך קדושת עם ישראל - משום שעל ידי שיהודי מתקדש - גורם- כביכול לקב"ה שיתקדש לעילא ולעילא ויש כאן  יחסי גומלין בין ה' לעמו. בתחילה הקדושה חסרה אצל היהודי, ורק אחרי שמתקדש בקדושה של מעלה תתמלא הקדושה בשלמותה עם האות ו"ו. [מתוך החוברת : ["באר הפרשה " / ר' אלימלך בידרמן]

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מבהיר: שהציווי להיות קדוש מופנה לכולנו כיהודים , המשמעות היא: לשאוף , להתאמץ להגיע לדרגה הגבוהה ביותר של שלמות אנושית מוסרית, הדבר נאמר לגבי כל  אחד ואחד - ללא קשר לגילו, מעמדו, או גורלו - עליו להגיע לדרגה המוסרית הגבוהה ביותר- כלומר: כולנו חייבים להיות קדושים.

ההגעה אל פסגות הקדושה – כרוכה בעבודה מרובה הדבר נקנה באמצעות שליטה על כל הכוחות והיכולות של האדם- להתגבר על כל הפיתויים והנטיות  המובילות ללכת בדרכים עקלקלות - תמיד להיות מוכנים לקיים את צוויי ה'.

רש"ר רואה בשליטה העצמית - את האומנות הגבוהה ביותר שביד האדם להתאמן - בה. וכל זה למען  קיום רצון ה' בחיינו.

כיצד ניתן להגיע להשגת אומנות זו ? התשובה היא: רק על ידי תרגול - יש לנו לאמן את כוח הרצון המוסרי שלנו לשלוט בנטיות הלב. לשעבד את כל כוחנו לקיום רצון אלוקים.

כל אדם יתאמן לתכלית זו על פי תכונותיו המאפיינות אותו וישים דגש על פנימיותו.

הרב אביגדור הלוי נבנצאל מסביר: נכון שמראש ה' בחר  את בניו כעם קדוש אך אין די בכך - אלא על עם ישראל מוטל התפקיד לממש קדושה זו ולהוציאה מהכוח אל הפועל.

הקדושה – פירושה : לייעד דבר מה למטרה ייחודית להפרישו לדבר מסוים  דוגמת דברי ה' לירמיהו הנביא:

"בְּטֶרֶם אצורך [אֶצָּרְךָ] בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ". [ירמיהו  א', ה]

דוגמא נוספת: איש אומר לאשתו ביום נישואיהם: "הרי את מקודשת לי"- הכוונה  את מקודשת רק לי.

אומנם יש קדושות שונות: קדושת ישראל, קדושת הלוי, הכהן, הכהן הגדול . קדושת הנזיר היא הגבוהה משאר ישראל, אך עלינו לזכור כי: עם ישראל ככלל- הוא מיוחד ושייך לה' יותר מכל אומה ולשון.

כך גם סוגי הקדושה האחרים - שגם בהן דרגות שונות:

 קדושת המקום - ארץ ישראל בהשוואה ליתר מדינות העולם , נאמר עליה:  "בְּאֶרֶץ יְהוָה" [הושע ט, ג]

ירושלים  קדושה יותר משאר ערי  ישראל,- והר הבית- קדוש יותר.

קדושת הזמן - יש גם בה דרגות —חגי ישראל- שבתות- אך השבת קדושה מכל המועדים .  יום הכיפורים שני לה במעלתו - כולם קדושים - אך בהם דרגות שונות.

האדמו"ר מסקולען  אמר:  מעלה יתרה יש לקדושה- כאשר נובעת מתוך  אהבה ושמחה. כפי שאנו מבקשים מה' בברכת החודש:

"... חַיִּים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא  ..... שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּורָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם". מדוע מבקשים אנו פעמיים  יראת שמים? אלא שבתחילה אנו מבקשים שיהיו לנו חיים שיש בהם יראת שמים ואחר כך אנו מוספים בקשה: שתהיה בנו- אהבה ליראת שמים ותיבת "אהבת" 'עולה על 'תורה' וגם על  יראת שמים כי אינה דומה יראה הבאה מתוך שמחה וחדוה למי שבאה לו ללא השמחה!

על כך משל יפה: מעשה באדם שהיה מרקד ומפזז בשמחתו בכל הכוח בעודו נושא את בנו הקטן על כתפיו ,ללא כל ספק, אין שמחתו הגדולה נפגמת מיראתו לבל יינזק בנו הקטן. ודאגתו לבנו הקטן אינה גורעת את עוצמת שמחתו הפורצת מתוכו.

מעלת השבת והמקדש.

נאמר בפרשת קדושים: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם".

נשאלת השאלה מה הקשר בין כיבוד הורים לשמירת השבת?

רש"י עונה: התורה כתבה בסמוך שמירת שבת למורא אב, ללמדנו: אף על פי שהתורה מזהירה אותנו על מורא אב - יש לשים לב, שאם אביו - יאמר לו לחלל את השבת - אל יקשיב לו , כך גם בשאר המצוות.

נאמר גם: "אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה"

הרמב"ן סובר: לגבי השבת ישנן אזהרות רבות בתורה כמו בעבודה זרה- הטעם לכך: כי מי שאינו שומר שבת - מכחיש את מעשה הבריאה ונחשב שאין לו תורה כלל.

רבותינו שואלים: האם בניין בית המקדש - דוחה את השבת?- תלמוד לומר: את שבתותי תשמרו ומקדשי תראו אני ה' "

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע נאמר "שבתותיי" בלשון רבים?

תשובתו:- מרמז לשתי בחירות של שבת:

א] ישנה הבחירה שנאמרה בלוחות ראשונות : "כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ". [שמות כ, י]

ב] הבחירה השנייה נאמרה בלוחות השניות:  "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת". [דברים  ה, י"ד] ועל דרך זו מזכירים בקידוש של שבת את שני העניינים האלה.

הרעיון של בריאת העולם שהיה במשך שישה ימים ובתום ששת ימי הבריאה היה צריך העולם להגיע לתוהו ובהו, אך הקב"ה  ברא יום אחד - זוהי השבת שמשפיעה על נפש חדשה בבריאה - להתקיים עוד שישה ימים נוספים וכך מידי שבוע בשבוע - כשמגיעה השבת - נוצרת התחדשות הבריאה המעניקה כוח לששת הימים הבאים  להתקיים. זו המשמעות של כוח בראשית - וזו הכוונה- זיכרון למעשה בראשית.

לגבי הרעיון של זכר ליציאת מצרים:- השבת מביאה גאולה לעולם משום  שהשבת היא בבחינת גאולה - היות וימי השבוע - הם בחזקת גלות ואפלה,

לכן נאמר: "כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" כי ה' עושה את השבת לצורך גאולה- מכאן שכל שבת - היא בבחינת יציאת מצרים שעל ידי השבת יוצאים מחשיכת הגלות לגאולה.

שני המסרים החשובים האלה אמורים לגבי כל יהודי - שהשבת היא זיכרון למעשה בראשית  ובשבת היהודי מתחדש ולא רק בכך שעושה תשובה, אלא מתחדש להיות בריה חדשה. על כן עשה ה' את סדר הבריאה שתתחדש בכל שבת ושבת ולא יהיה קיום הבריאה ברציפות אחת - וזאת – כדי להעניק ליהודי כוח להתחדש במשך השבת והרעיון של  זכר ליציאת מצרים ,גם אם אין בכוחו של היהודי להגיע למדרגה המרוממת של לוחות ראשונות - להתחדש כבריה חדשה ,יש את המדרגה של לוחות שניות - הרי גם אם במשך השבוע יהודי מרגיש את היותו בגלות שמשמעה שהוא רחוק מבורא עולם ,הרי בשבת אות היא בין ה' לעם ישראל ,חוזר היהודי להתקרב אל ה' וזוהי גאולה.

"הנתיבות שלום" שואל: מה המשמעות:" וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה"   הרי לכאורה - בית המקדש הוא אהבה ,  אך יש רמז יפה במילה:  "בראשית" —אותיות : יר'א  שב"ת  , לכן כשם שה' ציווה לתת מורא למקדש -  כך ציווה לתת מורא לשבת.

על כך אומר  השל"ה הקדוש - יש יראה מחמת אהבה היות והוא אוהב את הקב"ה- הוא  גם מתיירא מכל דבר שיש בו חשש לפגום את האהבה ,לכן יראה זו - נובעת משורש האהבה - ומתוך אהבה זו נובעת היראה שלא תיפגם האהבה. לכן המשותף לשבת ולבית המקדש - זוהי היראה מחמת אהבה.

רש"ר מסביר: כי הקשר של השבת והמקדש מורים ליהודי  - לא להקשיב למעוננים והמנחשים , אלא לקיים את השבתות והמועדים על פי ציווי ה'.

ואם המנחשים והמעוננים יורו ליהודים על כל מיני פיתויים שיש בהם מזל טוב, אין להקשיב להם -  אלא - "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ":  תקיימו רק את מצוות ה' הנלמדים במקדש - תורת ה' !

במסכת יבמות נלמדו שני רעיונות מהקשר של שבת והמקדש:

א] אין להפוך - מורא מקדש לעבודת אלילים כמו שבשמירת שבת - לא מהשבת היהודי מתיירא, אלא מה' - כך גם לגבי המורא במקדש - לא מהמקדש  מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש !

בנוסף: כמו ששמירת שבת נצחית - כך גם המקדש - למרות  שנחרב - משמש  מקום קדושה ושכינה לנצח! ונוהג בו קדושה בכל הדורות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, מגיעים אנו למסקנה- כמה חשובה יראת שמים הנובעת מתוך אהבה אצל כל יהודי כלפי ה' ורעיון זה מתבטא במילים:

"אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ:  אֲנִי, יְהוָה"  שקולה השבת כנגד כל התורה כולה, ועל ידי שמירת השבת היהודי מגיע  לרוממות גבוהה של קדושה ובזמן הגלות כל בחינות בית המקדש - ישנם בשבת. שנזכה בקרוב בע"ה לגאולה שלימה ולבניין בית המקדש השלישי. אמן

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שבת ומקדש/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

שבת ומקדש

 מאת: אהובה קליין ©

 

הרקיע זוהר הוד והדר

חיש מניס יגון וצער

השבת פרסה כנפיים

בחיקה ברכות כמים.

 

מלאכים נושאים עיניים

בוחנים יהודים יראי שמים

עזים כנמרים , גיבורים כאריות

עטורים צחורים וטליתות.

 

לבבות רצופי אהבה

מייחדים תפילתם בכוונה

גופם קדושה וטהרה

נשמתם אמונה זכה.

 

שבת ומקדש יראים 

באר מים חיים  

שואבים עוז וכוח                                                                                                        שלווה רוגע ומנוח.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   

.

הערה: השיר בהשראת פרשת: אחרי מות- קדושים [ חומש ויקרא]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 14 באפריל 2021

פרשת תזריע- מצורע- הקשר לספירת העומר?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת תזריע מצורע - הקשר לספירת העומר?

מאת אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ הכהן מצווה  לסלק את האבנים הנגועות  בצרעת מהבית/ 

ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ נגע בכותלי הבית/ ציירה: אהובה קלייו(c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ הכהן מאבחן את הנגע בקירות הבית/ ציירה: אהובה קליין (c)

Ieprosy on the walls of the  house

"וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות.."

[ויקרא י"ד,ל"ז]




ציורי תנ"ך/הכהן בודק את הנגעים באדם/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ הכהן בודק את הבגד  הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ כיבוס הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין.(c)





ציורי תנ"ך/ הכהן שורף את הבגד הנגוע/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הצרוע יושב מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 

He sits alone outside the camp

"צו את--בני ישראל וישלחו מן-- המחנה כל-- צרוע.."

[במדבר ה, ב]



ציורי תנ"ך/ מרים המצורעת יושבת בדד מחוץ למחנה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/הכהן ניגש אל  הצרוע מחוץ למחנות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבאת הקורבן אל הכהן /ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ היולדת והקורבן/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/  היולדת עורגת בתום   ימי טהרתה/  ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ היולדת וקרבנותיה לפני הכהן/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ טקס ברית מילה/ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך- שמחת מצוות- ברית מילה/ ציירה: אהובה קליין (c)

רוב הפרשנים סוברים כי הצרעת באה על האדם –בעוון - חטא לשון הרע.  ישנם סוגים שונים של צרעת אחד מהם: צרעת בקירות הבית.

כדברי הכתוב: "כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר:  כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת.  וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת, בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן, לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת.  וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת, שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת, אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל, מִן-הַקִּיר.  וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן-הַבַּיִת, אֶל-פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת-הַבַּיִת, שִׁבְעַת יָמִים וְשָׁב הַכֹּהֵן, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת.  וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְחִלְּצוּ אֶת-הָאֲבָנִים, אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת-הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת, סָבִיב; וְשָׁפְכוּ, אֶת-הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ, אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְהֵבִיאוּ אֶל-תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח, וְטָח אֶת-הַבָּיִת".  [ויקרא  י"ד ,ל"ג, מ"ג]

השאלות הן:

א] מדוע לשון הרע – עוון גדול מאוד הוא ?

ב] צרעת בקירות הבית - עבור מה ? ומה הדין?

ג] מה הקשר בין ספירת העומר לחטא לשון הרע?

תשובות.

עוון לשון הרע.

נאמר בויקרא רבא ,ט"ז, ו]

"זאת תהיה תורת המצורע - המוציא שם רע - ללמדך, שכל המדבר לשון הרע - עובר על חמשת חומשי תורה- לפיכך משה מזהיר את ישראל, זאת תהיה תורת המצורע"

בגמרא נאמר: "אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו [ב"ב קס"ד, ב]

פירוש: כשרוצה לומר לשון הרע על חברו אומר:  ' באמת יש לו השבח וממילא משמע שהנשאר  הוא לגנאי, זהו שאמרו: "אל יספר אדם בשבחו של חברו"- כי באותו שבח יכול שיבוא  מתוכו  לידי גנותו.

הכוונה: שישבח את חברו - אך ירמוז על גנאי - כגון יגיד עליו: הוא אומנם אדם חביב... אבל ... או ,שאם ידבר  דברי שבח  על מישהו - עלול לעורר את חברו

 שיגיד: דברי גנאי  דווקא - מתוך קנאה, או מתוך שאינו אוהבו: [על פי ליקוטי תורה להגר"א [ הגאון רבי אליהו מווילנא]

אך בניגוד לכך , אם בכל זאת ישנו אדם שהוא מפורסם במידות טובות – דווקא  רצוי לשבחו - כי במצב זה אין העניין שייך שמתוך השבח יבאו לגנותו - שהרי הכול משבחים אותו ואם בכל זאת מישהו יאמר עליו דבר של גנאי - לא יאמינו לדבריו. [מגילה כ"ה. ב]

נאמר: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד, וְלַעֲשׂוֹת" [דברים כ"ד, ח]

חז"ל אומרים על כך: כי נגע הצרעת בא כעונש על עוון לשון הרע.

ה"ספרי" מבאר: כי פירוש הפסוק הוא - שעלינו לזכור תמיד להימנע מלעסוק בלשון הרע - כדי שלא תבוא עלינו מחלת הצרעת.

בגמרא מתואר אירוע מעניין:

"מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי - עבדו: צא וקנה לנו חתיכה טובה [בשר טוב] מן השוק. יצא טבי עבדו והביא לו לשון. לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל: צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק, הביא לו לשון, אמר לו רבן גמליאל: כשאמרתי לך: צא וקנה לי חתיכה טובה מן השוק הבאת לשון, וכשאמרתי צא וקנה לנו חתיכה רעה מן השוק - הלכת והבאת לנו גם לשון?  אמר לו טבי: אדוני, הלשון - ממנו הטוב וממנו הרע, כשהוא טוב- אין טוב ממנו, כשהוא  רע- אין רע ממנו" [פסחים ע"ד]

הצרעת בבית.

ה"נתיבות שלום" מפרש:- הרי נאמר בספר משלי: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה  יוֹכִיחַ";[משלי ג, י"א] - מכאן, צריך אדם להבין: שכל דבר הקורה לו אינו עונש, אלא קריאת ה' אליו וכל קריאה - באיזו צורה  שהיא - ידע שזה דבר ה' המדבר אליו. כמו שנאמר: "ויקרא אל משה וידבר אליו"

המילה:" ויקרא אליו"-  זה בלשון  נסתר - לפי שלא נאמר: מי הקורא יהודי חייב לדעת שזה מאת: ה' והכל בחזקת: "וידבר  ה' אליו"

מעשה בגוי שנסע בעגלה ולפתע נפל משא כבד ארצה, ביקש הגוי מהיהודי להרים לו את המשא, ענה לו היהודי: שאין בכוחו להרים את המשא.

ענה לו הנוכרי: יכול אתה, אלא שאינך רוצה להרים! אותו יהודי התעורר לעבוד את ה' ,לפי שהבין שאותו נוכרי היה שליח ה' וזו הייתה אליו קריאה משמים שאין דבר שיהודי אינו יכול לעשות. לכן עניין נגעי הבתים היה  רק כאשר בני ישראל היו על אדמת ארץ ישראל. רק אז זכו לגילוי של הנגעים.

כל זה נבע מאהבת ה' את עמו - כי את אשר יאהב אותו יוכיח.

ה"נתיבות שלום" מבאר:  קיים מצב שיהודי התרחק מה' ואז הוא במצב שהוא מושלך מפני ה' – לפיכך - דוד המלך מתפלל אל ה' ואומר:

"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי" [תהלים נ"א, י"ג]

הכוונה: אלוקים אל תשליך אותי ותרחיק אותי ממך וגם אל תיקח את רוח הקודש ממני. כאשר יהודי נמצא במצב של השלכה - מיד באה אליו קריאה מה' על ידי רוח הטומאה של הנגע - כדי שירגיש היטב בהשלכתו ויחליט לשוב להתחבר אל בוראו.

מטעם זה, התורה מקדימה  להזכיר  תחילה את הנגעים בגוף - הבאים על הדברים הגרועים ביותר ,במצב שהפגם הוא על פנימיות הנפש ואילו נגעים המופיעים על בגדים-הם תוצאה של פגם חיצוני יותר ונגעים על הבית- הם פגם עוד יותר חיצוני אצל האדם.

 אך בפועל –ישנה הדרגתיות ,קודם הנגעים מתחילים בביתו של האדם ואם לא הבין  שזו קריאה מן השמים לחזור להתקרב  לבוראו ולתקן את מעשיו ,רק אז  יבואו הנגעים –על בגדיו – ולבסוף- על גופו. אך עם כל זה - הנגעים באים להזכיר ליהודי:  לא רק כי עליו להיענש ,אלא הוא חביב אצל בוראו שכאשר הוא עדיין במדרגה ראויה והשכינה עדיין שורה עליו- הוא מקבל קריאה מן השמים ומובא לכהן  אשר מסייע לו לשוב אל מקומו ולהתחבר אל ה'.

הרמב"ן  מסביר :כי הצרעת  פוגעת בעם ישראל -נבחר ה'  היושב בארץ ישראל שהיא נחלת ה'.

ואלו הם דבריו: "זה העניין אינו בטבע כלל, ולא היה בעולם ,וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה', רוח ה' עליהם תמיד להעמיד גופם, בגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות ,כי סר ה' מעליו, לכן אומר הכתוב: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"

עונש זה של נגעים בבית נוהג אך ורק בארץ ישראל-מהטעם : "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה ":[דברים י"א, י"ב]

כלומר-ארץ ישראל היא קדושה, לכן אם האדם היושב בה חוטא - באים עליו הנגעים.

 

הקשר בין ספירת העומר לחטא לשון הרע.

ידוע – כי את ספירת העומר נוהגים לספור  חמישים יום  מיום המחרת של חג הפסח - כפי שנאמר:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". [שם כ"ג, ט"ו]

יוצא אפוא - כי התורה מתייחסת לימים אלה כהמשך לחג הפסח - עד חג השבועות- הוא חג מתן תורה - עלינו להתחבר לקדושת  חג הפסח –להמשיכה  לעלות  ולהתעלות ברוחניות . ואם בליל הסדר הדגש הוא על שתי מצוות עיקריות:

א] "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם". [שמות י"ג, ח] כנגד מצווה זו ,בימי ספירת העומר- אנו קוראים את פרשיות: תזריע מצורע- בה אנו מצווים על קדושת הדיבור והתרחקות מדברי לשון הרע ורכילות.

ב] אכילת מצה "שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת"; [שם י"ג, י]

כנגד זה אנו קוראים בימי ספירת העומר- את פרשת שמיני- העוסקת באיסור מאכלות אסורות , ומצווה עלינו להתרחק  מכך ולהקפיד על כשרות המזון. נאמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ...". [תהלים  קי"ח, כ"ז]  ומכאן לומדים - שאנו צריכים לקשור אלינו את היו"ט- ולהתחבר אליו. [על פי דברי ה"פני מנחם"]

ה"שפת אמת" מסביר רעיון זה באופן מעניין ושואל: מדוע כאשר ראה משה את הסנה בוער באש  שואל את ה':

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה, אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה:  מַדּוּעַ, לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה?" הרי הוא הבין שהוא רואה אש רוחנית ולכן אש זו אינה שורפת ומבערת את הסנה שהוא  גשמי? וידוע שגם במשכן ואחר כך בבית המקדש - האש על המזבח לא כובתה מעולם גם בעונת הגשמים-  ולכן הגשמים לא כיבו את עצי המערכה על המזבח. כיצד יתכן שהסנה אינו בוער נשרף בתוך האש?

במילים אחרות- כיצד יתכן שהסנה יישאר אחרי אירוע האש- סנה ולא "יבער" אל ה'? והתשובה מופיעה בפסוק:

"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ". [תהלים  ל"ב, ו'] המסר בתפילה זו: שכל חסיד מתפלל לקב"ה: שהקדושה שדבקה בו בחג – תמשיך להתלוות אליו כל הזמן ולא תתנתק ממנו.  [ מתוך החוברת של רבי אלימלך בידרמן]

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כי היהודי חייב להידבק בקדושת אלוקים לאורך כל חייו - כפי שהכתוב מצווה:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". (דברים י, י"ב)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

נגעים בקירות הבית / שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

נגעים בקירות הבית.

מאת: אהובה קליין ©

השמועה פשטה בעיר      

איש  נכבד ועשיר

בנה ביתו בישראל

יופיו הרבה  להלל.

 

בוראו , שכח מהרה

חדל לשאת תפילה

לשונו הפיץ חיצים

כאש בשדה קוצים.

 

 מילות גנאי בפיו

 עם שכניו נהג לריב

 גאוותו  נסקה שמים

 לא חסם שפתיים.

 

ויהי היום חשכו עיניו

נבהל , ספק כפיו

למראה קירות ביתו

שינו צבעם  לתדהמתו.

 

חיש קרא לכהן

את הנגע לאבחן

בציוויו הסיר הלבנים

בצרעת היו נגועים.

הערה: השיר בהשראת: פרשת תזריע- מצורע-[חומש ויקרא]   

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר