‏הצגת רשומות עם תוויות . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות . Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 22 ביולי 2020

ציורי תנ"ך/ עם ישראל מגיעים לרפידים/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical paintings by Ahuva Klein-

The people of Israel parking in Refidim
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 1 ביולי 2020

פרשת בלק/ מהי מסקנתו הסופית של בלעם? / מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בלק - מהי מסקנתו הסופית של בלעם ?
מאת: אהובה קליין .


יצירותיי לפרשה זו:




    ציורי תנ"ך/ בלק מלך מואב משקיף על עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בלק שולח  מלאכים לבלעם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ בלק שולח מלאכים אל בלעם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ בלעם חובש את אתונו/ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ בלק חובש את אתונו/  ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ בלעם ואתונו מול המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ בלעם משקיף על אוהלי עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (Cׂ





ציורי תנ"ך/ דברי בלעם על ישראל:"הן-- עם כלביא  יקום וכארי יתנשא.."/ ציירה: אהובה קליין


 (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ "הן--עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בלק כועס על בלעם- על אי הצלחתו לקלל../ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות


 בלק לוקח את  בלעם לראש פעור- כדי לקלל את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו נקראת על שם: בלק בן ציפור, ומי היה מלך זה? על כך  תשובת - הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק - המסביר: בלק לא היה מזרע המלוכה במואב! ולא התאים למלוכה מעוצמת סגולותיו האישיות - אלא לאחר  הניצחונות הנפלאים של ישראל בעבר הירדן המזרחי - החליט בלק  לעיני  המואבים-לשמש כצופה המתייצב בשער ומתריע בפניהם - מהסכנה הצפויה להם  - מפני ישראל החזקים והיות ונעשה מקטרג  ראשי על עם ישראל ובא בהצעות שונות כדי להפריע להצלחתם – המואבים מינו אותו  למלך עליהם, הדבר היה רק משום  צורך השעה, כפי שהכתוב מדגיש:
"וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא". אנשי מואב היו חדורי אמונה - שכשם שבלק מתריע בפניהם מסכנת ישראל- כך מסוגל הוא לחלץ אותם מאיום זה .
רש"י מביא את דברי תנחומא: "והלוא מתחילה – נסיך היה שנאמר: אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". 
מתברר , שמשנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו לצורך השעה. לא ברור , כיצד תנחומא מגיע למסקנה שבלק היה נסיך על פי פסוק זה, ישנם הסוברים: שצור- הוא למעשה- בלק.
הרא"ם סבור: שבלק , היה מנסיכי סיחון.
על פי הזוהר הקדוש [,בלק, קצו']: בלק היה מבני בניו של יתרו, כפי הידוע, יתרו ובניו התגיירו ושרתה עליהם השכינה ובניו היו לומדים בלשכת הגזית, לעומתם בלק נטש את דרך אבותיו ,משראו זקני מואב ומדין - שהוא התרחק ממשפחתו החליטו להמליך אותו עליהם. [מתוך  ספר " מטה שמעון"]
בלק  מגייס את בלעם שיקלל את עם ישראל- ולאחר ניסיונות רבים שבלעם מנסה לעשות כן, ונכשל. לבלק יש עוד רעיון  ולוקח את בלעם לראש הפעור, כפי שהכתוב מתאר:
"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, גַּם-קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ; גַּם-בָּרֵךְ, לֹא תְבָרְכֶנּוּ.  וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק:  הֲלֹא, דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.  וַיֹּאמֶר בָּלָק, אֶל-בִּלְעָם, לְכָה-נָּא אֶקָּחֲךָ, אֶל-מָקוֹם אַחֵר; אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים, וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם.  וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת-בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל-פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.  וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם. [במדבר כ"ג, כ"ז- ל]
השאלות הן:
א] מדוע לקח בלק את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר?
ב] לאיזו מסקנה הגיע בלעם?
תשובות.
בלק לוקח את  בלעם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר.
רש"י סובר: כי בלק היה קוסם גדול והוא ראה שעם ישראל עתיד ללקות על ידי פעור, אך לא ידע במה? לכן אמר: יתכן שהקללה תחול על ישראל ממקום זה וכך דרכם של החוזים בכוכבים הרואים - ואינם יודעים בדיוק מה רואים - כיצד הדבר מתגשם  בדייקנות ובאילו  תנאים !
דעת מקרא מסביר: הפעור הוא הר בארץ מואב ועליו היה מקום פולחן לאליל שנקרא בשם זה. ההר  נשקף לכיוון הישימון על פני ערבות מואב – שם חנו בני ישראל, כפי שהכתוב מציין:
"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ". [במדבר  כ"ב, א]
זהו ניסיונו  השלישי של בלק להביא את בלעם למקום שבלק חושב- שהוא ראוי משם לקלל את עם ישראל, אך כאן כבר הספק מכרסם בתוך נפשו של בלק ,הוא אינו משוכנע שמפה תצא הצלחת קללת ישראל. הוא מתחיל להבין שהדבר תלוי ברצונו של ה'. אך היה סבור שזה מקום מוכן לפורענות לישראל.
ה"כלי יקר" אומר רעיון מעניין: בלק לוקח את בלעם לראש פעור – זהו הניסיון השלישי לקלל את עם ישראל, וזאת לאחר מסקנה: שלא ניתן לתת דופי בשורשים ולא בענפים של העם ותכלית השלמות היא: וכל דבר ששלם מכל צד יש עין הרע לשלוט בו – על ידי שיברך את רעהו בקול גדול וישבח  אותו בקול רם והתוצאה: שישמעו על כך כל אומות העולם ויתקנאו בישראל ויכניסו בהם עין הרע , משום כך לקחו לראש הפיעור כדי שכאן יפתח את פיו.
רש"ר [ הרב  שמשון רפאל הירש] סבור:  בלק לוקח את בלעם לראש הפעור- מקום שמשמש פסגת "העבודה זרה של חוסר הבושה" המשקיפה על  ארץ השממה, שהרי זה כל מקור כוחו של פעור: הוא אל האלים , מהווה את הצד הבהמי של הגופניות האנושית האומרת לאדם: מה עליך לחשוב על צניעות? תתבונן בגופך ותראה שאתה אינך שונה מן הבהמה ואין לך להתבייש  בפני האלים! לכן, יוצא אפוא,  שבלק על ידי שמביא את בלעם למקום זה - מציב לפניו את השאלה: מה יחסו של העם לקדושה ולצניעות? בתחום חיי האישות.
על כך אומרים  חז"ל [במדרש רבה, כ, י"ח]: "בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא. למה הדבר דומה? [לשניים שרוצים לנתח את הגוף] לאחד בידו סכין ואינו מכיר את חלקי הגוף וחברו מכיר את  חלקי הגוף ואין בידו סכין, כך היו שניהם דומין" הכוונה: בלק מראה לבלעם להיכן לכוון את חוד קללתו.
מסקנת בלעם.
על פי ספר: "כל  אגדות ישראל"- בלעם אחרי  הניסיונות לקלל את ישראל ואין הדבר עולה בידו הוא אומר לבלק:
".. הלוא אמרתי לך: את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור  לדבר. וילעג בלק לבלעם ויאמר: כחומר ביד היוצר הנך ביד ה'! וייחר לבלעם ויאמר: הנה אנוכי מדבר בשם ה' ואתה יושב, על כן אנוכי אומר לך: עמוד! פן יחרה אף ה' בך ועשה אתך כלה. ויקם בלק ויעמוד. ויאמר בלעם: איכה אוכל ואררתי את העם אשר ה' אלוקיו לא ינום ולא ישן ושומרו תמיד! ויאמר בלק: אם אינך יכול לקללם  בגלל משה, וקללתם בגלל יהושע. ויאמר בלעם: גם האיש הזה אל יקל בעינך! הנה אנוכי רואה אותו מריע ותוקע ומפיל חומה!
וימררו הדברים האלה את בלק עד מאד ויאמר: האמנם אין עצה ואין תחבולה להשמיד את העם הזה אשר יצא ממצרים ?!
ויאמר בלעם: אל תאמר: יצא העם הזה, ואמרת: ה' הוציאם מארץ מצרים! וייתן לו חוקים ומשפטים ויבדילום מכל העמים: הנה העם הזה יוצא למלחמה ולא ינחש ולא יקסום [לא יעסוק בכשפים] כי אם ישאל מאת: כוהנו הגדול ללבוש אוריו ותומיו ולשאול בהם התצליח דרכם אם לא!
אין עם ולשון אשר ישמע שם ה' על פיו כעם ישראל: בשוכבו יפקיד רוחו ביד ה' ובקומו יאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד! ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד! בצאתו לפועלו ולעבודתו יתחנן אל אלוקיו לאמור: ברך נא את מעשי ידיי! ובשובו לביתו יברך את אלוקיו עוזרו ומושיעו! על כן עיני ה' תמיד בעמו זה. לא ינום ולא יישן שומר ישראל!"
בלעם מדגיש את צורת חייהם של עם ישראל: "וישא בלעם את עיניו וירא את האוהלים אשר בני ישראל יושבים בהם והנה פתחיהם אינם מכוונים [זה לעומת זה] ויאמר: אשרי העם העושה ככה! איש מהם לא יראה את הנמצא באוהל רעהו ולא יקנא בו ולא יחמוד את אשר לו. ועתה בלק, שא עינך וראה את מעשי העם החכם והנבון הזה. והשתאית [והתפלאת] כמוני ואמרת גם אתה: מי כמוך ישראל?! "
לסיכום, לאור האמור לעיל, בלעם הגיע למסקנה: כי עם ישראל- הוא עם קדוש נבחר ה'- קיבל את התורה וחי את חייו לאורה לאורך כל הדרך.
אלוקים שומר עליו יומם וליל, זה עם אשר בוטח באלוקים וזוכה לשמירה נצחית- בעל  כוח רוחני אדיר  המרבה בתפילה  ובקבלת -  עול מלכות שמים במילים:
"שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד"  עם כזה לא ניתן לנצח!

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 24 ביוני 2020

פרשת חוקת- הר ההר- המקום בו אהרון נקבר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)




פרשת חוקת, הֹר הָהָר-המקום בו אהרון - נקבר.
מאת: אהובה קליין.

מיצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ פרה אדומה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ בני ישראל תובעים מים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ משה מכה על הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/  מים ג בשפע לכולם/  ציירה: אהובה קליין (c)








ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)





העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין  (c)





ציורי תנ"ך/ משה ונחש הנחושת/ ציירה אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]העלאת תמונות
פרשה זו גדושת אירועים : פרה אדומה ודיני הטהרה, מות מרים,  צימאון העם במדבר, תלונות העם, מי המריבה, שירת הבאר, מלחמת ישראל נגד סיחון - מלך האמורי וחייליו. הניצחון  על עוג מלך הבשן ותלונת העם  על עצם הוצאתם ממצרים - אל המדבר,
הגעת עם ישראל להר ההר, ומות אהרון שם.
כך התורה מתארת את בואם של העדה למקום קבורתו של אהרון הכהן: "וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר.  יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה". [במדבר כ, כ"ב-כ"ה]
השאלות הן:
א] מה  היה טיבו של הֹר הָהָר- ומי הגיע לשם?
ב] מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל?
תשובות
הֹר הָהָר והבאים אליו.
על פי רש"י:
אל הֹר הָהָר- הגיעו כל  עדת ישראל אשר ראויים היו להיכנס לתוך ארץ ישראל - לפי שאותו הדור שחטא בחטא המרגלים כבר מתו   ולגבי הֹר הָהָר- היה זה הר ועל גביו עוד הר- כתפוח קטן על תפוח גדול.
אע"פ שהענן היה מהלך לפני בני ישראל  והיה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר הנמוך  ועושה אותם שווים ,פרט לשלושה הרים: הר סיני- לתורה , הֹר הָהָר- לקבורת אהרון והר נבו- לקבורת משה.
כפי שמסביר תנחומא -  הענן שהיה הולך לפני בני ישראל היה משפיל את ההר הגבוה ומגביה את ההר השפל- והיה בכך משום נס גלוי ,שלא היו צריכים להתאמץ  בני ישראל- כל פעם לעלות ולרדת מההר.  אף על פי- שהענן היה מיישר להם את המדבר כמישור, למרות זאת, היה משאיר תמיד מקום גבוה  יותר-  עבור המשכן שיחנה שם. וכך  נשארו שלושה  הרים:
הר סיני- נועד לשכינה ולקבלת התורה.
הר נבו - לקבורת משה
הֹר הָהָר- לקבורת אהרון.
רבינו בחיי סבור: נאמר :"כל העדה"- לפי שאדום יצאו לקראתם כדי להילחם בהם וכאן הכתוב רוצה להודיע: שלא  היה חסר  מהם איש כאשר באו מארץ אדום להֹר הָהָר.
דעת מקרא מבאר: כי היו שני מקומות שידועים בשם:
"הֹר הָהָר" האחד נזכר כאן בפרשה- ההר בו נקבר אהרון הכהן,
 והשני מוזכר בציון גבולות הארץ:
"וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן:  מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר.  מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת"; [במדבר ל"ד, ח]
רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: "כָּל-הָעֵדָה" :  נושא זה המופיע בפסוק לפני מות אהרון- בא ללמד: שלמרות שאהרון נפטר במדבר, לא בא מותו כתוצאה  מהגזרה הכללית שמנעה מדור המדבר להיכנס ארצה, שהרי שהגיעו ישראל - להר ההר- כבר גזרה זו התבטלה, לכן אהרון מת רק בגלל חטא מי המריבה.
אהרון לא זכה להיכנס לארץ.
חז"ל מתפלאים, מדוע לא זכה אהרון להיכנס לארץ ישראל הרי נאמר במפורש שמשה היכה על הסלע - ולא נאמר כך על אהרון?
על כך תשובתם : לא במקרה התורה מתארת את הכאת הסלע פעמיים על ידי משה:
"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.[במדבר כ, י"א]
דווקא בפסוק זה טמון חטאו של אהרון בעניין הכאת הסלע, ולמה?
שאילו היה משה מכה על הסלע רק פעם אחת לא הייתה  סיבה להאשים גם את אהרון בדבר- שבוודאי  הופתע מן המעשה שלא התאים לדברי אלוקים  במילים:
"וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם" [שם, כ' ,ח]
אך ברגע שמשה הרים את המטה להכות שנית בסלע, היה יכול אהרון לעצור אותו מהכאה זו, היות ולא עצר אהרון את משה בפעולה השנייה של ההכאה על הסלע- לכן נענש- בכך נעשה שותף לאחיו משה- בחטא מי המריבה ולכן נגזר על שניהם למות במדבר בשנת הארבעים ליציאתם  ממצרים.
ה"שפת אמת" –המבסס דבריו על רש"י- מביא פירוש מעניין לסיבת מותו של אהרון במדבר: לפי שישראל התחברו לעשיו הרשע ובכך גרמו  שיחסר להם אהרון. ועל כך היה אומר: רבי בונם מפשיסחה: "משפטי ה' אמת  צדקו יחדיו" מלך בשר ודם שמעניש אדם חוטא, אינו  צודק בדינו ,אלא כלפי הנדון החוטא בלבד, אבל לא כלפי קרוביו וידידיו של הנידון, אשר פסק הדין גורם להם צער- חינם בלתי  צודק, שכן במה אשמו הם! ואילו ה' יתברך בהענישו אדם חוטא, הרי גם צערם של הקרובים אינו לחינם, כי אם מגיע להם בעד חטאים אשר חטאו" כך הדין גם לגבי אהרון הכהן ,התורה מסבירה:
"יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה"׃ [במדבר ,כ', כד].
אך רש"י מפרש את צערם של עם  ישראל- על מות אהרון שהיה מאד חביב עליהם ,לפי שהיה  אהרון צדיק וזה משום "שנתחברו כאן להתקרב לעשיו הרשע"
רש"י מסביר: ביום שנפטר אהרון כל עם ישראל בכו- גברים ונשים, לפי שהיה  ידוע כאוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו ועל כך אומר הלל:
"... הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה": [מסכת אבות א, י"ב]
"משך חכמה" [רבי מאיר שימחה מדווינסק] טוען: שבמשך כל ארבעים שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, לא היה מצב- של רוצח נפש בשגגה שהוצרך לגלות למחנה לוויה- שאילו כן היו גולים כאלה בתקופה זו- היו זוכים לשוב לבתיהם במות הכהן הגדול [אהרון הכהן] כפי שמתואר בפרשת:  "מסעי":
"כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל; וְאַחֲרֵי מוֹת, הַכֹּהֵן הַגָּדֹל--יָשׁוּב הָרֹצֵחַ, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ".
ולכן   במות אהרון היה עשוי להיות להם יום שמחה ולא יום בכי ומספד.
לסיכום, לאור האמור  לעיל, ניתן להסיק כי למרות שלמראית עין  לא נראה אהרון חוטא במי מריבה- הרי אלוקים נוהג  ומדקדק עמו כחוט השערה ,היות ולא עצר את משה בזמן הכאתו על הסלע במי המריבה בשנית.  לכן נענש ולא זכה  לעלות לארץ ישראל- אלא נקבר בהֹר הָהָר,
לפי שהקב"ה  מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה (יבמות קכ"א /ב)

ההפטרה


שופטים פרק יא

 וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא, בֶּן-אִשָּׁה זוֹנָה; וַיּוֹלֶד גִּלְעָד, אֶת-יִפְתָּח.  ב וַתֵּלֶד אֵשֶׁת-גִּלְעָד לוֹ, בָּנִים; וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי-הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת-יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-תִנְחַל בְּבֵית-אָבִינוּ--כִּי בֶּן-אִשָּׁה אַחֶרֶת, אָתָּה.  ג וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב; וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל-יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים, וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ.  {פ}
ד וַיְהִי, מִיָּמִים; וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן, עִם-יִשְׂרָאֵל.  ה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-נִלְחֲמוּ בְנֵי-עַמּוֹן עִם-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד, לָקַחַת אֶת-יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב.  ו וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח--לְכָה, וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין; וְנִלָּחֲמָה, בִּבְנֵי עַמּוֹן.  ז וַיֹּאמֶר יִפְתָּח, לְזִקְנֵי גִלְעָד, הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי, וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי; וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר, צַר לָכֶם.  ח וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל-יִפְתָּח, לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ, וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ, וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן; וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ, לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.  ט וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל-זִקְנֵי גִלְעָד, אִם-מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן, וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם, לְפָנָי--אָנֹכִי, אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ.  י וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי-גִלְעָד, אֶל-יִפְתָּח:  יְהוָה, יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ--אִם-לֹא כִדְבָרְךָ, כֵּן נַעֲשֶׂה.  יא וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם-זִקְנֵי גִלְעָד, וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין; וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת-כָּל-דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה, בַּמִּצְפָּה....."

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 6 במאי 2020

פרשת אמור- הקשר בין הנפת העומר- לספירת העומר והתכלית/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
פרשת אמור- הקשר בין הנפת העומר- לספירת העומר והתכלית.
 מאמר מאת: אהובה קליין(c)

         יצירותיי לפרשה:                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                  ציורי תנ"ך/ הבאת קורבן לפני הכהן במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)                                                                                                                                                                                                            

:

ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c ...
ציורי תנ"ך/ ראשית הקציר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג הסוכות] ציירה: אהובה קליין  (c) [שמן על בד.


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין(c ...

ציורי תנ"ך/ הבאת העומר למקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לכוהן/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) - TheMarker Cafe
ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)









ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות:למען ידעו דורותיכם כי 

בסוכות 

הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" [ויקרא  כ"ג,י"ג-י"ד]





ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נרות שבת ונרות ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/הבאת המקלל לפני משה/ ציירה: אהובה קליין (c) - TheMarker ...

ציורי תנ"ך/ הבאת המקלל לפני  משה/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הנפת העומר במקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

בראי התנ"ך: ינואר 2012
ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם היציאה  ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


אחד  מנושאי הפרשה: הבאת העומר ממחרת החג הראשון    הפסח - אל הכהן בבית המקדש- כפי שהכתוב מתאר: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כִּי- תָבֹואוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן.  וְהֵנִיף אֶת- הָעֹומֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹונְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן"  [ויקרא  כ"ג, י'- י"א]
בהמשך נאמר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". [שם כ"ג, ט"ו]
השאלות הן:
א] מה  משמעות הנפת העומר בידי הכהן?
ב] מה גנוז בספירת העומר?
ג] תלמידיו של רבי עקיבא מתו בימי ספירת העומר- מדוע?
תשובות.
הנפת העומר בידי הכהן במקדש.
רש"י מסביר: הכהן מניף את התבואה החדשה - מוליך ומביא לצדדים - לעצור רוחות רעות, מעלה כלפי מעלה ומוריד כלפי מטה - כדי לעצור טללים רעים [טללים- טל- בלשון רבים] – הכהן מניף לארבע רוחות השמים.
נאמר בגמרא:"א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: מוליך ומביא - לפי שהרוחות - שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו.."
על דברי הגמרא אומר רש"י:  שעל ידי התנופה של העומר- יש משום בקשה ותפילה על התבואה שלא תינזק. בדומה להסבר זה, ישנה דעה האומרת:
כי הנפת העומר על ידי הכהן לארבע רוחות השמים ,למעלה ולמטה -  מסמלת לנו: כי הקב"ה שולט על כל העולם.
בזוהר הקדוש נאמר: [בשלח ס"ב] על האדם מוטל להתפלל לה' יום, יום לפרנסתו וגם מי שיש לו מזון, יתפלל לה' , בכך הוא גורם שה' ישפיע שפע רב בכל העולמות וגם על עצמו.
במסכת סוטה [מ"ה] נאמר: "רבי אליעזר  הגדול אומר: כל מי שיש לו פת בסלו ואומר: מה אוכל למחר ? אינו אלא מקטני אמונה"
רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבהיר: שלא התחייבו להביא את העומר טרם הכניסה לארץ ישראל ,אלא רק כאשר  נכנסו לארץ וזכו לעצמאות לאומית ולחירות - ביושבם על אדמתם ,אז מתוך הקציר הראשון היו מצווים להביא את העומר לכהן במקדש - כמות  שיש בה די מזון לאדם ליום אחד.
מנחת הביכורים של ראשית הקציר אינה קרבה שיבולים, היא מוקרבת משעורה הבשלה ראשונה כפי שמוכח מהשם: "אביב" המציין את הבשלת גבעול השעורה, את השעורה שנקצרה בשדה לא הניחו להתייבש בשדה, אלא הביאו אותה כשהיא עדיין לחה בגבעולים אל המקדש ושם חבטו בה עד שיצאו הגרעינים מהשיבולים, קלו אותם באש ואז שטחו אותם  בעֲזָרָה , הרוח הייתה מנשבת  בהם ,היו בוללים קמח שעורה בשמן עד שנוצרת עיסה – היא כללה - סולת שמן ולבונה.
תנועות התנופה מתייחסת למזון החומרי - סולת, שמן ולהנאת החושים - לבונה אשר הם מופיעים בעומר מטרתם לטהר תופעות גשמיות מכל אנוכיות  ארציות - ומקדישות אותן לה' ולציבור.
"העלאה וההורדה - מבטאים את התחייבות האדם להקדיש את החפץ ואת כל המטרות הארציות לשמים"
הדבר מסמל שראוי שהאדם ייהנה מן האושר -  בתנאי שהוא נקי מאהבה אנוכית ורק אם הוא שמור לה' ולציבור- אליהם הוא מכוון את חושיו, מחשבותיו ,רצונו, כוחו ושאיפותיו ,במילים אחרות  יש לאדם זכות להיות שמח בתנאי  שה' והציבור מצטרפים גם הם  לשמוח בו.
לעניות דעתי, יש כאן  התרחקות ממידת הגאווה שהיא מידה רעה , מנגד- התקרבות למידת הענווה וההכנעה שהיא מידה טובה כשמופיעה במינון הרצוי והנכון.
הגנוז בספירת העומר.
הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר בספרו ["שיחות לספר ויקרא"]: מיד עם תחילת ספירת העומר ממחרת יום ראשון של חג הפסח- ספירה זו מביאה זיכוך לעם ישראל לקראת יום החמישים- חג  מתן תורה.
עם ישראל שיצאו ממצרים עדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה ושואפים לתקן את מידותיהם ,לכן התורה מצווה לספור את העומר על מנת שבמשך ימי הספירה - ירכשו לעצמם כלים לקבל את התורה.
"וספרתם לכם...." -
"משורש ספיר ויהלום, נקו ולטשו עצמכם – עד שתהיו מזוככים כספירים - כי רק כך תוכלו  לזכות בתורה "  בתקופת הקמת המקדש, אמר ה' למשה: "....וּבְלֵ֥ב כׇּל־ חֲכַם־ לֵ֖ב - נָתַ֣תִּי חׇכְמָ֑ה..." [ שמות, ל"א, ו']  וכן נאמר: "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" [ דניאל  ב, כ"א] הפירוש: ה' נותן חכמה לחכמים ובינה לנבונים,
מכאן הסיקו חכמים: שאין הקב"ה נותן חכמה, אלא  למי שיש בו חכמה [מסכת ברכות, נ"ה.] משמעות הדבר- הקב"ה מעניק חכמה רק לאדם שיש לו כלים  מתאימים - על מנת לשמר את החכמה.
 כמו שנאמר: "..וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה.." [שמות  לא, ו']- הכוונה- בלב מי שברשותו כלים להכיל חכמה, רק לו – "נָתַתִּי חָכְמָה" שאם אין לו כלים לכך- מה יעשה עם החכמה? אדם  כסיל - הוא אינו דווקא  אחד שמנת המשכל שלא נעדרת,  או שהוא  חסר  ידע מסוים- אלא הכוונה שחסרים לו כלים לשימור וניצול נכון לחכמתו .
נשאלת השאלה, אילו כלים דרושים לקבל את התורה  ולשימורה?
התשובה : תיקון הנפש וזיכוכה, יש לצייד את הנפש  במידות המתאימות, משום כך היוצאים ממצרים צריכים  להקריב את העומר - שסגולתו גורמת לאדם  לרומם את רוחו   - להעלות אותו מהדרגה הנמוכה  שהוא מצוי בה – במשך  ארבעים ותשעה ימים  להמשיך  ולהוסיף  מ"ט קבין של טהרה ובאופן זה במשך ימי הספירה עד יום החמישים - יגיעו לזיכוך הראוי לקבלת התורה.
המקובל  רבי חיים ויטל - תלמידו של האר"י הקדוש  שואל: מדוע אין בתורה ציווי לגבי מידותיו  של האדם?
הטעם לכך: צריכים לדעת מתי יש להשתמש  במידה מסוימת ומתי יש להימנע ממנה , חוץ  ממידת הגאווה ומידת הכעס  שהרמב"ם מרחיק אותן עד הקצה הסופי [הליכות דעות ב', ג'] יתר המידות  צריך האדם לדעת איך ומתי ובאיזו מידה להשתמש בהן. חייב אדם לדעת באיזה לשון יפנה אל רעהו.
למשל לגבי היחס אל האויב נכון לנגיד: מתי להישמר  מהאויב ומנגד מתי יש ליטול סיכון.
תלמידו של האר"י: מסביר מדוע אין התורה מצווה  על מידות הנפש: והוא עונה: כי המידות קודמות לתורה. כמו שנאמר: "דרך- ארץ קדמה לתורה" [ויק"ר ט,, ג]
לכן אדם הרוצה ללמוד תורה, ראשית ירכוש לעצמו  מידות טובות - ללא מידות אלה - אין יכולת להכיל את התורה.
על כן נוהגים בימי ספירת העומר ללמוד גם את מסכת אבות - מידי שבת פרק אחד.
הגאון רבי חיים ליב שמואלביץ זצ"ל בספרו: "שיחות מוסר" טוען שברוב המידות אין בעצמותן - טוב או רע,  כל מידה במקומה יכולה להיות טובה וכאשר אינה במקומה היא רעה!
כמו שנאמר בגמרא [מסכת פסחים [נ"ב]: "יש זריז ונשכר ויש זריז ונפסד, הרי שמידת הזריזות פעמים שהיא למעליתא ופעמים לגריעותא, [לפעמים - מעלה ולפעמים - מגרעת] וכן במידת הקנאה, שהיא אחת מ- ג' דברים המוציאים את האדם מן העולם [מסכת אבות ד'] ומ"מ במקומה טובה היא, שהרי אמרו בגמרא [ב"ב כ"א, א]: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה"
מידת הענווה היא מאד חשובה, אך כאשר אינה במקומה – גורמת לנזק.
כך היה אצל שאול המלך, הענווה אפיינה אותו וזו מידה נעלה מאד, אך במלכותו לא  הוצרך להשתמש במידה זו , היות והיה עניו שלא במקום, למעשה איבד את המלוכה. שהרי היה צריך להרוג את אגג העמלקי, אלא שמרוב ענווה לא פגע בו לרעה  ולכן הפסיד את מלוכתו ,לפי שלא קיים את ציווי ה' טרם יצא נגדו למלחמה.
בנוגע להשגת החכמה אומר הרב  שמואלביץ: אדם השואף להיות חכם צריך שתהיה לו תשוקה רבה  לכך.
שלמה המלך  ביקש רק חכמה מה' כאשר הבין  כי נבחר להיות מלך. הוא וויתר על עושר ואריכות ימים ואכן האושר בחיים הוא חשוב גם כן, אבל שלמה המלך ידע - כי חיים ללא חכמה- חסרי ערך הם!
לכן ביקש שלמה המלך רק חכמה ואלוקים העניק לו זאת. היות ותשוקת החכמה - היא המזכה את בעליה בחכמה ולכן אדם שיבקש חכמה- נקרא: "חכם לב" ויזכה לכך - דוגמת אמני המשכן.
גם יהושע בן נון נבחר למלא את מקומו של משה משום שהיה מבקש חכמה כפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו". [במדבר כ"ז, י"ח]
תלמידי רבי עקיבא מתו בימי ספירת העומר
הרב נבנצל מסביר:
ידוע היה רבי עקיבא ,כאדם גדול בתורה ,שהרי  שימש כבסיס לתורה שבעל פה, עד שאמרו שאילולא הוא- הייתה תורה משתכחת מישראל [ספרי ,שם, מ"ח] ויתכן שדווקא בגלל ייחודו של הרב- דקדקו עם תלמידיו שתפקידם היה להעביר את התורה שבע"פ לישראל, אך לא יתכן שתורה חשובה זו תועבר באמצעות כלים פגומים! ולכן מתו כ"ד אלף תלמידיו של רבי עקיבא, לפי שחסרו כלים מתאימים לרכוש תורה.
עד שרבי עקיבא שמידותיו קדמו לתורתו (היה "צנוע ומעולה" עוד בטרם למד) - מצא לו חמישה תלמידים הגונים שהם היו מסוגלים להעביר הלאה את התורה. יתכן שדווקא בגלל המידות  הפגומות של  תלמידיו פגעה בהם הגזרה.
נאמר במסכת יומא: "לא זכה - נעשה לו סם מיתה"
ובמה חטאו? לפי-"שלא נהגו כבוד זה לזה"- לא נהגו כבוד- זה בתורתו של זה!
מנהגי האבלות נוהגים בימים אלה:
לפי  הסבר הגמרא :
"שנים עשר אלף זוגות היו לרבי עקיבא וכולם מתו מפסח עד עצרת [הכוונה לחג השבועות]..מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.[גמרא ,יבמות, ס"ב]
ומעניין  כי במשך ההיסטוריה  התרחשו עוד אירועים קשים לעם ישראל, דווקא בתקופה זו.  גם בימינו  אנו  נמצאים בתקופה של מגפה קשה.
לסיכום, לאור האמור לעיל ניתן להסיק: הקשר בין ספירת העומר להנפת העומר במקדש - הוא  להניס את הרוחות הרעות מארבע  רוחות השמים , לתקן את המידות ולהתכונן  בימי הספירה לחג מתן תורה - על מנת להיות ראויים להתכבד בה.
יהי רצון שעם  ישראל ירבה באהבת חינם וקיום התורה – כדברי הנביא ישעיהו: "...כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [י"א, י"ט]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר