פרשת
נח – נח - לפני המבול ואחרי
המבול.
מאת: אהובה קליין
יצירותיי לפרשה:
ציורי תנ"ך/ נח בונה תיבה וליצני הדור לועגים לו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח מוצא חן בעיני ה'/ ציירה: אהובה קליין(c)
ציורי תנ"ך/ המבול/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]
ציורי תנ"ך/ נח ושלושת בניו/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ הבטחת ה' לנח/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח נוטע כרם/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח שותה יין ומשתכר/ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ נח בכרם לוגם יין/ ציירה: אהובה קליין (c)
"וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו"./ ציירה: אהובה קליין (c)
ציורי תנ"ך/ אנשי דור הפלגה בונים מגדל וראשו בשמים/ ציירה: אהובה קליין (c)
לראשונה מוזכר נח כבר
בסוף פרשת בראשית: "וַיְחִי-לֶמֶךְ,
שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן
יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" [בראשית ה, כ"ח- ל']
בתחילת
פרשת נח הכתוב מתאר: מי היה נח:
"אֵלֶּה,
תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת - הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם,
אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת". [בראשית
ו', ט'- י"א]
בהמשך הכתוב מתאר את
משפחתו של נח ואת ציווי ה' לנח לבנות תיבה טרם יופיע המבול - כעונש על ההשחתה בעולם:
"וַיּוֹלֶד
נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת. וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים;
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. וַיַּרְא
אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה:
כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר
בָּא לְפָנַי--כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם,
אֶת-הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּיבַת
עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת- הַתֵּיבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת
וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר". בראשית ו, י'-ט"ו]
בתום המבול נח מתואר
כך:
"ויִּהְיוּ
בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן - הַתֵּיבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי
כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ;
וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.
וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן - היין, וַיִּשְׁכָּר;
וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". [להלן
ט, י"ט- כ"ב]
השאלות הן:
א] מי היה נח?
וכיצד הצטייר לפני אלוקים- לפני המבול?
ב] כיצד מתואר
נח אחרי המבול?
תשובות.
נח בעיני ה' - טרם המבול.
נאמר: "וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה".
ה"נתיבות שלום" מסביר: כי ראשית הטומאה אצל
האדם - היא מפגם העיניים לפי שהעין
רואה והלב חומד. באותו אופן גם ראשית הקדושה מתחילה בעיניים.
בזמן בית המקדש היו
עשר קדושות, אך בימינו איך ימשיך היהודי קדושה?
התשובה : בעיניים - על ידי ששומר את
עיניו כפי שמצווה על ידי ה'. מכאן מתחילה הקדושה שאם שומר - היהודי את עיניו
ממראות אסורים- ממילא הלב אינו חומד - זו הכוונה לנוח שהיה צדיק תמים ולא פגם
בעיניו לכן ניצל מהמבול.
שהרי כנגד דור המבול
שחטאו - הכול התחיל מהעיניים ואילו נח - תחילת הקדושה הייתה בעיניו - לכן נח מצא חן
בעיני ה' - ממנו שבה ונבנתה הבריאה מחדש.
התורה האריכה מאד
בהתרחשות המבול: כדי ללמד אותנו מה עלול
לקרות לאדם מדברים שליליים הנראים לו
כדברים פעוטים ואינו חש בהם דבר שעשוי להביא לחורבן - עד כי קץ כל בשר בא
לפני ה' !
רש"י מסביר: הואיל והתורה מזכירה את נח לכן מספרת את שיבחו כפי שנאמר במשלי: "זֵכֶר צַדִּיק, לִבְרָכָה"
ללמד : כי עיקר
תולדותיהם של צדיקים - מעשים טובים.
אשר למילה:" בְּדֹרֹתָיו":
יש מרבותינו
דנים את נח לשבח - לפי שאם היה חי בדור של צדיקים היה צדיק יותר.
אך, יש הדורשים את נח לגנאי- כי לעומת דורו היה אמנם צדיק - אבל אם היה חי
בתקופת אברהם אבינו לא היה נחשב כלל [מסכת
סנהדרין ק"ט]
רש"ר [ הרב
שמשון רפאל הירש] סובר: כי בזכות
מעלותיו ה' בחר בנוח להיות אבן היסוד
לאנושות החדשה וכאן רש"ר מסביר את מעלותיו הייחודיות:
"אִישׁ": לדעת חז"ל, התנ"ך אינו משתמש במילה: "אִישׁ" בנקל ,אלא רק מי שמוכיח עצמו כ "אִישׁ" צדיק ומומחה [ בראשית רבה,
ל, ז ]"
נח עמד במבחן של אומץ
לב ואופי איתן במשך תקופה של שש מאות שנה -שהיה מתהלך את אלוקים במהלך הדורות
המתחלפים הדבר שאפיין את התקופה: חטא מוסרי, "חמס"- עוול חברתי ולעומת
כל ההשחתה הזו, נח היה: "צדיק": לצדיק נחשב אדם שנותן לכל אחד ואחד את
המגיע לו.
הוא רואה כל דבר משום
חובתו ולא מפני דאגה אישית.
צדק - הוא : צדק
חברתי ומתקשר עם פעולה ועשייה כגון: "פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים"; [משלי י', ט"ז ] או, "עוֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל-עֵת" [תהלים ק"ו, ג]
"תָּמִים": הכוונה להליכה לקראת התקדמות - שלב, שלב – לקראת שלמות
אישיותו .שואף לשלמות מוסרית ואינו נופל ברשת של פיתויים חיצוניים.
"בְּדֹרֹתָיו:
א] היה צדיק תמים
ביחס לדורו.
ב] אף בדורו נשאר
"צדיק תמים"
רבים שואלים: מדוע נח לא התפלל על דור המבול בדומה
לתפילת אברהם על סדום ועמורה? אלא שנח ,כנראה הבין, שיש פחות מעשרה צדיקים ולכן
התפילה לא תועיל.
האגדה מספרת:
אביו של נח , למך שמו
קרא לבנו הנולד מנחם מתוך כוונה : שיעזבו הרשעים בימיו את דרכיהם הרעות וישובו אל ה' - והוא ינחמם"
אולם אביו של למך
מתושלח קרא לנכדו: נח מלשון מנוחה .
משנולד נח באה ישועה
לעולם, קצרו מה שזרעו ,בניגוד לדור אנוש שהיו זורעים חיטה – אך התוצאה הייתה שפעמים
רבות היו צומחים קוצים ודרדרים.
כאשר נח נולד - בעוד
ששאר אצבעות בני האדם היו מחוברות יחדיו -
אצלו האצבעות היו נפרדות ועל כך הוריו מאד התפלאו.
כשנח חשב על כך שהוא
שונה מכל הבריות ,הבין כי כנראה ה' ברא
אותו באופן זה - למען שליחות מסוימת ולכן יצר כלי חריש וקציר ובכך הקל על עובדי האדמה בנוסף לכך, בימיו שוב נכנעו הברואים
והיו עושים רצונו של האדם ממש כמו שהיו מקשיבים לאדם הראשון - כי מאז שהאדם הראשון
חטא באוכלו מהפרי האסור: מרדו בו הברואים, השור סירב לשמוע לחורש, התלם באדמה סירב לעשות רצונו
ומעתה שבו האנשים ושלטו על הכול.
עוד דבר טוב קרה בימי
נח, בימיו של למך היה רעב בעולם , אולם משנולד נח פסקו שנות הבצורת והרעב מן העולם.
התנהגות נח
אחר המבול.
נאמר:
"וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּיטַּע, כָּרֶם"
רש"י מסביר: "ויחל" - נח עשה
עצמו חולין לפי שהיה צריך לעסוק בנטיעה אחרת שאין בה תקלה של השתכרות.
את ענפי הגפן שמר טרם המבול בתוך תיבה.
מובא במדרש חז"ל
- [מדרש רבה ל"ו, ג] נח הכניס לתיבה
לפני המבול ענפים של ענבים ונטיעות של זיתים ותאנים.
מדוע הכניס נח
לכאורה, דווקא את שלושת המינים.?
ניתן לבאר: נח ידע
שאפשר מכל עצי הפרי להרכיב עם מין אחר. חוץ
מענבים וזיתים שהם אינם מקבלים הרכבה מסוג אחר של עץ.
בזוהר הקדוש נאמר: [בראשית ל"ט] מדוע נמשלו ישראל לגפן? לומר לך: מה גפן
אינו מקבל נטיעות אחרות - אף ישראל אינם מקבלים עליהם - אלא את הקב"ה !
בירושלמי [כלאים פרק א, הלכה ז] על הפסוק:
" בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב
לְשֻׁלְחָנֶךָ."[תהלים קכ"ח. ג]
מה זיתים אין בהם
הרכבה גם בניך לא יהיה בהם – פסולת.
חז"ל סוברים: התאנה פרי שגורם לתאווה כפי שמובא בחז"ל:
"וַתֵּרֶא
הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָוה- הוּא לָעֵינַיִים"- לפי זה פרי עץ הדעת – היה תאנה.
נח הכניס לתיבה דווקא
את הגפן, התאנה והזית. להעביר מסר לעולם שרק מי שבבחינת ענבים וזיתים אינם
מתערבבים בשאינם מינם - ואפילו אם יש להם תאווה כדוגמת התאנה - רק הם ינצלו
מהמבול. [מתוך ספר "אור שלום" / רבי שלום ברגר]
אך עדיין מתבקשת
השאלה: מדוע נח הגזים בשתיית היין עד כי השתכר?
אולי הדבר נובע ,דווקא
,מתוך מסירות הנפש שהשקיע בתיבה בזמן המבול בתנחומא [נח אות ט'] נאמר: "א"ר לוי, כל אותן
י"ב חודש לא טעם-טעם שינה, לא נח ולא בניו, שהיו זקוקים לזון את הבהמה , את החיה ואת העופות
וכו' "
"אור
החיים" מבאר : שהותר לנוח לאכול בעלי חיים - הואיל וטרח ויגע בהם
בתיבה וכל זה מוכיח עד כמה לנח הייתה מסירות נפש למען קיום העולם!
לעניות דעתי, יתכן שנח הזדעזע מהמבט סביבו - כיצד עולם שלם נכחד ואיננו? לכן לגם
מהיין עוד ועוד - על מנת שישמח כפי שנאמר:
"וְיַיִן
יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ"[תהלים ק"ד, ט"ו]
לסיכום ,לאור האמור לעיל, נח היה צדיק תמים ועשה בפועל מעשים טובים לפני
המבול - לכן הוא מצא חן בעיני ה' אשר בחר דווקא, בו להציל את העולם, אך מנגד, אחר
המבול - נח השתכר וכך ירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.
זו הייתה נפילה קשה
מאד - כי מכאן התדרדרות לא נעצרה עד שהגיע לאוהלו ושם התבזה.
מכאן נלמד מדברי הרמב"ם: ללכת בשביל הזהב "האדם חייב להיות ער כל העת ליצריו
הפנימיים ולא להניח להם להטות מדרך האמצע" [מתוך "אלה דברי הרמב"ם/
אברהם בן דויד]
