",,ושבתה הארץ שבת לה' "\סיפור מאת: אהובה קליין.
מאורע זה התרחש בדורות הקודמים,
בעיר צפת,כאז כן עתה,עיר המקובלים.
ידוע כי היו הרבה בתי כנסיות,
שנתגלו במשך השנים האחרונות על ידי חפירות.
על רקע ריצפת פסיפס נפלאה תוך כדי חיפושים,
נחשפו סיפורי היסטוריה של התושבים.
מעניין,שבכל שנה שביעית קדושה ומיוחדת,
היו זקני הדור נזכרים במעשיה המעניינת,
ומפיצים אותה מפה לאוזן,מקטון ועד גדול.
ועד מהרה השמועה נודעה בפי הכול,
וכך מפיהם התגלגלו העניינים
המועלים לפניכם ,הקוראים,
על מורד ההר היפה והתלול,
השתרע לו,שדה ירוק ובו שביל סלול,
קודם שנת השבע ,האיכר שעיבד את אדמתו,
היה מאושר מהיבול והודה לבוראו.
שמו היה גדעון ואת דיני השביעית היטב למד
ועל כן, כאשר הגיע שנת השמיטה ,לא היה מוטרד,
הוא היה איש קטן מימדים ונחבא אל הכלים,
אוהב את הבריות וגם מסביר להם פנים,
אך נחשב ליהודי גדול באמונה-בבורא עולם
בו שם את ביטחונו ,ודאג תמיד לכולם.
לידו גר שכן גדול מימדים,אך קטן אמונה
והיה עוסק בתווית צמר וסוגי אריגה במכונה.
את מרכולתו היה מוכר בשוק המקומי,
או, מציע לשכני המקום,במחיר בן לאומי.
על פי רוב ,חלף יהודי זה ששמו שמשון,
בשביל החוצה את שדהו של גדעון
והיה מתפעל מהיבול הרב ועצי הפרי הנפלאים
ובמיוחד מריח הפירות שהגיעו אליו מבין הסלעים.
ויהי היום ,ואדון שמשון,כהרגלו,
חלף לו ליד ביתו של גדעון שכנו
והבחין בו יושב על סלע ומשנן פסוקי תורה להנאתו
וכל כלי עבודתו מושבתים וקשורים בסרט לצידו.
נעצר השכן והשתאה לנוכח המראה המוזר
שקודם לכן לעולם לא נתקל,בכזה דבר,
פתח ושאל:"שכני היקר,מה היום מימימה?
שהנך יושב ומעיין בתורתנו התמימה?
וכלי עבודתך כולם מושבתים
ואינך עוסק במלאכתך כמו לפני שנים".?
"ובכן".ענה לו גדעון,"שמא לא שמת לב
כי נמצאים אנו בשנת שמיטה והכול שליו.
"ושבתה הארץ שבת לה'",כך נאמר בכתובים
ועל כך בתוך גבולות ארצנו כולנו מצווים",
ענה לו שמשון:"חושב אני,שאין לקיים זאת בקפדנות,
שמא יש כאו משהו מן הליצנות,
ישנו חשש שפרנסתך תעלם מעינך
ובמה תאכיל את עצמך,אשתך וילדך.?
אך, אם בכל זאת,הינך איתן בדעתך,
לקיים את המצווה,אשתדל לעזור לך!"
ענה לו גדעון,"הבוטח בה' חסד יסובבנו"
כך אמר,איש חכם ושמו: דוד מלכינו"
וכך חלפו להם הימים והלילות,
והכול התנהל על מי מנוחות.
היבול אצל גדעון גדל,התרבה והבשיל.
בשדהו התאספו עניים,את ילדיהם להאכיל,
כי השדה הפך להפקר
וכל הזקוקים לכך באו לבקר.
עד שלפתע,באחד הימים,התפשטה השמועה,כמו אש בשדה קוצים.
כי שמשון,הגבוה והחסון,הותקף על ידי פורעים,
כל סחורתו נשדדה והוא הוכה נמרצות.חזר לביתו,בחוסר כל ובכיות,
כאשר האסון נודע לגדעון,
הוא נחלץ ,מייד לעזרתו ,עוד באותו יום!
שלח אלין שליחים,כשבידיהם כל טוב ומעדנים.
ובקש לסור אל ביתו ושדהו,
על מנת לספק את כל צורכו.ולכבדו.
כשהתאושש מעט,שמשון הגיע למסקנה חשובה,
כי בעצם חטא בעברה חמורה,
בכך,שרם לבבו ושכח את בוראו
וסמך יתר על המידה,על עצמו וכוחו,
עתה כינס את כל משפחתו ופסק בנחרצות!
"דעו לכם,כי עליכם לזכור דבר אחד,בעקביות,
אין אנו צריכים לסמוך על כוחנו ועוצם ידנו.
אלא ,על אלוקים השולט על עולמנו ודואג לפרנסתנו
