לבן מצטדק
ליעקב.
מאת: אהובה קליין.
©
השחר עלה במרום
יעקב נזכר בסדום
מפנה ללבן שאלה
על מה ולמה רימה?
שבע שנים עבד ברחל
חורף קיץ, יום וליל
אותה פגש לראשונה
ליד הבאר , יפה וברה.
שם, הזיל דמעה
התנבא על עתידה
חיש תובע הבטחת לבן
המצטייר כאיש צח ונאמן.
לבן חותנו , מצטדק
כאנשי המקום נוהג
לו העניק את הבכירה
בוא תבוא גם הצעירה.
הערה: השיר בהשראת פרשת
ויצא [חומש בראשית]
פרשת
תולדות - מהי
כוחה של תפילה לה' ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה זו:
הפרשה פותחת במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה. וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא; וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה, וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ...." [בראשית כ"ה, י"ט]
השאלות הן:
א] במה חשיבות אברהם
שהוזכר פעמיים בפסוק ?
ב] מה ניתן ללמוד על
תפילתם של יצחק ורבקה ?
תשובות.
חשיבותו של
אברהם אבינו.
שואל רשי": כיוון שהוזכר כבר:" יצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" מדוע חוזר הפסוק: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" ?
על כך שתי תשובות:
א] הכתוב בא ללמדנו:
שההתרחשות כאן הייתה - לאחר שהקב"ה שינה את
השם: "אברם"- ל"אברהם" - כי כל עוד היה נקרא: בשם
"אברם"- לא היה מסוגל להוליד בנים ורק לאחר שינוי שמו – ל
"אברהם"- הוליד את יצחק.
ב] נאמר: "יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" היה צורך לציין: "אַבְרָהָם,
הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק" הטעם לכך: לפי
שליצני הדור היו אומרים: "מאבימלך
נתעברה שרה" כפי שהתורה מתארת
את לקיחתה של שרה על ידי אבימלך מלך גרר:
"וַיִּשְׁלַח,
אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה" [בראשית כ, ב] שהרי שרה
שהתה עם אברהם במשך שנים ולא נתעברה, מה עשה
הקב"ה- כדי לבטל את דבריהם של ליצני הדור? דאג שקלסתר פניו של יצחק
יהיו דומים לאברהם, כך כולם העידו - כי אברהם הוא זה שהוליד את יצחק. זה הטעם לכפל
הלשון:
"וְאֵלֶּה
תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם"- עדות יש כאן: ש"אַבְרָהָם, הוֹלִיד
אֶת-יִצְחָק" !
על פי מדרש
חז"ל: ניתן לראות: כי כל
מה שאירע לאברהם קרה ליצחק: אברהם כתוב בו: "זקנה" – "וְאַבְרָהָם זָקֵן" [כ"ד, א] ועל יצחק נאמר: "ויהי כי זקן יצחק".
אברהם נתברך, לפי
שנאמר: "ַיהוָה
בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל." [כ"ד, א] יצחק גם
נתברך- לפי שכתוב: "וַיִּזְרַע
יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ,
יְהוָה". [כ"ו י"ב]
כמה מחכמי ישראל
המגיבים לדברי רש"י שואלים:
מדוע מכונים אותם אנשים האומרים: "מאבימלך
נתעברה שרה"- בשם ליצנים? הרי הם נחשבים לרשעים גמורים בכך שהם מכפישים את אברהם, שרה ויצחק? לכן רצוי לכנותם
בשם: "רשעים ומלעיזים" אלא,
משיבים אותם חכמים: כי אותם ליצני הדור שהיו אומרים: "מאבימלך נתעברה
שרה": כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם
התפלל בעד אבימלך ונשותיו שנענשו בעצירת כל לידה - בסופו של דבר פקד ה' את אברהם
בהולדת בנו יצחק [כפי שסוברים חז"ל במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]
"כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"
ההסבר לעניין זה:
לכאורה אותם אנשים השמיעו דבר נכון, אלא שאופן דבריהם משתמע לשתי פנים - המאזין לדבריהם יכול לפרש את
המשפט: "מאבימלך נתעברה שרה" המשמעות גסה שאינה מכובדת,לכן כינו אותם
בשם: "ליצני הדור". מכאן נלמד כי גם דברים נכונים- יש להגיד בלשון
נקייה כדברי שלמה המלך: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" [משלי י"ח, כ"א]
אברבנאל אומר על המילים: "אברהם הוליד את יצחק" לפי ששני אבות
האומה-אברהם ויצחק - היו דומים זה לזה במאורעות החשובים שקרו להם במהלך חייהם: אברהם
לקח אישה ממשפחתו, כך גם יצחק ,אברהם ושרה
היו עקרים תקופה ארוכה, כך גם יצחק ורבקה.
לאברהם נולדו שני
בנים: ישמעאל הבכור שהיה רשע ויצחק הצעיר שנחשב לצדיק, וכן ליצחק נולדו שני בנים -
עשיו – הרשע ויעקב הצדיק. בימי אברהם היה רעב בארץ ואברהם נסע לגרר- באזור ארץ פלישתים ואמר על אשתו שרה
שהיא אחותו. אך בסוף הגיע אבימלך עם
שר צבאו לכרות ברית עם אברהם. כל
זה קרה גם לבנו יצחק , אברהם היה מבורך - כך גם יצחק.
תפילתם של
יצחק ורבקה.
האגדה מספרת: "ויהי כעבור עשרים שנה ורבקה עודנה עקרה ותאמר אל יצחק: הלא שמעתי,
כי גם שרה אמך הייתה עקרה ויתפלל בעדה
אברהם אביך, ותהר לו. ועתה עמוד נא והתפלל
, גם אתה –ושמע ה' את תפילתך ונתן לי הריון, וישמע יצחק בקול רבקה אשתו וילכו
שניהם אל הר המוריה להתפלל שם אל ה'. ויבואו אל המקום אשר נעקד שם, ויתפלל יצחק
לנוכח אשתו אל ה' ויאמר: ה' אלוקיי, אתה לקחת את אברהם אבי ותביאהו אל הארץ הזאת
ותאמר לו: הרבה, ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ונתתי להם את
הארץ הזאת, ועתה יבואו נא דבריך אשר דיברת, ה'! ורבקה התפללה גם היא לה' ותתחנן אליו לאמור: תן
לי זרע אנשים ו והיו לברכה בקרב הארץ,
וישמע ה' בקול תחנוני יצחק.....
רש"י מפרש את המילים:
"וַיֶּעְתַּר
יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא";- הכוונה שיצחק הרבה והפציר בתפילה לפני ה' שייתן לו בנים.
וכיצד התפלל יצחק -
נאמר: "לְנֹכַח
אִשְׁתּוֹ" לא נאמר
שהתפלל על אשתו, אלא נוכח אשתו - כלומר
לנגדה ,מכאן ניתן ללמוד ששניהם
התפללו - זה עומד בזווית זו ומתפלל וזו עומדת כנגדו ומתפללת. למרות ששניהם התפללו ,
ה' נעתר ליעקב ולא צוין שה' נעתר לרבקה - ומדוע:? לפי שאינו דומה תפילת
צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע.
רבינו בחי מסביר: התורה מתארת בכוונה תחילה את תפילתם של יצחק ורבקה לפני הסיבה
לתפילתם - כדי להקדים את העיקר לטפל וכבר נאמר במדרש תנחומא:"למה נתעקרו
האימהות? שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן האימהות,
נאות הן, אם אני נותן להן בנים [מיד]- אינן מתפללות לפניי "
רש"ר [רבינו
שמשון רפאל הירש] מבהיר: לגבי אופן תפילת יצחק לה', נאמר: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק"- המילה: "עתר"
קרובה למילה: "חתר"- "מחתרת"- הדבר מזכיר את המלחים הנוהגים
את ספינתם ומתגברים על פי כישרונם על גלי
הים- הם נקראים: "חותרים" כמו שמסופר בספר יונה:
"וַיַּחְתְּרוּ
הָאֲנָשִׁים, לְהָשִׁיב אֶל-הַיַּבָּשָׁה--וְלֹא יָכֹלוּ: כִּי הַיָּם...." [יונה א, י"ג] מכאן
שהמילה:" עתר" פירושה- תפילה של הפצרה המסוגלת לבקוע שערי שמים.
עמוד
עשן העולה ומיתמר אל על- נקרא אף הוא: "עתר" כמו שנאמר: "וַעֲתַר
עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה". [יחזקאל
ח, י"א] מעניין שפרעה מלך מצרים אמר : "הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי". [שמות ח, כ"ד] כאן התכוון פרעה - שמשה ואהרון יתפללו - באופן
שתפילתם תבקיע את דרכה למעלה אל ה' והיא תעשה סנגור למען פרעה- כדי להצילו]
לגבי המילים: "....לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" מסביר רש"ר: במשך עשרים שנה התפלל יצחק לה' שיהיו לו בנים
מרבקה, למרות שידע מהנבואה שה' הבטיח
לאביו אברהם: "כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א
לְךָ֖ זָֽרַע" אך בתום צפייה כה ארוכה – חשב האם יורשי ברית אברהם יוכלו להיוולד מאחותו של לבן? למרות שרבקה עצמה הייתה צדיקה ואשת
חסדים על כן תפילתו הייתה: "לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ"- הייתה התפילה מכוונת
במיוחד לרבקה. ומגיע רש"ר למסקנה: שלא רק אבן היסוד, אלא כל המשכו של בית
ישראל היה תלוי בחסדי ה' והשגחתו הפרטית.
לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק עד כמה אבותינו הבינו את חשיבותה וכוחה של התפילה לה' - אשר מסוגלת לבקוע רקיעים
,לחולל שינויים לטובה בחיי האדם ויפים דברי דוד המלך: "וַאֲנִי
תְפִלָּתִי לְךָ יְהוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת
יִשְׁעֶך"ָ. [תהלים ס"ט, י"ד]
תפילת
יצחק ורבקה
שיר מאת: אהובה קליין ©
בתום עשרים שנה
בשמים מרחפת עננה
צפייה מכרסמת לבבות
ליצחק ורבקה מועקות.
אימתי תתממש הנבואה
לאברהם אבי האומה
בְיִצְחָ֔ק
יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע
השכינה עודנה שרה.
אלוקים מתאווה
לתפילות
מפי צדיקים וצדיקות
ברי לבב ונקיי
כפיים
אליהם יאזין ממרומי שמים.
יצחק לאלוקים עותר
את המחסום עוקר
רבקה מזילה דמעה
הד קולה נשמע.
אלוקים מאזין ושומע
מזרז שבועה ומפתיע
רבקה זוכה להריון
תפילה מצמיחה פתרון.
הערה: השיר בהשראת פרשת
תולדות [חומש בראשית]
פרשת
חיי שרה - מדוע
רץ לבן לקראת אליעזר ?
מאת: אהובה קליין.
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ אברהם מנהל משא ומתן עם עפרון/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
בפרשה זו מתרקם
השידוך הראשון בתורה, כאשר את השליחות למצוות השידוך ממלא במסירות רבה – אליעזר -
עבד אברהם.
לאחר שלבן - אחי רבקה
שומע על בואו של אליעזר- הוא ניגש אליו - ומקבל אותו בסבר פנים יפות:
"וּלְרִבְקָה
אָח, וּשְׁמוֹ לָבָן; וַיָּרָץ לָבָן אֶל-הָאִישׁ הַחוּצָה, אֶל-הָעָיִן. וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם,
וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ
לֵאמֹר, כֹּה-דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ; וַיָּבֹא, אֶל-הָאִישׁ, וְהִנֵּה עֹמֵד
עַל-הַגְּמַלִּים, עַל-הָעָיִן.
וַיֹּאמֶר, בּוֹא בְּרוּךְ יְהוָה; לָמָּה תַעֲמֹד, בַּחוּץ, וְאָנֹכִי
פִּנִּיתִי הַבַּיִת, וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן
וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים, וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו, וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים
אֲשֶׁר אִתּוֹ. ויישם (וַיּוּשַׂם)
לְפָנָיו, לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל, עַד אִם-דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי;
וַיֹּאמֶר, דַּבֵּר. וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם, אָנֹכִי. וַיהוָה בֵּרַךְ
אֶת-אֲדֹנִי, מְאֹד--וַיִּגְדָּל; וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר, וְכֶסֶף וְזָהָב,
וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן, לַאדֹנִי, אַחֲרֵי, זִקְנָתָהּ;
וַיִּתֶּן-לוֹ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ.
וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר:
לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי
יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ...." [בראשית כ"ד, כ"ט- ל"ח]
השאלות הן:
א] מי הוא לבן הארמי
?
ב] כיצד התגלה אליעזר
כאיש ירא שמים?
תשובות.
לבן הארמי.
לבן היה אחי רבקה,
כבר בתחילה כאשר שמע על הגעתו של אליעזר –עבד
אברהם - הוא רץ לקראתו.
רש"י אומר על כך: התורה אינה מפרשת מדוע
לבן רץ לקראת אליעזר ולכן נראה - שריצה זו באה בעקבות ראייתו של לבן את
התכשיטים שאליעזר העניק לרבקה: כפי שמתאר הפסוק:
"וַיְהִי
כִּרְאֹת אֶת-הַנֶּזֶם, וְאֶת-הַצְּמִדִים עַל-יְדֵי אֲחֹתוֹ" לפיכך, לבן הסיק- כי אליעזר הוא איש עשיר - נתן עיניו בממונו -
כדי לחמוד אותו ולהוציאו מידיו.
על פי פירוש:
"שני המאורות"- לבן היה כה
להוט אחר הממון שהיה מוכן אפילו לתת את עיניו בעדו...
האגדה מספרת : על התלהבותו של לבן מתכשיטי הזהב וריצתו לעבר אליעזר וגמליו,
ומעניינת תגובת אליעזר כלפיו:
"וירץ לבן אל
העין [המעיין] וירא אליעזר והנה איש רץ לקראתו, ויתבונן אל פניו והנה הם פני רוצח,
וידבר אליעזר את ה' וירומו הגמלים [לפתע התרוממו הגמלים באוויר] ויעמדו באוויר
ויזכור עוד פעם את ה'- וירום הוא [התרומם גם הוא באוויר ממעל לגמליו], וישתומם לבן
מאד ויירא מאת אליעזר יראה גדולה, ויקרא אליו לאמור: בוא ברוך ה' ! למה תעמוד בחוץ
ואנוכי פיניתי הבית ואוציא את כל הפסלים ממנו, כי ידעתי אשר לא תבוא אתה לבית
ופסלים בו ! ויהי ברגע הזה וישמע קול שאון גדול ויישא אליעזר את עיניו וירא והנה
אנשים רבים רצים אל העין, כי ראו האנשים האלה את הצמידים הנחמדים אשר נתן אליעזר
לרבקה וירוצו להורגו ולקחת את זהבו: אפס, כי בראותם את אליעזר לוקח את גמליו תחת
אצילות ידיו [זרועות ידיו] ומעבירם את העין
[מעביר אותם את המעיין] ויסוגו אחור, ויבוא אליעזר אל בתואל הביתה ויפתח את פיות
גמליו וייתן להם תבן ומספוא ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, ויהי כאשר שמו
לפני אליעזר לאכול, וישם לבן רעל בקערת המרק אשר נתנו לאליעזר, כי אמר בלבו: יאכל
וימות, ואירש אותו ! ואליעזר אמר: לא אוכל עד עם דיברתי דבריי, ויהי ברגע הזה וייקח
המלאך השומר את אליעזר את השולחן ויסב [סובב אותו] ותהי קערת אליעזר ממול בתואל
וקערת בתואל ממול אליעזר. ואיש מכל היושבים אל השולחן לא ראה את מעשה המלאך הנעלם
ולא ידע מאומה.
רש"ר [הרב שמשון
רפאל הירש] מביא את דברי חז"ל: "בלבן האיש לא היה דבר "לבן"
חוץ משמו! [בראשית רבה .ס, ז]
מסביר רש"ר את מחשבותיו של לבן: התחיל לחשוב על הזהב שאליעזר העניק לרבקה: ודאי שיש יותר מזה שמה, אם כך הוא משלם עבור מעט
מים - כמה ייתן עבור מזון ולינה ? וכך לבן
לוקח את אחותו רבקה לצד ודורש ממנה לספר את כל ההתרחשות עם העבד ואחר כך ממהר
לפגוש את אליעזר בחוץ והוא מגלה - כי עליו לרוץ עד הבאר כדי לשוחח אתו, להפתעתו
לאחר שהתרשם מאיש עשיר- מגלה אדם בעל ענווה גדולה. עומד עם גמליו ליד הבאר- לכן לבן אינו משתחווה לכבודו ,אינו מדבר בנימוס - הוא פונה אליו, לא בלשון
עדינה במיוחד ומזמינו לבית, ומעניין כי אומר לו שהוא ברוך ה'- יתכן שרבקה שמעה את
אליעזר אומר:" ב"ה אלוקי אדוני"
וכך גילתה ללבן על דתו היהודית של עבד אברהם.
אך זה אינו עומד
בסתירה לאופיו - כי ככל שליבו אנוכי יותר כל דיבורו יהיה מתובל יותר במליצות
"דתיות"
" בעל
הטורים" מסביר: כאן נאמר: "וּלְרִבְקָה אָח,..." ואילו
בפרק כ"ו, ל"ה. נאמר:
"וַיְהִי
עֵשָׂו, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי
הַחִתִּי--וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק,
וּלְרִבְקָה"
אנו לומדים: כי יצחק
שבא מבית טוב והיה עולה תמימה - כהו עיניו מאש עבודת הזרה של עשיו [אגדת בראשית
פרק מ"א] אבל לרבקה - אש העבודה זרה לא הזיקה לה - כי היא התרגלה לזה עוד
בהיותה בבית אביה ,לפי שהוא היה כומר של עבודה זרה. [מדרש אגדה] לכן רבקה בהיותה
בת כמרים לא הייתה מקפידה על טינופת ע"ז ,ואילו יצחק שהיה בן קדושים היה
מקפיד על טינופת עבודה זרה.
"קשת אהרון"
[ספר מאת: הרב אהרון בן ציון שורין] מסביר: "לבן" בהיפוך אותיות- "נבל"
אליעזר –עבד
אברהם.
כבר בהתחלה כאשר אליעזר ,כשליח אברהם ,הולך למצוא
ליצחק שידוך בדרכו לארם נהריים - [ארץ ארם
הייתה שוכנת בין שני נהרות. דברי רש"י] כשהגיע למקום ,הושיב את כל הגמלים,
הוא פותח בתפילה אל הקב"ה ומבקש למצוא אשת חסדים ליצחק - הדבר מוכיח
עד כמה היה אליעזר איש אמונה והבין את חשיבות התפילה לה'.
מדוע שם אליעזר את
יסוד החסד בתפילתו? כי ידע שגם ביתו של אברהם מושתת על חסדים , כי מידת החסד
היא-אבן פינה בבניין אומתו של אברהם.
לכן ביקש אליעזר שה'
יודיע לו אם הנערה היא בעלת חסד?
על פי רש"י- אליעזר נתן את עיניו ברבקה ברגע שניגשה לשאוב מים מן הבאר- לפי שראה
שהמים עלו לקראתה!
האגדה מספרת: לאחר שלבן – אחי רבקה, הזמין את אליעזר אל ביתם, בתואל- אביה של רבקה אומר לו : ספר את אשר
יש לך לומר :
"ויאמר אליעזר:
אל תחשבוני לאיש גדול ונכבד, כי אינני ,בלתי אם עבד אברהם, וה' בירך את אדוני מאד,
וימלא את ביתו טוב. ותלד שרה- אשת אדוני בן אחרי זקנתה וייתן לו את כל אשר לו. הנה
הספר החתום לפניכם, קחוהו וקראו בו וראיתם כי כנים דבריי, וישביעני אדוני לאמור:
לא תיקח אישה לבני, בלתי אם מבנות בית אבי וממשפחתי! ואבוא היום אל העין ואתפללה
אל ה' לאמור: אנא הקרה לפני נערה ישרה, אוהבת חסד וצדקה לעשותם! וייתן לי ה' את שאלתי ויקרא ליני [לעיני]את רבקה ביתכם ואראה את מעשיה הטובים
ואומר: היא האישה אשר הוכיח ה' לבן אדוני! ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני
הגידו לי. ואם לא,- הגידו לי ואפנה אל
לוט, או אל ישמעאל ויהי ככלות אליעזר לדבר, וימהר לבן לענות לאליעזר ולא
חיכה את אביו בדברים ויאמר הנה רבקה לפניך קח ולך! ויאמר אליעזר בליבו: אך זה בן
מביש וסר- טעם! אנוכי לא אשים לב לדבריו ושמעתי מה יענני בתואל אביו, ויהי כאמור
בתואל לאליעזר: מה' יצא הדבר, קח את רבקה ותהי אישה לבן אדוניך. וישתחו
אליעזר ארצה לה'.
רש"י מציין את אליעזר- כאיש ישר אשר ניזהר שגמליו לא ילכו לשדות זרים
וההוכחה לכך, לפי שכתוב:
"וַיָּבֹא
הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא,.."
אליעזר בעצמו התיר את
הרסן של הגמלים ,כי תחילה היה סותם את פיהם של הגמלים שלא ילכו בטעות בשדות זרים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: אליעזר
מתגלה לאורך כל הדרך - כאיש ישר ובעל אמונה יציבה באלוקים וברמ"ח
אבריו נאמן לאברהם אדונו ושוקד למלא את רצונו - ביושר!
לעומתו מתגלה לבן – כאדם
גשמי - המשתוקק בכל מאודו להשיג ממון ואוצרות זהב.
