יום חמישי, 28 בינואר 2021

פרשת בשלח- מדוע זכה יוסף להיקבר בארץ ישראל/ מאמר: מאת: אהובה קליין.

 

פרשת בשלח - מדוע זכה יוסף להיקבר בארץ ישראל?

מאת: אהובה קליין

יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך\ משה נושא את עצמות יוסף/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת /ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/   קצין מצרי מבשר לפרעה על יצאת בני ישראל ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c




ציורי תנ"ך/ פרעה אוסר את רכבו/ ציירה: אהובה קליין(c)



 ציורי תנ"ך/ משה מרים את מטהו  בקריעת ים סוף/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]





ציורי תנ"ך/ יציאת מצרים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]




ציורי תנ"ך/ בני ישראל רואים את היד הגדולה/ ציירה: מאהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ משה ממתיק את המים במרה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ מלחמת עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מלאך ה' הולך לפני מחנה ישראל/ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד



ציורי תנ"ך/ עמוד האש במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ איסוף השלו במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ איסוף המן במדבר/ מציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל חונים באילים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/  מחיית עמלק/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בשבת הקרובה, אנו קוראים את פרשת "בשלח"- פרשה המתארת את נס יציאת מצרים ושירתם של משה ובני ישראל - שבת זו קרויה  בשם: "שבת שירה"

הפרשה פותחת במילים: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.  וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.  וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר" [ פרק י"ג, י"ז-כ"א]

השאלות הן:

א] מדוע התורה פותחת במילה: "וַיְהִי" - לשון צער – בשעה שהיה נס ?

ב] מה היה הטעם - לא להעביר את בני ישראל - דרך ארץ פלישתים?

ג] על שום מה - זכה יוסף להיקבר בארץ המובטחת?

התשובות.

"ויהי" – לשון צער.

במסכת מגילה [י', ע"ב] אמרו: "כל מקום שנאמר: "ויהי" אינו אלא - לשון צער" לכן מתבקשת כאן השאלה? באיזה צער מדובר, הרי עצם יציאת בני ישראל ממצרים - היא ישועה וגאולה! ובמיוחד אחרי מאות  שנות עבדות קשה ומפרכת? על כך תשובת חז"ל: לשון "ויהי" באה להביע את העצבות והאכזבה- שבני ישראל עדיין לא הגיעו  למצב של התעוררות ורצון העז - להיגאל מחיי השעבוד האלה שהיו בהם במשך דורות כה רבים.

הרי כאשר בני ישראל ראו  את עשרת המכות שהביא  בורא עולם על פרעה ומצרים - היו צריכים להתעורר  ולהתחזק באמונה בקב"ה- אלוהי אברהם יצחק ויעקב.

ומתוך התעוררות זו של אמונה - היו מתאווים  לחוש געגועים ושאיפה גדולה לקראת היציאה – מעבדות לחירות. ואפילו תשוקה טבעית להרגיש -  רצון לחופש ועצמאות. אך מטרה זו עדיין לא  הושגה וזאת למרות עשרת המכות שספגו פרעה והמצרים. ובמיוחד כאשר מנגד- עם ישראל לא נפגע ממכות קשות אלה.

את המצב הכאוב והמצער הזה  מדגישה תורתנו הקדושה - בראשית הפרשה. במילה: "ויהי"

עם ישראל אינו יוצא החוצה ממצרים מרצונו ושאיפתו  העזה- לחיי חופש אלא . ההיפך הוא הנכון: פרעה מגיע להחלטה - לשחררם מכבלי העבדות שבמצרים.

"וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא"- החשש.

רש"י  מביא כמה הסברים,  הנה שניים מהם:

א] משום שנוח יותר לשוב באותה דרך למצרים.

ב] שאלוקים לא הוליך את בני ישראל  בדרך פלישתים, מפני רצונו - שיהיו קרובים להר  סיני לקבל את התורה.

רשי" מבסס דעה זו על דברי מכילתא כי אמר ה' למשה:

"בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה".

 [שמות, ג', י"ב]

רבי  אברהם מנחם רפא כותב בספרו: "מנחה בלולה": אף על פי ש"דרך ארץ פלישתים" קרובה להולכים ממצרים לכנען- לא הנחה ה' את בני ישראל בדרך זו, מחשש שבבוא אויב להילחם נגדם, עשויים להתחרט על יציאתם ממצרים וישתוקקו לשוב מצרימה- אל מקום עבדותם.

אבן עזרא מפרש באופן דומה: "ולא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים"   כי המקום קרוב- ולכן הלכו בדרך רחוקה שלא יראו מלחמה ותגובתם תהיה:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה."

"שפת אמת" מבאר: הכתוב מודיע לנו - שהקב"ה לא הנחה את ישראל "דרך ארץ פלישתים" - מכיון שזו דרך קרובה ולא רצוי שיכנסו לארץ המובטחת בדרך מהירה: אלא עליהם לעבור דרך קשה במדבר ,כדי להרגיל אותם לקשיים שעוד מזומנים   כשיגיעו לארץ המובטחת, עצם שנות הנדודים במדבר - ישמשו לבני ישראל תקופת הכנה-  בה ילמדו כיצד ליישב - מקום שומם ולסגל לעצמם- חיים של עמל וצניעות.

המדרש  מביא רעיון  זהה: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא"- לא הביאם הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר. אמר הקב"ה אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ, מיד מחזיקים אדם [כל איש] בשדהו ואדם בכרמו והם בטלים מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלים מן ושותים מי באר. והתורה נכללת [מתערבבת] בגופם"

הרמב"ם גם  רואה  את נדודי עם ישראל במדבר – כהכנה של עם ישראל כבני חורין בארץ ודבריו אלה מופיעים בספרו: "מורה נבוכים" [ חלק ג. פרק כ"ד]

"אין זה  מטבע האדם שיתחנך בשעבוד העבדות, בחומר ולבנים ומיד יוכל להילחם עם ילידי ענק ולהיות לוחם אמיץ, וכך היה רצונו של ה' יתברך, שעיכב את בני ישראל ארבעים שנה במדבר עד שיתחזקו - וכפי שידוע - המדבריות ופראות הנוף מביאים אומץ - ונולד דור אשר לא הורגל לכניעה ועבדות"

יוסף זוכה להיקבר בארץ .

 נאמר: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף.."

האגדה מספרת: "והמצרים אצו בבני ישראל לאמור: קחו לכם את בקרכם ואת צאנכם ואת אשר לכם ויצאתם  מהר מארץ מצרים. ויעשו בני ישראל ככל אשר דיברו אליהם המצרים ויאספו את מקנם ואת כל אשר להם ויכונו ללכת, בעת ההיא הלך משה אל סרח-בת אשר, ויאמר אליה: הנה את נותרת לבדך מכל בית יעקב אבינו אשר בירך אותך בחיי עולם- ועל כן, אנוכי שואל מעמך להגיד לי את מקום קבורת יוסף ?

ותשתאה סרח מאד למשה אשר לא דאג לרכושו ולקניינו  ולא שם לב לאסוף את כספו ואת זהבו, ויבוא לשאול אותה את הדבר הזה. ותאמר אליו:

עשה עשו המצרים ארון עופרת וישימו בו את יוסף ויורידוהו אל תוך היאור [הנילוס]. וילך משה וירד אל שפת היאור ויאמר: יוסף, יוסף  הנה באה העת אשר נשבע ה' להוציא את עמו מארץ מצרים, ועל כן הואל- נא ונגלית אלי ולקחתי את עצמותיך- להביא אותן- ארצה כנען אשר השבעת את אחיך. והיה כי תיגלה אלי ועשיתי כאשר השבעתנו, ואם לא "ניקינו" מהשבועה ההיא ,ויהי ככלות משה לדבר הדברים העלה, ויצף ארון יוסף ויקחהו משה אתו"

חכמי המדרש מבהירים: על המילים: "וַיּיקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף.."

כאן התורה  באה להודיע: על חסידותו של משה, שבעוד שכל בני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- מנגד, משה עוסק במצוות – העברת עצמות יוסף לכנען, ועל עניין זה יש לשאול : מדוע מעלים חז"ל על נס את חסידותו של משה לעומת שאר בני ישראל ? הרי הם עסקו בקיום מצוות ה'?

 שהרי דבר זה נאמר עוד לאברהם אבינו בברית בין הבתרים:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". [בראשית  ט"ו]

התשובה לכך: שמצווה העולה  בדמים ומאמצים רבים כמעשה שעשה בזמנו משה- שעסק בהעברת עצמות יוסף לכנען - עדיפה ובעלת חשיבות בעיני בורא עולם - מאשר קיום מצווה עם שכר לצידה.

רשי"י מתמקד בשאלה: מדוע יוסף השביע  את אחיו ולא השביע את בניו?

כפי שהכתוב מציין: "כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם". 

רש"י מבסס את תשובתו על דברי מכילתא: "ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו? אמר: אם אני משביע את בניי, אין המצרים מניחים אותם [אינם מסכימים], ואם אומרים: אבינו העלה את אביו [יעקב] מיד הם אומרים [מיד המצרים עונים ] להם: אביכם מלך היה . לפיכך השביע את אחיו ולא השביע בניו" ומדוע נאמר בכפל לשון? "הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ" – לפי שהשביע את אחיו שהם ישביעו את בניהם - שכאשר תגיע שעת הגאולה הם ייקחו את עצמותיו לקבורה בכנען .

מדוע יוסף זכה - להיקבר בארץ  ומשה לא זכה?

על כך  תשובה על פי המדרש:.. משה  רבינו ביקש להיקבר בארץ... כמו יוסף הצדיק! אמר לו הקב"ה למשה רבינו: לא מגיע לך!! למה?..... יוסף הצדיק שירד למצריים וקראו לו "איש מצרי"  מיד צעק ואמר "אני נער עברי.." אני יהודי!! אני מארץ ישראל!!

אבל אתה משה רבינו... לפני 40 שנה כשבנות יתרו אמרו לאביהם "איש מצרי הצילנו.." אתה שמעת שאמרו שאתה מצרי... ושתקת !? לכן לא מגיע לך להיקבר בארץ ישראל... בארץ היהודים!!

לסיכום: לאור האמור לעיל:  כל ההתנהלות של יציאת בני ישראל ממצרים הייתה מתוכננת מראש - על ידי בורא עולם  והדבר נאמר  עוד לאברהם - אבי האומה -  וניתן להסיק: כי בהשוואה לאדם בשר ודם שיכול להבטיח דברים, גם אם יהיה צדיק מאד- לא תמיד יצליח לממש את הבטחתו בפועל , אך לאלוקים ישנם חשבונות שמים, ויוסף שלא שינה את שמו, מלבושו ושפתו זכה להיקבר בארץ ישראל. ויפים דברי המשנה:

"עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ  בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים" [מסכת אבות ,א, ב]

ציור מתוך ההפטרה[שופטים ד]



ציורי תנ"ך/ דבורה  וברק בן אבינועם/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


 ציורי תנ"ך/ דבורה הנביאה שופטת את ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)

יוסף זוכה לקבורה בארץ/ שיר מאת: אהובה קליין (c)

 

יוסף זוכה לקבורה בארץ.

מאת: אהובה קליין ©

ויהי היום , גאולה לפתע

ישראל משתאים לרגע

רקיע חוגג משנה  צבע

הכול עסוקים עמוסי שפע.

 

כסף זהב ומלבושים

מן המצרים שואלים

מקיימים ציווי אלוקים

מעתה  כבר לא עבדים.

 

משה גדול הנביאים

שומר ליוסף אמונים

נזכר בהשבעתו את אחיו

לארץ יעלה עצמותיו.

 

 הדרך ארוכה ומפרכת

 השיירה בחולות עוברת

 ארון  יוסף בעגלה

 אותו תלווה השכינה.

הערה: השיר בהשראת: פרשת   בשלח [ חומש שמות]

יום רביעי, 20 בינואר 2021

פרשת: בא- אכילת מצה- בפסח- לשם מה?/ מאמר מאת: אהובה קליין (c)

 

פרשת בא - אכילת מצה – בחג הפסח , לשם מה ?

מאת: אהובה קליין.


 יצירותיי לפרשה:


ציורי תנ"ך/ קערת פסח- למצות/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ "בא אל פרעה"/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך / פרעה מגרש את משה מארמונו/  ציירה: אהובה קליין (c)




ציורי תנ"ך/ מכת החושך/ ציירה: אהובה  קליין (c)




ציורי תנ"ך/ פרעה נכנע  וקורא למשה ואהרון  לאות הסכמתו לשחרר את העם/ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ בני ישראל שואלים כלי כסף וזהב מהמצרים/ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ קורבן הפסח/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]


ציורי תנ"ך/ ליל שימורים במצרים/ ציירה: אהובה קליין(c) [שמן על בד]



ציורי תנ"ך/ עבדי פרעה חולקים עליו/ ציירה: אהובה קליין (c)

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.



ציורי  תנ"ך/ מכת בכורות / ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי  תנ"ך/ כניעתו של פרעה בחצי הלילה/ ציירה: אהובה קליין (c)


ציורי תנ"ך/ בני ישראל יוצאים ברכוש גדול ממצרים/ ציירה: אהובה קליין (c)



ציורי תנ"ך/ משה ואהרון  לפני פרעה/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

בפרשה זו: מסתיים שלב ניצחונו של משה כמנהיג מבורך- המצליח בסיוע אלוקי להוציא את עם ישראל - משעבוד לגאולה.

כעת ,  משנוצר מצב חדש - ובני ישראל הינם  בני חורין ,  הגיע העת – שיקבלו עליהם  עול מצוות כפי שאנו רואים בהמשך הפרשה .

"ספר החינוך" מונה בפרשתנו - עשרים מצוות כגון: מצוות קידוש החודש ,מצוות שחיטת קורבן הפסח, אופן אכילתו, מצוות הקשורות ליציאת מצרים......., התורה מתארת כיצד עלינו לחגוג את חג הפסח בארץ ישראל:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם מִזֶּה; וְלֹא יֵאָכֵל, חָמֵץ. הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.  וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה.  שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה.  מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר--בְּכָל- גְּבֻלֶךָ.  וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.  וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ:  כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם.  וְשָׁמַרְתָּ אֶת- הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה".[שמות י"ג, ג'-י"א]

השאלות הן:

א]  באיזה אופן יש לזכור את יציאת מצרים?

ב]  אכילת מצות במשך שבעה ימים- מדוע?

 תשובות.

זכירת יציאת מצרים.

 רש"י מסביר: מזכירים את יציאת מצרים בכל יום.                                         מכילתא מבהיר :"אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, הלילות מנין?       שנאמר: [דברים ט"ז, ג]: "למען תזכור: את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"    "ימי חייך" - הימים, "כל ימי חייך" – הלילות , דברי בן זומא.  חכמים  אומרים:  "ימי חייך" - בעולם הזה. "כל ימי חייך"  להביא לימות המשיח  [פסקא  פט"ז]

רש"י מפרש - כתנא במכילתא, ש"זכור את היום הזה" –הוא מצווה לכול ימות השנה, ולא  לפסח בלבד – בדומה ליום השבת: "זכור את יום השבת"- לפי שיש לזכור מתוך הלב  תמיד את יום השבת. אם באמצע השבוע מזדמן לך איזה חפץ חדש ויפה תקדיש אותו לשבת.

"נתיבות שלום"  מסביר:  כאשר יהודי ניצב בפני השאלה: מהו כוחו לצאת ממצרים?  הרי הוא יודע מהו מצבו הרוחני והיכן הוא נמצא בדיוק. לכן הוא צריך תמיד לזכור זאת - את המטרה שלו -  לצאת ממצרים.

על פי דברי חז"ל: בגאולת מצרים- טרם יצאו בני ישראל ממצרים, ה' אמר למשה:  אם אתה אינך גואל- אין זולתך גואל, מכאן, שרק באמצעות כוחו של משה יכול להוציא את בני ישראל ממצרים.

לכן, איך יכול יהודי לצאת  מטומאת מצרים ללא כוחו של משה?, אלא שידוע שמשה היה בעל מידות - של ענווה  ושפלות רוח - בזה נתייחד מכל אדם- כפי שכתוב:

"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."

 [במדבר י"ב, ג]

זו הייתה גדולתו של משה ! וזו גם הייתה העוצמה של יציאת מצרים . בזכות המידות של משה: שפלות והתבטלות, יצאו לגאולה, לכן כאשר לבני ישראל יש מצוות וזכויות גדולות - הם ראויים לגאולה. אך מנגד, כאשר הם שקועים במ"ט שערי טומאה - אין בידם זכויות ומעשים טובים- אין הם נגאלים, אלא באמצעות המידות הטובות של משה.

על בסיס רעיון זה נאמר: לזכור את יציאת בני ישראל ממצרים כל ימי חייהם- כי הכוח ליציאת מצרים הוא במידת משה - שעל ידי שיהודי מבטל עצמו לה' -אפילו כאשר שקוע בירידה רוחנית קשה- על ידי  ההכנעה אל  ה'  שהוא מבטל עצמו - שהוא כאין וכאפס מוחלט - זוכה להיגאל ויוצא ממצרים.

 מוסיף "נתיבות שלום" שמסופר בשם הבעש"ט: על פי הכתוב בתורה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". [דברים כ, א]

מכאן  יש ללמוד: כאשר אדם יוצא למלחמה כנגד האויב שהוא-היצר והוא  רואה עם רב ממנו – היינו –שזה למעלה מכוחותיו- שלא ירא מהקשיים, אלא יזכור: כשם שה' הוציא את בני ישראל  בעודם היו שקועים במ"ט שערי טומאה ואי אפשר היה להוציאם משם, אלא שבאותו זמן הקב"ה חתר מחתרת מתחת לכיסא הכבוד, כפי שנאמר במנשה, שחתר לו ה' מחתרת ,באופן דומה, ה' חתר מחתרת מתחת כיסא הכבוד-  עבור כל עם  ישראל.

יציאת מצרים – לא הייתה מאורע  חד פעמי, אלא בכל יום יש ליהודי התמודדות עם היצר ועליו  לנקוט ב:"סור מרע ועשה טוב." וזו מעין יציאת מצרים הפרטית שלו שעליו להתמודד להתגבר על הניסיונות שבאים לפתחו.

 כמו כן, יציאת מצרים וקבלת התורה היו תיקון לכל הבריאה. כי לפני יציאת מצרים, כל הבריאה הייתה נתונה בטומאה  נוראה, והקליפה הקשה ביותר- היא קליפת מצרים, לפיכך היציאה ממצרים- תיקון הבריאה.

נאמר :" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, ...."

ישנו פירוש שלפיו : ניתן להסיק שאם היהודי יעביר שלושה דורות את  העלילות שה' עשה במצרים : לא תיפסק האמונה בה' כולל ידיעת התורה ומצוותיה.          רעיון זה אנו לומדים מרבי  יוחנן האומר: "כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם" [ בבא מציעא פ"ה, ע"א] שנאמר : "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" [קהלת ד' י"ב] כך נוצר הקשר בין תחילת הפסוק לסופו:" "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" למילים שבסוף:" וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי ה'  ".

חכמי המסורה  אומרים: כי בשני מקומות בתורה מוצאים את המילה: "ולמען"  בתחילת פרשה זו כתוב:" וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ" ,ובפרשת "עקב"   כתוב: "ולמען תאריכו ימים על האדמה" [דברים י"א, ט] מכאן לומדים- כי כל המחנך את ילדיו כראוי -זוכה לאריכות ימים על פני האדמה  כפי שהבטיח ה' לעם ישראל.

רבינו בחיי  שם את הדגש  על המילים:" הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם" ומסביר: על דרך הפשט -  יש לספר שה' עשה בפרעה ועמו נקמות גדולות- כפי שכתוב בתהלים: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"

מתוך המוסר הזה שה' נתן במצרים - ישראל וגם אומות העולם ידעו את גדולתו של ה' .

הציווי לאכול מצות שבעה ימים.

האגדה מספרת – כיצד חגגו עם ישראל טרם קריעת ים סוף:

"..וישכימו בבוקר כל שרי פרעה ועימם עם רב מאד, וילכו ויבואו עד המקום אשר חנו שם בני ישראל, ויהי כראות המצרים את בני ישראל –אוכלים ושותים וחוגגים את חג ה' ויאמרו: הלא אמרתם דרך שלושת ימים נלך במדבר ושבנו מצרימה, ומדוע לא שבתם עוד? ויענו משה ואהרון ויאמרו למצרים: ה' אלוקינו אשר הוציאנו מארצכם בכוחו הגדול אמר לנו: לא תוסיפו לשוב עד מצרימה- כי אם אל ארץ זבת חלב ודבש תלכו כאשר נשבעתי לאבותיכם, כשמוע המצרים את הדברים האלה, ויצר להם מאד, ויקומו לקחת את בני ישראל בחוזקה! וילחמו עמהם בני ישראל ויתגברו עליהם ויכום מכה  רבה וינוסו המצרים מפני בני ישראל.....

שואל הגאון רבינו אליהו מווילנה : על הפסוק: "שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַיהוָה.  מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים.."

א] מדוע נאמרו פעמיים האזהרות על ציווי אכילת מצות  במשך שבעה ימים?

ב] מדוע כתוב בהתחלת הפסוק: "תֹּאכַל" בבניין קל ובפעם שנייה כתוב: "יֵאָכֵל"-

 בבניין נפעל ?

ג] בפעם ראשונה כתוב: "מַצֹּת"- חסר ו' ובפעם שנייה כתוב בכתיב מלא: "מַצּוֹת"?

התשובה: יש כאן רמז למנהג המובא בהגהות: הרמ"א [ר' משה איסרליש] ואור החיים : שיש לקנות חיטים כדי לחלק לעניים לצורך חג הפסח - לכן בראשונה הציווי לאכול מצה בפסח  לכל אחד מישראל  וזהו שאמר:

"שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת"  כאן הכוונה: אתה בעצמך.

אבל  מלבד החיוב לעצמך- אתה מוזהר להשתדל ולראות  ש "מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים.." רצה לומר, יֵאָכֵל- על ידי אחרים שהם עניים- כהוראת בניין נפעל. לעניים צריך לתת כדי שביעה ממש כפי שכתוב: "ואכלו בשעריך ושבעו"

כתוב כאן: "מַצּוֹת" בכתיב מלא, אבל בפעם ראשונה כתוב: "מַצֹּת"- בכתיב חסר  שהרי האדם לעצמו רשאי לדקדק ולצמצם אכילת מצה –עד כזית –עד כביצה.

רש"ר  [הרב שמשון רפאל הירש]  מסביר את הציווי: "שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת" דברים אלו נאמרו על ידי משה בתאריך: ט"ו בניסן, יום היציאה ממצרים היה זה יום המצה היחיד בפסח ראשון זה [פסח מצרים] לכן לא היה צריך להזכיר כאן את היום הראשון של החג, אך לעתיד לבוא יום הזיכרון זה יופיע בשנית: תימשך החובה לאכול מצות במשך שבעה ימים וביום השביעי יעשו חג לה'. זה יהיה במטרה: לזיכרון והתמסרות כל האומה לעבודת ה' במשך  שבעה ימים ורק "לחם עוני" ימצא בידם והלחם לא יראה ולא ימצא במשך כל החג.

לסיכום, לאור האמור לעיל- על עם ישראל מוטל לזכור את יציאת מצרים במשך כל ימי חייו ולהזכיר את גדולת ה' – שאין עוד מלבדו - הוא עשה את כל המופתים במצרים - במטרה להוציא את עם ישראל מכור הברזל- לחירות בארץ המובטחת וחובתם של ההורים לדאוג ולחנך : שהקטנים לא יעברו ,חלילה ,על דיני  החג,  כי חג הפסח מציין את הבסיס לבניית הבית היהודי –לדורותיו, על כן יש לחנך את הדורות הבאים - על ידי מתן הסברים ודוגמא אישית באופן קיום החג- הלכה למעשה: 

כמילות הכתוב: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:  בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם.."