יום רביעי, 28 בספטמבר 2022

פרשת וילך- גילוי עתידות מפי ה' - ושבת שובה./ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת וילך- גילוי עתידות מפי ה' - ושבת שובה.

מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/ "וילך משה"/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך "שובה ישראל"/ ציירה: אהובה קליין (c) [מתוך ההפטרה]

ציורי תנ"ך
"שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "כי אבאינו אל האדמה, ,זבת חלב ודבש,,"/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ארץ זבת חלב ודבש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה כותב את התורה/ ציירה: אהובה קליין(c)



 ציורי תנ"ך/ השירה הזאת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה מברך את יהושע/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ מינוי יהושע למנהיג לפני עם ישראל/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה מוסר את התורה ללוויים/ ציירה: אהובה  קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."

[מתוך ההפטרה: הושע י"ד] ציירה: אהובה קליין(c)



ציורי תנ"ך/תקיעת שופר בציון:[מתוך ההפטרה בהושע י"ד]

ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ יום הכיפורים בבית  הכנסת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן מברך את הקהל בירושלים עם צאת יום הכיפורים/ ציירה: אהובה קליין(c)

פרשה זו פותחת בתיאור העברת ההנהגה של משה ליהושע: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.  יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא-יַשְׁמִיד אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה".  [דברים ל"א, א-ד]

בהמשך הקב"ה מגלה  למשה גילוי מדהים:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם- אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר- הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.  וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.  וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים". [להלן ,ל"א, ט"ז -י"ח.]

השבת נקראת "שבת שובה" כשם ההפטרה הנקראת השבת : "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי כָשַׁלְתָּ, בַּעֲוֺנֶךָ.  קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ.  אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ, עַל-סוּס לֹא נִרְכָּב, וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ, לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ--אֲשֶׁר-בְּךָ, יְרֻחַם יָתוֹם.  אֶרְפָּא, מְשׁוּבָתָם--אֹהֲבֵם, נְדָבָה:  כִּי שָׁב אַפִּי, מִמֶּנּוּ. אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל, יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה; וְיַךְ שָׁרָשָׁיו, כַּלְּבָנוֹן.  יֵלְכוּ, יֹנְקוֹתָיו, וִיהִי כַזַּיִת, הוֹדוֹ; וְרֵיחַ לוֹ, כַּלְּבָנוֹן.  יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ, יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן; זִכְרוֹ, כְּיֵין לְבָנוֹן. אֶפְרַיִם, מַה-לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים; אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן--מִמֶּנִּי, פֶּרְיְךָ נִמְצָא. מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם".

[הושע י"ד, א-י']

"מִי-אֵל כָּמוֹךָ, נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל-פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית, נַחֲלָתוֹ:  לֹא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.  יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם, כָּל-חַטֹּאותָם.  תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם".[מיכה ז', י"ח- כ']

מתוך ספר יואל: "וַיהוָה, נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ--כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ:  כִּי-גָדוֹל יוֹם-יְהוָה וְנוֹרָא מְאֹד, וּמִי יְכִילֶנּוּ.......

תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה.  אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים, וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם:  יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.  בֵּין הָאוּלָם, וְלַמִּזְבֵּחַ, יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי יְהוָה; וְיֹאמְרוּ חוּסָה יְהוָה עַל-עַמֶּךָ, וְאַל-תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל-בָּם גּוֹיִם--לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים, אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם..."

[יואל ב', י"א – כ"ז]

 

השאלות הן:

א] מדוע לא יכול היה משה להמשיך להנהיג את עם ישראל ?

ב] מהו הגילוי שמגלה ה' למשה ?

ג] מהי "שבת שובה" ומה המסר של הנביאים: הושע  ויואל.?

תשובות.

הטעם לסיום הנהגת משה את עם ישראל.

משה אומר לעם ישראל: "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא";

על פי רש"י שני פירושים:

א] היום מלאו ימי שנותיי - ביום זה נולדתי ויום זה הוא גם יום מותי.

שואל רש"י: וכי יכול להיות כי תש כוחו ? אלא, תלמוד לומר: שלא כהתה [לא נחלשה] עינו ולא  נס לֵחֹה – כלומר: מבחינה פיסית משה היה במיטבו למרות גילו, אלא מעתה אינו רשאי יותר להמשיך להנהיג את עם ישראל והרשות ניתנה ליהושע [מסכת סוטה י"ג, ע"ב]

ב] משה לא יכול היה לצאת ולבוא לפני עם ישראל בדברי תורה - מלמד- שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות חכמה .

דעת מקרא מסביר: הכוונה שמשה אומר לעם ישראל : כבר זקנתי ולא אוכל לבוא ולצאת לפניכם למלחמה ולהשיבכם מן המלחמה.

זו הכוונה במילים: "לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא";

על שם זה נקרא כל מעשה מנהיג מלשון -  יציאה וביאה כדברי משה אל ה' -כאשר מבין שיש לדאוג למנהיג אחר שיירש את הנהגתו לישראל:

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹור.  יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹוהֵי הָרוּחֹות לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה". [במדבר כ"ז, ט"ו- י"ח]

על פי תרגום יהונתן: אין למשה את האפשרות לטרוח במלחמות ישראל ולהנהיג אותם ועוד: הוא   עצור מלהיכנס לארץ ישראל בגלל גזרת ה' כפי שנאמר לו: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". [דברים  ג', כ"ז]

רבי יעקב יוסף מפולנאה מבהיר: טיבם של צדיקים שאינם עומדים במקום אחד, אלא הם עולים ממדרגה למדרגה והנה משה , חש לפתע ביום מותו: שאינו מסוגל להמשיך לעלות מהמדרגה שהגיע אליה ולכן  אינו יכול לצאת ולבוא היינו- שאינו יכול  לנוע מהמדרגה שהגיע אליה למדרגה גבוהה יותר וזה סימן שמיתתו קרובה ותמה גם תקופת מנהיגותו.

הגילוי שמגלה ה' למשה:

על פי רש"י: ה' מגלה למשה, כי אחרי מותו בני ישראל יָפֵרוּ את הברית עם ה' וילכו אחרי הגויים.

על פי דעת מקרא: מגלה ה' למשה  עתידות : כי אחרי מותו של  משה בני ישראל יסטו מהדרך הישרה וזה עניין של  מרי והתקוממות.

הרב שמואל יניב- על פי ספרו: "צפונות בתורה" מסביר: כי בקטע הבא:

יש לספור החל מהאות ה בתוך המילה "משה" בדילוגי 49 אותיות- מגלים את המילה: שואה.

כאן מרמזת התורה על השואה בה נספו  6 מיליון יהודים בגרמניה- על ידי היטלר-אחת מהטרגדיות הגדולות שאירעו ליהדות בעולם.

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם - אֲבֹותֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר -הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.  וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם הָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.  וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל- אֱלֹהִים אֲחֵרִים". [להלן ,ל"א, ט"ז -י"ח.]

"שבת שובה" והמסרים של הושע  ויואל.

על פי הקדמונים : השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, נקראת:

 "שבת שובה" וזאת על שם ההפטרה בספר הושע: ההפטרה מתחילה במילים: "שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ": 

הקשר   העיקרי  של ההפטרה לפרשה הוא: השבת שבתוך עשרת ימי תשובה.

לעניות דעתי – קיים גם קשר בפרשה  בין דברי ה' למשה  לגבי עתיד ישראל אחר מות משה:

"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ". 

על פי רש"י כוונת הנביא בהפטרה : שעם ישראל ישובו בתשובה בעוד שה' יקבל את תשובתם במידת הרחמים ואם לא ישובו, חלילה, ה' יפעל כלפיהם במידת הדין!

"מצודת ציון" מסביר: קריאה לעם ישראל לשוב מדרכם שהיא מרידה והליכה בדרכי הלב כדוגמת  דברי הנביא ירמיהו: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם; הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ".  [ירמיהו ג', כ"ב]

"מצודת דוד" מבאר : קריאה לעם ישראל לשוב מעוונותיהם - כי בעבור חטאם באו עליהם  מכשול הצרה הזאת.

המלבי"ם סבור:  כי המילה: "עַד" יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  מציין כי ה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת עד שיגיעו אליו  - עד למקום שהוא שם והכוונה: עליהם לעזוב את עוונותיהם הקודמים, יביעו   חרטה על מעשיהם בעבר שטעו וסרו מן הדרך - וכעת מבקשים את הדרך לשוב אל ה'.

כעת הם צריכים להביא  מעשים טובים שעשו  - להמליץ עליהם זכויות. זוהי תשובה מתוך אהבה.

הנביא יואל שם את הדגש על-התאספות כל העם בציון , תקיעת שופר והצום:

"תִּקְעוּ שׁוֹפָר, בְּצִיּוֹן; קַדְּשׁוּ-צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה.  אִסְפוּ-עָם קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים--אִסְפוּ עוֹלָלִים",

"שבת  שובה" עומדת בסימן הכנה לקראת התבוננות נפשית של עם ישראל - ליום הכיפורים - היום הקדוש בשנה ונוהגים בשבת זו להקשיב לדרשות הרבנים בבתי הכנסיות בענייני מוסר ותשובה.

הרמב"ם פסק בהלכות תשובה [פרק ב]

"אף על פי שהתשובה והצעקה [התפילה] יפה לעולם [טובה ומקובלת בכל ימות השנה] בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר ומתקבלת מיד שנאמר: "דִּרְשׁוּ יְהוָה, בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב".  [ישעיהו נ"ה, ו] [ הכוונה: בזמן שה' נמצא בקרבתכם ומצפה שתחזרו בתשובה]

הרב אביגדור נבנצאל טוען: התשובה של עם ישראל היא דבר ודאי כי יש קץ לכל הצרות ,אחרי החטאים עם ישראל ישוב בתשובה ובנוגע למועד של התשובה- הדבר תלוי  בבחירה של עם ישראל ואם יעשו תשובה במהרה גם הגאולה תגיע מהר יותר- הדבר גם מתבטא בתקיעת השופר בראש השנה:

ישנם  סדרות שונות של קולות: הקול הראשון והאחרון - קול פשוט והקול האמצעי: שברים ותרועה .בתחילת הבריאה ה' מלך לבדו ובסוף התהליך שוב ה' ימלוך לבדו עלינו- ואילו באמצע קיימים חטאי ישראל והעונשים על עוונותיהם ובראש השנה אנו מבקשים מחדש להמליך עלינו את מלך מלכי המלכים.

לסיכום, לאור האמור לעיל, אנו נמצאים בעשרת ימי תשובה, בפרשה ה' מגלה למשה- כי אחרי מותו ,בני ישראל יסטו מדרך הישר ויעשו חטאים ועל כך יענשו- ויש רמז אף לשואה הנוראה ,אך בעתיד בני ישראל ישובו בתשובה ויזכו לגאולה שלמה!

הנביא הושע  נשמע מאד משכנע בדבריו:

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם:  כִּי-יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה, וְצַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים, יִכָּשְׁלוּ בָם".

שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין בְּצִיּוֹן / שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין בְּצִיּוֹן  

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

זָקֵן צַדִּיק בָּא בַּיָּמִים

אוֹחֵז שׁוֹפָר עַתִּיק יוֹמִין

עֲטוּר גְּלִימָה הֲדוּרָה

עָטוּף טַלִּית צְחוֹרָה.

 

נִיצָּב בְּגִיל וּרְעָדָה

עַל בָּמָה גְּבוֹהָה

תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָר הָאַיִל

שֶׁיָּצָא מֵהַסְּבַךְ בְּחַיִל.

 

צְלִילֵי הַשּׁוֹפָר מְהַדְהֲדִים

תְּקִיעָה תְּרוּעָה שְׁבָרִים

שְׁלָבִים בַּחַיִּים מְסַמְּלִים

עַתָּה בִּנְיְנֵי  צִיּוֹן רוֹעֲדִים .

 

שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל לֶאֱלֹוקִים

קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים

מִצְווֹת מַעֲשִׂים וחֲסָדִים

מִדַּת הָרַחֲמִים מְעוֹרְרִים .

 

הָמוֹן רַב מִתְקַבְּצִים

מִתּוֹךְ שְׁעָרִים מְגִיחִים

זְקֵנִים, נָשִׁים עוֹלָלִים

שָׁבִים מֵאַהֲבָה לֶאֱלֹוקִים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת הַנְּבִיאִים: הוֹשֵׁעַ , מִיכָה יוֹאֵל - הַפְטָרָה לְ "שַׁבַּת שׁוּבָה" ופרשת: וְיֵלֵךְ]

יום שלישי, 20 בספטמבר 2022

פרשת נצבים- לקראת חיים טובים וגאולה/ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת נצבים- לקראת חיים טובים וגאולה.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

יצירותיי לפרשה ולהפטרה:



ציורי תנ"ך/ "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם...."/ציירה:
אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ "כי קרוב אליך הדבר מאד.."/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים "/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/משה ויהושע/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בר]



ציורי תנ"ך/ אלוקים משיב את  בניו ממרחקים לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציור לראש השנה
"..."כבקרת רועה עדרו, מעביר צאנו תחת שבטו, כן תעביר ותספור ותמנה.."

מתוך: "ונתנה תוקף"


ציורי תנ"ך/ הגאולה- בית המקדש השלישי/ ציירה: אהובה קליין(c)
[שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ ברכה בפירות הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "ובחרת בחיים " / ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציור מתוך ההפטרה[ישעיהו ס"א]-  ישועת ציון/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ברכת פרייה ורביה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אור הגאולה בציון/ ציירה: אהובה קליין (c)

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ"

[ישעיהו ס"ב, א]

 ציורי תנ"ך/ " עברו, עברו  בשערים"]ישעיהו ס"א]

ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]



ציורי תנ"ך /  הדרך המובילה למקדש על פי  נבואת ישעיהו/ ציירה: אהובה קליין (c)

  "....פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים".
[ישעיהו ס"ב, י']  



ציורי תנ"ך/  על פי נבואת ישעיהו [ס"א]ירושלים ככלה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]




ציור לראש השנה/ "תפילת  תשליך" בראש השנה/ ציירה: אהובה קליין (c


הפרשה פותחת בפסוקים:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  .  לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם". [דברים כ"ט, ט-  ט"ז]

בהמשך משה מסביר ומציע במה  לבחור:

"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ".  [להלן  פרק ל', י"ט]

השאלות הן:

א]  מה רומז לנו הפסוק: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם...."?

ב]  מה המסר בפסוק:"... וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ"?

ג]  מה הקשר להפטרה בספר ישעיהו מ"א.

תשובות.

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם ...."

"בעל הטורים" מבאר: "אַתֶּם נִצָּבִים.." כדרך שנאמר בסיני:"וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר" [שמות י"ט, י"ז]

המטרה: לעמוד בברית עם ה' כמו בזמן קבלת התורה במעמד הר סיני.

אלשייך סובר: משה היה תמיד פונה אל הנשיאים ואחר כך אל עם ישראל ואילו כאן בפרשתנו משה פונה אל כל עם ישראל במישרין .  כוונתו של משה לשדר לעם ישראל : דעו לכם, אין  הבדל בינכם לבין הנשיאים ,כאשר אתם נצבים לפני ה' אין אנחנו יכולים להבדיל מי מבין העם יותר חשוב ,יתכן מצב שמישהו מסוים נראה  בעיננו לאדם חשוב מאד: ראש ונשיא, אך דווקא בעיני שמים  הוא  פחות חשוב מזה שבעיננו ,כי בשמים קיימים חשבונות אחרים לחלוטין ויתכן באמת: "עליונים למטה ותחתונים למעלה"   לכן בזמן שעם ישראל נצבים לפני ה' הם שווים כולם זה לזה- "כל איש ישראל"..

 

 

ה"נתיבות שלום"  מסביר:

נאמר בספר הקדוש: כי את הפרשה הזו נוהגים לקרוא טרם היום הקדוש- ראש השנה-  מהטעם: כי  יש בו רמז ליום הדין ,כמו שנאמר בזוהר הקדוש - כי ראש השנה הוא יום הדין. ולכן גם בפרשתנו רומז הכתוב – כי אתם עם ישראל- כולכם נצבים לפני ה' ביום  הדין:

"...רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

כאן הכתוב מונה י' מדרגות הכוללים י' דרגות בעם ישראל והכוונה: שלכל אחד יש דין בפני עצמו , כי אין יום הדין של אדם גדול וחשוב - כיום הדין של אדם פשוט ורגיל.

לפי שכל אחד נידון על פי ערכו.

אצל אדם פשוט ורגיל: הוא נידון על מעשים של עבירות ,לעומתו אדם גדול נידון גם על  הרהורים שבלב , גם הם נחשבים לעבירות .

גם אנשים שהם קטנים בדעת - כמו: "חֹטֵב עֵצֶיךָ, שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" ישנו יום הדין-  השייך אליהם - לפי שכל אדם חייב למלא את ייעודו ותפקידו.

אפילו לדומם יש  שליחות בעולם הזה: דוגמת הנעל - שהיא בדרגה כה נמוכה- תפקידה המיוחד: שהמים לא יחדרו דרכה.

כל מעשיו של היהודי - נידונים – בהתאם למצבו - באשר הוא-  בבחינת דרגתו  כי אינו דומה מה שעשה - כאשר היה במצב של בלבול – והוא נחשב אז- אנוס- למעשיו כאשר היה במצב של ישוב הדעת – ומוחו בדרגה גבוהה.

עניין הדרגות השונות שייך גם לעניין התשובה - לפי שלכל אדם יש מדרגה משלו.

לדוגמא: אם אדם פשוט חוטא ופוגע במלך לפי שברמת שכלו אינו מבין מהו ערך המלך וכמה נורא שפגע בו. גם תשובתו תהיה כמו שמתפייסים עם אדם פשוט.

לעומתו ,  אם אדם גדול - כגון: אחד  משרי המלך, תשובתו אינה ראויה והוא מבקש מחילה מהמלך- למרות שעושה זאת  מתוך חרטה- אך מרצה אותו כפי שמרצים אדם פשוט - הרי זה לגופו של עניין - נחשב  לו לחטא חמור.

גם אם אדם מתוודה על חטאים ואומר: "אשמנו , בגדנו.." אך אינו מכיר במשמעות המילים שמוציא מפיו - תשובה כזו היא - עצמה חטא!

חמור  חטא התשובה שלא נעשה כראוי -  מאשר החטא עצמו, מהטעם: הרי  חטא משום שיצר הרע השתלט עליו, מנגד את התשובה  עשה כאשר ישוב  הדעת שב אליו ,הרי התשובה צריכה להיות במלוא הכרת החטא שיחוש את הצער והמרירות.

בזמן שבית המקדש היה קיים והיו מביאים קורבנות ,לאחר שעשו תשובה על החטאים והתוודו עליהם - אם התשובה לא הייתה כראוי, הייתה נראית דמות כלב על המזבח - רק  כאשר החוטא הצטער -הרבה בבכי ושב בתשובה כראוי הייתה – צורת האש כדמות הכלב - משתנה לאריה.

יהודי צריך לזכור: בראש השנה אנחנו נצבים לפני ה'  המביט בנו וצריכים אנו להרגיש שכולנו עוברים  מחדש בברית עם ה'- זהו יום משפט של הברואים וה' מעמיד  במשפט את כל יצורי העולמים - אם כבנים, אם כעבדים.

ישאף היהודי - הבא בברית עם ה' - ויהיה בדרגה גבוהה ויתחדש כבריה חדשה העוברת מחדש  בברית מחודשת עם אלוקים.

רש"י מסביר

התורה מלמדת אותנו: כי משה מכנס את כל עם ישראל  לפני הקב"ה - ביום מותו.

וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים—המשמעות.

רש"י מסביר:

כוונת משה: אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים- כדוגמת  אדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על החלק היפה ואומר לו: את זה בחר לך.

זה אומר דוד המלך: "יְהוָה, מְנָת-חֶלְקִי וְכוֹסִי--    אַתָּה, תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". המשמעות: הנחת ידי על גורלי הטוב - כדי לומר לך- את זה תיקח.

רש"ר [הרב שמשון רפאל הירש] מבאר: האדם אינו זוכה לחיים במקרה, ולא  בלי מחשבה ורצון, אלא הוא חייב להחליט בעצמו - במכוון ובכובד ראש -  עליו לבחור בחיים אם חפץ הוא לחיות.

בספרי [נ"ג] ישנו משל נוסף להמחשת הציווי: "ובחרת בחיים "נאמר:" ר' יהושע בן קרחה אומר: משל  למלך שעשה  סעודה, והזמין את כל האורחים, והיה אוהבו מסב עמהם והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שאין בו דעה, אחז את ידו והניחה על המנה היפה, וכן הוא אומר: "ה' מנת חלקי אתה תומך גורלי"[תהלים ט"ז ,ה]

 

במילים אחרות- ר' יהושע מספר משל שלפיו - המלך ערך סעודה ובין האורחים שהזמין - מתוכם היה גם אוהבו יושב איתם ליד השולחן ,אך לא הבין מהי המנה הטובה שעליו לבחור? ראה זאת המלך והניח את ידו על המנה היפה כדברי דוד המלך: "ה' מנת חלקי...."

 

מכאן ניתן להבין כדברי רבינו בחיי: "שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב, או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב - בקיום התורה, ואילו את המוות ואת הרע-  אם לא יקימוה"

הקשר להפטרה בספר ישעיהו  [פרק ס"א-ס"ג- עד פסוק י' ]

קטע מההפטרה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי-יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ. כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל- הַגּוֹיִם.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר.  וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ, וְכָל-מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ; וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ, אֲשֶׁר פִּי יְהוָה יִקֳּבֶנּוּ.  וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, בְּיַד-יְהוָה; וצנוף (וּצְנִיף) מְלוּכָה, בְּכַף -אֱלֹהָיִךְ".

כשם שעם ישראל נצבים לפני הקב"ה במשך יום הדין , בל נשכח שאלוקים מביט בהם במהלך כל השנה:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

אך בראש השנה מעמיד אותם  במשפט ומתבונן  בהם כבניו ומשתוקק שישובו  אליו - ומבטיח אחרי כל  הגלויות- גאולה!

לסיכום, לאור האמור לעיל:  עלינו לשאוף שתבוא על כולנו שנה טובה  - שנת גאולה, עלינו לשוב בתשובה - איש, איש על  פי יכולתו לבחור בחיים טובים- לא רק חיים גשמיים ,אלא גם חיים רוחניים  - להרבות בתורה ומצוות  בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ויהי רצון שנזכה במהרה לגאולה כדברי הנביא:

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד-יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר".