‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בראשית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת בראשית. הצג את כל הרשומות

יום שני, 1 באוקטובר 2018

קין וחטאו/ שייר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

קין וחטאו.

 שיר מאת: אהובה קליין©

וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים

קין   מאושר ביבולים

בסלו פירות באושים

יביאם להודות לאלוקים.



אוי  לאותה גאווה

נובעת  מהעדר מורא

בפני מלך רם ונישא

המביט וצופה בנעשה.



קין נקלע לאכזבה

ה' אֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה

וַיִּחַר  לו, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו

חיש בהבל נעץ עיניו.



נכנס עמו בדברים

הערים עליו מילים

קטל חייו ברגעים

דם שפך ללא רחמים.



 מֶה עָשִׂיתָ ?שאל אלוקים

דְּמֵי אָחִיךָ אלי  צֹעֲקִים!

קין  תר אחר תירוצים

אלוקים המטיר עליו עונשים.

הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית [חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

פרשת בראשית-היום השלישי-- מה המיוחד בו?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

בראשית-היום השלישי - מה המיוחד בו?

מאת: אהובה קליין .

הציורים שלי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בריאת האור/ ציירה: אהובה קליין  ,שמן על  בד (c).


ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ה' מבדיל בין המים העליונים לתחתונים/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות
ציורי תנ"ך/ הבריאה ביום השלישי/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ ארבעת נהרות גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ הכרובים והחרב המתהפכת בפתח גן עדן/

 ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ עונשו של האדם/"בזיעת אפיך תאכל לחם"/

ציירה: אהובה קליין (c)

היום השלישי בבריאה-הוא יום מיוחד וכך נאמר בכתובים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן.  וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.  וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב.  וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי". [בראשית א, ט-י"ג]

השאלות הן:

א] "יקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"- מה הכוונה ?

ב] "עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"- מה המשמעות?

ג] מדוע נאמר:   פעמיים: " כִּי-טוֹב"?

תשובות :

"יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד"

רש"י מסביר: המים היו מפוזרים על כל הארץ- והקב"ה  ריכז את המים למקום אחד – לים הגדול.

על פי:"אמרי שפר": המילים "וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה"-מיותרות בפסוק, אך כאן ישנו רמז לדברי חז"ל: עוד בזמן הבריאה הקב"ה הציב תנאי עם הים שייקרע לפני  בני ישראל: "וישב הים  לאיתנו, לתנאו הראשון" וזו הכוונה למילים: יִקָּווּ הַמַּיִם.." כלומר- בעתיד  בזמן שבני ישראל יצאו ממצרים- למענם תתגלה היבשה אפילו במקום שמראש מיועד למים – לים.

אכן כך התרחשה קריעת ים סוף ובני ישראל הלכו ביבשה והמים היו מימינם ומשמאלם.

רבינו בחיי  מסביר: הוצרך לגרום לכך שהמים ירדו למטה שהם יקוו מתחת  השמים שהם גבוהים -אל מקום נמוך למטה והעפר יעלה למעלה וכך ניתן יהיה  לראות את היבשה ובני אדם יוכלו להקים עליה מקומות ישוב. אך למעשה שני המצבים האלה – הם בניגוד לטבע, הרי  במציאות, טבעם של המים לצוף למעלה ואילו האדמה שהיא כבדה באופן טבעי שוקעת למטה.

ועכשיו בורא עולם גזר  על המים-שהיו ממלאים את כל העולם- שירדו למטה- דבר שהוא דווקא  אופייני לעפר, כמו שכתוב:" כָּאֶבֶן, "מַיִם יִתְחַבָּאוּ"  [איוב  ל"ח, ל] ואילו על העפר ה' גזר שיעלה למעלה - דבר שאופייני למים, כמו שנאמר:"  לְרֹקַע הָאָרֶץ, עַל-הַמָּיִם: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".    [תהלים קל"ו, ו] כי  זה החסד שה' עושה עם הנבראים ומאפשר להם לחיות על היבשה. ועל כך נאמר:" צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה".[תהלים ל"ז, ז]

עצם הנס  הוא: שאלוקים גרם לכך שהמים בניגוד לאופיים ירדו לתהום והעפר  עלה למעלה- כדי לאפשר לנבראים לחיות על גבי היבשה.

ועוד פירוש:  היבשה נקראת בשמה זה על סמך היובש שבה, כי כל זמן שהאדמה  נשארת לחה, אינה יכולה להוציא פירות.

וביום השלישי נגמרה מלאכת המים והיבשה נראתה ,אמר הקב"ה: "כי טוב" ולפי המדרש: עשה מידה למים- ה' נתן חצי מהמים ברקיע וחלק אחר באוקיינוס.

ועוד פירוש: ה' אמר:  יקוו לי המים שאני עתיד באמצעותם להביא מבול ולשטוף את העולם, משל למלך שבנה ארמון והושיב בתוכו, דיירים אילמים, דרשו בשלומו של המלך, אמר המלך לעצמו : אם דיירים אילמים דורשים בשלומי על ידי תנועות ידיים ומתעניינים בשלומי ברמיזה, אילו הושבתי דיירים חכמים שמדברים ,קל וחומר שידרשו בשלומי, וכך עשה, הושיב דיירים חכמים, עמדו בארמון ותפסו שליטה עליו וטענו: הארמון הזה אינו שייך למלך, אלא ,לנו!

מיד החזיר המלך את הארמון למצבו הקודם, כך בתחילתה של הבריאה, היו השבחים של ה' עולים מן המים, כפי שנאמר: "מקולות מים רבים" ,עמד דור אנוש ומרד בו ודור המבול ומרד בו. מיד סילק אותם והעמיד את המים במקומם, היינו, הביא מבול לעולם.

"עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי"

 על פי רש"י: הכתוב כפל במילים: עץ פרי", "עושה פרי" כוונת אלוקים הייתה: שטעם כל העץ יהיה כטעם הפרי עצמו, אך האדמה לא מילאה אחר ציווי זה, אלא הוציאה עצים שאין להם טעם  כמו הפרי, לכן נאמר: "עץ עושה פרי"- לפיכך כאשר האדם הראשון חטא באכילת הפרי ונענש על חטאו - באותו זמן נענשה גם האדמה על עוונה כפי שנאמר: "ארורה האדמה בעבורך"

ה"כלי יקר"  מביא כמה פירושים:

א] הוא שואל: מדוע לא נענשה האדמה מיד על שסירבה לקיים את ציווי ה', היינו שטעם העץ יהיה כטעם הפרי?

והתשובה: עיקר הקללה של האדמה הייתה: שתוציא יתושים ופרעושים שהם מזיקים לאדם, לכן כל עוד שהאדם לא חטא, גם הקללה של האדמה לא יצאה לפועל, ולכן רק כאשר האדם חטא, נענשו שניהם כי היו ראויים לקללה זו.

ב] כתוב: "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ".[ויקרא י"ח, כ"ה]

מכאן שרצונו של אלוקים היה: שהאדמה תעניק לנבראים חומר דק וזך, אך היא נתנה חומר גס ועב, אילו הייתה עושה את רצון הבורא, היה כל עץ  כטעם פריו, ואז גם האדם לא היה  נוטה יותר מידי לגשמיות וממילא לא היה בא לידי חטא. והיות והאדמה נתנה דווקא חומר גס - גרמה לכך שרק לפרי יש טעם, ולא לכל העץ והדבר הזה גרם לאדם  לדבוק בחומריות ומכוח זה חטא, לכן כאשר האדם חוטא גם האדמה נענשת על ידי ה'.

ג] הנחש ראה שהאדמה לא מילאה אחר ציווי ה', היינו, בניגוד להוראה להוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, היא הוציאה עץ שהטעם מצוי רק בפרי ובכל זאת לא נענשה!

ניצל זאת הנחש בערמומיותו ואמר לאישה: אל תפחדי לאכול מהפרי למרות  האיסור של אלוקים, עובדה שהאדמה לא מילאה אחר רצון ה'  ולא נענשה!

אמר הנחש לאישה: למרות שאמר אלוקים: "לא תאכלו מכל עץ הגן" וכי ראוי העץ לאכילה? אז השתכנעה חווה ואמרה: מפרי עץ הגן נאכל. היא טענה שהאיסור  חל רק על העץ ולא על הפרי  והחליטה לאכול ממנו ובכך כמובן חטאה.

פעמיים: "כִּי-טוֹב". 

רש"י מסביר: ביום השני לבריאה, לא נאמר כלל: "כִּי-טוֹב".  והתשובה לכך: שהקב"ה התחיל במלאכת המים ביום השני לבריאה ,אך היא לא הסתיימה ביום שני, אלא רק ביום השלישי וזאת בנוסף לבריאת הצמחייה ביום השלישי –לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כִּי-טוֹב".   פעם אחת כנגד השלמת מלאכת המים ופעם שנייה כנגד  בריאת צמחיה.

רש"ר מוסיף ואומר: שהיום השני מסמל את המחלוקת, לפי שהופרדו המים העליונים שהם מעל הרקיע למים התחתונים שהם מתחת הרקיע, אך לא תמה המלאכה וזוהי מחלוקת ללא מטרה ידועה, אך מחלוקת שיש לה מטרה ותכליתה לקדם את הטוב - עליה נאמר ביום השלישי: "כִּי-טוֹב". 

במיוחד הוא מביע התפעלות  מתהליך מחזור המים בטבע שהוא דבר  שנעשה לתכלית של הטוב בבריאה.

 לעניות דעתי, היום השלישי הוא יום מיוחד גם מבחינת מספרית: שלוש. בתורה אנו מוצאים  אירועים  ומועדים הכרוכים במספר זה, הנה כמה דוגמאות:

שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

 שלושת הרגלים: פסח, סוכות ושבועות.

החודש השלישי על פי התורה: חודש סיון -  שבו ניתנה התורה לעם ישראל.

ובברית בין הבתרים נאמר: "ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת" ואיל משלש ותר וגוזל"

לנח היו שלושה בנים: שם, חם ויפת.

אברהם מארח את שלושת המלאכים.

ובמשנה: "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"[ מסכת אבות. א, ב]

מכאן נראה: שמספר שלוש מסמל הרמוניה ושלמות.

לסיכום, לאור האמור לעיל, היום השלישי מצטיין כיום מיוחד –בו נאמר פעמיים: "כי טוב" –הן  על השלמת מלאכת המים מיום שני והן על בריאת הצמחייה , ולאור  הדוגמאות הנ"ל ,המסקנה: שיום זה מבורך כפליים ומייצג הרמוניה רוחנית ושלמות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 באוקטובר 2016

יום שני, 5 באוקטובר 2015

פרשת בראשית/ מדוע אדם וחוה גורשו מגן עדן?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת בראשית / מדוע אדם וחוה גורשו מגן  עדן?

מאת: אהובה קליין.

פרשת בראשית היא הפרשה הראשונה בחומש בראשית- שהוא ראשון לחמישה חומשי התורה ,הפרשה מתארת את מהלך הבריאה:











ציורי תנ"ך/ בריאת האור   ביום הראשון לבריאה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]















ציורי תנ"ך// ה' מבדיל בין מים למים- ביום השני/ ציירה: אהובה קליין(c)


ביום השישי נברא האדם, אך טרם בריאתו התורה מציינת:

"ויאמר אלוקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה..." [בראשית א, כ"ו]

בהמשך  הכתוב מציין: "וייקח ה' אלוקים את—האדם וינחהו בגן—עדן לעובדה ולשומרה: ויצו ה' אלוקים על האדם - לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל : ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום  אוכלך  ממנו מות תמות" [שם ,ב, י"ז]









ציורי תנ"ך/ האדם קורא בשמות לחיות והעופות/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד)


לאחר שאדם וחוה חטאו באוכלם מהפרי האסור הם נענשו  וגם  גורשו מגן עדן.

"וישלחהו ה' אלוקים מגן- עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן- עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים" [שם ג, כ"ג-כ"ד]







ציורי תנ"ך/ הכרובים בפתח גן עדן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


השאלות הן:

א] מדוע לא נאמר: "אעשה אדם" ?

ב] מה היה עיקר חטאו של האדם ?

ג] מדוע גורשו אדם וחוה מגן העדן ?

תשובות.

"נעשה אדם בצלמנו ודמותנו"

נשאלת השאלה: מדוע לא נאמר :"אעשה אדם"- בלשון יחיד?

על כך כמה דעות של פרשנים:

רש"י מפרש : הקב"ה התייעץ עם המלאכים טרם ברא את האדם ולא מהטעם שהיה צריך את עזרתם, אלא עשה זאת מתוך ענווה , כדי לחלוק להם כבוד, ומדוע  דווקא  לפני בריאת האדם התייעץ איתם ? כי האדם נברא בדמות המלאכים ובגלל חשיבותו יש חשש שהמלאכים יקנאו בו,

טעם נוסף שהקב"ה נמלך עם המלאכים, לפי שיש בית דין  של מעלה וכאשר  ה' שופט מלכי בשר ודם ,טרם יגזור את גזר דינם ,הוא  מתייעץ עם המלאכים וההוכחה לכך: שמסופר על אחאב שאמר לו מיכה: "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו" [מלכים-א כ"ב, י"ט] הכוונה שמצד אחד ישנם מלאכים המקטרגים - המצדדים לצד חובה ומצד שני ישנם מלאכים שהם מליצי טובה.

הקב"ה נטל רשות מהמלאכים ואמר: היות שהמלאכים למעלה הם בדמותו של הקב"ה, אם  לא אברא בני אדם למטה בדמותי תהיה קנאה במעשה בראשית.

ועוד אומר רש"י: רצה הקב"ה ללמד הליכות דרך ארץ : שלעולם הגדול יהיה נמלך  עם הקטן וזוהי מידת הענווה.

וראיתי פירוש נוסף בספרו של הרב אליהו שלזינגר  "אלה הדברים":

המסתמך על ספר: "ישמח משה" ושם שואלים: מדוע  לא נאמר על האדם: "כי טוב" ?

התשובה היא: כי האדם נוצר כשהוא אינו מושלם וזה בניגוד לבעלי חיים שהם נבראו  בעולם וכשם שהם נבראו כך הם חיים את חייהם עד הסוף, ולכן נאמר עליהם: "כי טוב", אבל בני האדם  שלא נוצרו מושלמים מההתחלה-כביכול, ה' פונה אליהם ואומר להם: אני אעזור לכם להגיע לשלמות על ידי המאמצים והיגיעה הרבה  שאתם תשקיעו  בעצמכם כדי    שתתעלו למדרגה גבוהה.

חטאו של האדם.

עיקר חטאו של האדם  היה בהתנשאות, בעוד שהקב"ה דורש מבניו לפעול מתוך מידת הענווה ולקיים את המצוות מתוך יראה ואמונה בה' ומתוך הכנעה.

הרי, חווה נשמעה לדברי הנחש ולא היו לה הרהורים על עצם החטא, היא פשוט  תפסה פיקוד והתעלמה מציווי ה'.

כך הציווי מתואר בלשון הכתוב: "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור מכל עץ- הגן אכול תאכל: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" [שם  בי"ז]

למרות דברי ה', חוה התפתתה לדברי הנחש ונכנעה לתאוותה:"ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה- הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה ויאכל" [שם ג, ו]

והאדם שקיבל את הפרי האסור מחוה האשים אותה בחטא, מבלי להתייחס לציווי ה': טענתו הייתה: "..האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל "

על פי רש"י: כאן האדם לא רק שמרד נגד רצון ה' ,אלא אף גילה כפיות טובה  כלפי ה' – לפי שאמר: "האישה אשר נתת עמדי.."

ואילו לגבי הנחש, הקב"ה אפילו לא שאל אותו מדוע פיתה את חוה לאכול מן הפרי, אלא ישר קיבל את עונשו - ללכת על גחונו ולאכול עפר כל ימי חייו.

רש"י אומר: כי מכאן ניתן ללמוד: " שאין מהפכים בזכותו של מסית"- המפתה אחרים לעשיית חטא - אין מחפשים  אצלו נקודות זכות.

על פי רש"י:הנחש נענש גם בעיבור ארוך במיוחד- עיבורו  נמשך שבע שנים. לפיכך הנחש בעונשו זה הושפל עד עפר.

האישה הושפלה גם היא - לפי שבנוסף לעונשה: "בעצב  תלדי בנים" נאמר לה על האדם: "והוא ימשול בך" . גם האדם הושפל קשות בעונשו , בנוסף על כך שעליו לעבוד קשה לפרנסתו כל ימי חייו ,כנאמר : "בזיעת אפיך תאכל לחם " בנוסף נגזרה עליו ועל כל הדורות  שאחריו מיתה – "עפר אתה ואל עפר תשוב" [שם ג, י"ט]

גירוש אדם וחוה מגן העדן.

על פי רש"י: לאחר שהאדם אכל מעץ הדעת הוא נעשה דומה לקב"ה מעתה הוא יחיד על הארץ בדומה לה' שהוא יחיד בעליונים והייחוד שלו: שיש לו בינה לדעת להבחין  בין טוב ורע מה שאין כן אצל הבהמה והחיה.

היה צורך לגרש את האדם, כדי למנוע ממנו לאכול מעץ החיים-  מהחשש שחייו יהיו נצחיים וכך יוכל לבלבל את הבריות - בכך שישכנע אותם שאף הוא אלוה ויחיה לנצח.

לפיכך, ה' העמיד את הכרובים מחוץ לגן לשמור על הכניסה  למקום זה ובידיהם חרב מתהפכת - על מנת למנוע מהאדם להיכנס לגן.

ה"כלי יקר" אומר פירוש מעניין במיוחד :

הוא מסתמך על : "מדרש שוחר טוב " הרי נאמר שהאדם גורש מגן עדן , לאן הוא גורש? להר המוריה ושם הקריב קורבן לה' כמו שאמרו רז"ל [ מסכת חולין ס, ע"א] "שהאדם הראשון הקריב פר מקרין מפריס" האדם הראשון גורש ונשלח להר המוריה לעבוד את האדמה ולבנות ממנה מזבח אדמה, ושם הקריב קורבן לכפר על חטאו , לפי שהאדמה נתנה לו את הגשמיות שבגללה נכשל בחטא לכן במקום מקור החטא- שם תהיה גם כפרתו. האדמה  הזו חייבת לעזור לו לכפר על מעשיו על ידי שהקים מזבח אדמה והקריב קורבן  באזור של אבן -השתייה   אשר  משם הושתת כל העולם . וגם לגבי האומרים : שעפרו של האדם מכל רוחות השמים, הרי סברה זו מתיישבת יפה עם עניין זה שהרי העפר ממרכז העולם דומה  כאילו נוצר מהעפר שמכל רוחות השמים.

גם לגבי יעקב, כאשר חלם את חלום הסולם עם המלאכים: אמר לו ה': "הארץ אשר אתה שוכב עליה" על פי רש"י- ה' קיפל את הארץ תחתיו, אך לפי פירושו של ה:"כלי יקר" יוצא שיעקב שכב גם במקום טבור הארץ ומרכזו- על כן  הדבר דומה כאילו שכב על כל הארץ.

לסיכום, ניתן ללמוד מפרשה זו: כי אדם וחוה לא עמדו בציפיות  ה' ולא קיימו את  הציוויים בעניין איסור האכילה מפרי עץ הדעת. הם חטאו בהתנשאות ונענשו מידה כנגד מידה- הושפלו עד עפר וגורשו מגן העדן- לפי שלא העריכו את כל הטוב שה' נתן להם ולא היו עוד ראויים לשבת במקום  קדוש זה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגירוש מגן העדו/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגירוש מגן העדן/ שיר מאת: אהובה קליין©




חלקה אלוקית ארבעה נהרות

בעלי חיים  עצים  ועופות

שם ישבו אדם וחוה

אך חטאו במידת הגאווה.

 

מעץ הדעת התפתו לאכול

שכחו ציווי אל עליון

חוה ברשת הנחש נפלה

ואת תמימות האדם ניצלה.

 

אלוקים רואה ושומע

איש אותו אינו מפתיע

העמיד  שלושתם במקומם

עד  עפר השפילם.

 

אדם וחוה גירש

לנחש רגליו קיצץ

בפתח העמיד כרובים

הכניסה אסורה  לזרים.


הערה: השיר בהשראת פרשת בראשית[חומש בראשית]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר