יום רביעי, 29 ביוני 2022

פרשת חוקת- מה לנפילת משה ואהרון וכבוד ה'?/ מאמר מאת: אהובה קליין.

 

פרשת חוקת - מה לנפילת משה ואהרון וכבוד ה' ?

מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ הפרה האדומה/ ציירה: אהובה קליין (C) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך / בני ישראל תובעים מים  ממשה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נופלים על פניהם/ ציירה: אהובה קליין (c)





"...עבור לפני העם...ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך...והכית  בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.." [שמות י"ז ה-ו]

ציירה: אהובה  קליין (c)

[הטכניקה: שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ משה ואהרון נענשים בעבור הכאת הסלע/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ משה, אלעזר ואהרון עולים אל הור ההר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



 ציורי תנ"ך/ כל עדת ישראל מגיעים להר ההר/ ציירה: אהובה קליין (c)


 ציורי תנ"ך/ מכת הנחשים במדבר/ ציירה: אהובה קליין  (c)



"ויעש משה נחש נחושת ושימהו על--הנס והיה אם-- נשך הנחש את-איש והביט אל-נחש הנחושת וחי"[במדבר כ"א, ט] ציירה: אהובה   (c)



ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ציירה:אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ מלך אדום מסרב לתת רשות לעבור דרך ארצו/ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ בני ישראל חוצים את נחל ארנון/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי ת נ"ך/ שירת הבאר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו אנו שוב פוגשים את עם ישראל - מתלונן  לפני משה והפעם על העדר המים במדבר- כפי שהתורה מתארת:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.  וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל - פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד - יְהוָה, אֲלֵיהֶם".  [במדבר כ, א-ז']

השאלות הן:

א] האם יש קשר - בין מות מרים - להעדר מים במדבר ?

ב] באיזה אופן תבעו בני ישראל מים ממשה ?

ג] מה הייתה תגובת משה ואהרון ?

תשובות.

מות מרים והעדר המים במדבר:

נאמר: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם". 

ספר "שני המאורות" מבאר : אומרים חז"ל: כי בזמן שעם ישראל נדד במדבר היו  חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, ולמחרת היו כאלה שמתו בקבריהם ואחרים –נשארו חיים ושבים לבתיהם, כך היו נוהגים עד שמתו כל אנשי דור המרגלים - אשר נגזר עליהם למות במדבר. מכאן שבמדבר הייתה קודמת תמיד הקבורה למיתה, אך כאן בפרשה נאמר תחילה:

"וַתָּמָת שָׁם - מִרְיָם" , רק אחר כך  כתוב:" וַתִּקָּבֵר שָׁם", מכאן המסקנה: שכלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה.

רש"י מסביר: ארבעים שנה שבני ישראל הלכו במדבר היה להם מים. אך עם מותה של מרים, הכתוב מציין: "ולא היה להם מים  לעדה " מתוך סמיכות העניינים - מותה של מרים וציון חוסר המים לעדה - הוא מגיע למסקנה: כל עוד מרים הייתה בחיים - בזכותה היה לעדה מים!

רש"י מתבסס על דברי הגמרא: "ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: "משה , אהרון ומרים ו -ג' מתנות טובות ניתנו על ידם. אלו הן: באר ענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד הענן - בזכות אהרון, מן - בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר שנאמר:"ותמת שם מרים: בהמשך נאמר: "ולא היה מים לעדה" [תענית ט]

בעל ה"כלי יקר" [רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ] טוען: כי היות ובני ישראל לא הספידו כנדרש את מרים הצדיקה, במותה - נענשו בחוסר מים.

עובדה  כי כאשר אהרון נפטר נאמר: "ויבכו את אהרון שלושים יום" [במדבר כ, כ"ט] וכאשר משה נפטר נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה.. שלושים יום" [דברים ל"ד, ח] ואילו בפרשתנו אין שום רמז לאבל על מרים במותה.

בכך בני ישראל גילו כפיות טובה כלפי מרים - שהרי במשך ארבעים שנה הם נהנו מבאר המים שלה.

גם "דעת מקרא"  סובר: שלא מוזכר בכתובים שבכו על מותה. מסיבה זו, הבאר נסתלקה באותה שעה וזאת על מנת שכולם ידעו כי באר המים הייתה מתוך-  זכותה של מרים.

רש"ר [ הרב שמשון רפאל הירש] סובר: הרי כפי דברי חז"ל - לא היה מים לעדה הכוונה - לבאר שליוותה אותם במדבר בזכות מרים - בעבור פעילותה השקטה – למען עתידו המוסרי של העם . אך כעת כולם ידעו - כי מות מרים היה הפסד גדול לכל האומה והדבר הזה  התברר  מיד לאחר מותה.

בני ישראל תובעים מים ממשה.

"דעת מקרא" מסביר: כי מהמילים "וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן".  הפועל : "קהל" עם מילת היחס: "על" מוכיח - כי זאת הייתה התקהלות עוינת - מסתבר שהתקהלות הייתה נגד משה וגם אהרון - נגד מנהיגותם - ומכאן שהתלונות של העם היו כלפי ה' - שהרי משה ואהרון פעלו בשליחותו.

אך מתקהלים אלה - לא היה בהם האומץ להזכיר את שם ה' בפירוש - כפי שעשו בפרשת המרגלים וזאת מטעם העונש הכבד שהטיל עליהם ה' שם וגם בעקבות העונש הכבד ,בעבור מחלוקת קורח. ועל כך הכתוב מגלה לנו את כוונתם בסוף  אירוע:

הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם."

רש"ר מתייחס למילים: "וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹור, וְלוּ גָוַועְנוּ בִּגְוַוע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה"

מסביר: המילה: " גָוַוְענוּ"- "גוויעה"- היא מוות טבעי ללא ייסורים וכל מתי מדבר שנענשו ונגזר עליהם לא להיכנס לארץ בעבור שהוציאו את דיבת הארץ רעה - כולם מתו לפני ה', כי ההשגחה ושמירת ה' לא התנתקה מהם ממש עם נשימתם האחרונה - מיתתם הייתה באופן טבעי כדרך מות כל אדם - ולא על ידי משהו חריג, או אסון , אך לעומתם העם שבא בטענות על העדר המים במדבר - היה סבור שהוא ימות בצמא!

עוד החריפו את טעמתם כלפי משה ואהרון באומרם: "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ ? "

בכך התכוונו להגיד: כי משה ואהרון בגדו בהם - בגדו ב"קהל ה' "

בעוד שה' רוצה לאפשר להם לחיות ולהכניסם לארץ המובטחת  ושואף לשמור עליהם -  למען עתיד מאושר, אך משה ואהרון הביאו את הקהל הזה למדבר כדי למות שם בייסורים גדולים . יחד עם בעלי החיים שלהם.

על כן היה על משה ואהרון להימנע ממצב זה ואם לא למען עם ישראל- אז למען בהמותיהם והיה עליהם לחוס על יצורים אומללים אלה.

עתה תקופת המסעות הייתה צריכה להסתיים וכעת הגיע הזמן להיכנס אל תוך ארץ ישראל-ארץ זבת חלב ודבש.  בעונת האביב  הזו הייתה  צריכה להיות סביב – פריחה ולבלוב. אך בניגוד לכך - יש מצב של צימאון וזה מתוך רצון משה ואהרון ולא מתוך רצון ה'.

"אמר רבי חמא בר חנינא: כל העושה מריבה עם רבו, כאילו עושה מריבה עם השכינה, שנאמר: "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' "אומנם בני ישראל רבו עם משה ואהרון, אבל היות והם נבחרי אלוקים – כאילו ישראל רבו עם ה'. [מסכת סנהדרין ק"א]

תגובת משה ואהרון.

נאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם".

דעת מקרא סובר: משה ואהרון ברחו אל אוהל מועד, הם בקשו מקלט מפני זעם הקהל – הם פשוט חששו לחייהם כפי שכבר אירע במריבה הראשונה על המים ושם צעק  משה: "וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה; עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי". [שמות  י"ד, ד]

מתברר, שזו לא הפעם הראשונה שמשה ואהרון נפלו על פניהם ,כך היה בעניין המרגלים גם במחלוקת קורח ועדתו - נפלו על  פניהם ,למרות שהמניע הוא כל פעם שונה. אבל כאן נראה שהנפילה  אפיים של משה ואהרון הייתה תפילה - וההוכחה: שבעקבותיה   נראה כבוד ה' אליהם-כפי שכתוב: "וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם. ְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ...."

ראיתי בספר: "לקח טוב": שמכאן לומדים: על נפילת אפיים בתפילה.

על כך יש שלוש כוונות בתפילה:

א] למורא שכינה - הנופל על פניו - מביע בושה וצניעות - שהרי כיסוי הפנים הוא מדרכי ענווה ובושה. והיות שהמתפלל יודע שהשכינה כנגדו: כפי שנאמר: "שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד" [תהלים ט"ו] לכן תיקנו כיסוי הפנים - מטעם יראת שמים כפי שמסופר על משה - בראותו את הסנה:

"וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים."

לשון זאת של נפילת אפיים נזכרת גם בעניין  חיות הקודש. על פי הסבר חז"ל = חיות הקודש נופלות על פניהם כדי שלא יסתכלו בכבוד השכינה.

ב] להראות צער והכנעה. הנופל על פניו מצטער ונכנע וכידוע ההכנעה - היא מתוך עיקרי התשובה וההתעוררות , נפילת אפיים של המתפלל - מביאה אותו שהקב"ה יקבל את  תפילתו.

ג] להראות אסירת חושיו וביטול הרגשותיו. כאילו כבולות וכל הצלחתו – תלויה בחסדי הבורא לכן הנפילה מבטאת התבטלות.

רש"ר מסביר: את הפסוק: "וָּיבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל,.."

יש כאן השוואה לנח- כמו שנאמר עליו : "וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּוֹ--אֶל-הַתֵּיבָה":[בראשית ז, ז] – מפני מה בא ? מפני המבול-שהביא ה'.

האגדה מספרת:

"וַיְהִי כִּרְאוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת קֶצֶף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל וְיִרְאוּ מְאֹד וְיָנוּסוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּרָא כְּבוֹד ה' וַיֹּאמֶר הָ' אֶל מֹשֶׁה: מָה לְךָ עַתָּה בְּאֹהֶל מוֹעֵד? וַיַּעַן מֹשֶׁה  אֶת ה' וַיֹּאמֶר: ה' אֱלוֹקִי קָמוּ עָלַי בָּנֶיךָ וְיִקְצְפוּ עֲלֵי קֶצֶף גָּדוֹל וְלוּלֵא נִמְלַטְתִּי לְאֹהֶל מוֹעֵד, כִּי עַתָּה סְקָלוּנִי:

וַיֹּאמֶר ה': עַד מָתַי תִּתֵּן דֹּפִי בְּבָנַי? הֵן גַּם בְּחֹרֵב אָמַרְתָּ: עוֹד מְעַט וְסִקְלוּנִי....."

לסיכום, לאור האמור לעיל, כאשר משה ואהרון חשו כי העם שופך את כל כעסו  עליהם כמנהיגים   -  ומפנים גם את כעסם על ה'- הם נופלים על פניהם – מרוב  צער לאות תפילה והכנעה לפני ה'.

הקב"ה  הרואה ושומע מיד מראה את כבודו למשה ואהרון: וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם"- וכאן הקשר בין נפילת משה ואהרון על פניהם לבין מראה כבוד ה'  עליהם.

ויפים דברי המשנה: "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין":  [מסכת אבות ב. א]  

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נוֹפְלִים\שיר מאת: אהובה קליין.(c)

 

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נוֹפְלִים.

מֵאֵת: אֲהוּבָה קְלַיְן ©

וַיְהִי הַיּוֹם  מַר וְנִמְהָר

מָוֶת מִרְיָם בַּמִּדְבָּר

יֹבֶשׁ , צִימָּאוֹן בַּגָּרוֹן

זַעַם כְּלַפֵּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

 

בְּאֵר הַמַּיִם יָבְשָׁה כָּלִיל

הֶהָמוֹן כֻּלּוֹ זוֹעֵף מֵלִין

שְׁאֵלוֹת שׁוֹטֵחַ בִּפְנֵי מַנְהִיגָיו

שׁוֹכֵחַ נִסִּים , מַעֲצִים טַעֲנוֹתָיו.

 

כְּפִיּוּת טוֹבָה מֵרְקִיעָה שְׁחָקִים

מְצַפִּים לִגְוֹועַ -- בִּגְוַוע אַחִים

מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵיהֶם נִמְלָטִים

חִישׁ אַכְזָבָתָם בְּלִבָּם אוֹצְרִים.

 

וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַפַּיִם

לִבָּם שׁוֹפְכִים כַּמַּיִם

מַגְבִּירִים תְּפִלַּת שָׁמַיִם

הָעָם זוֹעֵם מֵנִיף יָדַיִים.

 

אֱלֹוקִים מַבִּיט וְשׁוֹמֵעַ

אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה מַפְתִּיעַ

כְּבוֹד ה' עֲלֵיהֶם זָרָח

כְּהֶרֶף עַיִן צִוּוּי נִשְׁלַח.

הֶעָרָה: הַשִּׁיר בְּהַשְׁרָאַת: פָּרָשַׁת חֻקַּת [חֻמָּשׁ בַּמִּדְבָּר]

יום רביעי, 22 ביוני 2022

פרשת קורח וההפטרה – אימתי המנהיג - נבחר ה' ?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת קורח וההפטרה אימתי המנהיג - נבחר ה' ?

 מאת: אהובה קליין.


יצירותיי לפרשה:



ציורי תנ"ך/ מחלוקת קורח/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ הכהן מקבל תרומה של דגן ותירוש/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/  קורח יוצר מחלוקת בעם/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ קורח ואנשיו מקטירים קטורת/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ משה אוחז במטהו הפורח של אהרון/ ציירה: אהובה קליין (c)




 ציורי תנ"ך/ מנוסת העם אחרי  שקורח ואנשיו נבלעו באדמה/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך-  אהרון עוצר את המגפה בעזרת הקטורת (c)


 ציורי תנ"ך/ פדיון בן בכור / ציירה: אהובה  קליין (c)

 יצירותיי להפטרה בספר שמואל א, [פרקים: י"א- י"ב]



ציורי תנ"ך/ העם זובחים זבח בגילגל ושמואל מציג את שאול/

ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/שמואל ושאול בגלגל, שמואל נושא דברים לעם/ ציירה: אהובה קליין (c)

הפרשה פותחת במחלוקת קורח ועדתו:

"וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.  וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם.  וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.  וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו.  וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת, עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ.  וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, א –ח']

הפטרת השבת היא: שמואל א' פרק  י"א  - פרק י"ב עד פסוק כ"ג]

להלן קטע מההפטרה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל; וּנְחַדֵּשׁ שָׁם, הַמְּלוּכָה. וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל, וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, עַד-מְאֹד". [שמואל א-  פרק י"א, פרק י"ב י"ד- ט"ו]

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם, לְכֹל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי; וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ.  וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי, הִנָּם אִתְּכֶם; וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם, מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה". [שמואל- א, י"ב, א- ג]

בהמשך נאמר:

"וְעַתָּה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם--אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם; וְהִנֵּה נָתַן יְהוָה עֲלֵיכֶם, מֶלֶךְ.  אִם-תִּירְאוּ אֶת-יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְלֹא תַמְרוּ, אֶת-פִּי יְהוָה--וִהְיִתֶם גַּם-אַתֶּם, וְגַם-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם, אַחַר, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.  וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה, וּמְרִיתֶם אֶת-פִּי יְהוָה--וְהָיְתָה יַד-יְהוָה בָּכֶם, וּבַאֲבֹתֵיכֶם.  גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה, עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם..." [שם י"ב, י"ג- י"ז]

השאלות הן:

א] ממה נבעה מחלוקת קורח?

ב] מה הקשר להפטרה בספר שמואל א, י"א- י"ב?

תשובות

הסיבה למחלוקת קורח

"נתיבות שלום" סבור ,על פי הזוהר הקדוש: כי קורח  קרא מחלוקת כנגד  השלום - שחלק  על משה רבינו - על ידי הטענה שכולם קדושים ובתוכם ה' והוא חלק על השבת והתורה - שהרי השבת - היא: שלום לפי שבשבת אנו מברכים איש את רעהו במילים: "שבת שלום"

במסכת  [סנהדרין ק"ט] דרשו שקורח לקח מקח רע לעצמו הרי התורה- היא כולה אורחות חיים - המדריכה אותנו לחיות נכון ואין  בה סיפורים - דברים בעלמא - לכן לפי הזוהר הקדוש - שבת ותורה - נקראים: שלום.

גם בזמירות שבת אנו שרים: "שלום עליכם מלאכי השלום.."

נאמר ע"פ מד"א במדרש פרשת ואתחנן [דב"ר פ"ב]: "אמר הקב"ה  לישראל, בני כל מה שבראתי זוגות : שמים וארץ - זוגות : חמה ולבנה - זוגות. אדם וחוה - זוגות, עולם הזה ועולם הבא - זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין ?- ממה שקראנו בעניין "שמע ישראל"- "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"

מכאן: שהקב"ה - הוא יחיד בעולם ואילו הבריאה בעולם - כולה זוגות. כל יסוד הבריאה מיוסד על משפיע ומקבל: החמה מאירה ואורה משתקף בלבנה. הארץ מקבלת מהשמיים – כפי שאומר הנביא ישעיהו:

"כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם- הִרְווָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ" [ישעיהו נ"ה, י] וכך גם לגבי: אדם וחווה  וכל  הנבראים והעולם הזה - והעולם הבא וכך גם ירידת השפע מהשמים נמשכת בכל דור ודור דרך משפיע ומקבל- ע"י הצדיק יסוד עולם- שהוא המשפיע את ההשפעה למקבלים. וכמו שה' ברא את  העולם בזמנו- הרי בכל דור ודור ובכל רגע הי שולט ועושה  התחדשויות ושינויים חדשים.

"בתפארת שלמה" נאמר: שכך גם השבת משפיעה את ירידת השפע לכל ששת הימים.

לכן מחלוקת קורח נבעה מכך: שהוא חלק על השלום וגם על הנושא של המשפיע והמקבל, הוא סבר שכולם קדושים , זו הייתה שורש מחלוקתו על הכהונה הגדולה - שעניין הכהונה -  ההשפעה יורדת ונמשכת על ידי הכהן הגדול. הוא לא האמין גם בכך שהשבת משפיעה על כל ששת ימי השבוע ומתוך כך יוצא אפוא, שהוא חלק על כל הסדר שברא הקב"ה בבריאה שהוא יתברך מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית!

ראיתי הסבר מעניין בספר "אור שלום" [מאת: ר' שלום ברגר]  אומרים חז"ל: [מדרש רבה, קורח, י"ח, ח] וכן אומר רש"י:

"קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות  זה, אלא-עינו הטעתו"

נאמר בדברי חז"ל [תנא דבי אליהו פרק כ"ה, כ]:"כל אחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי"?

מה פירוש מתי יגיעו? התשובה לכך [על פי "שפת אמת"] - אפילו  אם לא יוכל אדם להגיע להיות כמו אבותיו - לפחות שתהיה לו נגיעה בין מעשיו  למעשה אבותיו - ללכת בדרכי אבות.

בשולחן ערוך [סימן תרמו] מוסבר ששלושת ההדסים מתוך ארבעת המינים בחג הסוכות - צריכים להיות באופן שראשי העלים התחתונים יגעו  בקצה של העלים מעליהם. ניתן להבין זאת על פי  דברי חז"ל [מסכת סוכה ל"ב] על הפסוק: "ענף עץ אבות" [ויקרא כ"ג ,מ] ההדס צריך להיות קלוע כמו קליעה ודומה לשלשלת.

שלושת ההדסים - רומזים על שלושת האבות כפי שכתב האר"י הקדוש.

מכאן ,שההדסים רומזים לאבות וצריכים להיות כמין שלשלת - בכדי לרמוז- שצריך האדם להמשיך את שלשלת האבות על ידי שילך בדרכם.

שפת אמת סובר [על פי תרגום אונקלוס]: כי קורח פילג וניתק את עצמו - מדרך האבות.

מדרש רבה [ס"ח] אומר על הפסוק: "אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים- - מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי". [תהלים  קכ"א, א]- "אל תקרא: הרים, אלא: ההורים" כלומר אדם צריך להביט בהוריו - אבותיו וללכת בדרכם. מכאן, שקורח ניתק עצמו מאבותיו, לכן נכשל למרות שפיקח היה.

הקשר להפטרה בספר: שמואל א, פרק: י"א, י"ד- י"ב, כ"ב]

חז"ל מלמדים אותנו: ישנו קשר בין דמויות המנהיגים בזיקתם לקורח כפי שנאמר במדרש [במדבר רבה, פרשה י"ח וכן בתנחומא, קרח, ה]

"..וקורח שפיקח היה, מה ראה לשטות הזה? אלא עינו הטעתו  ראה- שלשלת גדולה עומדת הימנו-שמואל שקול כמשה ואהרון שנאמר:

"מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו,    וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ";[תהלים, צ"ט,"]

עשרים וארבע משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוח הקודש:

"כָּל-אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן, חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים--לְהָרִים קָרֶן; וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן, בָּנִים אַרְבָּעָה עָשָׂר--וּבָנוֹת שָׁלוֹשׁ". [דברי הימים א'  כ"ה, ה]

אמר: אפשר הגדולה הזו עתיד בה לעמוד ממני ואני אדום? ולא ראה יפה- לפי שבניו עשו תשובה ועומדין  מהן. ומשה היה רואה. לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה, שכולם אובדין ואחד פליט:

"וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי". [במדבר ט"ז, ז]

קורח צפה שעתידה לצאת ממנו שושלת של גדולים וביניהם שמואל הנביא כפי  שנאמר בדברי הימים-א, ו, י"ט- כ"ב:

"בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יְרֹחָם, בֶּן- אֱלִיאֵל, בֶּן -תּוֹחַ.  בֶּן-ציף (צוּף), בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-מַחַת, בֶּן-עֲמָשָׂי.  בֶּן-אֶלְקָנָה, בֶּן-יוֹאֵל, בֶּן-עֲזַרְיָה, בֶּן-צְפַנְיָה.  כב בֶּן-תַּחַת, בֶּן-אַסִּיר, בֶּן-אֶבְיָסָף, בֶּן-קֹרַח".

והרי שמואל שקול כנגד משה ואהרון. הימן המשורר היה - נכדו של שמואל כפי שכתוב:

"וְאֵלֶּה הָעֹמְדִים, וּבְנֵיהֶם:  מִבְּנֵי, הַקְּהָתִי--הֵימָן הַמְשׁוֹרֵר, בֶּן-יוֹאֵל בֶּן-שְׁמוּאֵל". [דברי הימים א' ו, י"ח].

מטעם זה, קורח סבר שבזכות שושלת היוחסין העתידה לצאת ממנו- הוא עתיד להינצל מעונש המחלוקת שכפה על משה ואהרון - אלא שכאן הוא טעה בגדול- כי השושלת הייתה צריכה לצאת לא ישירות ממנו - אלא מבניו שמופיעים בחומש שמות [ו, כ"ד]

"וּבְנֵי קֹרַח, אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף; אֵלֶּה, מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי".

אלא שבניו לא נענשו  כפי שהכתוב מתאר:

"וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח--בְּמוֹת הָעֵדָה:  בַּאֲכֹל הָאֵשׁ, אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, וַיִּהְיוּ, לְנֵס.  וּבְנֵי-קֹרַח, לֹא-מֵתוּ". [במדבר  כ"ו, י'- י"א]

מהשוואה בין שני האירועים המתוארים בפרשה וההפטרה ניתן ללמוד: כי משה ושמואל  אינם מגיבים ישירות לפנייה שהובאה אליהם, שניהם טוענים שהם  מצטיינים בניקיון כפיים באי שימוש ברכוש שאינו שייך להם.

חוסנו של מנהיג אינו יכולה להסתמך רק על כך ששליחותו  נועדה לו על ידי ה' אלא חייב המנהיג להיות נקי כפיים.

בשני המקומות גם בפרשה וגם בהפטרה ישנה דרישה מהמנהיג למנהיגות חדשה, בפרשה - קורח  דורש זאת ממשה ואילו בהפטרה - העם פונה בבקשה זו משמואל.

תשובת משה בפרשה : שהי יחליט ואילו אצל שמואל- הוא נענה לבקשתם ומציג בפניהם את שאול.

בשני המקרים הנביא מסתמך על נס:

בפרשה: משה אומר לאנשי קורח ועדתו: שאם האדמה תפתח את פיה ותבלע אותם- סימן שהם נאצו את ה' !

ואילו בהפטרה שמואל אומר לעם:

"גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ, אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר יְהוָה, עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם". שמואל א, י"ב, ז]

"הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים, הַיּוֹם--אֶקְרָא אֶל-יְהוָה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה, לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ

וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-יְהוָה, וַיִּיתֵּן יְהוָה קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-יְהוָה, וְאֶת-שְׁמוּאֵל". [  שמואל א, פרק י"ב, י"ז-י"ט]

לסיכום לאור האמור לעיל- ניתן ללמוד: מתוך הפרשה וגם מתוך ההפטרה: כי המנהיג  צריך להיות איש אשר "רוח ה' בקרבו" המודרך על ידי אנשי רוח. כפי שציווה משה את יהושע: [במדבר כ"ז, ט"ז - כ"ג]

אך אם המנהיג - הולך כנגד ה'- הקב"ה לועג עליו ובסופו של דבר מענישו כדברי דוד המלך:

"  יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ--    וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:עַל-יְהוָה,    וְעַל-מְשִׁיחוֹ. נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ;    וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.  יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק:    אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ. אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ;    וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ".[תהלים ב, ב-ט']

מנגד את מי ה' מכבד?

".....יְהוָה, מִי-יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ; מִי-יִשְׁכֹּן, בְּהַר קָדְשֶׁךָ.הוֹלֵךְ תָּמִים, וּפֹעֵל צֶדֶק;    וְדֹבֵר אֱמֶת, בִּלְבָבוֹ. לֹא- רָגַל, עַל-לְשֹׁנוֹ--לֹא-עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה;    וְחֶרְפָּה, לֹא-נָשָׂא עַל-קְרֹבוֹ".[ תהלים ט"ו, א- ד]