יום שלישי, 9 בפברואר 2021

הלוחות- סם חיים/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 הלוחות - סם החיים.

שיר מאת: אהובה קליין (c)


משה עולה  להר

לקבל לידיו אוצר

מחיש צעדיו כצבי

חש גיבור כארי.

 

 רוח עזה בפניו

 אש  בוערת בעצמותיו

 השכינה פורשת כנפיים

 מלאכים מגיחים משמים.

 

מנהיג דגול, עבד נאמן.

כהרף עין  נכנס לענן

למען קבל הלוחות

סם חיים ומצוות .

 

ארבעים יום ולילה

שוהה עם   דרי  מעלה

תורה יקבל מפי האל

ילמדה לעם ישראל.

 

הערה: השיר בהשראת פרשת משפטים  [חומש  שמות]


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 1 בפברואר 2021

פרשת יתרו- מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת יתרו - מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:








ציורי תנ"ך/ יתרו מזהיר את משה- בנושא: המשפט/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם למען לא  יעלו להר סיני /ציירה: אהובה קליין(c)





ציורי תנ"ך/ משה מצווה על שבעים זקני ישראל- לשבת לרגלי הר סיני עד שובו/ ציירה: אהובה קליין (c)





"וְהִגְבַּלְתָּ   אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ:  כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת". [שמוט,י"ט, י"ב]

ציורי תנ"ך/ עם ישראל חונים כאיש אחד בלב אחד-מול הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ משה יורד עם הלוחות מהר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


  

ציורי תנ"ך/ הדלקת נרות שבת/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ יתרו  משיב את ציפורה ובניה אל משה/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם".[שמות י"ח,י-י"א]




ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשת יתרו - מדוע מדמה יתרו את משה לעץ השדה?

מאת: אהובה קליין.

זכות גדולה - נפלה בחלקו של יתרו - חותן משה שפרשה זו נקראה על שמו.  כששמע  יתרו  על כל הניסים שעשה ה' לעם ישראל- הן במצרים והן במדבר קיבל עליו את האמונה באלוקים וזכה ששמו יונצח  -  כאן בפרשה המיוחדת   המתארת את-מעמד הר סיני ועשרת הדברות.     

אכן הפרשה מתארת את השמועה שהגיעה לאוזניו:                                       "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:  כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.  וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה--אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.  וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיהָ:  אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד, גֵּרְשֹׁם--כִּי אָמַר, גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.  וְשֵׁם הָאֶחָד, אֱלִיעֶזֶר--כִּי- אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי, וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה.  וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ--אֶל-מֹשֶׁה:  אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם--הַר הָאֱלֹהִים. [ שמות  י"ח, א-ה]

מתברר, כי יתרו העריך מאד את משה - חתנו והתמלא רחמים כלפיו כאשר ראה כיצד  הוא מתאמץ , יתר על המידה - בזמן שהוא בכבודו ובעצמו שופט את העם מהבוקר עד הערב , לכן אמר למשה:                                            "...מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם -- מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ:  כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.  כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי, בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים, וְאֶת- תּוֹרֹתָיו.  וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו:  לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.  עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים, עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱלֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים, אֶל-הָאֱלֹהִים.  וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת- הַחֻקִּים וְאֶת- הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.  וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת--שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם; וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ". [שם י"ח, י"ד-כ"ג]   

 

 

השאלות הן:

א] מי היה  יתרו - במה ייחודו וגדולתו?

ב] נאמר: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" במה שונה מאחרים ששמעו?

ג] ביקורתו של יתרו כלפי משה - בתחום השיפוט-כיצד ?

 

 

תשובות

יתרו – ייחודו וגדולתו

יתרו חותן משה היה כוהן מדיין , במשך שנים רבות עבד עבודה זרה, אולם משראה את כל הניסים שהתרחשו לעם ישראל- התגייר והכיר באלוקי ישראל.

האגדה מספרת: "ויצו המלך [פרעה] ויקראו שלושת יועציו: יתרו ואיוב ובלעם ויאמר להם: זה וכזה חלמתי ועתה עוצו נא עצה מה לעשות לבני ישראל למען השמידם מעל פני הארץ, וישמע יתרו את דברי פרעה, ויברח אל ארצו.."

חז"ל משבחים את יתרו על מידת הכנסת האורחים שגילה כלפי משה בזמן בריחתו ממצרים - כמו ששנינו  במסכת סנהדרין [ק"ד, ע"א]

בשכר "קראו לו ואכל לחם"- ועל כך זכו בניו וישבו בלשכת הגזית - בתוך אולם שבהר הבית - שבו היו מתכנסים חכמי הסנהדרין בימים שבית המקדש היה קיים.

לפי דברי רש"י: ליתרו היו שבעה שמות: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל.

השם: "יתר" ניתן לו על שם שייתר פרשה אחת בתורה.

רבינו בחיי אומר על כך: יתרו הכיר במעלת  אלוקי ישראל לעומת כל האלילים והבחין בגמול שה' השיב למצרים על מעשיהם  -  שתכננו בזדון לעולל לבני ישראל, שהרי פרעה גזר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו" ועל כך נענשו המצרים מידה כנגד מידה - ומצאו את מותם בים סוף.

כי אם רק היו מסתפקים להעביד את  ישראל בפרך  לא היו נענשים, לפי שה' הבטיח לאברהם בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם", אבל התוספת שהם הוסיפו - לפגוע בתינוקות של עם ישראל , זה דבר שלא נכלל בעבדות שנאמרה על ידי ה', אלא דבר שתכננו המצרים בזדון לבצע, כפי שנאמר: "כי ידעתי כי הזידו עליהם" [נחמיה ט]  זה היה פשעם של המצרים.

רבי יהושע מבלז שואל: מדוע נאמר: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ" מדוע לא נאמר: "וילך  ממדיין"- כפי שנאמר על יעקב: "וילך חרנה"  [בראשית כ"ה. י]?

תשובתו: קיים הבדל בין: "וילך" לבין "ויבוא".

"וילך"- משמעו:  הליכה איטית וחוסר רצון. ואילו: "ויבוא"- המשמעות: הליכה מתוך רצון וזריזות .ידוע. כי יעקב אבינו נאלץ לצאת בלית ברירה מארץ ישראל משום רצונו של עשיו להתנקם בו - בשל הברכה - בה  התברך יעקב טרם עשיו. לכן נאמר שם: "וילך" ,אך מנגד יתרו השתוקק בכל לבו לבוא למחנה ישראל ולזכות להיות תחת כנפי השכינה, מטעם זה נאמר:" וַיָּבֹא יִתְרוֹ"

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" - בהשוואה לאחרים ששמעו.

האגדה מתארת את חשיבותו של יתרו גם בעיני ה':

"וישמע יתרו את כל הגדולות אשר עשה ה' למשה   ולישראל עמו וישלח אל משה לאמור: הנה אנוכי יתרו- חותנך בא אליך המדברה, ועתה הואל נא ויצאת לקראתי והלכתי אחריך אל המקום אשר אתה חונה שם.

אולם אם תמאן לצאת לקראתי, כי קטונתי בעינך - ויצאת לקראת אשתך ושני בניך ההולכים אתי אליך, וה' אמר אל משה: צא לקראת יתרו חותנך וקרבתהו אליך וכבדתהו, כי הולך הוא להתגייר- ואהבת גרים כמוני! ויצא משה לקראת יתרו. וילך אתו גם אהרון ונדב ואביהוא בניו ושבעים איש מזקני ישראל, וייגש משה אל יתרו וישאל לו לשלום ויישק לו ויכבדהו כאשר יכבד בן את אביו, ויספר לו משה את כל אשר עשה ה' לישראל, וישמח יתרו מאד ויאמר: אין כה' אלוקיכם ואין כמעשיו! הן עד היום הזה הייתה מצרים  סוגרת ומסוגרת וגם עבד אחד לא יכול לברוח ממצרים,- ויפליא אלוקיכם לעשות ויוצא עם רב כזב לעיניי כל המצרים! ויהי כשמוע ציפורה אשר עשה ה' למצרים בים סוף ואת דבר השירה אשר שרו הגברים והנשים- ותתעצב אל ליבה  עד  מאד, כי לא הייתה בעת ההיא בין בני ישראל ולא שוררה לה'!

ויאמר ה': עקב אשר התעצבה ציפורה על הדבר הזה - על כן יבוא יום והייתה נשמתה את דבורה - אשת לפידות- אשר תושיע את ישראל - ותשיר גם היא שיר ישועה וגאולה"

הה"ק מהר"ד מללוב: אומר: והלא הכול שמעו? אלא ,הוא שמע והבין - מתוך הבנתו - הסיק מסקנות לעומת אחרים שגם שמעו, אלא נשארו איתנים בדעתם-והדבר לא נגע לליבם..

חידושי- "הרי"ם מסביר:

כבר בתחילה שאף יתרו להתגייר . אלא חש שעדיין לא הגיע הזמן- בשל- שאינו טהור וכשר במידה הראויה -  כדי להיות  חלק מעם ישראל, אך מששמע   שאחרי קריעת ים סוף  "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא"- עדיין  עם ישראל היה חייב להילחם כנגד יצר הרע [עמלק סמל כוח הרע שבאדם] הבין: כי  מדרגתם הגבוהה של ישראל- אינה נובעת מתוך שאין להם מלחמה ביצר הרע, אלא -  בעזרת החסד של ה' - הם מתגברים עליו. ולכן ראה הזדמנות להתגייר ולהיות לאחד מישראל.

 רש"י אומר: כי תחילה נקרא: "יתר" אבל לאחר שהתגייר נוספה לו אות אחת: ו'

זו מידה חשובה באדם- כאשר הוא שפל בעיני עצמו-  עושה עצמו  כאילו מיותר- כדברי חכמים: "לשארית נחלתו- למי שמשים את עצמו כשיריים" וכך נהג יתרו- חש עצמו מיותר  והתנהג בענווה. רק לאחר שהתגייר קיבלה מידה זו של "יתר" את חשיבותה האמיתית- והתורה מציינת את הדבר בשם "יתרו" — יתר שלו. גם לאחר שהתגייר- נשאר בעל ענווה ומיותר בעיני עצמו.

ביקורתו של יתרו - על משה בתחום השיפוט - "נָבֹל תִּבֹּל" !

".....לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.  נָבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ". 

רש"י מבאר: כתרגומו—הכוונה ללשון כמישה—כדברי הנביא ירמיהו:

"אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל-" [ירמיהו ח', י"ג]

וכדברי הנביא ירמיהו:

" כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה". [ישעיהו  ל"ד, ד']

דברי יתרו מכוונים לא רק כלפי משה, אלא גם לגבי אהרון, חור ושבעים הזקנים.

אונקלוס: מסביר: באופן דומה - הכוונה  לכמישה והתייבשות.

"החיזקוני" טוען: לשון ערבוב: כמו שנאמר בעונשם של דור הפלגה:                 "הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ".  [בראשית, י"א, ז] הכוונה: שמשה  יתבלבל וגם הם יתבלבלו אחד צועק מכאן: "שמעני" והשני צועק מכוון אחר ומשה לא ידע למי לענות קודם.

רבינו בחיי מסביר: דע לך משה, אינך רשאי  לשאת משא  כה כבד - זה גורם לטרחה רבה וגם לעייפות גם לך ולכל הקהל הם לא יצליחו  להתקרב אליך ולהגיש לפניך את עצומותיהם.

 ספורנו סבור: כי משה פשוט לא יוכל להשתלט על כל משימות המשפט- קודם עליו להקשיב לכל הדברים הגדולים - וגם לשמוע את כל אלה המרגישים צורך לדבר  אתו.

לעניות דעתי- המשיל  יתרו את משה ואת  יתר עוזריו והקהל- לעץ השדה- כפי שנאמר:

"כי האדם עץ השדה" (דברים כ'   י"ט)

 כשם שעץ חייב תנאים טובים לגדילתו והתפתחותו – גם משה – כשופט יחד עם כל עוזריו והקהל - חייב את כל התנאים הנוחים והסבירים - כדי שיוכל למלא את ייעודו כראוי - ללא נטל כבד מידי על עצמו.

כך גם העץ - אם יהיה שתול יחד עם עצים רבים , ללא מרווחים - לא יחזיק מעמד- שורשיו לא יוכלו להתפתח כראוי, או אם יינטעו אותו באדמה לא ראויה – לא יחזיק מעמד , כך גם  לגבי תנאי מזג האוויר- אם לא יתאימו לצומח- לא תהיה צמיחה.

אברבנאל. סבור: כי המעלה של יתרו היא שהוסיף רק פרשה בתורה, אך לא  הוסיף  חכמה למשה ,  כי הכול נמסר למשה מסיני - כולל  סדרי השיפוט וההנהגה, - לכן שכרו היחיד של יתרו - הוא: על רצונו הטוב - עניין הנצחת עצתו  למרות שישראל לא היו זקוקים לה.

לסיכום,  יתרו ראוי לשבח על התנהגותו המסורה כלפי משה  ועם ישראל ועצתו לגבי אופן השפיטה של משה ויפה הדימוי של משה לעץ השדה בתנאי  שפיטה מפרכים. עם כל זה ניתן להגיד על משה את דברי דוד המלך:


"וְהָיָה--    כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִיתֵּן 

  בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל;

    וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [תהלים א']

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יתרו חס על משה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

יתרו  חס על משה

מאת: אהובה קליין ©

בתום שמועות טובות

נסים נפלאות וישועות

מגיח יתרו  ממדיין

בחכמתו  לפזר ענן.

 

במשה  המנהיג צופה

כיצד שופט, אינו מרפה

זה בזה הכול מתקהלים

טענותיהם בפניו  שוטחים.

 

יתרו נחרד מרוב המעמסה

חדרי ליבו מתמלאים דאגה

לחתנו החכם והנבון

החס על עמו ללא חשבון.

 

חיש ניגש  בחרדה

מעורר ביקורת בענווה

נבול תיבול כעץ יבש   

לרחם עליו ביקש.

הערה: השיר בהשראת: פרשת יתרו [חומש שמות]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 27 בינואר 2021

פרשת בשלח- מדוע זכה יוסף להיקבר בארץ ישראל/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 

פרשת בשלח - מדוע זכה יוסף להיקבר בארץ ישראל?

מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c




ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)



 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד



ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בשבת הקרובה, אנו קוראים את פרשת "בשלח"- פרשה המתארת את נס יציאת מצרים ושירתם של משה ובני ישראל - שבת זו קרויה  בשם: "שבת שירה"

הפרשה פותחת במילים: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.  וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר" [ פרק י"ג, י"ז-כ"א]

השאלות הן:

א] מדוע התורה פותחת במילה: "וַיְהִי" - לשון צער – בשעה שהיה נס ?

ב] מה היה הטעם - לא להעביר את בני ישראל - דרך ארץ פלישתים?

ג] על שום מה - זכה יוסף להיקבר בארץ המובטחת?

התשובות.

"ויהי" – לשון צער.

במסכת מגילה [י', ע"ב] אמרו: "כל מקום שנאמר: "ויהי" אינו אלא - לשון צער" לכן מתבקשת כאן השאלה? באיזה צער מדובר, הרי עצם יציאת בני ישראל ממצרים - היא ישועה וגאולה! ובמיוחד אחרי מאות  שנות עבדות קשה ומפרכת? על כך תשובת חז"ל: לשון "ויהי" באה להביע את העצבות והאכזבה- שבני ישראל עדיין לא הגיעו  למצב של התעוררות ורצון העז - להיגאל מחיי השעבוד האלה שהיו בהם במשך דורות כה רבים.

הרי כאשר בני ישראל ראו  את עשרת המכות שהביא  בורא עולם על פרעה ומצרים - היו צריכים להתעורר  ולהתחזק באמונה בקב"ה- אלוהי אברהם יצחק ויעקב.

ומתוך התעוררות זו של אמונה - היו מתאווים  לחוש געגועים ושאיפה גדולה לקראת היציאה – מעבדות לחירות. ואפילו תשוקה טבעית להרגיש -  רצון לחופש ועצמאות. אך מטרה זו עדיין לא  הושגה וזאת למרות עשרת המכות שספגו פרעה והמצרים. ובמיוחד כאשר מנגד- עם ישראל לא נפגע ממכות קשות אלה.

את המצב הכאוב והמצער הזה  מדגישה תורתנו הקדושה - בראשית הפרשה. במילה: "ויהי"

עם ישראל אינו יוצא החוצה ממצרים מרצונו ושאיפתו  העזה- לחיי חופש אלא . ההיפך הוא הנכון: פרעה מגיע להחלטה - לשחררם מכבלי העבדות שבמצרים.

"וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא"- החשש.

רש"י  מביא כמה הסברים,  הנה שניים מהם:

א] משום שנוח יותר לשוב באותה דרך למצרים.

ב] שאלוקים לא הוליך את בני ישראל  בדרך פלישתים, מפני רצונו - שיהיו קרובים להר  סיני לקבל את התורה.

רשי" מבסס דעה זו על דברי מכילתא כי אמר ה' למשה:

"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה".

 [שמות, ג', י"ב]

רבי  אברהם מנחם רפא כותב בספרו: "מנחה בלולה": אף על פי ש"דרך ארץ פלישתים" קרובה להולכים ממצרים לכנען- לא הנחה ה' את בני ישראל בדרך זו, מחשש שבבוא אויב להילחם נגדם, עשויים להתחרט על יציאתם ממצרים וישתוקקו לשוב מצרימה- אל מקום עבדותם.

אבן עזרא מפרש באופן דומה: "ולא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים"   כי המקום קרוב- ולכן הלכו בדרך רחוקה שלא יראו מלחמה ותגובתם תהיה:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה."

"שפת אמת" מבאר: הכתוב מודיע לנו - שהקב"ה לא הנחה את ישראל "דרך ארץ פלישתים" - מכיון שזו דרך קרובה ולא רצוי שיכנסו לארץ המובטחת בדרך מהירה: אלא עליהם לעבור דרך קשה במדבר ,כדי להרגיל אותם לקשיים שעוד מזומנים   כשיגיעו לארץ המובטחת, עצם שנות הנדודים במדבר - ישמשו לבני ישראל תקופת הכנה-  בה ילמדו כיצד ליישב - מקום שומם ולסגל לעצמם- חיים של עמל וצניעות.

המדרש  מביא רעיון  זהה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא"- לא הביאם הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם [כל איש] בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלים מן ושותים מי באר. והתורה נכללת [מתערבבת] בגופם"

הרמב"ם גם  רואה  את נדודי עם ישראל במדבר – כהכנה של עם ישראל כבני חורין בארץ ודבריו אלה מופיעים בספרו: "מורה נבוכים" [ חלק ג. פרק כ"ד]

"אין זה  מטבע האדם שיתחנך בשעבוד העבדות, בחומר ולבנים ומיד יוכל להילחם עם ילידי ענק ולהיות לוחם אמיץ, וכך היה רצונו של ה' יתברך, שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה במדבר עד שיתחזקו - וכפי שידוע - המדבריות ופראות הנוף מביאים אומץ - ונולד דור אשר לא הורגל לכניעה ועבדות"

יוסף זוכה להיקבר בארץ .

 נאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף.."

האגדה מספרת: "והמצרים אצו בבני ישראל לאמור: קחו לכם את בקרכם ואת צאנכם ואת אשר לכם ויצאתם  מהר מארץ מצרים. ויעשו בני ישראל ככל אשר דיברו אליהם המצרים ויאספו את מקנם ואת כל אשר להם ויכונו ללכת, בעת ההיא הלך משה אל סרח-בת אשר, ויאמר אליה: הנה את נותרת לבדך מכל בית יעקב אבינו אשר בירך אותך בחיי עולם- ועל כן, אנוכי שואל מעמך להגיד לי את מקום קבורת יוסף ?

ותשתאה סרח מאד למשה אשר לא דאג לרכושו ולקניינו  ולא שם לב לאסוף את כספו ואת זהבו, ויבוא לשאול אותה את הדבר הזה. ותאמר אליו:

עשה עשו המצרים ארון עופרת וישימו בו את יוסף ויורידוהו אל תוך היאור [הנילוס]. וילך משה וירד אל שפת היאור ויאמר: יוסף, יוסף  הנה באה העת אשר נשבע ה' להוציא את עמו מארץ מצרים, ועל כן הואל- נא ונגלית אלי ולקחתי את עצמותיך- להביא אותן- ארצה כנען אשר השבעת את אחיך. והיה כי תיגלה אלי ועשיתי כאשר השבעתנו, ואם לא "ניקינו" מהשבועה ההיא ,ויהי ככלות משה לדבר הדברים העלה, ויצף ארון יוסף ויקחהו משה אתו"

חכמי המדרש מבהירים: על המילים: "וַיּיקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף.."

כאן התורה  באה להודיע: על חסידותו של משה, שבעוד שכל בני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- מנגד, משה עוסק במצוות – העברת עצמות יוסף לכנען, ועל עניין זה יש לשאול : מדוע מעלים חז"ל על נס את חסידותו של משה לעומת שאר בני ישראל ? הרי הם עסקו בקיום מצוות ה'?

 שהרי דבר זה נאמר עוד לאברהם אבינו בברית בין הבתרים:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". [בראשית  ט"ו]

התשובה לכך: שמצווה העולה  בדמים ומאמצים רבים כמעשה שעשה בזמנו משה- שעסק בהעברת עצמות יוסף לכנען - עדיפה ובעלת חשיבות בעיני בורא עולם - מאשר קיום מצווה עם שכר לצידה.

רשי"י מתמקד בשאלה: מדוע יוסף השביע  את אחיו ולא השביע את בניו?

כפי שהכתוב מציין: "כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". 

רש"י מבסס את תשובתו על דברי מכילתא: "ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו? אמר: אם אני משביע את בניי, אין המצרים מניחים אותם [אינם מסכימים], ואם אומרים: אבינו העלה את אביו [יעקב] מיד הם אומרים [מיד המצרים עונים ] להם: אביכם מלך היה . לפיכך השביע את אחיו ולא השביע בניו" ומדוע נאמר בכפל לשון? "הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ" – לפי שהשביע את אחיו שהם ישביעו את בניהם - שכאשר תגיע שעת הגאולה הם ייקחו את עצמותיו לקבורה בכנען .

מדוע יוסף זכה - להיקבר בארץ  ומשה לא זכה?

על כך  תשובה על פי המדרש:.. משה  רבינו ביקש להיקבר בארץ... כמו יוסף הצדיק! אמר לו הקב"ה למשה רבינו: לא מגיע לך!! למה?..... יוסף הצדיק שירד למצריים וקראו לו "איש מצרי"  מיד צעק ואמר "אני נער עברי.." אני יהודי!! אני מארץ ישראל!!

אבל אתה משה רבינו... לפני 40 שנה כשבנות יתרו אמרו לאביהם "איש מצרי הצילנו.." אתה שמעת שאמרו שאתה מצרי... ושתקת !? לכן לא מגיע לך להיקבר בארץ ישראל... בארץ היהודים!!

לסיכום: לאור האמור לעיל:  כל ההתנהלות של יציאת בני ישראל ממצרים הייתה מתוכננת מראש - על ידי בורא עולם  והדבר נאמר  עוד לאברהם - אבי האומה -  וניתן להסיק: כי בהשוואה לאדם בשר ודם שיכול להבטיח דברים, גם אם יהיה צדיק מאד- לא תמיד יצליח לממש את הבטחתו בפועל , אך לאלוקים ישנם חשבונות שמים, ויוסף שלא שינה את שמו, מלבושו ושפתו זכה להיקבר בארץ ישראל. ויפים דברי המשנה:

"עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ  בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים" [מסכת אבות ,א, ב]

ציור מתוך ההפטרה[שופטים ד]



ציורי תנ"ך/ דבורה  וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר