נגעים
בקירות הבית.
מאת: אהובה קליין ©
השמועה פשטה בעיר
איש נכבד ועשיר
בנה ביתו בישראל
יופיו הרבה להלל.
בוראו , שכח מהרה
חדל לשאת תפילה
לשונו הפיץ חיצים
כאש בשדה קוצים.
מילות גנאי בפיו
עם שכניו נהג לריב
גאוותו נסקה שמים
לא חסם שפתיים.
ויהי היום חשכו עיניו
נבהל , ספק כפיו
למראה קירות ביתו
שינו צבעם לתדהמתו.
חיש קרא לכהן
את הנגע לאבחן
בציוויו הסיר הלבנים
בצרעת היו נגועים.
הערה: השיר בהשראת: פרשת
תזריע- מצורע-[חומש ויקרא]
פרשת
שמיני ייעודו של עם ישראל - מהו?
מאת אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
התורה מצווה אותנו
להתרחק מהטומאה ולהקפיד על הטהרה: כפי שמתאר:
הכתוב :
"וַיְדַבֵּר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ,
מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ.
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה,
בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ. אַךְ
אֶת-זֶה, לֹא תֹאכְלוּ, מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה, וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה: אֶת-הַגָּמָל כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס--טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הַשָּׁפָן, כִּי-מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,
וּפַרְסָה, לֹא יַפְרִיס; טָמֵא הוּא, לָכֶם. וְאֶת-הָאַרְנֶבֶת, כִּי-מַעֲלַת
גֵּרָה הִוא, וּפַרְסָה, לֹא הִפְרִיסָה; טְמֵאָה הִוא, לָכֶם. וְאֶת-הַחֲזִיר כִּי-מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא,
וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא-יִגָּר; טָמֵא הוּא, לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא
תִגָּעוּ; טְמֵאִים הֵם, לָכֶם". [ויקרא י"א, א- ט]
כמו
כן נאמר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ: הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר, וְהַצָּב
לְמִינֵהוּ. וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ,
וְהַלְּטָאָה; וְהַחֹמֶט, וְהַתִּנְשָׁמֶת. אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם, בְּכָל-הַשָּׁרֶץ;
כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר- יִפֹּל- עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם
יִטְמָא, מִכָּל-כְּלִי-עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ-עוֹר אוֹ שָׂק, כָּל-כְּלִי,
אֲשֶׁר-יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם; בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר.
וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר-יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ". [ויקרא, י"א כ"ט- ל"ג]
השאלות הן:
א] מה הטעם באיסור
מאכלות אסורות?
ב] מה הדין המיוחד לגבי כלי חרס?
תשובות.
הטעם
באיסור מאכלות אסורות.
המילה "אֲלֵהֶם"- במילה זו ישנו רמז חשוב מאד הבא למעט את כל האומות והוא כדעת רוב המפרשים: המאכלים הטמאים,
למרות שיש כאלה החושבים שהם מקור בריא ותורמים לבריאות הגוף- כדאי לדעת- כי
מאכלים אלה הם משקצים את הנפש הטהורה ומסלקים את רוח הקדושה והטהורה מן האדם
וגורמים לאטימות השכל ונוטעים בו את תכונת האכזריות ,כך גם סוברים "בעל
העקדה" ואברבנאל. [מתוך ספר "מטה שמעון"]
רש"י מביא את
דברי תנחומא על ההבדל בין עם ישראל לבין
אומות העולם: "רבי תנחומא בן חנילאי אומר: התיר להם [לעכו"ם] את
האיסורים ואת השקצים ואת הרמשים . משל לרופא שהלך לבקר שני חולים - ראה אחד מהם
שהיה בסכנה אמר לב"ב: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש, ראה האחד שעתיד לחיות אמר
לו: כך וכך מאכל יאכל, כך וכך לא יאכל, אמרו
לרופא: מה זה? לזה אתה אומר: יאכל כל מאכל שהוא מבקש, ולאחר אמרת - לא יאכל?
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים אמרתי לו: זה
אכול וזה לא תאכל, אבל אותו שהוא למיתה אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש, תנו לו שאינו
לחיים. וכך הקב"ה התיר לעכו"ם – השקצים והרמשים, אבל ישראל שהם לחיים
אמר לו:
"וִהְיִיתֶם
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא י"א, מ"ד]
נאמר
"אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם" [שם, מ"ג] - את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו [שם] "ולא
תטמאו בהם ונטמאתם בם" למה? שהם לחיים שנאמר: "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים
בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם"׃[דברים ד.ד] כוונת הכתוב- שעם ישראל- מתוקף היותו קדוש יש לו חלק
לעולם הבא.
לכן חשוב שיהיו
טהורים ויתרחקו מהטומאה- לא כן לגבי - עובדי כוכבים שאינם זוכים לעולם הבא!
"קדושת
הלוי" מבאר: באופן מעניין
את הטעם להתרחק מאכילת חיות ובהמות טמאות: נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה
וְאֶל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם...."
[ויקרא י"א, א]
חז"ל אמרו על דברי הפסוק: "וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ,
אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִישָּׁה מֵינֶקֶת, מִן
הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד"? [שמות ב- ו]
"מלמד שהחזירתו
על מצריות הרבה לינוק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה"
כלומר - משה הקטן
סירב לינוק מהנשים המצריות, לכן הציעה מרים לבת פרעה - להביא את משה אל אישה מינקת
עברייה.
לפיכך, אסור לעם
ישראל לאכול בשר בהמות וחיות טמאות- כי בעתיד השכינה תדבר עם כל אדם מתוך עם
ישראל. כפי שאומר זאת יואל הנביא:
"וְהָיָה
אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם
וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם,.."
[יואל ג'-א] זו הכוונה במילים: "אמור להם"- עוד יגיע העת כאשר
הקב"ה עצמו יאמר להם - לבני ישראל, לפיכך
יש להזהיר את העם שלא יביאו לפיהם משהו טמא.
"נתיבות
שלום" מביא דעה של אחד
החכמים הטוען: כי ברוב השנים - קוראים את פרשת שמיני בימי ספירת העומר - שבין פסח
לחג שבועות - מתן תורה, כי בפרשה זו נאמר עניין מאכלות האסורות- ובסיומה נאמר "והתקדשתם
והייתם קדושים והיות וימי הספירה משמשים הכנה לקראת מתן תורה וההכנה היא:
"קדושים תהיו" כמו שנאמר: ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, שלא רק ימנע מן
האסור, אלא אפילו בהיתר –יתקדש. לכן קוראים בימי ספירת העומר- את הפרשיות בנושא:
הטומאה והנגעים- מהטעם שימי הספירה מטהרים
יהודי מכל הטומאות והנגעים הרעים.
ה"נתיבות
שלום" מביא גם את דעת
הרמב"ם: הרמב"ם כלל בספר קדושה הלכות מאכלות אסורות וכן איסורים נוספים
שהם בגדר טומאה- שהם נקראים: הלכות קדושה - הכוונה שבנושאים אלה עלול היהודי ליפול לשאול
תחתית כאשר עושה בחירה בבחינת "ופושעים יכשלו בם"
משפט זה לקוח מדברי
הושע:
"מִי
חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה
וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם".[הושע, י"ד, י]
מצד שני, אם האדם
עובד על מידותיו ועושה ההיפך מתאוות לבו בדברים שנפשו של אדם מחמדתן הרי – הם אצלו
הלכות קדושה, הדבר נהפך אצלו למקור קדושה - מתוך כך יכול להגיע לרמת קדושה.
עוד לפני שעם ישראל
קיבלו את התורה - קבע הקב"ה ייעוד לעם ישראל לחיות כעם קדוש - כפי שנאמר:
"וְאַתֶּם
תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ .." [שמות י"ט, ו] ואמרו המפרשים:
כהנים –היינו, משרתים, ומצאנו שהמלאכים שנקראים
משרתים כפי שנאמר: "יוצר
משרתים" [ מתוך "ברכת יוצר אור"] שם מתואר איך מתנהלת שירת
המלאכים לפני ה'.
המלאכים נקראים:
קדושים ולכן הקב"ה רצה להכין את עם
ישראל לקראת קבלת התורה- כדי שיעשו את התיקון הגמור ויגיעו לדרגת המלאכים כפי
שאומר דוד המלך:
"אֲנִי
אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" . [תהלים פ"ב, ו] וכל זה היה קורה אילו לא חטאו בחטא העגל.
אבל , יהודי חייב
לדעת שתכלית התיקון של עם ישראל להגיע לדרגת: "ממלכת כהנים וגוי קדוש"
המשמעות היא: שכל
יהודי- יחיה בקדושה תמיד:
המוח יהיה קדוש -
בקדושת ההשקפות והדעות,- הלב יהיה מקור קדוש -בקדושת כל התשוקות והרצונות .
גם אבריו יחיו
בקדושה. וגם אם היהודי עדיין לא הגיע לכך - צריך להאמין שטמון בו הכוח להגיע לרמה כה
גבוהה של קדושה.
הדין המיוחד לגבי כלי חרס שנטמא:
התורה מצווה אותנו: "וְכָל-כְּלִי-חֶרֶשׂ--אֲשֶׁר- יִפֹּל
מֵהֶם, אֶל-תּוֹכוֹ: כֹּל אֲשֶׁר
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא, וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ".
מתברר, כי כלי חרס
מטמא רק מתוכו ולא מחיצוניותו - כי החרס כשלעצמו אין לו ערך, וכל חשיבותו היא רק
לגבי החלק הפנימי שבו - המשמש בית קיבול לדבר מה, לעומתו כלי מתכת שגם גופו הוא בעל ערך מטמא אפילו מגבו ,מעניין שגם
האדם משול לכלי חרס: "עפר מן האדמה" אין לו כל ערך וחשיבות - אלא אם כן
יש בפנימיותו –תוך של ממש [הה"ק מקוצק]
אני נזכרת בפיוט" וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" שנוהגים להתפלל - בתפילת מוסף
בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים:
"אָדָם
יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ מָשׁוּל
כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר"
רש"י מסביר: כי לאחר שכלי חרס נטמא מהשרץ שהיה
באווירו - הוא מטמא את כל מה שנמצא באווירו ואפילו שלא נוגע בדפנותיו הכלי
נהיה ראשון לטומאה [כי השרץ אב הטומאה] לכן הוא מטמא מה שנמצא בתוך הכלי בדרגת שני
לטומאה. ועל כך נאמר בתורת כוהנים:
"ואותו
תשברו"- מלמד שאין לו אלא שבירתו" ועוד נאמר:
"כל הכלים שנטמאו-
יש להן טהרה במקווה- חוץ מכלי חרס..... כלי חרס נאמר בו:" ואותו תשברו, אין
לו טהרה- אלא שבירה" [רמב"ם מקוואות פ"א ה"ג]
לסיכום, לאור האמור לעיל- מתוך פרשת שמיני- ניתן ללמוד: כי הייעוד של עם ישראל הוא: להיות קדוש ולהידמות
למידותיו של הקב"ה ולזכור את כל הנסים שעשה לנו בהוציאנו מארץ מצרים מעבדות
לחירות:
"כִּי
אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ
אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ
עַל-הָאָרֶץ. כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת
לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" [ויקרא, י"א, מ"ד-]
כדברי ישעיהו הנביא::
"וּנְתַתִּיךָ
לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ" [ישעיהו מ"ט ,ו]
מעשה
בכלי חרס
מאת: אהובה קליין ©
מעשה בכלי חרס מרשים
בידי איש מוכר חרסים
יופיו חמדו המתבוננים
בהיותו ייחודי עתיק
יומין.
בחזית החנות הונח
איש עליו לא פסח
המוכר פעמים נאנח
כי למכרו לא צלח.
ויהי היום לתדהמתו
ראה שרץ מת בתוכו
מה רבה האכזבה
הכלי נועד להריסה!
יהודי ברמ"ח
אבריו
התגבר על ציפיותיו
בחצר לעיני הסקרנים
ניפץ הכלי לרסיסים.
כי זו דרכה של תורה
ישראל דבק בטהרה
כשמן זך טהור במנורה
למען יפיץ תמיד אורה.
הערה: השיר בהשראת [פרשת
שמיני- חומש ויקרא]
שיר השירים - בחג הפסח - מדוע?
מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לשביעי של חג פסח- מתוך שיר השירים:
בשבת חול המועד של חג
הפסח - נוהגים לקרוא את שיר השירים בבית הכנסת לפני קריאת התורה.
רש"י מסביר: "ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה
אחר גולה, חורבן אחר חורבן ולהתאונן בגלות זה כבודם הראשון ולזכור חיבה ראשונה אשר
היו סגולה לו מכל - העמים לאמור: "וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן--כִּי
טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה"[הושע ב, ט]ויזכרו
את חסדיו" וְהִתְוַודּוּ אֶת- עֲוֺנָם וְאֶת - עֲוֺן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר
מָעֲלוּ-בִי", [ויקרא כ"ו, מ]
ואת הטובות שה' אמר לתת להם באחרית הימים ויסד ספר הזה ברוח הקודש, בלשון אישה צרורה - "וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת
עַד-יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת". [שמואל "ב, כ, ג] משתוקקת על בעלה מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת
נעוריה – אליו ומודה על פשעה, אף דודה צר לו בצרתה [ישעהו. ס"ג, ט] ומזכיר
חסדי נעוריה ונוי יופייה וכישרון פעליה, אשר בהם נקשר עמה באהבה עזה, להודיע כי לא
מליבו עינה [איכה ג, ל"ג] ולא שלוחיה שלוחיו [ישעיהו ג, א] כי עוד היא אשתו והוא אישה
[בעלה] [הושע ב, ד] והוא עתיד לשוב אליה"
על פי רש"י -
שיר השירים - הוא משל: לקשר מתמשך – לאורך
הדורות בין כנסת ישראל לבין הדוד - שהוא מלך מלכי המלכים.
השאלות
הן:
א] מה משמעות השם:
"שיר השירים"
ב] מאין ההוכחה -
שאין זה סיפור אהבה בין איש לאישה - אלא כדברי רש"י - קשר בין ה' לעם ישראל?
ג] מה פירוש הדימוי- "נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַווָּארֵ֖ךְ
בַּחֲרוּזִֽים"?
ד] מה הטעם לקריאת
שיר השירים בשבת חול המועד של פסח?
תשובות.
"שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר
לִשְׁלֹמֹה".
חז"ל אומרים "כל שלמה האמורים בשיר השירים = קודש, מלך שהשלום שלו. שיר שהוא
על כל השירים אשר נאמר להקב"ה – מאת עדתו ועמו - כנסת ישראל".
אמר רבי עקיבא: "לא היה העולם כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל- שכל
הכתובים- קודש ושיר השירים קודש קודשים " [מ' ידיים ג' ה']
אמר ר' אליעזר בן עזריה: למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה חיטים ונתנה לנחתום, אמר לו: הוצא לי
כך וכך סולת. כך וכך סובין, כך וכך מורסן -
וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת מנופה ומעולה [מתוך תנחומא פרשת תצווה] - כך כל הכתובים
- קודש ושיר השירים - קודש קודשים.
על פי דעת מקרא: "שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה".- פסוק זה מהווה כותרת לספר
כולו וניתן לפרש אותו בכמה דרכים:
א] יש המבארים: זהו
השיר המעולה ביותר - שאותו אמר שלמה המלך- לפי שנאמר על שלמה: "וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים
מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" [מלכים א, ה, י"ב].
ב] יש המפרשים: זהו
שיר המחובר המלוקט - מתוך שירי שלמה [על פי רש"י בדברי המבוא]
ג] חז"ל
סבורים: כי השם: שלמה המופיע בשיר השירים - קודש ולכן השם שלמה הוא כינוי
לקב"ה - שהוא ידוע כמלך שהשלום שלו.
כפי שנאמר: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו". [איוב כ"ה, ב'] לכן
פירוש הפסוק:- השיר המעולה בשירים שאמרה: כנסת ישראל- לפני המלך שהשלום
שלו.
ד] לפי דברי רבי
עקיבא: אין העולם כדאי כמו היום שניתן בו שיר השירים לעם ישראל - שכל הכתובים קודש
- אך לעומתם - שיר השירים - קודש קודשים.
על פי ילקו"ט מופיע בספר כיסא רחמים להחיד"א : כתב שלמה המלך את ספריו בעצמו ונגנז - עד
שבאו חזקיהו ואנשיו ופרשו אותם וכתבו אותם בין הכתובים.
על פי תורה שבעל פה: מעשיו של שלמה היו משולשים: לפי שכתב שלושה ספרים: משלי, קהלת ושיר
השירים.
לגבי סדר כתיבת ספריו
- רבו המחלוקות.
ההוכחה-
שיר השירים מסמל את הקשר בין ה' לעם ישראל.
דוגמאות:
א] נאמר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה,
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה"-
[שיר השירים, א', ה']
רש"י מסביר: את המילים האלה אומרת כנסת ישראל - לאומות העולם: אני שחורה במעשים
שלי - אך נאה במעשה אבותיי וגם בתוך מעשיי - ישנם דברים נאים, ואם יש בי את חטא
העגל - מנגד יש לי את הזכות הנפלאה שקיבלתי את התורה וקורא לאומות - "בנות
ירושלים" - על שם שהיא עתידה לשמש מטרופולין
- עיר בירה - מקום מרכזי לכל האומות כפי שמנבא הנביא: יחזקאל: וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת"
ב] "לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי". [שם א', ט]-
על פי דעת מקרא: כמו הסוסה שפרעה מלך מצרים
,בכבודו ובעצמו רכב עליה כשרדף אחריכם - סוסה זו הייתה המשובחת שבסוסות והייתה מקושטת במיני
תכשיטים וגורמת התפעלות בעיני המתבוננים
בה - אני מדמה אותך - את עם ישראל.
ג] "קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא;
מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת".
רמז לעם ישראל שהיה
כבר נואש מלצפות לגאולה אחרי כל כך הרבה שנים- עד תום ארבע מאות שנה שנאמרו לאברהם
בברית בין הבתרים:
"וַיֹּאמֶר
לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]
"נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים"
על מילים אלה נכתבו
פירושים רבים: תורים
וחרוזים הם מיני תכשיטים מביזת הים שנאספו אחר קריעת ים סוף.
הגר"א
מסביר: שהקב"ה נתן לנו שני סוגי תכשיטים: "תורים"
הוא תכשיט מיוחד לראש העשוי מקשה אחת, והוא כנגד התורה שהיא מקשה אחת, והגיון
התורה מיוחד לאברי הראש (לְחָיַיִךְ). תורים ברבים מרמז על תורה שבכתב ותורה
שבע"פ. "חרוזים" הוא תכשיט העשוי מכמה אבנים ומרגליות קטנות
מקובצות יחד, והוא כנגד המצוות שכל אחת עומדת בפני עצמה, ומיוחדים לאברי הגוף
(צַוָּוארֵךְ).
על פי רש"י: "נָאו֤וּ
לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים" שורות
נזמי אוזן- עגילים ומצחת זהב.
ועל הצוואר - ענק זהב
ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים- לפי פירוש זה - הכוונה לעם ישראל
שהתקשט בתכשיטים מביזת הים בזמן יציאתו ממצרים.
על פי דעת מקרא: הכוונה: לחייך הם נאים - והתכשיטים – מיני תכשיטים הערוכים בשורות, שורות העשויים בדמות עוף - תור ולפי זה התכשיטים של
הרעיה- מדומים לרסן המקושט על פני הסוסה- כדברי ישעיהו הנביא: "עַד-צַוָּאר יֶחֱצֶה, לַהֲנָפָה
גוֹיִם, בְּנָפַת שָׁוְא; וְרֶסֶן מַתְעֶה, עַל לְחָיֵי עַמִּים" [ישעיהו ל', כ"ח]
קריאת שיר
השירים בחג הפסח.
על כך כמה טעמים מתוך
רבים.:
א] ספר זה מסמל את
הקשר ההדוק של עם ישראל - לקב"ה. אחת מהדוגמאות היפות: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע,
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ"
[שם: ב, י"ד]
על כך אומר רש"י: ישראל נמשלה ליונה וכאן
הכוונה - בזמן שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל במדבר , הם היו חונים על הים והמצרים
משיגים אותם הם נמצאו במלכודת: אין להם מקום לנוס מפני הים ולא להימלט מחיות רעות ולמה
היו דומים באותה שעה? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסת לתוך נקיקי הסלעים ושם הנחש
נושף עליה. באותו רגע - אם תיכנס לנקיקי הסלעים הנחש נושף בה ואם תמהר לצאת החוצה -
הנץ יפגע בה. אמר לה ה': הראיני את כישרונותייך את פעולתך החכמה - למי את פונה בעת
צרה?- השמיעיני את קולך ונאמר:
"וּפַרְעֹה
הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם
וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה."
[שמות י"ד, י]
ב] שיר השירים מרמז
על זמן הגאולה - פסח חג האביב.
"הַנִּיצָּנִים
נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".
[שיר השירים
ב, י"ב]
ג] יש הסוברים
כי הפסוק: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעה דּימִּיתִיךְ רַעְיָתִי".
רכבי פרעה מזכירים לנו את יציאת מצרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן
להסיק – כי : שיר השירים- הוא קודש קודשים ונכתב על ידי שלמה המלך בעצמו והמנהג לקוראו בחג הפסח - מהטעם שמרמז על יציאת
מצרים ופסח - חג האביב.
יהי רצון שנזכה להתגשמות דברי הנביא מיכה במהרה בימינו:
"כִּימֵי
צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה. ז, ט"ו]
יצירותיי מתוך פרשת :בשלח:
ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל / ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
