פרשת יתרו- מהו הסוד
למתכון אחדות העם?
מאמר מאת: אהובה קליין .
הציורים שלי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ ההכנות למתן תורה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה שופט את העם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יתרו מכיר בגדולת ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה למשה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ יתרו משיב את ציפורה ובניה אל משה/ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה מתרה בעם- לבל יעלו להר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c)
בפרשה זו , מתארת לנו התורה
את אחד מהאירועים החשובים מאד
בהיסטוריה היהודית:
מעמד הר סיני:
וכך הכתוב מתאר את בני ישראל- טרם מעמד קבלת התורה:
"בַּחֹדֶשׁ,
הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה,
בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ
מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר;
וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר.
וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר
לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי,
וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים,
כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם
תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר,
אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..... "
[שמות י"ט, א- ז]
השאלות הן:
א] מה המשמעות של
התאריך בו הגיעו ישראל למדבר סיני?
ב] מה הטעם
בהזכרת חניית ישראל ברפידים- טרם הגעתם
למדבר סיני?
ג] כיצד הגיעו ישראל לאחדות?
תשובות.
הזמן בו
הגיעו ישראל למדבר סיני.
רש"י - שואל על המילים:
"בַּחֹדֶשׁ,
הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה"?
בראש חודש לא היה צריך לכתוב, אלא- ביום ההוא,
מדוע נאמר:
"בַּיּוֹם הַזֶּה"?
ותשובתו: כשאתה לומד
תורה- יהיו בעינך חדשים כאילו היום ניתנו, הסבר זה מתבסס על דברי תנחומא:
"כשתהא לומד, אל
יהיו בעינך ישנים, אלא כאילו היום הזה
ניתנו"
רבינו בחיי מסביר: "בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי"- הוא חודש סיון "בַּיּוֹם הַזֶּה"- ראש חודש היה וההוכחה לכך: שנאמר:
"וַיְהִי
הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על- (אֶל-) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל" [שמואל-א, כ,
כ"ד] ובהמשך כתוב: "וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ
הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד" [שם, כ, כ"ז]
מכאן, שהכתוב בא ללמדנו: שהיו שני ימי ר"ח וההוכחה שבהמשך מתואר:
"וַיֹּאמֶר
שָׁאוּל, אֶל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא-בָא בֶן-יִשַׁי גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם,
אֶל-הַלָּחֶם"?
ודרשו רבותינו ז"ל- "ביום הזה"- היה ר"ח- כמו שכתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם"
[שמות י"ב, ב]
בתאריך זה הגיעו בני
ישראל למדבר סיני- הוא חורב.
רבי ישראל
ליפקין מסלנט [מייסד תנועת ה"מוסר" בליטא] מציע רעיון יפה:
כידוע התורה ניתן לעם ישראל לא במקום מדויק- אלא
במדבר שומם גם הזמן אינו מדויק שהרי עד היום לא ברור לנו לגמרי האם התורה ניתנה ב:
ו' בסיון? או, ב: ז' בסיון, או ביום השישי בשבוע, או בשבת. מכאן שהתורה- היא מעל
הזמן ומעל המקום!
לעיתים ניתן לשמוע
אנשים הטוענים: כי במקום מסוים- קשה ללמוד תורה ,או להתנהג ברוח התורה ולקיים את
מצוותיה. או, יש הטוענים שבתקופתנו אין לנהוג כמו בימים ההם, אלא, חלילה יש להתאים
את מצוות התורה לימים שלנו, לכן טוענים חכמים- כנגד דעות אלה- שיהיו דברי התורה הנלמדים – כאילו היום ניתנו!
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש ]מסביר: "בַּיּוֹם הַזֶּה"- מיד
שהגיעו למדבר סיני הקימו את המחנה וחנו כ"ישראל" נגד ההר ,לעומת זאת לא כן כשהיו מגיעים למקום חדש במדבר, היו בודקים
את השטח כדי לדעת אם הוא ראוי לחנייה, אך כאשר הגיעו לאזור הר סיני שהוא היה
מקום חפצם, לפי שכבר נאמר להם- שמכאן תצא
ישועתם וכאן יקבלו על עצמם את עול עבודת ה'- מיד חנו ללא כל חישובים.
הזכרת חניית ישראל
ברפידים.
רש"י שואל על הנאמר: "בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים"-
מדוע התורה חוזרת ומסבירה מהיכן באו ישראל אל
מדבר סיני? הרי הדבר הוזכר כבר לפני כן? התשובה: התורה רוצה להקיש את יציאתם
מרפידים אל הגעתם למדבר סיני- מה הגעתם להר סיני הייתה בתשובה- אף יציאתם מרפידים
הייתה בתשובה.
במילים אחרות כבר
כשהיו ישראל ברפידים הם עשו תשובה אחרי שהתלוננו
"לֵאמֹר
הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן"? [שמות, י"ז, ז]
"שפת אמת"
מסביר: כיון שנסעו מרפידים
במטרה ללכת להר סיני, זכו לאלתר- על ידי
כוונה זו- לתשובה, לפי שהרצון להתקרב לתורה משפיע לבוא - לידי תשובה.
"שם שמואל" מבהיר: היות שברפידים בני ישראל היו רפי אונים עד מאד "שרפו ידיהם מן התורה" חלשים
ברוחם וכושלים- הם התחזקו כאשר באו למדבר
סיני ,ידעו שבאים לקבל את התורה ועצם הצפייה לקראת ההתגלות הגדולה העומדת להתרחש
לנגד עיניהם- הדבר נתן בהם עוז ואומץ למלא את התפקיד האדיר הזה!
"בעל חדושי
הרי"ם ז"ל אומר: ישנו פתגם ידוע: "אם אי אפשר לעלות –מן
ההכרח לרדת: ואני אומר: אם אי אפשר לעלות- מן ההכרח לעלות.."!
"כלי יקר" מסביר רעיון יפה -לגבי
הזכרת: "וַיִּסְעוּ
מֵרְפִידִים"- התורה רוצה להדגיש: כי במקום זה בני ישראל היו בריב ובמחלוקת- היות כי מקום זה נקרא:"מסה ומריבה" "וְרפִידִים"- אותיות- פרידים- וזה על שם הפירוד שהיה בתוכם. ורז"ל
דרשו מלשון "רף ידיים" כי על ידי הפירוד שהיה ביניהם- רפו ידיהם מהתורה
ועכשיו שנסעו מרפידים-למדבר סיני- הסיעו עצמם מן הפירוד לחניה מול הר סיני- מקום זה גרם להם להיות
מאוחדים- באגודה אחת.
ובמיוחד כאשר התבוננו בהר שהוא הנמוך שבהרים
והבינו שהי בחר דווקא לתת את התורה שם- על
ידי זה , הם בחרו במידת ההכנעה.
אחדות עם
ישראל לרגלי הר סיני.
נאמר:
"וַיִּחַן-שָׁם
יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר"
רש"י מבהיר: לרגלי הר סיני- כל עם ישראל התאחדו כאיש אחד בלב אחד, לעומת זאת בשאר
החניות- הם היו שרויים בתרעומת ובמחלוקת.
"מכילתא"- מסביר: "כל מקום שהוא
אומר: "ויסעו ויחנו" נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם
לב אחד, לכן נאמר : "וַיִּחַן"- בלשון יחיד ולא –"ויחנו"- בלשון רבים.
"כלי יקר" מסביר רעיון יפה: כל עוד שבני ישראל היו במצב של מחלוקת- לא היו
ראויים לקבל את התורה- אלא עד אשר השלום יהיה ביניהם.
וכאשר השלום שרר
ביניהם - אז היו ראויים לקבל את התורה על ידי משה מפי הגבורה-
והתורה- הרי מדריכה את האדם ללכת בדרך
הישר.
כפי שאמר שלמה המלך:
"דִּבְרֵי
חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת;
נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד" [קהלת
י"ב, י"א] והתורה- כל נתיבותיה
שלום- כי כל עוד העם אינו מגובש כעם אחד, אלא המחלוקות ביניהם- האחד מתיר בפסק הלכה, השני אוסר וכך כביכול התורה האחת
מתנהלת כשתי תורות לכן נאמר: "בחודש
השלישי.." ביום הזה הם הגיעו למדבר סיני, כלומר בחודש זה שמזלו תאומים מורה לנו להיות בדיבוק
ואהבה שיחדיו יהיו תמים כתאומים זה לזה ואז
יהיה השלום רב לאוהבי התורה ויש
בכך גם רמז לשני לוחות הברית שהיו כתאומים- חמישה דיברות מול חמישה.
ואמר
הצדיק מוורקה: "ויחן"-
האחדות האמתית תתיכן- רק כאשר כל יהודי נושא
חן בעיני רעהו" [הה"ק מהר"י מוורקה ז"ל]
"נחל
קדומים" מסביר: האחדות תתיכן בתוך
העם רק אשר ישנה מידה של ענווה בכל אחד-כלומר שאין האחד מתגאה על רעהו. ולכן כאשר עם ישראל
התבוננו בהר סיני והבחינו שהוא הנמוך בהרים מכאן למדו את מידת השפלות והענווה
וכך זכו להתאחד יחדיו כאיש אחד בלב אחד.
"הדרש
והעיון" סובר- אם בני ישראל מאוחדים
"כאיש אחד בלב אחד" אז זוכה מנהיגם גם להתעלות ומתעלה במדרגות האלוקות,
כמו שנאמר:
"וּמֹשֶׁ֥ה
עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים" [שמות י"ט ,ג]
לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי האחדות- היא
דבר בעל חשיבות נעלה והיא הכרחית בכל עת לעם ישראל - וניתן ליישמה בפועל- מתוך יחס
של כבוד לאיש לרעהו ומתוך אהבת חינם והכנעה.
