יום שלישי, 27 בדצמבר 2022

פרשת ויגש- מפגש מלכים בפרשה- כיצד?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת ויגש - מפגש מלכים בפרשה – כיצד ?

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יהודה ניגש אל יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
"ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.. וייתן את- קולו בבכי.."
[בראשית מ"ה. א-ב]



ציורי תנ"ך/ פרעה מציע את כל טוב מצרים ליוסף ומשפחתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף מרגיע את  אחיו/ ציירה: אהובה קליין (c)



                      ציורי  תנ"ך/ יוסף ובנימין נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ פרעה והצעתו ליוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  יוסף מזהיר את אחיו: אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורימ תנ"ך/ אחי יוסף מבשרים ליעקב: עוד יוסף חי/ ציירה: אהובה קליין (c) 




 ציורי תנ"ך/ יעקב ופמלייתו יורדים מצרימה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף מבקש מפרעה ליישב את אחיו בארץ גושן/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יוסף ויעקב נפגשים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]




 ציורי תנ"ך/ יעקב מברך את פרעה/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]

ההפטרה:
 יחזקאל ל"ז, ט"ו- כ"ז

ציורי תנ"ך/ חזון אחדות עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c


המשך לפרשת מקץ - חותמת באירוע מציאת הגביע בשקו של בנימין , כתוצאה מכך הוכרז על בנימין בעקבות מציאת הגביע בשקו - כי הוא חייב להישאר במצרים - דבר שהכעיס את כל האחים :

"וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.  וַיְחַפֵּשׂ --בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן. וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה. וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.  וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.  וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם". [בראשית מ"ד, י"א- י"ז]

כאן בפרשת ויגש נאמר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל -יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָֹ.....  וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.  כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים. וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי". [בראשית  מ"ד, י"ח- ל"ד]

השאלות הן:

א] כיצד ניגש יהודה אל יוסף לשכנעו לבטל את גזרת הישארות בנימין במצרים?

ב] כיצד התנהלה השיחה בין השניים - ומה הייתה התוצאה?

תשובות:

יהודה ניגש אל יוסף בבקשה להצלת בנימין מן השבי.

נאמר: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה".

האדמו"ר רבי אברהם מסוכאצ'וב שואל: מדוע מתנגד כעת יהודה להשארת בנימין במצרים? הרי הוא בעצמו הציע את הרעיון:

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת -עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  [בסוף פרשת: מקץ. פרק מ"ד, ט"ז]

תשובתו: בתחילה חשב יהודה שאותה שעה שבה נמצא הגביע באמתחת בנימין - זו העת לתחילת שיעבוד מצרים. שנגזר על בני ישראל בברית בין הבתרים ולכן קיבל באהבה גזירה זו , אך כאשר יצאה ההכרזה מפי המשנה למלך [יוסף]: "וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם".[מ"ד, י"ז] הבין לפתע יהודה: אין זו תחילת השעבוד של ישראל במצרים, אלא מזימה שפלה המכוונת כנגד בנימין בלבד. לכן  הסתער יהודה כנגד החלטה  זו ודיבר בעוז ובעוצמה - באוזני המשנה למלך כדי למנוע לקיים גזרה זו נגד בנימין.

ה"נתיבות שלום" מביא את דברי מדרש רבה: על: שלושה  סוגי הגשה:

א. הגשה למלחמה.

ב. הגשה  לפיוס.

ג. הגשה לתפילה - סוד התפילה. [דעת רבנן ]

על כן סובר: המגיד ממזריץ:"אין עומדים להתפלל, אלא מתוך כובד ראש  - כלומר - יהודי אינו יכול  להתפלל כאשר הוא מבקש על עצמו בעת צרה, כי אז הוא מעורר  קטרוגים על עצמו, אלא עליו להניח בצד את כל ענייניו ויבקש רק עבור ה' המשתתף בצרה  מסוימת- העומדת על הפרק.

הנה משל יפה: על פי  הבעש"ט" על דברי דוד המלך:

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־ יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ": (תהלים פרק ק"ב פסוק א)

מעשה במלך  שהכריז ביום שמחתו : כל מי שיבקש דבר ממנו - ימלא את מבוקשו.

אחד ביקש שררה וכבוד , השני ביקש עושר. המלך נתן לכל אחד את מבוקשו.

אך, היה יהודי אחד חכם - שכל  מבוקשו היה: שהמלך בכבודו ובעצמו ידבר עמו ג' פעמים ביום - בעיני המלך בקשה זו מצאה חן מאד - שהדיבור של המלך כה חביב על יהודי זה:

מה עשה המלך בתגובה  לבקשה זו? ציווה  המלך שיתנו לו להיכנס  אליו כרצונו – לארמונו ולשוחח  אתו וגם יפתחו לו את כל האוצרות של  העושר והכבוד ויתנו לו כל מה שירצה.

הנמשל:  משמעות התפילה -  שהיהודי  שופך שיחו ומדבר עם ה' שלש פעמים ביום .

צריך לשאוף להיות מחובר לה' ולהרגיש שבכל עת יכול לגשת  לה' , היינו -  כשמבקש שה' באופן ישיר יקבל את תפילתו ואינו מבקש תפילה על ידי מלאכים ושרפים שאינם מבינים תעלומות לב יהודי. אלא מבקש רק עבור "בִּי אֲדֹנִי" על מה שגם ה' בצרה - כי רק ה' יודע את צרתו הספציפית של כל יהודי.

בעל הטורים סובר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" בגימטריא -  זהו להילחם עם יוסף [ב"ר]

ובגימטריא: גם נכנס ופייסו - כי לשלושה דברים נכנס כדברי רבי אלעזר: אם למלחמה - אני בא, אם לפיוס - אני בא, אם לתפילה - אני בא .

מוסיף בעל הטורים חידוש מעניין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"- סופי תיבות - "שווה" שאמר לו יהודה: אני שווה לך - כמו שאתה מלך - אני מלך ועל זה - דורש במדרש [ב"ר] כדברי דוד המלך: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו".[תהלים מ"ח, ה]

כלומר: ניגש אליו לדבר תחנונים.. ברם אמר לו: תדע לך שלא אתה אדוני ולא אני עבדך כי אם : "כי כמוך" אני מלך ולא לבד כמוך כי אם גם "כפרעה" הגדול ממך - שהוא מלך, גם אני כמוהו מלך - ולמלחמה אנו נועדים..

רבינו בחיי  מביא את דברי שלמה המלך:

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ."[משלי  י"ח, כ"א.]

הביאור: אם אדם ידבר בדרך טובה - בדרך רכה – יהיה פריו קודש הלולים  לה' ויהיה שכרו רב , אך אם ידבר בדרך קשה ורעה יראה תוצאה של פרי מר ויסבול מהרבה עונשים. יהודה החזיק במידה הטובה ודיבר בצורה רכה ולא מתוך כעס!

אופן התנהלות השיחה בין יהודה ליוסף

רש"י מסביר את תשובת יוסף: "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה - הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי"- הרי ידעתם שאיש חשוב כמוני יודע לנחש, לדעת ולהבין על פי שכלו וחכמתו- כי אתם גנבתם את הגביע.

יהודה עונה: יודעים אנחנו את האמת [יהודה מייצג את אחיו] שלא אנחנו גנבנו , אבל מאחר שאין אנו יכולים להוכיח זאת שלא חטאנו ולא גנבנו מאומה - אנחנו מקבלים את הדין, האלוקים סובב את כל הדברים - להביא לנו את המצב אליו הגענו. כנראה בעקבות עוונות אחרים שחטאנו, ומדגיש רש"י: "כאן מצא בעל - חוב מקום לגבות שטר חובו" - כלומר: בעל החוב מצא שעת כושר לגבות מידינו את החוב, אף על פי שבעניין הזה כשלעצמו   אין אנו חייבים לו, כלומר: למרות שלא חטאנו עכשיו, הביא עלינו ה' עלילת חטא להענישנו - בעקבות חטאים אחרים שחטאנו.

לכן נשאלת השאלה כיצד נצדיק את עצמנו?  הצעת יהודה: אנחנו נהיה כולנו  עבדים, כולל גם מי שהגביע בידו, כנאמר:

"הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".  אך יוסף מתעקש לקחת את בנימין - עד כאן התנהלות השיחה בין יוסף ליהודה בסיומת פרשת מקץ.

בפרשתנו ממשיך יהודה לשכנע את יוסף למען שחרור בנימין: "יכנסו דברי  באוזנך" לשמוע את דברי ולהשתכנע לקבלם :

"בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל- יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"   [להלן מ"ד, י"ח]

במילים אלה, עושה יהודה  הכנה ליוסף שהוא הולך לדבר בלשון קשה - דבר שיעורר את כעסו של יוסף"

יהודה אומר ליוסף: "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה" 

רש"י מסביר מילים אלה באמצעות ארבעה פירושים:

א] אתה יוסף חשוב  כפרעה - כמו מלך בכבודו ובעצמו - זהו לפי פשוטו של מקרא.

ב] לפי מדרשו: התכוון יהודה לרמוז ליוסף – שאם יוסיף לעכב את בנימין  סופו ללקות בצרעת דוגמת הצרעת שלקה פרעה - כעונש על חטא דומה על  שלקח  את שרה אמנו כפי שנאמר:

"וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם".[בראשית  י"ב, י"ז] וזה רק על לילה אחד שפרעה עיכב אותה בארמונו ! 

ג] יהודה רומז ליוסף שהוא מתנהג כמו פרעה - הידוע שאינו עומד בדיבורו  - מבטיח ואינו מקיים. אתה יוסף גם לוקה במידה מגונה זו - אתה רוצה לקחת את בנימין לעבד ואתה אומר שברצונך לשים עליו עין כדברי הכתוב:

"וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו".   [להלן מ"ד, א]

זוהי הפרת הבטחה ממש - כדרך התנהגותו של פרעה, כי עכשיו אתה אומר שאתה רוצה לקחתו לעבד...

ד] "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה"  -אתה שווה בעיניי כמו פרעה שאם תכעיס אותי, אני מזהיר אותך - כי אהרוג אותך ואת פרעה אדונך.[ב"ר]

ממשיך יהודה בדברי השכנוע: כבר בהתחלה כשבאנו לכאן, שאלת אותנו [כשבאנו במטרה לבקש אוכל] באת מתוך רצון להכשיל אותנו  [בעלילה]  - במטרה: להביא עלינו רעה, מדוע היה חשוב לך לשאול אותנו את כל השאלות האלה? אתה באת להכשיל אותנו, האם עשית זאת  לפי שאתה חושב שאנחנו באנו להשתדך אתך - וכי  לבקש את בתך לאחד מאתנו היינו מבקשים ?, או שמא את אחותנו אתה מבקש לקחת לאישה?!

למרות ששאלות אלה לא היו נצרכות - השבנו על שאלותיך ביושר, לא חששנו מפניך ולא העלמנו ממך אפילו דבר אחד. למרות שיוסף לא מת, הרי יהודה, מתוך יראה מיוסף, התיר לעצמו לשקר באומרו: כי יוסף מת:" , יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". [להלן  מ"ד, כ]

זאת מהטעם: שאם היה אומר יהודה: שיוסף חי, אז  היה עונה לו יוסף: תביא אלי את יוסף - כפי שיוסף ביקש את בנימין. ממשיך יהודה ואומר: לאחר שיוסף מת, בנימין נותר לבד ואין לו יותר אחים מאותה אימא, אם יעזוב בנימין את אביו חוששים אנו, שבנימין ימות כדרך שאמו - רחל  מתה בדרך , על פי הכתוב:

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם".[להלן מ"ח, כ"ט]

לפי שהשטן נוהג לקטרג בשעת  סכנה , היות וכל הדרכים  - בחזקת סכנה [ירושלמי. מסכת ברכות] החשש לאסון מתרבה בדרך וכך היה אומר יעקב: עכשיו כשהוא [בנימין ]חי ונמצא אצלי אני מתנחם לו על אמו רחל ועל אחיו יוסף  שמתו ,לכן אם ימות גם זה יהיה דומה עלי ששלושתם מתו ביום אחד ותאבד גם הנחמה על אמו ואחיו, על ידי מות בנימין - גם  יעקב, האב ,ימות מרוב צער.

לכן אני ערב את הנער- מוכן לשבת במקום בנימין.

ואם תשאל, מדוע אני נלחם  לבדי  יותר משאר אחיי? לפי שאין גורלו של בנימין קשור לעניינם הפרטי ואני לעומתם התקשרתי להיות נאמן לשלומו  - בכך שקיבלתי על עצמי להיות מנודה בשני עולמות - בעולם הזה ובעולם הבא - במידה ולא אשיבהו בשלום לאביו.

לכן מוטב שאני אשב במקומו ,כי לכל הדברים הקשורים בעבדות אני עולה עליו:  אני חזק ממנו למלחמה - להילחם למענך בזמן הרצוי - ולשמש לשירותך כעבד לכן אני יותר מעולה ממנו [ב"ר]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי יהודה ניהל את שיחתו עם יוסף   באופן מלכותי ואצילי - מתוך אמונה בה' ,חכמה, בינה ודעת שיצליח לשכנע את יוסף בצדקת דרכו השיא התבטא בדבריו:

"כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".

יְהוּדָה נִגַּשׁ אֶל יוֹסֵף/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

יְהוּדָה נִגַּשׁ אֶל יוֹסֵף

מֵאֵת : אֲהוּבָה קְלַייְן ©

עֵת הִתְגַּלָּה בְּמַפְתִּיעַ

בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין הַגָּבִיעַ  

יְהוּדָה מִהֵר לְהַצִּיעַ

פִּתְרוֹן עָשׂוּי לְהוֹשִׁיעַ.

 

לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ נִגַּשׁ

מֵעֶקְרוֹנוֹתָיו אֵינוֹ מָשׁ

בְּדַעַת וּבְחָכְמָה דּוֹגֵל

לְפַיֵּס, לְהִילָּחֵם ,לְהִתְפַּלֵּל.

 

בְּפָנָיו הַנָּאוֹת מִתְבּוֹנֵן

טֶרֶם יָחֵל לְהִתְחַנֵּן

מְבַקֵּשׁ בִּנְיָמִין לְשַׁחְרֵר

כַּאֲרִי עַל טַרְפּוֹ מִסְתַּעֵר.

 

 חָשׁ כְּאֶחָד הַמְּלָכִים

 מְנַסֶּה לְעוֹרֵר רַחֲמִים

 עַל אָבִיו הַבָּא בַּיָּמִים

 שֶׁאִבֵּד אֶחָד הַבָּנִים.

 

עַתָּה מוֹדִיעַ נֶחְרָצוֹת

נוֹשֵׂא  מִלִּים כְּדָורְבָנוֹת

אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי

וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי?

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת: וַיִּגַּשׁ  [ ובסיומת פרשת מקץ [חומש בראשית]     


יום ראשון, 18 בדצמבר 2022

פרשת מקץ-הקשר בין יוסף ל"ברית בין הבתרים" מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת   מקץ-הקשר בין יוסף ל"ברית בין הבתרים".

מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:




ציורי תנ"ך/ חלום הפרות של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) 





ציורי תנ"ך/ חלום השיבולים של פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פרעה נסער בעקבות חלומותיו, ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שר המשקים מציע את עזרת יוסף. ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ יוסף יוצא מבית האסורים/ ציירה: אהובה קליין (c)






ציורי תנ"ך/ יוסף פותר חלומות לפרעה/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ פרעה משדך את אסנת בת פוטי  ליוסף במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף מקים משפחה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  פרעה מעניק ליוסף רביד זהב/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ יוסף זוכה למרכבת משנה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יעקב מצווה את בניו לקחת מזמרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין
(c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יוסף בוכה במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יוסף צובר בר במצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)


חל שינוי לטובה אצל  יוסף ואת זאת ניתן לראות כבר בתחילת הפרשה- עם חלומותיו של פרעה מלך מצרים:

"וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַייִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר" [בראשית מ"א, א]

בסופו של דבר בעקבות דברי שר המשקים לפרעה- יוסף נקרא אל פרעה:

"וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.  וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה:  אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה.  וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה".

[להלן פרק מ"א, ט-ט"ו]

 לאחר שיוסף מצליח לפתור לפרעה את חלומותיו ואף מציע פתרון כלכלי הוגן

 הוא זוכה להערכה רבה מצד פרעה: פרעה מתפעל מחכמתו של יוסף:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" [מ"א, ל"ח]

 והוא אף פונה ליוסף ישירות ואומר לו:

"אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ".[מ"א ,ל"ט]

פרעה מעלה לגדולה את יוסף-פונה אליו ואומר:

"אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּיסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוּוָארוֹ. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

[להלן מ"א,  מ"ו]

השאלות הן:

א] מה משמעות הזמן: ויהי מקץ שנתיים ימים?

ב] מדוע פרעה  משדך ליוסף את אסנת בת- פוטי?

תשובות.

משמעות  המילים: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִים יָמִים"

על פי חז"ל [מדרש רבה. ט, ג] נאמר על הפסוק:

"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר--    אֲשֶׁר-שָׂם יְהוָה, מִבְטַחוֹ וְלֹא-פָנָה אֶל-רְהָבִים,    וְשָׂטֵי כָזָב". [תהלים מ', ה]

"אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר- שָׂם יְהוָה, מִבְטַחוֹ "- זה יוסף

"וְלֹא-פָנָה אֶל-רְהָבִים,    וְשָׂטֵי כָזָב". כי אמר יוסף לשר המשקים:

"כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה".[להלן  מ', י"ד]

 היות ויוסף בכל זאת פנה אל שר  המשקים במילים אלה: לכן נוספו לו מן השמים- שנתיים נוספות לשהות בבית האסורים.

 אך נראה שישנה סתירה בין דברי חז"ל בתחילה- המשבחים את יוסף שהיה בעל בטחון בה', אך בסוף הם טוענים: היות וביקש משר המשקים שיזכור אותו

ויזכיר אותו לפרעה -התווספו לו עוד שנתיים ימים לשבת בבית האסורים?

מתברר שיש שתי דרגות באמונה:

 א]  הבעש"ט סובר: שאדם צריך לדעת כי אלוקים מתלווה אליו בכל מצב- גם כאשר הוא כאילו בתוך הסתר  פנים וחש שנמצא במצב של חשכה, ואם היהודי יודע- כי גם במצב של  הסתר- אלוקים נמצא אתו- כתוצאה מחשיבה זו: נמתקים לו כל הדינים ומתהפכים לרחמים וחסדים.

ב]  האדם אינו נוקט בשום פעולה, או השתדלות לטובתו- אלא מאמין וסומך על הקב"ה שיעשה הכול למענו וטובתו- זוהי דרגה יותר גבוהה באמונה.

 יוסף היה בעל ביטחון גדול," אֲשֶׁר-שָׂם יְהוָה, מִבְטַחוֹ"-כדברי חז"ל וכשיש לאדם בטחון בה' זה מוכיח שיש לו אמונה בקב"ה -

כדברי הרמב"ן [בספר "האמונה ובטחון" פרק א]:

"שכל הבוטח נקרא מאמין, כי אי אפשר להיות בעל בטחון- לפני שיש אמונה"

 אך את השלב  הבא  שאדם אינו צריך לבצע-שום מעשה, או השתדלות לטובתו, אלא להאמין שהקב"ה יעשה הכול לטובתו, בלי שום מאמץ מצידו- את  זאת עדיין יוסף  לא ידע- לכן עשה את ההשתדלות לבקש משר המשקים לדבר עם פרעה. ומהטעם הזה- נוספו לו עוד שנתיים ימים.

 [על פי: "אור שלום"   מאת: רבי שלום ברגר]

ה"לב שמחה" אומר  הסבר מאד מעניין:

נאמר: "וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ".[להלן, מ', כ"ג]

למרות  ששכח שר המשקים את אזכרת יוסף לפרעה וזה נראה   כדבר רע– והיה ליוסף מקום לייסר עצמו: מה עשיתי, מדוע השתדלתי השתדלות יתירה וכעת אני משלם מחיר יקר- שהזמן מתארך בבית האסורים, זוהי מחשבה מוטעית!- חייבים לדעת כי הכל  משמים ודווקא  מהשכחה הזו צמחה טובה- ומדוע? שאם היה יוצא יוסף כבר אז מבית האסורים- באותה שעה שהשתחרר שר המשקים- היה יוסף משתחרר לחירות ובזה תם ונשלם כל המקרה הזה. אך היות ויוסף נשאר עוד שנתיים ימים, לכן הוזכר לפרעה בזמן שחיפש לעצמו פותר חלומות. ואז בנוסף  לכך שיצא לחירות   גם התמנה להיות: משנה למלך וכך היה רווח גדול ליוסף כתוצאה מעיכוב זה  של שנתיים ימים!

ומכאן יש ללמוד: שגם אם נראה לנו משהו כביכול כנזק- תכליתו יהיה לטוב- בעזרת האמונה בה'!

[מתוך  "באר הפרשה" הרב אברהם אלימלך בידרמן]

פרעה משדך אישה ליוסף.

נאמר-על פרעה: "וַיִּיתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם" [להלן, מ"א,  מ"ה]

אסנת הייתה בתו של  פוטי פרע- שהוא פוטיפר שר הטבחים של פרעה ונקרא בשם זה :"פוטיפרע" מלשון: "פריעה" על שם שנסתרס - נעשה סריס מאליו [הכוונה לאדם בעל מום שנלקח ממנו דרך טבעו של הזכר] ועונש זה בא עליו, לפי שחמד את יוסף למשכב זכר. [על פי מסכת סוטה י"ג]

 רבינו בחיי מסביר:"בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" על כך דרשו חז"ל: "פוטיפרע"- הוא פוטיפר נקרא כך- על שם שפיטם  פרים  ועגלים לעבודה זרה- וזהו לשון פוטיפר- מפטם פר .

ובספר הישר נאמר:

"וישלח המלך אל פוטיפרע בן אחירם כהן און,ויקח את אסנת בתו הקטנה ויתן אותה אל יוסף לאישה, והנערה טובת מראה מאד בתולה, ואיש לא ידעה, ויקח  יוסף אותה לאישה"

 ובספר "מעשה אבות" מסופר:

 כי   הקב"ה סובב בגלגלי ההשגחה העליונה- ואסנת בת דינה הגיעה לבית פוטיפר, זליכה- אשת פוטיפר שהייתה עקרה, אימצה אותה לבת, אסנת הייתה יפה מאד וגם צדיקה גדולה, לכן היא סבלה בבית פוטיפר שהיה עובד  עבודה זרה, היא הייתה מרבה להתפלל והתחננה לה' שיושיע אותה מבית פוטיפר, כאשר היא גדלה, לקחה את הקמע שסבא יעקב העניק לה לפני שעזבה את ביתו, ועל הקמע היה כתוב: שמה ושם בית יעקב, היא הביאה את הקמע אל  חכמי מצרים כדי שיפענחו מה כתוב שם? אך הם לא הצליחו לקרוא- היות ולא הייתה להם הבנה בלשון הקודש.

 אך כאשר שמעה ,אסנת על יוסף החכם- הביאה לפניו את הקמע יוסף קרא מה שכתב –יעקב אביו ובדרך זו- נודע לו שהיא בת דינה אחותו. לכן  ניגש אל פרעה וביקש ממנו לאפשר לו לשאת אותה לאישה, המלך פרעה נענה לבקשת יוסף.

פרעה העניק ליוסף גם ארמון ומאה עבדים. ליוסף נולדו במצרים שני בנים : מנשה ואפרים.

הרב שמשון רפאל הירש סובר: כי חלק  מהכנסת  יוסף לתפקידו החדש היה  גם נישואיו ורק אחרי שנשא אישה אז מונה לתפקידו החדש ,היות ובמצרים בתקופת שלטונו של פרעה- אדם שלא היה נשוי היה נחשב לחצי  בן אדם ואילו תפקידו של יוסף  דרש היותו אדם שלם.

מעתה יוסף המתפקד כמשנה למלך- בהיותו נשוי ובעל משפחה יכול לשמש דוגמא אישית בתור אדם המסתפק במועט ,לכך היה  דרוש שיהיה נשוי.

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי כל עניין אהבת יוסף בידי אביו, תפירת כותונת הפסים עבורו,  שליחתו בציווי אביו אל אחיו, שנאת אחיו ....וירידתו למצרים. פתירת חלומות פרעה  על ידי יוסף-  ועלייתו לגדולה בדרגה משנה למלך – נישואיו לאסנת והולדת בניו: אפרים ומנשה- מובילים למטרה אחת והיא: קיום הבטחת ה' לאברהם  בברית בין הבתרים:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". 

[בראשית טו, י"ג—ט"ו]