פרשת מסעי- רמזים לעתיד עם ישראל- היכן?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מסעי- רמזים לעתיד עם ישראל-  היכן?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

היצירות שלי  לפרשה:


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ציירה: (אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ מסע במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בים סוף/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין(c)




ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ניתוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מותו של אהרון וקבורתו בהר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו מתארת את מסעי עם ישראל במדבר ואת חנייתם במקומות שונים במהלך נדידתם במדבר:

וכך נאמר בתחילת הפרשה:

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם...." [במדבר  ל"ג, א-ב]

ארבעים ושניים מסעות עברו בני ישראל במדבר- אחד מהם:

מדבר צין, ככתוב: "וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ". [במדבר  ל"ג, ל"ו]

השאלות הן:

א] למה רומזות המילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"?

ב] מהו מדבר צין?

תשובות.

רמזים במילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"

"נתיבות שלום" מסביר ע"פ מדרש  תהלים:

נאמר: "הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם..." [דברים ח, ט"ו]

נָחָשׁ- מסמל את גלות בבל.

שָׂרָף- גלות  מדי.

עַקְרָב- גלות יון.

"וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם"-  גלות אדום.

לנחש, שרף ועקרב- יש חבר- כלומר: לחש שלוחשים להם- לעומתם לצימאון אשר אין מים- - אין חבר- המשמעות: שלכל שלושת הגלויות היה קץ קבוע, אך לגבי גלות אדום אין סוף -בדומה לצימאון שאין מים= אין לו חבר.

כבר בתחילת הבריאה- רמוזות ארבעת הגלויות, נאמר: "וְהָאָרֶץ, הָיְיתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם" [בראשית א, ב]

תֹהוּ- גלות בבל.

וָבֹהוּ- -גלות מדי.

וְחֹשֶׁךְ- גלות יון.

"עַל-פְּנֵי תְהוֹם"- - גלות אדום.

"וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם"- - זה רוחו  של מלך המשיח הכוונה לאחר ארבעת הגלויות- תופיע רוחו של משיח.

אם בני ישראל לא היו חוטאים- לא היו מופיעים כל ארבעת הגלויות.

בהמשך מובאים דברי המגיד מקוז'ניץ [בהגהותיו על ספר: "באר הגולה למהר"ל"]  אומר: "בלשון קבל את האמת ממי שאמרה" שבתחילת הבריאה בטרם ה' ברא את  כל יציר כפיו- כבר קבע סדר ולוח זמנים לבריאה אשר בו כלולים כל ההתרחשויות שיתרחשו בבריאה בכל התקופות- המשמעות היא: שהכול נקבע  כבר בראשית הבריאה ואין שום חידוש בעולמינו, לכן על פי לוח זמנים  הנ"ל  צוין, מתי יבנה בית המקדש ומתי גם יחרב. ובנוסף בתוך לוח זמנים הזה קבע ה' סדר  פנימי שאם עם ישראל  לא יחטאו ויקיימו את  רצונו של הקב"ה- אז  יתבטל לוח זמנים זה שנקבע מראש בשעת הבריאה.

 אילו  בני ישראל  לא היו חוטאים, לא היה נחרב בית המקדש ולא היו יוצאים לגלות.

מכאן שלוח הזמנים לארבעת הגלויות נקבע משעת הבריאה ,אך היה מלווה בתנאי- שאם עם ישראל יתקנו  את דרכיהם- כנגד זה- יתבטלו כל הגלויות וסדר הזמנים ישתנה.

משתמע  מהסבר זה: שארבעת הגלויות-  אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל- ורק אם ישראל היו מבצעים את התיקון הגמור- כל סדר הזמנים שנקבע מראש עשוי היה  להתבטל.

ארבעת הגלויות נקבעו מראש –במטרה לזכך את עם ישראל, בהיותו העם הנבחר- הוא חייב להיות מזוכך ומעודן יותר בהשוואה ליתר  העמים והדבר מעלה את העם כולו למדרגות העליונות ביותר והתכלית הנוספת שתגיע רוח האלוקים- רוחו של משיח.

משמעות מדרש תהלים הוא:

העולם הזה מכיל קליפות של שרף, נחש, עקרב-הם מרמזים על כל הייסורים של היהודי - ייסורי  נפש, הרוח והנשמה, אך הקשה מכולם: הצימאון שאין בו מים,

היהודי מסוגל לעמוד בכל סוגי הייסורים –כאשר הוא חש את אלוקים, אך אם נפסקו מקורות היניקה שלו ואינו חש את ה' כלל-אז הוא שרוי בגלות הקשה ביותר- שאינו זוכה לראות את קיצה.

 ומדוע גלות מצרים אינה מוזכרת בקבוצת הגלויות ?

התשובה לכך: גלות מצרים - משמשת לעם ישראל –כור ברזל- זמן הכנה לקבלת התורה על גלות זאת אמר ה' לאברהם:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל..". [בראשית  ט"ו, י"ג- ט"ו]

כוונת ה' : הייתה להגיד לאברהם: שאם הוא חפץ שעם ישראל יהיה העם הנבחר ויקבלו את התורה הקדושה - חייבים לעבור את הזיכוך הזה במצרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ומשמעות הרכוש הגדול: לא רק גשמי- אלא גם רוחני שמבטא את דברי ה':

"אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". [שמות י"ט, ד] ובאופן זה- נהפכו עם ישראל לאחר הזיכוך במצרים- לעם הנבחר אשר זכה אחר כך לקבל את התורה במעמד הר סיני.

חז"ל מסבירים: כי המילים: "אלה מסעי בני ישראל" הם ראשי תיבות לארבעת הגלויות שהם עתידים לעבור במהלך ההיסטוריה לאחר יציאתם ממצרים:

א] אדום. [הכוונה לרומי]    

ב] מדיי. [פרס]

ג] בבל.

ד] יוון.

חז"ל מביאים עוד רמז הפעם מהמילה: "ואלה  מסעיהם למוצאיהם"- בגימטרייא- 42 מסעות - התורה רומזת במשפט זה: כי מסעיהם למוצאיהם של ישראל בנדודיהם במדבר- מרעמסס  שבמצרים עד   אָבֵל הַשִּׁטִּים  -    שבערבות מואב -היו סך הכול -ארבעים ושניים- כמספר האותיות: "ואלה"- רעיון זה של חז"ל מבוסס על מסכת תענית [ט, ע"א]

מדבר צין.

נאמר: "וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ".

ר' אליעזר בן-יהודה קובע: כי משמעות המילה צִן היא: קוץ וצִן הוא דקל שגזעו קשה.

הגמרא מונה ארבעה סוגי דקלים: "דקלין ,תאלין, הוצין וצינין". [בבא בתרא, ס"ט, ע"ב]. מכאן שהשמות צין וסין מרמזים על   מראה הנוף של מדבר זה.

התורה מתארת את המיקום המדויק של מדבר צין:

"וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה". מכאן, שים המלח הוא ליד מדבר צין. [במדבר  ל"ד,ג]

לסיכום, לאור האמור לעיל, המסקנה היא: ארבעת הגלויות-  אינן עונש על חטא אלא ,לוח זמנים שנקבע משעת הבריאה- לגבי עתיד ישראל-  והמילים: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל"- מרמזות לנו  על: כברת הדרך שעם ישראל יעבור עד בוא הגאולה, מי ייתן  שבורא עולם יחיש את גאולתנו ואנו נתקן את דרכנו אמן ואמן.

ההפטרה:
 ירמיהו [פרק ב]
קטע מתוך ההפטרה:

" שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, בֵּית יַעֲקֹב, וְכָל-מִשְׁפְּחוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל.  כֹּה אָמַר יְהוָה, מַה-מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל--כִּי רָחֲקוּ, מֵעָלָי; וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, וַיֶּהְבָּלוּ.  וְלֹא אָמְרוּ--אַיֵּה יְהוָה, הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת--בְּאֶרֶץ לֹא-עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא-יָשַׁב אָדָם שָׁם.  וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ; וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה.   הַכֹּהֲנִים, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי, וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי; וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי לֹא-יוֹעִלוּ הָלָכוּ.  לָכֵן, עֹד אָרִיב אִתְּכֶם--נְאֻם-יְהוָה; וְאֶת-בְּנֵי בְנֵיכֶם, אָרִיב.  כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים, וּרְאוּ, וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ, מְאֹד; וּרְאוּ, הֵן הָיְתָה כָּזֹאת.  הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים, וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים; וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ, בְּלוֹא יוֹעִיל.   שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, עַל-זֹאת; וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד, נְאֻם-יְהוָה.  כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי:  אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת--בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם". 

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אש כבוד ה' על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein

The decline of God's over the people of Israel

 וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֶל-כָּל-הָעָם.  וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".  [ויקרא  ט, כ"ג-כ"ד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא- החיפזון מביא אסון- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת כי תישא - החיפזון מביא אסון - כיצד?

מאת: אהובה קליין

הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחצית השקל/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד



ציורי תנ"ך/ משה והלוחות/ ציירה: אהובה קליין (c) ה[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ העם דורש מאהרון הכהן- אליל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ חטא העגל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מתפלל על עם ישראל לאחר  חטא העגל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ משה מפסל את הלוחות השניים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ "מי לה' אלי"/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ אומני המשכן בעבודתם  ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/משה רוקח את שמן המשחה/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' "/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ השימוש בכיור במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה בדרך לאוהל מועד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד]

בפרשה זו  בתוך כל הקדושה של  המשכן. התורה מתארת את אשר אירע לעם ישראל כאשר התברר להם שמשה מתעכב בהר סיני זמן ממושך:

וכך הכתוב מתאר את החטא הנורא:  "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי.  וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן.  וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט, וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר.  וַיַּשְׁכִּימוּ, מִמָּחֳרָת, וַיַּעֲלוּ עֹלֹת, וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים; וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק- וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [שמות ל"ב, א- ז]

קשה מאד להבין, כיצד  עם ישראל הדרדר לשפל המדרגה , למרות שזמן קצר קודם לכן -  נכחו במתן תורה וכל העם ,התאחדו כאיש אחד בלב אחד ואמרו:      "נעשה ונשמע"!

 השאלות הן:

 א] מדוע בקשו ישראל אליל ?

 ב] כיצד יתכן - שאהרון לא נענש?

תשובות

ישראל מבקשים מאהרון אליל.

רש"י מסביר: משראו בני ישראל שחלפו כבר שש שעות- רוב היום עבר של ט"ז בתמוז שלפי החישוב שלהם- הוא יום הארבעים לעלייתו ולא  שב,התאספו סביב אהרון ,אם אכן היה  תאריך זה - יום הארבעים- היה משה יורד במחצית הראשונה של היום, היות ולאחר חצות היום זה נחשב סוף היום.

בני ישראל היו מעוניינים שאהרון ידאג להם למלא את  חסרונו של משה-  היות והוא היה מראה להם את הדרך  במדבר.

הכוזרי במאמר ראשון פרק צ"ז מסביר: טעם מעניין לחטא העגל, לדעתו, ישראל רצו אך ורק מקום מיוחד ששם יוכלו לכוון את תפילותיהם לאלוקים- ושם יתרכזו בעבודת התפילה  והתרכזות השמים- הצורות והסמלים שימשו באותה תקופה- מקום ייחוד, הם ציפו שמשה יוריד להם מהשמיים משהו מוחשי שאליו יהיו יכולים לכוון את ליבם, בנוסף חשבו שלוחות הברית ישמשו להם מטרה זו, אבל משראו שמשה  מאחר לשוב ,היות   ושאפו למשהו מוחשי ,לכן המעשה לפי דעת הכוזרי, אינו כה נורא וההוכחה לדבריו: שנהרגו  בעבור עוון זה שלושת אלפים איש ולא יותר . ובאותה תקופה- בני ישראל המשיכו לקבל את המן , עמוד הענן והנבואה. החטא היחידי של עם ישראל היה: שהם דימו את האלוקות ב"ציור" בו בזמן שהם לא קיבלו על  כך ציווי מאת ה'!

אומנם בעבודת ה' מצאנו צורות דוגמת הכרובים -  שהופיע בציווי ה', לדעת הכוזרי, בעבודת העגל- לא הייתה מרידה באלוקים- כל החטא שלהם היה שהם התירו לעצמם לעשות צורה - אך זה כמעשה של כסיל המרכיב תרופות ומחקה  את מעשהו של מומחה - והתוצאה: שהוא מרעיל את האדם במקום לרפאו.

אבן עזרא סבור בדומה לכוזרי: שחטאם של ישראל היה עוון ההמחשה בלבד.

הגר"א-[הגאון מוילנא] סובר: שכאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל, אמר ה' למשה: "לֶךְ-רֵד--כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

על פי המסורה [לפי מה שידוע לנו מרבותינו] האותיות ר', ו-ד' הן אותיות גדולות: האות ר' מופיעה  בסוף הפסוק:

"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" [שמות ל"ד, י "ד]

והאות ד' מופיעה בפסוק:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד".[דברים ו', ד']

דבר זה בא לרמוז בזה למאמר חז"ל כי: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום" [מסכת מכות כ"ד, א] מכאן אנו למדים: כי חייבים אנו לייחד רק את שמו של ה'  כי רק הוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו ואסור להשתחוות לאל אחר, לכן האותיות: ר', ד' כתובים באותיות גדולות.

וכאשר אומר  ה' למשה: "לך רד "הכוונה: "לך רד מגדולתך" לרמוז גם האותיות: "ר' ,ד" ירדו מגדולתן ,כי  הגדולה שניתנה להן הייתה בעבור עם ישראל, אך משעשו את העגל- ירדו האותיות מגדולתן. אבל אין לך  דבר שעומד בפני התשובה. היות ועשו תשובה - לכן שתי האותיות  גדולות כפי שהיו בהתחלה.

הרמב"ן תחילת פרשת העגל [ל"ב, א] מסביר: "לא בקשו העגל להיות  להם אל ממית ומחיה, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה, מורה דרכם וכוון שראו העם את משה [ברדתו מההר עם הלוחות] מיד הניחו את העגל ובעטו בו, שהניחו לו לשרפו ולזרות עפרו על פני המים, ולא היה מהם חלק עליו כלל"

לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה.

בספר: "אוצרות פניני התורה"- הסבר מעניין מדברי חז"ל:

אמרו חז"ל: [מסכת שבת פ"ט]," כאשר עדיין משה לא שב מהר סיני לסוף ארבעים יום- הופיע השטן וערבב את העולם :אמר להם: משה רב בכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום, אמר  להם באו שש - כלומר חלפו כבר שש שעות ועדיין משה לא שב ! ובני ישראל לא התייחסו אליו ואז אמר להם: כי משה מת- ולא התייחסו אליו  לבסוף השטן הראה להם דמות מיטתו של משה ולכן ניגשו אל אהרון ואמרו לו:

"כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"! 

בספר "בית הלוי" של רבי יוסף בר מבריסק זצ"ל, נכתב :כי טעותם של עובדי העגל הייתה מתוך כך שידעו כי בתורה ישנו יחס מיוחד כלפי איש מסוים והוא: "הכהן"  וישנו יחס מיוחד גם כלפי מקום מסוים הנקרא: "מקדש"- לכן הם היו סוברים שמותר להם לעשות פולחן לשם שמים.

אך זאת הייתה הטעות שלהם,

שהרי במשכן  וכליו - ישנם רזים וסודות, והאדם  עושה את מה שה' מצווה עליו., לעומת זאת, אדם שמבצע עבודה פולחנית, ללא ציווי מאלוקים מעשהו- נחשב לחטא והוא גם צפוי להיענש על כך.

דבר זה מוזכר בבניית המשכן במילים: "כאשר ציווה ה' "

אהרון לא נענש.

אבן עזרא מבהיר: חלילה שעשה אהרון עבודה זרה: גם ישראל לא בקשו עבודה זרה, ולכבוד ה' נעשה העגל, על כן בנה אהרון מזבח לפניו והכריז שיזבחו מחר לכבוד ה' וכן עשו כאשר צוום"

הסבא מנובהרדוק [בספר "מדרגות האדם] סבר: שאם עם ישראל, היו מחכים יום אחד נוסף, לא היו נכשלים בחטא העגל- לכן הגורם לחטא היה- החיפזון, כאשר ראה אהרון את  קוצר רוחם הכריז: "חג לה' מחר" היות וקיווה שמשה ישוב בינתיים וחשב, כי ההמתנה עד למחרת תיתן להם הזדמנות להרהר בשנית ואולי תסייע להם לקבל החלטה נכונה.- אך למעשה גם למחרת בבוקר המשיכו להיות חסרי סבלנות וזה לא אפשר להם לעשות חשיבה מחודשת.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש]: סבור : העם היה הכוח המניע שעמד מאחורי המעשה של אהרון.

העם ציווה ואהרון הוכרח לבצע את מבוקשתם. הוא עשה זאת מתוך לחץ הכפייה של ההמון!,

רבינו בחיי סבור: שלא הייתה כוונתם של ישראל לעבודה זרה, אלא, ביקשו מנהיג במקום משה- וקל וחומר שאהרון  גם לא חפץ בעבודה זרה.

לסיכום, לאור האמור לעיל:  לפי מרבית המפרשים: רוב העם לא בגדו, חלילה, באלוקים, אלא עשיית העגל הייתה לצורך מורה דרך במקום משה ,אהרון  לא חפץ בכך, אלא נקלע לכל מעשה העגל על ידי ההמון מתוך הערב  רב- שאיבדו את סבלנותם להמתין למשה.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)