פרשת כי תשא- מה הקשר בין מחצית השקל
לאש?
מאמר מאת: אהובה קליין.
[לעילוי נשמת אמי
:חיה ז"ל בת בן ציון]
פרשה זו ארוכה במיוחד
ומקיפה נושאים רבים ומגוונים :כגון: חטא העגל, הלוחות השניים, מִפקד עַם ישראל
ותרומת מחצית השקל.
ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]
התורה פותחת בנושא מִפקד
עם ישראל:
כִּי
תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ
לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
זֶה
יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל,
תְּרוּמָה לַיהוָה.
כֹּל,
הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.
הֶעָשִׁיר
לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת
יְהוָה, לְכַפֵּר עַל - נַפְשֹׁתֵיכֶם. [שמות ,ל, י"ב-
ט"ז]
השאלות
הן:
א] מדוע היה צורך
למנות את בני ישראל ובאיזה אופן נעשה הדבר?
ב] מה הטעם בהבאת
מחצית השקל?
ג] מדוע הראה אלוקים למשה [על פי רש"י]–מטבע [מחצית
השקל]של אש?
מִפקד עם ישראל.
רש"י מסביר את
אופן המַפקד: היו מעבירים את עם
ישראל –זה אחר זה- כדרך ספירת הצאן שמועברים תחת שבטו של הרועה, כפי שכתוב:
"וכל מעשר בקר וצאן וכל אשר- יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' " [ויקרא
כ"ז, ל"ב]
ועוד דוגמא : "..עוד
תעבורנה הצאן על- ידי מונה אמר ה'"[ירמיהו
ל"ג, י"ג].
אור החיים אומר: כי יש לדעת את הטעם לכך שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל.." ולא נאמר:" פקוד.."
כמו שנאמר לגבי הלוויים :"פקוד את
בני לוי"
[במדבר ג, ט"ו]
נאמר: "את ראש
בני ישראל", כי מקובל לשים את הדגש על הראש ונאמר: "לפקודיהם"
התשובות לכך על פי
חז"ל: אדם שחוטא גורם לכך
שראשו יהיה כפוף, כי נפש שהיא חוטאת היא שפלה ומביטה כלפי מטה- לארץ, ואילו אדם
שנמצא בקדושה הוא נושא ראשו כלפי מעלה-וזוהי
הרמת האיכות והמהות, כדוגמת עפרון שמכר את שדה מערת המכפלה לאברהם: "ויקם שדה
עפרון, ועל כך דרשו חז"ל [ בבראשית רבא] כי הייתה לעפרון קימה- היינו
התרוממות.
מִפקד זה בא
לאחר חטא העגל ולכן נאמר: "כי
תישא"- לשון נשיאת ראש, בדומה - למה שאמר
יוסף לשר המשקים כאשר פתר את חלומו לטובה :"יישא פרעה את ראשך"-
שהוא לשון מעלה.[בראשית מ, י"ג] וכאן לאחר חטא העגל הייתה הכוונה שמשה יישא
את ראש בני ישראל שראשם נמוך לצד חסרונם במעשה העגל ואמר: "לפקודיהם"
כמו שנאמר: "ויקרבו אל- משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות:
ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש
אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש"[במדבר ל"א, מ"ח -
מ"ט] שלא נמצא בהם אדם שחטא- לפי שאלה שחטאו נתנו כופר.
נאמר: "ונתנו"
עם האות וו כי קודם על החוטאים להכיר
בחטאם ואחר כך לתת כופר נפש.
והספירה של עם ישראל
נעשית , במידה ונחסרו מהם ,במטרה לבדוק כמה
הם הנותרים, כגון במצב של מלחמה,
ואין היתר לספור אותם ללא סיבה.
ורק לאחר חטא העגל
היו חייבים לתת כופר נפש.
הבאת מחצית השקל.
ספר החינוך רואה
בהתרמת מחצית השקל-מטרה לגרום לשוויון באומה-כולם שווים ללא יוצא מהכלל.
"משורשי המצווה
שרצה הקב"ה לטובת כל ישראל ולזכותם, שיהיה יד כולם שווה בדבר הקורבנות
הקרבים לפניו, כל השווה בהתמדה וענין הללו
הנזכרים, ושיהיו הכול אחד עני ואחד עשיר, שווים במצווה אחת לפניו, להעלות זיכרון
כולם על ידי המצוות, שהן כלולות בה יחד לטובה לפניו".
לפי שיטת הרמב"ן
וגם רש"י: ספירת העם באה כדי
לקחת מכל אחד מחצית השקל לכפרה. צו זה נועד לדורות. כל פעם אם עומדים לספור את עם
ישראל, לוקחים כסף ככפרה. דויד המלך טעה וחשב שמצווה זו לצורכי השעה, הוא נכשל כאשר פקד את
העם- ללא לקיחת כסף מכל אחד ועל כך נענש.
אני לומדים שזוהי
מצווה לדורות מתוך עיון בדברי הימים, שם נאמר: "מדוע לא דרשת את הלוויים
להביא מיהודה וירושלים את משאת משה עבד ה' "
מכאן: ש"משאת משה"
מצווה לדורות היא, על מנת להביאה לבדק הבית.
בפרשת כי תישא- הייתה
תרומת מחצית השקל במטרה לתרומת האדנים.
רש"י אומר: כי מהמילים: "זה ייתנו"- ניתן ללמוד שהקב"ה הראה
למשה מטבע מחצית השקל-כמין מטבע של אש.
רש"י מבסס את
פירושו על דברי תנחומא: "אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה
מתחת לכיסא הכבוד ואמר לו: "כזה ייתנו".
חז"ל אומרים: כי מחצית השקל רומזת שלעולם אדם אינו מגיע לשלמות כשהוא בפני עצמו, אלא
רק כאשר הוא מצרף אליו אדם אחר מתוך עם ישראל וכך שתי נתינות של מחצית השקל- הפכו
לנתינה אחת, ואף אחד אינו יודע מיהו האיש המשלים לו את מחצית השקל- לשקל שלם, האם
אותו אדם עני, או עשיר?
מכאן, שיהודי פשוט
יכול להשלים אדם בעל חשיבות גדולה מתוך ישראל.
רבי יהודה ורבי
נחמיה-שני תנאים [מקשרים את עניין
תרומת מחצית השקל לחטא העגל]
"חד אמר: לפי
שחטאו במחצית היום, יתנו מחצית השקל, וחד אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום[בצהרי
היום] יתנו מחצית השקל דעביד [שעשוי בערכו] שיתא גרמסין [שישה מטבעות
הקרויים-"גרמסין"]
ורבי נחמיה בשם רבן
יוחנן בן זכאי אומר: לפי שעברו על עשרת דיברות
[בחטא העגל] יהיה כל אחד ואחד נותן עשרה גרה[הרי "עשרים גרה השקל"]
מטבע של אש.
שואלים חז"ל
מדוע הראה אלוקים למשה, דווקא, מטבע של אש?
רבי נחמן מברסלב עונה
על כך: ישנו צד שווה בין האש לבין הכסף, האש היא
אחת מהיסודות שאין העולם מסוגל להתקיים בלעדיה.
אך מנגד, יש בכוח האש
להחריב עולמות.
בדומה לכך עניין
הממון, הוא מסייע לנו בחיים, בתנאי שיש בהבנתנו להשתמש בו בתבונה. אך מצד שני -אם
לא משתמשים בו בחוכמה- הוא עלול להביא גם ייסורים ומפחי נפש.
לסיכום לאור האמור
לעיל.
אנו לומדים כי לצווי
הבאת מחצית השקל – ישנן משמעויות חשובות ואחד מהן- מרמז גם על אחדות עם ישראל- כאשר
כל אחד מביא חצי-הדבר מצטרף לחצי של האחר- ובכך יוצר שלמות.
ויתכן לעניות דעתי,
כי מחצית השקל רומז גם על כך - שכל יהודי
אינו שלם, וככל שילמד יותר תורה לעולם לא יגיע לשלמות.
מי ייתן ועם ישראל
יתאחד כאיש אחד בלב אחד במיוחד בימים אלה ,כאשר
אנו מוקפים מכל עבר באיומי אויבנו ובע"ה נזכה בקרוב לגאולה שלמה, אמן ואמן.
