יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c) [ ציור לפרשת שופטים]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"רק לר ירבה לו סוסים  ולא ---ישיב את  העם מצריימה למען הרבות סוס וה' אמר  לכם לא תוסיפון  לשוב בדרך הזה עוד"

הטכניקה: שמן על בד


Biblical paintings

King was chosen by God

Does not have a lot of horses and not much

gold and money.And not a lot of women

 By Ahuva Klein

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שופטים- מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת שופטים - מדוע התנגד שמואל הנביא למלוכה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
הפרשה פותחת במילים:


"שופטים ושוטרים תתן לך.."







ציורי תנ"ך/ משפט  צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]









ציורי תנ"ך/ דבורה השופטת מתחת לעץ התומר/ציירה: אהובה קליין(c)
אחד הנושאים בפרשה: המלכת מלך בשר ודם על עם ישראל בארץ ישראל:
"כי תבואו אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך  וירשת וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי :שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך  לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא: רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד: והיה כשבתו על  כיסא ממלכתו כתב לו את משנה התורה הזאת.."[דברים י"ז, י"ד-י"ט].







ציורי תנ"ך/ מלך עם ספר תורה בידו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  שלמה המלך /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ דוד המלך וברקע ירושלים /ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחת האביב/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]
השאלות הן:
א] כיצד ניתן  ליישב את הסתירה בין הצו לשים  מלך על ישראל לבין התנגדותו     של שמואל הנביא למינוי מלך  לדרישת  ישראל?
ב]  מהם האיסורים המוטלים על המלך?
ג] כיצד יבטיח המלך את הצלחת מלכותו?
הסתירה בין התנגדותו של שמואל הנביא למלוכה , לבין ציווי התורה.
חז"ל אומרים [במסכת סנהדרין ובספרי]: כי ישראל נצטווו למנות עליהם מלך עם כניסתם לארץ ישראל ומצווה זו שייכת לאחת  מתרי"ג  המצוות, אך בתקופתו של שמואל הנביא , ישראל בקשו מלך במטרה להעבירם לעבודת אלילים, כפי שנאמר: "והיינו גם אנחנו ככל הגויים" ועמדתו של ה' היא: "ככל המעשים אשר עשו מיום העליתי אותם מארץ מצרים עד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלוקים אחרים"
דעת הר"ן: אשמתם של עם ישראל הייתה בדרישתם: "מלך לשפטנו" אם היו מבקשים מלך ללא סיבה מיוחדת, שמואל היה מסכים לבקשתם , אבל עניין השיפוט אינו בידי המלך, אלא בידי השופטים בלבד.
הרמב"ן מסביר: כי הם חטאו בכך שמאסו בהנהגת שמואל ודרשו הנהגה אחרת. וזאת למרות ששמואל היה שופט ונביא על פי ה'.
ישנו מלומד מאומות העולם - הגמון דון פאוילו  מבורגוש: הטוען שישנם שני סוגי מלכים:
האחד  שכתב את התורה ונוהג על פיה.
והשני: הוא עריץ הממציא חוקים משלו למטרת השלטון . בתקופת שמואל – ישראל רצו דווקא את המלך מהסוג השני, כלומר עריץ שאינו קשור לתורה כלל ובזה היה  חטאם.
אם כן אין זה פלא, אפוא, ששמואל התנגד לרעיון המלכת מלך בשר ודם.
האיסורים המוטלים על המלך.
חז"ל אומרים: כי המלך נצטווה בשלוש  מצוות לא תעשה:
א] "לא ירבה  לו סוסים"
ב] "לא ירבה לו  נשים"
ג] "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"
מעניין שאין  התורה מציינת את הטעם  לאיסור  השלישי , מנגד  היא  נותנת  נימוקים לשני האיסורים הקודמים ואילו לאיסור הממון והזהב – אינה  מנמקת.
הסיבה לכך: שתאוות  הממון קיימת אצל האדם  מגיל הינקות  עד סוף ימיו.
רעיון זה הוזכר בגמרא [ במסכת :בבא בתרא  קס"ה, ע"א] לפי זה רוב בני האדם חשודים על הגזל, לכן אין צורך לנמק במפורש  ציווי  חשוב  זה.
רבינו בחיי מסביר: למרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם, הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת, אך לעומתם מלך ישראל  ייחסר בריבוים וישים דגש ביתר שאת - על התורה והיראה.
מלכי אומות העולם מגיעים לגאווה על כל עושרם וירום לבבם, אבל מלך ישראל חייב להיות צנוע והכתוב מבטיח שאם יקיים את דברי התורה, מובטח לו שיאריך ימים במלכותו.
ורז"ל מדגישים : שהמלך מצווה לא להרבות בסוסים ,אלא אך ורק לצורך מרכבתו, פרשיו וחייליו.
אבל לא שיהיו לו מבחר סוסים וכל פעם יחליף סוסים אחרים . מהטעם שלא יחפוץ להשיב את עם ישראל אל מצרים.
כי משם נהגו להביא סוסים באותה תקופה ממצרים והראיה לכך: שנאמר ב: מלכים א, י]: "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף  וסוס בחמישים ומאה".
ובעניין איסור להרבות נשים, על  כך מפרשים רז"ל:
 הותר למלך – עד  שמונה עשר נשים כמספר הנשים שהיו לדוד המלך,
והטעם שאין להרבות בנשים, מפני שהאישה עלולה לפתות את המלך לסטות מדרך יראת אלוקים- כדוגמת חוה שפיתתה את האדם באכילת הפרי האסור בגן העדן.
ובנוגע לאיסור ריבוי כסף וזהב, על כך אומרים רז"ל- סכום הכסף מותר שיגיע עד לתת שכר לחילותיו  של המלך כל שנה ושנה, אך ישנו איסור שישתמש בכספו למטרת אוצר ,או סגולה וזאת מטעם שלא יגיע לידי גאווה, כי אם אכן  ינהג כך, חלילה, כתוצאה מכך ירום לבבו   ומן הראוי שהמלך יציב לפניו את יראת ה'.
כפי שכתוב: "ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך"[איוב .איון כ"ה]
והחכם רבי אברהם ז"ל: מביא נימוק לא להרבות בכסף וזהב מהטעם שלא יכביד את מצבם  הכלכלי של עם ישראל בכובד המס.
הצלחת  תפקיד המלוכה.
כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.
על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל[סנהדרין כ"א, ע"ב]- נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:
אחת תהיה מונחת בבית גנזיו- כלומר בחדריו  הפנימיים והשנייה  שלוקח אתו לכל מקום שהולך.
בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך, רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה- אחת לעצמו  כדי שינהג בחומרה בכל המצוות כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם בהתאם למשורת הדין בנחת ובדרך ישרה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק : שהתנגדותו של שמואל הנביא למלך בשר ודם נובעת מכך: שהוא  עלול ללכת בדרך מלכי אומות העולם, אך למעשה יש ציווי להמליך מלך  לעם ישראל בארץ ישראל ובלבד שהתורה ויראת ה' תהיה בבת עיניו וכך יוכל לשרת את עם ישראל נאמנה.
מי ייתן והתפילה  שנאמרת בכל יום  תתגשם במהרה: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כתחילה והסר ממנו יגון והנחה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים...." ["תפילת העמידה"]


נושאים נוספים מתוך פרשת שופטים:
נביא אמת:









ציורי תנ"ך/ נביא אמת/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/הכהן מברך את הבני ישראל-טרם יציאתם לקרב/
ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכהן הגדול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 17 באוגוסט 2015

מלך בשר ודם/ שיר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

מלך בשר ודם/ שיר מאת: אהובה קליין©


מלך בשר ודם

מכובד בעיני העם

משנה תורה לרגליו

כמגדלור יאירו דרכיו.

 

ליבו שופע נאמנות

כמרחבי רקיע  מסירות

ממעט  בזהב וממון

צניעותו ערך עליון.

 

מעליו  מרחפת שכינה

יושב בכרכרה קטנה

רתומה למעט סוסים

חורשת אבק דרכים.

 

פניו מועדות לתושבים

אינו מרבה  בנשים

מצריימה לא ישוב

לכל אזרח קשוב.

 

עטרה לראשו יחבוש

אהבת הקהל יכבוש

לא יסור ימין ושמאל

דרך ישרים יסלול.

הערה: השיר  בהשראת  פרשת שופטים חומש דברים.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

ציורי תנ"ך/ מתן צדקה לעני/ ציירה: אהובה קליין (c) [ציור לפרשת ראה]

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תאמץ את-- לבבך ולא תקפוץ את - ידך מאחיך האביון"
[דברים ט"ו,ז]









הנטכניקה: שמן על בד.



*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 11 באוגוסט 2015

פרשת ראה- הקשר בן הראיה לחוכמה-כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת ראה- הקשר בין הראיה לחוכמה- כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין .

פרשה זו פותחת בנושא הברכה והקללה:

"ראה  אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה: את- הברכה אשר תשמעון אל מצוות ה' אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום ללכת אחרי אלוקים אחרים אשר לא- ידעתם"[דברים י"א, כ"ז-כ"ח]

ציורי תנ"ך/הברכה על הר גריזים/ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


אחת מהברכות היא: הישיבה לבטח בארץ:

ציורי תנ"ך/ השלום בארץ/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

בהמשך ישנו ציווי לשמור את כל המצוות: מצוות עשה ומצוות לא  תעשה ככתבם ולשונם.
אחת ממצוות הלא תעשה: עבודה זרה, יש להשמיד את כל האלילים   עם הכניסה לארץ ישראל.

ציורי תנ"ך/ השמדת עבודת האלילים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


יש להעניש את העיר הנידחת:

ציורי תנ"ך /עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה  קליין(c)[שמן על בד]


ומנגד ישנו ציווי להקריב קורבנות בבית המקדש.



ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]


מצוות השמיטה גם מוזכרת  בפרשה:



ציורי תנ"ך/מצוות השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


נושאים נוספים בפרשה:


ספירת העומר:



ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/"ושמחת בחגך"/ציירה:אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ישנה הדגשה על כך שעם ישראל - הוא עם ה': "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה:"[שם  י"ד, ב]

אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא : התייחסות לאיש עני [ט"ו, ז-ט]

"כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך לא  תאמץ את—לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: כי פתות תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו: הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת- השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנוכי מצווך לאמור פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניי ולאביונך בארצך"

השאלות הן:

א] מה המשמעות: "ראה" בלשון יחיד לעם ישראל?

ב] כיצד יש להתייחס לעניים?

ג] מה הקשר בין הפרשה- להפטרה בחזון ישעיהו הנביא?

תשובות.

"ראה"- המשמעות.

על פי דברי מאיר ינאי: הראיה מצביעה על חוכמה והחוכמה היא מתוך ראייה- ראיית אמת וחוכמת אמת.

המקור לרעיון זה הוא מה': "אתה הראית לדעת" [דברים ד, ל"ה]

כל אדם רואה דברים על  פי דרגתו ,אך ה' משגיח על מעשינו ורואה תמיד את הדרך בה אנו הולכים, כפי שנאמר: "וראו כל בשר כי אני ה' "[יחזקאל כ"א]

אף אדם אינו יכול להסתתר  מפניו ולכן אופן חייו ומעשיו של האדם -נתונים תחת עין פקוחה ומתמדת. כפי שכתוב: "אם ייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו? נאום ה' הלוא את השמים והארץ אני מלא" [ירמיהו כ"ג, כ"ד]

הקב"ה אומר לכל אחד מאתנו- תראו , היכן אתם נמצאים?

מה המצב הרוחני שלכם? ולכן נאמר: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" הדבר נעשה בכל יום ולא מתוך כוונה להעניש תחילה, אלה ניתנת לנו אפשרות הבחירה.

ובמסכת אבות נאמר: "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה: דע מה למעלה ממך:

 עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." [אבות ב, א]

חז"ל שואלים: מדוע הקב"ה פונה בלשון יחיד אל כל העם: "ראה.."? ובהמשך נאמר בלשון רבים: "אנוכי נותן לפניכם...את הברכה אשר תשמעו.."[דברים  י"א, כ"ו- כ"ח]

רבי אליהו מווילנא משיב: משה מלמד כל אחד באופן נפרד מסר חשוב לחיים: שלא יאמר היחיד אני הולך בדרך מסוימת-מפני שכולם הולכים  בדרך זו. ועל כן איני בודק אם הדרך הזו ראויה.

לכן ישנה פניה בלשון יחיד: "ראה"- אתה היחיד  עליך לבדוק אם אכן הדרך הזו ראויה.

ועל פי המסקנה תבחר את הדרך  הנכונה בחייך.

אבן עזרא מפרש: כי הטעם  לפניה בלשון יחיד-"ראה"- היא שתיקון העולם תלוי בתיקונו של היחיד.

לכן התורה פונה לכל אחד באופן נפרד ומביאה אותו לידי הבנה- שאם הוא מעוניין  לחיות בחברה  מתוקנת- תחילה עליו לתקן את עצמו.

רבי משה סופר- "בעל חת"ם סופר" מסביר:  שעניין הראיה בפרשה מתקשר למה שנאמר במסכת קידושין [ מ', ע"ב] "לעולם יראה אדם עצמו [ואת העולם כולו] כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אם עשה מצוה אחת- הכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות. אך אם עבר עברה אחת- הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה.

רבינו בחיי אומר: ישנה  פניה אל העם בלשון יחיד: "ראה" ובהמשך פונה בלשון רבים באמצעות המילה: "לפניכם" –"כי משה ידבר עם הכול עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מידות שבהן נברא העולם והן: מידת הדין ומידת רחמים, שאין עניינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר ראיה בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל כעניין [קהלת א]"ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זירוז להמון בקיום המצוות והפחידם בעוברם עליהן, לכך דיבר עם ההמון ואמר: "לפניכם" - כוונתו של רבינו בחיי: כי באמצעות המילה: "ראה"- שהיא בלשון יחיד  ישנה פניה ליחיד, כי הברכה והקללה מקורם ממידת הדין ומידת הרחמים, אך הם מובנים יותר ליחיד שהוא בעל דעת וחוכמה, אבל  הפניה לעם בלשון רבים-"לפניכם"  באמצעות עניין הברכה והקללה יש בהם הפחדה וזירוז לכל- לכן נאמר בלשון רבים.

היחס לעניים.

לפי פירוש ה"שפתי כהן" : נאמר בכפילות כלפי העני: "פתוח תפתח" כי על ידי שאתה נותן צדקה לנצרך אתה פותח שער לא לאחרים, אלא לעצמך, בנושא הקמצנות אמר שלמה המלך: "יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, איש אשר ייתן לו האלוקים עושר נכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאווה, ולא ישליטנו האלוקים לאכול ממנו כי איש נוכרי יאכילנו" [קהלת ו']- ברגע שאתה נותן צדקה לעני, אתה פותח את השער הסגור שלך לנפש שלך -ותתרפא מהעניין הרע הזה של חוסר שליטה בנכסך אתה.

אור החיים אומר: כי על ידי שאדם נותן צדקה לעניים- פותח פתח לאחרים- פותחים לו  משמים שערי שפע. לכן נאמר בכפל לשון: "כי פתוח תפתח" וגם למה שנאמר קודם: "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון"

חז"ל במסכת: [בבא בתרא דף ט'],אומרים:"בודקין לכסות, ואין בודקין  למזונות, זה מרומז כאן בתורה: "פתח את ידך לו" הכוונה – למזון, ואילו לכסות, תחקור ותבדוק אם חסר לו משהו-"לדי מחסורו" ואז :"העבט תעביטנו"

רבי יוסף שאול נתנזון לומד מכאן דבר הלכה: שאין לתת לכל העניים בכמות שווה, אלא לאדם חשוב יש להעניק  מנה נכבדה. ואפילו סוס לרכב עליו, ואילו לאדם פשוט די לתת לו נתינה כערכו.

מעניין להתבונן בכפות הידיים כשהן קמוצות ,כל האצבעות שוות. אבל כאשר הידיים  פתוחות ניתן לראות את ההבדלים בין האצבעות. לכן התורה באומרה: "לא תקפוץ את ידיך, אל תשמש דוגמא לידיים קפוצות כשכל האצבעות שוות, אלא עליך לפתוח את ידך, תיתן לכל עני כפי ערכו וחשיבותו.

רש"י מיישב את הסתירה שמופיעה בפרשה: פעם אחת כתוב: "אפס כי לא יהיה בך אביון" [דברים ט"ו, ד] ובפעם אחר כתוב: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.." [שם  ט"ו, י"א]

בזמן שעם ישראל עושה רצונו של מקום- היינו- מקיים את מצוות התורה, יהיו אביונים אצל עמים אחרים, אבל בשעה  שעם ישראל אינו מקיים את רצונו של מקום, האביונים קיימים בקרב העם עצמו.

אבן עזרא אומר רעיון דומה: כל עוד עם ישראל מקיימים את המצוות- לא יהיה אביון בקרב הארץ, אבל היות והקב"ה יודע מראש  שיהיו דורות שלא כולם יהיו זכאים -"לא יחדל אביון מקרב הארץ"

רבי אהרון הלוי – בעל  "ספר החינוך" מפרש: ראוי לתת את הצדקה לידי  הגבאי בבית הכנסת והוא יעביר את הסכום לנזקק. וזאת במטרה  להגן על העני שלא יבוא לידי בושה.

מצוות הצדקה אינה מתקיימת רק תמיד אצל העני  כאשר זקוק הוא ללחם או לכסות, אלא גם עשירים לפעמים זקוקים לצדקה, כגון שחלו במחלה וזקוקים לדבר מסוים, או שהוא נתקע באיזה מקום וזקוק להלוואה, או אפילו זקוק למילה טובה  ועידוד. כל מי שמקיים את מצוות הצדקה שכרו רב מאד.

"בעל הטורים" אומר: כי בפרשה זו ניתן למצוא שלוש  פעמים כפל לשון:

א] "פתוח תפתח  את ידך לו"

ב] "נתון  תיתן לו".

ג]"העניק תעניק  לו"

מכאן לומדים שאין שיעור למתן  צדקה ובכל פעם שמזדמן עני שזקוק לעזרה- יש לתרום לו בעין נדיבה.

הקשר בין הפרשה להפטרה בישעיהו

בפרשה זו הקב"ה מזכיר את הברכה והקללה.

ישנה הבטחה: שאם עם ישראל יקיים את מצוות התורה, לא יצטרך לחשוש מהאויבים, כפי שכתוב: "ומשלת בגויים רבים ובך לא ימשלו"[דברים  ט"ו, ו]

ואילו בהפטרה נאמר כי כל כלי מלחמה שאויב יפעיל כנגד עם ישראל ,לא יעלה יפה: "..כל כלי יוצר עלייך לא יוצלח .."

לאור האמור לעיל, ניתן להגיע למסקנה: כי על מנת לשאוף ולהגיע לחיים טובים ורגועים, יש  לקיים את מצוות  התורה והתוצאה תהיה השראת השכינה בקרב עם ישראל.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צדקה לעני/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

צדקה לעני / שיר מאת: אהובה קליין©


הוא עני ומרוד

מעמדו מושפל וירוד

חש  בושה וכלימה

גופו  עטור גלימה.

 

אותה רכש בימיו הטובים

טרם התדרדר למעמקים

עתה יושב  על המעלות

פושט ידיו  מקבץ נדבות.

 

במוחו אצות מחשבות

מיני תהיות ושאלות

בליבו נושא תפילה

למען יצא מאפלה.

 

 כהרף עין  ניסים

גביר הדור פנים

יגיש לו שלמונים

כמטר ירעיף איחולים.

 

לפתע אורו עיניו

חש עזרת אלוקיו

יודה לנדבן בשמחה

נפתחו שערי ישועה.

הערה: השיר בהשראת פרשת ראה[חומש  דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום ראשון, 9 באוגוסט 2015

תכנון הציפיות לקראת הבאות- בעין המקרא/מאמר: מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תכנון הציפיות לקראת הבאות - בעין המקרא.


מאמר: מאת: אהובה קליין.

האדם נמצא במהלך חייו במרוץ של זמן,שבתות, חגים ,מועדים ואירועים משפחתיים, בין לבין הוא נמצא בהכנה לבאות ומתכנן את מהלכיו בהתאם למטרות שהציב לעצמו.

מעניין להתבונן בספר הספרים ולבדוק, כיצד היו ההכנות באירועים שונים באותם ימים והאם תאמו את הציפיות?

הנה כמה דוגמאות:

אברהם אבינו דאג ליצחק בנו לשידוך הגון ,לשם כך ביצע כמה הכנות, ראשית רתם למשימה את אליעזר עבדו והשביע אותו  שלא יביא ליצחק מבנות הכנעני.

ציורי תנ"ך/אליעזר- עבד אברהם-מתפלל להצלחת מציאת שידוך ליצחק/ציירה: אהובה קליין (c)


אליעזר מתכונן לבאות ברמ"ח איבריו , הוא  מתפלל לבורא שיסייע לו במציאת בת הזוג הנכונה ליצחק , לוקח איתו  מבחר  תכשיטים.

התוצאה הסופית תואמת את הציפיות ואכן הוא מגלה את רבקה טובת המראה אשר דואגת גם לגמליו.

לדעת רש"י :שליחות עבד אברהם – הצליחה כל כך שאפילו הייתה  לו קפיצת הדרך  ובאותו יום שנפרד מאברהם הגיע לארם נהריים.

הראייה לכך :אליעזר בעצמו מספר: "ואבוא היום אל העין.."[בראשית כ"ד, מ"ב]

רש"י מוסיף ואומר: כי היו עוד סימנים שהוכיחו שאליעזר מצא את השידוך התואם ליצחק: כל עוד שרה הייתה חיה- היה באוהל נר דולק מערב שבת לערב שבת , הברכה  הייתה שרויה בעיסה וענן השכינה היה קשור לאוהל, אך משנפטרה - כל הסימנים הללו פסקו.

בעת שרבקה הגיעה  לאוהל – שבו כל הסימנים שהיו באוהל בזמן חיי שרה אמו.  זאת הייתה ההוכחה שהשידוך אכן הצליח  מעל המצופה.

אך ישנם מקרים בהם האדם מתכנן תוכנית והכול  "משתבש", או לכאן, או לכאן.

כדוגמת הסיפור על שאול: אביו של שאול, קיש -  ביקש ממנו לחפש את האתונות שאבדו לו, שאול נענה לציווי אביו מתוך מצוות כיבוד אב ואם.

ואכן הלך לחפש את האתונות יחד עם נער נוסף, בדרך שאול מתייאש לאחר שהחיפושים לא העלו דבר, ועוד חשש שמרוב שהזמן התארך ,אביו עשוי לדאוג לו יותר מאשר לאתונות, לכן מציע  לשוב לביתו ,אולם הנער שנלווה אליו מציע : שיפגשו את איש האלוקים, הלוא הוא שמואל הנביא, אך שאול אומר שיש לשלם לנביא עבור נבואתו, ואין בידו דבר , הנער מרגיעו  ומגלה שנמצא בידו רבע שקל כסף.

התוצאה הסופית הייתה: "וייקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו"

[שמואל- א י, א] יוצא ,אפוא, כי שאול זכה למלוכה- דבר שכלל לא ציפה לו.

ציורי תנ"ך/ שמואל ממליך את שאול למלך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


מעניין להתבונן ביוכבד אימם של משה, אהרון ומרים.

בעת גזירות פרעה: וביניהם הציווי להשליך את כל היילוד ליאור, היא מחליטה להסתיר את משה הקטן בתיבה  בתוך קני סוף.

ציורי תנ"ך/ יוכבד-אימם של משה,אהרון ומרים/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


היא ציפתה שהוא יינצל ממלך אכזרי זה, ובוודאי לא העלתה בדעתה, שבתיה בת פרעה תבוא ותיקחהו ותגדל אותו  ובהמשך ינהיג את ישראל  ויוציאם ממצרים.

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם מכל אדם/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ישנם דוגמאות נוספות בתנ"ך ,אולם מכולם למדים אנו כי לא תמיד מהלך העניינים מתגלגל לפי ציפיותינו ותוכניותינו  , כדברי החכם באדם- שלמה המלך: " רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" [משלי י"ט, כ"א]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר