‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהובה קליין Biblical painting Ahuva Klein. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

ציורי תנ"ך, מצוות הקהל/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

Biblical paintings by Ahuva Klein


 

The people of Israel gatered in the temple to listen to the king's reading of the Torah


" וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת.  בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל--בְּאָזְנֵיהֶם.   הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ--לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה.."
[דברים ל"א,י- י"ד]

ציורי תנ"ך/ מצוות הקהל בחג הסוכות בבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין(c)
העלאת תמונות
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 18 בספטמבר 2017

שמחה באור התנ"ך/ מאמר מאת: אהובה קליין .

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

שמחה - באור התנ"ך

מאת: אהובה קליין ©

השמחה מופיעה באופן בולט בפרשת "כי תבוא"  [חומש דברים]  שם נאמר בפתיחת הפרשה: "והיה כי תבוא"- -"והיה" – לשון שמחה.



ציורי תנ"ך/הגשת הביכורים לכוהן במקדש/ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]
כאשר אדם מביא ביכורים למקדש, הוא מתמלא שמחה, הוא יודע כי כל היבול  לו זכה במשך השנה -  אין הדבר  רק בזכות עבודתו ועמלו, אלה בזכות  השגחת אלוקים, על כן הוא מתמלא שמחה ומודה לבורא עולם על כל הטוב.

השמחה – נחשבת לאחת מיסודות היהדות ומופיעה רבות בתנ"ך, חייב אדם לשמוח תמיד- על היש ועל האין - למען אורח חיים תקין, ומתי השמחה  תבוא ? אם נפתח לה את שערי המחשבה.- מחשבה - אותיות  בשמחה .

שלמה המלך אומר:  "כי תבוא חכמה בלבך" [משלי ב, י]

לכל אחד מאתנו- יש באר שמחה ועלינו לשאוב משם את האושר החיוני כל כך לחיי האדם וזאת- בזמן שלרוב  אנו טרודים בטרדות  חיי היום יום– בדומה לים רחב ידיים - שגליו – פעמים רגועים, אך יש והם סוערים במיוחד עד כדי  סכנת חיים ממש והאדם חייב להיאבק כנגד אותם גלים, להתגבר עליהם ולהתרומם- על מנת שלא ישקע, חלילה, במצולות.

אחד  האמצעים להגשמת השמחה בפועל - הם החגים  ועל כך נאמר:

"שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ."

דוד המלך אומר: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". [תהלים כ"ז]

למעשה בדבריו  יש מסר כפול: מצד אחד: לשבת בבית ה' כל הזמן ולהתפלל , ומנגד  הוא מבקש  "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"- כלומר כל יום לשמוח  מחדש – כאחד שבא רק לבקר - באופן זה- הוא שואף לשמוח מחדש בכל יום.

ניתן ליישם את רעיון השמחה בכל יום ולא רק בחגים, הנה כמה עצות מעשיות :

א] לקיים מצוות ומעשים טובים, כגון: "והדרת פני זקן", הכנסת אורחים, תפילה והודאה לבורא עולם ועוד.. דברים המביאים את  האדם להיות שמח ומאושר.

ב] לעסוק בתחביבים האהובים עליו ולהקדיש לכך זמן- בכל יום.

על כך נאמר: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ".[תהלים קכ"ח, ב].

ג] להאזין למוזיקה, או לשירה.

ד] לצאת בשירה ומחול.

ה] להתבונן בפני תינוק- הדבר משמח ומרומם את האדם.

ו] להביט ביופי שבטבע- כגון פריחה, בעלי חיים שונים, ים, צמחיה מגוונת ולדעת שהכול מאת מלך המלכים- דבר מאד משמח.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 22 באוגוסט 2017

ציורי תנ"ך/מעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

Biblical  paintings


by Ahuva Klein

The people of Israel cross the waters of the Jordan in order to enter the Land of Israel

  
" וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.   הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ.  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם".
[דברים י"א, כ"ט- ל"ב]

הטכניקה: שמן על בד.

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 15 באוגוסט 2017

ציורי תנ"ך/ מקור הברכות/ ציירה: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ "והיה עקב תשמעון את המשפטים...."/ ציירה: אהובה קליין(c)
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 25 ביולי 2017

פרשת דברים,מאין,כי לא המדרש העיקר,אלא המעשה?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת דברים : מאין, כי לא המדרש העיקר, אלא המעשה?

 מאת: אהובה קליין.

ציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ משה נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין(c)[שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעזוב את המדבר לכוון הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] (c)


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ משה שולח מרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עגל הזהב/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  משה שופט את העם/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ עמוד הענן במדבר/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ בני ישראל נוחלים את  הארץ המובטחת/  ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

 הפרשה פותחת בדבריו של משה אל בני ישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן:  בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב.  אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר, עַד, קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ; דִּבֶּר מֹשֶׁה, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ, אֲלֵהֶם.  אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.  בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם. [דברים, א, א-ט]

השאלות הן:

א] נאמר: "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה"- למה הכוונה?

ב] "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-מה המשמעות?

תשובות.

משה מבאר את התורה.

על פי רש"י: משה  פירש את התורה בשבעים לשונות. אין הכוונה ללשונות שאר העמים, כי איזו תועלת יש לעם ישראל מכך ? אלא לשבעים כוונות- כפי שאומרים רבותינו: "שבעים פנים לתורה"

מדובר בכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מהכוונה הראשונה והפשוטה.

הרמב"ן שם את הדגש על המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה,..."  כי משה רצה מרצונו לבאר את התורה ולא על פי ציווי ה'.

אברבנאל סובר: כי ספר דברים - הנקרא גם : "משנה תורה"- נועד לבאר ולהסביר עניינים ולימודים שלגביהם היה ספק במוחותיהם של עם ישראל והיו צריכים הסבר נוסף לכך.

רבינו בחיי מביא  שני הסברים לעניין ביאור התורה:

א] על דרך הפשט, רצה משה לבאר לעם ישראל את  כל המצוות ואת עיקר התורה והכוונה: לעשרת הדיברות ,היות והאבות שמעו את המצוות מפי ה' כעת חוזר משה על כך- מפיו  לבני ישראל וזאת לאחר שהם כבר ידעו את התורה מפי אבותיהם, דברי משה והסבריו - נחשבו בעיניהם כאילו נאמרו מפי עליון.

ב] על דרך הדרש: התורה נדרשת ב-מ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים- טמא כמניין מואב כפי שנאמר בשיר השירים:" דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם",- "דודי  צ"ח ואדום" [שיר השירים ה', י']

כלומר כ"ד ספרים הן נדרשים מ"ט לימין ולשמאל, זהו דודי צ"ח ,ואדום וזהו שכתוב :"וכמטמונים תחפשנה", מ"ט מונים מלשון עשרת מונים [בראשית ל"א]

על פי פירוש: "מאור ושמש": השאלה המתבקשת היא: הרי מצוות התורה מתחילות רק בפרשת ואתחנן, בעשרת הדיברות ולפני כן יש רק דברי  תוכחה ולכן היה מתבקש שרק שם יהיה כתוב:" הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת" אם כן מדוע נאמר כאן בפרשה על כך?

אלא, שכתוב בספרים הקדושים: אחד מעיקרי העבודה ביהדות היא: לשוב בתשובה, טרם  מתחילים בלימוד תורה, והרבי מלובלין אמר: מי שלומד תורה ללא חזרה בתשובה קודם לכן, עליו נאמר: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"?[תהלים נ-ט"ז] לכן לפני שמשה ביאר את התורה פתח בדברי  מוסר, טרם ביאר את התורה -במטרה לעורר את ישראל לתשובה שלמה.  לפיכך משה  הקדים להם דברי תוכחה על  חטאיהם תחילה.

"רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"

חכמים אמרו: כי לאחר  מתן תורה, היו יכולים בני ישראל לבוא בטענה: כי היו אנוסים לקבל את התורה שהרי נאמר: "כפה עליהם הר כגיגית" ולכן פטורים לקיימה כדין אונס [שבת פ"ח]

אך הרשב"א סובר: מאז שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל- בטלה טענה זו, לפי שארץ ישראל ניתנה להם בתנאי  שיקיימו בא את מצוות התורה., כפי   שכתוב:"ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" [תהלים  ק"ה, מ"ד, מ"ה]

לכן נאמר : "הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת"-  ביקש משה להעמיק בלב העם את התורה ואמר להם: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת.." בטענה שלכם המסתמכת על ההר הזה: "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי" ובארץ ישראל – תתבטל טענתכם!

על פי מאור ושמש: בחורב ציווה ה' את  ישראל: שלא יראו כל מניעה והפרעה כהר שאי אפשר לעבור מעליו, אלא אם כן יתגברו על כל המניעות בעבודת הבורא - כאילו היה זה  חוט השערה.

 רעיון זה  גם מופיע בגמרא:

" לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ומפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט- השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכים ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט- השערה הזה" [מסכת סוכה נ"ב]

בעולם הזה צדיקים מתגברים על כל המכשולים בעבודת אלוקים ואפילו אם נתקלים במניעה כגודל הר גבוה בעיניהם הדבר נראה כחוט השערה, מנגד הרשעים נרתעים מכל מניעה שגם אם היא כה קטנה כחוט השערה בעיניהם היא נתפשת כהר גבוה, לכן בעתיד לבוא יקבלו מידה כנגד מידה- הצדיקים יראו: שמה שנראה בעיניהם כחוט השערה הוא באמת גדול כהר ואילו הרשעים יראו שמה שנראה בעיניהם כהר גבוה היה כה זעיר כחוט השערה. [שם]

ה"כלי יקר" מסביר: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.  פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם"-  מילים אלה מביעות תוכחה ראשונה  על שהאנשים שנאו את הארץ והתיישבו בהר דרך קבע, ולא  פנו פניהם אל ארץ הקודש- בה נתחייבו  בקיום  המצוות, והמילים: "רַב-לָכֶם .."   הוא מלשון: "רב לכם בני לוי" [במדבר ט"ז, ז]

הכוונה: המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא לכם לשבת על ההר באופן של קביעות עליכם לפנות לארץ ייעודכם- היות  משם נוצר חומר של האדם הראשון כפי שאמר ה' לאברהם: "לך- לך..."

כוונת ה' הייתה   שעם ישראל יממשו את הנאמר בתורה- אותה קיבלו בחורב- ויפנו אל ארץ ישראל- בה יקיימו את המצוות הלכה  למעשה - כי לא המדרש עיקר, אלא  המעשה.

משה טוען שמאז שקיבלו את התורה בחורב- הייתה עמהם רוח אחרת והיו צריכים  לפנות אל מקום שמירת המצוות – ארץ ישראל ,אבל הם מרדו בשנאתם את הארץ ולכן אמר להם: "וַנִּסַּע מֵחֹרֵב, וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל-הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" [דברים א, י"ט] הכוונה שכל אחד מתוך בני ישראל יפנה פניו אל המדבר ולא אל הארץ, הרי המרגלים אמרו:" נשובה מצרימה.."[דברים, א, כ]

אך לאחר חטא המרגלים שה' יעד להם עונש קשה, בני ישראל חזרו בתשובה שלא בטובתם, ושם  נאמר: "ונפן וניסע"[דברים ב, א]

יש אומרים: שמשה האשים את העם על  שברחו מהר חורב כתינוק הבורח מבית הספר, ועל זה אמר להם:" רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" כי הימים אשר ישבו בהר לא היו בעיניהם כימים אחדים באהבתם אותם, אלא  כימים רבים של צער וזהו: "רב לכם"

ממשיך ואומר להם משה שהם באו עד הר האמורי ולא משה, כי הם הסיעו את דעתם ומחשבותיהם מכל  מה שהיה בהר חורב, לעומתם משה מחשבותיו משוטטות שם בהר חורב כי מעמד הר סיני הוא לנגד  עיניו תמיד.

רש"י מבהיר את המילים: "רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה" על ידי שני פירושים:

א] כפשוטו: זמן רב ישבו בני ישראל בחורב- שנים עשר חודשים פחות עשרה ימים.

ב] מדרש אגדה: [ספרי] יש לעם ישראל שכר רב שישבו בהר זה תקופה ארוכה, לפי שהספיקו לעשות את המשכן, שולחן והמנורה.

דבר אחר, הנאה רבה הייתה להם לפי שקיבלו על ההר את התורה ומשה מינה עליהם שבעים זקנים, שרי אלפים ושרי מאות ,שרי חמישים ושרי עשרות.

בעל הטורים מסביר: כי מתוך המילים:" יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר:  רַב-לָכֶם שֶׁבֶת"- כתוב את המילה:" חֹרֵב" בכתיב חסר ללא האות וו ומכאן שאם עם ישראל לא יקיימו את התורה ה' יביא עליהם חרב.[ספרי]

לסיכום לאור האמור לעיל: אנו לומדים: כי משה ביאר את התורה  שהתקבלה בהר סיני לשבעים לשונות- כמו שנהוג לומר: שבעים פנים לתורה.

לגבי חנייתם של עם ישראל באזור הר סיני בו  קיבלו התורה, אומר להם משה    עתה הגיע השעה  לקום ולנוע קדימה אל ארץ הבחירה- על מנת לקיים את התורה- הלכה ולמעשה, כי לא המדרש עיקר, אלא המעשה.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגיע העת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הגיע  העת

שיר מאת: אהובה קליין©

משה ניצב על הסלעים

מביט בקהל החולמים

ממגש הכסף נהנים

מה להם נרדמים?



פונה אליהם  בנחרצות

לנוע   קדימה בנחישות

די לשקוע בהר ההלכות

עת  לקיים שליחויות.



לנטוש חיי נדודים

בתוך מדבר וניסים

עתה לפנות ולנסוע

לעבר כנען לנוע.



ארץ מורשת אבות

בה לחיות ולהתרבות

להתגבר על מכשולים

בעזרת  שרביט אלוקים.

הערה: השיר בהשראת פרשת דברים [חומש דברים]
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שלישי, 18 ביולי 2017

פרשת מטות- מסעי,במה ייחודה של מלחמת מדיין?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת מטות מסעי - במה  ייחודה של מלחמת מדיין?

מאת: אהובה קליין .


הציורים שלי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד


ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)




ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבטי גד ,ראובן וחצי מנשה בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין(c)

 [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/  בני גד בונים את נחלתם בעבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ניתוץ האלילים בארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ פינחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ השיבה ממלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על  בד.

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/משה קוצף על ראשי הצבא  ישראל בשובם ממדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המרגלים בנחל אשכול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מזכיר בדבריו לשבט  גד וראובן את חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

הפרשה פותחת בציווי להילחם במדיין: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן.  אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה--לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.  וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלֶף לַמַּטֶּה--שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, חֲלוּצֵי צָבָא. וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה, לַצָּבָא:  אֹתָם וְאֶת-פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, לַצָּבָא, וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה, בְּיָדוֹ. וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה..."  [במדבר ל"א, א-ז]

שאלות :

א] מי היו אנשי הצבא הנבחרים?

ב] מדוע נבחר פנחס לעמוד בראש הלוחמים?

ג] במה שונה מלחמת מדיין מהמלחמות הקודמות?

תשובות :

אנשי הצבא הנבחרים.

דעת מקרא סובר: כי המדיינים נחשבו לעם של נוודים, לא היה להם צבא גדול במיוחד, כדי שעם ישראל כולו יצא נגדו, אלא אפשר היה להסתפק בחיל חלוץ של המתנדבים. והדבר נלמד גם מהחלק השני של הפסוק:" וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן",- זהו מונח סתמי ואין בו כלל צליל- המזכיר מלחמה.

גם המילים: "וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן" אינו  מונח צבאי טהור.

הרמב"ן אומר:" ויתכן עוד שנאמר: כי משה נצטווה:" צרור את המדיינים ונקום  נקמת בני ישראל" ושלח לשם מועטים להכות בערי הפריזי [שהיו ערים לא מבוצרות] וכל עץ טוב להפיל וכל מעין לסתום...ולא צווה להם דבר רק לנקום כאשר תימצא ידם, וה'  יתברך...נתן מדיין ומלכיהם...בידם" במילים אחרות, מטרת המלחמה הייתה : נקמה במדיין בלבד ולא מעבר לזה.

רבינו בחיי מסביר את המילים: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא" ;הכוונה שיחגרו את חלוציהם - חגורותיהם, וכאן משבח את משה, שאף על פי שידע כי מיתתו תלויה במלחמת מדיין והנקמה בהם, הוא לא עיכב אותם בדבר.

ומביא מדרש המספר: כי לעומת משה, יהושע לא נהג כך בזמן שבא להילחם על ל"א המלכים, אמר: שאם הוא יהרוג אותם - מיד ימות בעצמו- כשם שאירע למשה מיד עם הניצחון על המדיינים, לכן התחיל את המלחמה ומיד התעכב, שנאמר: "ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה"[יהושע י"א]

אמר לו הקב"ה: היות וכך נהג, לכן ה' מקצר לו את חייו וראוי היה לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו ולא חי כי אם ק"י שנה , כנאמר: "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"[ משלי י"ט]

בנוגע למילים: "וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" מביא רבינו בחיי את דברי רז"ל שנמסרו על כורחם, הם לא מיהרו להילחם במדיינים  מפני שחיבבו את משה וידעו שפטירתו מן העולם תהיה מיד עם הצלחת הנקמה במדיינים.

"הכתב והקבלה" מסביר: כי מהמילים:" מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"- ניתן ללמוד כי הלוחמים היו אנשים חשובים וצדיקים כפי שמציין גם רש"י:

כל הלוחמים זכו לחזור בשלום מן המלחמה במדיינים ואיש מהם לא  נהרג בקרב, כפי שכתוב: "וְלֹא-נִפְקַד מִמֶּנּוּ, אִישׁ". 

הרמב"ן מציין: למלחמה נגד מדיין, שלח משה רק אנשים נבחרים: "משה לא שלח את כל עם - הצבא [כפי שנהג במלחמות נגד סיחון ועוג מלך הבשן] ואף על פי שהמדיינים היו עם רב והערים בצורות גדולות מאד והטעם: כי הנכשלים בבנות מואב היו רבים ואינם ראויים לנקמת ה' ,על כן בחרו למלחמה זו באנשים צדיקים וידועים לשבטיהם"[מוכרים היו לשבטיהם כאנשים רבי מעלה שלא דבק בהם שום רבב]

 בחירתו של פנחס.

רש"י מסביר: משה שלח דווקא את פנחס בראש הלוחמים ולא את אלעזר  אביו.

א] פנחס התחיל במצווה והרג את המדיינית, לכן  נצטווה לסיים!

ב] פנחס היה כהן משוח מלחמה.

ג] הוא בא לנקום את נקמת אבי אביו יוסף, שהמדיינים מכרוהו.

ומניין שהייתה אמו של פנחס שייכת ליוסף?

התשובה: לפי שנאמר [ שמות  ו, כ"ה] :" וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח-לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּנְחָס"

כלומר-מבנות פוטיאל, מזרע יתרו שפיטם עגלים  לעבודה זרה, ומזרע יוסף שפטפט ביצרו, במילים אחרות, פנחס זה  שאבותיו מסרו נפשם נגד גילוי עריות, ומנגד אבותיו מצד שני היו עובדי עבודה זרה, הוא שנבחר לנקום במדיינים  לפי שהם הכשילו את ישראל בשתי עבירות אלו.

 נקמתו של פנחס הייתה כפולה:

א] "נקמת ה' " על שתי עבירות הנ"ל.

ב] נקמת בני ישראל על  שהמדיינים מכרו את יוסף.

בעל הטורים מבהיר: כי משה לא שלח את הנשיאים למלחמה כדי שלא יתביישו לפי שלשבט שמעון - נהרג נשיאם ומאז לא העמידו תחתיו נשיא אחר.

רבינו בחיי מסביר: פנחס נבחר- לפי ששקול כנגד כולם .

ומדוע לא נישלח משה למלחמה זו? התשובה: משה נתגדל במדיין, ישב על הבאר ולא הלך - לפי שנהוג להגיד: בור ששתית מתוכו מים אל תזרוק בו אבן.

שואל רבינו בחיי: מדוע לקח עמו פנחס את כלי הקודש למלחמה- שזה כלל את הארון ואת הציץ? על כך ענו במדרש: מלכי מדיין היו עושים כשפים עם בלעם והיו פורחים באוויר בראותם את המלחמה הזאת, לכן אמר משה ללוחמיו: אם תיראו אותם עושים כשפים תראו להם את הציץ שעל ראשו של הכהן- והתוצאה תהיה מדהימה, הם יפלו בארץ. ולכן כתוב: "ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם, שנפלו מן האוויר על חללי מדיין והרגום, וכתוב בספר יהושע [פרק י"ג]: "ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם"

את החצוצרות לקחו איתם, כי כך היו נוהגים ,בני ישראל, בזמן מלחמה. וגם כאשר היו מתכנסים- היו עושים זאת באמצעות החצוצרות.

 ייחודה של מלחמת מדיין.

 הרש"ר- הרב שמשון רפאל הירש מסביר:  לא ראינו במלחמות הקודמות של ישראל נגד סיחון, עוג מלך הבשן והאמורי- שהיה שם כהן עם ארון הקודש והחצוצרות. מסתבר: כי מלחמות אלה- היו מלחמות כיבוש-או לשם הגנה עצמית, במילים אחרות, המטרות היו חומריות. אך בניגוד למלחמות ההן, מלחמת מדיין הייתה בעלת מטרה מוסרית ורוחנית- מטרות נעלות ביותר.

לכן במלחמה מסוג זה, מן הראוי שהכהן וכלי הקודש יהיו נוכחים- במטרה לקרוא לעזרת אלוקים.

על פי הנאמר במסכת סוטה [מ"ג]- כלי הקודש- כללו את הארון והלוחות שבו. וזאת כיוון שהם הלכו להילחם למען התורה ומצוותיה, מטרתם הנעלה הייתה: שהתורה ומצוותיה יוכלו  לשכון לבטח  בקרב העם.

הכהן המשמש סמל לתורה והמקדש ומסירות נפש בעבודת ה' ,דאג למסירות העם למען התורה - באמצעות החצוצרות היה קורא לאומה לשמוע את התורה ומצוותיה. החצוצרות לא נועדו רק לתקופת היותם של בני ישראל במדבר, אלא  יש להם משמעות לדורות הבאים.

האויב האמיתי של ישראל אינו דווקא זה שמבקש את אובדנו הגופני, אלא זה הזומם להשמידו מבחינה מוסרית ורוחנית.

היות ועם ישראל הוא העם הנבחר שקיבל עליו את התורה, מכאן שכל פגם בשלמותו המוסרית מנתק את הקשר הקיים בינו לאלוקים- וזוהי המלחמה המיוחדת –במטרה לנקום במדיין על כך  שרצה להשמיד את ישראל מבחינה רוחנית. והיות שמדיין שאף להשחית עמים אחרים עשה את הפשע  הבין לאומי החמור ביותר- והתוצאה: שהפסיד את זכות קיומו כאומה בתוך האומות לפני ה'.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי מלחמת מדיין הייתה ייחודית בכך- שנועדה לנקום במדיינים מעצם רצונם להשמיד את ישראל מבחינה מוסרית ורוחנית ולכן  השתתף בה גם הכהן וכלי הקודש- המסמלים את ייחודה של ישראל- כעם נבחר ה' וכאן התכלית הנעלה הייתה להציל ולטהר את ישראל למען ימשיך לדבוק בתורה ומצוותיה לדורות.
*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

יום שני, 10 ביולי 2017

פרשת פינחס- הזכרת עונשו של משה- מדוע?/מאמר מאת: אהובה קליין.

בס"ד *כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

פרשת פינחס - הזכרת עונשו של משה- מדוע?

מאמר מאת: אהובה קליין.

הציורים שלי לפרשה:





ציורי תנ"ך/ משה משקיף מהר העברים על ארץ ישראל/ ציירה: אהובה קליין[שמן  על בד](c)


העלאת תמונות

ציורי תנ"ך/ משה מצווה לעלות על הר העברים/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בנות צלופחד/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה סומך את ידיו על יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


"ושם אשת עמרם יוכבד בת לוי אשר  ילדה אותה ללוי במצרים -

ותלד לעמרם את- אהרון ואת משה ואת מרים אחותם"

[במדבר כ"ו,נ"ט]


ציורי תנ"ך/יוכבד וילדיה, אהרון, משה /ציירה: אהובה קליין (c)

העלאת תמונות


ציורי תנ"ך/ פנחס זוכה לברית שלום וכהונה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורים מתוך ההפטרה לפרשת פינחס:מלכים- א [י"ח]

ציורי תנ"ך/ אליהו הנביא בצל עץ הרותם במדבר/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על



פרשת פנחס , אחת מהפרשיות הקרויות על שם אישים, הפרשה גדושה בנושאים רבים. אחד מהם :  הודעת ה' אל משה  לעלות  אל הר העברים ,להשקיף על ארץ ישראל משום שאין הוא רשאי להיכנס  לארץ המובטחת , בעבור חטא מי המריבה במדבר.

וכך הכתוב  מתאר את האירוע: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם:  הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן". [במדבר  כ"ז, י"ב-ט"ו]

השאלות הן:

א] מדוע נסמכה  פרשת מות משה לכאן?

ב] מנין שאין ייאוש בעולם?

תשובות.

הזכרת עונשו של משה בפרשה.

רש"י מתרץ כאן את הזכרת עונשו של משה באמצעות שני פירושים:

א] כיוון שראה משה שאלוקים מילא את בקשתן של בנות צלפחד בתור יורשות אביהן , כפי שהכתוב מציין: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן".[במדבר כ"ז, ו- ז]

מכאן הסיק משה : אותי ציווה הקב"ה להנחיל את הארץ, אולי הגזירה שלי לא להיכנס לתוך הארץ התבטלה? [על סמך דברי תנחומא]   על כך אמר לו ה' :הגזרה במקומה עומדת!

ב] כיוון שנכנס משה אל תוך נחלתם של שבט גד וראובן חשב: שהותרה לו גדרו, למה הדבר דומה?    למלך  שהתיר לבנו להיכנס לשער הארמון ולבקר בחדרים פרט לחדר השינה שלו, כאן אסר עליו להיכנס.

הנמשל: כך בשעה שנכנס משה לנחלתם של גד ובני ראובן היה חש שמחה וחשב, נראה לי שאלוקים  התיר את הנדר ואוכל להיכנס גם לתוך הארץ, מכאן ואילך התחיל לשפוך תחנונים לפני ה'.[על פי הספרי]

רש" מעיר: כי שתי  תשובות אלה מופיעות כאן, למרות שלא נצטווה משה לעלות מיד אל הר העברים, אלא בבוא העת, סמוך למותו כפי שמצוין בחומש דברים [ל"ב, מ"ט]

וזאת כדי להודיע: שהגזירה שלא יכנס לארץ - שרירה וקיימת.

הרמב"ן מתייחס בפירושו גם לשם ההר וסיבת הזכרת הנושא דווקא בפרשה זו:

הר זה נקרא בשם: "הר נבו" כפי שכתוב בחומש דברים: "עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה".  [דברים ל"ב, מ"ט] ומדוע נקרא גם בשם:" הַר הָעֲבָרִים" ? מפני שהוא שוכן על מעברות הירדן ומשם ניתן לעבור לארץ כנען כפי שנאמר:" אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ" ואכן שם בני ישראל חצו את הירדן כמו שנאמר:   "וְהָעָם, עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן; וַיַּחֲנוּ, בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה, מִזְרַח יְרִיחוֹ".  [יהושע ד, י"ט]

בדומה לרש"י, הרמב"ן טוען: שאין הציווי לעלות להר – נאמר למשה עתה שאם כן, היה חייב לעלות מיד ולא להתמהמה, אבל היות והתורה דנה בנושא חלוקת הארץ כפי שנאמר כאן :" לָאֵלֶּה, תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת.  לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט, תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ:  אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו, יֻתַּן נַחֲלָתוֹ".[שם  כ"ו, נ"ג- נ"ד]

מטעם זה הקב"ה מודיע כעת למשה: כי לא הוא יחלק את הארץ, היות ויצטרך לעלות אל הר העברים לפני שיסעו ישראל מארץ מואב , שם משה ימות ולא יזכה להגיע לתוך ארץ ישראל, אלא יזכה לראותה בלבד.

והראיה לכך, שכתוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה".[שם  כ"ז, י"ח]

ואכן משה מילא את ציווי ה' ואף השלים אותו.

כפי שהכתוב מציין:" "וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה.  וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה".[כ"ז, כ"ב]

הדבר יצא לפועל ומשה  מילה את ציווי ה' בלב שלם כפי שנאמר: " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם.  וַיהוָה הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת". [דברים ל"א, ז]

רבינו בחיי אומר: נסמכה פרשה זו  לפרשת נחלות- לפי שביקש משה לדעת מי ינחל את נחלתו?

דעת מקרא מסביר: כי בהמשך מסע עם ישראל נאמר: "וַיִּסְעוּ, מֵעַלְמֹן  דִּבְלָתָיְמָה; וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים, לִפְנֵי נְבוֹ.  ויסְעוּ, מֵהָרֵי הָעֲבָרִים; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" [במדבר  ל"ג, מ"ז-מ"ח] מכאן שהר העברים היה קרוב  לארץ ישראל בערבות מואב ואחת הפסגות שלו: היה הר נבו.

בעל הטורים אומר רעיון מעניין  בהקשר לנאמר למשה: ו"ּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ", למה  המילה :"הארץ" נאמרת בהא הידיעה? מכאן שהתורה מלמדת אותנו: שהקב"ה הראה למשה את כל הארץ- המערות והמחילות ואוצרות כסף וזהב שבה."[ספרי]

אין ייאוש בעולם.

אומר הרב חיים הלוי  שמואלביץ בספרו: "שיחות מוסר"

חז"ל אומרים [דברים רבה פ"ב, ח]  "אמר משה רבינו לפניו, ריבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני איני נכנס?

אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו ,מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי[בראשית ל"ט, י"ד] ולא כפר, אלא אמר: " כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; "[ בראשית  מ, ט"ו]

אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך, כיצד? בנות יתרו אומרות: [שמות ב', י"ט]: " אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן". והוא שומע ושותק  וכו".

והרי הדבר תמוה, כאשר בנות יתרו אמרו: "איש מצרי.." .  הייתה כאן הכחשת יהדותו של משה, והוא שמע ושתק ולא ראינו על כך שום  תביעה ממנו, אך יתכן שיש לדון אותו לכף זכות ,כי אולי היה במצב של סכנה ,שמא נודע שהוא יהודי- היה הדבר גורם לו משהו רע, אך מכל מקום, היות ומשה לא הודה במקום מוצאו, היינו , יהדותו וארצו משום ששתק- על כך נענש שלא נקבר בארץ הבחירה. ולא היה יכול  לתרץ מיני תירוצים לאשמה זו, מפני שעניין זה: "מי שלא הודה בארצו לא נקבר בארצו" אין זה עונש בתורה, אלא מציאות, כי כל מי שלא מודה בשייכותו לארץ אינו שייך לארץ- אין הארץ חפצה בו.

יש לציין שלמרות הגזרה על משה שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל- הוא התעקש בכל ליבו על רצונו העז להיכנס למקום ולא מנע עצמו מן הרחמים-ציפה לרחמי ה' עליו הירבה בתפילות לבורא עולם בבקשת ביטול הגזרה.

ומכאן ניתן ללמוד קל וחומר ליתר בני האדם: אשר  לא יגיעו לעולם לידי ייאוש ולא ימנעו עצמם מתפילות ותחנונים בכל צער ומצוקה שפוקדים אותם.

לכן, עונשו של משה נסמך בפרשת פנחס - לאור חלוקת הנחלות לשבטים ובכללם ירושתן של בנות  צלופחד,  באווירה זו משה  סבור היה- שהתבטלה הגזרה לאי כניסתו לארץ, אך הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה

אכן, הגזרה יצאה לפועל בסוף ימיו, אך למרות זאת- הרבה משה בתפילות ותחנונים למען ביטולה   כדברי חז"ל:  "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו  מן הרחמים"


*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)

הרב אבינר