פרשת ויצא- מאין כי ארץ ישראל נועדה רק לעם ישראל לעד? / מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת ויצא- מאין כי  ארץ  ישראל נועדה רק לעם ישראל לעד?

מאמר  מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:

ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אימו/ ציירה: אהובה קליין(c)

י

ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על ב]

ציורי תנ"ך/ יעקב -מגלה לרחל-  על קירבת המשפחה ביניהם / ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה" [בראשית  כ"ט, י"ב]

ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 

 מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"

ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל דורשת מיעקב  שיתפלל  עבור בנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך' יעקב מציע לרחל שהיא תתפלל עבור הבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב מודיע לנשותיו על ההחלטה לשוב לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]

פרשה זו  מהווה המשך לפרשת תולדות-  לפי שבפרשה ההיא- יעקב מציית לבקשת אמו רבקה - לעזוב את ביתו וללכת אל חרן כפי שנאמר:

"וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרְכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃ וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃ וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃ וְיָֽשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃ עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָֽׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃ וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים" [ בראשית כ"ז, "א- מ"ו]

 ובפרשתנו  יעקב מקיים  בפועל את רצון אמו כפי שכתוב :

"וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה" ׃[להלן כ"ח, י]

בהמשך יעקב חולם את חלום "סולם יעקב" ומקשיב להבטחת ה' אליו,  הוא   חש יראה גדולה  וקובע-

 כי זה שער השמים , חיש מקים מצבה מהאבן שהייתה מראשותיו ונודר נדר:

ַ"ויִּדַּ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִֽהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶֽאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לִ֖י לֵֽאלֹהִֽים׃ וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִֽהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ"

 בסוף הוא מגיע למקום כפי שהכתוב מציין.

"וַיִּשָּׂ֥א יַֽעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃ וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹֽבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָֽעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר.."[להלן כ"ט, א']

 השאלות הן:

 א] במה הייתה דאגתה של רבקה לגבי  יעקב?

ב]  מאין לנו  כי זו מטרה אלוקית להוביל את יעקב לחרן?

ג] מהי ההוכחה שארץ ישראל  היא שומרת אמונים לעם שלנו לעד ?

 תשובות.

 דאגתה של רבקה ליעקב מפני איומי עשיו.

נאמר:"וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־ דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ"

רש"י מפרש: ברוח הקודש הוגד לרבקה  מה עשיו מהרהר בליבו.

 רבקה אומרת ליעקב: כי עתה  עשיו מתחרט על האחווה שהייתה בינו לבין  יעקב והחליט לשנות את מחשבתו  ולהתנכר אליו - להיות כנוכרי אליו ולהורגו.

 ומדרש אגדה: דרשו: "מתנחם": זה לשון תנחומים שאמרה רבקה ליעקב:" עשיו אחיך זומם  להורגך ואפילו אתה כבר עכשיו נחשב אצלו למת-כאילו שתה עליך כוס של תנחומים- כדרך שהאבלים נוהגים.

ולפי פשוטו: אם נפרש את המילה: 'מתנחם' מלשון  'תנחומים' הכוונה: שעשיו מתנחם על הברכות שנטל ממנו יעקב בתכנון שיהרוג אותו, והנקמה שלו ביעקב שבכך ימצא נחמה על הפסד הברכות.

ובהמשך דברי רבקה ניתן להבחין בברור ברוח הקודש שלה  כאשר אומרת ליעקב :"לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־ שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד" הפסוק הזה מלמד אותנו שכל מי שקובר  את בניו במשך חייו- נקרא: "שַׁכּוּל" וגם מצאנו שכאשר יעקב שלח את בנימין למצרים הוא אמר:

"וְאֵ֣ל שַׁדַּ֗י יִתֵּ֨ן לָכֶ֤ם רַֽחֲמִים֙ לִפְנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְשִׁלַּ֥ח לָכֶ֛ם אֶת־אֲחִיכֶ֥ם אַחֵ֖ר וְאֶת־בִּנְיָמִ֑ין וַֽאֲנִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁכֹ֖לְתִּי שָׁכָֽלְתִּי " [ לקמן מ"ג, י"ד] והתכוון: כשם שנעשה שַׁכּוּל  [כאילו] מיוסף ומשמעון- כך יהיה שכול מבנימין.

 רבקה  דאגה שמא שני האחים ימותו באותו יום לכן אמרה: ליעקב: אם יקום עליך עשיו להורגך ,אתה תקדים אותו ותהרגהו ומיד יבואו בניו ויהרגו אותך.

לכן אמרה ליעקב: "לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־ שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד"

 רש"י טוען: כי רוח הקודש נזרקה ברבקה ואכן התנבאה שביום אחד ימותו ועניין זה  התקיים לעניין הקבורה. שנקברו שניהם ביום אחד לפי שכתוב בגמרא [מסכת סוטה י"ג]:

שחושים בן דן הרג את עשיו בעת קבורתו של יעקב.

תכנית אלוקים להוביל את יעקב  לחרן.

נאמר: "וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה"[להלן  כ"ח,י']

רבי פינחס בשם ר' אבהו אמר: "מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש, אלא מן הקב"ה.

 בתורה מאין?

"וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְהוָה יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" [להלן כ"ד, נ'].

בנביאים מאין?

נאמר:"וְאָבִ֨יו וְאִמּ֜וֹ לֹ֣א יָֽדְע֗וּ כִּ֤י מֵֽיְהוָה֙ הִ֔יא" [שופטים י"ד, ד']

 הכוונה : כאשר רצה שמשון לקחת לאישה פלשתית ,הוא אמר זאת להוריו- אך הם לא ראו זאת בעין יפה  כפי שנאמר:

"וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֗וֹ הַאֵין֩ בִּבְנ֨וֹת אַחֶ֤יךָ וּבְכָל־עַמִּי֙ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־אַתָּ֤ה הוֹלֵךְ֙ לָקַ֣חַת אִשָּׁ֔ה מִפְּלִשְׁתִּ֖ים הָֽעֲרֵלִ֑ים"?

 ובכתובים מנין? לפי שכתוב:

 "וּ֝מֵיְהֹוָ֗ה אִישָּׁ֥ה מַשְׂכָּֽלֶת"׃ [משלי י"ט, י"ט, י"ד]

כדאי לדעת: יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש זיווגו בא אצלו.

 יצחק- זיווגו - בא אצלו שנאמר:

"וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וִַּישָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" [להלן כ"ד, ס"ג]

ויעקב הלך אצל זיווגו שנאמר:" וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה" ׃[להלן כ"ח, י]

 התוכנית האלוקית מוכיחה שלא רק הזיווג הוא מאת ה' אלא גם ארץ ישראל מובטחת רק לעם ישראל על ידי ה'!

 כפי שה' הודיעה  ליעקב בחלום הסולם-בו מלאכים עולים ויורדים:

"הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. [להלן  כ"ח, י"ג- ט"ז]

לקראת סוף הפרשה יעקב קורא לנשותיו ומודיע להן כי מלאך ה' הודיע לו בחלום: ".

"אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ" [בראשית  ל"א, י"ג]

ארץ ישראל שומרת אמונים לעד לעם ישראל לנצח.

ארץ ישראל שמרה אמונים לבניה גם בתקופת הגלויות ,דבר זה מוכח בדברי התוכחה שבפרשת בחוקותיי [ויקרא כ"ו, ל"ב]

נאמר:

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"

[ויקרא  כ"ו, ל"ב]

על כך אומרים חז"ל: כי בזמן שהות היהודים בגלות גם אם האויבים יושבים בארץ ישראל- אין להם נחת רוח.

[תורת כוהנים שם]

גם הרמב"ן מוסיף ואומר: כי הארץ לא מקבלת את האויבים ואינם מצליחים ליישב אותה והיא נשארת שוממה.

ורבינו בחיי מסביר :כי  מדברי ה' אל אברהם אבינו:

לומדים  כי ישנה הבטחה נצחית כי ארץ ישראל מיועדת אך ורק לעם ישראל לנצח!

"וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם--לִבְרִית עוֹלָם:  לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.  וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.[להלן  י"ז ,ז-ט']

ואם בכל זאת יגלו ממנה ,חלילה, היא תישאר שוממה עד  לשובם של בניה.

לסיכום לאור האמור לעיל:

ניתן  להסיק: כי ארץ ישראל משמשת אחוזת עולם לעם ישראל!

ותישאר נאמנה לעם ישראל לדורות בתנאי שהיא תהיה קשורה עם השמים-  בדומה לסולם בחלום שהיה מוצב ארצה וראשו בשמים. ארץ ישראל ניתנה במתנה - בתנאי שנקיים את התורה כהלכתה! ודווקא כעת ,בזמן שחלק נכבד מהיהודים אינם יכולים עדיין לשוב לביתם מפאת המצב המלחמתי , יש לעורר את העם כולו לשוב ולהתחבר לתנ"ך-לקיים את עשרת הדברות- כולל שמירת שבת, כדי לממש את חיינו כאן בארצנו המובטחת – זה צו השעה!  ויהי רצון שנזכה לחזות ב:נבואת ישעיהו הנביא- קורמת עור וגידים:

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

יַעֲקֹב וְהָרוֹעִים/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

יַעֲקֹב וְהָרוֹעִים

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 יַעֲקֹב שׁוֹאֵב עָצְמָה

 מָה' קִבֵּל הַבְטָחָה

 בְּכָל צְעָדָיו שְׁמִירָה

 עָלָיו שׁוֹרָה שְׁכִינָה.

 

לְאֶרֶץ קֶדֶם מַגִּיעַ

הַמַּחֲזֶה  אוֹתוֹ מַפְתִּיעַ

שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹובְצִים

לְיַד הַבְּאֵר מִצְטוֹפְפִים.

 

יַעֲקֹב מַבְחִין בָּרוֹעִים

אֶבֶן הַבְּאֵר אֵינָם מְגוֹלְלִים

הַכְּבָשִׂים לְהַצָּלָה מַמְתִּינִים

מַעְיַן לִבּוֹ  זוֹעֵק רַחֲמִים.

 

כְּאַיָּל מֵחִישׁ צְעָדִים

לְהוֹשִׁיט עֶזְרָה לַצְּמֵאִים

הָאֶבֶן  מִשְׁתּוֹקֵק לְהָסִיר

לְרוֹעִים פָּנִים לְהָאִיר.

 

עוֹד רֶגַע צְפוּיָה הַפְתָּעָה

הִנֵּה מוֹפִיעָה רָחֵל הַיָּפָה

מָה רַבָּה הַשִּׂמְחָה בַּשָּׁמַיִם

יַעֲקֹב מְגוֹלֵל הָאֶבֶן בַּיָּדַייִם.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: וְיָצָא [חֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית]

פרשת תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?/ מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת  תולדות, עשיו ויעקב- מה הקשר לימינו ?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c) 

ציורי תנ"ך/ "ויגדלו הנערים....." / ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד: ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין(c)   

ציורי תנ"ך/ יצחק ורבקה הולכים לגרר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה ויצחק בגרר ואנשי המקום/ ציירה: אהובה קליין(c)

ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ הפלישתים מקנאים בעשירותו של יצחק / ציירה: אהובה קליין (c)

"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד: ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה

 ויקנא אותו פלישתים"

ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

פרשה זו  מתארת את לידת עשיו ויעקב – התאומים  של יצחק ורבקה , קדמו לכך תפילותיו של יצחק לה' - משנתקבלה התפילה, ורבקה הרגישה אי שקט בקרבה כפי שהכתוב מתאר:

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה". [בראשית כ"ה, כ"ב]

רבקה הלכה לבית המדרש של שם  ועבר - כדי לדרוש מה יהיה בסופה ?

על כך קיבלה בשורה לעתיד לבוא מפי השליח - שהוא שם בעצמו שקיבל תשובה  מאלוקים ומסר  לה ברוח הקודש .

"וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ.  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו.  וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. 

  וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. [להלן ,כ"ה, כ"ג- כ"ט]

השאלות הן:

א] מה משמעות הבשורה שקיבלה  רבקה בבית המדרש ?

ב] כיצד ניתן להבין: כי יצחק אהב את עשיו ורבקה אהבה  את יעקב?

תשובות.

הבשורה לרבקה: "שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ."

לפי דברי רש"י :התורה מציינת: במקום :"גויים"-"גיים"- בדומה לגאים-מלשון גדולה וגאונות וזאת  כדי לרמוז: כי משני הגויים האלה יצאו - שני גדולי עולם, האחד: אנטונינוס מלך אדום אשר בא מזרע עשיו. ורבי יהודה הנשיא - מזרע ישראל שחיו באותה  תקופה ועליהם נאמר: "שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות  החמה ולא בימות הגשמים" [מסכת עבודה זרה: י"א] הם היו עשירים ונכבדים והיו מרבים לערוך לחבריהם - סעודות , הצנון והחזרת -  היו חלק בלתי נפרד מהמזון שהגישו - גם שלא בעונת גידולם כאשר הם נמכרים ביוקר בשוק.

 

ולאומים = "שני לאומים" - שתי מלכויות. שני הלאומים לא יהיו שווים בגדולתם, אלא כאשר אחד נופל השני קם. גדולתו של כל אחד כרוכה  בנפילתו של אחיו!

ומביא דוגמא:"אמלאה החרבה" [יחזקאל  כ"ו, ב] - צור השייכת למלכות אדום אומרת: הנה אתמלא אני מן העיר ירושלים החרבה:  "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים"

"בעל  הטורים" מסביר את המילה: "גיים"-רמז ל- י'  אומות שבאו  להחריב את  בית המקדש כפי שכתוב:

"אָֽמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי    וְלֹֽא ־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם ־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נֽוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו    עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אָֽהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים    מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַֽעֲמָלֵ֑ק    פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם  יו֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם ־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם    הָ֤יֽוּ זְר֖וֹעַ לִבְנֵי ־ל֣וֹט סֶֽלָה" [תהלים פ"ג, ה'- י']

בהמשך מביא הסבר  לפי  המדרש : שני גויים:  אחד מהם יצא מי שבונה את בית המקדש - שהוא גאון עוזינו [הכוונה לשלמה המלך כפי שכתוב]: "אֱמֹ֣ר ׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־ מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ"[יחזקאל כ"ד, כ"א] ומי בא להחריב את המקדש? אספסיאנוס  הרשע.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי - צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".

התורה מתארת את השוני החזותי של שני האחים:

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו".

על פי "בעל הטורים":

א] "מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם .

ב] "אדמוני"- מלשון אדם, שיצא בעל שיער כאדם גדול - דבר שלא אופייני לתינוק. "כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"- שהיה מלא שערות כאדרת- ואין לפרש מלשון אדמימות.

על יעקב נאמר:

"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב"

על פי רש"י: המביא מדרש אגדה: יעקב  היה אוחז בעקב עשיו מתוך  צדק - מהסיבה: כדי לעכבו מלצאת , זהו סימן לעתיד שאין עשיו יספיק לסיים את  מלכותו - עד שבא יעקב ולוקח ממנו.

נאמר עליו: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" ואילו על עשיו נאמר: "וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו". 

על כך רש"י מסביר:- כולם קבעו את שמו 'עשיו'- הנגזר מלשון: 'עשיה' לפי שראו בו נעשה ונגמר בשיערו כילד גדול - ואינו  כתינוק  ,אלא עשוי וגמור.

אם כן מדוע נאמר בלשון יחיד על  יעקב: "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ"?

מלמד שהקב"ה בעצמו קרא לו בשם: יעקב על סופו.

בסברא אחרת: אמר הקב"ה: אתם קראתם לבכורכם בשם: עשיו, אף אני  אקרא לבני בכורי שם: והוא 'יעקב' הנקרא בכור. כמו שנאמר:

"וְאָמַרְתָּ, אֶל-פַּרְעֹה:  כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" [שמות  ד', ]

פירוש נוסף: אביו קרא לו בשם יעקב - על שם האחיזה שאחז בעקב של עשיו בעת הלידה.

התורה מתארת: כיצד היו שונים זה מזה שני האחים:  הרי עוד כשהיו ברחם אימם כבר נפרדו דרכיהם. כשהייתה הולכת רבקה ליד  פתח של  בית מדרש - היה רוצה יעקב לצאת וכשהייתה עוברת ליד מקום-של עבודה זרה  מיהר עשיו לצאת לשם.

פרוש ב] היו שני הבנים מתרוצצים בתוך רחמה של רבקה - וזה מתוך המילה:  'ריצוץ' ושבירה שהיו הבנים מתרוצצים - נלחמים ורבים זה עם זה. מתווכחים על נחלת שני עולמות - כלומר: העולם הזה והעולם הבא. לפי שכל אחד  מהם רצה לרשת את שני העולמות.

בהמשך התורה מתארת את השוני הבולט בין שני האחים:

"וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים".

רש"י מסביר: כיון שהגיעו שניהם לגיל שלוש עשרה – כבר נראה - שיעקב פורש לבתי מדרשות ואילו עשיו  פונה לעבודה זרה.

איש יודע ציד - לפי שהיה עשיו יודע לצוד ולרמות את אביו והיה שואל אותו מיני שאלות כדי להטעות אותו. לדוגמא : אבא כיצד מעשרים את המלח? ואיך את התבן? [ אלה שני דברים  שאינם חייבים במעשר,  עשיו שאל שאלות אלה - כדי להרשים את אביו ,כי ידע שאביו מדקדק במצוות. עשיו גם היה איש שדה , איש בטל המתהלך בשדה וצד חיות ועופות בעזרת קשתו - להנאתו.

ואילו יעקב היה איש תם - אינו בקי בכל מה שעשיו עשה. אלא היה יושב אוהלים – היינו - יושב בבתי מדרשות – באוהלו של שם ואוהלו של עבר.

הכתוב מתאר: את אהבת יצחק לעשיו – "כי צייד בפיו".

על פי אונקלוס: יצחק  אהב את עשיו כי  מהצייד שלו - היה אוכל.

ולפי המדרש: היה עשיו  צד את אביו ומרמה בדבריו.

רבקה אהבה את יעקב, לעניות דעתי - היות ולאישה יש בינה יתרה-  היא זיהתה שיעקב הוא צדיק - ומחובר לתורה.

יש אומרים: שאין צורך לפרט מדוע  רבקה אהבה את יעקב - זה מובן מאד. לאור ההבדל החד בין שני האחים ניתן ללמוד : כי ההורים צריכים להיות מודעים להתנהגות ילדיהם עוד בהיותם קטנים ולחנך אותם בדרך הטובה - כי כאשר הם כבר גדולים קשה לשנות את דרכם.

אולם לגבי עשיו ויעקב - לכל אחד מהם שליחות משלו: כאשר קולו של יעקב מתגבר - היינו קול התורה,,  ידי עשיו  נחלשות ואינו יכול לגבור על יעקב - אך כאשר  קולו של יעקב נחלש - היינו מתרחק מהתורה - עשיו מתחזק ונלחם בו.

לסיכום , לאור האמור לעיל: נלמד גם לגבי ימינו -  כאשר אנחנו נתונים במלחמה קיומית עלינו להתעורר – לשוב  ולהתחבר לתורה הקדושה - ולהאיר אור לאומות העולם, כי זו השליחות שלנו! התורה וארץ ישראל - תלויים זה בזה, כדברי דוד המלך:

"וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם    וַֽעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים  יִירָֽשׁוּ׃ בַּֽעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו    וְתֽוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוַּ הֽלְלוּ־יָֽהּ" [תהלים ק"ה, ׃מ"ד- מ"ה]

כלומר – ארץ ישראל נתונה בידנו כאשר אנחנו מקיימים את מצוות התורה.