‏הצגת רשומות עם תוויות קדושה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קדושה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 בפברואר 2018

ציורי תנ"ך /"ועשו לי מקדש"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings

And they made me a  temple  


ציורי תנ"ך/ "ועשו לי מקדש.."ציירה: אהובה קליין (c)


 "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.  כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ". 
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 18 באפריל 2017

פרשת שמיני- כיצד נהיה קדושים?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

 פרשת שמיני – כיצד נהיה קדושים ?

מאת: אהובה קליין.

 ציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/משה ואהרון מברכים את עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c)



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת בעלי חיים ועופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "והייתם קדושים"/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ דגים כשרים לאכילה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



מאת: אהובה קליין.
אחד הנושאים שבפרשת שמיני הוא : איסור אכילת בעלי חיים ושרצים טמאים, בסוף הפרשה מוסבר מה הטעם לאיסור מאכלות אסורים אלה : "אַל  - תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם.  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי; וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת -נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.  [ויקרא  י"א, מ"ג-מ"ז]
 השאלות הן:
א] כיצד המחיש משה לעם ישראל מהם המאכלים האסורים לאכילה?
ב] מדוע חל איסור לאכול את בעלי החיים והשרצים הטמאים?
ג] במה מתבטאת קדושת עם ישראל?
 תשובות :
המחשת  המאכלים הטמאים:
רש"י מבהיר: מהפסוק :"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ": אנו למדים מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לשון חיים. הכתוב אינו משתמש במילה: "בהמה" אלא במילה: "חיה" שהיא  לשון חיים. לפי שישראל דבוקים בקב"ה וראויים להיות חיים, לכן הבדיל אותם מהטומאה וגזר עליהם מצוות ,מנגד  לאומות העולם לא גזר דבר . למה הדבר דומה? לרופא שהלך לבקר שני חולים כשראה שאחד מהם  בסכנת חיים - אמר לבני ביתו: תנו לו כל מאכל שהוא מבקש.
וכשראה את השני- שיש לו סיכוי טוב לחיות, אמר  למשפחתו: יש מאכלים שהוא יכול לאכול, אך יש מאכלים שאסור לו לאכול!
שאלו את הרופא: כיצד יתכן  שלאדם הראשון התרת לאכול כל דבר
ואילו לשני אמרת שלא יאכל דברים מסוימים מתוך האוכל שברשותו?
ענה הרופא לשואלים: לזה שהוא עתיד להבריא ונידון להמשיך לחיות, אמרתי לו: אכול זה - וזה לא תאכל.
אבל אותו אדם שאין לו סיכוי לחיות  אמרתי  למשפחתו , תנו לו לאכול כל מה שמבקש. והנמשל: כך הקב"ה התיר לגויים לאכול מכל הבא ליד, שרצים ושקצים. אבל עם ישראל שהם נועדו לחיות, אמר להם הקב"ה: "והייתם קדושים כי קדוש אני.." [כאן רש"י  הביא את מדרש תנחומא]

לפי פירוש ב] של רש"י - מהמילים: "זֹאת הַחַיָּה"- לומדים: שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לעיני עם ישראל-"זאת תאכלו" "וזאת לא תאכלו" ואפילו היה אוחז משה בשרצי המים וגם כך היה בהדגמת העופות. כמו שכתוב: "וְאֶת-אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף, לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם" [ויקרא י"א, י"ג] ונאמר: "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם"   למה? לפי  שעם ישראל חיים  שהרי כתוב:
 "ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום" [דברים ד, ד]
הטעם  לאיסור אכילת בעלי חיים טמאים.
רש"י אומר על המילים: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת- נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ" - אסור לאכול שרצים אלה- לפי שהנפש שוכנת בתוך גוף האדם. בכך  האדם  פוגע בנפשו. ואם  היהודי לא נזהר מאכילתם ישנו עונש מידה כנגד מידה- הקב"ה מבטיח שהוא יטמא אותם בעולם הבא  ובישיבה של מעלה [גן עדן]
 ועוד טעם: כשם שה' קדוש כך גם עם ישראל חייבים להיות קדושים למטה. והתורה מזהירה : "וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם"- חזרה זו על הכתוב באה ללמדנו:  כי יש כאן הרבה  לאוין וכל "לאו"  - העונש  מלקות. ולכן נאמר בתלמוד: "אכל פוטיתא [שרץ ים] - לוקה ארבע פעמים.[מסכת מכות דף ט"ז, עמוד ב]
נמלה- לוקה חמש, צרעה- לוקה שש"
 בהמשך ה' מזכיר את יציאת מצרים ככתוב: "כִּי אֲנִי יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"
על כך מביא רש"י שני טעמים:
א] הקב"ה העלה את עם ישראל ממצרים- על מנת שיקבלו על עצמם עול  מצוות.
ב] כאן כתוב:" הַמַּעֲלֶה" ובשאר המקומות כתוב: "והוצאתי" על כך אמר ר' ישמעאל:" אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר האומות- דיים"- וזוהי מעלה לגביהם זה סימן היכר לחשיבותם של ישראל- "העליתי" נדרש גם מלשון מעלה.
רבינו בחיי מסביר: המילה: "נטמתם" חסרה את האות א' ולכן המשמעות של מילה זו היא: טמטום והטעם לכך שעל ידי שהאדם אוכל דברים אסורים, הלב נהיה  מטומטם  ואין רוח הקודש  שורה בו.
ומוסיף רבינו בחיי עוד  הסבר וטוען: כי האות אלף מרמזת גם על השכינה ולכן חסרה האות אלף במילה: "נטמתם"- לפי שהשכינה מסתלקת ממקום שיש בו טומאה  וחטא, ההוכחה לך, מהכתוב : "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ, קָדוֹשׁ:  וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" .[דברים כ"ג, י"ט]
על פי זה אדם שהוא מיוחד ונבדל בעבודת ה'- נקרא קדוש.
ומכאן ניתן להבין כוחן של אותיות בשפת הקודש וכל שינוי, או חיסרון של אות  יש בו סמליות רבה.
ודרשו רז"ל: אדם שמטמא את עצמו מעט - מטמאים אותו  הרבה. אדם שמטמא עצמו למטה- מטמאים אותו למעלה.  אדם שמטמא עצמו בעולם הזה  מטמאים אותו לעולם הבא.
ובהמשך נכתב :
"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.."  האדם חייב להיות קדוש בגוף ובנפש - כי יש להדמות לקב"ה שהוא  בעצמו קדוש.
 קדושת ישראל.
רבינו בחיי מסביר: הקדושה המאפיינת את עם ישראל לעומת יתר אומות העולם - מתבטאת  באמצעות קיום התורה והמצוות, כי על ידי  כך  כוחו השכלי של האדם ישלוט על כוח התאוות והרי ידוע שהתאווה  אצל האדם חזקה מאד והיא אף מוטבעת בו עוד מתקופת נעוריו , כשהוא נמשך אחרי התאוות וההנאות הגשמיות של העולם הזה וכך הוא גדל ועמו גדלות גם תאוותיו שבמשך הזמן מתגברות על שכלו, אותן תאוות יש להן עוזרים והם המאכלים האסורים ושאר תאוות הגשמיות בעולם הזה.
במצב כזה, השכל שהוא עצם רוחני ומגיע מהעולם העליון ,הוא למעשה נוכרי בעולם הגופות העבים והגסים. ומכיוון שהוא  נוכרי אף אחד אינו לצדו - כולם  נגדו. אז השכל נחלש והתאוות מתגברות והדבר מתרחש משני טעמים:
א] כי התאווה קודמת לשכל.
ב] לתאוות יש מסייעים לעומת השכל.
לכן נחוץ לו לאדם לעסוק בתורה ובמצוות ,בכך יחזק את כוח שכלו ויחליש את תאוותיו ולכן יש מצוות לא תעשה ומצוות עשה, כגון: תפילה, תענית, צדקה וגמילות חסדים שבכוחם להחליש את כוח התאווה.
ורז"ל אמרו בספרי: "והתקדשתם"- זו קדושת מצווה, "והייתם קדושים" ,הכוונה שבאמצעות קיום המצוות הלכה ולמעשה -יחליש האדם את יצרו הרע ותאוותיו ומנגד יגביר את כוח שכלו שבשבילו נברא האדם.
פירוש נוסף למילה: "והתקדשתם"- מלשון פרישות- היות ואדם הפרוש מתאוות העולם, נקרא קדוש.
ודרשו רז"ל בתורת כוהנים: כי האדם צריך להידמות בקדושה לה' –כמו שהוא קדוש.
וכשם שה' פרוש , כך גם בני האדם יהיו פרושים ואם אדם נמשך באופן מוגזם אחר התאוות הגשמיות- הוא מחריב את נפשו וגופו ונקרא בלשון התורה: כסיל ואוויל. גם בדברים המותרים בעולם הזה אם ממעטים ופורשים מן המותר הגמור- אז נקרא האדם :"קדוש".
לכן האדם צריך לתחום לו גבולות גם בהנאות המותרות, אך אם הוא  ממלא את נפשו בהנאות המותרות – יתר על המידה יחשב כסובא יין וזולל בשר ויהיה נבל העובר על התורה.
וכן חייב לשמור על קדושת הדיבור ויקפיד כפי שכתוב: "שֹׁמֵר פִּיו, וּלְשׁוֹנוֹ --    שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ.[משלי כ"א, כ"ג]
ועוד נאמר:" לְשׁוֹן חֲכָמִים, תֵּיטִיב דָּעַת;    וּפִי כְסִילִים, יַבִּיעַ אִוֶּלֶת" [שם ,ט"ו, ב] יש לקחת בחשבון כי השגחת ה' מצויה בכל מקום ומביטה במעשי האדם.
הרב שמשון רפאל הירש אומר: כי הנשמה האלוקית המצויה באדם - מרוממת את האדם מעל כל כפייה גשמית ובכך מאפשרת לאדם לקחת חלק בקדושת ה' ומעניקה לנו חירות מוסרית.
לסיכום, לאור האמור לעיל , ניתן להסיק: כי האדם חייב להקפיד  להימנע  מאכילת מאכלים אסורים – הדבר גורם לו לטמטום הלב ומנגד יש לקיים את מצוות התורה הלכה למעשה וכך ניתן להשליט את השכל על התאוות הגשמיות והתכלית  היא: להידמות לקב"ה בקדושתו כנאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי".
יהי רצון שעם ישראל יהיה קדוש ויזכה שהשכינה תשרה עליו תמיד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 9 במאי 2016

פרשת אמור-המשותף והשונה לשבת ומועדים/ מאמר מאת: אהובה קליין

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אמור- המשותף והשונה לשבת  ומועדים.

 מאמר מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו הכוללת נושאים רבים, ישנו  נושא מרכזי: מועדי השנה- בו מצטווים  עם ישראל לשמור את המועדים, כפי שהכתוב מתאר זאת:

"דבר אל - בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר- תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדיי:ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא  תעשו שבת היא לה' בכל מושבותיכם"[ ויקרא כ"ג, ב- ד]

ציורים לפרשת אמור:

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ אכילת מצות טרם יצאה ממצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הבאת העומר לידי הכהן/שמן על/ציירה: אהובה קליין(c)





















ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד]





העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ספירת העומר/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]











ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בראש השנה/ ציירה: אהובה קליעין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ תענית ביום הכיפורים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ חג סוכות במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 ציורי תנ"ך/ חג האסיף[חג  הסוכות/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) ]שמן על בד]
השאלות הן:
א] מדוע התורה פותחת, דווקא, בשמירת שבת בראש רשימת החגים?

ב] הכתוב מדגיש: "בכל מושבותיכם"-מה הטעם לכך?

ג] מאין שהמועדים- הם נצחיים?

ד] מה המשותף לשבת ומועדים?

 תשובות.

השבת בראש המועדים.

רש"י מפרש: שהתורה באה ללמדנו: שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבת  וכל המקיים את המועדים –מעלים עליו כאילו קיים את השבתות.

רש"י  מבסס את דבריו על תורת כוהנים: "וביום השביעי שבתון" ומה עניין שבת  למועדות? אלא ללמד שכל המחלל את המועדות מעלים עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלים עליו כאילו קיים את המועדות ואת השבתות" [ט]

הרמב"ן אומר: התורה הזכירה את השבת במועדי ה' אשר נקראים: "מקראי קודש" היות והשבת היא גם יום מועד ולכן נקרא: מקרא קודש ואחר כך הבדיל ה' מהשבת את שאר המועדים,  לפי שההבדל הוא: על השבת לא נאמר: "במועדו" לפי שהיא  באופן קבוע ביום השביעי בשבוע, אבל על החגים כן נאמר: "אשר תקראו אותם במועדם" כלומר באיזה יום בשבוע  .כי על פי  רבותינו בתורת כוהנים ישנו רמז לעיבורים שעל פיהם נקבעים המועדים.

שבת.. בכל מושבותיכם.

 רבינו בחיי אומר: נאמר על השבת: "שבת היא לה' אלוקיכם בכל מושבותיכם ולא  נאמר על השבת: "חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם" שאילו היה כתוב כך ,הרי המשמעות הייתה יכולה להיות: שאיסור מלאכה יהיה לדורות  בבית המקדש, אלא הכוונה לאסור מלאכה בכל מושבות היהודים אך לא בבית המקדש.

 

 

 המועדים הם נצחיים.

רבינו בחיי מסביר: נאמר: "אלה מועדי ה' " החגים מיוחסים לה' אחד והמילה: "אלה" מרמזת קיום והכתוב בא לרמז לנו: כי אין המועדים בטלים לעולם והם נוהגים כל עוד העולם הגשמי פועל ומתקיים כמו  בימינו. ונאמר  :"לנו ולבנינו עד עולם"[דברים כ"ט]

רבינו בחיי מביא גם מדרש: מסופר על גוי אחד שאמר לרבי עקיבא ,למה אתם  עושים את המועדים? הרי לא כך אמר לכם הנביא ישעיהו[פרק א] אלא הוא אמר: "חודשיכם ומועדכם שנאה נפשי"?, ענה לו: אלו היה נאמר: חודש ומועד שנאה נפשי[ בלשון יחיד], הייתי מבין . אלא  מה שנאמר היה מכוון - על ירבעם שנאמר:" ויעש ירבעם חג בחודש השמיני, בחמישה- עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה ויעל על המזבח כן עשה בבית אל לזבח לעגלים אשר עשה והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה: ויעל אל המזבח אשר עשה בבית- אל בחמישה עשר יום בחודש השמיני בחודש אשר בדה מליבו ויעש חג לבני ישראל.." [מלכים-א, י"ב, ל"ב—ל"ג]

ולכן המועדים שכתובים בתורה, אינם בטלים לעולם וההוכחה שנקראים: "מועדי ה' " ועל כך נאמר בתהלים [קי"א, ז] "סמוכים לעד לעולם עשויים אמת וישר"

המשותף לשבת ומועדים.

הרמב"ן מפרש: כי מהמילים: "מקראי קודש" אנו לומדים כי בשבתות וחגים כולם קרואים ונאספים לקדש אותם בתפילות ובבגדים חגיגיים ולעשות אותם יום של משתה ,כפי שנאמר בקבלה:  "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו כי חדוות ה' מעוזכם" [נחמיה  ה, י]

המילים :"מקרא קודש" מלשון- "קרואי העדה"[במדבר א, ט"ז]

ועוד דוגמא: "אחרי כן יאכלו הקרואים [שמואל- א ,ט, י"ג]

וכן נאמר: "על כל מכון הר ציון ועל מקראה"[ישעיהו  ד, ה]

אלה המקומות ששם יתקבצו קרואי העדה.

בהמשך הרמב"ן מביא את דעת אונקלוס וגם את דעת רבותינו ז"ל:

אונקלוס מפרש: "מקרא קודש"- במבט לאחרית הימים- כדברי יעקב אבינו כאשר אסף את בניו טרם מותו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא [מלשון-יקרה] אתכם באחרית הימים" [בראשית מ"ט, א]

רבותינו ז"ל אמרו: "ארעם[לשון מאורע- בכל פעם שיארעו תעשו אותם קודש] במאכל ובמשתה ובכסות נקייה, כלומר שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש  לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש" ועוד דבר משותף לשבת והמועדים, אותם אנו מקבלים בהדלקת נרות.

ועל נרות שבת נאמר: אם שמרתם נרות של שבת  אני מראה לכם נרות של ציון" המקור למשפט זה לקוח מילקוט שמעוני [במדבר ,ח]:

"אמר הקב"ה בעוה"ז אע"פ שהיה במשכן אורה לכבודי הנרות היו דולקים לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלים מכבודי שנאמר קומי אורי כי בא אורך וגו' אני מדליק לתוכה נרות שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות וכתיב כי נר מצוה ותורה אור. נרות של בשר ודם של חרס או של נחושת  הכול לפי כבודו של אדם, וכבוד השבת, נרותיה הן כבודה, אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון שנאמר והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואיני מצריך לכם לראות באורה של חמה אלא בכבודי אני מאיר לכם שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם, האומות עתידין להיות מהלכין לאורכם שנאמר והלכו גוים לאורך ואי זה אור הקב"ה מאיר לישראל באור הצדקה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכל כך למה בזכות הנרות שהן מדליקין בשבת. תדע לך כמה חביבה היא מצות הנרות לפני הקב"ה שאע"פ שאין הקב"ה צריך לאורה הוא מצוה למשה שיזהיר לאהרן הה"ד דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות."

 לסיכום, לאור האמור לעיל: השבת והמועדים הם נצחיים ועם ישראל בהיותו עם נבחר וקדוש מצווה לקיים אותם בהתאם   לכתובים. עליו לקדש ימים אלה- במאכל, משתה, לבוש ותפילות.  ולעתיד לבוא הקב"ה יאיר בכבודו ובעצמו את ירושלים בנרות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 3 במאי 2016

פרשת קדושים- מהי ארץ זבת חלב ודבש?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת קדושים, מהי "ארץ זבת חלב ודבש" ?

 מאמר מאת : אהובה קליין

הפרשה פותחת במילים: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל כל עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" [ויקרא י"ט, א-ג]
ציורים לפרשה:

העלאת תמונות

ציורי  תנ"ך/ סעודת קורבן שלמים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

 ציורי תנ"ך/ הריסת עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/איסור אכילת בעלי חיים טמאים/ ציירה: אהובה קליין(c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ איסור אכילת עופות טמאים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/הדאגה לעני-עוללות/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/"לא תכלה פאת שדך"/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/שמירת שבת/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

לקראת סוף הפרשה, ישנה הבטחה של הקב"ה: "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אחננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש אני אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים"[שם  כ, כ"ד]

 פרשה זו נאמרה לעם ישראל במעמד הקהל- בפני כל העם.

 השאלות הן:

 א] מדוע נאמרה  פרשת קדושים ב- הקהל?

ב] "קדושים  תהיו כי קדוש אני"- כיצד ?

ג]  מהי  הסגולה המיוחדת של ארץ ישראל?

 תשובות.

 פרשת קדושים- במעמד הקהל.

 הציווי: "קדושים  תהיו"- טעון הסבר מפני שעל האדם לדעת כיצד ליישם את הקדושה בפועל על פי ציווי ה'.

רש"י מסביר: כי פרשה זו נאמרה ב- הקהל- במעמד, אנשים ,נשים וטף מפני שרוב יסודות התורה – כתובים  ונרמזים בפרשה זו. וקדושים – הכוונה: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה" [ויקרא כ"א]

 הרמב"ן מפרש:  כי כוונת התורה להזהיר דווקא  על פרישה מעניינים שלא נתפרשו  בתורה  לאיסור, כדוגמת אכילת בשר לשובע, בעוד שמבחינת דין  תורה- אין בכך איסור.

אדם שאוכל בשר וממלא בה את כרסו, הוא נחשב: "נבל ברשות  התורה"

 וראיתי הסבר יפה בספרו של הרב אליהו שלזינגר האומר: כי הקב"ה- כולו רוחניות- סביבו ישנם מלאכים- מלאכי השרת בעוד שאת את האדם ברא- באופן שיהיה נזקק לדברים  גשמיים, לכסף, למזון- לבשר ודגים.

ובגמרא  במסכת חגיגה [ט"ז, א] נאמר:" בשלושה דברים שווה האדם למלאך ובשלושה דברים לבהמה, יש להם דעת כמלאכי השרת, מהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקודש כמלאכי השרת, שלושה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, פרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה"- האדם מצד אחד  גשמי- שהרי נוצר מעפר  הארץ, אך מצד שני הוא גם רוחני- בהיותו בעל נשמה.

 אולם האדם יכול לחיות בקדושה גם  עם  הדברים הגשמיים שלו,  זה תלוי באורח החיים שהוא סולל  לעצמו. אם הוא משתמש בכספו וכן אוכל ושותה – כדי שיהיה לו כוח לעבוד את ה'- אז כל הדברים הגשמים נעשים שמימיים.

דוגמא יפה להמחשת הדברים – מופיע במסכת אבות [ג, ד]:רבי שמעון אומר: שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "כי כל שולחנות מלאו  קיא צואה, בלי מקום", אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי  תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום, שנאמר: "וידבר אלי: זה השולחן אשר  לפני ה' "

ניתן לראות, איך על ידי דברי  תורה שנאמרו ליד השולחן- נהיה  מהפך- לפני דברי התורה- כל השולחן היה גשמי ועל ידי שאמרו דברי תורה הכול נהפך והשולחן נהיה  קדוש- שולחן לפני ה'.

 מכאן ניתן להבין מדוע פרשה זו נאמרה בהקהל, מפני שישנם הרבה מצוות שיכולות להיות  גשמיות, אלא שעל ידי כוונת מקיים המצווה- הן הופכות לרוחניות.

 לדוגמא: אפשר לירא את ההורים מחמת שזקוקים לכספם, אך אפשר לכבדם  בגלל שהם שותפים לבריאתו.

 גם השבת יכולה להיות- יום מנוחה מעמל השבוע, אך שמירת השבת  חייבת להיעשות בקדושה, לפי שכתוב: "יום מנוחה וקדושה נתת"

 זוהי המצווה של : קדושים תהיו-כי קדוש אני ה' אלוקיכם.

 לכן הגמרא בברכות [ס"ג ,א ] אומרת: "איזהו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה-שנאמר: "בכל דרכך דעהו " [משלי י"ג]

 הקדושה של עם ישראל.

בחומש דברים [ח,ג] נאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" המן היה מאכל רוחני ומזוקק אשר ממקום קדוש יהלך וחז"ל כינהו :"לחם אבירים" זהו לחם שמלאכי השרת היו אוכלים.

כמו כן המן ניתן באופן  נסי ומידי יום עם ישראל היה מתבונן ורואה את הנס הגלוי. הקב"ה הרעיב את העם  מהלחם הגשמי ונתן  להם "מן" מזון רוחני- כדי להודיע: "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם- לחם גשמי, אלא יאכל מתוך קדושה ויברך – יוסיף רוחניות  והאכילה תהיה לשם עבודת הבורא ,אז אותו לחם יהיה כמו ה"מן" שבני ישראל אכלו במדבר.

חכמי המדרש השוו בין קדושת ישראל לקדושת ה': התורה מתכוונת  להגיד  כי ה' למרות שהוא נבדל מן העולם  אף על פי כן- הוא נמצא גם בתוך העולם.

כך גם עם ישראל ,עליו להיות גוי קדוש , אך לא להתנתק מן העולם ,אלא להשפיע על ידי אור במהלך החיים- רעיון זה נלקח מספר החסידות והפרשנות.

 חידושי הרי"ם אומר: "קדושים  תהיו גם בתוך הטבע שהרי ה' גם בהיותו בטבע אף על פי כן הוא נבדל מאתנו. ואין הוא מבטל את עצמיותו בכך.

 בעל הכתב סופר אומר: כי ישנו אדם שפורש עצמו מהאחרים ואינו עוסק בהם, אך התנהגות זו היא בניגוד  לדרך ה', אלא על האדם להתקרב גם לאחרים ולהיטיב עימם. ולהדריכם בעבודת ה'. הקב"ה רוצה להיטיב עם העם - לכן  נתן להם תורה ומצוות. כפי שנאמר: "קדוש ,קדוש ה'  צבאות "ובכל זאת מלא הארץ כבודו, כך  יציר כפיו של ה' חייב להידמות ליוצרו  שיהיה  אדם קדוש אבל עם זאת  יחשוב גם על הזולת ויזכה  את הרבים.

ולכן כוונת המקרא להיות קדושים אבל בדומה לה' ,כנאמר: "קדוש אני ה' אלוקיכם" למרות שה' הוא קדוש הוא , הוא בעל השגחה פרטית על כל אחד ואחד. באופן כזה עם ישראל יהיה קדוש אבל ידאג גם לזולת.

 סגולתה של ארץ ישראל.

נאמר בפרשה:" ארץ זבת חלב ודבש",

התורה מצווה את עם ישראל לקיים את כל המצוות והחוקים בארץ הקודש, ולא ללכת בדרכי הגויים זהו התנאי לגור בארץ ישראל- "ארץ זבת חלב ודבש"- ואכן היא ארץ מיוחדת עם סגולות  שאין דוגמתם בארצות אחרות בעולם.

על כך אומר רבי מאיר שפירא [ראש ישיבת חכמי לובלין]: חכמינו  ז"ל הורו  לנו כלל גדול  בענייני הטומאה וטהרה: "היוצא מהטמא- טמא: והיוצא מן הטהור- טהור" [בכורות א, ב]  והנה  מצינו בעניין זה שני יוצאים מן הכלל: החלב והדבש, החלב נובע מן הדם- שהוא טמא, כדברי חז"ל במסכת בכורות [ד', ע"ב]:"דם נעכר ונעשה חלב"- ובכל זאת החלב טהור בלא כל סייג ופקפוק, כיוצא בכך טהור הדבש- הנוצר על ידי הדבורה הטמאה"

 ארץ ישראל נתברכה בסגולות  מיוחדות אלה על ידי אלוקים,

ובאופן שהדבש והחלב הופכים לדבר טהור- יכולה  גם היא להפוך" היוצא מהטמא" לדבר טהור וזהו הרמז הטמון במשפט "ארץ זבת חלב ודבש" המופיעה פעמים רבות במקרא.

 לסיכום, לאור האמור לעיל: אנו למדים כי עם ישראל חייב  להתרחק מתועבות הגויים לא לנהוג כמותם, אלא לחיות בקדושה ולהידמות בדרכי הקדושה להנהגת האלוקים בעולם, מצד אחד להיות קדוש ונבחר בין העמים- אך מצד שני להפיץ קדושה ברבים ולהיות אור לגויים, רק באופן זה תיסלל לו הדרך לחיות בארץ הקודש וליהנות מסגולותיה המיוחדות שאין  בדומה להן- בכל ארצות תבל.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 5 בדצמבר 2015

חנוכה- העוצמה הטמונה בנרות חנוכה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

חנוכה -  העוצמה הטמונה בנרות חנוכה.

מאמר מאת: אהובה קליין.

מתוך עיון בכתובים, ידוע כי אהרון הכהן הצטער על כך שלא השתתף בחנוכת הנשיאים, מיד ניחם אותו הקב"ה ואמר לו: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות" [ע"פ רש"י]





ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



הגשת סופגניות לאור נרות חנוכה/ ציירה: אהובה קליין(c)
 [שמן על בד]



לאור נרות חנוכה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




החנוכייה  על אדן החלון/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]







חנוכייה על אדן החלון והמשחק בסביבון/
ציירה: אהובה  קליין(c)



נס ניצחון המכבים/ציירה: אהובה קליין.(c) [שמן על בד]

הרמב"ן סובר: שפרשה זו אמורה בנרות חנוכה וכך הוא מפרש: "אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני על ידי  חשמונאי כהן גדול ובניו"

ומכאן שבפרשת בהעלותך [חומש במדבר] מדובר על המנורה  שהייתה במשכן ,אך נרמז בה גם עניין הדלקת נרות החנוכייה לדורי דורות.

נשאלת השאלה מדוע היה צערו של אהרון כה עמוק?

התשובה לכך: מסתבר שבחנוכת המזבח הוקרבו קורבנות מיוחדים בהתאם להוראת שעה. הנשיאים הקריבו קורבן חטאת וגם קטורת בנדבה. קורבנות אלו מיוחדים הם - לפי שאינם  מוקרבים על ידי כל איש שנדבו ליבו, אלא על פי נבואה מיוחדת, מכאן ניתן להבין את כאבו וצערו של אהרון הכהן שלא  השתתף בחנוכה זו. על כן הקב"ה ניחם אותו באומרו: "שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות" כלומר, יש כאן  רמז להדלקת המנורה במקדש ובהמשך הדלקת נרות החנוכה לדורי דורות. 



ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  אור השכינה בירושלים/ ציירה: אהובה קליין(c)
 [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה והסנה הבוער/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר מפיץ אור/ציירה: אהובה קליין(c)
מתברר  כי קיים הבדל משמעותי בין הדלקת נרות שבת לבין הדלקת נרות חנוכה. בשבת נוסח הברכה הוא: "מקדש השבת", השבת מסמלת את אורו של בורא עולם לפי שה' מאיר לכל העולם ובכך יש בכוחה של השבת להשפיע קדושה על כל העולם.

לעם ישראל ניתנת האפשרות להדליק נרות חנוכה- נרות שכביכול יש בהם את אותה עוצמה  המצויה בנרות השבת, אלא  שבעוד שנרות שבת מפיצים בנו את הקדושה- הרי מנגד-  נרות חנוכה  באים להורות לנו כיצד  להאיר גם את ימי החול באורו של ה'.

הרי נאמר בתורה: "..קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" [ויקרא, י"ט, א]  והכוונה היא שיש לחיות חיי קדושה לא רק בשבתות  וחגים , אלא גם בימי החול כאשר אדם מכוון שכל מעשיו יהיו מתוך קדושה, לדוגמא הוא אוכל את מזונו כדי שיהיה לו הכוח ללמוד תורה. או ,אם חורש את השדה יחשוב על המטרה קדושה - לדוגמא שיוכל לתרום מעשר לעניים וירגיל עצמו תמיד לנהוג בקדושה.

 לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הדלקת נרות בחנוכה ,לא רק שיש בכוחם להפיץ קדושה ואורה, אלא הם באים להזכיר לנו כיצד לחיות נכון במשך כל ימות החול: חנוכה – מלשון חינוך- עלינו לפעול תמיד מתוך קדושה, ולקבל השראה מתוך נרות חנוכה להאיר גם את כל ימות השבוע לחיות באור הקדושה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שבת, 16 במאי 2015

בית המקדש בראי התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בית המקדש  בראי התנ"ך.

מאמר  מאת: אהובה קליין.

בית המקדש הוא  נושא געגוע  לכל יהודי - מזה דורי דורות - ערגו  אליו מכל קצות תבל  עד ימינו אנו.

שימש  ומשמש נושא בעל חשיבות עליונה מאז  ומתמיד - למשוררים, סופרים

ואומנים.

בכל יום אנו מתפללים  : " ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה...ובנה אותה בקרוב  בימינו בנין עולם ..."

לראשונה, הר המוריה - מקום המקדש, מוזכר בחומש בראשית, כאשר אברהם אבינו  מצווה על ידי האלוקים  לעקוד את יצחק בנו : "..קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל- ארץ המוריה.."

ובהמשך נאמר: "וירא את המקום מרחוק" [בראשית כ"ב, ד] - על כך אומרים המפרשים: כי אברהם ראה ענן מעל המקום והבין שזהו מקום השכינה.

בית המקדש מופיע ברמז גם אצל יעקב כאשר חלם את חלומו הידוע: סולם המלאכים עולים ויורדים.

כפי שנאמר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך  חרנה: ויפגע במקום וילן שם.."[ שם כ"ח, י- י"א]

מי שרכש את מקום המקדש היה דוד המלך בכבודו ובעצמו - הוא שילם כסף מלא על כך לארוונה מלך יבוס, כפי שמתואר:"..ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים: ויבן שם דוד מזבח לה'.." [שמואל-ב, כ"ד, כ"ה]

ציורי תנ"ך/ דוד המלך רוכש את הגורן מארוונה היבוסי/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


אך דוד המלך לא זכה לבנות את המקדש, היות ולחם מלחמות במשך חייו ושפך דם רב.

אולם ה' הבטיח לו: כי בנו- שלמה יזכה לכך: "כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו, הוא יבנה - בית לשמי.." [שמואל-ב, ז, י"ב]

ואכן שלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון מהארזים ששלח לו חירם מלך צור בהתאם להסכם שנכרת ביניהם.

ציורי תנ"ך/ חירם מלך צור שולח ארזים לשלמה לבניית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בית המקדש הראשון עמד על תילו במשך ארבע מאות ועשר שנים, עד שהועלה באש בשנת 586 לפנה"ס על ידי נבוזראדן  שר צבאו של נבוכדנאצר.

בית המקדש השני:  נבנה על ידי עולי בבל , בראשית שיבת ציון בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול - כשבעים שנה אחרי חורבן בית ראשון . בית המקדש השני הורחב ועבר  שיפוץ על ידי מלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס וחרב בימי הרומאים בשנת 70.

לגבי בית שלישי ,כיצד יבנה? האם בדרך נס - בידי אלוקים,, או בידי אדם?

על כך חלוקות הדעות.

תופעה מיוחדת ומעניינת היא : נבואה שהתגשמה- ש "הכותל לא ייחרב לעולם" נאמר בשיר השירים (ב, ט): "דומה דודי לצבי או לעופר האילים, הנה זה עומד אחר כותלנו, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". מפרשים על כך חז"ל במדרש (שיר-השירים רבה פרשה ב פסוק ט אות ד): "הנה זה עומד אחר כותלנו – אחר כותל מערבי של בית-המקדש, שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם... ולמה? משום ששכינה שוכנת במערב".

בית המקדש נחרב בעבור שלוש עבירות: שנאת חינם, גילוי עריות, עבודה זרה

ובעבור אהבת חינם עתיד המקדש להבנות בשלישית.

מי ייתן ונתמיד לקיים את מצוות : "ואהבת לרעך כמוך"   ובע"ה נזכה כולנו במהרה לגאולה שלמה, אמן ואמן.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום רביעי, 22 באפריל 2015

פרשת אחרי מות- קדושים- כיצד ניתן להגיע לקדושה?/מאמר מאת: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת אחרי מות. קדושים- כיצד ניתן להגיע לקדושה?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשיות: אחרי מות וקדושים- כוללות נושאים רבים: הנושא המרכזי: קדושה.

והשיא הוא: היום הקדוש ביותר במשך השנה- יום הכיפורים בו הכוהן היה  עובד לפני ה' במקדש ומכפר על עם ישראל, מטיל גורלות על שני השעירים, גורל אחד לה' והשני לעזאזל , בנוסף היה מקטיר קטורת-על  מזבח הזהב ובני ישראל מצווים לצום ביום קדוש זה.

ציורי תנ"ך/ עבודת הכוהן ביום הכיפורים במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הכוהן מקטיר קטורת על מזבח הזהב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ צום יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



בנוסף ,בפרשת קדושים מופיע גם החיוב של מתנות עניים  "ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצֹר ולקט קצירך לא תלקט , וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט , לעני ולגר תעזוב אותם , אני ה' אלוקיכם" [ויקרא ט,י]

פרשת קדושים פותחת במילים:

"וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל-כל-עדת בני- ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם" [ויקרא י"ט, ב]

השאלות הן:

א] כיצד עם ישראל נהיה קדוש?

ב] מהם מתנות עניים?

התשובות:

קדושת עם ישראל.

חכמי המדרש: משווים בין קדושת ה' לקדושת עם ישראל, כשם שהקב"ה  קדוש ונבדל מן העולם ,למרות זאת הוא מעורב בתוך הנעשה בעולם. כך על עם ישראל מוטל להיות  עם קדוש, אך לא להתנתק מחיי העולם הזה אלא להקרין קדושה על הסביבה ולהשפיע  עליה בכל אורח החיים. רעיון זה מקורו בספרי החסידות.

החתם סופר  מפרש את דברי תורת כוהנים: "פרשה זו בהקהל נאמרה" ה' אינו אוהב את הנזירות והפרישות מהבריות, אלא מעוניין שהאדם יהיה מעורב בחברה-יאהב את הבריות ויקרבם לתורה. לכן- פרשה זו שנושאה היא הקדושה אינה נאמרת בבדידות אלא ב"הקהל" בתוך הציבור.

רבינו בחיי אומר: טרם יום השישי נבראו שני סוגים של ברואים: השכליים –נבראים עליונים שהם כוללים שכל הנבדל מן החומר-כנראה הכוונה למלאכים.

ונבראו גם הארציים שכללו את העצים, הצמחים ובעלי החיים –אשר נחשבים לחומר גמור וכל קבוצה יש לה את התפקידים האופייניים לה, קבוצה אחת בשכלה  והשנייה בטבעה.

לפיכך, ברא הקב"ה ביום השישי את האדם הכולל בתוכו גם שכל וגם טבע-שכל בדומה למלאכים וחומר בדומה לבעלי החיים וניתנה לו אפשרות בחירה, באיזו דרך ילך : האם בדרך השכל, או בדרך הטבע - הכולל את התאוות. במידה  ומתגבר על החומריות ונלחם בתאוות , מסוגל הוא להגיע למדרגת מלאך. אך אם ימשך לחומריות ירד  לדרגת בהמה. ועד שלא חטא האדם הראשון אכן היה במדרגת מלאך. כולו היה שכלי ללא מום. והיה ראוי שיחיה לנצח כדוגמת המלאכים. אך היות וחטא ונמשך אל התאווה-גורש מגן העדן. וניתן לו העשב בדומה לבהמה, כפי שנאמר: "ואכלת את עשב השדה" [בראשית ג] בו בזמן שקודם לכן הוא נהנה מפירות העצים שהיה מטע ה', מכאן יש ללמוד: כי על האדם מוטל להתגבר על התאוות ולנטות לצד השכל. שהרי נאמר :"כי יצר לב האדם רע מנעוריו" [בראשית ו]

אדם הנמשך לתאוות- עובר  על התורה כולה- לפי שהדבר מתבטא בארבעה מישורים:

א] מחשבה.

ב] דיבור,

ג] מאכל.

ד] גוף האדם.

על ידי מחשבות רעות האדם מגיע לעבירות גם בדיבור, כגון שעוסק ברכילות.

ובמאכל האדם עשוי לאכול מאכלים  שאסרה התורה.

ובגופו עשוי לחטוא בעריות.

לכן כל הפורש עצמו מהתאוות נקרא: קדוש.

המגיד ממזריץ מחדש ואומר: כי קדושת ה' נובעת מתוך קדושת עם ישראל ,כפי שהם - ישראל מתקדשים  למטה כך מתווספת קדושה לקדושה למעלה. יש יחסי גומלין בין הקדושה התחתונה לקדושה  העליונה .

וחז"ל אמרו רעיון דומה בתורת כוהנים "קדושים תהיו- פרושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם לומר, אם אין מקדשין  אתם עצמכם מטה, מעלה אני עליכם כאילו לא קידשתם אותי"

מתנות עניים.


ציורי  תנ"ך/ מתנות לעניים ו מפירות האילן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  תבואה- לעניים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


התורה מצווה עלינו גם לחשוב על העניים.

עני :הוא אחד שאין לו מאתיים זוז במזומן, סכום המספיק למשך שנה אחת למזון ולכסות. ואם אין לו סכום זה אין מחייבים אותו למכור את ביתו והתכולה ויכול להנות ממתנות העניים [מסכת פאה ח, ח]

כשקוצרים את התבואה בארץ ישראל חייבים בפאה וגם כך לגבי  פירות האילן, יש להשאיר לעניים בקצה השדה  יבול.

לקט- הכוונה לשיבולים בודדות שנושרות בזמן הקציר.

אולם שלוש שיבולים בבת אחת אינן נחשבות ללקט

דינים אלו התקיימו הלכה למעשה, ההוכחה: דברי רות המואבייה: "אלכה- נא השדה ואלקטה שיבולים" [מגילת רות ב, ב]

"גם בין העומרים תלקט[שם  ט"ו]

ולגבי הכרם, בסוף הבציר האשכולות שמאחרים להבשיל נקראים עוללות.

על פי חז"ל: עוללות הכוונה  לאשכול ענבים שאין לו כתף ולא נטף.

החלק  העליון של האשכול נקרא כתף והחלק התחתון נקרא- נטף.

לכן אשכול כזה שאין לו לא כתף ולא נטף נקרא: עוללות.

פרט- הכוונה לשני גרגירים של ענבים. והם מיועדים לעניים.

לסיכום, לאור האמור לעיל: עם ישראל מצווה להיות קדוש-  על ידי קיום מצוות התורה- מצוות עשה ומצוות לא תעשה, מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו. כמו כן, עליו לשמור על קדושת הארץ - כגון: לא לעבוד עבודה זרה. קדושת הזמן- שמירת שבתות ומועדים. קדושת הזולת-לכבד ולדאוג גם לאלה שאין להם.

ציורי תנ"ך/ עונג שבת/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


כל אחד  חייב לעשות השתדלות לקיים את המצוות על הצד הטוב ביותר בדומה לאומן המתאמץ להשביח את יצירותיו.

יהי רצון ויתקיים בנו הפסוק: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' "     
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר