יום שלישי, 29 בנובמבר 2022

פרשת ויצא.-הדאגה להבטחת הארץ ולהבטחת הבנים./ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת ויצא.-הדאגה  להבטחת הארץ  ולהבטחת הבנים.

.מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ יעקב יוצא מבאר שבע - לחרן-בצווי אימו/

  ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/ חלום יעקב- מלאכים עולים ויורדים/ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב מגיע אל ארץ בני קדם/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ יעקב מגולל את האבן מפי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]






ציורי תנ"ך/יעקב רואה את "שער השמים"/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]



ציורי  תנ"ך / יעקב יוצק שמן על המצבה בבית אל/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב -מגלה לרחל-  על קירבת המשפחה ביניהם / ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

 "וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה" [בראשית  כ"ט, י"ב]


ציורי תנ"ך/ רחל מבשרת לאביה על  הגעת יעקב/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ לבן משיב ליעקב את תשובתו/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 
 מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת".




ציורי תנ"ך/יעקב עובד ברחל עוד שבע שנים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על ב]


ציורי תנ"ך/ רחל דורשת מיעקב  שיתפלל  עבור בנים/ ציירה: אהובה קליין (c)







ציורי תנ"ך' יעקב מציע לרחל שהיא תתפלל עבור הבנים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ יעקב קורא לנשותיו לשוב לכנען/ ציירה: אהובה קליין (c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ רחל יושבת על התרפים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רחל שמחה בהולדת יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו מגוללת בפנינו תקופה ארוכה בחיי יעקב אבינו כפי שהתורה  פותחת עם דבר יציאתו ממקום מגוריו בבאר שבע:

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה".[בראשית כ"ח, י']

בתקופה זו הוא שוהה מחוץ  לגבולות ארץ ישראל – ועושה זאת מתוך חוסר ברירה - כפי שקראנו בסוף פרשת תולדות:

"וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַןקוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.  וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן -לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ--לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.  וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם--אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל, הָאֲרַמִּי, אֲחִי רִבְקָה, אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו".[בראשית כ"ח, ב'-ו']

יצחק מדגיש את הבטחת הארץ והבטחת הבנים ליעקב.

גם יעקב מחובר לארץ ישראל ברמ"ח איבריו לאורך כל הדרך - ואחרי שחולם את  חלום הסולם - מלאכים עולים ויורדים, הוא  נודר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ.  וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים". [להלן כ"ה, כ'-כ"א]

השאיפה הזאת חייבת ללוות כל יהודי הנאלץ לצאת את גבולות הארץ המובטחת - בכל עת - כדי שיהיה  משתוקק ברגע שיתאפשר לו  לשוב אל ארץ  ישראל הקדושה, לחזור ולהשתקע בה.

בפרשה זו התורה מתארת כיצד יעקב נושא שתי נשים: את לאה ואחר כך את רחל, אמנם יעקב חפץ היה לשאת את רחל לאישה  כי - זו הייתה אהבה ממבט ראשון - כפי שהכתוב מתאר:

"עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.  וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ". [להלן [כ"ט, ט'- י"ג]

"וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה"  [כ"ט, י"ח]

אך לבן רימה אותו ותחילה נתן לו את לאה לאישה וכשיעקב בא אליו בטענות ענה לו לבן: "לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.  מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת".

אכן יעקב מילא את בקשת לבן ובסופו של דבר זכה לשאת גם את רחל לאישה.

במהלך הזמן: רחל שמה לב - כי לאה יולדת ילדים ואילו היא עצמה ,עדיין אינה זוכה לכך ,לכן פונה אל יעקב בבקשה:

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי.  בַיִּחַר- אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן". [להלן ל', א'-ג]

השאלות הן:

א] כיצד מתגלה - חשיבות  הבטחת הארץ - לעם ישראל בפרשה?

ב]  במה ייחודה של רחל ?

ג] מאין לנו כי ישנה חשיבות גדולה לתפילה?

תשובות.

חשיבות הבטחת הארץ  בעיני אבותינו.

ה"שפת אמת" סובר: כי מחשבתו של יעקב  על ארץ ישראל - הייתה דבוקה בו במהלך כל שהותו מחוץ לגבולות הארץ כפי שנאמר בסוף הפרשה:

"וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים". [להלן  ל"ב, ב]

גם רבקה - אמו דבקה בארץ הקודש והיא מדגישה זאת ליעקב בנה - טרם יצא את גבולות הארץ:

"וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה.  וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ".[ כ"ז, מ"ג- מ"ה]

כוונת רבקה בברכתה זו את יעקב : שהייתו בחוץ לארץ - כמה זמן שתארך – תראה בעיניו כימים אחדים בלבד- מתוך געגועיו ודבקותו למולדתו ולבית הוריו בארץ.

רש"י מדגיש: כאשר יעקב נודר נדר לה':

"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים". יעקב מבקש שה' יקיים את ההבטחה - שיזכה לשוב בשלום לבית אביו כמו שהבטיח לו ה':

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [בראשית כ"ח, ט"ו]

רחל ואישיותה המיוחדת.

לדברי רש"י  כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל ליד באר המים  הוא מסייע לרועים להסיר את האבן מעל פי הבאר -  באופן קל ביותר - ללא התאמצות - כאדם המסיר פקק במהירות מעל בקבוק , הדבר מוכיח: כי כוחו של יעקב היה רב מאד.

בכך שיעקב בוכה - הדבר מוכיח שהוא רואה ברוח הקודש שרחל אינה נכנסת  אתו לקבורה.

שהרי היא נקברה בדרך לבית לחם כפי שקראנו: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל- קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם". [להלן ל"ה, י"ט]

רש"י נותן הסבר נוסף לבכייתו:

לפי שיעקב בא בידיים  ריקות – הוא חשב בלבו: "אליעזר עבד אברהם כשבא לקחת אישה ליצחק - היו בידיו מתנות רבות - נזמים, צמידים, ומגדנות אך אני  אין בידי כלום!

הטעם למצבו זה היה מהסיבה: שאליפז - בנו של עשיו רדף אחריו במטרה להורגו  והנה הצליח להשיגו בדרכו לחרן, אולם היות ואליפז גדל בחיקו של יעקב בביתו ובמשפחתו של יצחק היו לו ייסורי מצפון - אם יעלה בידיו, חלילה לפגוע לרעה ביעקב .לכן נמנע מלעשות כן, פנה אל יעקב ושאל:

מה אעשה כדי לקיים את ציווי של אבא להורגך?

ענה לו יעקב:' טול את כל מה שבידי וכיון שתהפוך אותי לעני חסר- כל, כבר קיימת בזה את ציווי אביך- שהרי העני חשוב כמת' העני  נצרך-לעזרת הבריות.

נאמר על רחל: "וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה".[ להלן: כ"ט, י"ז]

רש"י מסביר: יפת תואר הייתה רחל לפי שצורת הפרצוף - קווי פניה מתוקנים ומתוארים בתבנית יפה , גם הכוונה לצורה הכללית שלה ובנוסף הייתה יפת מראה - היה לה מאור פנים.

רחל הייתה צדיקה מאד - לפני שאמורה הייתה להינשא ליעקב: יעקב מסר לה סימנים מיוחדים [מצוות הפרשת חלה, נר שבת, נידה] והוסכם ביניהם שתאמר לו אותם בליל הנישואין - כדי שלבן לא יחליף אותה במישהי אחרת, אך כאשר ראתה  רחל שנותנים  ליעקב את לאה במקומה - לא רצתה שלאה תתבייש כי אינה יודעת את הסימנים - מיד מסרה לה אותם. לכן חשב יעקב - שהיא רחל.

מתוך כך אנו למדים שרחל הייתה אישה  טובת לב - לפי שהייתה מוכנה להקריב למען לאה את הסימנים - ובלבד שלא תיפגע אחותה מבושת פנים. חיצוניותה ופנימיותה - הקרינו אישיות של אישה, אצילית, צדיקה ונאה. על כן אין פלא שיעקב כה חשק בה - לקחתה לאישה.

חשיבותה של תפילה.

בפרשה זו מתארת התורה על  רצונה העז של רחל  בבנים. היא פונה אל יעקב ואומרת לו:

"ותֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם - אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". 

רש"י מסביר: כאשר רחל אומרת את המילים: "מֵתָה אָנֹכִי". 

אין הכוונה – מתה ממש, אלא , נחשבת כאילו מתה, מכאן  יש ללמוד: מי שאין לו בנים- נחשב כמת - לפי שאין לחייו המשכיות.

רש"י  שואל: האם רחל התקנאה בלאה בהצלחתה ובטובתה?  ממש לא!

היא קינאה במעשיה הטובים וחשבה: אילו  לאה לא הייתה צדיקה יותר ממני – לא הייתה זוכה לבנים בעוד שאני לא זכיתי [ ב"ר]

כעת כאשר מבקשת רחל מיעקב: "הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"

כוונתה : תן לי בנים על ידי תפילותיך כי כך נהג גם אביך יצחק לאמך - רבקה ולכן  יצחק התפלל עליה , התוצאה הייתה שזכתה לבנים, אף אתה התפלל עליי

תשובת יעקב הייתה: וכי אני במקומו של הקב"ה? - הרי ה' הוא פוקד את העקרות ואין את צריכה להתלונן כלפיי שאין לך עדיין בנים.

הרי אביך התפלל  כי לא היו לו בנים   היות והתפלל על עצמו – הייתה תפילתו  קרובה יותר להתקבל - אצל ה'.

כפי שאמרו חז"ל: יפה תפילת החולה על עצמו יותר מתפילת אחרים עליו.

אבל אני כבר זכיתי לבנים ורק ממך מנע ה' פרי בטן ולא ממני

על כן  עלייך מוטלת התפילה על כך.

לסיכום, לאור האמור לעיל: מתגלה חשיבות  הבטחת הארץ והבנים- ליעקב:

".. וַיֹּאמַר, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ--לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ.  וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ.  וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:  כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ". [להלן כ"ח, י"ג-ט"ז]

הדאגה  להבטחת הארץ -  שגורה בדברי יצחק  ,רבקה ובדברי יעקב , הבטחת הבנים מתבטאת בדברי רחל ליעקב בדבר  התפילה: "הָבָה - לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". 



רחל ומשאלתה/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

רָחֵל וּמִשְׁאַלְתָּהּ

 שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן©

רָחֵל יְפַת תֹּאַר וּמַרְאֶה

בַּאֲחוֹתָהּ לֵאָה תְּקַנֵּא

צוֹפָה בְּבָנֶיהָ הַקְּטַנִּים

לִיבָּה גָּדוּשׁ יִיסּוּרִים.

 

רֵאשִׁית שְׂבֵעַת רָצוֹן

עַתָּה מְלֵאַת יָגוֹן

בְּמוֹחָהּ חוֹלְפִים הִרְהוּרִים

הַנִּגְרָעִים מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים?

 

תָּרָה אַחַר פִּתְרוֹן

בּוֹחֶשֶׁת בְּיָם הַזִּיכָּרוֹן

יוֹרֶדֶת מִמַּדְרֵגוֹת בֵּיתָהּ

מוֹחָה מֵעֵינֶיהָ דִּמְעָה.

 

פּוֹנָה לְיַעֲקֹב הַתָּמִים:

הֲבָא לִי בָּנִים

מַבִּיט בָּהּ בְּתִימָּהוֹן

הֲשָׁכַחְתְּ מֶלֶךְ עֶלְיוֹן?

 

שִׁפְכִי  תְּפִילּוֹתַיִךְ כַּמַּיִם

תִּתְבָּרְכִי בְּבִרְכַּת שָׁמַיִם

בָּנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

בְּכֶתֶר שֵׁם טוֹב זוֹכִים.

 הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת- פָּרָשַׁת:  ויצא [פרשת  בראשית]

יום רביעי, 23 בנובמבר 2022

פרשת תולדות – הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר/ מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת תולדות הפלישתים - מוצאם ויחסם ליצחק בגרר.  

מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ רבקה  ויצחק  מתפללים באהל/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ רבקה הולכת לדרוש את ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה אוחזת ביעקב ועשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש ציד:ציירה: אהובה קליין(c)

[שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יעקב מגיש לעשיו נזיד עדשים/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ רבקה צופה אל עבר עשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עשיו יוצא לצוד  ציד בשדה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ רבקה מצווה על יעקב לברוח אל  חרן/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ יצחק  ורבקה בגרר לעיני תושבי המקום/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]







ציורי תנ"ך/ הפלישתים סותמים את הבארות/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/  עבדי יצחק ובשורת גילוי הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c)



"ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי- גדל מאד:
ויהי לו מקנה- צאן ומקנה בקר ועבודה רב ה ויקנאו אותו פלישתים"
[בראשית כ"ו, י"ג]
ציורי תנ"ך/ אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/יצחק עורך משתה לאבימלך ולפיכול שר  צבאו/ ציירה: אהובה קליין (c)

[שמן על בד]

בפרשה , הכתוב מתאר על רעב בארץ ישראל - יצחק המחפש מקום מחיה -  עובר לגור בגרר - ארץ פלישתים , ה' נראה אליו  – ומצווה עליו: לא לרדת מצרימה: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ- ְּפלִישְׁתִּים, גְּרָרָה.  וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה:  שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.  גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ:  כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ.  וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.  וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר" [ בראשית כ"ו, א-ז]

כשיצחק מתיישב בגרר - הוא עונה לשאלת תושבי המקום בדבר זהותה  של רבקה - כאחותו, אך במהלך הזמן -  אבימלך- מלך פלישתים מגלה את האמת כועס עליו וכעת הוא מזהיר את תושבי המקום במילים:

"וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר:  הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת". [להלן פרק כ"ו, י"א]

יצחק מגלה כבר בתחילה שהפלישתים אינם יראי אלוקים ובהמשך מגלה את קנאתם בו כפי שהכתוב מתאר:

" וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד.  וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.  וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו. וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי-יִצְחָק, בַּנָּחַל; וַיִּמְצְאוּ-שָׁם--בְּאֵר, מַיִם חַיִּים.  וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ.  וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה". [להלן  כ"ו, י"ב-כ"ב]

השאלות הן:

א] מדוע ה'  אסר על יצחק לצאת את הארץ ומה הובטח לו?

ב] מי היו הפלישתים ומה  היה יחסם כלפי יצחק ופמלייתו?

ג] מדוע סתמו הפלישתים את בארות המים מימי אברהם?

תשובות.

אלוקים אוסר על יצחק לעזוב את הארץ

רש"י מסביר: אלוקים הזהיר את  יצחק לבל ירד למצרים מפני הרעב ,  כפי שנהג אביו – אברהם שירד למצרים בתקופת הרעב. אמר לו הקב"ה: ' אל תרד מצרימה' לפי שאתה עולה תמימה משעת העקידה ואין חוצה - לארץ, כדאי לך, ולמה הדבר דומה?  לקורבן עולה שהיא יוצאת מחוץ לעזרה נפסלת ואסורה- כך גם אסור לך לצאת  לחוצה - לארץ [ב"ר]

ה' מבטיח לו: הבטחת הארץ והבטחת הבנים בנוסף:

"וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". 

רש"י מסביר: יהיה כל אדם מברך ואומר לבנו "יהא זרעך כזרעו של יצחק "

הכתוב הזה מלמד  על כל המקרא:

"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" [בראשית מ"ח, כ']

מוצאם של הפלישתים ואופן התייחסותם ליצחק.

על פי אנציקלופדיה דעת:

מוצאם של הפלישתים אינו ברור. במקרא נאמר: כי באו מכפתור כפי שכתוב: "הֲלוֹא אֶת-יִשְׂרָאֵל, הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְלִישְׁתִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט, ז).

נאמר:"וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת-לוּדִים וְאֶת -עֲנָמִים, וְאֶת-לְהָבִים--וְאֶת-נַפְתֻּחִים.  וְאֶת-פַּתְרֻסִים וְאֶת -כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִישְׁתִּים--וְאֶת-כַּפְתֹּרִים."(י, י"ג- י"ד)

כלומר: פלישתים באו מארץ הכסלוחים:

רש"י מסביר כי הפלישתים יצאו משני מקורות:  מהפתרוסים  והכסלוחים לפי שהיו הפתרוסים הכסלוחים מחליפים את משכב נשותיהם אלו לאלו והולידו בנים בבית אחד ומשניהם יצאו הפלישתים ולא נודע מי אביהם?

רש"י פירש שנולדו מפתרוסים וכסלוחים שהיו בני מצרים, בנו השני של חם. פלישתים אלה היוו את הגל הפלישתי הראשון שפלש - לארץ כנען לפני תקופת האבות וייסד את ממלכת גרר בנגב.

רבינו בחיי  מבאר: כי הליכתו של יצחק לגרר רומזת על גלות - הכוונה לגלות בבל שהוא מקום  מגורי אבותינו שהיו באור כשדים.

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] סובר: כי גם האירועים במצרים בזמן אברהם ושרה והאירועים  בתקופת יצחק - בארץ פלישתים מוכיחים: כי האווירה  הייתה אווירת  פריצות , לכן הייתה סכנה גדולה לאישה הנשואה לבעלה. שמא הם יהרגו, חלילה  את בעלה וייקחו לעצמם  את האישה.

הסיבה לסתימת הבארות.

הסיבה העיקרית לסתימת הבארות -היא : השנאה לעם ישראל המאפיינת לאורך ההיסטוריה את הסכסוכים בין ישראל לאומות העולם.

הפלישתים נהגו לסתום את הבארות של יצחק מתוך קנאה -בו והמושל אבימלך שכרת בעבר ברית עם אברהם – לא לשקר לו ,לנינו ולנכדו - מעביר את קנאת עמו לשטח המעשי ומגרש את יצחק באומרו:

"לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד" יצחק עובר למקום אחר- אך שנאת הפלישתים אינה פוסקת והם רודפים אחריו ומתקוטטים אתו בדבר הבארות שהוא חופר. כאשר בא אבימלך אל יצחק בהצעה לכרות ברית חדשה ביניהם-הוא אומר: "וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק-טוֹב, וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" הוא כאילו מדגיש  את הטובה שהוא לא שלח אותו לאיזה מקום  סגור, אלא נתן לעזוב את ארצו  אחרי אשר  לקחו את אדמתו ובארותיו.

על כך מדרש  [בראשית רבה ס"ד] המותאם לגישה זו:

משל  לארי שנתקע עצם בגרונו , החל מכריז: מי יבוא ויוציא יקבל שכרו. הגיע עוף בעל צוואר וחרטום ארוך, תקע את חרטומו בגרונו של הארי והוציא לו את העצם, כשבא העוף לדרוש שכרו ענה לו הארי: לא די שחרטומך היה בפי ויצא ממנו בשלום, ולא בלעתיו, אתה בא לבקש עוד שכר?

בעלי המדרש אומרים כי כך אבימלך טען כנגד יצחק: היית בארצי ואני שלחתיך ריקם ,אך בשלום ועל כך אתה חייב לי טובה.

אלשיך מסביר: כי המדרבן העיקרי לשנאה מצד אבימלך ואנשיו כלפי יצחק:  הדחף להיפטר ממנו ועל כן שלח את עבדיו לסתום את בארותיו - כדי שיבין שעליו לנטוש את המקום והוא אינו רצוי שם.

"העמק דבר" סובר: עיקר הקנאים היו הפלישתים שדרו בעיר המלוכה הם היוו את השכבה הגבוהה באוכלוסייה. את הבארות סתמו אנשי הכפר ובעלי השדות ואילו המלך היה כאילו מתעלם מהעניין היות והיה מרוצה  מהצקות האלה.

על פי המדרש : אבימלך ועמו היו שותפים לשנאה כלפי יצחק וטענו: כי כל העוצמה והעשירות שברשותו - היא נובעת מתושבי המקום ומלכם אבימלך.

ה"חפץ חיים" סבור כי טענה זו אופיינית לשונאי ישראל. גם פרעה- מלך מצרים אמר אֶל עַמּוֹ: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ". [שמות  א', ט']

"הדרש והעיון" סבור: כי תמיד שונאים את היהודים בין אם הם נרפים - ואינם עוסקים במלאכת היצירה ובין אם הם  פעילים - יוצרים ובונים.

הם גלו לגלויות  דוגמת היונה - "שלא מצאה מנוח" בדבר זה יצחק משמש סימן לבנים. וכאשר לראשונה מגיע לגרר  במצב של עוני יוצאת הפקודה:

"הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת" .זו ההוכחה שרצו לפגוע מהטעם שהוא חסר כול. כאשר הוא מתעשר - הם מגרשים אותו - בטענה כי הם גרמו לו להתעשר!

"אוזניים  לתורה" סובר: כי לאויבים יש תכסיס נוסף כלפי היהודים: הם באים להציק אחרי שהיהודים  סיימו את יצירתם ולא לפני כן.

דוגמא לכך: אחרי שיצחק חפר את הבאר- הפלישתים מופיעים וטוענים: "לנו המים"

"נתיבות שלום" מסביר את המשמעות הרוחנית של הבארות שחפרו אברהם ואחר  כך יצחק..

עולם התיקון התחיל מאברהם אבינו אחריו המשיכו לתקן שאר ו' הרועים- ומה הכוונה  לעולם התיקון?

התשובה היא, יש לתקן את שבעת ימי הבניין - שהם כנגד ששת ימי המעשה והשבת - לפי שבכל יום יש לעשות תיקונים באותו היום, אברהם אבינו שהתחיל את עולם התיקון – החל - לתקן את שבעת ימי הבניין -  הוא חפר ג' בארות שהם מקורות ליניקת הקדושה והם כנגד שלושת הימים הראשונים של השבוע לכן באו  כוחות הסט"א [הפלישתים] לגזול את מקורות היניקה של הקדושה, אחרי מות אברהם באו הפלישתים וסתמו אותן בעפר, בא יצחק חפר מחדש את שלושת הבארות והוסיף עוד שלוש בארות: "עשק", "שטנה" ו"רחובות"- ובארות אלה כנגד שלושת הימים האחרונים בשבוע- טרם השבת.

אחר כך באו עבדי יצחק והודיעו לו על הבאר השביעית -  שהיא שימשה להשקות את העדרים והיא כנגד שבת קודש ולכן היא נקראה "שבעה"  היא כל כוחם של עם ישראל - ממנה שופעת היניקה לכל הבארות וכך כל כוחם של ישראל שואבים את היניקה של שבת קודש !

רש"ר סבור: כי עצם סתימת הבארות על ידי הפלישתים - נבעה מתוך קנאה וצרות עין - למרות שכולם נהנו מהמים, אלא שקנאה זו פותחת שרשרת מאורעות המהווה שלב חדש בהיסטוריה היהודית: עם יצחק נפתחה הגלות והחלה להתקיים נבואת: "וגר יהיה זרעך" הקנאה והשנאה כלפי יצחק הפרה את שלוותו - אך ממשיכו – יעקב -  כבר סבל משעבוד גמור.

ישנה דעה: כי המטרה של חפירת הבארות של אברהם ואחריו יצחק - הייתה במטרה לקרב את הרחוקים ולהפיץ את האמונה בבורא אחד - לפי שהאנשים היו מתאספים ליד הבאר - בבואם לשאוב מים ושם הייתה הזדמנות - הן לאברהם והן ליצחק להפיץ את האמונה ומטעם זה הפלישתים הציקו להם.

לסיכום, לאור האמור לעיל : ניתן להסיק - הפלישתים שנאו וקנאו ביצחק ובפמלייתו לכן היו הצקות מצדם כלפי יצחק וסתמו את הבארות . התנהגותם הקלוקלת מסמלת את  תחילה הגלות לעם ישראל בהיסטוריה היהודית.

יצחק לא ויתר , נלחם כארי ובסייעתא דשמיא - ידו גברה עליהם- עד שבאו לפניו אבימלך ואנשיו ובקשו לכרות אתו  ברית!

יש כאן מסר למנהיגי ישראל - לא לוותר על אף שעל  מארץ ישראל שהובטחה לאבותינו ולבאים אחריהם. יפים וחשובים דברי הנביא ירמיהו:

"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד". [ירמיהו ל', י']