‏הצגת רשומות עם תוויות ציור לפרשת השבוע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ציור לפרשת השבוע. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 29 במאי 2019

פרשת במדבר- סוד הדגלים וסדר חניית השבטים?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת במדבר -  סוד הדגלים וסדר חניית השבטים?

 מאת:  אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה ואהרון מונים את  בני ישראל במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן  על בד]
ציורי תנ"ך/ בני ישראל נודדים במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ הלווים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מחנה לוויה / ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ שבט נפתלי/ ציירה: אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ שבט יששכר- לומדי תורה/ ציירה: אהובה קליין (c)


עם ישראל עומד בפני שער חדש - והוא שער המדבר.

חומש במדבר- נקרא בפי חז"ל- "חומש הפקודים"  היות ובראשיתו וגם סמוך לסיומו [בפרק כ"ו]  מתואר המפקד הרחב שנערך לשבטי ישראל על ידי  משה  בציווי אלוקים.

על כך אומר רש"י: אלוקים מונה את עם ישראל כל שעה - מתוך חיבתם!

בנוסף לציווי ה' למשה- למנות את עם ישראל, התורה מתארת את סדר חנייתם במדבר ודגליהם כפי שהכתוב  מתאר: "וְחָנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם.  וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב, לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וְלֹא-יִהְיֶה קֶצֶף, עַל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְשָׁמְרוּ, הַלְוִיִּם, אֶת-מִשְׁמֶרֶת, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.  נד וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשׂוּ."  [ במדבר א', נ"ב]

וכן נאמר:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.

השאלות הן:

 א] מה תפקיד הדגל לכל שבט?

 ב] על פי מה נקבע סדר חנייתם במדבר?

 תשובות.

דגלי שבטי ישראל.

על פי ספר  "מטה שמעון",  נאמר בשיר השירים[ב, ד] "...וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה   כאשר בני ישראל היו בסיני - ראו שכינה שורה על ארבע מחנות מלאכים שהם היו עשויים ארבע דגלים : דגל מיכאל, דגל גבריאל ,דגל נוריאל ודגל רפאל   נתאוו  ואמרו: מי ייתן  ותשרה השכינה עלינו בארבע מחנות וזו הכוונה למילים: "וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה"

דעת מקרא מסביר: נחלקו חז"ל  במילים: "איש על דגלו..."

לפי תרגום יונתן: לכל אחד מארבעת המחנות היה דגל בעל שלושה  צבעים וזאת במקביל לצבעם של השבטים באבני החושן  וזה הרמז:

"בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם",

 ועליו שמותיהם של שלושת השבטים שבאותו מחנה, ובמרכזו היה מופיע פסוק מסוים בליווי ציור סמלי מיוחד. על דגל מחנה יהודה: הופיע הפסוק: "קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ".[במדבר י', ל"ה] ועליו ציור אריה ואילו על דגל  שבט ראובן היה כתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד". [דברים ו', ד] ובמרכז הדגל היה איל מצויר. על דגלו של שבט אפרים היה מופיע הפסוק: "וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה".[ במדבר י', ל"ד] ובאמצע הדגל- היה מצויר צורת ולד.

על דגל שבט דן: היה מצוין הפסוק: "וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהֹוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל"׃[במדבר  י', ל"ו] באמצע הדגל היה מצויר נחש.

לפי תנחומא [במדבר י"ב] המילה:" בְאֹתֹת"  מכוון לאופן חנייתם של השבטים וזאת - במטרה ללמד אותנו כי חניית השבטים הייתה מותאמת- לשיבוץ ששיבץ יעקב את בניו למטרת נשיאת ארונו לאחר מותו - בזמן שיצאו ישראל ממצרים.

עיקר משמעות המילה: "דגל"- חטיבה  גדולה בצבא – [גם לפי  חז"ל]:  המתחלקת ליחידות משנה- וכאן הכוונה  לחטיבה של שלושה שבטים וגם במדרש נאמר: "אין דגלים אלא צבאות" [ שמות רבה ט"ו, י"ז] " והיו  כולם [המלאכים] עשויים דגלים דגלים. [במדבר רבה ב] הדגל הוא האות המסמל את החטיבה.

רש"י מסביר: כי המרחק בין השבט לאוהל מועד היה בסך הכול. אלפיים אמה.

בעל העמק דבר: סובר: כי בנוסף לדגל הגדול של כל שבט, היה לכל בית אב  דגל קטן באותה צורה, אלא שכל  דגל  היה מסומן באות מיוחדת. כגון: א,ב,ג.   מחנה דן שכן  לצפונו של המשכן, כל שבטי דגל זה- דן, נפתלי, ואשר- הם נחלו בצפון- בגליל.

על הדגל של שבט נַפְתָּלִי, - הייתה מצוירת אילה-  על פי ברכתו של יעקב: "נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר".  [בראשית מ"ט, כ"א]

רש"ר מסביר: אילו היו  מטילים על נפתלי שליחות- השליחות הייתה נעשית על ידו- באופן  מהיר מאד. אומנם נפתלי אינו  פועל מתוך דעתו ורצונו, אלא רק בתור שליח  של אחרים. לאילה זו יש קרן חלולה , אשר מופיעה בצורת קשת ועיגול. נפתלי אינו נחשב למקורי ,או יצירתי, לא בידיעות ולא במעשים, אלא הוא מוכשר לקלוט רעיונות של אחרים ואותם מוציא לפועל  מהר-  כאילה שלוחה.

סדר החנייה במדבר.

רלב"ג סובר: שהצד המזרחי היה החשוב מכולם - מול  אוהל מועד וקודשי קודשים מטעם זה, חנו שם משה, אהרון ובניו וגם שבט יהודה שהיה שבט מלוכה ולידו אחיו - בני לאה שנולדו אחריו: יששכר וזבולון.

הצד הדרומי- הוא בדרגה שנייה בחשיבות- שם חנו בני קהת- תפקידם היה לתחזק את כלי הקודש של המשכן, כמו כן, חנו שם: שבט ראובן שהיה הבכור מלידה. והשבטים שנולדו אחריו: שמעון ובמקום  לוי שלא נכלל בדגלים- ישב-גד- שהיה הראשון לבני שפחת לאה- זילפה.

הדרגה הבאה -  הצד המערבי הוא שימש לחנייתם של בני גרשום, שהיו מטפלים באוהל ובמכסהו וכן השבטים אפרים, מנשה ובנימין- בני רחל .

הדרגה הרביעית הייתה הצד הצפוני- שם היה מקום חנייתם של בני מררי שעליהם הוטל התפקיד  הקשה ביותר וזה היה  גם מקום חנייתם של שבט דן אשר שימש כמאסף  לכל המחנות שהוא הראשון מבני  השפחות , ואשר הוא נולד לשפחת לאה - ונפתלי שנולד לשפחת רחל.

אברבנאל  מסביר מנקודת מבט בסדר החנייה של השבטים באסטרטגיה- שהיא כמו בסדרי הצבא שבימיו ומטרתה: שמירה מרבית לכל מחנה.

בצד המזרחי: המהווה את  חזית המחנה, חנה מחנה יהודה שכלל:186.400 איש- הוא היווה את המחנה הגדול ביותר והוא שימש לבלימת התקפה  מן החזית. בצד הדרומי והמערבי שמהם הסכנה פחותה בהרבה- היו הצדדים  המשניים של שני מחנות קטנים: שבט ראובן- בסך 151.450 איש ושבט אפרים בסך: 108.100 איש , בצד הימני – היה המחנה הגדול יותר- מחנה ראובן, בצד הצפוני היה שבט דן שתפקידו היה להיות המאסף לכל המחנות והוא היה המחנה השני בגודלו: בסך157.600   שבט זה היה יכול להבטיח את העורף. לכן קיימת סיבה לציון מספרי האוכלוסין של השבטים ודגליהם.

ישנו מדרש האומר:

"בשעה שאמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר: עכשיו עתידה המחלוקת להינתן  בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח- והוא אומר: אי אפשי, אלא בדרום, וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט. אמר לו  הקב"ה מה אכפת לך אין צריכים לך, מעצמן הם מכירין מקומן- יש  בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, אינני מחדש עליהם כמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו,  כן יקיפו את המשכן"

ההסבר למדרש זה: בשעה שמשה  נצטווה להעמיד את השבטים- כל אחד בצד המיועד לו, התחיל חושש משה מפני המחלוקת שעלולה להתפרץ בין השבטים ויתחילו לריב על מקום המתאים להם על פי שיקולם. מיד הרגיע הקב"ה את משה ואמר לו: אל תדאג: הרי יעקב אסף אליו את כל בניו טרם מותו בירך אותם וציווה אותם ללכת בדרך ה' והבנים קיבלו עליהם מלכות שמים ומשסיים את דבריו אלה, נתן להם הנחיות כיצד לשאת את מיטתו לאחר מותו.

בני יששכר וזבולון יחזיקו במיטתו בצד המזרחי, ראובן ,שמעון וגד יחזיקו מיטתו בצד הדרומי.

אפרים מנשה ובנימין יהיו מצד מערב , דן, אשר ונפתלי יישאו מיטתו בצד הצפוני ואילו יוסף לא יאחז במיטתו של יעקב- כי יוסף מלך. ועליהם לכבד איש את רעהו. כיוון שיעקב נפטר והבנים נהגו במיטתו כפי שציוום- כדי לתת להם שכר טוב שקיימו צוואת אביהם- ציווה ה' אותם לחנות  דגלים כמצוות יעקב אביהם וכך לא הייתה מחלוקת ביניהם.

 לכן נאמר עליהם: "לְבֵית אֲבֹתָם", באותו  סדר חנו גם סביב המשכן [מדרש רבה במדבר, ב, סימן, ח']

לסיכום, לאור האמור לעיל- ניתן להסיק: כאשר כל שבט ושבט ממלא את שליחותו  המיועדת לו וכל אחד יודע את מקומו ומה דגלו- ממילא קיים סדר מופתי וכולם חיים בשלווה והרמוניה והכול  מתרחקים מאש המחלוקת ומכבדים איש את רעהו.

מכאן, נבין כאשר עם ישראל מתאחד כאיש אחד בלב אחד בתוך ארצו ללא מחלוקות – החיבור הזה  גורם  להשכנת השכינה  על העם כדברי דוד המלך:

          "יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". [תהלים קכ"ב, ג']

ההפטרה השבת:

[הושע  פרק ב']

הנה קטע  מההפטרה:

"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד, וְלֹא יִסָּפֵר; וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל-חָי...."


בשבוע הבא יחול בע"ה "יום ירושלים"- ביום ראשון- כ"ח אייר:
כמה  מתוך ציוריי בנושא ירושלים:


ציורי תנ"ך/  חתונה יהודית בירושלים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו.."/ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ דוד המלך וברקע ירושלים/ ציירה אהובה קליין(c]העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "שאלו שלום ירושלים"/ ציירה: אהובה קליין(c)




" כי ניחם ה' ציון ניחם חרבותיה ןישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה וקול זמרה"


[ישעיהו נ"א, ג]

ציורי תנ"ך/ "שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)  [מתוך ההפטרה: ישעיהו  מ"ט,י"ח]


ציורי תנ"ך/ אורה של ירושלים בגאולה/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/חזון ישעיהו-"שפעת גמלים" וגם צאן בציון /ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך / "ועשו לי מקדש"/ ציירה: אהובה קליין (c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ "וגר זאב עם כבש"/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein- The vision of peace


"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ...." 
[ויקרא כ"ו]
ציורי תנ"ך/ חזון השלום בארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 14 במאי 2019

פרשת בהר- מה הקשר בין שנת השמיטה לחיי האדם?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בהר - מה הקשר בין שנת השמיטה לחיי האדם?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 היצירות שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/ מעמד הר סיני/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות



ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:



אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם- הפקר/ ציירה: אהובה קליין (c)




העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ השבת/ ציירה:אהובה קליין (c)


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שילוח עבד  עברי לחופשי- בשנת היובל/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ "בשנת היובל..  תשובו איש אל- אחוזתו"/ ציירה: אהובה קליין(c)
העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/"כי  ימוך אחיך.." /ציירה: אהובה  קליין (c{ [שמן על בד] 


העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הברכה המובטחת בשנה השישית/ ציירה: אהובה קליין (c) 
[שמן על בד]

העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/  וישבתם על הארץ לבטח"/ ציירה: אהובה קליין.(c)


פרשה זו פותחת במצוות השמיטה כפי שכתוב: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹרדַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָהשָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹרשְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָתִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל". [ויקרא כ"ה, א-ח]

 השאלות הן:

 א] מה הקשר בין שנת השמיטה לחיי האדם בכלל?

 ב] למי  מיועדת האכילה בשנה השביעית?

 תשובות.

מצוות השמיטה וחיי האדם.

על פי  ספר: "מטה שמעון" ראיתי הסברים יפים ומעניינים.

באמצעות מצוות השמיטה - התורה מעוניינת - לתת לאדם עצה נדיבה כיצד יחשב שנותיו וימי חייו בכלל?

משל: לאיש עני שהיה מחזר על הפתחים בעיר מספר שנים . כשהזדקן, היה מתפאר בעשירותו . ניגש אליו אחד מבני העיר ואמר לו: אתה סכל, הרי כל מה שבידך- תוצאה של קבלת נדבות-פרוטות- מאנשים, לכן, אתה סבור שאתה עשיר ,אך אם תהפוך אותם לדינרים אז התוצאה תהיה: שלא יהיו לך אפילו עשרה דינרים ואז תיווכח שאינך עשיר כלל ותפסיק להתגאות!

הנמשל: באותו אופן שהאדם מחשב את חייו בעולם הזה- הוא מגיע למסקנה: כי יש לו הרבה זמן לחיות, אם הוא למשל: בן שמונים שנה - ימיו מסתכמים בעשרים ותשעה אלף ומאתיים יום. כתוצאה מחישוב זה- הוא יחוש שהוא אזרח בעולם הזה. אבל אם האדם יעשה מכל השנים שמיטות, או יובלות אז יעלה בידו עשר, או אחת עשרה שמיטות, ויגיע למסקנה: כי הוא סך הכול תושב, או גר בארץ והדבר ייתן לו תמריץ לעסוק במעשים טובים  והליכה בדרך התורה. ["אוהל יעקב"]

 וכמה מחכימים דברי דוד המלך: "הוֹדִיעֵנִי יְהוָה, קִצִּי--וּמִדַּת יָמַי מַה-הִיא;    אֵדְעָה, מֶה-חָדֵל אָנִי".  [תהלים ל"ט, ה']

משל נוסף : סוחר  אחד היה בקי  בדרכי המסחר ,יותר מסוחרים אחרים. היה לו שותף לעסקיו - איש עשיר מאד,

אשתו של הסוחר הייתה דורשת ממנו שיקנה לה תכשיט -כמו שנהוג אצל שותפו העשיר והייתה מדברת מתוך קנאה ואומרת לו: ראה כיצד העשיר קונה לאשתו תכשיטים, אך היא לא ידעה את האמת- שבעלה שותף רק עשירית מהרווחים בעסק, והיא הייתה כל הזמן מקניטה ומלחיצה אותו בדבר תאוותה לתכשיט. למחרת ניגש  בעלה אל השותף העשיר וביקש ממנו לחלק את החשבון ביניהם ,שותפו לעסק שאל אותו: מה התרחש היום- שהוא דורש את החשבון ביניהם? ענה לו האיש: אני פשוט רוצה לקבל את הדין וחשבון על הרווחים שלי בעסק- על מנת להראות לאשתי- מה הסכום שעומד לרשותי לפי שהיא מכעיסה אותי בדרישותיה.

הנמשל:  האדם בעולם הזה- בהביטו על עצמו- חי חיים בלתי קצובים לו בזמן. יצר הרע, מידי פעם מנסה לפתותו לעשיית חטאים באופן של מסר: כי עוד יחיה חיים ארוכים שיוכל לפרוע את מעשיו ובכך הוא מטעה אותו בשנים שלא בטוח שיגיע אליהם.

לכן גם דוד המלך, ביקש  מה' -לדעת כמה שנות חיים נותרו לו למען ידע מה אין לו לעשות ובכך ידע עד כמה חדל הוא.

האכילה בשנה השביעית.

על פי ספר: "מעיינה של תורה": האדם עלול לחשוב שבשנת השמיטה הוא עלול להגיע להפסדים, היות ובשנה זו אינו עוסק במלאכות הקשורות לעבודת האדמה והצמחייה, כגון: זריעה, קצירה ועוד.

 לכן  באה התורה ואומרת:

"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל".

למרות שהיהודי לא יעבוד בשדהו בשנת השמיטה, היבול יהיה בצורה מספקת בשדה, או הכרם- לו לאנשי ביתו ואף לבהמה ולחיה.  יתר על כן, בזכות  קיום שנת השמיטה כהלכה -יושפע שפע רב של ברכות גם בששת השנים הבאות.

כפי  שנאמר בהמשך הפרשה: "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם.."

לכן  השמיטה נקראת: גם בשם: "שבת"

רש"י טוען: "שבת לה' "- לשם ה' -כמו שנאמר בשבת בראשית- ששבת קודש משפיעה ברכה על כל השבוע-  באותו אופן -שמירת שנת השמיטה בשנה השביעית- משפיעה- שפע ברכות על ששת השנים הבאות.

רעיון זה אמור גם על הר סיני, בעוד שכל ההרים הגבוהים- רצו  והשתדלו שהתורה תתקבל עליהם ,דווקא. מנגד  הר סיני ,מפאת צניעותו ,פרש לצדדים ולא עשה דבר- לכן זכה דווקא הוא שהתורה תתקבל עליו-  היינו-  השפעת הקדושה לעולם. מכאן שגם הר סיני וגם שנת השמיטה אינם עושים דבר ולמרות זאת משפיעים מקדושתם על אחרים.[ אמרי שפר]

חת"ם סופר מסביר: כי יש עניין שמיטה אצל הר סיני- לפי ששנת השמיטה מוכיחה : כי התורה ניתנה על הר סיני מן השמים ומשה רבינו לא  בדה אותה, חלילה- מתוך ליבו. שהרי בן אנוש אינו יכול להעז להבטיח:

"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים".

רק אלוקים יכול להבטיח הבטחה כזו שהיא בטוח  תתקיים.

רש"י  מפרש: שגם הנוכרים יכולים בשנת השמיטה ליהנות מן ההפקר ולכאורה-  המסר קשה להבנה שהרי מצוות- שכחה, פאה מיועדים רק לעם ישראל ולא לנוכרים, אלא שהמסירה- כלומר האכילה מן ההפקר-   כביכול מוסרים את השדה  לרשותו של ה' היות והמסירה לה' חייבת להיות מוחלטת בלי שיור, לפיכך צריכים להפקיר את השדה עם היבול, או הכרם ,מסירה מוחלטת ללא שיור של בעלות , כי אם המקום ישמש הפקר רק לישראל ולא לנוכרים- עדיין נשאר בשדה  בעלות מסוימת.[על פי "נתיבות שלום"]

 לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי השמיטה  מביאה לאדם מסר לחיים: עליו לדעת כי חייו על פני  האדמה קצובים וחולפים מהר ,על כן ינצל את ימיו לקיים מצוות ולחיות על פי התורה- חיים של קדושה- חיים של עשיית מעשים טובים וחסדים גם לזולת.

בנוסף כדאי שידע כל אדם- בשנת השמיטה למרות שאינו עובד את אדמתו- יזכה לברכות ולשפע רב של ישועות.

יפים דברי שלמה המלך: "בִּרְכַּת יְהוָה הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ". [משלי י', כ"ב]

ההפטרה השבת:


ירמיהו פרק  ל"ב

הנה קטע מההפטרה:

 "וַיֹּאמֶר, יִרְמְיָהוּ:  הָיָה דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  הִנֵּה חֲנַמְאֵל, בֶּן-שַׁלֻּם דֹּדְךָ, בָּא אֵלֶיךָ, לֵאמֹר:  קְנֵה לְךָ, אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת--כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה, לִקְנוֹת.   וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר יְהוָה, אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-יְהוָה הוּא.   וָאֶקְנֶה, אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ, אֶת-הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים, וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.   וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם, וָאָעֵד עֵדִים; וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף, בְּמֹאזְנָיִם.  וָאֶקַּח, אֶת-סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת-הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים, וְאֶת-הַגָּלוּי.  וָאֶתֵּן אֶת-הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה, אֶל-בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה בֶּן-מַחְסֵיָה, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה--לְעֵינֵי, כָּל-הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.   וָאֲצַוֶּה, אֶת-בָּרוּךְ, לְעֵינֵיהֶם, לֵאמֹר.   כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוֹחַ אֶת-הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם, בִּכְלִי-חָרֶשׂ--לְמַעַן יַעַמְדוּ, יָמִים רַבִּים.  {ס}   כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, בָּאָרֶץ הַזֹּאת".
 בשבוע הבא, נחגוג בע"ה את ל"ג בעומר:

ל"ג בעומר שמח- לכל עם ישראל!


ציור לל"ג בעומר/ שמחה סביב המדורה/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציור לל"ג בעומר/ בר כוכבא במלחמתו נגד הרומאים. / ציירה: אהובה קליין (c)

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר