‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תפילה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 17 ביולי 2019

פרשת פינחס- מדוע לא נבחרו בני משה למנהיגים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פנחס -מדוע לא נבחרו בני משה למנהיגים?

מאת: אהובה קליין.


הציורים שלי לפרשה:


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על בד](c)




ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל לה' להשגת מנהיג לעם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


"יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".
[במדבר כ"ז, ט"ו- י"ח]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)




ציורי תנ"ך/ משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ יהושע ואנשי גבעון/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פנחס זוכה לברית שלום וכהונה/ ציירה: אהובה קליין(c) 

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ יוכבד וילדיה:משה, אהרון ומרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר  ילדה אותה ללוי במצרים -

ותלד לעמרם את- אהרון ואת משה ואת מרים אחותם"


[במדבר כ"ו,נ"ט]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות
 ציורי תנ"ך/   "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ....  "יוֹם תְּרוּעָה" / ציירה: אהובה קליין (c)


בפרשה זו: משה דורש מאלוקים- מנהיג לעם ישראל וזאת לאחר שהשלים עם העונש שלא יוכל להיכנס לארץ ישראל.

 וכך פונה משה אל אלוקים: "יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". [במדבר כ"ז, ט"ו- י"ח]

תשובת אלוקים אל משה: "קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.  וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה:  עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ--וְכָל-הָעֵדָה". [שם כ"ז, י"ח- כ"ב]

משה ממלא את ציווי ה':

"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.  וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה". [שם, כ"ז, כ"ב-כ"ג]

השאלות הן:

א] איזה מנהיג - ביקש משה  מאלוקים?

ב] מדוע לא נבחרו בני משה למנהיגים?

תשובות.

מנהיג על פי דרישת משה.

 רש"י סובר: ראוי היה שכאן תוזכר תפילתו של משה - בדבר רצונו להיכנס לארץ ישראל - להנחיל אותה לעם ,כפי שתפילתו  מוזכרת בחומש דברים

[ ג, כ"ג- כ"ח]

היות ששמע מפי ה' להעניק  נחלה בארץ לבנות צלפחד, אמר משה: הגיע הזמן שאבקש גם אני את זכויותיי על הארץ ושבניי ירשו את גדולתי, אמר לו אלוקים: לא כך אני חושב, אלא מי שיירש את מנהיגותך: הוא יהושע לפי שהיה משמש אותך ולא מש מהאוהל שלך ועל כך אמר החכם באדם - שלמה המלך:

"נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד". [משלי ,כ"ז, י"ח]

הכוונה לפי דברי הרלב"ג: כמו אדם השומר את התאנה –זוכה  לאכול את הפרי בעצמו ולא אחרים, כך זה השומר על אדוניו -יאכל הוא ממנו את הפרי הראוי לו  וסובר הרלב"ג- כי יש  כאן רמז לאדם המשליט את שיכלו על גופו ולא מאפשר לשאר כוחות הנפש לשלוט עליו -  במצב זה - יזכה לכבוד ולחכמה.

כוונתו של משה במילים: "אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר": להגיד לה': ריבונו של עולם כמו שאתה מכיר ויודע- דעתו של כל פרט ופרט, ואין דומים האנשים זה לזה, מנה  להם מנהיג  שיגלה סבלנות לכל אדם ואדם ודעותיו.

המנהיג חייב להיות פעיל ולא אחד שיושב בבית ושולח את הלוחמים לבדם למלחמה! ואכן כך נהג משה שנלחם כנגד סיחון ועוג מלך הבשן וכך נהג  גם יהושע כפי שמסופר- שבמהלך המלחמה בא אליו מלאך , כנאמר:

"וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ". [יהושע ,ד, י"ג]. וכן נאמר גם על דוד המלך שלא ישב בעת מלחמה בביתו.

"וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם". [שמואל-א' ,י"ז, ט"ז]- כלומר יוצא בראש העם ונכנס בראש העם לשטח האויב.

פירוש נוסף: אומר משה לאלוקים: אני מבקש, שלא תעשה לך-כדרך שאתה עושה לי שאיני זוכה להכניס את העם לארץ.

הרב אביגדור הלוי נבנצל  מסביר: "אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר"   - משה מבקש מנהיג שיוכל ללכת כנגד הרוחות המגוונות בעם ישראל, שיהיה לו היכולת למצוא שפה משותפת עם לומדי התורה, בעלי מלאכה חיילים  וכדומה ואחד שהוא גם מפקד ויצא בראש העם ואומר בעת מלחמה לחייליו: "אחריי!  במצב זה המנהיג נקרא בשם: "נגיד" על העם- הכוונה שמושך אחריו את העם. הוא חייב להיות גם בעל  מעלה רוחנית, יוכל להוציא את העם בעת הצורך למלחמה  לא רק על ידי כישוריו בתכסיסי מלחמה, אלא בכוח זכויותיו הרוחניות. ואם קורה חלילה שהצבא נקלע למארב קשה,  אזי יהיה המנהיג מסוגל לחלצו בזכות מצוותיו ותורתו , המצב צריך להיות כה טוב שלא  תיווצר אווירה בה:

"וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".

 שואל כאן הרב אביגדור נבנצל: מדוע  לא נאמר: כצאן ללא רֹעֶה"?  זאת משום שאומנם יתכן  מצב שלעם  יש רועה , אך בפועל בכל זאת אין להם רועה! היות והוא חושב על עצמו ועל טובתו!

 דעת מקרא מסביר: משה מזכיר את התכונה:

"אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר"   הזכיר משה את התכונה הזו של אלוקים היות ומדובר כאן במינוי מנהיג על עם ישראל והוא צריך להיות בעל שאר רוח כפי שנאמר על יהושע: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ"- הקב"ה היודע רוחם של בני אדם –שהם בשר ודם- יבחר איש אשר רוח בו.

מדוע בני משה לא נבחרו למנהיגים.

הרב אביגדור נבנצל [בספרו – "שיחות לספר במדבר"  שואל: וכי משה שידע לבקש מהקב"ה מנהיג מתאים לעם ישראל עם תכונות מתאימות וחשב שבניו –יורשיו יוכלו להתאים לתפקיד מכובד זה- טעה? ויבקש מנהיג שאין לו את הסגולות שהזכיר? אלא ניתן לשער שמשה ראה ברוח הנבואה וברוח החכמה  שבניו ראויים לתפקיד, ואם לא שניהם, לפחות אחד מהם. ומלבד זאת בניו היו ראויים למנהיגות- שהרי כל התפקידים לרוב- עוברים מאב לבן.

דין זה חל על הכוהן הגדול וכן על המלך ועל משרת שר.- או הממונה על שואבי המים.

הרמב"ם פוסק: "כל השררות וכל המינויים  שבישראל -ירושה  לבנו ולבן- בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא  מקום אבותיו בחכמה וביראה" [מלבד כוהן משוח - מלחמה, שדינו יוצא מן הכלל- הלכות מלכים א', ז]

למרות הבחנתו של משה-כי בניו ראויים לרשת את מנהיגותו- בקשתו נדחתה על ידי אלוקים. הייתכן שמשה –גדול הנביאים טעה באבחנתו?

האמת היא: משה צדק, בניו בהחלט היו ברמה גבוהה והתאימו להנהיג את עם ישראל, אלא, למעשה, נמצא, מישהו מתאים יותר, אלוקים אומנם ראה שבניו של משה  בעלי כישורים של מנהיגות ,אך ישנו מישהו עולה עליהם בכישוריו והוא יהושע- הוא מסוגל להצליח יותר בתפקיד כה תובעני – יש לו כישורים מעולים במיוחד..

מלכות- אדם יכול לרשת מדוד המלך, מהטעם: "שבשעה  שפוסקים גדולה לאדם-פוסקים לו ולזרעו עד סוף הדורות" [זבחים קב.]

כהונה- האדם יכול לרשת מאהרון, פינחס,

נחלה וממון- אדם יורש מקרובו.

אך, תורה- לא ניתן  לרשת - אלא לעמול ולרכוש לבד! ומטעם זה נבחר יהושע, כנאמר במסכת אבות: "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,..."

רש"י מסביר: "שלא רצה למוסרה, אלא  למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באוהלי חכמה".

לפיכך, יהושע נחשב למקבל התורה הגדול ביותר והיות ועם ישראל מונהג על פי התורה - אין זה הגיוני שבני משה, גרשום ואליעזר יבחרו למנהיגים- בזמן שישנו אדם שקיבל תורה יותר מהם.

יהושע היה: "אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ" אדם בעל הבנה ורגישות מיוחדת ,המצליח למצוא שפה משותפת עם  כל המגזרים. נאמר עליו: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל".[שמות ל"ג, י"א]- יהושע מוכן לבטל את כל עצמיותו -על מנת לקבל את התורה הקדושה וגם משמש כנער  משרת את משה- יהושע הוא נער התורה ולכן אדם בדרגתו ראוי להנהיג את עם ישראל!

הוא מתאים כמנהיג- הן בגלל תכונותיו הרוחניות והן בניהול המלחמה ,כי יודע להוביל את עצמו באוהלה של תורה- אחד כזה ידע ללכת גם בראש העם והם אחריו.

לסיכום, לאור האמור לעיל, משה המשמש דוגמא   כמנהיג הראוי לעם ישראל במדבר, מבקש  כעת מאלוקים מנהיג שילך בראש העם ,אומנם בני משה התאימו לשמש מנהיגים, אך אלוקים קבע כי יהושע  הוא ירש את משה וימשיך להנהיג את עם ישראל וינחיל להם את הארץ-  וכל זה  מפאת כישוריו המיוחדים - כדבר ה':

"קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן--אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ"

ההפטרה:

מלכים-א,[י"ח- י"ט]

קטע מתוך ההפטרה:

"וְיַד-יְהוָה, הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה......

וַיִּשְׁכַּב, וַיִּישַׁן, תַּחַת, רֹתֶם אֶחָד; וְהִנֵּה-זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל.  וַיַּבֵּט, וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם; וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב.  וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע-בּוֹ, וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל:  כִּי רַב מִמְּךָ, הַדָּרֶךְ".


ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תפילה להשגת מנהיג/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

תפילה להשגת מנהיג.

 שיר מאת: אהובה קליין ©



משה ניצב על הסלעים

נושא תפילה לאלוקים:

יפקוד ה' אלוקי הרוחות

מנהיג  לעדה -עתיר רגשות.



כבגד המותאם לגוף

יעטפם ברוֹךְ - ובצוף

על אף היותם שונים

בשרביטו חיש מתאחדים.



יאזין ויקשיב לעם

ירד לעומק דעתם

רוחו   פועמת בליבו

כאבם זורם בדמו.



בראשם יצא  ויבוא

כרועה נאמן לעדרו

אהבה ירעיף כמים

יזכה לברכת שמים.


 הערה: השיר בהשראת: פרשת פנחס [חומש במדבר]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 29 במאי 2018

פרשת בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת  בהעלותך- מה היה שורש חטאם של המתאוננים?

מאת: אהובה קליין

 הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הכוהנים תוקעים בחצוצרות/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ המתאוננים/ ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשם של המתאוננים ותפילת משה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל אוספים את המן   במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עבודת הלוויים באוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הלוויים בנשיאת כלי הקודש/ ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשה של מרים יושבת מחוץ למחנה/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יתרו מסרב להצעת משה-  להישאר בארץ/ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פסח שני במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



פרשת בהעלותך- גדושה בנושאים רבים, אחד מהם הוא: חטא המתאוננים ועונשם ובעקבות זה - תפילת משה אל ה', כפי שהכתוב מתאר:  "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹונְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה.  וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ.  וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, תַּבְעֵרָה:  כִּי-בָעֲרָה בָם, אֵשׁ יְהוָה". [במדבר, י"א, א-ד]

השאלות הן:

א] מה היה עיקר  חטאם של המתאוננים?

ב] מה היה עונשם ומדוע?

תשובות.

חטאם של המתאוננים.

רש"י מסתמך על ספרי  ומסביר: כי עצם העובדה שהכתוב מציין: "וַיְהִי הָעָם" הכוונה  לרשעים שבהם כמו שנאמר: "ויִצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה"; [שמות  י"ז, ד] דוגמא נוספת :" וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא". [במדבר  י"ד, א]

מנגד, כאשר ה'  אומר: "עמי" הכוונה לכשרים שבהם, כמו שנאמר: "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר"  [שמות ז, ט"ז] כך מצטווה   משה על ידי ה' להגיד לפרעה.

"עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ:  עֲנֵה בִי".[ מיכה ו', ג]

רש"י מתייחס למילה: "כְּמִתְאֹנְנִים"-  בהתאם להסברו של הספרי ומסביר: שבני ישראל היו מתרעמים  ומבקשים סיבה איך לפרוש מה'.

וזאת בדומה לשמשון שרצה לשאת אישה פלישתית: "וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא--כִּי-תֹאֲנָה הוּא-מְבַקֵּשׁ, מִפְּלִישְׁתִּים" [שופטים  י"ד, ד]

אונקלוס מפרש: לשון עלילה ותואנה.

 רש"י מוסיף ואומר: כי המתאוננים- עלילתם הייתה רעה בעיני ה' - לפי שהיו מעוניינים שישמע את תלונתם וה' יכעס עליהם ,הם התלוננו על הליכתם במדבר במשך שלושה ימים רצופים  לפי שלא עלה בידם לנוח מעינויי הדרך.

על פי ספרי: "מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע  את המקום",  היה רבי שמעון אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקלל את המלך, היה המלך עובר , אמרו לו: "שתוק שלא ישמע המלך", אמר להם: "מי יאמר  לכם שלא הייתה כוונתי כי אם להשמיעו" . אף ישראל מתכוונים להשמיע למקום" [פ"ה]

רבינו  בחיי סובר: כי אדם  מתוך ישראל חייב ללכת אל ארץ ישראל - מתוך שמחה ובטחון ואמונה בה' וגם כשהדרך קשה ורצופת  מכשולים- אל יתייאש- והנה למרות שהם ידעו כי הם הולכים לארץ  הייחודית- הם נפלו ברשת של צער ועצב – בגלל קשיי הדרך והמזון שלא היה לטעמם, לכן ה' כעס עליהם מאד.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש ]מבהיר: כי בעוד שמשה שימש דוגמא אישית לעם ישראל  בכך שהוא קיבל בשמחה את הנהגת ה' והיה מוכן ללכת אחריו בכל מקום - במדבר ובישימון , הוא ביטל את רצונו לרצון ה' מתוך מסירות נאמנה - לעומתו העם היה מרוחק משלמות רוחנית הם היו :"כמתאוננים"- כאילו היו באנינות- ראו עצמם כאילו כבר  מתו, כאילו  מתאבלים על עצמם. בעוד  ענן ה'  מעליהם וארון ברית ה' נוסע  לנגד עיניהם, הם הרגישו את עצמם מנותקים  מן העולם  והייעוד האלוקי שלהם - משכן ה' שהיה בסביבתם - איבד את חשיבותו בעיניהם ולא נראה להם כתמורה הראויה . הם לא חשו חיי אושר, אלא כאילו נתונים בארון מתים, הם היו: "רע באזני ה' " הם ידעו בוודאות שה' מקשיב לקול שבליבם והם כיוונו את קולם זה לה' ותלונתם הייתה: שה' הפך חייהם לחסרי ערך ומשמעות.

חידושי הרי"ם טוען: כי עם ישראל לא רצו להבין שארץ ישראל והתורה- נקנים בייסורים. ובמקום לקבל ייסורים אלה באהבה -הם התלוננו ובכך ציערו את עצמם והכעיסו את ה' .

ראיתי הסבר יפה בספר: "מטה שמעון" מאת: הרב שמעון אפרתי: העוון הקשה של המתאוננים - נבע מתוך כפיות טובה,  הרי ה' הציל אותם מעבדות מצרים בנסי ניסים ובמקום להודות לה' על כל הטוב שגמל איתם, הם התלוננו על הקשיים במדבר ותפסו געגועים  למקום בו היו עבדים.

למה הדבר דומה? לאיכר זקן ששב לעת ערב מעבודתו  ביער יחד עם פועלו השכיר והנה לפתע מגיח לעברו - דוב ענק ,מתנפל עליו וכמעט הרגו, מיד צעק  הזקן אל עבר הפועל שיצילו, ואכן הפועל  הצליח להתגבר על הדוב והרגו והנה  במקום שהאיכר הזקן יודה לפועל על הצלתו, התחיל להאשימו בכל מיני האשמות שווא ,בכך שקלקל את עורו  היקר של הדוב באמצעות הגרזן ועוד....  כך גם המתאוננים, במקום להודות לה' על הנסים והנפלאות בהוציאם ממצרים הם התלוננו  רק על מה שרע להם.[שבת בשבתו]

עונשם של המתאוננים.

נאמר: "וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

רש"ר מסביר: האש שהייתה אמורה לכלותם - הזכירה להם את קיומם ואת ערך חייהם ועדיין לא הייתה להם  זכות להתאבל  על עצמם.

האש התחילה לבעור בקצה אחד של  המחנה במטרה לכלות את כל המחנה. רק לאחר שהעם צעק אל עבר משה והוא התפלל אל ה' שיצילם- האש שקעה באותו מקום שהחלה בוערת.

רש"י מסביר את המילים:

"וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה".

על  כך מביא רש"י  שני פירושים:

א] האש פרצה תחילה  אצל הערב רב.

ב] [על פי רבי שמעון בן מנסיא]: האש פרצה דווקא אצל הקצינים שלהם, אנשים הגדולים  בקרבם.

" וַיִּצְעַק הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה"; משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, ובנו הלך אל  ידיד אוהב של אביו ואמר לו: לך תבקש רחמים מאבי - עליי. הנמשל: כך הלכו בני ישראל אל משה  ואמרו לו: בקש  מה' רחמים עלינו ,מכאן שצעקת העם לא הייתה מכוונת אל משה באופן אישי, אלא כוונתם הייתה שמשה יתפלל  עבורם לה'.

המלבי"ם מביא גם את דעת הרמב"ם: כעס ה' מגיע בעיקר על עבודה זרה ומשמע  שהאש התפשטה בכל המחנה, אלא שהיא הזיקה רק בקצה המחנה,  לאלה שהם  פחותים  ועל כך נאמר:(תהלים ע"ח) "לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל", שגדר העבירה  גורם לכך שכעס ה' מתפשט גם על אלו שלא חטאו,  האש פגעה בעיקר ביעקב- שהם הפחותים  ואכלה אותם ,אך האש התפשטה גם אל ישראל שהם הטובים שבהם שנקראים בשם ישראל שבהם לא אכלה האש להשחיתם רק בערה ע"י הכעס  שהתפשט גם אל עבר אלה שלא חטאו!

דעת מקרא סובר: כי העונש של האש -  זו מידה כנגד מידה. כי תלונתם של המתאוננים - הייתה כאש לוחשת באוזני ה' בדומה לגחלים לוחשות ולא כאש גלויה, כשלהבת המתרוממת אל מרכז השמים האש הזאת הייתה בעוכריהם והיא אשר  גרמה להם לעונש - אלא שהיא הייתה מצומצמת ולא כללה את כל המחנה.

מעניין, שההצלה של עם ישראל הייתה יוצאת מן הכלל בעוד שטיבה של האש לעלות כלפי מעלה- היא שקעה באדמה.

 ספורנו מדגיש: שהאש שקעה בניגוד לטבע האש לשקוע - למען יראו שזה היה פלא בלתי טבעי.

החזקוני מבאר: שהאש שבערה בקצה המחנה - הייתה מידה כנגד מידה לפי שהציצו במראה כבוד השכינה שהיא כאש אוכלת והוזהרו בה בסיני: "וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".[שמות כ"ד, י] אך הם נענשו כאן!

לסיכום, לאור האמור לעיל: שורש חטאם של המתאוננים היה: שהם היו כפויי טובה – הכעיסו  את ה' ולכן נענשו- מידה כנגד מידה- ובערה בהם אש ה'.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר