יום שלישי, 26 ביולי 2022

פרשת מסעי- האירוע ברפידים והקשר למנהיגות/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת מסעי- האירוע ברפידים והקשר למנהיגות.

 מאמר מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ מסע  במדבר/ ציירה: אהובה קליין [שמן על בד](c)




ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ ישראל חונים על ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי  תנ"ך/ בני ישראל חונים במדבר צין/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים בפי החירות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים בערבות מואב/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ חנייה ברפידים/ציירה  אהובה קליין(c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך / חניה  ברפידים- העדר מים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ הריסת  האלילים / ציירה: אהובה קליין (c)


פרשה זו  פותחת בפסוקים

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.  וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.  וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:  מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה--לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם.

חז"ל טוענים- כי פרשת "מסעי " נקראת תמיד בתקופת בין המצרים המתחילה בשבעה עשר בתמוז ונמשכת עד תשעה באב וזאת – במטרה: לחזק ולעורר את ליבם של  ישראל השרויים בתקופת אבלות על חורבן בתי המקדש   -  שהרי בפרשתנו מסופר על חלוקת ארץ ישראל לשבטים - הדבר בא לרמז לנו - כי לאחר החורבן והגלויות - עם ישראל יצפה לימים טובים יותר ,  ימי  שלווה ובטחון בארצנו המובטחת.

השאלות הן:

א] מדוע התורה מפרטת את המסעות והחניות של ישראל- במדבר?

ב] מה אירע ברפידים ? ומה הקשר למנהיגות?

תשובות.

מ"ב מסעות עם ישראל במדבר.

נאמר: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה"

ה"נתיבות שלום" מעלה  כאן שאלה - שאלתו של ה"אוהב ישראל" בספרו: הרי התורה היא נצחית , אם כן –מדוע נאמרה פרשה זו שאינה  נוגעת , אלא לדור המדבר?

מבואר בספר זה: כי פרשת מ"ב המסעות של עם ישראל - היא מהפרשיות הגדולות בתורה - וטמונים בה עניינים נשגבים - השייכים לאותו הדור ,אך גם לדורות הבאים.

כמו שמובא בספר "דגל מחנה אפרים" בשם  הבעש"ט : כי גם המסעות המוזכרים בפרשה, בעצם מופיעים בחיי האדם הפרטי מיום היוולדו עד שובו לעולמו , כי מיום צאתו של האדם מרחם אמו - הדבר בבחינת יציאת מצרים - וכך במהלך חייו האדם נוסע – ממסע למסע עד הגעתו לארץ החיים העליונה.

מטרת תיאור מ"ב המסעות – נועדה - כדי ליידע לאדם את הדרך אשר ילך בה במשך כל ימי חייו - מתחנה לתחנה, היינו, פרשה זו היא נצחית - והיא מכוונת לכל דור ודור וגם לכל אדם באופן פרטי העובר בחייו מ"ב תחנות, כל אחד לפי דרגתו וערכו  שמלבד תרי"ג מצוות שעליו לקיים - הרי הוא עובר מ"ב מסעות שבהם עליו לעלות ולהתרומם ולגדול מיום היוולדו עד יומו האחרון .

מסעות אלו – מיועדים להדריך יהודי כיצד להגיע ממקור הטומאה אל הקדושה.

הרמב"ן בשם הרמב"ם ב"מורה  נבוכים" מבאר:" הצורך להזכיר המסעות , גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו הדברים בשמועה ויכזבם השומע מאותות התורה ונפלאותיה העצומות"

הרב לווינשטיין בספרו: "אור יחזקאל - אמונה" מסביר  במה דברים  אמורים: בשעה שאדם רואה משהו מעל הטבע - הוא מבין שיש  מישהו שמחדש - ואין זה נכון שהטבע מקיים את עצמו.  אלא, רק על ידי ה' יכולים להשתנות  סדרי בראשית ועל כך נאמר: "אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה" [במדבר י"ד, י"ד]

החיסרון שטמון אצל טבע האדם: שהוא תמיד מבקש לראות במו עיניו את הדברים ואילו כאשר ניזון מדברים שקרו - על ידי שמיעה אינו ממהר להאמין  לדבר ומבקש עצות כדי  לסתור אותם , גם אם אינו מנסה לסתור את השמועות אין העניין מיושב בלבו.

הרמב"ם מביא דוגמאות לניסים במדבר:

א] עצם הליכת עם ישראל  ארבעים שנה במדבר - נחשוב על המשמעות - שעם גדול - המונה מיליוני אנשים ובעלי חיים  לאין מספר - חיים בתקופה כה ארוכה במקום שומם ללא צמחיה - כיצד ניתן היה לחיות במקום שלא עברו בו בני אדם ולא ישבו שם לפני כן.

הדבר הזה מהווה בחוש - כי  ה' התהלך לפני המחנה!

דווקא במקום כה שומם – לא היה חסר לעם ישראל דבר ואפילו היו להם שם כל תנאי הנוחיות כדברי חז"ל: שדומה הייתה נסיעתם במדבר לנסיעת מלך במרכבתו שנוסע ברוגע ושלווה - זה היה נס גלוי ממש.

ב] נס ירידת המן במדבר -  מלבד שהקב"ה  דאג להם לאוכל במקום שאין המזון מצוי באופן טבעי, הם קיבלו מנה יומית - את המן - מזון שמלאכי השרת היו אוכלים.

כל הניסים שה' עשה לעם ישראל - מופיעים  בתורה הרבה פעמים - לכן, אם ימצא איש שינסה להכחיש את כל הנסים  האלה - אותו אדם שמכחיש  עובדות אלה- הוא חסר דעת - האם עבורו התורה צריכה מידי פעם לחזור ולתאר ולפרט את כל המסעות?

מכל הניסים האלה - הקב"ה רוצה שתהיה אמונתנו בו מוחשית ממש . ולא בבחינת ידיעה בעלמא.

לפני מתן תורה נאמר: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי" [שמות י"ט]

רש"י מסביר: "אתם ראיתם לא במסורת הוא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, ולא בעדים - אני מעיד עליכם, אלא, אתם ראיתם" מכאן שהתורה תובעת מהיהודי שהכול  יהיה כראייה ממש.

מסתבר, שישנן מדרגות של אמונה וכל אחד לפי רמתו הרוחנית. אבל המדרגה  הכי עליונה היא: שאף "הגשם מכיר את האמונה".

היות והתורה גילתה לנו את כל המסעות ומעתה יכול לראות כל אדם ואדם: כי המקומות האלו הם מדבר שממה.

תפקידנו לעשות את אמונתנו  חושית . זאת  בדומה לאבותינו שהגיעו לאמונה בה' על ידי - כוח ההתבוננות בבריאה ועל ידי כך הייתה להם אמונה חושית. כאשר האדם ירגיש שכל  פרוסת לחם וכל שתיית מים מאת ה'- יגיע לדרגה של אמונה חושית.

רפידים - הקשר למנהיגות!

נאמר:"וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא-הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת".

לפי  הרמב"ן: במרה לא הוזכר נס המים ובמדבר סין לא הוזכר נס המן, אבל ברפידים קרה   דבר גדול, לא היה לעם מים ושם ניסו את ה'  ונקרא המקום: "מסה ומריבה" , שם הוציא להם משה - מים מהסלע ובמקום זה באה עליהם מלחמת עמלק.

בפרשתנו הכתוב הזכיר בקצרה כי במקום זה לא היה לעם - מים לשתות.

אבל בחומש שמות - התורה מפרטת מה בדיוק התרחש ברפידים:

"וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת הָעָם.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה; וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֹשֶׁה, מַה - תְּרִיבוּן עִמָּדִי, מַה-תְּנַסּוּן אֶת-יְהוָה.  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי, בַּצָּמָא.  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". [שמות י"ז, א- ה']

הכלי יקר אומר רעיון מעניין :  כאשר ישראל חונים ברפידים ומתחילים לריב עם ה' ועם משה ונופלים באמונה, ישנה ירידה רוחנית.

אם נתבונן בשם: "רפידים"- נראה את המילים: פרידים, ואותיות-רף ידיים, "והא בהא תליא - כי על ידי שני מיני פרידים: אלו שנפרדו מאת ה', ופירוד לבבות שביניהם, באו לידי  רפיון ידיים, מטעם זה לא היה לעם מים ברפידים - לפי שרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, על כן חסרו שם מים"

בהמשך מתארת התורה את - הופעתו של עמלק:

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת- הַיְאֹר--קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ.  הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר, בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם; וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה, לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם, מַסָּה וּמְרִיבָה:  עַל-רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל נַסֹּתָם אֶת-יְהוָה לֵאמֹר, הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם-אָיִן". [שמות י"ז, ד- ט]

"וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים, בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.  וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.  וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ- אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.  וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב".[שם י"ז, ח-י"ד]

עמלק דומה לזבוב המסמל את יצר הרע - אך בכוח פיו הקטן הוא מתקשה לעשות נקב בגוף האדם, אלא  כאשר הוא רואה  איזה פצע, או, שחין - הדבר מקל עליו לחדור בקלות לגוף, במצב זה - הוא עלול להתנחל שם ולגרום להרחיב את הפרצות.

היצר הרע אינו יכול לחדור אל תוך הצדיק הקשור לתורה ומצוותיה, אך אצל אדם החוטא - ישנן פרצות שדרכן הוא חודר ומרחיב  את הפרצה וגורם לנזקים גדולים.

מטרת עמלק לשמש "שוט" לעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, כאשר העם יורד באמונתו בבורא עולם וגם הוא עצמו אינו מלוכד כאיש אחד, עמלק מזהה את הרפיון ומיד יוצא למלחמה נגדנו.

הרמב"ם אומר: כי ישנה מצווה מיוחדת למחות את עמלק - זוהי מלחמת מצווה.

מצב מעין זה שהתרחש ברפידים - יכול לשמש לימוד גדול לגבי מנהיג  של ישראל, אם שאיפתו להצליח להנהיג את העם במדינה באופן מוצלח : עליו לנקוט בכמה אמצעים חשובים שבלעדיהם עלול לאבד את מנהיגותו:

א] המנהיג היהודי חייב להיות מחובר לספר הספרים באופן מתמיד. ניתן ללמוד על כך מתוך נושא בחירת מלך לישראל- כפי שהכתוב מתאר:

"וְהָיְיתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת- הַחֻוקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂותָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן- הַמִּצְוָוה יָמִין וּשְׂמֹאול--לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" [דברים י"ז, י"ט- כ]

ב] על המנהיג מוטל לאחד  את העם - ולמנוע שנאת אחים - אחרת דבר זה עלול להחליש את שלום העם בארצו ואף לערער את שלטונו .

ג] המנהיג חייב להיות קשוב לעם  ולהתחבר אליו - לרדת אל העם לחוש את רחשי לב העם.

ד] המנהיג יישא תפילה לה' טרם היבחרו - בדומה  לשלמה המלך שפנה בתפילה אל ה' "וְעַתָּה, יְהוָה אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת-עַבְדְּךָ, תַּחַת דָּוִד אָבִי; וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא וְעַבְדְּךָ--בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ:  עַם-רָב, אֲשֶׁר לֹא-יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ, לְהָבִין, בֵּין-טוֹב לְרָע:  כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט, אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה.  וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אֲדֹנָי"  [מלכים א, ג, ז'- י"א]

לאור הנאמר לעיל: המסקנה היא: כל המסעות של עם ישראל - במדבר - הם גם מ"ב מסעות של העם בימינו  - על המנהיג לדאוג לאחדות העם באמצעות ספר התנ"ך - כך יוכל להבטיח את שלטונו ואת בטחון העם, כמו שנאמר:

"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."  [זכריה ד, ו] 


מסעות ישראל במדבר/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

מסעות ישראל במדבר

שִׁיר מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

מ"ב מַסָּעוֹת מִדְבָּר

לְעַם קָדוֹשׁ נִבְחַר

בְּכָל מַסַּע נִפְלָאוֹת

אֱלֹוקִים מַרְעִיף יְשׁוּעוֹת.

 

 אַךְ בְּהַגִּיעָם לִרְפִידִים

 מִסֵּפֶר הַסְּפָרִים מַרְפִּים

 בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ חוֹלְקִים

 טַעֲנוֹתֵיהֶם בְּמֹשֶׁה שׁוֹטְחִים.

 

חִישׁ חָשׁוּ צִימָּאוֹן

מוּלָם סַכָּנַת כִּילָּיוֹן

 אַיֵּה  בְּאֵר מִרְיָם?

לְפֶתַע שָׁאֲלוּ כֻּלָּם.

 

כַּדֵּיהֶם הִשְׁלִיכוּ לַחוֹלוֹת

דִּמְעוֹתֵיהֶם  הִצְמִיחוּ בְּכִיּוֹת

מִכָּל עֵבֶר זַעֲקוֹת שֶׁבֶר

תָּרִים אַחַר מוֹצָא וְגֶשֶׁר.

 

רוּחַ רָעָה נוֹשֶׁבֶת

מַסָּה  וּמְרִיבָה מְבַשֶּׂרֶת

פַּעֲמִי אוֹיְבִים שׁוֹמְעִים

עֲמָלֵק קָרֵב יוֹרֶה חִצִּים.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת פָּרָשַׁת מַסְּעֵי[חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

יום רביעי, 20 ביולי 2022

פרשת מטות- מסר: למנהיג, לעם ישראל ולאויבים/ מאמר מאת: אהובה קליין .

 

פרשת מטות- מסר: למנהיג, לעם ישראל ולאויבים.

 מאמר מאת: אהובה קליין.

 יצירותיי לפרשה ולהפטרה:


ציורי תנ"ך/משה  פונה אל ראשי המטות./ ציירה: אהובה קליין  (c)



ציורי תנ"ך/ פנחס הכהן  במלחמת מדיין/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ אנשי מדיין נלקחים בשבי על ידי ישראל / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ משה כועס על  ראשי צבא ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פקודי החיל מגישים את  תרומת הזהב עבור המשכן- למשה ולאלעזר הכהן/

ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן  רואים את עבר הירדן/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה מזכיר לשבט גד וראובן אץ חטא המרגלים/ ציירה: אהובה קליין ((c)



ציורי תנ"ך/ יהושע  וכלב בן יפונה/ ציירה: אהובה קליין (c)





 ציורי תנ"ך/ בני גד וראובן בונים את נחלתם בעבר הירדן /  ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ נחלתם של שבט גד וראובן בעבר הירדן ומשה/ ציירה: אהובה קליין (c)

יצירותיי להפטרה בספר  ירמיהו  פרקים: א-ב]


ציור להפטרה/ ירמיהו רואה: סיר נפוח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציור להפטרה [ירמיהו ב] "זכרתי לך חסד..." / ציירה: אהובה קליין (c)




ציור להפטרה [ירמיהו א] ירמיהו ומקל השקד/ ציירה: אהובה קליין (c)

אחד הנושאים בפרשה מסועפת זו : הציווי למשה לנקום את נקמת עם ישראל נגד המדיינים, כפי שהתורה מתארת:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר  ל"א, א-ד]

בהפטרה אנו קוראים בספר ירמיהו [פרק א-ב, עד פסוק ד]

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ, בֶּן-חִלְקִיָּהוּ, מִן -הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֵלָיו, בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן-אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְמָלְכוֹ וַיְהִי, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד-תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְצִדְקִיָּהוּ בֶן-יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה--עַד-גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. 
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.   בְּטֶרֶם אצורך (אֶצָּרְךָ) בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ:  נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר:  כִּי-נַעַר, אָנֹכִי.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי:  כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר.   אַל-תִּירָא, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם-יְהוָה וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-יָדוֹ, וַיַּגַּע עַל-פִּי; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה, עַל -הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס--לִבְנוֹת, וְלִנְטוֹעַ.  {
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה-אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת:  כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.  וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה; וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו, מִפְּנֵי צָפוֹנָה.   וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי:  מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַל כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי הִנְנִי קֹרֵא, לְכָל-מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה--נְאֻם-יְהוָה; וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב, וְעַל, כָּל-עָרֵי יְהוּדָה.   וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם, עַל כָּל-רָעָתָם--אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם." [ירמיהו א, א - ט"ז]

עוד פסוק מאד משמעותי:

"כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.  קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל  אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה".- [שם, ב', ב-ג']

השאלות הן:

א] מדוע הציווי להתנקם במדיינים ?

ב] מהו החוט המקשר בין הפרשה לדברי ירמיהו בהפטרה ?

תשובות.

הציווי לנקום במדיינים.

נאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָינִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ"

דעת מקרא מסביר:  הסיבה לנקום במדיינים  כבר  מופיעה  בפרשת פנחס: "צָרוֹר, אֶת-הַמִּדְייָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם.  כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹותָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה, עַל-דְּבַר-פְּעוֹר" [במדבר כ"ה, י"ח].

המדיינים גרמו  לעם ישראל להיצמד לבעל פעור - בעצת  בלעם ומהסיבה הזו מתו במגפה: "וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה--אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, אָלֶף".[שם כ"ה, ט']

למרות שבנות מואב התחילו בפעולה ,אבל הכוונה הזדונית הייתה אצל בנות מדיין בלבד.

מהטעם, הזה היה  הציווי  האלוקי למשה לנקום במדיינים - שהם היו פלג אחד מתוך שבטים הקרויים בשם זה, שקבעו את מושבם בחבלי ארץ שונים ונרחבים באזור הדרום - במדבר באזור שמצפון  לאילת ועד המדבר בשטח הסורי.

באותו זמן , פלג זה ישב  קרוב מאד למואב, ושלטו באזור זה חמישה מלכים לפי מה שכתוב ביהושע [י"ב, כ"א]

"וְכֹל, עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן:  אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה אֹתוֹ וְאֶת-נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת-אֱוִי וְאֶת-רֶקֶם וְאֶת-צוּר וְאֶת-חוּר וְאֶת-רֶבַע, נְסִיכֵי סִיחוֹן, יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". [יהושע י"ג, כ"א]

מן ההיגיון הוא: שהם לא השתייכו למשפחת יתרו - כהן מדיין - חותן משה ,אלא המלחמה היא: כנגד נוודים - מטעם זה: התורה אינה מפרטת את שמות המקומות שהתרחשו שם הקרבות אלא מציינת באופן כללי:

"וְאֵת כָּל-עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם, וְאֵת כָּל-טִירֹתָם--שָׂרְפוּ, בָּאֵשׁ". [במדבר ל"א, י.]

"נתיבות שלום " מסביר –ע"פ רש"י ועל פי  מדרש רבה: בשתי מלחמות היו צריכים לבחור אנשים צדיקים  - במלחמת עמלק ובמלחמת מדיין.

בנוסף לכך - בשתי מלחמות אלה - סדר המלחמה היה על ידי  תפילה.

דרשו חז"ל: כי במלחמת עמלק כתוב: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק". [שמות י"ז, י"א] פירשו חז"ל-  [ר"ה כ"ט] בעניין זה - שזו הייתה  משמעות של תפילה ובדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה, אֶלֶף, לַמַּטֶּה -לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל, תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא".[במדבר ל"א, ד]

 כתוב פעמיים- תפילה בדומה לכך גם במלחמת מדיין  דרשו חז"ל על הפסוק:

"אֶלֶף, לַמַּטֶּה" שמופיע פעמיים! לפי שמכל שבט  לקחו ב' אלפים ,מתוכם- אלף  שיצאו להילחם פיסית נגד המדיינים והאלף הנוספים - אנשים שנועדו להתפלל.

שנים עשר אלף מבני ישראל היו מתפללים וצריך להבין מדוע בשני  המלחמות– מלחמת מדיין ומלחמת  עמלק - היו זקוקים ליותר תפילות בהשוואה למלחמות אחרות נגד האויבים?

התשובה לכך: שאר המלחמות נגד עם ישראל  היו מלחמות גופניות כנגד גופם של עם ישראל - אך מלחמת עמלק לא הייתה מלחמה גופנית - אלא רוחנית כי בזמן שבני ישראל התחילו מתכוננים לקראת מעמד הר סיני  לקבל את התורה הופיע עמלק - שנחשב לראש הקליפות ורצה לנתק את החיבור בין עם ישראל לקב"ה.

לכן זו מלחמה לה'- נגד  עמלק מדור לדור - מלחמה רוחנית!

כך גם המלחמה נגד מדיין - היא מלחמה רוחנית לכן כתוב: "לָתֵת נִקְמַת-יְהוָה, בְּמִדְיָן".[במדבר ל"א, ג] - גם כאן  עיקר המטרה נקמת ה' במדיין.

מלחמה זו התרחשה בזמן שבני ישראל עמדו להיכנס לארץ ישראל- שזו הייתה המטרה של יציאתם ממצרים.

דווקא אז  התנהלה מלחמה זו -  שהייתה התגברות הסט"א של קליפת בלעם ובלק - במטרה לנתק את החיבור של עם ישראל  מאביהם שבשמים.

החוט המקשר בין הפרשה  להפטרה בספר ירמיהו.

להלן כמה הסברים: הקשר להפטרה בספר ירמיהו:

1]  בהתאם למנהג האשכנזים קוראים את ההפטרה הזו בתקופת בין המצרים-  וזאת מבחינת החורבן המתרחש.

על ידי הפרשנות האלוקית והדרישה מעם ישראל, מצד אחד מבחינים אנו באישיות הנביא  המקשיב לדברי ה' ,אך מנגד אנו רואים את האטימות  בעם. מתוך תוכן ההפטרה- ניתן ללמוד את הסיבות הגורמות, חלילה, בסופו של דבר לחורבן.

2] בפרשה אנו קוראים על הציווי של ה' למשה לנקום במדיינים , נקמה זו מטרתה: להעניש את מדיין - היות  והמדיינים החטיאו את עם ישראל ושאיפתם הייתה לנתק את החיבור הנצחי בין עם ישראל לקב"ה - זה היה  מאבק רוחני איתן .

הרצון של האויבים להרחיק את עם הנצח מהתורה הקדושה - עובר מדור לדור גם בימינו  עדים אנו לרוחות רעות  המנסות בכל  דרך  לפגוע , חלילה, בדת והרוח היהודית שלנו.

לפי זה, בהפטרה: לומדים אנו: שהעם זקוק למנהיג משכמו ומעלה - או לנביא  דוגמת ירמיהו.  אשר ה' הקדיש אותו לנבואה ,עוד בטרם נולד בזמן שהותו בבטן אמו.

לדברי המלבי"ם - לא הייתה השליחות הזאת לצורך עצמו ולא לצורך שליחות מסוימת אלא:  "נָבִיא לַגּוֹיִם, נְתַתִּיךָ - . "לכל האומות!

ה' אומר לו שלא תהיה לו סיבה להגיד: שהוא נער חסר ניסיון -  יש בכך שלושה חסרונות:

א] הנער אינו מעז לדבר בפני גדולים.

ב] אינו יודע לסדר את דבריו  כראוי - במליצה ולשון חדה.

ג]  העם לא יישא פנים אליו ואם ינבא נבואות קשות - הם מסוגלים לקום נגדו ולהורגו, חלילה.

על פי רש"י: הרי הוא –חסר ניסיון ואינו ראוי להוכיחם - בהשוואה למשה שהיו לו קבלות - בהרבה  נסים, כגון: יציאת מצרים, מתן תורה, ירידת המן..

הקב"ה מדגיש ומוכיח לירמיהו הנביא:  שהוא מיועד להיות נביא וה' הושיט לו יד על פיו ומעכשיו הוא מקבל את כוח הנבואה - לפעול בכל מציאות העולם.

 לכן ה' מראה לנביא את שתי המראות:

 א] עץ השקד- מקל של עץ שקד - הממהר לתת פריחה ופירות  לפני  כל האילנות וכך ה' גם שוקד על דבריו.

מדרש אגדה: השקד משעת חניטתו עד שמסיים להבשיל - עשרים ואחד יום- כמניין הימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר- לתשעה באב שבו נשרף בית המקדש!

ב] מראה סיר נפוח - רותח ומעלה בועות ופניו לכיוון צפון , המשמעות: שמצפון- שזוהי ארץ בבל -  תפתח הרעה על יושבי הארץ.

הקב"ה מבטיח  שהוא קורא  לכל ממלכות צפון - מזמין אותם לשפוט בינו ובין עמו ,כדי שיבואו כולם לירושלים ואז ה' ינהל את טענותיו ומשפטיו בפניהם -על כך שעם ישראל הושפע מעבודה זרה  ונמנע מלקבל עול מלכות שמים.

3] נאמר בהפטרה: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל- אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-יְהוָה".

המשמעות: עם ישראל נחשב כתרומה לה' - שהיא קדושה והיא ראשית התבואה - וכשם שהתרומה אסורה באכילה לזרים והעונש על כך- מיתה בידי שמים ,כך גם האויבים המכים את ישראל ופוגעים ומצערים -בסופם ללקות גם בגופם וגם בנפשם  על ידי ה'.

לאור האמור לעיל, המסר - הן בפרשה והן בהפטרה: המנהיג, או הנביא - שליח ה'- חייבים להנהיג את העם הנבחר ביד רמה ברוח התורה והאמת והעם חייב  להמשיך להיות מחובר למקור מים החיים ולא לסטות, חלילה  מרצון ה' ואילו האויבים מנגד ידעו - כי עתידים  להיענש על מעשיהם .הנביא - או המנהיג של עם ישראל יהיה:  

"לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת--עַל-כָּל-הָאָרֶץ"