יום רביעי, 29 בנובמבר 2023

פרשת וישלח- שמחה מהולה בעצב- כיצד? /מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת וישלח-  שמחה מהולה בעצב- הכיצד?

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מות רחל ולידת בנימין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ יעקב שולח מלאכים אל עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מתפלל: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יעקב ופמלייתו חוצים את מעבר  יבוק/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב נאבק עם המלאך/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי  תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי  תנ"ך/  יעקב  צופה  בעשיו ואנשיו קרבים אל מחנהו/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב  ועשיו נפגשים/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עשיו שואל את יעקב- מי הם  כל הקהל?/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  יעקב הולך  לסוכות עם פמלייתו/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך/ שעיר מקום מושבו של עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב רוכש חלקת שדה בשכם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ דינה יוצאת לצפות בבנות הארץ בשכם/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ עשיו ונשותיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


בפרשה זו נולד בנימין הבן השני לרחל לאחר יוסף . כך התורה מתארת את לידתו:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים--בֵּית-אֵל.  וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.  וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין.  וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם.  וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. [בראשית ל"ה, ט"ו – כ"א]

השאלות הן:

א] היכן נקברה רחל ומדוע?

ב] בנימין - במה התברך?

תשובות.

מקום קבורתה של רחל אימנו.

נאמר: "וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן.  וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין".

בפרשת ויצא, כאשר פגש יעקב לראשונה את רחל ליד הבאר, נאמר: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ" [שם ,כ"ט. י"א]

רש"י  עונה לשאלה : מדוע בכה יעקב כשפגש את רחל?

תשובתו: יעקב בכה בפגשו לראשונה את  רחל - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת אתו לקבורה  מהטעם : כי

עתידה  להיקבר לבדה בדרך אפרתה ולא  במערת המכפלה.

רש"י מביא שלושה פירושים למילים:  כִּבְרַת-הָאָרֶץ:

א] עניין ריבוי - כלומר: זה היה מרחק רב מאפרתה. בדומה ל: "מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים,, [ישעיהו כ"ח, ב']

ב] [ב"ר [פ"ב ,ז'] אמר ר' אליעזר בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי, רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא"

כלומר: האדמה הייתה מנוקבת בגלל המחרשה.

לפי מדרש זה רצתה התורה להודיענו: שהתקופה בה מתה רחל הייתה נוחה להליכה ובכל זאת לא הביא יעקב את רחל לקבורה באפרתה ,ואין זה  פשוטו של מקרא...

ג]  שם מידת קרקע.

רבינו בחיי  מפרש את המילים: "וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה".

דרשו רז"ל: כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם וכך היה גם עם שרה נאמר עליה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן"   [בראשית כ"ג, ב'] היות והיא נפטרה בחברון נקברה בחברון, שנאמר: "וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" [שם כ"ג, י"ט]

כך היה גם עם מרים כפי שנאמר:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם". [במדבר כ', א']

"חיזקוני" סובר: בגלל שתוך כדי הקושי בלידה היא נפטרה ויעקב חשש פן תתלכלך בדמיה כשאר  נשים יולדות, לפיכך לא  לקח אותה עד המערה.

בספר הישר נאמר: "ורחל אשת יעקב הרה בימים ההם, וייסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל, לבוא אל יצחק אביו חברונה. וילכו בדרך ויהי  עוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל בן , ותקש בלדתה ותמות".

ויקברה יעקב בדרך אפרת בבית לחם, ויצב מצבה על קבורתה עד היום, ויהי ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמות.

ויקרא יעקב את שם בנו הנולד לו - אשר ילדה רחל: בנימין, כי בארץ הימין נולד לו".

האגדה מספרת: "כשהיה יעקב בדרך אפרת. במרחק קטן  מאד מהעיר חברון, ילדה רחל את בנה השני , קשה מאד הייתה הלידה  ורחל נחלשה ומתה. לפני מותה קראה לבנה שנולד: "בן אוני - בן צערי ויעקב קרא לו בנימין.

רצה יעקב להביא את רחל למערת המכפלה ולקבור אותה שם, אבל ראה ברוח הקודש את מה שעתיד להיות עם בניו אחריו, ראה שכעבור שנים רבות, כשיחרב בית המקדש, יובילו הגויים את בני ישראל לגלות, לארצות זרות, ובדרכם יעברו במקום זה דרך אפרת, ליבם כואב ועיניהם זולגות דמעות, והגויים צועקים עליהם ומכים אותם, אמר יעקב: "אקבור את רחל אשתי הרחמנייה במקום זה, וכשיעברו כאן בניי האומללים תשמע היא את בכיים ותתפלל עליהם לפני ה'  שישוב וירחם עליהם וישיב אותם לארצם" לכן קבר יעקב את רחל בבית לחם בדרך אפרת, ושם מצבה על מקום קבורתה וזוהי מצבת רחל עד היום הזה"

הגר"א מתייחס  למצבה שהקים יעקב לזכרה של רחל- כפי שנאמר:" וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל -קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם".

יש להבין מהו כפל הלשון: " וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה,...." ורק את זה בלבד, ללא שום תארים ושבחים, היות שכולם כבר ידעו מי היא רחל ומה טיבה"

ועוד מדבריו של הגר"א: "בזמן שאין צדיקים בדור השכינה מוצאת מקום לנוח - על קברי הצדיקים - ישני עפר.

רחל יולדת את בנימין.

על כך נאמר: "וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן". 

רש"י מסביר: אמרה המיילדת: זה הבן הנולד כעת הוא נוסף על יוסף שנולד כבר . כלומר התקיימה  תפילתך:" "יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר" [שם  כ"ז, ל"ו]

רבותינו דרשו: שעם כל שבט נולדה תאומה, ועם בנימין נולדה תאומה יתירה לכן נאמרה המילה: "גם"- שהוא לשון ריבוי.

על פי רש"י: רחל קוראת לתינוק הנולד "בן אוני"- בן- צערי לפי שתוך כדי לידתו  הצטערה בייסורי מוות.

יעקב קרא לו: בנימין - כך נראה לרש"י - לפי שכל השבטים נולדו בארץ נהריים שהיא בצפון, ורק הוא  לבדו נולד בארץ כנען שהיא יושבת בנגב [בדרום] כשאדם בא מארם נהרים- לפי שארץ כנען היא דרומית לארם נהריים -וכל הבא מארם קורא לארץ כנען 'דרום' כמו שנאמר:

"וַיִּשְׁמַע, הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן--בְּבֹא, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".[במדבר ל"ג ,מ']

וכן נאמר על אברהם: "וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה". [לעיל י"ב .ט] [שהלך לצד דרום כדי להגיע לארץ כנען ] ולכן קרא שמו 'בנימין'- בנימין לפי שצד דרום  נקרא: 'ימין' [משום שהעומד כשפניו למזרח, נמצא צד דרום לימינו] ומלשון הכתוב בתהלים פ"ט, י"ג] "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם"

פירוש ב ] לשם "בנימין"- מלשון: 'בן ימים'- לפי שנולד לעת זקנתו –של יעקב- כשמלאו ימיו ונכתב באות נו"ן במקום האות מ"ם שהן אותיות המתחלפות לפעמים זו בזו, דוגמא: 'לקץ הימין' [דניאל י"ב, י"ג] שפרושו: לקץ הימים"

בהמשך נאמר: כי יעקב נטה אוהלו מנגד למגדל עדר ושם באותו מקום נשלמו  השבטים-כנאמר: "וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר".[להלן  ל"ה, כ"א]

רבינו בחיי סובר: כי בנימין הוא היה תשלום השבטים- כלומר השלים את  מספר השבטים ועל זה אמר הנביא מיכה:

"וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל ־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת ־צִיּ֖וֹן" [ מיכה ד', ה]

מצודת ציון מסביר: הכוונה לעיר ציון - ירושלים ששם היו מתאספים בשלושת הרגלים כל שבטי ישראל - המכונים בהרבה מקומות בשם: "עדר" ומסתבר כי חלק מהמקדש נבנה בחלק מנחלת שבט בנימין.

כפי שנאמר: "לְבִנְיָמִין אָמַר--יְדִיד יְהוָה, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן,. [דברים ל"ג, י"ב]

"חיזקוני" סובר: נַחֲלָתוֹ סְמוּכָה אֵצֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

לפי הגמרא, בית המקדש נבנה בדיוק על הגבול שבין הַחֵלֶק של שבט יהודה לַחֵלֶק של בנימין.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ הַשְּׁבָטִים רָצִים וּמִדַּיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – זֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: בִּתְחוּמִי יִבָּנֶה אָמַר לָהֶם הקב"ה: שְׁבָטִים… כֻּלְּכֶם שְׁבָטִים, כֻּלְּכֶם צַדִּיקִים…אֲבָל בִּנְיָמִין שֶׁלֹּא נִשְׁתַּתֵּף בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, (תהלים סח) "הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ" [בראשית רבה צ"ט, סימן א']

לסיכום, לאור האמור לעיל פרשה זו היא שמחה  מהולה בעצב, רחל אימנו נפטרה בזמן הולדת בנימין – אך בנימין זכה שבעתיד בחלק מנחלתו -  יבנה המזבח בבית המקדש .

ויפים וחשובים דברי הנבואה:

 "וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם"

[יחזקאל  ל"ז, כ"ח]



מוֹת רָחֵל וְלֵידַת בִּנְיָמִין /שיר מאת: אהובה קליין.

 

 

מוֹת רָחֵל וְלֵידַת בִּנְיָמִין / שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

 יַעֲקֹב  נִרְגָּשׁ - נִסְעָר

 הַבְטָחַת ה' בְּלִבּוֹ נָצַר

 עַתָּה  מְצָרֵף פָּמַלְייָתוֹ

 שָׂשׂ לְהֵיאָחֵז בְּנַחֲלָתוֹ.

 

עֲצֵי זַיִת לְצִדֵּי הַשְּׁבִיל

יַעֲקֹב שַׁיַּרְתּוֹ מוֹבִיל

רָחֵל מְאִטָּה צְעָדֶיהָ

הרי כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

 

 מָה רַבּוּ צִירֶיהָ

 מֵעֵת לְעֵת  צִיעֲרוּהָ

 טֶרֶם תֵּצֵא נִשְׁמָתָהּ

לִצְפּוֹת הַיִּלּוֹד זָכְתָה.

 

לוֹ קָרְאָה - בֶּן אוֹנִי

הַמְּייַלֶּדֶת  הָרְגִיעָה : אַל תִּרְאִי

יַעֲקֹב קָרָא לוֹ בִּנְיָמִין

בִּהְיוֹתוֹ שְׂבַע יָמִים.

 

רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה

מוֹתָהּ לֹא צָפְתָה

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה

שָׁם תְּקַיֵּם שְׁלִיחוּתָהּ!

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי עֵינַיִךְ מִדִּמְעָה!

 הערה: השיר בהשראת  פרשת וישלח [חומש בראשית]

יום רביעי, 22 בנובמבר 2023

פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת. מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת ויצא – השיבה לארץ המובטחת.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יעקב מודיע לנשותיו על ההחלטה לשוב לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין _(c



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אימו/ ציירה: אהובה קליין(c)






ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב -מגלה לרחל-  על קירבת המשפחה ביניהם / ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה" [בראשית  כ"ט, י"ב]


ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 
 מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת"


ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על ב]


ציורי תנ"ך/ רחל דורשת מיעקב  שיתפלל  עבור בנים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך' יעקב מציע לרחל שהיא תתפלל עבור הבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)





יעקב אבינו עובד תקופה  ארוכה בחרן - אצל לבן אחי אמו. בתום התקופה - התורה מתארת כיצד הגיע הרגע בו יעקב מבין שעליו לעזוב  את המקום ולעלות לארץ המובטחת:

"וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ.  וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ.  וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי.  וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן:  כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן.  וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי, וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים; וְלֹא-נְתָנוֹ אֱלֹהִים, לְהָרַע עִמָּדִי.  אִם-כֹּה יֹאמַר, נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, נְקֻדִּים; וְאִם-כֹּה יֹאמַר, עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ--וְיָלְדוּ כָל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים.  וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת-מִקְנֵה אֲבִיכֶם, וַיִּתֶּן -לִי.  וַיְהִי, בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, בַּחֲלוֹם; וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים.  וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, בַּחֲלוֹם--יַעֲקֹב; וָאֹמַר, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל - הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן, עֲקֻדִּים נְקֻדִּים, וּבְרֻדִּים:  כִּי רָאִיתִי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.  וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ:  הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ.  כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ--לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ—עֲשֵׂה".[בראשית פרק ל"א, א'- י"ז]

 

השאלות הן:

א] כמה זמן עבד יעקב אצל לבן?

ב] מה היו הגורמים לפרידת יעקב  מלבן הארמי?

תשובות.

תקופת עבודתו של יעקב אצל לבן.                                  הרב אביגדור הלוי  נבנצל מסביר: יעקב עבד במשך עשרים שנה את לבן ותקופה זו נחלקת  לשלוש יחידות זמן:             א] שבע שנים ראשונות בהם עבד יעקב  עבור השגת רחל- הסכם זה היה - על פי הצעת יעקב: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. [להלן כ"ט, י"ח]  הסכמת לבן להצעה זו- דווקא בעיני בנותיו לא הייתה כה מעורכת וההוכחה לכך:  דבריהן ליעקב: "הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ"

רש"י מסביר בעוד שההורים נוהגים לתת לבנותיהן נדוניה - בניגוד לכך- לבן מעביד את יעקב במשך שבע שנים ובוודאי שיעקב היה ראוי לקבל הרבה יותר. אבל לגבי תנאים אלה לא ניתן לבוא בטענות אל לבן היות ויעקב  בעצמו הציע את זה .

ב] תקופת שבע שנים  הן  תוך כדי רמאות, יעקב עובד  שוב למען השגת  רחל למרות שבפעם הראשונה  שעבד כבר עבורה הוא היה מעוניין רק ברחל ולא בלאה אחותה. אך היה זה רצון ה'  לבנות את  בית ישראל משתי צדיקות אלה.

ג] תקופה של שש שנים  האחרונות יעקב עדיין עובד מרצונו- אך גם הפעם – לבן מרמה אותו על ידי תנאי שכר - כדברי  יעקב: "וְהֶחֱלִף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים"; לבן רימה את יעקב  מאה פעמים במשך אותן שש שנים.[ בר"ר ע"ג, ט']   

יעקב נפרד מלבן.

א] התנאים שנוצרו בין לבן ליעקב גרמו לאווירה שאינה נעימה  ליעקב, כפי שנאמר: "וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה.  וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.." באווירה זו עדיף לעזוב.

ב] אלוקים מצווה את  יעקב לעזוב את  חרן ולשוב לארץ המולדת : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ". 

רבים הפרשנים המסבירים את מעשהו של יעקב בעניין פיצול המקלות:

מתברר כי דברים אלה הם משמשים לקח לדורות, לא להרכין ראש בפני עוול ורשע ולא להירתע מלהציל את הגזל מהגזלן - הקו הזה עובר  כחוט השני בפרשיות אחדות בתורה, בסיפורי האבות,

כמה פרשנים  מסבירים את דברי בני לבן:

"לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה: במובן של סיגול מידותיו לשם סיכול מזימותיו, יעקב הוציא את שלו בסגולת ה"רמאות" שחשבנו שהיא כישרונו הבלעדי של אבינו, ויש הרואים כאן התנגשות לא רק על רקע חברתי - בין יעקב העובד לבין לבן המנצל, אלא התנגשות כללית ביו ישראל לעמים.

החתם סופר מסביר: כך דרכם של גויים מאז ומקדם אם כי הם ניזונים כמו לבן בזכותם של ישראל, אין הם מאפשרים ליהודים להתפרנס, אלא בדרך של רמאות. ואחרי כן תגובתם בדומה לבני לבן שאמרו ליעקב: "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ--עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה".

בדומה לכך  הדברים מכוונים גם נגד קטרוג השטן על צורת פרנסת היהודים בין  הגויים מה ניתן לעשות? אין מנוס - הרי גם יעקב הצדיק, נאלץ להשתמש בדרכי עורמה - על מנת להציל את השייך לו מידי לבן ארמי.

לגבי הקריאה האלוקית ליעקב - לשוב אל המולדת ציווי חשוב מאד התואם את דברי המדרש בבראשית רבה [פרק ע"ד] "נכסי  חוץ לארץ אין בהם ברכה. אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עימך"

ה"חפץ חיים" אומר על התורה בפרשה זו: "כשהאומות מדברות סרה על עם ישראל, מעלילות עלינו ודוחקות את רגלינו בבחינת " וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן" עדיין מבליגים על  זה, שומעים חרפתם ואינם משיבים, אבל מכיוון שאנו רואים את פניהם שאינם כתמול שלשום, בבחינת: "וירא יעקב את פני לבן" כשהעומדים בראש הממשלות מראים לנו פנים זועפות, או אז אנו מוכרחים  לבקש לנו מקום מקלט, המקלט היותר בטוח הוא לשוב אל ארץ אבותינו  - " שוב אל ארץ אבותיך"

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כאז גם עתה. כמו שיעקב חש - כי עליו לשוב לארצו - ארץ ישראל - הן מפני היחס העוין של בני לבן  ובראש  בראשונה על פי ציווי ה' -  כך בימינו: ארץ ישראל נועדה  לעם ישראל.

אך חשוב לציין ,  כי לא די להסתפק בצבא חזק, אלא עלינו להיות מחוברים לתורה הקדושה ולקיימה - ככתבה ולשונה הלכה למעשה!

כפי שנאמר:

" וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת ־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת ־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר ־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה!! 

[דברים  ח'. י"ז- י"ח] יהי רצון שבמהרה נזכה לניצחון גדול ולגאולה שלמה. אמן ואמן.