יום שלישי, 30 באוגוסט 2022

פרשת שופטים- מלך בשר ודם ומלך מלכי המלכים/ מאמר מאת: אהובה קליין

 

פרשת  שופטים- מלך בשר ודם ומלך מלכי המלכים.

 מאמר מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה ולהפטרה.




ציורי תנ"ך/  משפט בשער העיר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ המלך כשופט/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

.


ציורי  תנ"ך/ "תמים תהיה עם ה' אלוקיך "/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מצור על האויב/ ציירה: אהובה קליין (c)שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ המלך אינו מרבה סוסים/ ציירה: אהובה קליין(c [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלך נבחר אלוקים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ המלך וספר התורה/ ציירה: אהובה קליין (c)

 "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת",


ציורי תנ"ך/ דוד המלך על רקע ירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ שלמה המלך מביט בפריחה באביב/ ציירה: אהובה קליין (c)



 ציורי תנ"ך/ שלמה המלך החכם שבאדם/. ציירה: אהובה קליין (c)


ין"נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון"

 [דברים י"ח,] 

ציורי תנ"ך/ נביא אמת נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)






 ציורי תנ"ך הכהן הגדול מברך את העם= טרם יציאתו למלחמה/ ציירה: אהובה(c)


 ציורי תנ"ך/ אהרון הכהן מברך את עם ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/  דבורה שופטת את העם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ ציון מנערת את בגדי תפארתה/ ציירה: אהובה קליין (c)[ישעיהו, נ"ב, א- ב]

" עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ, צִיּוֹן:  לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ--כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא-בָךְ עוֹד, עָרֵל וְטָמֵא.   הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.."



ציורי תנ"ך/ כוס התרעלה  נלקחת  מציון בידי ה'/ ציירה: אהובה קליין (c)

פרשה זו  מכילה נושאים רבים - אחד מהם: שימת מלך על עם ישראל: כִּי- תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל- הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ--לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.  רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד.  וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד.  וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ-וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". [דברים י"ז, י"ד- י"ט]

ההפטרה היא  [ ספר  ישעיהו נ"א - נ"ב ]

להלן מבחר קטעים:

"אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם; מִי-אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת, וּמִבֶּן-אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן.  וַתִּשְׁכַּח יְהוָה עֹשֶׂךָ, נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל-הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק, כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית; וְאַיֵּה, חֲמַת הַמֵּצִיק מִהַר צֹעֶה, לְהִפָּתֵחַ; וְלֹא-יָמוּת לַשַּׁחַת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ.  וְאָנֹכִי, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם, וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו; יְהוָה צְבָאוֹת, שְׁמוֹ.  וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ, וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ; לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי-אָתָּה.  { הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי, קוּמִי יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר שָׁתִית מִיַּד יְהוָה, אֶת-כּוֹס חֲמָתוֹ; אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, שָׁתִית--מָצִית. אֵין-מְנַהֵל לָהּ, מִכָּל-בָּנִים יָלָדָה;  וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב, מִי אֲנַחֲמֵךְ...

כֹּה-אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְהוָה, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ, אֶת-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה--אֶת-קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי, לֹא-תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד.  וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד-מוֹגַיִךְ, אֲשֶׁר-אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה; וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים. ......

קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן.  פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם:  כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם".

השאלות הן:

א] מדוע  נדרש המלך להיות צמוד לספרי התורה?

ב] מה החוט המקשר בין דברי הנביא ישעיהו לפרשה?

תשובות.

המלך והתורה.

"משך חכמה" שואל, בנוגע למלך  נאמר: "וְקָרָא בוֹ כָּל - יְמֵי חַיָּיו": הרי היה צריך להיות כתוב: "וְקָרָא בה " שהדברים מכוונים אל התורה?

אלא, הדין הוא : ש"דברים  שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה"

זה הרמז במילים: "וְהָיְתָה עִמּוֹ"- היא  - התורה אך המילים: "וְקָרָא בוֹ"  הכוונה: לקרוא בספר ולא להגיד בעל פה!

רבינו בחיי מסבירלמרות שיהיה לעם ישראל מלך בדומה ליתר אומות העולם, הרי התורה מזהירה אותו שלא ידמה להם במידותיהם, יש מלכים שמרבים סוסים ומרכבות ,אך לעומתם מלך ישראל מצווה לא להרבות בכסף לא בסוסים ולא בנשים ולא בזהב, יש מלכים בקרב הגויים שהם מאד מחשיבים את כל החומריות הזאת, אך לעומתם מלך ישראל  ייחסר בריבוים וישים דגש - ביתר שאת - על התורה והיראה.

כפי שהתורה מצווה - על המלך להיות מחובר לתורה הקדושה.

על פי רש"י: המתבסס על דברי חז"ל [סנהדרין כ"א, ע"ב] נצטווה המלך לכתוב שני ספרי תורה:

אחת תהיה מונחת בבית גנזיו - כלומר בחדריו  הפנימיים והשנייה  שלוקח אתו לכל מקום שהולך.

בעל "כתב סופר" אומר על כך: מלך, רב ,או כל מנהיג בישראל חייב שיהיו לו שני ספרי תורה - אחת לעצמו  כדי שינהג בחומרה בכל המצוות ,כולל במצוות קלות והשנייה שצמודה אליו תמיד - על מנת שכאשר יוצא אל העם יתנהג כלפיהם לפנים משורת הדין בנחת ובדרך ישרה.

"נתיבות שלום" אומר רעיון יפה: המלך זקוק לשני ספרי תורה ויקרא בהם כל ימי חייו ,כדי שילמד ליראה את ה'.

חז"ל אומרים [סנהדרין כ"א] חייב שיהיה למלך שני ספרי תורה - אחת שמונחת לו בבית גנזיו ואחת - נוספת - שיוצאת ונכנסת עמו.

בתחילת הפרשה נאמר-ענייני "סוּר מֵרָע "רַק, לֹא – יַרְבֶּה - לּוֹ סוּסִים" כי על ידי  שמרבה סוסים - מתבטא עיקר הכוח הגשמי כפי שנאמר בתהלים:

"לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה".הלים  קמ"ז]  יש בזה כוונה שלא ישים מבטחו בכוח הגשמי בלבד, אלא רק בקב"ה.  "וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים"- כדי שלא יהיה שקוע בתאוות. וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד" וזאת מהטעם שלא ירום לבבו בהשוואה לאחיו.   

אחר כך נאמר  בנוגע  ל "וַעֲשֵׂה־ ט֑וֹב": "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו,.."

לעניין שני ספרי התורה: אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שצמודה אליו תמיד - כאן מרומזים שתי דרכי הנהגה:

א] כשהמלך בינו לבין עצמו .

כאשר המלך נמצא לבדו ,ידע כי מעליו ישנו מלך מלכי המלכים - הצופה במעשיו בכל רגע. כפי שנאמר: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהוָה". [ירמיהו כ"ג, כ"ד] זהו הספר בבית גנזיו. כשהוא לבדו, בביתו ידע כי ה' משקיף עליו בכל רגע.

ב] ספר התורה הצמוד אליו בצאתו ובואו לפני אנשים.

על פי  הלכות דעות לרמב"ם: ילמד את כל סדר הליכותיו של תלמיד  חכם  כיצד יתנהג בזמן שאוכל ושותה  ובזמן שמדבר וכן ביתר הדברים הגשמיים - הכול מתוך אמונה ויקפיד  שיתקדש שם שמים על ידו.

על פי מד"א: כשם שיש שישים ריבוא אותיות לתורה - כנגד שישים ריבוא נשמות ישראל - כך יש שישים  ריבוא פירושים לתורה - כי לכל נשמה -  יש פירוש מיוחד לתורה - המלמד ליהודי בכל דרכיו את ייעודו ותפקידו בעולמו. מכוח זה נשמת האדם מלמדת אותו, ומהיכן יודעת הנשמה? התשובה: היא יונקת מהפירוש שלה בתורה. וזהו ספר התורה שמונח למלך בבית גנזיו- מרמז על ספר תורה לנשמה והפירוש המיוחד שבתורה השייך אליו.

בספר "תפארת שלמה" [ע"פ מאמר חז"ל [מסכת ברכות ה] מסביר את המילים: "וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו":

שאם אדם רואה שבאו עליו ייסורים- עליו לפשפש במעשיו ואם לא גילה שחטא- יתלה את הגורם לכך: בביטול תורה.

התורה הקדושה: היא אשר מלמדת ליהודי שידע שחטא ונותנת בו כוח להכרת החטא. בלי כוח התורה איננו מודע כלל  שחטא!

החוט המקשר בין  נושא המלך שבפרשה לדברי הנביא ישעיהו.

הנביא ישעיהו פותח במילים: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם"

כדי לזכות לאמונה אמתית- יהודי צריך להבין שכל דבר שקורה בפרט ובכלל הכול מאת ה' וגם במצב שאדם חש כי קיים "הסתר פנים"- כאילו ה' לא מלווה אותו-חלילה,  חייב להתחזק באמונה: כי הכול מאת: ה' "וכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"- הכול לטובה.

הבעש"ט סובר: שגם כאשר אדם נמצא בהסתר פנים , ה'  נמצא עמו. ואם הוא יודע זאת - נמחקים מעליו כל הדינים ומתבטלת ההסתרה.

זו הכוונה במילים: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" כשתאמינו  "אנוכי"- שאני נמצא, אפילו "הוא"- אפילו בנסתר כשיש הסתרת פנים כביכול- "מנחמכם" אז תנחומו ויומתקו מעליכם כל הדינים והקטרוגים. יבואו עליכם חסדים ורחמים.

שתי מצוות שאותן שמענו בעשרת הדברות הן:

א] "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ,"

הרמב"ן מסביר: אנכי ה' אלהיך הדבור הזה מצות עשה, אמר אנכי ה', יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם,

"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי". על שתי דברות אלה הקב"ה משלם לנו שכר כבר בעולם הזה.

כאן יש רמז במה ה' מנחם את עם ישראל:? בזכות האמונה שמרומזת במילה "אנוכי"- "הוא מנחמכם" זו הנחמה שלכם- כי על האמונה אני חייב לשלם לכם שכר כבר בעולם  הזה.

כאן בהפטרה מנחם הנביא ישעיהו את כנסת ישראל- ירושלים- שהנה יגיע היום  והיא תתעורר ותראה גם אם נדמה היה לה שהכול רע  -  הנה תופיע הגאולה וציון המשולה לאישה תתעורר ותקום תשליך את כוס התרעלה - הייסורים שגרמו לה האויבים  והיא תנוחם בבוא הגאולה.

המילים: : "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא, מְנַחֶמְכֶם" מרמזות  על התורה הקדושה אשר  יש להתחבר  אליה - בדומה למלך – בשר ודם שחייב להיות דבוק בתורה וזה הדבר שיעניק לו הצלחה במנהיגות - לאורך ימים .

ראוי להיזכר בתפילתו של שלמה המלך אל ה' כאשר נראה אליו בחלומו בגבעון-וכך ביקש:

"וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא.  וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:  עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.  וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.  וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי:  כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה.  וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא-שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ, נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ; וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין, לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט.  הִנֵּה עָשִׂיתִי, כִּדְבָרֶיךָ; הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ, לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא-הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא-יָקוּם כָּמוֹךָ.  וְגַם אֲשֶׁר לֹא-שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם-עֹשֶׁר גַּם-כָּבוֹד:  אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים, כָּל-יָמֶיךָ.  וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי, לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֺתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ, דָּוִיד אָבִיךָ--וְהַאֲרַכְתִּי, אֶת-יָמֶיךָ". [מלכים-א, פרק ג',ז'-ט"ו]

לסיכום ,לאור האמור לעיל: ניתן להסיק - הן מהפרשה והן מהפטרה - כי תנאי  להצלחת המלוכה - או המנהיגות- להיות מחובר לתורה הקדושה ולפעול על פיה.

ויפים דברי דוד המלך:

"תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי".

[תהלים י"ט, ח]


נֶחָמָה מְכֻפֶּלֶת/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

נֶחָמָה מְכֻפֶּלֶת

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַייְן ©

לְפֶתַע נֶחָמָה מְכֻפֶּלֶת

נְבוּאָה כְּנָהָר זוֹרֶמֶת

יְרוּשָׁלַיִם בְּמִילּוֹתֶיהָ נִשְׁטֶפֶת

מַאֲזִינָה  לַקּוֹלוֹת , מִשְׁתּוֹמֶמֶת .

 

אָנֹכִי, אָנֹכִי הוּא מְנַחַמְכֶם

הֵסִירוּ פַּחְדְּכֶם מֵאוֹיִבְכֶם

בן אָדָם כֶּחָצִיר נֹבֵל

אֱלֹוקִים  רָם - נִשָּׂא בַּתֵּבֵל .

 

שׁוֹלֵט עַל יָם וְגַלָּיו

יַשְׁקִיט , אוֹ יַסְעִיר מֵימָיו

בַּת צִיּוֹן – קוּמִי אוֹרִי

נַחֲמִי , הִתְנַחֲמִי -  עוּרִי  !

 

גַּם אִם חַשְׁתְּ עֲזוּבָה

וְלֹא מִיַּיִן שִׁכּוֹרָה

עַתָּה לְאָוזְנַיִךְ בְּשׂוֹרָה

בְּאוֹיְבַיִךְ אֶתֵּן נְקָמָה .

 

לָקַחְתִּי כּוֹס  הַתַּרְעֵלָה

אַשְׁקֶה  מְעָנַיִךְ - הַשְׁפָּלָה

לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ

רוֹנִי חִגְגִי גְּאֻולָּתֵךְ .

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת  הַהַפְטָרָה לְפָרָשַׁת: שׁוֹפְטִים [יְשַׁעְיָהוּ  נ"א- נ"ב]

יום רביעי, 24 באוגוסט 2022

פרשת ראה - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול./ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת ראה  - ראיה – יראה - והקשר לחודש אלול.

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי  לפרשה וההפטרה:



ציורי תנ"ך/ הר גריזים- הר הברכה/ ציירה: אהובה קליין .(c)

- Biblical paintings

BY Ahuva Klein



Mount Gerizim and Mount Eival



"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה".

[דברים  י"א, כ"ט]


ציורי תנ"ך / הר גריזים והר עיבל/ ציירה: אהובה קליין (c)





ציורי תנ"ך/ "ראה  
אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם.."/ ציירה: אהובה קליין (c) 


 


ציורי תנ"ך/ עם ישראל שולט על   הגויים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  ומשלת בגויים רבים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ חציית  מעבר הירדן בדרך לארץ המובטחת/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ הכניסה לארץ הטובה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך איבוד עבודה זרה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ עונשה של עיר נידחת/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הבאת קורבנות לבית המקדש/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מצוות השמיטה/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/  ספירת העומר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ "ושמחת בחגך"- מצוות ניסוך המים בבית המקדש /ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ איש תחת גפנו  ותאנתו/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ שילוח העבד העברי ואשתו -לחופשי- ונתינת מתנות/ ציירה: אהובה קליין(c)



:
ציורי תנ"ך תקיעת שופר בציון/ ציירה: אהובה קליין(c)


ציורי תנ"ך/ "אריה שאג- מי.."?/ ציירה: אהובה קליין (c)

אַרְיֵה שָׁאָג, מִי לֹא יִירָא; אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא".[עמוס , ג , ח]





הפרשה מתחילה במילים:  

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--

הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.  אֶת-הַבְּרָכָה--אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל- מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם.  וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם.  וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--וְנָתַתָּה אֶת-הַבְּרָכָה עַל-הַר גְּרִזִים, וְאֶת-הַקְּלָלָה עַל-הַר עֵיבָל.  הֲלֹא-הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה--מוּל, הַגִּלְגָּל, אֵצֶל, אֵלוֹנֵי מֹרֶה.  לא כִּי אַתֶּם, עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם; וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"  [דברים י"א, כ"ו -  ל"ב]

השאלות הן:

א] מהי חשיבות הראיה ומה הקשר לר"ח אלול?

ב] "וָהיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" - מה           המסר ?

תשובות.

משמעות הראיה.

מתברר כי יש קשר עוצמתי בין הראיה לחכמה - הראיה היא חכמה והחכמה היא ראיה.

אצל הקב"ה - הראיה היא ראיית אמת וחכמה אמתית כפי שכתוב: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" [דברים ד', ל"ה]

כאן הקב"ה – שהוא מקור האור האין סוף פונה לכל יחיד ורומז לו: תחשוב היכן אתה נמצא . תחשוב על מעשיך - האם אתה בדרך הנכונה ? האם הצבת  לעצמך מטרה בחיים - שאליה אתה שואף להגיע ?

יש בדברים אלה רמז גם לחודש אלול שהרי – בשבת הקרובה ויום ראשון שאחריו - חל השנה ר"ח אלול וארבעים יום טרם יום כיפור  בהחלט זמן מתאים ביותר לראות ולבדוק את עצמנו - האם אנחנו  בצד הנכון?

הרי  נאמר: "...אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" – לא כעונש ,אלא כבחירה, נאמר שלוש פעמים את המילה:ַיּוֹם". 

א] "לִפְנֵיכֶם — הַיּוֹם"

ב] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם"

ג] "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם": 

כל אדם רואה - לפי השכלתו ודעותיו. מסתבר - כשם שהקב"ה מסתכל ומתבונן בכל אחד ואחד- שהרי נאמר: "אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט"? [תהלים צ"ד, ט'] - כך מעוניין שיכירו בגדולתו שהוא ה' כמו שנאמר :"וְרָאוּ, כָּל-בָּשָׂר, כִּי אֲנִי יְהוָה" [יחזקאל כ"א, ד]

והרי בניגוד לראיית בני אדם- ראייתו של ה' היא בלתי מוגבלת ואין מישהו שיכול להסתתר מפניו כמו  שאומר ירמיהו הנביא:

"אִם- יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא- אֶרְאֶנּוּ? נְאֻם-יְהוָה:  הֲלוֹא אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם-יְהוָה". [ירמיהו  כ"ג, כ"ה]

[על פי "ספר התמצית"/ מאיר ינאי]

ה"נתיבות שלום" מביא הסבר מאד מעניין[ בשם האר"י הקדוש]:  כל אדם שונה מרעהו וצריך שיראה מה השליחות שה' הטיל עליו -  שבעבורה - ירדה נשמתו לעולם הזה,  וכיצד יבדוק מה שליחותו? על ידי שיבחין מה הם התנאים והכישורים שה' העניק לו שרק באמצעותם יוכל לממש את שליחותו בפועל - לתקן תחום מסוים בעולם הזה- ואת אותו תיקון אף אחד לא יוכל לבצע- היות ולכל אדם אחר העניק ה' תנאים מתאימים לשליחותו ואם האדם מגלה- מה שליחותו האמתית בעולם זה ואף יממש אותה בפועל- אזי הוא זוכה לברכה בשליחותו המיוחדת לכך.

אך אם אינו מגלה - מהי שליחותו  שבעבורה ירד לעולם הזה- הרי זו קללה.

 ואם האדם פועל בשליחותו הייחודית במסירות נפש, זו ההוכחה שהוא מקיים את שליחותו שנועדה לו בלבד לתקן בתחום המיוחד שלו - את העולם.

זוהי הברכה שאליה זוכה, אך אם אינו מגלה מהי שליחותו שנועדה רק לו - זוהי  קללה.

הגאון מוילנא – מסביר: כי  בתחילה ה' פונה לכל אדם בלשון יחיד: "רְאֵה", אך מסיים בלשון רבים: "לִפְנֵיכֶם"

הרב בן ציון מוצפי מסביר את דברי הגאון מווילנא: הכוונה ל"תופעת העדר" ישנם אנשים שפועלים  מתוך השפעת האנשים שבסביבתם וכאשר נשאלים: מדוע הם נוהגים כך? תשובתם: "כולם עושים כך"

כגוון:  כולם לובשים כך, או כולם אוכלים מזון  מסוים. לכן התורה פונה אל כל יחיד: "רְאֵה" - תשקול מחדש אם ראוי שתנהג בדרך הזו, שמא הדבר סותר את ההלכה! עליך ללכת רק עם האמת!

"קדושת הלוי" מסביר: על היהודי לראות ולהתבונן בגדולת הבורא ויבין שאפילו המלאכים עושים באימה את מלאכתם וידוע שאדם העובד את ה'- הוא מכונה בשם: שופר - מלשון: שפרו את מעשיכם, תקעו- מלשון: "וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ"-נאמר  כאשר יעקב נאבק עם שרו של עשיו  [בראשית ל"ב, כ"ו]

עבודת ה' אצל היהודי צריכה להיות תקועה  תמיד בלב היא צריכה להיות חדשה כמו  כאילו  לא התחיל לעבוד את בוראו קודם לכן וזה מתבטא במילים:

"שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ.." [תהלים צ"ו, א]

על פי כל נושא הראיה וההתבוננות של היהודי על עבודתו ושליחותו בעולם הזה  מאד ראוי להתעורר כדי לראות נכון - לקראת בוא חודש אלול, בע"ה ,בקרוב.

מעלת ארץ ישראל.- מצוות ישוב ארץ ישראל.

נאמר: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל- הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"

עוד נאמר: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" [להן י"ב ,כ"ט]

בספרי נאמר: מהכלל שנאמר:" וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

הכוונה: תירש את נחלות הגויים בכנען ותשב בעריהם ובבתיהם - הייתי חושב שאינך רשאי להוסיף על הבניין של הכנענים בארץ - תלמוד לומר, "וישַׁבְתֶּם -בָּהּ"  כל מקום שיהודי מעוניין לבנות - שיבנה!

מעשה ברבי אליעזר בן שמוע ואבי יוחנן הסנדלר- שהיו הולכים לנציבים שבבל אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד אתו תורה .הגיעו לצידון וזכרו את ארץ ישראל זקפו את עיניהם ובכו וזלגו מעיניהם דמעות ומרוב צער שהצטערו שיצאו מתחום ארץ ישראל קרען בגדיהם וקראו את הפסוקים: "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם, וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם"

מיד שבו חזרה לארץ ישראל - שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

המילים האלה: "שקולה מצוות ארץ ישראל נגד כל המצוות שבתורה" מהווים את היסוד להגדרה של מצוות כיבוש ארץ ישראל.

הרמב"ן טוען: כי זוהי מצוות עשה שישבו בארץ וירשו אותה בכל הדורות והנסיבות.

הר"ן בסוף מסכת כתובות מביא בשם  הראב"ד: שאף נשים חייבות במצוות ישוב ארץ ישראל ואפילו  עבדים כנענים יכולים לכוף את רבם להעלותם לארץ ישראל וכך פסקו בעניין העלייה שאר הפוסקים.

הרב  חיים לייב שמואלביץ מסביר בספרו: "שיחות מוסר" את ציווי ה' לעם ישראל:

"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם, וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל-כָּל-שְׁכֵנָיו, בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב, וּבְחוֹף הַיָּם--אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת.  רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם". [דברים א, ז-ט]

 נהר פרת אינו מארץ ישראל, אך היות ונזכר יחד עם ארץ ישראל חשיבותו גדלה ולכן הכתוב  קראו בשם: " הַנָּהָר הַגָּדֹל "

מכאן ניתן ללמוד: קל וחומר על ארץ ישראל שהיא גורמת חשיבות לכל מי שנמצא בה.  שהוא זוכה לעליה רוחנית גבוהה - כשהוא מצוי בה.

כמו שנאמר: "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב" [בראשית ב, י"ב]

"אין תורה כתורת ארץ ישראל [מדרש רבה] אותם אנשים הלומדים בארץ ישראל – תורתם מעולה יותר והמסר מתבטא גם בפסוק:

"כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר ־יְהֹוָ֖ה מִירוּשָׁלָֽ͏ִם"׃[  ישעיהו ב', ג]

כמו כן, נאמר: שאין הנבואה נגלית, אלא בארץ ישראל לכן יונה הנביא ברח לתרשיש - כדי שהנבואה לא תשרה עליו.

יש להתפלא שאנו הגרים בארץ ישראל אין אנו מרגישים כפי שהיה צפוי מהשפעתה עלינו ,עניין זה לומדים אנו מדברי חז"ל [דברים  רבה,  פ"ב: ח]: "אמר משה רבינו לפניו: ריבונו של עולם- עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ישראל ואני אינני נכנס? אמר לו הקב"ה: מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו- לא נקבר בארצו. יוסף הודה בארצו מניין? גבירתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי" [בראשית ל"ט, י "ד] ולא כפר אלא אמר:

"כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" [בראשית מ, ט"ו] אתה שלא הודית בארצך, אין אתה נקבר בארצך כיצד? בנות יתרו אומרות:" וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים"; והוא שומע ושותק.."

ברגע שבנות יתרו אמרו לאביהן: "איש מצרי" הייתה  הכחשה על יהדות משה, והוא הרי שמע ושתק! ולא מצאנו על כך שום תביעה עליו, אך יתכן שהוא חשש להודות ביהדותו 'אך משום שלא הודה בארץ בשתיקה - לכן נענש ולא זכה להיקבר  בארץ ישראל.  בעבור זה לא הועילו לו כל  הבקשות שהיו לו אל ה',

כי "מי שלא הודה בארצו - לא נקבר בארצו" מכאן נלמד את  ערכה הרוחני של ארץ ישראל שעשויה להשפיע עלינו לטובה –כמו שכתוב:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]מכאן נלמד על  החשיבות להודות על ארצנו הקדושה ורק על ידי זה- נזכה לספוג מהשפעתה המיוחדת.

הרמב"ן סובר שמי שקונה חלק באדמת ארץ ישראל – הוא כקניית  חלק לעולם הבא.

 יעקב  אבינו קנה חלקת אדמה בשכם: "וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה".מכאן: מי שיש לו חלק בארץ ישראל- נחשב  כחלק  לעולם הבא.

בנות צלופחד ראויות לשבח בזכות  שבקשו ממשה: "תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".[במדבר כ"ז, ד]

על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים לא להיכנס לארץ - לפי שהן היו מחבבות את ארץ ישראל. הן בקשו  חלק בה.

לסיכום לאור האמור לעיל, המילים: "ראה" , ראיה, יראה, אלול וארץ ישראל-   הן כאגודה אחת ויש בהן  הרבה מן המשותף: אופן  הראיה  של האדם- נובעת מתוך  החכמה  והראיה-גורמת ליראת שמים- וכל אדם על פי חכמתו ורמתו, ארץ ישראל שונה מכל הארצות- היות וה' רואה ומביט בה  באופן מיוחד כפי שנאמר:

"אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".[דברים י"א, י"ב]

וההוכחה שהחכמה נובעת מתוך היראה מתבטאת בדברי דוד המלך:

"רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" [תהלים קי"א ]

כן מדברי שלמה המלך:"תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה". [משלי ט', י'] וטוב יעשה כל יהודי שהחל מחודש אלול יחזק את ראייתו ואת יראת השמים שבו - יתקן את דרכיו

"וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" [דברים ד', ד]