יום רביעי, 22 בפברואר 2023

פרשת תרומה- הדרך לאחדות העם -בימינו/ מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת תרומה- הדרך לאחדות העם -בימינו?

 מאמר מאת: אהובה קליין .

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ המנורה במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

Biblical painting

Menorah in the Temple

(By Ahuva Klein(c

ציורי תנ"ך/ "וייקחו לי תרומה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים שמן כתרומה למשכן/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ בני ישראל מביאים תרומה  אל משה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ תרומת האבנים למשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ הקמת  חצר המשכן/ ציירה: אהובה קליין: [שמן על בד] (c)



ציורי תנ"ך/ אמני המשכן- בצלאל ואהליאב/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי התנ"ך/  אומני המשכן במלאכתם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ הקמת המשכן בידי בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך / ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכרובים מעל ארון הברית במשכן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שלחן לחם הפנים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/"ועשו לי מקדש../ ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ "ועשו לי מקדש  ושכנתי בתוכם"/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ מלכים-א, פרקים ה, ו]



ציורי תנ"ך /שלמה המלך בונה מקדש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ שלמה המלך כורת ברית עם חירם מלך צור/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/חירם מלך צור שולח ארזים לבניית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

ציורי תנ"ך/ שלמה המלך וברקע עבדיו נושאים אבני גזית לבניין הבית.

ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שלמה המלך והחוצבים בהר/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם מכל אדם/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשת תרומה - הדרך לאחדות העם – בימינו !

מאת: אהובה קליין .

הפרשה פותחת במילים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ- לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי...  וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". [שמות  כ"ה, א'- ט]

בהפטרה אנו קוראים: [ספר מלכים א', פרק  ה- מפסוק כ"ו-עד פרק ו', פסוק י"ד]

ַ"ויהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם.  וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס.  וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת": [מלכים-א: ה, כ"ו- ל"ב]

בהמשך דבר ה' אל שלמה המלך:  "וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-שְׁלֹמֹה, לֵאמֹר.  הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת -כָּל-מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם--וַהֲקִמֹתִי אֶת-דְּבָרִי אִתָּךְ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-דָּוִד אָבִיךָ. וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל". [ו', "א-י"ד].

השאלות הן:

א] מדוע  הקמת המשכן מתואר בחמישה פרשיות  תורה?

ב] הקשר בין הקמת המשכן להקמת מקדש שלמה - והמטרה?

תשובות.

תיאור הקמת המשכן  בחמשה פרשיות.

ה"נתיבות שלום" שואל שאלה זו ? ומתעמק  בשאלתו מדוע נכנסת – התורה לכל  הפרטים  ויש אף פרטים שנשנים בפרשיות אלו ולכאורה זה ניראה מיותר? ויש אף שואלים מדוע נכתבה מצווה זו בכלל הרי זה מיועד לאותו הדור? ועוד נראה שלהקמת המשכן היה צורך  בבצלאל  שעליו נאמר:  "ואמלא אותו בחכמה ותבונה ובדעת "- שהן נחשבות למדרגות הגבוהות ביותר?

חז"ל מציינים [מסכת ברכות נ"ה] בצלאל היה יודע לצרף אותיות שנבראו באמצעותן שמים וארץ ועל כן מדוע היה צריך בכל הדברים האלה לצורך הקמת המשכן?

על פי הזוהר הקדוש: קדושת התורה היא גבוהה  עד בלי די..

הבעש"ט אומר ב"תורת תמימה" שלא נגע איש מעולם - אפילו באות אחת מהתורה ואיש לא הגיע להבין את תכלית התורה והרמוז בה  באות אחת?  מהטעם שכל התורה היא השתלשלות  מעולמות עליונים - עד למטה - לעולם העשייה.

בגמרא מסופר [מסכת שבת פ"ח]"שבשעה שעלה משה למרום, מלאכי השרת התלוננו לפני הקב"ה: "חמדה גנוזה אתה מבקש לתת לבשר ודם – כלומר - אין שום שייכות להעניק את התורה בקדושתה העילאית לאדם בשר ודם הדר בעולם למטה ?

תשובת משה הייתה: שהפירוש האחרון המשתלשל בתורה לעולם העשייה באופן פעיל - כגון: "לא תרצח" ומצאנו בתורה בתקיעות השופר של ראש השנה שזה מהנושאים המרוממים ביותר ואילו בתורה כתוב: רק "יום תרועה יהיה לכם"

מכך דרשו חז"ל: את כל דיני התקיעות ויש בכך על פי הקבלה - רזים מעל רזים  במדרגות גבוהות מאד, בשל חשיבות הערך של כל אות בתורה – אם חסרה אות אחת בתורה - ספר התורה  פסול מפני שכולו קודש קודשים.

גם בריאת האדם בצלם אלוקים - משמש כמפה - למה שמתרחש בעולמות  עליונים. יש הרבה אורות עליונים במבנה ראשו של האדם לכל פרטיו.

כך גם המשכן.

על פי תורת הנסתר: כל המשכן מרמז על אורות עליונים. וכל חלק וחלק מן המשכן – יש כנגדו  חלק הנמצא באורות העליונים.

לכן המשכן  הוא כעין מפה לכל העולמות האלה - ומטרת הקמתו כדברי תנחומא: נתאווה ה' לשכון בדירה בתחתונים . מהטעם הזה הוריד ה' אורות  מהעליונים לעולם הזה.

לכן חשוב להדגיש כי היה יודע בצלאל בן אורי – לצרף אותיות שנבראו באמצעותן – שמים וארץ  כדי להמשיך בבניית המשכן  את סודות הבריאה של שמים וארץ.

לגבי עבודת האדם את ה' הם כלולים  בכל חלקי המשכן.

הסיבה שהתורה האריכה בהקמת המשכן להורות : שיש כוונות עליונות בכל פרט ופרט של המשכן ופרשיות אלה –נחשבות לעיקר התורה - כי הם מבטאים את רצון ה' שנתאווה שתהיה דירה גם בתחתונים  ומטרה זו יכולה להתקיים רק באמצעות המשכן.

הקשר בין המשכן למקדש שלמה.

בפרשתנו מדובר: בהבאת תרומה למען הקמת המשכן במדבר   אשר היה  מבנה זמני– לפי שהיו  בני ישראל שוהים  בקרבת המשכן בכל מקום במדבר וכשהיו עוברים לחניה הבאה  היו נוהגים לקפל את המשכן וחלקיו השונים ונעים הלאה אל עבר החניה הבאה.

מה שאין כן לגבי המקדש - שבנה אותו שלמה בעזרת עבדיו הרבים – הוא שימש כמבנה קבוע בירושלים. אך מנגד -  המשכן וגם המקדש שמשו  כמטרה למקום השכנת השכינה – בקרב עם ישראל. לגבי המשכן נאמר:  "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".

בהפטרה נאמר: "...וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אֶעֱזֹב, אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל".

השראת השכינה מותנית בתנאי:

"הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-אַתָּה בֹנֶה, אִם-תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה, וְשָׁמַרְתָּ אֶת-כָּל - מִצְוֺתַי, לָלֶכֶת בָּהֶם"

המלבי"ם מבאר: אין עיקר בית המקדש מתבטא באבנים ובעצים  הנעשים על ידי האומנים- אלא המטרה: שיתאחדו כל בני ישראל לעבוד את ה' יחדיו.

ה' נתן את כיסא המלכות לבית דוד - בתנאי אחד: רק אם ישמרו את התורה ומצוותיה.

בעל הטורים וגם רבינו בחיי אומרים: כי יש במילה: "שכנתי"- רמז למספר השנים בהם עמד בית ראשון ושני, בית ראשון עמד ת"י שנים כמניין לשוכני בתוכם, ובית שני עמד ת"כ שנים.

בפרשתנו נאמר: " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ - לִי תְּרוּמָה" והרי היה צריך הכתוב  לומר:  "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ויתנו לִי תְּרוּמָה"?  אלא הקב"ה נותן לעם ישראל להבין: כי כל תרומה שיביאו עבור הקמת המשכן - כולל, כסף, זהב, ונחושת... הם אוצרות שה' מעניק לנו. ויש להימנע מהחשיבה המוטעית כאשר אדם חושב שהכול עשה בעצמו – היינו - "וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־ הַחַ֥יִל הַזֶּֽה"׃ [דברים ח', י"ז]

בהפטרה נאמר: "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל....."

המדרש מסביר: בני ישראל מונים שישים ריבוא -אמר ה' לדוד המלך: כי מחצית בני ישראל יהיו  עוסקים תמיד בתורה -שהרי ידוע כי תלמידי חכמים  פטורים  מתשלום מס. לפיכך היה צריך שלמה המלך לגבות מס רק ממחצית, היינו - משלוש מאות אלף והוא לקח אחד מעשרה, כי: "העשירי יהיה קודש" וכך הגיע למספר של שלושים אלף.[הרב יהונתן אייבשיץ]

בפרשתנו היו ידועים אומני המשכן - כיוצרים  בעלי חכמה  בינה ודעת- ואילו בהפטרה - נאמר: "ויהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ"

חכמה זו נחוצה הייתה למלך- כי גם באמצעותה היה מדריך את עבדיו לבנות את המקדש כפי שכתוב: "וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה".[מלכים ו', א]

הוא נעזר בבעלי מקצוע שונים- כפי שהכתוב מתאר: "וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת"

באמצעות חכמתו היה כורת ברית עם חירם מלך צור- זהו שלום פרי חכמה מדינית.

רבי בונם מפשיסחה עונה על השאלה: כיצד כרת שלמה המלך שלום עם נוכרי?

תשובתו: "שניהם היו שני עולמות נפרדים, הברית הייתה בעלת אופי מדיני לגמרי ולא פנימי ורוחני".

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי גם בימים אלה ממש כאשר המחלוקת נפוצה בתוך העם - האמצעי היחיד להתאחד כאיש אחד בלב אחד - הוא: קיום המצוות הלכה למעשה -על פי התורה  הקדושה ורצוי  לעיין במגילת אסתר - כדי לבדוק - כיצד מגיב עמלק - אז והיום כאשר צופה במחלוקת שלנו:

"וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם" [מגילת אסתר פרק ג', ח']

יפים וחשובים דברי שלמה המלך כפתרון לאחדות העם והשראת השכינה עלינו: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם;   וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. עֵץ-חַיִּים הִיא, לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ;    וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" [משלי  ג', י"ז]

סוֹד חָכְמַת שְׁלֹמֹה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

סוֹד חָכְמַת שְׁלֹמֹה

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שָׁטַח מִשְׁאָלָה

בִּפְנֵי אֱלֹוקִים רָם וְנִשָּׂא

אֵלָיו בְּגִבְעוֹן בַּחֲלוֹם הִתְגַּלָּה

חִישׁ הֶאֱזִין לְבַקָּשָׁתוֹ בִּמְלוֹאָהּ.

 

בִּקֵּשׁ מִבּוֹרְאוֹ לֵב שׁוֹמֵעַ

לָרֶדֶת לָעָם , אֵלָיו לְהַגִּיעַ

לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרֹועַ

עֵת לְזַכּוֹת עֵת לְהַרְשִׁיעַ.

 

בּוֹרֵא עוֹלָם  הֶאֱזִין לִדְבָרָיו

כְּהֶרֶף עַיִן מִלֵּא בַּקָּשׁוֹתָיו

הִרְעִיף עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם

חָכְמָה כְּיָם רְחַב יָדַיִים.

 

לֵב חָכָם וְנָבוֹן כִּפְלַיִם

הֵקִים מִקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם

הַתּוֹרָה קִיֵּם כַּהֲלָכָה

בְּנֹועַם הֲלִיכוֹת וְהַצְלָחָה.

 

שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו

אֶל הָעָם נָשָׂא עֵינָיו

חָכְמָתוֹ הִרְקִיעַה שְׁחָקִים

בְּרִית כָּרַת עִם מְלָכִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: הַהַפְטָרָה [מְלָכִים-א פֶּרֶק ה, ו']

יום רביעי, 15 בפברואר 2023

פרשת משפטים – עיוות דין וההשלכות על חיינו ! / מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת משפטיםעיוות דין וההשלכות על חיינו !

מאת: אהובה קליין

יצירותיי  לפרשה:



ציורי תנ"ך/ שילוח העבד לחופשי/ ציירה: אהובה קליין(שמן על בד](c)

Biblical painting/Slave set free Shiping/By Ahuva Klein(c



אמה עיברייה
ציורי תנ"ך/אמה עיברייה/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


Biblical Painting/Ema Aibriih/By: Ahuva Klein(c



ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' בדבר הסרת מחלה מהעם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' בדבר הסרת מחלה מהעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

ציורי תנ"ך/ משה עולה להר סיני לקבל את הלוחות/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ העבד ואשתו יוצאים לחופשי/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך  שומר חינם/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ השדה - שטח הפקר בשנת שמיטה- מיועד לאביונים  ולאחר מכן גם לחיית השדה/ציירה:

אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ שנת השמיטה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ שמיטה בכרם- הפקר/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ הדאגה לעני בשנת השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד



ציורי תנ"ך/ שנת היובל- האדם שב אל נחלתו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי  תנ"ך/ הריסת אלילים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מנוחת השבת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ עזרה לחמור שונאך הרובץ  תחת משאו/ציירה: אהובה

 קליין (c)

 [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/עליה לרגל לירושלים/ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ הבאת ביכורים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ המלאך ההולך לפני בני ישראל/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]


"כי ילך מלאכי לפניך.."[שמות כ"ג, כ"ג]


ציורי תנ"ך/ משפט צדק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

פרשתנו  פותחת במילים: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" [שמות כ"א, א']

בהמשך הפרשה  נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה, בְּאַרְצֶךָ; אֶת-מִסְפַּר יָמֶיךָ, אֲמַלֵּא.  אֶת-אֵימָתִי, אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר תָּבֹוא בָּהֶם; וְנָתַתִּי אֶת-כָּל אֹויְבֶיךָ אֵלֶיךָ, עֹרֶף".[להלן  כ"ג, כ"ה-כ"ח]

השאלות הן:

א] מה משמעות משפט הפתיחה: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"?

ב] מה הקשר בין עבודת ה' וברכת ה'?

תשובות.

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"- המשמעות.

ה"נתיבות שלום" סובר: [כנראה  על ידי וו החיבור המופיע בתחילת המשפט]: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.."  כי בפרשיות יתרו ופרשת משפטים  נאמרה  קבלת התורה. תחילתה בפרשת  יתרו במילים:

"בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי." [שמות י"ט, א] – כוללת את כל ההכנה לקבלת התורה , מעמד הר סיני ועשרת הדברות ואילו בסוף פרשתנו נאמר: "וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה"

רש"י סבור שפרשה זו  נאמרה בד' בסיון לפני עשרת הדברות ואילו בתווך נאמרו כל דיני המשפטים הכלולים בפרשת : משפטים.

ראוי להתייחס לשאלה: מדוע התורה הפסיקה באמצע פרשת קבלת התורה ועשרת הדברות  בעניין  "המשפטים אשר תשים לפניהם". למרות שחז"ל אמרו: שאין מוקדם ומאוחר בתורה. אך כנראה שטמונה בתוך הפסקה זו איזו כוונה. במדרש מפורש [שמו"ר, ל.ט] על פי הפסוק בתהלים [ קמ"ז, י"ט]:

"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב;    חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל".

"מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב - אלו הם עשרת הדברות.  

"חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, לְיִשְׂרָאֵל"- אלו המשפטים -ומתוך כך אנו למדים שהמשפטים הם ברמה שווה של קדושה לעשרת הדיברות.

חשוב לציין את הרמה הגבוהה  מאד של המשפטים ועוד שבמשפטים נאמר לישראל שזו דרגה גבוהה יותר מדבריו ליעקב.

במסכת [שבת י'] נאמר:  שכל דיין הדן דין של אמת - נעשה שותף לה' במעשה בראשית - לפי שהעמידו את הדיין - שדן דין אמת במדרגה כזו נעלה שנעשה שותף לה' במעשה הבריאה ועוד טעם  בגודל קדושת המשפטים  - לפי שהם עיקר התורה.

זה שהדיין הוציא דין אמת ע"פ התורה – דין זה נחשב חלק מהתורה.

שנאמר:  "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב....." ואחר כך נאמר:".... לֹא עָשָׂה כֵן, לְכָל-גּוֹי--    וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם" [תהלים קמ"ז, כ'] -

מוכיח: כי משפטי הגויים הם שכליים ושיקול  הדעת של בשר ודם  ובהם עלולים השופטים לטעות,  לא כן - עם ישראל  הדנים לפי ה'-  כדברי חז"ל: [מסכת ברכות, ו'] "שלושה שיושבין בדין - שכינה עמהם, כביכול למעלה הרי לא שייך בכלל טעות "שדבר מלכנו אמת וקיים לעד"

בשיקול הדעת הגשמי יתכנו  טעויות וניתן להפריכם ,כי יתכן שאין הם אמת , אך מנגד - משפטי התורה הם תמיד אמת!

מעשה הידוע מהבעש"ט: אדם אחד בא  לדין בפני רב גדול ופסק לו שהוא חייב בדין.

שאל האיש את הרב: יודע אני שהתורה אמת ודברי  ה' אמתיים ונצחיים.

איני מפקפק בדין שנפסק על פי דין תורה - אבל אני יודע שלא כך היו פני הדברים ואיני חייב לשלם כסף לבעל הדין ואיך  ניתן ליישב את שני דברים אלה כאחד ?

השיב לו הרב: דע לך כי בגלגול הקודם נשארת חייב כסף לאדם זה ולכן ירדת שנית לעולם  שלנו - כדי שתפרע לו את החוב מן הגלגול הקודם, פירעון זה יהיה - שעל פי המעשה   בהווה - אינך חייב לו דבר, אלא עליך לפרוע את החוב מהעבר וזו הסיבה – שיצאת חייב בדין על פי התורה!

הרב חיים קניבסקי זצ"ל- [בספר "כל משאלותיך"]  מתייחס לדברי רש"י על   הפסוק :"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם". "אפילו ידעת בדין אחד שהם דנין כדיני ישראל ,אל תביאהו בערכאות שלהם"

מסתבר כי הרב לא אישר למי שבא לשאול אותו להיות –- שופט.

הקשר בין עבודת ה' לברכת ה'.

נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.."

רבי חיים ליב שמואלביץ מסביר  [בספרו "שיחות מוסר"] את המושג להיות: "עבד ה' ": נאמר [גמרא קידושין ל"א, א]:"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" , מכאן ניתן ללמוד: כי עיקר הקושי בקיום מצוות ה'- שהוא צריך לקיימן מתוך הכרח ואין עצה ואין חכמה - אלא הוא משועבד לקיים את צווי ה' ועצם ההכרח - הוא קושי גדול לאדם.

על פי  [גמרא מסכת חולין ה, ב] נאמר על הכתוב: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְהוָה" [ תהלים ל"ו]

אמר  ר"י אמר רב: אלו בני אדם הערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה" כלומר: כמו שהבהמה  עושה הכול על פי בעליה  :  "קורא לה והיא באה" הרי זה נחשב כאילו בעל הבית משך אותה - כך גם האנשים שאפילו הם בעלי השגות גבוהות הם  מקיימים את דבר ה' - "כ"מוכרחים" עד דעת האלוקים - זה נקרא  עבד ה' שאין לו שום חשבון ,אלא לנגד עיניו עומד רצון ה' בלבד!

הרב מביא דוגמא יפה: על פי רש"י [ בראשית ט"ז, ג']: שרה פיתתה את הגר בדברים - שתינשא לאברהם ואמרה לה:" אשרייך שזכית להדבק בגוף קדוש כזה, אבל יש לתמוה על כך - כי הגר באה בעצת אביה להידבק באברהם מתוך הערכה רבה לאברהם שאמר : מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר"

ודאי הכירה הגר את האמת , נשאלת השאלה: מדוע שרה הייתה חייבת לדבר על ליבה להינשא לאברהם? אלא ניתן להבין שעל ידי נישואיה לאברהם - הגר נעשית כבולה ו"מוכרחת" להתנהג כפי מנהגי בית אברהם , אך לזה היא לא הייתה מוכנה , על כן שרה אמנו הייתה מפתה אותה בדברים. כאן ניתן לראות בבירור שהכי קשה לאדם - הגדר העומדת בפניו ומגבילה את יכולתו וחירותו.

ה"כלי יקר" מסביר את הקשר בין עבודת ה' לברכת ה': הרי נאמר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"- כאן הכתוב מתחיל בלשון רבים:" וַעֲבַדְתֶּם" ומסיים בלשון יחיד וזאת מהטעם: היות וכל עם ישראל ערבים זה לזה ואין ה' מברך לחם של כל יחיד ויחיד, אלא עד שעובדי ה' יהיו רבים וכולם יעבדוהו כאחד .

בנוגע לתפילה: יש אומרים: טוב יותר כשרבים נאספים בבתי הכנסת להתפלל "כי הן אל כביר לא ימאס", מנגד: בענייני אכילה - עדיף שיאכל כל אחד את פת לחמו לבדו, זאת מהסיבה שרוב המחלות - מאכילה מחוץ לבית לכן נאמר: וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"

דעת מקרא מבאר: כי בשכר שתעבדו את ה' אלוקיכם -  ה' יברך אתכם:

ברכת הלחם כוללת את הברכה : שתיתן הארץ את יבולה וברכת המים - כוללת שיתנו השמים את גשמיהם. גם המעיינות והנחלים יהיו משופעים במים ועוד יש בברכת המים והלחם - שהמזון והמים שיעמדו לרשותנו - יהיה בהם להבריא ולחזק את גופנו ולא יתערבבו בהם רעלים הגורמים למחלות.

בכך ה'  מבטיח – שירפא אותנו מכל מחלה ואף ימנע מהמחלה להגיע אלינו.

נאמרו הברכות הללו , כדי להוציא מאלה העובדים עבודה זרה ומאמינים שבעקבות הסגידה לאלילים הם יהיו בריאים ויזכו במזון ומים.

אומרת התורה לישראל: להשמיד את האלילים ולעבוד רק את ה' - אז ירפא את עם ישראל ואף יספק להם מזון. המילים: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ". יש בהן רמז: שכל מי שה' בקרבו ובמקום שה' שוכן שם = אין חולי.

הבטחה זו נמצאת בעוד מקומות במקרא:

"וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל- חֻקָּיו--כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יְהוָה, רֹפְאֶךָ" [לעיל, ט"ו, כ"ו].

"וְהֵסִיר יְהוָה מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל- מַדְווֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל- שֹׂנְאֶיךָ". [דברים, ט"ו]

ה"חיזקוני" טוען: הכוונה- שהברכה תהיה מצויה בכל מיני מאכל שנקראים לחם וכל מיני משקים הקרויים מים, כמו שנאמר: "נֹותְנֵ֤י לַחְמִי וּמֵימַ֔י" [הושע ב, ז] והכתוב משיב: "לָכֵן אָשׁוּב--וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ, וְתִירוֹשִׁי  בְּמוֹעֲדוֹ" [שם י"א]

ומדוע נאמר כאן: "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ"? כי הכתוב מדגיש: חשוב שהאדם יהיה בריא, כי אם חלילה הוא חולה ,מה יועיל מאכל לאדם חולה שאינו יכול לאכול? מהסיבה הזו אמר יעקב אבינו:"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". [בראשית כ"ח, כ]

לסיכום לאור האמור לעיל, לומדים אנו על המשפט  כי המשפטים אותם התורה מתארת בפרשתנו – הם בעלי קדושה כעשרת הדיברות והמקיים את מצוות ה' כראוי זוכה לברכת שמים. השופט חייב  לשקול היטב את פסק הדין ובצדק וידע כי: "חֶרֶב בָּאָה לָעוֹלָם   עַל עִינּוּי הַדִּין, וְעַל עִוּוּת הַדִּין וְעַל הַמּוֹרִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה" [מסכת אבות ה, ח]

חשובים דברי הנביא ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִילָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.": [ישעיהו א' כ"ו]