הציורים לי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה / ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הלוויים נושאים את כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)
.
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר- לומדי תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)
חומש במדבר נקרא גם
בשם: "חומש הפקודים"- מהטעם: שבראשיתו ולקראת סופו קוראים אנו - על מפקד
מקיף שנערך לעם ישראל בצווי ה' וכך התורה מתארת את המפקד הראשון במדבר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל
מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת,
כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן
עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם
לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.
וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה--אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו,
הוּא". [במדבר א, א-ה]
השאלות הן:
א] מדוע מופיע הציווי
למשה ואהרון למנות את ישראל?
ב] מה הקשר בין –היהודי לתורה והמדבר?
תשובות.
הציווי למנות את עם
ישראל:
על פי רש"י: מרוב שהקב"ה מחבב את
בניו – הוא מונה אותם בכל שעה, כשיצאו ממצרים- ספר אותם וגם לאחר שנפלו רבים בעונש
בעקבות חטא העגל- זאת כדי לדעת כמה נותרו בחיים. וכן כשבא ה' להשרות שכינתו על
ישראל , באחד בניסן כשהוקם המשכן ובאחד
באייר- ספר אותם.
רש"ר-[הרב שמשון רפאל הירש] סובר: מטרת הספירה: אינה
נובעת ממניעים כלכליים, מדיניים, אלא למען התורה אשר עם ישראל קיבל בסיני ועול
המצוות הם מקבלים באוהל מועד. התורה ניתנה
לישראל כהוכחה שנטהרו מחטא העגל ובחודש אייר ימנו כל השבטים והמשפחות והאנשים למען
התורה ומפה יצעדו קדימה , יקבלו את התורה במטרה לשמור ולקיים את מצוותיה הלכה –
למעשה.
נאמר [שמות ,ל, י"ב]:
"כל העובר על הפקודים ייתן מחצית השקל, וכל הסכום של הכסף שייאסף יינתן לצורך
אחזקת המקדש- "על עבודת אוהל מועד" מכאן שכל אדם מישראל נמנה ונחשב רק על פי מחויבותו לתורה - לכן כל מפקד מתבצע
לצורך המקדש ומטרותיו.
ה"חיזקוני"
סובר: כי הספירה הייתה
למטרה צבאית: כי באותה תקופה הם ראויים לצאת
ולבוא בצבא המלחמה.
על פי של"ה הקדוש: המפקד גרם לכך- שהשכינה תשרה על עם ישראל ,היות ובתוך העם ישנו חשבון
מדויק ויש חשיבות לכל אחד ואחד, לפי שהיחיד עלול
להכריע את גורל העולם כולו, כדברי חז"ל: "לעולם יהא אדם רואה את
עצמו ואת העולם חציו זכאי וחציו חייב, עשה
מצוה אחת- אשריו- שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו- לכף זכות, עבר עבירה אחת-
אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל
העולם כולו לכף חובה"
חשבון זה שכל יהודי
ויהודי הוא אחד מתוך רבים- מביא לשני דברים:
א] לתשובה.
ב] להשראת השכינה.
החיד"א מסביר רעיון דומה, נאמר:
"מחצית השקל בשקל"[שמות ל- י"ג]- חייב אדם מתוך ישראל לדעת שעל ידי
קדושתו מכריע את כל העולם אשר משקלו תמיד במחצה- והרמז במילים : "מחצית
השקל"
"חידושי-
הרי"ם- מעלה רעיון מעניין:
"דבר שבמניין
אפילו באלף לא בטל" הקב"ה- לא מעוניין שבניו יהיו בטלים בתוך אומות
העולם לכן ציווה למנות אותם וכך עשאם ל"דבר שבמניין" שאינו בטל בתוך
הרוב. ומוסיף ומדגיש: "כי אף שדין זה אינו אלא מדרבנן, הרי מניין שהתורה גופה
ציוותה- עליו , אינו בטל אפילו מן התורה.
ה"שפת אמת" מסביר: עצם הספירה של עם ישראל מוכיחה שלתבונת הקב"ה אין מספר, לכל אדם יש ידיעה
ובינה מיוחדת האופיינית רק לו – ובכך מתגלה גדולתו של בורא עולם. ולמרות שכולם
נטבעו בחותמו של האדם הראשון, אף על פי כן-לכל אחד פנים שונות וגם הדעות
משתנות מאדם לאדם וכל אחד יש לו כישרון
שונה מחברו- ומכאן שאין מספר לתבונת אלוקים. ולכן הם נמנו לגולגלותם לבית
אבותם- היות והאבות כוללים את דעות הבנים- באופן כללי ואחר כך - זה מתפשט לפרטים.
התורה והמדבר.
החיד"א מבהיר: ש"במדבר
סיני"- הוא בגימטריא: "בשלום" [378] וחז"ל אמרו כאשר עם ישראל
התאחדו במעמד הר סיני- כאיש אחד שהרי נאמר: "ויחן שם ישראל" [שמות
י"ט, ב] התאחדו כאיש אחד בלב אחד וכך זכו אבותינו למעמד קבלת התורה
מפי הגבורה , ומהטעם שברוב השנים נוהגים לקרוא את פרשת במדבר בשבת -טרם חג השבועות מן הראוי
להרבות שלום בין אדם לחברו -עוד טרם חג
מתן תורה ,כפי שנהוג סמוך לימים הנוראים.
מדרש רבה, שואל: מדוע
"במדבר סיני" ? לומר לך: כל מי
שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר [ במילים אחרות: מי שאינו מוכן לוותר על הונו ורכושו למען התורה] אינו יכול לקנות את התורה והחכמה.
רבי מנחם מנדיל העיר על מדרש זה: רק אדם השם עצמו
כמדבר, השמח בחלקו ואינו דורש למענו דבר מהזולת -מן הראוי שהשכינה תשרה עליו וראוי
להתבשם מאור התורה ,למה הדבר דומה? לאדם הנודד לבדו במדבר וחייב להישען על כוחות
עצמו ואינו יכול להסתמך על עזרתם של אחרים- באופן
זה האדם חייב לעמול בתורה –וכך יגלה את צפונות התורה ורזיה.
גם ההוגה בתורה ביום
ובלילה - חייב לדעת שעדיין לא נגע ממש בתורה הקדושה וזאת בדומה למדבר שלא נגע בו
יד האדם- לא נחרש ולא נזרע. ועל כן הוא לא
שלם.
לסיכום, פרשת במדבר נקראת תמיד סמוך
לחג השבועות- חג מתן תורה וגם בסמיכות ליום ירושלים- והדבר המשותף לשני
האירועים החשובים: אחדות העם וכך ישנו קשר אדוק בין היהודי- המדבר והתורה.
יהי רצון, שעם ישראל
יזכה תמיד לעסוק בתורה ולהיות מאוחדי – כאיש אחד בלב אחד ומעוצמה זו נזכה לכך
שהשכינה תשרה על עם ישראל ונזכה במהרה
לבוא הגאולה ולדברי ה' – "ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם".
