מעשה
בכלי חרס
מאת: אהובה קליין ©
מעשה בכלי חרס מרשים
בידי איש מוכר חרסים
יופיו חמדו המתבוננים
בהיותו ייחודי עתיק
יומין.
בחזית החנות הונח
איש עליו לא פסח
המוכר פעמים נאנח
כי למכרו לא צלח.
ויהי היום לתדהמתו
ראה שרץ מת בתוכו
מה רבה האכזבה
הכלי נועד להריסה!
יהודי ברמ"ח
אבריו
התגבר על ציפיותיו
בחצר לעיני הסקרנים
ניפץ הכלי לרסיסים.
כי זו דרכה של תורה
ישראל דבק בטהרה
כשמן זך טהור במנורה
למען יפיץ תמיד אורה.
הערה: השיר בהשראת [פרשת
שמיני- חומש ויקרא]
שיר השירים - בחג הפסח - מדוע?
מאת: אהובה קליין .
יצירותיי לשביעי של חג פסח- מתוך שיר השירים:
בשבת חול המועד של חג
הפסח - נוהגים לקרוא את שיר השירים בבית הכנסת לפני קריאת התורה.
רש"י מסביר: "ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה
אחר גולה, חורבן אחר חורבן ולהתאונן בגלות זה כבודם הראשון ולזכור חיבה ראשונה אשר
היו סגולה לו מכל - העמים לאמור: "וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן--כִּי
טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה"[הושע ב, ט]ויזכרו
את חסדיו" וְהִתְוַודּוּ אֶת- עֲוֺנָם וְאֶת - עֲוֺן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר
מָעֲלוּ-בִי", [ויקרא כ"ו, מ]
ואת הטובות שה' אמר לתת להם באחרית הימים ויסד ספר הזה ברוח הקודש, בלשון אישה צרורה - "וַתִּהְיֶינָה צְרֻרוֹת
עַד-יוֹם מֻתָן, אַלְמְנוּת חַיּוּת". [שמואל "ב, כ, ג] משתוקקת על בעלה מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת
נעוריה – אליו ומודה על פשעה, אף דודה צר לו בצרתה [ישעהו. ס"ג, ט] ומזכיר
חסדי נעוריה ונוי יופייה וכישרון פעליה, אשר בהם נקשר עמה באהבה עזה, להודיע כי לא
מליבו עינה [איכה ג, ל"ג] ולא שלוחיה שלוחיו [ישעיהו ג, א] כי עוד היא אשתו והוא אישה
[בעלה] [הושע ב, ד] והוא עתיד לשוב אליה"
על פי רש"י -
שיר השירים - הוא משל: לקשר מתמשך – לאורך
הדורות בין כנסת ישראל לבין הדוד - שהוא מלך מלכי המלכים.
השאלות
הן:
א] מה משמעות השם:
"שיר השירים"
ב] מאין ההוכחה -
שאין זה סיפור אהבה בין איש לאישה - אלא כדברי רש"י - קשר בין ה' לעם ישראל?
ג] מה פירוש הדימוי- "נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַווָּארֵ֖ךְ
בַּחֲרוּזִֽים"?
ד] מה הטעם לקריאת
שיר השירים בשבת חול המועד של פסח?
תשובות.
"שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר
לִשְׁלֹמֹה".
חז"ל אומרים "כל שלמה האמורים בשיר השירים = קודש, מלך שהשלום שלו. שיר שהוא
על כל השירים אשר נאמר להקב"ה – מאת עדתו ועמו - כנסת ישראל".
אמר רבי עקיבא: "לא היה העולם כדאי – כיום שניתן בו שיר השירים לישראל- שכל
הכתובים- קודש ושיר השירים קודש קודשים " [מ' ידיים ג' ה']
אמר ר' אליעזר בן עזריה: למה הדבר דומה? למלך שנטל סאה חיטים ונתנה לנחתום, אמר לו: הוצא לי
כך וכך סולת. כך וכך סובין, כך וכך מורסן -
וסלית לי מתוכה גלוסקא אחת מנופה ומעולה [מתוך תנחומא פרשת תצווה] - כך כל הכתובים
- קודש ושיר השירים - קודש קודשים.
על פי דעת מקרא: "שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה".- פסוק זה מהווה כותרת לספר
כולו וניתן לפרש אותו בכמה דרכים:
א] יש המבארים: זהו
השיר המעולה ביותר - שאותו אמר שלמה המלך- לפי שנאמר על שלמה: "וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים
מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" [מלכים א, ה, י"ב].
ב] יש המפרשים: זהו
שיר המחובר המלוקט - מתוך שירי שלמה [על פי רש"י בדברי המבוא]
ג] חז"ל
סבורים: כי השם: שלמה המופיע בשיר השירים - קודש ולכן השם שלמה הוא כינוי
לקב"ה - שהוא ידוע כמלך שהשלום שלו.
כפי שנאמר: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם, בִּמְרוֹמָיו". [איוב כ"ה, ב'] לכן
פירוש הפסוק:- השיר המעולה בשירים שאמרה: כנסת ישראל- לפני המלך שהשלום
שלו.
ד] לפי דברי רבי
עקיבא: אין העולם כדאי כמו היום שניתן בו שיר השירים לעם ישראל - שכל הכתובים קודש
- אך לעומתם - שיר השירים - קודש קודשים.
על פי ילקו"ט מופיע בספר כיסא רחמים להחיד"א : כתב שלמה המלך את ספריו בעצמו ונגנז - עד
שבאו חזקיהו ואנשיו ופרשו אותם וכתבו אותם בין הכתובים.
על פי תורה שבעל פה: מעשיו של שלמה היו משולשים: לפי שכתב שלושה ספרים: משלי, קהלת ושיר
השירים.
לגבי סדר כתיבת ספריו
- רבו המחלוקות.
ההוכחה-
שיר השירים מסמל את הקשר בין ה' לעם ישראל.
דוגמאות:
א] נאמר: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה,
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם; כְּאָהֳלֵי קֵדָר, כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה"-
[שיר השירים, א', ה']
רש"י מסביר: את המילים האלה אומרת כנסת ישראל - לאומות העולם: אני שחורה במעשים
שלי - אך נאה במעשה אבותיי וגם בתוך מעשיי - ישנם דברים נאים, ואם יש בי את חטא
העגל - מנגד יש לי את הזכות הנפלאה שקיבלתי את התורה וקורא לאומות - "בנות
ירושלים" - על שם שהיא עתידה לשמש מטרופולין
- עיר בירה - מקום מרכזי לכל האומות כפי שמנבא הנביא: יחזקאל: וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת"
ב] "לְסֻוסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי". [שם א', ט]-
על פי דעת מקרא: כמו הסוסה שפרעה מלך מצרים
,בכבודו ובעצמו רכב עליה כשרדף אחריכם - סוסה זו הייתה המשובחת שבסוסות והייתה מקושטת במיני
תכשיטים וגורמת התפעלות בעיני המתבוננים
בה - אני מדמה אותך - את עם ישראל.
ג] "קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא;
מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת".
רמז לעם ישראל שהיה
כבר נואש מלצפות לגאולה אחרי כל כך הרבה שנים- עד תום ארבע מאות שנה שנאמרו לאברהם
בברית בין הבתרים:
"וַיֹּאמֶר
לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]
"נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים"
על מילים אלה נכתבו
פירושים רבים: תורים
וחרוזים הם מיני תכשיטים מביזת הים שנאספו אחר קריעת ים סוף.
הגר"א
מסביר: שהקב"ה נתן לנו שני סוגי תכשיטים: "תורים"
הוא תכשיט מיוחד לראש העשוי מקשה אחת, והוא כנגד התורה שהיא מקשה אחת, והגיון
התורה מיוחד לאברי הראש (לְחָיַיִךְ). תורים ברבים מרמז על תורה שבכתב ותורה
שבע"פ. "חרוזים" הוא תכשיט העשוי מכמה אבנים ומרגליות קטנות
מקובצות יחד, והוא כנגד המצוות שכל אחת עומדת בפני עצמה, ומיוחדים לאברי הגוף
(צַוָּוארֵךְ).
על פי רש"י: "נָאו֤וּ
לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים" שורות
נזמי אוזן- עגילים ומצחת זהב.
ועל הצוואר - ענק זהב
ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים- לפי פירוש זה - הכוונה לעם ישראל
שהתקשט בתכשיטים מביזת הים בזמן יציאתו ממצרים.
על פי דעת מקרא: הכוונה: לחייך הם נאים - והתכשיטים – מיני תכשיטים הערוכים בשורות, שורות העשויים בדמות עוף - תור ולפי זה התכשיטים של
הרעיה- מדומים לרסן המקושט על פני הסוסה- כדברי ישעיהו הנביא: "עַד-צַוָּאר יֶחֱצֶה, לַהֲנָפָה
גוֹיִם, בְּנָפַת שָׁוְא; וְרֶסֶן מַתְעֶה, עַל לְחָיֵי עַמִּים" [ישעיהו ל', כ"ח]
קריאת שיר
השירים בחג הפסח.
על כך כמה טעמים מתוך
רבים.:
א] ספר זה מסמל את
הקשר ההדוק של עם ישראל - לקב"ה. אחת מהדוגמאות היפות: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע,
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ"
[שם: ב, י"ד]
על כך אומר רש"י: ישראל נמשלה ליונה וכאן
הכוונה - בזמן שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל במדבר , הם היו חונים על הים והמצרים
משיגים אותם הם נמצאו במלכודת: אין להם מקום לנוס מפני הים ולא להימלט מחיות רעות ולמה
היו דומים באותה שעה? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסת לתוך נקיקי הסלעים ושם הנחש
נושף עליה. באותו רגע - אם תיכנס לנקיקי הסלעים הנחש נושף בה ואם תמהר לצאת החוצה -
הנץ יפגע בה. אמר לה ה': הראיני את כישרונותייך את פעולתך החכמה - למי את פונה בעת
צרה?- השמיעיני את קולך ונאמר:
"וּפַרְעֹה
הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם
וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוָה."
[שמות י"ד, י]
ב] שיר השירים מרמז
על זמן הגאולה - פסח חג האביב.
"הַנִּיצָּנִים
נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ".
[שיר השירים
ב, י"ב]
ג] יש הסוברים
כי הפסוק: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעה דּימִּיתִיךְ רַעְיָתִי".
רכבי פרעה מזכירים לנו את יציאת מצרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן
להסיק – כי : שיר השירים- הוא קודש קודשים ונכתב על ידי שלמה המלך בעצמו והמנהג לקוראו בחג הפסח - מהטעם שמרמז על יציאת
מצרים ופסח - חג האביב.
יהי רצון שנזכה להתגשמות דברי הנביא מיכה במהרה בימינו:
"כִּימֵי
צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה. ז, ט"ו]
יצירותיי מתוך פרשת :בשלח:
ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל / ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)
צווארך
בחרוזים.
מאת: אהובה קליין ©
נראו הניצנים בארצנו
הנה מה טוב חלקנו
כנסת ישראל מרוממת
אביב גאולים חוגגת.
עטורה עדיי זהב
את דודה תאהב
חוברת עבותות אהבה
אל המלך - יומם ולילה.
צווארה עטור חרוזים
לראשה כתר רמזים
משמיעה קולה לאלוקים
זוכרת לו חסדי נעורים.
מככבת בשיר השירים
מסיירת בגנים ובכרמים
באפה ניחוחות שושנים
מור ולבונה וריח בשמים.
הערה: השיר בהשראת – שיר השירים.
פרשת
צו - שבת הגדול - מהי הבשורה
הגדולה?
מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה
לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו
לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה,
עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד
יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ,...."
[ויקרא ו, א-ד]
השבת סמוך לחג הפסח
נקרא את הפטרת שבת הגדול מתוך:
ספר מלאכי ג'
יצירותיי לפרשה:
השאלות
הן:
א] מה המיוחד בקורבן
עולה?
ב] על מה חייב הכהן
להקפיד בלבושו?
ג] הקשר בין ההפטרה
במלאכי לבין פרשת צו והבשורה הגדולה?
תשובות.
קורבן עולה
ומשמעותו.
נאמר: "זאת תּוֹרַת הָעֹלָה"-
"נתיבות שלום" מסביר: קורבן עולה תפקידו לכפר על הרהור הלב ואילו קורבן חטאת
בא על עבירות שנעשו בפועל.
נמצא שקורבן על מחשבה
- קשה יותר מאשר קורבן שבא לכפר על מעשה,
כי על ידי הרהור הלב- בא האדם לידי עבירה
ממש בפועל !
על פי ויקרא רבה [ז.ג]
נאמר: "אמר הקב"ה: הואיל ואתם מתעסקים בהם [בדיני קורבן עולה] מעלה אני
עליכם כאילו אתם מקריבים אותם" הכוונה: שבזמן שאין בית המקדש קיים בפועל
לימוד תורת הקורבנות - נעשה במקום הקרבת הקורבנות.
רבי יהונתן אייבשיץ אומר בדרך החידוד: בדין אמרו חז"ל: שכל הלומד הלכות קורבנות - נחשב לו כאילו הקריב קורבן -
לפי שחז"ל הורו לנו: שהקורבנות
מכפרים על חטאי האדם - מהטעם: שהרי המקריב קורבן חושף עצמו בתור חוטא לעיני הרבים
והדבר מביא אותו לחוש רגשי בושה וצער - על חטאיו מהעבר, אך מתוך כך הוא יבוא לידי
הרהורי תשובה.
אולם , בזמננו –
לימוד התורה – במצב מסוים כרוך בעונותינו הרבים בבושה - יש והבריות בזים ליהודי
שמקדיש את כל כולו ללימוד התורה – הוא נחשב כ"בטלן" בעיניהם.
היות ואינו עוסק , מלבד
הלימוד, במלאכה מסוימת לפרנסתו - ראוי שגם
לימוד תורה יביא לכפרת עוונות.
במדרש תנחומא [צו. א] נאמר: על המילים: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" : הרי דוד המלך אומר: "מִי-יַעֲלֶה בְהַר-יְהוָה; וּמִי-יָקוּם, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם, וּבַר-לֵבָב": [תהלים כ"ד, ג-ד]
מכאן, שכוונת תורת
העולה - היא: רצון להתעלות ולהתנער מהעולם
הזה- לעלות להר ה' במקום קודשו .
פירוש נוסף: למה נקרא קורבן זה בשם: "קורבן עולה" ? התשובה לכך היא: שקורבן זה הוא עליון מכל הקורבנות - כי בעוד שביתר
הקורבנות - מי שהיה מביא קורבן חטאת - הכהן היה
לוקח וכך יתר הקורבנות: מנחה , שלמים נועדו לבעליהן. האשם- לכהן ,אבל
קורבן עולה אף אחד אינו טועם ממנה. אלא הוא עולה לקב"ה - שהוא
עליון ,לכן זוהי המשמעות של השם: "עולה"
היות והקורבן עולה היישר לבורא עולם ואיש אינו נהנה ממנה שום הנאה.
הדרך לעלות בהר ה' - יש בה שני יסודות:
א] על ידי כוח התורה - כדברי חז"ל [מסכת חגיגה כ"ז] אין אש
גיהינום שולטת בתלמידי חכמים כי - כל גופם
אש - מרוב שעסוקים בהתלהבות בלימוד התורה.
ב] היסוד השני מתבטא במילים: "אש תוקד על
המזבח במשך כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו" - במשך כל הלילה עד הבוקר
והנמשל- שהיהודי זובח את יצרו ואש המזבח תוקד בו ,על ידי כך מצליח כיהודי- לעלות
בהר ה'
לבושו של
הכהן.
חז"ל סוברים: [ מסכת יומא כ"ג, ע"ב] מדובר על הכותונת של הכהן, היא
חייבת להתאים למידת גופו - לא ארוכה מידי ולא קצרה מידי - כלומר הכותונת צריכה
להיות כמידת גופו!
ה"כלי יקר" סבור: כי להוראה זו שני היבטים:
א] בדרך כלל, אדם
המתגאה - לובש בגד ארוך ממידת גופו, - במטרה להתהדר בפני הבריות. לכן התורה מזהירה את הכוהנים שיקפידו
ללבוש את בגדיהם כמידת הגוף ועל ידי כך לא יכשלו במידת הגאווה.
ב] כאשר הכהן עסוק
בעבודת הוצאת הדשן- הנוצר משרפת הקורבנות- מלאכה זו עלולה ללכלך את בגדי הכהונה - היות וכך, קיים החשש שהכהן ילבש בגד קצר כדי
שלא יתלכלך מהדשן, או עלול ללבוש בגד מיוחד מתחת לכותונת, משום כך מזהירה התורה
שכותנתו של הכהן תתאים למידת גופו בלבד. ושלא יהיה בגד חוצץ בין הכותונת לגופו של
הכהן.
הקשר בין דברי מלאכי לפרשה:
בספר מלאכי אנו
מוצאים ניסוח נבואות כדיאלוג - בין עם ישראל לבין
אלוקים מידי פעם בפעם העם פונה בשאלות אל ה' וה' עונה לשאלותיו. בעוד שבפרשה ישנו הסבר מפורט על
הקורבנות, תפקידיהם של הכוהנים והמטרה
היא: לקיים את התורה ככתבה ולשונה ,הרי בהפטרה, הנביא מלאכי קורא:
"...שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם," כאן הוא מאשים את עם ישראל
שלא הלכו בדרך הישרה, אך כעת ניתנת להם הזדמנות - לתיקון ותשובה: ברגע שעם ישראל
ישוב אל הדרך הישרה גם ה' ישוב אליהם- כפי
שהנביא מציין: "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם
מְבַקְשִׁים" ,אך העם אינו מבין כיצד לשוב לדרך הטובה.
הפער
הזה מתבטא בנושא המעשרות ,עם ישראל אינם מביאים מעשרות ובכך הם ,כביכול, אינם
מאפשרים שיתנהל קשר הדוק בין ה' אליהם והקשר
נהפך להיות פגום.
על
מנת לשנות את המצב הקיים - ה' מצווה אותם להביא את המעשרות ובזה יבחנו את ה' ויראו
שהמצב משתנה לטובתם- צפויה להם ברכה רבה מהשמיים:
"וּבְחָנוּנִי
נָא בָּזֹאת, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:
אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם, אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם
בְּרָכָה, עַד-בְּלִי-דָי"
הנביא
מצווה לזכור את תורת משה: "זִכְרוּ,
תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל,
חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים". על מנת
שהאהבה בין ה' לעם ישראל תתקיים, עם ישראל מצווה לקיים את התורה כפי שהתחייב לקבלה
במעמד הר סיני כאיש אחד בלב אחד.
הנביא מסביר בשם ה' -
שאופי היחסים בין אלוקים לעם ישראל הוא אינו
חד סטרי,זוהי אהבה כעין זוגיות ,לכן עם ישראל כדי שיזכה בברכות מאת: ה' ,עליו
לקיים את המצוות ככתבם ולשונם .
בשבת הגדול אנו קוראים את העתיד הגדול של סיפור האהבה בין
ה' לבניו- ההתחדשות הגדולה- בואו של אליהו הנביא .
"הִנֵּה
אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם יְהוָה,
הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא..... [מלאכי
ג, כ"ג-כ"ד] ובפסח אנו קוראים גם את הגרסה האחרת של סיפור האהבה שבין ה' לעמו - זו הגרסה האלגורית
של שיר השירים.
מיהו אליהו הנביא?
מיהו אליהו הנביא, שהכול מצפים לו, האם הוא אדם בשר ודם ,או מלאך?
לראשונה אנו פוגשים את אליהו הנביא בספר מלכים-א,[י"ז] אין הכתוב מספר לנו מי היו הוריו?
היכן נולד? אלא הוא מופיע במפתיע: "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי
ה' אלוקי ישראל אשר- עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"
לפי פסוק זה -מסתבר שאליהו היה מעיר
ששמה תושב - בנחלת נפתלי ומשם עבר לארץ גלעד ולכן נקרא גם
גלעדי.
כאן הוא פוגש את אחאב מלך ישראל - העוסק בעבודה
זרה ולועג לתורת משה באומרו: כי בכתובים נאמר: אם עם ישראל
יעסוק בעבודה זרה - ייענש:". .ועצר את השמים ולא יהיה
מטר והאדמה לא תיתן את יבולה.."[דברים י"א, י"ז]
ואילו הוא למרות עיסוקיו בפולחן עבודת הכוכבים - אינו רואה כי עונש
זה מתקיים.
אליהו הנביא מודיע לו: כי בקרוב אכן תגיע הבצורת והדבר אכן יצא
לפועל.
בנוגע לזהותו של הנביא ישנן דעות שונות:
"הכלי יקר" אומר: כי אליהו הנביא היה
למעשה אחד מהמלאכים המקטרגים על בריאת האדם.
לכן הקב"ה הוריד אותו למטה , בלבוש גשמי בדומה למלאכים שבאו
לבקר את אברהם אבינו והיו נראים כאוכלים מהכיבוד שאברהם הגיש להם - כך היה אליהו
ולבסוף עלה חזרה לשמים.
גם החיד"א אומר: כי אליהו היה מלאך ,אך בניגוד לפירוש הראשון, הוא
טוען כי אליהו היה בעד יצירת האדם ואחר כך שלח אותו ה' לארץ שייוולד מבני
האדם.
מעניין, כי רבותינו סברו שהוא אדם בשר ודם, אלא שנחלקו הדעות מאיזה
שבט היה, יש אומרים כי מוצאו משבט גד ויש אומרים: כי משבט בנימין ויש
הסוברים כי אליהו הוא -פנחס משבט לוי.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים. שהרי שבעים פנים לתורה.
בכל אופן, לפי המתואר בתנ"ך אין אליהו הנביא מת כאחד האדם, אלא
עלה בסערה השמימה כפי שהכתוב מציין: "ויהי המה הולכים הלוך ודבר
והנה רכב אש וסוסי אש וייפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע רואה והוא
מצעק אבי, אבי רכב ישראל ופרשיו.." [מלכים-ב, ב, י"א-י"ב]
חז"ל מתארים את זמן ביאת המשיח שאליהו הנביא יבוא לפני בוא
המשיח ויכריז על בואו ומסתמכים על הפסוק:
"הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול
והנורא: והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.."
לסיכום, הקשר בין פרשת צו להפטרה –בעוד שבפרשת צו מפורטים כל
סוגי הקורבנות וגם המצוות שיש בהם עניין
של חסרון כיס - הרי בהפטרה, הנביא מלאכי טוען: שעם ישראל התרחק מקיום המצוות , בעיקר
חטאו ישראל באי נתינת מעשרות לכוהנים. גם הלוויים הכוהנים וישראל חטאו בחטאים ולא
הבינו מה אלוקים דורש מהם? משום כך קשר
האהבה בין ה' לעמו נפגע. אך ברגע שעם
ישראל ייטיב את דרכו יזכה לגאולה במהרה.
הבה נייחל לבשורה
הגדולה: שעוד השנה תתקיים נבואת הנחמה ונזכה לבואו של אליהו הנביא אשר יעורר את עם
ישראל לתשובה כדברי מלאכי שבמילותיו ישנו מסר חשוב לעם: גדולה תשובה שיש בכוחה
להפוך חרם לרחמים דוגמת הכתוב: "בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ
עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ;
וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" [דברים ד, ל- ל"א]
